הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘תביעת נזיקין’

הצחנה העזה הנודפת מן השופטת המחוזית בדימוס בלהה גילאור

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 23, 2014


לאחרונה פסקה השופטת המחוזית בלהה גילאור בתביעת נזיקין של דודו דהן אשר נכלא מילדותו במשך 30 שנה בכפיה במוסד של משרד הרווחה ועבר התעללויות קשות במוסד, כי לא יקבל שום פיצוי מן המדינה משום שעובדי הסעד "עשו כמיטב יכולתם, ופה ושם מר דהן זכה לנגיעות של חסד".

ראו כאן את התחקיר המזעזע של כרמלה מנשה על דודו דהן – תינוק בגולאג ישראלי:

חלק א'        חלק ב'        חלק ג'         חלק ד'          חלק ה'

ואנו שואלים אתכם, איך אישה נבזית כזו נבחרת לכהונת שופטת,  קודמה לשופטת מחוזית, ואף נבחרה לנשיאת בית המשפט המחוזי במחוז צפון. מישהו מפקח על השופטים ההזויים הללו דוגמת בלהה גילאור?

הפרזיטית גילאור פרשה לאחרונה מכס השיפוט המצחין שלה, ותקבל פנסיה שמנה מכספו של משלם המיסים הפרייר.
כל שנותר לנו לאחל לשופטת גילאור הוא שתהפוך במהרה לחסרת ישע, שתינמק בתוך הזוהמה שלה בבית אבות מצחין של משרד הרווחה, שתעבור התעללות בדיוק כפי שדודו דהן עבר, ושמדי פעם תזכה "לנגיעות של חסד".

מישהו אמר שאם נשים היו מנהלות את העולם הוא היה נראה טוב יותר? לא בטוח…

צפו בפרשת שחיתות אחרת בה מעורבת הפרסונה נון גרטה הזו, בשיתוף שופטת בלונדה נוספת – דורית בייניש.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | 1 Comment »

עיריית גבעת שמואל תפצה אב בגין נזקים שנגרמו לבניו ע"י פקידת סעד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 9, 2013


בהסכם פשרה שחל עליו צו איסור פרסום, קבע בית המשפט המחוזי כי עיריית גבעת שמואל תשלם פיצויים לאב חד הורי, זאת בגין נזקים שגרמה פקידת הסעד אפרת לביא לילדיו.

פרטים על המקרה, כאן בקישור הזה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

העובדת הסוציאלית המשוטטת אפרת לביא מגבעת שמואל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 28, 2013


efratlaviתושבי גבעת שמואל, אם נפגעתם מן העובדת הסוציאלית אפרת לביא מלשכת הסעד בגבעת שמואל, אנא צרו עימנו קשר למייל myfamilythoughts@gmail.com

אפרת לביא נתבעת בימים אלו בבית משפט מחוזי בגין גרימת נזק נפשי כבד לקטין שהיה בטיפולה, נזק תמידי שהוא לכל ימי חייו, רחמנא ליצלן. המשפט מתנהל בדלתיים סגורות, ולכן תוכנו אינו מפורסם באינטרנט. פרטים על המקרה כאן בקישור הזה.

לנפגעים אחרים שפנו אלינו על מנת לתבוע גורמים אחרים במחלקה לשירותים חברתיים של גבעת שמואל (ובשמה האמיתי – מחלקת הסעד, כי ממתי "שירותים חברתיים" אמורים לבצע מעקבים וחקירות סמויות נגד משפחות), ואשר רוצים לעקוב אחר המשפט נגד אפרת לביא כדי ללמוד על התנהלותה של לשכת סעד זו – לא ניתן לדעת פרטים על המשפט שמתנהל נגד אפרת לביא, מאחר והוא מתנהל בדלתיים סגורות כדי שהציבור לא ידע על הנזק הנורא שעוללה הגברת הזו, זאת למרות שמדובר בעובדת ציבור וזכותו של הציבור לדעת על מי הוא מבזבז את כספי המיסים שלו.

הוצאת דיבה ופגיעה בשמם הטוב של הילדים והמשפחות

פקידת הסעד אפרת לביא פוגעת באופן סדרתי בשמם הטוב של הילדים והמשפחות ומוציאה דיבה רעה, זאת באמצעות תלונות שווא במשטרה, בולמוס אבחונים תוך השגת דוחות אבחונים חסויים בעורמה ובניגוד לחוק (הדיחה לדבר עבירה אשת חינוך שמסרה לה דוח חסוי בו אסור היה לה לעיין), איסוף חומר פיקטיבי שלילי על הילדים והמשפחות, ותיוגם של הילדים כ"ילדים בסיכון".

כל שיחה עם אפרת לביא יש להקליט ולתעד. הגברת המסוכנת הזו פירקה משפחה בת 6 ילדים להורים נשואים דלי אמצעים. פיזרה את הילדים במוסדות והותירה להורים רק את התינוק. כמו כן, לקחה מאם אילמת את תשעת ילדיה, פיזרה אף אותם בפנימיות והותירה לאם רק את הכלב.

אתגר חשיבה – היכן מסתתר אתר הבניה?

והפעם אתגר חשיבה עבורכם. לפניכם תמונה של שכונת מגורים. מצאו היכן מסתתר בתמונה אתר בניה.

מצאתם? גם אנחנו לא.

לאחרונה התקבל דיווח סרק בלשכת הסעד הידועה לשמצה של גבעת שמואל כי ילד בן 10 "נראה משוטט באתר בניה"…

"אתר הבניה" בו מדובר הוא זה המוצג בתמונה.

את דיווח השווא העבירה שכנה מוזרה שישבה ליד החלון ותצפתה את הילד (אגב כמעט 100% מן הדיווחים לרווחה בענין חוק הנוער מגיעים מנשים). מדובר בעורכת דין שעובדת עם משרד הרווחה, וכידוע לכם עובדי רווחה וגורמים חיצוניים כמו עוכרי דין ומכוני מסוגלות הורית שעובדים עם משרד הרווחה, דעתם משתבשת עם השנים וראיית המציאות שלהם מצטמצמת ומתעוותת.

עורכת דין זו כפי הנראה בשל עבודתה עם הרווחה, פיתחה במהלך השנים בוחן מציאות לקוי ולשכת הסעד מסרבת למסור את פרטיה של האישה המוזרה הזו.

DSC_0384

נציין כי במקרה אחר בישוב אחר הגישה עובדת סוציאלית לנוער תלונה במשטרה על אלימות במשפחה. אותה עובדת סוציאלית הלוקה כפי הנראה במחשבות שווא טורדניות שהתפתחו בשל עבודתה, הגישה תלונה שהיתה עמוסה לעייפה בגיבובי שקרים, וסיטואציות הזויות ובלתי אפשריות מבחינה ראייתית. כמובן שאותה עובדת סוציאליות לא הגישה שום ראיות, שהרי הן מתלוננות רק על סמך דילוזיות. אנו המלצנו לעורך הדין של אותה משפחה להגיש בקשה לבית משפט שיורה לאותה עובדת סעד לעבור אבחון פסיכיאטרי, כי הגברת פשוט ירדה מן הפסים.

וחזרה לענייננו.

עיניכם הרואות כי מדובר בבנין חדש שמאוכלס במשפחות וילדים, נמצא בקרבת בית ספר יסודי ותיכון.

לשכת הסעד בגבעת שמואל לא טרחה לצאת לשטח לבדוק אם אכן מדובר באתר בניה או בעדות שקר, כי עובדות סוציאליות אף פעם לא בודקות את המדווח מכמה טעמים: 1. הן תמיד מאמינות למדווח 2. הן אף פעם לא מאמינות להורים. 3. הן תמיד חושבות שההורים הם אנשים נחותים 4. הן ידועות כנשים שמחפפות בעבודה (רבות מהן נשים רפות שכל) 5. המטרה שלהן זה לא לסייע לילד כי אם להפליל את ההורים. במקום להודיע מייד לאמא על "אתר הבניה" כדי שתרחיק משם את הילד מייד, הם ביצעו חקירה סמויה במשך 10 ימים, כל זאת בידיעה (מנקודת המבט המעוותת שלהם) כי הילד "משוטט באתר מסוכן…", רשלנות לשמה !

על ה"טיפול" הן החליטו עם עצמן ועל דעת עצמן עוד לפני ששוחחו עם האמא  – מועדונית "לילדים בסיכון" (שוב הוצאת דיבה על הילדים), כמובן שסורבו, והן יודעות למה. לא נרחיב כאן במאמר זה על המועדוניות הללו של משרד הרווחה, אלא במאמר אחר.

ולמה הן החליטו על "הטיפול" לפני ששוחחו עם האמא? כי כמו שציינו, עובדי רווחה תמיד מאמינים למדווחים, ועבורם כל הורה מוכר לרווחה הוא הורה נחות, תת אדם וטמבל שדעתו לא נחשבת והוא בעל "תפקוד הורי לקוי"…

למה הן עושות זאת? כי המטרה של עובדות הרווחה היא לנפח את התיקים שלהן עם ערימות של מהתלות, בדיות, ולשון הרע על ילדים  באמצעות תיוגם כ"ילדים בסיכון", כל זאת כדי להוסיף לעצמם תקני כח אדם מיותרים על חשבון משלם המיסים.

לשכת הסעד בגבעת שמואל מיהרה להוסיף עוד שקר ודיבה רעה למסכת השקרים המנופחים המתוייקת בתיקים שלה, ובמקום "ילד ששיחק ליד בנין מגורים" רשום בתיקים שלה כי "ילד שוטט באתר בניה".

אגב לילד נאמר לא לשחק יותר באזור המצולם, מאחר ומדובר באיזור מסוכן ביותר משום שיש שם אישה מסוכנת שדעתה נשתבשה עליה, ואשר מתצפתת ילדים ומדווחת עליהם לרווחה, רחמנא ליצלן.

לשכת הסעד של גבעת שמואל

השוטטות של העובדת הסוציאלית אפרת לביא והתנהגותה הנאלחת כלפי חולת סרטן

לעומת הררי דיווחי השווא והשקר בתיקי לשכת הסעד של גבעת שמואל, אלינו לעומת זאת הגיעו דיווחי אמת מתושבי הישוב על העובדת הסוציאלית אפרת לביא שנראתה משוטטת ללא מטרה בחנויות שונות במרכז המסחרי בגבעת שמואל ליד העיריה, מקום העבודה שלה, לעיתים בשעות העבודה שלה.

באחד המקרים שוטטה בחנות כלי כתיבה והמוכרת דרשה ממנה בתקיפות לצאת מן החנות.

הדיווח החמור ביותר התקבל אצלנו מאם חד הורית חולת סרטן שעבדה למחייתה כמהנדסת ואיבדה את פרנסתה בשל התערבותה הבוטה של אפרת לביא שהמשיכה להציק לה ולרדוף אותה גם לאחר שלקתה בסרטן.

בתאריך 14.06.2011 בשעה 08:30 לערך בבוקר, נכנסה האישה לבית מרקחת בקרבת עירית גבעת שמואל על מנת לקנות חומר רפואי לקראת הניתוח הקשה להסרת הגידול הסרטני אותו עמדה לעבור ביום המחרת.

ליד הדלפק עמדה אפרת לביא שקשקשה עם הרוקח. אפרת לביא מתחילה את יום העבודה שלה בשעה 8 בבוקר, וכבר ב-08:30 היא יוצאת מן המשרד ומתחילה לשוטט בחנויות. לאפרת לביא לא היה ארנק כי אם צרור מפתחות וטלפון נייד. היא לא באה אפילו לקנות אלא סתם לקשקש ולרכל. הרוקח אף הוא החל לאבד את הסבלנות משום שרצה לתת שירות לאמא הלקוחה ואפרת לביא הפריעה לו. האמא עמדה והמתינה בסבלנות כשהיא מתפתלת מכאבים, אך אפרת לביא, למרות שראתה שהאם ממתינה, וידעה שהיא עוברת לעבור ניתוח ביום למחרת, הפנתה את גבה אל האם, והמשיכה בשלה לקשקש עם הרוקח.

לבסוף, האם שהמתינה זמן רב בתור פנתה לאפרת לביא ודרשה ממנה לחזור מייד למקום עבודתה. האם נזפה בה על שהיא מסתובבת בין חנויות באמצע שעות העבודה על חשבון משלם המיסים, כן, אתם תושבי גבעת שמואל, משלמי המיסים. אתם משלמים ארנונה ואפרת לביא שמשוטטת לה בשעות העבודה חיה על חשבונכם. זכות הציבור בגבעת שמואל לדעת איך מבוזבזים כספי במיסים שלו על עובדי ציבור בטלנים.

בתגובה, אפרת לביא הפטירה לאם שהיא "חוצפנית", והמשיכה לקשקש עם הרוקח. האם פנתה בשנית לאפרת לביא והזהירה אותה שאם לא תחזור מייד למקום ה"עבודה", היא תתלונן בפני מבקר עירית גבעת שמואל שהיא משוטטת באמצע שעות העבודה. רק אז אפרת לביא נטלה את מטלטליה, יצאה מבית המרקחת וחזרה ל"עבודת הקודש" במשרד הממוזג שלה. מאותו יום לא התקבלו יותר דיווחים על אפרת לביא מתושבי הישוב, קרי היא חדלה לשוטט במרחבי החנויות בשעות העבודה שלה.

מאחר ולאם לא היתה מצלמה באותו יום, היא לא יכלה לתעד את האירוע אך ניתן לבדוק את איכון הנייד של אפרת לביא במועד שצויין.

אז מה היה לנו כאן?

ילד שירד לשחק בשכונת מגורים לאחר שסיים את שיעוריו – חיפש אחר חתול בית שאבד לו, אסף זרדים לעבודת יצירה, הריח פרח, צפה בחיפושית, ועשה את מה שכולנו עשינו בילדות.

לעומת

עובדת סוציאלית שיצאה לשוטט ברחובות לאחר שלא סיימה את יום עבודתה – הפריעה לנותני שירות וללקוחות ממתינים, ו"טיילה" לה בין חנויות כבר בתחילת יום עבודה, כל זאת על חשבון משלם המיסים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

קורבן אונס תובעת מהמדינה וממשרד הרווחה 10 מיליון שקל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 1, 2011


טוענת שבמשך 25 שנה לא טופלה בצורה המתאימה בידי פסיכיאטרים ועובדות סוציאליות, למרות שנאנסה בידי אביה כילדה, והדבר גרם לה לנזקים נפשיים וגופניים עצומים.

איתמר לוין | ניוז 1
קורבן אונס תובעת 10 מיליון שקל מהמדינה, מהמוסד לביטוח לאומי ומשירותי בריאות כללית, בטענה להתעלמות רבת שנים מהמצוקות הקשות שנגרמו לה בשל המעשים להם נפלה קורבן.

התביעה הוגשה (15.5.11) לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד רוני אלוני-סדובניק. מדובר באישה בת 58, אשר לדבריה נפלה קורבן לניצול מיני חוזר ונשנה מצד אביה בעת היותה ילדה, ונאנסה שוב בהיותה בשנות ה-20 לחייה.

התביעה מגוללת את קורותיה של התובעת במשך 25 שנה, בהן הועברה מפסיכיאטר אחד למשנהו, בין מוסדות רפואיים ובין עובדות סוציאליות. לכל אלו, לטענתה, סיפרה בפירוט על התקיפות המיניות שעברה, אך כל אלו התעלמו מכך ואיבחנו אותה כחולת נפש. כתוצאה מכך, היא אומרת, איבדה את עבודתה כאחות והפכה לנתמכת סעד, לא הורשתה להיות אפוטרופוס לאימה הקשישה, וטופלה בעשרות תרופות שאינן מתאימות ואשר הסבו לה נזק.

לדברי התובעת, רק כאשר החלה לקבל טיפול מתאים לנפגעי טראומה בעקבות תקיפה מינית, בשנת 2005, חל שיפור דרמטי ומהיר במצבה. לדבריה, עובדה זו מוכיחה את הרשלנות הקשה של כל מי שטיפלו בה בעשורים הקודמים.

לטענתה, הנתבעות "דנו אותה למאסר עולם בתוך איבחון פסיכאטרי שגוי, להרס חייה, לנזקים נפשיים וגופניים, לטיפול רפואי רשלני, חלקי, משפיל, לאובדן חירותה הכלכלית, עוני ודלות עד שאיבדה הלכה ולמעשה 25 שנים מחייה".

"בתביעה זו מבקשת התובעת לא רק לקבל פיצוי על הנזק האדיר שנגרם לה אישית, אלא מבקשת היא לגרום באמצעות פסק דינו של בית משפט נכבד זה, לחיוב הנתבעות בשינוי כלל מערכתי בהתייחסות לנפגעות/י טראומה מינית והשוואת איכות הטיפול הרפואי והשיקומי בהן לנפגעי טראומה אחרים במדינת ישראל, סל שיקומי שוויוני והחלת סעיף 10 לחוק הנכים ( שיקום ותגמולים) האוסר על תיוג פסיכאטרי לנפגעות טראומה מינית", נאמר עוד.

טרם הוגשו כתבי הגנה.

כתב תביעה: פלונית נ' מדינת ישראל ואח'

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

ניתן לתבוע פקידת סעד על רשלנות אישית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 30, 2010


לנוכח התופעה הנרחבת בה קיים ריבוי מקרי רשלנות של פקידי סעד ממשרד הרווחה, מקרים בהם הוציאו ילדים מן הבית שלא לצורך וגרמו להם נזקים משמעותיים עקב הניתוק מן המשפחה, או לחילופין פקידי סעד שהתעלמו ממצב סיכוני אמיתי בו היו שרויים ילדים ועקב כך הילדים נפגעו בידי האחראים עליהם, נשאלת השאלה,

האם ניתן להגיש תביעת נזיקין אישית נגד עובד ציבור, בכלל זה עובד סוציאלי ממשרד הרווחה שהתרשל במילוי תפקידו?

התשובה חיובית, ניתן לממש אחריות של עובדי ארגון ממשל ציבורי באמצעות בית המשפט.

סעיף 7א' בפקודת הנזיקין קובע כי:

"…לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור…"

רוצה לאמר, חסינות של עובד ציבור, לא תחול באם המעשה נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. הסייג מעמיד דרישה של יסוד הנפשי הנדרש לשלילת החסינות והוא כי המעשה נעשה ביודעין, לצד כוונה לגרום לנזק, או לחילופין אדישות לאפשרות גרימתו במעשה.

במהלך השנים האחרונות מקובל לתבוע את הארגון הציבורי בלבד ולא את האנשים שפעלו בצורה בלתי נאותה. מבחינת טובת הצבור לדרך זאת יש שני חסרונות:

1. כאשר הארגון מפסיד במשפט ומשלם פיצוי על נזק, מי שנושא בעלות הפיצוי הוא הצבור, שמתקציבו יורד סכום הפיצוי לאדם שנפגע

2. האנשים שגרמו לנזק אינם מקבלים היזון חוזר שלילי למעשיהם.

מסקנה: הדרך של תביעת הארגון הציבורי אולי מאפשרת לנפגע לקבל פיצויים מהירים יותר אבל מבחינת הצבור עדיפה הדרך של תביעה אישית של עובד ציבור, כי היא מייצרת הרתעה מפני מעשים לא נאותים.

מקרה א' – יואל לוביאנקר שתבע את עובדי מס רכוש

מתוך אתר התנועה למען איכות השלטון בישראל

תכליתו וההצדקה לקיומו של כל ארגון בממשל הציבורי הינם להעניק לאזרחים שירות מסוים. ישנם אנשים המועסקים בממשל הציבורי אשר מקלים ראש ומזלזלים בתפקיד השירות לציבור המוטל עליהם.

לעתים (קרובות מידי בישראל) גורמים אנשים אלה אף לנזקים כספיים ממשיים לציבור, אותו הם אמורים לשרת, או לארגון המעסיק אותם.

בישראל אין הממשל נוהג למצות את הדין עם אותם אנשים המסבים נזקים לארגון הציבורי בו הם מועסקים, ואף נוטה להגן עליהם כאשר הציבור הרחב אשר ניזוק על ידם מנסה להגיש תביעה נגדם בבית המשפט.

המצב בישראל בענין נשיאה באחריות לתוצאות התנהלות בלתי נאותה רחוק מלעודד, מה שמדגיש את הצורך בכך שעל הציבור להתגייס למאבק על כך שתהיה נשיאה אמיתית בתוצאות התנהלות בלתי נאותה של האנשים המועסקים בשירות הציבורי.

האירוע הבא התרחש בשנת 1986, ומדגים מה בכוחו של אזרח לעשות.

בעקבות תביעה שהגיש אזרח נגד פקידים במס-רכוש קבע שופט בית משפט השלום בתל-אביב, נתן עמית: עובדי צבור חייבים באחריות לרשלנותם.

ליואל לוביאנקר, תושב תל-אביב, יש חלקות אדמה. יום אחד הופתע לקבל הודעה ממס רכוש, לפיה השומה שעליו לשלם היא 2,472 שקל לכל מ"ר. לוביאנקר מיהר למשרדי מס רכוש, כדי לברר, אולי נפלה כאן טעות. לגבי חלקה אחת טען לוביאנקר, כי כעת היא אינה ברשותו, כיוון שהופקעה על ידי העירייה. החלקה השנייה נמצאת לדבריו, באזור המיועד לתכנון מחדש; הקרקע בו הוקפאה, ועל כן אין חובת תשלום מס. בנוסף לזאת – בעל המחצית השנייה של אותה חלקה נדרש לשלם – ושילם- סכום נמוך בהרבה ממה שנדרש מלוביאנקר. לתדהמתו, הייתה תשובתם של שני פקידי מינהל מס רכוש, חיים מאירי ויצחק בר ( שנפטר בינתיים ), זהה: "השומה נראית לנו סבירה בהחלט".

לוביאנקר לא ויתר ופנה לועדת ערר. זו הורידה את שווי החלקות לצורך חישוב המס מ- 2,472 שקל ל- 700 שקל למ"ר. בעקבות זאת הגיש לוביאנקר לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה אישית נגד שני הפקידים.

בתביעתו טוען לוביאנקר, כי פקידי מס-רכוש לא קראו כלל את השגותיו, לא דנו בנימוקים והתרשלו באופן חמור בתפקידם. עוד נאמר בכתב התביעה, כי התנהגותם של הפקידים מהווה זלזול בתפקידם ולעג לסדר הציבורי.

פרקליטות מחוז תל-אביב ביקשה מבית המשפט למחוק את התביעה על הסף שכן, לטענתה, אי אפשר לתבוע אישית פקידי מדינה, מאחר ומעמדם הינו מעמד שיפוטי ויש להם חסינות. טענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט. השופט נתן עמית קבע בפסק דין עקרוני, כי עובדי ציבור חייבים באחריות לרשלנותם.

בית המשפט חייב את שני פקידי מס-רכוש ( ובמקרה של בר, את עזבונו ) לשלם אישית, פיצויים על רשלנותם, ובנוסף לכך חייבם לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.

מענין לשים לב לכך, שעורך הדין שייצג את מר לוביאנקר לא בחר לתבוע את המדינה, כפי שמקובל כיום בפרקטיקה המשפטית, אלא את העובדים עצמם. כמו כן, חשוב לציין שבית המשפט לא קבל את טענת הפרקליטות על כך שלעובדים יש חסינות, וקבע כי עובדי ציבור חייבים באחריות אישית לרשלנותם, ומשזו הוכחה, כל שנותר הוא רק לאמוד את הנזק שנגרם עקב כך ולחייבם בפיצויים נאותים.

מקרה ב' – פקידת הסעד עינת צור נדרשה לתשלום פיצויים עקב רשלנותה

פקידת הסעד עינת צור נתבעה באופן אישי יחד עם פק"סית אחרת בשם רות פרל לשלם פיצויים לאב גרוש עקב רשלנות מצידן. בית המשפט פסק לטובתו וחייב אותה בתשלום נזיקין על סך 17,800 ₪.

נציין אף כי העובדת הסוציאלית עינת צור הורשעה בשנת 2003  בתאונת פגע וברח. בגזר הדין נכתב:

"…פגעה הנאשמת בשני הולכי רגל, שהיו על מעבר חציה והיא גרמה להם חבלות. הנאשמת הגם שהיתה מעורבת בתאונה, כאמור לעיל, נטשה את המקום, בלא למסור את פרטיה לנפגעים ובלא להגיש להם עזרה…מזירת התאונה נסעה הנאשמת לביתה. ברם, זמן קצר לאחר הגעתה הביתה, הדביקו אותה שוטרים, שחשו ללכוד את הנאשמת, על פי פרטי מכוניתה שנמסרו על ידי עוברים ושבים…"

מקרה ג' – נפגעת רווחה נגד עובדת סוציאלית בכוכב יאיר

בשנת 2008 תבעה יעל שרר באופן אישי את מנהלת לשכת הסעד בכוכב יאיר, הגב' בלהה אגוזי, אשר בשל אדישותה גרמה נזק למטופלת. נשיאת בית המשפט המחוזי, הילה גרסטל הסירה את חסינותה של עובדת הציבור וקבעה כי ניתן לתבוע באופן אישי עובדת סוציאלית שהתרשלה בתפקידה – תיק א. 07-09-3129

סיפורה של יעל שרר כאן בקישור הזה

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | 4 Comments »

שליטה פושעת בבני אדם באמצעות תרופות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 10, 2010


צפו בתחקיר מבט שני אמש: נלחמים על שפיותם.
מערכת בריאות הנפש בישראל חולה, והחולים המאובחנים אצלה נתונים לעיתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו, כפי שקרה לנתן אייבושיץ שאובחן בטעות כחולה נפש בבית החולים הפסיכיאטרי הידוע לשמצה שער מנשה. אייבושיץ היה נתון לשליטה של פסיכיאטריים במשך 10 שנים באמצעות סמים פסיכיאטרים קשים.

הפסיכיאטר דר' יעקב פוליאקוביץ, לשעבר ראש שירותי בריאות הנפש וכיום מנהל בית החולים הפסיכיאטרי טירת הכרמל מצהיר כי: "לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים לרפא, אנחנו מצליחים לטפל, ומנסים לתת תרופות אחרות, לנקות אותם מהתרופות ואז לנסות לטפל בתרופות אחרות." פוליאקוביץ מודה כי פסיכיאטרים מבצעים ניסויים רפואיים של סמים על חולים חסרי ישע. הוא אף מודה כי אינו מצליח לרפא מחלות. ברור כי לא יצליח לרפא מחלה שאינה קיימת במציאות או מחלה שלא ניתן לאבחן אותה באמצעים מדעיים.

נזכיר אף כי בית חולים שער מנשה עלה לא מעט לכותרות. בשנת 2007 נחשפה מסכת עינויים והשפלות של חולים במחלקה הסגורה בבית חולים זה. ועדה שבדקה תלונות על בית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" שליד פרדס חנה המליצה לסגור את אחת המחלקות לאחר שגילתה כי שגרת יומם של המאושפזים במקום כללה המתנה משותפת בעירום בתור למקלחת, תלונות על כאבים שאינן נענות, שעות ארוכות עם חיתולים מלוכלכים, דחיפות, גרירות, השפלות וצעקות.

קישורים נוספים על נזקי הפסיכיאטריה:

שודדים את נשמות הילדים

אשפוז פסיכיאטרי – כמה זה עולה לנו?

מונולוג של דניאל – ילד המאושפז במחלקה סגורה

המרשם: התאבדות?

התאבדותו המזעזעת של ילד בן 7 לאחר נטילת סמים פסיכיאטרים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

ילדיי רוסקו לרסיסים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 20, 2010


תושב גבעת שמואל הגיש תביעת ענק נגד העירייה, בדרישה לפצותו ב-95 מליון שקל. לטענתו, דוח שהגישה לשכת הסעד לבית המשפט הוביל למאסרו ולפגיעה קשה בילדיו, שנותרו עם אימם פגועת הנפש. "במחי יד נהרסו חיי נער וילד רך בימים, חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור של ילדיי ובכך נמנעה מהם האפשרות להתקדם", הוא טוען. העירייה: נגיב בבית המשפט.

אבישג בדש-זברו | ידיעות בקעת אונו

אב לארבעה מגבעת שמואל תובע 95 מליון שקל מהמחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל ומהרשות עצמה, כפיצוי על התנהלותם בעניין משפחתו בעבר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, ונוסחה ע"י התובע עצמו.

לפי התביעה סיפק אגף הרווחה בגבעת שמואל דוח סוציאלי בלתי אמין לבית המשפט, כאשר זה עמד לגזור את דינו אם ירצה את עונשו בכלא או בעבודות שירות. בעקבות דוח זה, נטען, השתנו חייהם של כל בני המשפחה באופן טראגי, ותוצאותיו ממשיכות ללוות אותם.

"אפשר לקרוא לתביעה זו מכתב מצמרר, כאשר במחי יד נהרסו חייהם של נער וילד רך בימים, שהיו אמורים להתפתח ולפרוח. הנתבעות חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור ובכך נמנעה מהילדים אפשרות להתקדם, להתפתח ולחיות", כתב האב בתביעתו.

התעלמות פושעת

לפני כשנתיים הסתבך האב בפלילים והועמד לדין בפרשת מרמה. לפני גזר הדין ביקשה השופטת דוח סוציאלי על מצב משפחתו מאחר וחששה לגורל ילדיו הקטינים בעת שירצה את עונשו בכלא. מהות טענתו של האב כעת, בתביעתו, היא שעל אף שהמצב בבית היה קשה – עם שני קטינים ואמם הסובלת ממחלת נפש – הציגו עובדי הרווחה דוח שממנו עלה כי המצב בבית טוב ויציב. בעקבות זאת החליטה השופטת לשלחו לכלא במקום לעבודות שירות, והדבר הוביל לפירוק המשפחה ולפגיעה חמורה במצבם הנפשי של הילדים. כך נטען בתביעה: "הדוח הסוציאלי הינו דוח שקרי ומגמתי שנכתב ונערך לבית המשפט העליון ביודעין ובזדון, ומתוך כוונה לגרימת נזק, ו/או בשוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק במעשה האמור, ולחילופין בגרימת נזק ברשלנות כאמור". האב מציין כי "הדוח הסוציאלי סובל כרונית מהתעלמות פושעת ממה שהיה ידוע היטב לנתבעות".

לאחר שהוגש הדוח מטעם הרווחה בגבעת שמואל הגיש האב חוות דעת של מומחה מטעמו, מר דרור אורטס שפיגל, עובד סוציאלי בכיר במכון הישראלי להערכת מסוכנות. תקציר מסכנותיו היו כי "יציאתו של האב מתפקוד במשפחה תגרום כנראה בטווח הקצר ביותר את פירוקה. סביר להניח כי שני הבנים בעלי הצרכים המיוחדים יצטרכו להיות מועברים לפנימיות מתאימות, ולגבי האם יהיה צורך למצוא מקום מגורים מתאים. כל השלושה צפויים למשבר משמעותי קשה, משבר אשר את היקפו ואורכו קשה מאד להעריך".

בתביעה מתאר האב את השתלשלות חייו של בנו הגדול, שהיה בן 16 בעת שנכנס לכלא. "כבר מההתחלה בני לא ידע להסתדר, איך חיים ללא אבא, ללא משפחה, ונפל לחושך. אף אחד לא יכול להסביר מה זה אומר, וגם אני האב לא יכול להעביר את התחושה של נער, ספק ילד, בשנות הבגרות הקריטיות, וזה עוד עם הקשיים שכבר סבל מהם. הוא התכנס בעצמו, נתלש מהחיים". האב טוען כי הנער נותר חסר אונים, עבר בין בתים שונים ולא הצליח להיקלט במשפחה אומנת שאליה הופנה. אביו חיפש לו מבין כותלי הכלא משפחות שיארחו אותו, רק כדי שלא יסתובב ברחובות.

תקופה מסוימת התגורר הנער אצל דודו, אחי האב, שגם הוא סובל ממחלת נפש. הילד עבר בין קרובי משפחה נוספים, אך לא הצליח להיקלט באף בית. גם הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי בו הופסק לחלוטין. "הנתבעות שייצגו את הרווחה לא עשו כלום, לא דאגו לכלום בעבור בני", נטען בתביעה.

פקידת סעד לחוק הנוער בגבעת שמואל – אפרת לביא, חיפפה בעבודה וגרמה נזק לקטינים

עדיף למות

אחרי 11 חודשים השתחרר האב מהכלא ונפגש עם בנו. "מצבו ביב בכי רע", הוא מתאר, "ובחג סוכות האחרון, כשכל המשפחה התכנסה, הוא עשה מעצמו צחוק בפני כולם בכך שדיבר שטויות שאין להן כל בסיס. בצהרי יום המחרת התפרץ לסלון ואיים לרצוח את כולם על כך שצחקו עליו, לאחר מכן הסתגר בחדרו, ולעת ערב בצאת החג יצא מהבית ונעלם לכמה שעות".

מצבו של הנער המשיך להידרדר, עד שאושפז במחלקת נוער סגורה במרכז לבריאות הנפש גהה, שם הוא אמור לשהות תקופה ארוכה עד שמצבו יתייצב. גם הוא מוגדר כעת כסובל ממחלת נפש.

הבן הצעיר יותר היה בן 6 בעת המאסר. "הילד הכי יפה והכי חמוד בעולם נשאר במצב הלם וטראומה, ולא היו לו הכלים לבטא את זה ו/או לפרוק את זה, ובטח לא להתמודד עם זה", מסביר האב בתביעה, "בני חזר הביתה מהגן ומצא בית ריק. אין אבא, אין אח, אין כלום".

האב מתאר את כאבו של הילד ואת ההידרדרות במצבו: "בני נסגר בעצמו. לא הבין על מה ולמה כל זה קורה. למה אין אבא בבית. הוא פיתח חרדות קשות ובולטות". עוד מציין האב בתביעה כי אבחון שנעשה לילד בשירות הפסיכולוגי מטעם הנתבעות, כשנה לאחר שהאב נכנס לכלא, ובטרם שוחרר ממנו, מצביע על פיגור קל ועל החמרה קשה במצבו הרגשי.

לאורך התביעה מגנה האב את מסקנות הדוח הסוציאלי שניתן לשופטת במשפטו ומערער על אמינותן. הוא טוען כי פקידת הסעד לחוק הנוער לא עשתה דבר למען הילדים. בדוח נכתב כי הבן הגדול יותר ישתלב במשפחה אומנת ביישוב, אולם בכתב התביעה נטען כי "המשפחה האומנת כלל לא ידעה מי זה הילד ומה זה אומר לטפל בו. לאחר כחודש הוא מצא את כל הדברים שלו ארוזים מחוץ לדלת !".

במקום אחר בדוח נכתב כי הבן הקטן יישאר בטיפולה של האם, ונגד כך טוען האיש בתביעתו: "לאם יש נכות נפשית, איך בדיוק היא יכולה לתפקד כהורה? הנכות לא רק היתה ידועה ללשכת הסעד, הם גם פנו לביטוח לאומי בכתב שהאם אינה כיולה לתפקד. האם לבד צריכה הורה עבורה".

עם כניסתו לכלא הפסיקו הנתבעות ושירותי הרווחה את הקשר האינטנסיבי עם משפחתו, טוען האיש, "וזה כי כבר קיבלו את מבוקשן, להכניס את האב לכלא. בכל פעם שהאם פנתה עם קשיים לפקידת הסעד אפרת לביא נאמר לה שאם תמשיך להתלונן יילקח ממנה הבן הקטן. עקב כך שתקה האם, מאחר שכבר ידעה שהנתבעות הוליכו אותה שולל".

האיש, הסובל בעצמו מההפרעה הנפשית מאניה-דיפרסיה, מנסה בשנה האחרונה לאסוף את שברי המשפחה. הוא מתמרן בין בנו שמאושפז בגהה, לבין הטיפול בבנו הקטן הסובל מבעיות רבות לטיפול באשתו, ומתאר את המצב בבית כגהינום.

"אני האב מעורער בנפשי ובגופי", הוא מסכם את התביעה, "ומתמודד יום יום ושעה שעה עם מסגרת משפחתית קשת יום ושבירה. אני זה שמופקד על גידול וטיפול בילדיי, שעולמם רוסק לרסיסים, אם אפשר לקרוא לזה עולם בכלל. את האמת צריך לאמר כאן ועכשיו, עדיף למות מאש לחיות במצב כזה שבו הקטינים הילדים חיים, בעקבות הפשע שביצעו הנתבעות".

בשבוע הבא אמור בית המשפט להחליט אם לקבל את בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה עבור הגשת תביעת הענק.

עיריית גבעת שמואל מסרה בתגובה: "מטעמים של צנעת הפרט, לא נדון בנושא מעל דפי העיתון. כל התייחסות העירייה לנושא הועלתה בכתב ההגנה לבית המשפט".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 15 Comments »