הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘שירלי בן שלמה’

מחקר מכון חרוב קובע : משרד הרווחה פוגע בילדים באופן שיטתי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 25, 2013


בשנת 2011 פרסם מכון חרוב דוח מחקר אמפירי רחב היקף על ילדי ההשמה החוץ ביתית –  אלו ילדים שהורחקו מביתם בכפיה ע"י משרד הרווחה בתואנה (לרוב תואנת שווא) כי סביבתם ומשפחתם מסכנת אותם, והפנימיות ומשפחות האומנה ישקמו אותם.

אפילו אנו כאן בצוות האתר שיודעים כי העובדים הסוציאליים פוגעים קשות בילדים וגורמים להם נזקים ארוכי טווח, לא שיערנו שהמצב כל כך חמור. הזדעזענו עמוקות מתוצאות המחקר של מכון חרוב שקובע חד משמעית כי משרד הרווחה מתעלל בילדים באופן שיטתי ופוגע בהם ובעתידם לצמיתות.

ממצאי הדוח הקשים שהינם בגדר אסון לאומי, מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית מיידית ובחינה מדוקדקת של משרד מבקר המדינה את המחדלים הקשים והפשעים של משרד הרווחה. אנו נפעל להעביר דוח זה לועדה לזכויות הילד באו"ם על מנת שתתערב במצב בישראל ותנקוט במהלכי חירום לשינוי מיידי ודרסטי וטרפוד הנגע האיום הזה שמכונה משרד ה"רווחה".

hanna

נפנה אף בתלונה ל-OECD על מנת שיבדוק מדוע ישראל אינה ומעולם לא היתה מדינת רווחה עד עצם היום הזה,

ואיך קרה שישראל שבה אף העוני הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD התקבלה כחברה בארגון זה,

כאשר בפועל מדובר במדינת עולם שלישי, רפובליקת בננות ופפאיה,

שרוב תקציבי הרווחה שלה מבוזבזים על מוסדות סגורים, התעללות בילדים והנצחת העוני שלהם.

במחקר מכון חרוב נדגמו מעל 90,000 נערים ונערות בני 19, מהם 7,922 בני נוער אשר טופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה בהיותם קטינים, בין אם טיפול כפייתי בקהילה באמצעות צו השגחה או איומים על המשפחות, ובין אם במסגרות ההשמה החוץ ביתית בהם נכלאו בפנימיות וטולטלו למשפחות אומנה.

המחקר שניטרל את מאפייני הרקע באמצעות שיטות סטטיסטיות מתקדמות, השווה בין ילדי הפנימיות לבין ילדים עם קשיים ורקע סוציו-אקונומי דומה, ואשר לא טופלו ע"י הרווחה. אלו היוו קבוצת בקורת של המחקר.

תוצאות המחקר המדעי הזה מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול. לעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית.

המחקר הזה נתמך גם ע"י מחקר MIT – המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מחקר שדגם בשנת 2007 כ-15,000 בגירים וקבע באופן מובהק כי עדיף לילדים לחיות במשפחות המוגדרות ע"י העוסים כמשפחות "בסיכון" מאשר להוציאם מהבית (בארה"ב מרבית הילדים מורחקים מהבית למשפחות אומנה ולא לפנימיות), ראו מאמר על המחקר של MIT כאן בקישור הזה. מסמך מפורט יותר של מחקר MIT מובא כאן בקישור הזה.

מסקנה: משרד הרווחה מייצר חולי חברתי. באמצעות הפגיעה בעתידם של הילדים, משרד הרווחה הופך אותם גם כבגירים ללקוחות שלו, כלומר, באמצעות מנגנון שימור הלקוחות הזה מאז היותם ילדים, הוא לא מאפשר להם לצאת לעולם ממעגל התלות בעובדי הרווחה. כך הוא מעצים ומנפח את מצבת כח האדם של העובדים הסוציאליים.

סייג אחד למחקר חרוב: המחקר לא בדק את שיעור הילדים שהוזנחו ונפגעו פיזית ומינית במסגרות ההשמה החוץ ביתית של משרד הסעד, וכידוע שיעור זה הוא גבוה הרבה יותר משיעור הילדים הנפגעים בקהילה בתוך משפחות המוגדרות על ידי עובדי הסעד כמשפחות "בסיכון". אך מנתוני המחקר המורים על מצבם העגום של הילדים שהורחקו מהבית ניתן לאמר בהסתברות גבוהה שההידרדרות שחלה בילדים הללו בהיותם במסגרות משרד הרווחה מקורה בהזנחה והתעללות של עובדי הרווחה בילדים.

על פי תוצאות מחקר מכון חרוב יש להכריז באופן מיידי על מכלאות משרד הרווחה כאזורים מוכי אסון.

להלן הממצאים המזעזעים שהתגלו במחקר:

משפחות אומנה

omna

 

 

 

 

 

 

 

 

שיעור ילדי האומנה שנפתחו להם תיקים פליליים גדול ביותר מפי 2 משיעור הילדים בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.
שיעור הבנות באומנה שנכנסו להריונות לא רצויים וילדו לפני גיל 19 הוא מעל 10% !! בעוד בנות מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה כמעט ולא ילדו לפני גיל 19.

פנימיות משרד הרווחה

pnimiot

 

 

 

 

 

 

 

 

"אני מעדיף לגור ברחוב ולא לגור בפנימיה", כך אמר לי עובר אורח שהוכנס בכפיה לפנימיה מגיל 3 ועד גיל 18.

"התקופה הקשה ביותר בחיי היתה התקופה בפנימיה", כך אמרה באחת מהרצאותיה צופית גרנט שהוצאה בגיל 9 לפנימיה. היא סיפרה על חייה הקשים, על האדם שהתעלל בה מינית בילדותה אבל על הפנימיה שאף בה עברה תקיפה מינית סירבה לדבר למעט המשפט שצוין.

לא יאומן, מדובר בקטסטרופה של ממש:

רק 12% מבוגרי הפנימיות היו זכאים לתעודת בגרות !! שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב ילדים בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה היה פי 3 מילדי הפנימיות.

למעל 30% מילדי הפנימיות נפתחו תיקים פליליים, פי 3 מן התיקים הפליליים שנפתחו לילדים בעלי רקע דומה שהצליחו לחמוק מידיו של משרד הרווחה ולא טופלו על ידו.

כ-14% מן הבנות שגדלו בפנימיה נכנסו להריון לא רצוי, יתכן שחלקן עברו מעשי אונס ופאדופיליה בפנימיה, זאת לעומת 6.5% מן הבנות בעלות רקע זהה שלא טופלו על ידי משרד הרווחה.

סידור חוץ ביתי אחר

סידור כגון מקלט/מחסה, דיור מוגן, הוסטל, דירת לוויין, מרכז חרום, מעונית, דירת המשך וקהילה טיפולית.

hutzbeiti

 

 

 

 

 

 

 

 

געוואלט, הנתונים זועקים לשמיים:

לכמעט מחצית מבני הנוער שהיו בסידור חוץ ביתי אחר של משרד הרווחה נפתחו תיקים פליליים לעומת 6.3% מבני נוער בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.

27% מן הנערות שהיו בסידור חוץ ביתי אחר של משרד הרווחה נכנסו להריון לא רצוי. האם בשל זנות? מעשי אונס? פאדופיליה? סמים? 27% !!

זאת לעומת 4% בלבד מן הנערות מרקע דומה שלמזלן לא היו בטיפול משרד הרווחה.

מוסדות חסות הנוער

hasuthanoar

 

 

 

 

 

 

 

 

שמע ישראל, המצב הגרוע ביותר הוא במוסדות חסות הנוער כמו מסילה וצופיה. עיניכם הרואות מן הטבלה את האסון, וכל מילה נוספת היא מיותרת.

נערה כמו הנערה שירן סוטירין שברחה ממוסד מסילה והעדיפה להעביר את חייה במקומות מסתור עד גיל 18 ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון.

סידור בקהילה – מועדוניות ומעונות יום של משרד הרווחה

moadoniot

 

 

 

 

 

 

 

 

מסתבר שגם המצב בקהילה רע מאד.

רק 15% מילדי המועדוניות ומעונות היום של משרד הרווחה זכאים לבגרות, זאת לעומת 35% זכאים לבגרות בקרב ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.

לכמעט 30% מהם נפתחו תיקים פליליים לעומת 10% בקרב ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.

ביוני 2010 , בישיבת ועדת הכספים בכנסת אמרה דבורה מרחבי המפקחת על המועדוניות והמעונות מטעם משרד החינוך כי:

"במועדוניות שהחינוך לא שותף בהן, הילדים לא מקבלים את אותם מענים. כמו שחשוב המענה הפיזי והרגשי, חשובה מאוד השלמת הלימודים וההשכלה. אני לא מכירה  דרך אחרת לצאת מהמעגל החברתי הנמוך וליישר קו עם המיינסטרים של החברה חוץ מהשכלה. אני לא מכירה שום דרך אחרת", ציינה דבורה מרחבי.

מאמר על מועדוניות משרד הרווחה שגורמות נזק לילדים יפורסם בנפרד.

מסקנה: מקור הרעה החולה הוא משרד הרווחה עצמו. מדיניות העובדים הסוציאליים שרובם בעלי מוגבלות שכלית קשה, אנשים שאין להם את המסוגלות השכלית לגבש תכנית נכונה לטיפוח ילדים, מדיניות זו מביאה הרס וחורבן על הילדים.

haruvStudy2011

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

אימה וטרור של עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 23, 2010


עובדת סוציאלית דופקת לכם בדלת, מה עושים?

אחד התסריטים המבעיתים ביותר הוא התסריט בו מגיעה עובדת רווחה (מכונית פקידת סעד והיא עובדת סוציאלית) לביתכם בליווי משטרה, לעיתים באישון לילה ודורשת מכם לפתוח את הדלת על מנת לראות את ילדיכם. ברוב המקרים לא תדעו מדוע היא הגיעה אליכם, והיא מצידה תעשה הכל כדי להכנס אליכם הביתה, אל תתנו לה להכנס !!! עדיף להתנגד לה עד למצב של אפיסת כוחות נפשית מאשר לתת לה להכנס.

אחת הטקטיקות של עובדי רווחה היא להגיע לבתים בשעות מאוחרות בלילה או בסופי שבוע כדי להוציא ילדים. ומדוע בזמנים כאלו?

  • הם מגיעים בדיוק בזמן שאתם לא מצפים להם, על מנת לנצל את אלמנט ההפתעה, כאשר אתם לא מוכנים וערוכים.
  • הם מגיעים בשעות מאוחרות בלילה על מנת שלא תוכלו להרים טלפון למכרים או לעו"ד שיוכלו להגיע ולעזור לכם.
  • הם מגיעים בסופי שבוע, כאשר בתי המשפט סגורים על מנת שלא תוכלו לעתור נגדם וכך יוכלו להשאיר לעצמם את הילדים החטופים כל סוף השבוע.
  • הם מגיעים מאוחר בלילה, במיוחד כאשר הילדים ישנים, על מנת שתהיה להם סיבה לפרוץ לבית ולראות את הילדים בתוך הבית ולא מחוצה לו, וזאת על מנת שיוכלו לכתוב דוח גם על הבית עצמו.

הנה מספר כללים להתנהגות כאשר עובדים סוציאלים בליווי משטרה מתדפקים על דלתכם:

1. לשתוק

אל תאמרו מילה ואל תנדבו מידע מיותר למעט פרטים יבשים כגון שם וכתובת. זכותכם לשמור על שתיקה, השתמשו בזכות זו. דעו, כי כל מה שתאמרו ישמש מאוחר יותר נגדכם, בדיוק כפי שנאמר לחשודים בסרטי המתח בטלויזיה.

"אבל אין לי מה להסתיר"

בוודאי שיש לכם מה להסתיר, את הפרטיות שלכם. זיכרו ! הם אינם מעוניינים באמת, והאמת אינה מעניינת אותם, הם רק רוצים לקחת לכם את הילדים. עובדי משרד הרווחה הם קבוצה בעלת אינטרס ברור, ויש להם אג'נדה, והם משתוקקים לכל מילה שתאמרו, כדי להשתמש במילים שאמרתם נגדכם, ולא משנה להם בכלל אם התכוונתם למשהו אחר.ובמיוחד, אין לנדב להם מידע על הבעיות שלכם !!!

2. להקליט

תמיד שיהיה ברשותכם מכשיר הקלטה זמין. הקליטו את כל תוכן הפגישה. אם הם מסרבים שתקליטו אותם, הודיעו להם שזכותכם החוקית להקליט, ובמיוחד כאשר מדובר בתוך שטח שהוא שטח פרטי ושייך לכם וזכותכם לעשות בביתכם הפרטי כל מה שתמצאו לנכון, בכלל זה הקלטה.

מדוע יש צורך בהקלטה?

  • להציג את ההתנהלות האכזרית של עובדי הרווחה בהתפרצם לביתכם הן בפני בית המשפט והן בפני התקשורת.
  • הם לא יוכלו לטעון שהייתם אלימים כלפיהם אם יש תיעוד בהקלטה. אל תהיו כעסנים כלפיהם אפילו הם עצמם מתנהגים בוולגריות, וכמובן תעדו זאת בהקלטה.
  • הקלטה מרתיעה עובדים סוציאלים, אשר חוששים שהמהלכים הלא חוקיים שהם נוקטים ייחשפו בהקלטה, ולכן, אם יידעו כי אתם מקליטים,  הם יחששו להגיע לביתכם אלא אם יש להם סיבה אמיתית לעשות כן.
  • הקלטה אף תרתיע את המשטרה מלבצע מעשי אלימות כגון שבירת הדלת או חפצים בבית.
  • הסרטה תוכיח כי הבית אינו מוזנח ותסתור את מה שהן תרשומנה בתסקיר בדבר בית מוזנח ולא מאורגן.

3. אין להכניס אותם ללא צו בית משפט

דברו איתם מעבר לדלת, או מהחלון או צאו אליהם החוצה. נסו לדלות מהם מידע לגבי מטרת בואם, והאם יש הצדקה להכניסם לביתכם או לא. השיחה עימם תהא רק על מטרת בואם ולא עליכם או על ילדיכם.

אל תאפשרו להם להציץ לביתכם או לראות את ילדיכם. סביר להניח שאם הילדים ישמעו את הנקישות בדלת, הם יגיעו לכיוון הדלת, שלחו אותם חזרה לחדרם.

"אנו רק רוצים לדבר עם הילדים שלך"

זה מה שהם עלולים לאמר לכם ובטון מרגיע ונוסך בטחון, אל תיפלו בפתיון. אל תאפשרו להם לשוחח עם ילדיכם ללא נוכחותכם, משום שהם ישאלו אותם שאלות מנחות, ילחצו עליהם "להודות" בדברים שעשיתם ויעוותו את דבריהם. וודאו שהילדים נמצאים עימכם כל העת ואינם מבודדים עימם, זה ישבש את כל התכניות שלהם. המטרה שלהם היא לדלות מן הילדים עדויות בדויות בשיטת הפרד ומשול ע"י הפרדה של הילדים מכם. בנוסף, הם ינסו למצוא "ראיות" מרשיעות בביתכם כגון תכולת המקרר, כמה כלים יש בכיור, איך הבית מסודר, ובשל כך הם מגיעים בהפתעה.

"אז לתת להם להכנס או לא?"

רוב המקרים בהם הם מגיעים לבתים בליווי משטרה אינם מקרי חירום כלל וכלל, ואולם הם מנצלים את הסמכויות הנרחבות שניתנו להם במסגרת החוק על מנת להתפרץ לבתים גם במקרים שאינם מקרי חירום. בשלב ראשון, אם הם מסתפקים בכך שרק תראו להם את הילדים דרך החלון, תוכלו להביא את הילדים אל החלון, אבל שיעמדו ממרחק ניכר מן החלון ומייד החזירו אותם לחדרם. אם אינם מסתפקים בכך אז שקלו את צעדיכם בהתאם למתואר בשורות הבאות.

4. עם מי יש לכם עסק?

אם עובדי רווחה מגיעים בלילה, הם לרוב יגיעו עם אנשי משטרה. דירשו בנימוס את זהותם של העובדים הסוציאלים ושל אנשי המשטרה המתלווים אליהם. אם אתם מתגוררים בדירה ואין חלון בסמוך לדלת הכניסה ואינכם יכולים לצאת אליהם, אז תשאלו לזהותם המלאה מעבר לדלת והקליטו זאת: שמם המלא ותפקידם. הם אינם מרוצים כששואלים לזהותם, אך זכותכם המלאה לדרוש זאת, משום שאולי מדובר במתחזים. מחובתם להראות לכם תג או תעודת זיהוי גם דרך העינית. אם ביכולכם לראות את תגי הזיהוי שלהם, צלמו את התגים הללו. זכותכם המלאה לעשות כן.

5. מהן ההאשמות נגדכם?

עליכם לשאול את עובדי הרווחה לגבי ההאשמות נגדכם. השתדלו להוציא מהם מקסימום מידע והשתדלו לעשות זאת ממש בתחילת השיחה, משום שככל

שיעבור הזמן יקשה עליכם לדלות מהם מידע. נסו לעשות זאת כאשר הדלת סגורה, והם מעבר לדלת, כאשר ילדיכם עדיין אינם נגישים להם, וכמובן הקליטו זאת. ברגע שיראו את

הילדים, הם כבר לא ינדבו לכם מידע. הם ימשיכו לחזור על אותו פזמון בו הם רוצים לראות את הילדים. כל עוד הסיבה להגעה אינה מכילה חשד לביצוע פשע, סרבו להכניסם פנימה.  בכל מקרה, גם אם נכנסו, אל תרשו להם לשהות לבד במחיצת הילדים. אתם חייבים להיות נוכחים כאשר הם מתרועעים עם הילדים.

6. מה לגבי הסמכויות שלהם באותו רגע?

עובדי רווחה ינסו לשקר לכם בנושאים שונים. לעיתים יאמרו לכם כי יש בידיהם צו בית משפט לנוער בעוד שאין בידיהם צו כזה. במידה וקיים צו כזה, דירשו בנימוס לראות אותו. דירשו שיעבירו לכם את המסמך דרך החלון או דרך החריץ של הדלת. לאחר שיעבירו לכם צלמו אותו מייד עם מצלמה או סירקו אותו בסורק משום שיתכן כי לעולם לא תראו יותר את הצו והוא ייעלם להם בדרך מסתורית, במיוחד כאשר הוא אינו חוקי, או נכתבו בו הוראות לא חוקיות. אם מסרו לכם מסמך שאינו צו חתום בחותמת של שופט, הסבירו להם כי המסמך אינו תקף וסיימו עימם את השיחה. אם מדובר במסמך שנראה אותנטי, מיסרו להם כי עליהם להמתין עד שתבררו את הענין עם העו"ד שלכם משום שאינכם בקיאים במינוחים המשפטיים במסמך.

"ואם הם טוענים כי בידם צו זימון לבית משפט?"

לעיתים הם יטענו כי בידם צו זימון לבית משפט, וזאת כדי להכנס ולקחת לכם את הילדים. אין קשר בין זימון לבית משפט לבין הוצאת ילדים מהבית. בכל מקרה בקשו לראות את הצו, שוב דרך החלון או החריץ של הדלת. התאריך של הצו אמור להיות תאריך שהוא מאוחר מהתאריך של היום הנוכחי, משום שזימון לבית משפט לא מתבצע מהרגע להרגע אלא מתייחס לתאריך מאוחר יותר, ולכן הטיעון שלהם לגבי כניסה לביתכם אינו תקף.

שימו לב כי עובדי רווחה בד"כ אינם נוהגים עפ"י החוק הן מתוך אי ידיעת החוק והן מתוך זלזול בחוק. לאנשי משטרה לעומתם יש יותר ידע לגבי החוק וכן הם חוששים מפני תלונות במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) , ולכן הם לא יפרצו לביתכם אם המהלך נוגד את החוק.

"ומה קורה אם יפעילו צו חירום מטעם עצמם עפ"י חוק הנוער?"

החוק נותן לעובדים סוציאלים סמכויות על, בכלל זה הסמכתם להוציא צווי חירום להוצאת ילדים מהבית גם ללא אישור שופט. צו חירום כזה יש להפעיל רק במקרה של סכנה ממשית לילד, ואולם בפועל הם מנצלים את הפרצה בחוק ומפעילים צווי חירום גם על זוטות, בכלל זה תפירת תיק כנגד ההורים שבנוי על ספקולציות של סיכון רגשי או הזנחה רגשית לכאורה. פעילות זו מנוגדת אף לפסיקתו של השופט אהרון ברק שקבע שיש להוציא ילדים מהבית רק אם קיימת תשתית ראייתית מספקת המצדיקה דחיפות אמיתית.

עוד נקודה, שוטרים אינם יכולים להכנס לביתכם ללא צו חיפוש, לכן, אם אין ברשותם כזה, הם חייבים להשאר מחוץ לבית !!

בהינתן צו חירום, דירשו לדעת מדוע הוא הוצא והקליטו זאת על מנת שישמש אתכם מאוחר יותר בבית המשפט לתבוע את עובדי הרווחה על כי פעלו בניגוד לחוק והפעילו הוראות חירום על מקרים שאינם מקרי חירום. אם עובד הרווחה מתחמק מן השאלה או מציג תשובה לא משכנעת, אל תפתחו לו את הדלת.

שוב, אם הם טוענים קיים חשד כי הילדים נפגעו וילדיכם ערים, הביאו אותם אל החלון או הוציאו אותם החוצה על מנת שיוכלו לראות אותם, אך לעולם אל תכניסו אותם אליכם פנימה הביתה. השוטרים שיווכחו כי הילדים נראים בסדר ולא בוצע פשע, לעיתים נרתעים מלשתף פעולה עם עובדי רווחה ששיקרו להם, במיוחד שוטרים כאלה שאינם מחבבים אותם, ויש כאלה שוטרים. המקרה היחיד בו שוטרים אמורים להכנס לביתכם הוא רק אם נוכחו לראות במו עיניהם כי אכן בוצע פשע. עובדי הרווחה יטענו כי קיים "מצב חירום" המצריך בדיקה בבית ואולם שימו לב, דיווח של שכן על צעקות אינו מצב חירום כמו גם ילד שהגיע עם חבורה לבית הספר רק משום שנפל והמורה דיווחה עליו לפקידת סעד, גם זה אינו מצב חירום !!

7. הם מתוכנתים להוציא ילדים מבית

"הם מתוכנתים להוציא ילדים מבית", זהו ציטוט של פקידת סעד לשעבר שעבדה במשרד הרווחה. לעובדי רווחה אין מצפון, ולכן אין טעם לדבר אל המצפון שלהם, זה לא יעזור. עובדי רווחה פועלים כמו רובוטים משום שדרגים גבוהים במשרד הרווחה מפעילים עליהם שטיפות מח בדמות סמינרים, כנסים, ימי עיון וכו'.

"זה לא הוגן, אנו לא מתעללים בילדים שלנו", "אנו הורים טובים, לא עשינו שום דבר רע", משפטים כגון אלו לא יעזרו ואין טעם לאמר אותם לעובדי רווחה, משום שעובדי רווחה משוכנעים שהם עושים עבודת קודש. במוחם הם בטוחים שהם מצילים ילדים מפני אותם הורים מפלצות, בעוד שאנו יודעים כי קריעת ילד מהוריו על לא עוול בכפם תגרום לו טראומה נפשית בלתי הפיכה לכל ימי חייו. משפט כמו "איך אתם ישנים בלילה?" שייאמר להם אינו רלוונטי, היו בטוחים שהם ישנים טוב בלילה, בהיותם שמחים כי מימשו את טובת הילד…

אל תאמרו להם משפטים כגון אלו שצויינו, אל תאמרו מילה והשתדלו לשמור על איפוק, עד שכמה שניתן לשמור על איפוק בסיטואציה כל כך קשה ואכזרית. אם בכל זאת נכנסו אליכם הביתה,  השתמשו מאוחר יותר בכל המידע הקיים ברשותכם על מנת להיאבק בהם בבתי המשפט ובתקשורת, בכלל זה הקלטות, צילומים וכל תיעוד הקיים ברשותכם.

עובדי רווחה פועלים כמו רובוטים, וכשם שרובוט פועל רק עפ"י פקודות מחשב ואינו יכול להבין שפת אנוש, כך גם עובדי הרווחה. הם אינם יכולים להבין את מה שתאמרו להם, הם אינם יכולים לראות דרכים אחרות משום שהם מתוכנתים להוציא ילדים מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »

ישראל 2010 – נשלטת בידי עובדים סוציאלים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 4, 2010


האם מדינת ישראל היא מדינת רווחה? האם מדינת ישראל ראויה להיות חברה בארגון המדינות המפותחות כאשר בפועל המציאות היומיומית בישראל קרובה יותר למציאות הקיימת במדינות עולם שלישי מאשר לזו של המדינות המפותחות?

הבקשה התמוהה של מדינת ישראל להצטרף לארגון המדינות המפותחות, ה-OECD אינה עולה בקנה אחד עם הקיים בשטח, כאשר ישראל 2010 נשלטת ע"י עובדים סוציאלים ממשרד הסעד אשר מתעמרים ומתעללים באזרחים משלמי מיסים ומובילים אותם למצב של עוני, פשיטת יד ואבדון.

דוח ה-OECD האחרון קובע כי ישראל היא מדינה עניה ומפולגת, כאן בכתבה בקישור הזה.

דוח זה תואם את פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על פני החברה בישראל, חברה שהיא עניה ודלה בהישגים חינוכיים, כאן בקישור הזה.

תמוה עוד יותר איך מדינת ישראל עברה כפי הנראה את השימוע האחרון לקבלה ל-OECD.

בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מרשויות הסעד האמורות לטפל ולסייע לו, מעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

אנחנו עובדים סוציאלים, אנחנו לא אנשים רגילים

חסר הבית השתול מתחזה לאדם נורמטיבי שירד מנכסיו ומבקש לחזור לחברה. כשלב ראשון בשיקום הוא מנסה לקבל דיור מחברת עמידר. לצורך קבלת דיור הוא זקוק לדוח של עובדות סוציאליות, קרי נתון לחסדיהן של נשים, פקידות במשרד ממשלתי האוגרות בידיהן כח רב מדי. במקום לסייע לו, העובדות הסוציאליות מאגף הרווחה בעיריות תל אביב מטרטרות אותו, נוקטות בסחבת מכוונת, משקרות לו וכאשר הוא מעמיד אותן על התרמית שלהן ומעביר עליהן בקורת, הן מאשימות אותו ב"אלימות" וב"סחר בסמים", קרי מוציאות לשון הרע ודיבה על אדם חף מפשע ובלבד שהן תחמוקנה מאשמה ותצאנה נקיות כפיים.

כאילו לא די במסע ההתעללות וההתעמרות שעורכות בו העובדות הסוציאליות, הן אף מצהירות ביוהרה ובמשוא פנים כי "אנו עובדים סוציאלים, לא אנשים רגילים…" רוצה לאמר, הן שייכות לאליטה מעמדית גבוהה.

צפו בתחקיר המזעזע השבוע:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

מונולוג של דניאל – ילד המאושפז בכפיה במחלקה סגורה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 19, 2009


ילדים רבים, בריאים ונורמלים בנפשם מגיעים לאשפוזים כפויים במתקנים פסיכיאטרים במסגרת סמכות של פקידי סעד לחוק הנוער. אלו הם אותם עובדים סוציאליים שיושבים בלשכות הרווחה ומחליטים ש”טובת הילד” היא לכלוא את הילדים הללו במקומות המזוויעים האלה. אף אחד מהם לא יוצא משם נורמלי. למה לא שואלים לדעתו של הילד? מדוע רומסים את זכויות הילד? עד מתי תמשך ההפקרות הזו?


קוראים לי דניאל ואני בן עשר .

לפעמים אני באמת רוצה למות, אפילו שחברים שלי מבקשים ממני שאשחק איתם אני שקוע בעולם משלי עם מפלצות אבל גם עם מלאכים.

כשאמא שלי באה לבקר אותי בבית החולים היא בוכה בלי הפסקה ולא מצליחה לדבר מרוב שכואב לה. לא טוב לי בבית חולים. לא טוב לי. אני לא מבין מה כל הרופאים שלי אומרים לי. אבל לא טוב לי להיות במחלקה הזאת. יש שם ריח חריף של כדורים וזריקות. ואמא שלי לא מבינה למה מחזיקים אותי בחדר סגור, וקושרים אותי. היא שאלה את הרופא הרוסי מה יש לי. והרופא לא ממש הקשיב לה ולא ענה לה. נותנים לי המון המון כדורים. וגם זריקות וזה בכלל בכלל לא נעים לי. ואני כל הזמן עייף ורוצה לישון. אני לא מאמין בכלל במבוגרים, ובכל הרופאים שרק אומרים כן כן או לא לא.

אמא שלי לא מצליחה להוציא אותי מהמחלקה. כי הרופאים אומרים לה שאני ילד מאוד מאוד חולה. ולאמא שלי אין הרבה כוח. והיא רק בוכה ובוכה ובוכה. אני פוחד מאוד שאם אני אלשין למשטרה מה אני רואה במחלקה, מה עושים לילדים, לכמה מהם אז יהרגו אותי. אני לא יודע. אני לא רוצה בכלל לדבר. אמא שלי אומרת לי כל הזמן תגיד לי מה עושים לך תגיד לי. אני רק אומר לה מתי אני כבר אחזור הביתה. מתי?

הרופא הרוסי כל הזמן שואל אותי, אתה שומע כל מיני קולות? מה אתה רואה בדמיון? מה אומרים לך לעשות הקולות? הוא בכלל לא נותן לי לדבר, הוא בכלל לא מקשיב לי, ולא שואל אותי מה אני מרגיש בכלל? בגלל זה אני לא אוהב אותו. ובגלל שאני לא מדבר בחדר שלו, אז הוא לא אוהב אותי בכלל הרופא. ולא אכפת לו ממני. והוא לא שומע את הקול של אמא שלי.

אני חי פה לבד במחלקה. אמא ביקשה שאכתוב מכתב לראש הממשלה. אבל אני פוחד מראש הממשלה. אמא שלי אמרה שאני לא אפחד. היא התחננה בפני שאכתוב לו מכתב ואספר מה אני מרגיש במחלקה. אז כתבתי את המכתב הזה. ואמא שלי אמרה שהיא תשלח אותו לכל האנשים החכמים והעשירים שיושבים בתוך הכנסת ויש להם הרבה כוח והם יסגרו את המחלקה. וימצאו לנו בית אחר ששם לא קושרים בכלל ילדים. וכל היום רק ישאלו אותנו מה אנחנו מרגישים ויתנו לי לצייר את מה שאני מרגיש. ולא יסגרו לי את החלומות והמחשבות החופשיות שלי בכדורים ובזריקות. ככה אמא שלי אומרת.

אמא שלי אומרת לי בכל ביקור שהיא תלחם למעני. אבל היא כל הזמן בוכה. ואני חושב שנגמר לה כבר הכוח בידיים. לפעמים יש אנשים טובים במחלקה. לפעמים. אבל הם הולכים מהר. והלב שלי דופק כל הזמן שהם הולכים. הם אומרים לי שאני לא צריך להיות כאן שאני ילד חכם ומקסים. שזה לא המקום שלי. הם נותנים לי כוח. חבל שהם הולכים מהר ואני נשאר עם הרופא שלי שבכלל לא מסתכל לתוך העיניים שלי.

לפעמים יש שמש יפה בתוך החדר שלי. ולפעמים הירח שלי עצוב. ולפעמים העננים מאוד אפורים. והקירות במחלקה כאילו מדברים אלי ואומרים לי דניאל תהיה חזק. דניאל אמא אוהבת אותך. דניאל מחר שוב תזרח לך ובשבילך השמש. ואתה תחזור לשחק עם כל החברים שלך בחוץ.

אמא ביקשה ממני שאגיד לראש הממשלה במכתב שהוא ידאג שלא ישכחו אותי ואת כל החברים שלי בבית החולים. ואני שאלתי אתמול בלילה את אלוהים שלי אם זה בסדר לבקש מראש הממשלה שהוא עסוק מאוד בקשה כזאת. אלוהים אמר לי דניאל תנסה. אף פעם אל תתייאש. המילים שאתה כותב יגיעו ויגעו בכל נשמה. אני מקשיב רק לאלוהים שלי הוא אף פעם לא מאכזב. בני אדם אומרים הרבה מילים והמון משפטים ואחר כך הם הולכים, או רצים או נעלמים.

ורק אמא שלי ואלוהים שלי נשארים בתוך הגוף והלב שלי. אני עכשיו מסיים את המכתב אני הולך לחפש בחצר את השמש.

דניאל מחלקה ב

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »