הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘שומרון’

מעצמת העובדים הסוציאלים מתחזקת בעוד הרפואה בישראל קורסת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 25, 2010


צפיפות באחד מבתי החולים בארץ - מיטות עמוסות חולים במסדרון

החודש קראנו בתקשורת כי מספר בתי חולים סגרו את שעריהם לחולים בשל עומס עבודה אדיר על הרופאים שאינם יכולים לעמוד בקצב הגובר והולך של החולים המגיעים אליהם.

השבוע נסעתי לבקר אישה מבוגרת חולה המאושפזת באחד מבתי החולים בארץ. כשהגעתי למחלקה מצאתי אותה שוכבת במיטה במסדרון בשל חוסר מקום בחדרים, כולם מלאים עד אפס מקום. היחס של הרופאים היה אדיב ומקצועי אך הצפיפות איומה והרופאים רצים מחולה לחולה.

איך יתכן שמקצוע כל כך חיוני כרפואה סובל מהזנחה תקציבית פושעת של משרד האוצר, בעוד שמקצוע העבודה הסוציאלית, מקצוע מיותר, חסר תכלית ורווי באבטלה סמויה נהנה מתקציבים שמנים על חשבון משלם המיסים?

כמעט בכל בית חולים תמצאו בנינים שלא הסתיימה הבניה שלהם בשל מחסור בתקציב בעוד שמבנים מפוארים של לשכות סעד מעטרים כל פינה בארץ.

5 מיליארד ₪ מוזרמים מדי שנה על חשבון משלם המיסים למוסדות סגורים של משרד הרווחה, במקום לטיפול ילדים בקהילה, עלות שהיא שליש מעלות אחזקתם בפנימיות.

לשכת הסעד ברחובות - בניין מפואר בסגנון הייטק, בזבוז כספי מדינה

שימוש בילדים כמגן אנושי

כשם שחמאס במבצע עופרת יצוקה ניצל ילדים חסרי ישע כמגן אנושי, כך מנצלים העובדים הסוציאלים את ילדי ישראל כמגן אנושי על מנת להסוות את תפקודם הלקוי ומשתמשים בילדים הנרצחים כמנוף להגדלת תקני כח האדם האדירים שלהם. מרבית הילדים שנרצחו, מתו בזמן שהעובדות הסוציאליות, אשר נהנות מאבטלה סמויה ישנו טוב בלילה או שתו תה וקפה בין שיחת רכילות אחת לשניה.

בשנת 2009 נוספו ל-7,000 העובדים הסוציאלים, אשר עובדים כל אחד בממוצע כ-75% משרה עוד 220 תקנים חדשים. השכר הממוצע של עובד סוציאלי ברשויות המקומיות ליחידת עבודה (משרה מלאה) עמד בשנת 2008 על 9,592 ₪ לחודש. עובדת סוציאלית עולה בממוצע 130,000 ₪ לקופת המדינה בשנה. 7220 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים  7220 כפול 130,000 ₪ ~ 940 מליון שקל. ובסיכום כולל, מעל 900 מליון ₪ מוזרמים מדי שנה רק למשכורתם של העובדים הסוציאלים, על חשבון משלם המיסים.

בשל תפקוד לקוי של משרד הסעד, קבלת ההחלטות שלו בדבר הוצאת ילדים מהבית שרירותית ורשלנית ביותר. מצד אחד הוא מרחיק מהבית ובכמויות אדירות ילדים ממשפחות נורמטיביות אך מיעוטות יכולות ומצד שני מתרשל באיתור ילדים השרויים בסכנה אמיתית, ומשתמש אחר כך במותם הטראגי על מנת לחזק את הונו וכוחו הפוליטי.

שרונה קאפח, סיכנה את בריאותה של אישה מבוגרת וכמעט הרסה משפחה

חלוקת תקציבים כושלת בין משרדי הממשלה

הקצאת משאבים מיותרת לעובדים סוציאלים באה על חשבון תקציבים למשרדים אחרים, כגון משרד הבריאות. המחסור החמור ברופאים וציוד רפואי גורם לרופאים לעבוד שעות נוספות ללא גבול ובכך לבצע טעויות קריטיות בחולים עד כדי מוות. כך יוצא שבנוסף לכך שעובדים סוציאלים אינם מצילים ילדים וגורמים נזקים קשים לילדים הכלואים במוסדות, הם אף גורמים בעקיפין למקרי מוות בבתי החולים, בכך שהם נוגסים מנתח תקציב המדינה המיועד לבתי החולים.

כמה אירוני הוא המקרה הבא:

מורה בשם שרונה קאפח מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל אשר כשלה בהתמודדות עם ילדה בגן חובה, דיווחה בזדון דיווחי שווא לפקידת סעד, תוך ניצול לרעה של כח המשרה שלה וניצול לרעה של החוק. קאפח, שרצתה לחפות על הכשלים שלה, ניסתה לבנות תיק פלילי כנגד האם ובתה, טענה בפני פקידת הסעד כי "קיים חשד סביר" שהילדה עוברת "התעללות מינית בבית". שרונה קאפח, אישה חסרת סבלנות, כוחנית ואימפולסיבית, שהבנתה בילדים לוקה בחסר, כמעט הרסה משפחה שלמה.

העובדת הסוציאלית התקשרה לסבתא, אישה מבוגרת שעברה זה לא מכבר ניתוח לב פתוח. הסבתא נבהלה מאימת העובדת הסוציאלית והובהלה לקופת החולים בשל לחץ בחזה ופרפורים בלב. שרונה קאפח, אשר ביזתה אף את מערכת החינוך בה היא עובדת, סיכנה את בריאותה של אישה חולת לב וגרמה כמעט לאסון ולפירוק משפחה. העובדת הסוציאלית, לא זו בלבד שמאיישת משרה מיותרת בלשכת הסעד בגבעת שמואל, היא אף הוסיפה עוד עומס עבודה לרופאים שממילא עמוסים לעייפה, בכך שהתרשלה בתפקידה, פעלה ללא שיקול דעת ויצרה קשר עם אישה מבוגרת חולה, ללא שקיבלה על כך אישור.

מוטי וינטר, עו"ס מדושן עונג, מנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים

מתאם מובהק בין מספר העובדים הסוציאלים לרמת העוני

עבודה סוציאלית – מקצוע לא יצרני אשר מוריד את רמת התל"ג במשק. עובדי הרווחה מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות.

היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם “ההומאניטריזם וזכויות האדם”… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.

בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך.

מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990-2002 מראה כי בשנים הללו חל גידול של כ-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה לתחילת התקופה וגידול זה הינו גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים האקדמאים במשק בשנים הנדונות.

אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם?

בזבוז אדיר של כספי משלם המיסים.

מדוע משרד האוצר אינו משקיע במקצועות יצרניים כהנדסה ומדעים כדי להעלות את רמת התל"ג ולהוריד את רמת האבטלה במשק ובמקצועות קריטיים כרפואה ובמקום זאת מזרים משאבים אדירים לאלפי עובדים סוציאלים מיותרים?

הרי בסופו של דבר אנשים עניים צריכים כסף ולא עובדת סוציאלית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

מבט שני – משרד הסעד גוזר קופון על כל ילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 18, 2010


תחקיר מבט שני אמש שחשף את הקלות הבלתי נסבלת בה עובדי סעד, עובדים סוציאליים, ארכי חוטפים, קורעים משפחות לגזרים וגורמים נזקים קשים לילדים בתואנת "טובת הילד".

בדומה לאנשי חמאס שהשתמשו בילדים חסרי ישע כמגן אנושי במבצע עופרת יצוקה, כך גם עובדים סוציאלים משתמשים בילדים האומללים שנרצחו כזרז אנושי על מנת להגדיל את תקני כח האדם שלהם עוד ועוד, עד אינסוף. הם מחפים על כשל מערכתי כולל במשרד הסעד אשר אינו יודע להתמודד עם רציחות של ילדים ומנגד חוטף ילדים ממשפחות נורמטיביות חפות מפשע, כאילו היו חפצים דוממים לשינוע ממקום למקום.

עובדים סוציאלים מבצעים חקירות ילדים כושלות ופסולות, חקירות אשר גורמות נזק נפשי כבד לילדים הנחקרים, ומנגד חסרים את הטכניקות הנכונות על מנת לאתר ילדים שאכן עברו התעללות אמיתית. לא כל ילד עם בעיות התנהגות הוא ילד שעבר התעללות. לרבים מן הילדים שעוברים התעללות קשה אין כלל בעיות התנהגות, משום שהם מדחיקים את האירוע הטראומטי.

בתחקיר מובא סיפורה של אם אשר ילדיה נחטפו ללא צו שופט ע"י פקידת הסעד האכזרית, אתי דור דוברובינסקי, אישה בעלת אמות מוסר ירודות.

בתחקיר אף מובא סיפורה של אם חד הורית אשר בגלל דיווח שווא חסר ביסוס של גננת מוגבלת בשכלה, הוצא בנה של האם מהבית ע"י כנופיית עובדי "רווחה" ונאלץ לישון 3 שנים לבדו, במוסד מנוכר ללא אמא, בהיותו בן 4 וחצי בלבד.

גם שרונה קאפח, רכזת חטיבה צעירה בבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, אישה שאין לה קמצוץ של מושג בהבנת עולמם של ילדים,  רקחה תבשיל מר כלענה נגד אם חד הורית ובתה ובנתה נגד המשפחה עלילת מין דמיונית לתפארת מדינת ישראל, עלילה שכמעט הרסה משפחה שלמה.

צפו בתחקיר אמש:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

הקשר בין דוקטורט בחינוך לבורות באינטליגנציה רגשית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 11, 2010


באינטרנט מפורסמת עבודה שנושאה “המטרות בחינוכם של ילדים מופרעים”. את העבודה הזו חיבר דוקטורנט בחינוך שמחמיא לעצמו וטוען כי הוא ניחן בשפה עשירה, סגנון קולח ומעניין.

 

בשפתו ה”עשירה והקולחת” קובע המחבר במשוא פנים כי ילדים הלומדים במסגרת החינוך המיוחד הינם ילדים “מופרעים”. אין ספק שעדינות ואינטליגנציה רגשית היא לא הצד החזק של המחבר.

 

הורה, בפעם הבאה שמורה בבית ספר יציין בפניך כי ילדך שובב, ישנה סבירות גבוהה כי בפני עמיתיו בחדר המורים וכן בפני הורים אחרים תוך הפרת חסיון בוטה, הוא יכריז במסגרת מסע רכילות גורף על ילדך כעל ילד “מופרע” ועליך כעל כהורה "מזניח", כפי שעשתה רכזת חטיבה צעירה שרונה קאפח מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל בהפיצה לשון הרע על אם ובתה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

השעיות לא חוקיות של ילדים מבתי הספר

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 8, 2010


הורים, אם בית הספר השעה את ילדיכם בגין סיבות כאלה ואחרות כדאי שתדעו מה אומר החוק על כך.

מקרה שאירע בגבעת שמואל

שרונה קאפח – סגנית מנהל בבית ספר מורשת מנחם

שרונה קאפח, סגנית מנהל ורכזת חטיבה צעירה מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל איימה על אמא בפניה לפקידת סעד לחוק הנוער אם זו לא תמסור לה דוח פסיכולוגי על בתה (ראו דוח בתחתית המאמר נופלים בין הכיתות). את הדוח הפסיכולוגי האבחוני, שרונה קאפח היתה צריכה לטענתה לצורך "מתן סיוע" לילדה. קאפח ציינה בהקלטה כי כאשר תקבל את הדוח תדאג לסייעת עבור הילדה. את הדוח היא קיבלה אך סייעת סירבה לתת. בדיעבד, מתברר שהדוח היה מיועד לצורך מעקב ופיקוח על הילדה ומשפחתה ולא לצורך סיוע לילדה במסגרת בית הספר, שהרי בית הספר הוא זה שמתקשה עם הילדה לא ההורים.

בעקבות הדוח הפסיכולוגי שעלה לאם בנזק כספי של 2500 ש"ח, נתן בית הספר את "הסיוע" הנדרש לילדה. ה"סיוע" התבטא בהטרדות חוזרות ונישנות במקום עבודתה של האם לקחת את הילדה באמצע יום עבודה ולבסוף הוגדל ה"סיוע", וזאת בדמות שתי הרחקות לא חוקיות מבית הספר.

במקום לסייע לילדה במסגרת בית הספר, שהרי הוא זה שמתקשה ולא האמא, איים שוב בית הספר כי אם האמא לא תיתן "טיפולים" מחוץ לבית הספר ועל חשבונה לילדה, הוא לא יוכל לקבלה בשנה הבאה. נבהיר כי טיפולי תרפיה מחוץ לבית הספר לא הוכחו מעולם, לא מציאותית ולא מדעית כבעלי השפעה על התנהגותו של הילד בבית הספר. סייעת אישית, טיפולי תרפיה במסגרת בית הספר ועל חשבון משרד החינוך (מתוקף חוק חינוך חובה), ובעיקר, והכי חשוב, גישה חיובית ולא מנכרת של צוות בית הספר כלפי הילד הוכחו כאפקטיביים ביותר.

סייעת אישית לילד הינו הליך המקובל בבתי ספר אחרים בארץ, שם ילדים שבית הספר מתקשה להתמודד איתם מקבלים סייעת אף ללא דוח פסיכולוגי. נציין כי בית ספר זה נותן סייעת לילד אחר, כל זאת על חשבון משרד החינוך והעיריה, כך נאמר לאמא ע"י אותו הורה, ואת האם ובתה החליטו לסמן בתכנית מאניפולטיבית, רוויית שקרים להרחקה לצמיתות מבית הספר.

הילדה לומדת כיום בבית בחינוך ביתי, והאם שהינה חד הורית איבדה שנת עבודה וחיה על חסכונות אוזלים והולכים, ללא כל מקורות מימון. נזק כספי אדיר למשפחה שנגרם ע"י שרונה קאפח, אגף החינוך הכושל בגבעת שמואל וכן ע"י משרד הסעד בעל התפקוד המאד לקוי.
נציין כי נגד משרד הסעד בגבעת שמואל הוגשה לאחרונה תביעת נזיקין על סך 95 מליון ש"ח ע"י תושב אחר בישוב בגין גרימת נזק לילדיו.

להלן שני מכתבי השעיה לא חוקיים אשר נשלחו ע"י סגנית המנהל שרונה קאפח לאימה של הילדה לאחר שלא מוצו כל האפשרויות הפדגוגיות, ביניהן מתן סייעת אישית לילדה כמקובל בבתי ספר אחרים בארץ.

מכתב השעיה ראשון

מכתב זה נשלח ללא ביצוע שימוע. הורים, כאשר בית ספר רוצה להרחיק את ילדיכם מבית הספר, הוא חייב לבצע שימוע להורים טרם ההרחקה, וזאת על מנת שיאמרו את דברם. בית ספר מורשת מנחם עבר על חוק זה ולא ביצע שימוע.

מכתב השעיה שני

בוצע אף הוא ללא שימוע, והפעם אף ללא חתימה של המנהלים, מכתב השעיה מזלזל שנכתב כלאחר יד ונשלח לאם לאחר שבית הספר קיבל גיבוי מלא מגורמי החינוך והסעד בגבעת שמואל.
מכתב שאינו חתום, אינו חוקי !!

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

החוקר שחר וחברו מיכה פלד ממשטרת גבעתיים-רמת גן תופרים תיק לחף מפשע

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 23, 2010


צפו בעדות מצמררת של חקירה במשטרת גבעתיים, שלוחה של משטרת רמת גן שכמעט הובילה להרשעתו של אדם חף מפשע. עובדת סוציאלית חסרת שיקול דעת התלוננה על החשוד במשטרה. בחקירה הוא מואשם כי אנס קשיש וכמעט נכנס ל-20 שנה בכלא.

תפירת תיקים פליליים לאזרחים תמימים היא דבר שבשגרה במדינת ישראל. גם אנשי "חינוך" תופרים תיקים להורים שאינם מוצאים חן בעיניהם. כך ניסתה סגנית המנהל בבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, שרונה קאפח, לתפור תיק לאם חד הורית ובו היא מעלה חשד כי "את בתה של האם דגדג גבר דמיוני עירום", קאפח כמעט הרסה משפחה שלמה.

הכתבה אשר שודרה אמש בערוץ 2.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

חובת הדיווח או חובת הניפוח?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 19, 2010


הילד אכל בחדרו במקום במטבח? המורה בגבעת שמואל תדווח על כך לעובדת סוציאלית.

על חובת הדיווח הפרועה בה נוקטים אנשי חינוך בגבעת שמואל ככלי נשק נגד הורים שאינם מוצאים חן בעיניהם.

פעם, כשמורה היה נתקל בקשיי התמודדות עם תלמיד, הוא היה פונה להורה ולממונים עליו במשרד החינוך. היום, כשמורה נתקל בקשיי התמודדות עם תלמיד, הוא פונה הישר למשרד הסעד (משרד הרווחה) מאחורי גבו של ההורה.

שרונה קאפח, סגנית מנהל בבית ספר דתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, מורה דתית תושבת העיר החרדית אלעד.

קאפח דיווחה לעובדת סוציאלית מן המחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל כי ילדה לאם חד הורית אכלה בחדרה במקום במטבח, וזאת בתואנה כי "היא מחוייבת לדווח על מקרה כזה לרשויות הרווחה"…

צפו בסרטון והפנימו מה מתפתח במדינה הזו מתחת לאף שלכם.

קישורים נוספים בנושא:

הכתבה "נופלים בין הכיתות"  ומכתב האיומים של שרונה קאפח

פנימיות הן גן עדן לפדופילים – מכיל הקלטה על משרד הסעד בגבעת שמואל

על אנשי חינוך שמשפילים תלמידים

אלימות מילולית של מורים כלפי תלמידים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

נופלים בין הכיתות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 20, 2009


 

תלמידים יוצאי אתיופיה נשלחים בקלות רבה יותר לחינוך המיוחד – האם זו גזענות או דווקא בעיה באבחון? "כשההורים מסרבים, מאיימים עליהם שיוציאו את הילד מהבית". משרד החינוך: ייעשה כל מאמץ להתאים את התכניות לתלמידים יוצאי אתיופיה.

תחקיר ידיעות אחרונות | תמר טרבלסי חדד

במשך שנים נשלחו מאות תלמידים יוצאי אתיופיה ללמוד במסגרות של החינוך המיוחד, אף שמקומם בבתי ספר רגילים.

פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנשי חינוך, מאבחנים וארגוני רווחה וחינוך טוענים שהסיבה לכך היא שכלי האבחון המערביים הנהוגים אינם מתאימים ליוצאי אתיופיה, ולכן יוצרים עיוותים חמורים והפניית יתר של יוצאי אתיופיה לחינוך המיוחד.

מנתוני המועצה הלאומית שלום הילד עולה כי חלקם של התלמידים האתיופים במסגרות החינוך המיוחד גבוה פי שלושה מחלקם באוכלוסיה וגבוהה משיעורם של כלל התלמידים: 14.7% מהתלמידים ממוצא אתיופי משובצים במוסדות החינוך המיוחד לעומת 5.4% מכלל התלמידים היהודים. "אין זה סביר בכל קנה מידה שפי שלושה תלמידים יוצאי אתיופיה נשלחים לחינוך המיוחד, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסיה", אומר מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן. "יש יד קלה בשליחת יוצאי אתיופיה לחינוך המיוחד משום שהדבר נוח למערכת, אך זה לא מוסרי ולא מקצועי. מנצלים חולשה של אוכלוסיה, גורמים להם עוול נוראי וקובעים את גורלם לכל החיים". המועצה לשלום הילד קוראת לשר החינוך למנות ועדת בדיקה בלתי תלויה לחקירת אופן שיבוצם של ילדים ממוצא אתיופי בחינוך במיוחד ולשים קץ לתופעה.

ד"ר אביגיל ינון, פסיכולוגית חינוכית ומרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שעוסקת במחקר ובעבודה בקרב יוצאי אתיופיה, קובעת שהפניית היתר של ילדים ממוצא אתיופי לחינוך המיוחד חמורה ביותר. "זוהי שערורייה שאין כמוה. אין שום ספק שישנם ילדים אתיופים רבים בחינוך המיוחד שאינם צריכים להיות שם, ובוודאי אין שום הצדקה לפער המספרי. הילדים אינם מקבלים את העזרה הנדרשת, הציפיות מהם נמוכות ויש נגדם דעות קדומות הגורמות למורות לא להאמין בילד האתיופי", אומרת ינון. "הילד סובל גם מדחייה חברתית, השפה והתרבות שלו שונים, הוא חש מופלה ואינו מקבל תמיכה ומענה נכונים. גם ההוראה בבתי הספר אינה מתחשבת בעובדה שמדובר במהגרים עם שפה ותרבות שונים, שלהוריהם אין כסף לשיעורים פרטיים".

מאיימים על ההורים

אבל מתברר שלא רק אבחון מוטה ושגוי הוא הגורם לפערים המספריים הללו. לטענת ארגונים הפועלים למען זכויות ילדים, ארגוני חינוך ורווחה, משפטנים, פסיכולוגים ואנשי אקדמיה, רבים מתלמידים אלה נשלחו לחינוך המיוחד על רקע לחצים ואיומים שהופעלו על ההורים.

לדברי עו"ד נגה דגן-בוזגלו מארגון "הלה" למען חינוך בשכונות ועיירות פיתוח, במקרים רבים כאשר הורים מסרבים לחתום על אבחון או על מתן ריטלין לילדיהם, מערבת מערכת החינוך את גורמי הרווחה. "מאיימים על ההורים שאם לא יצייתו להוראות, יוציאו לילד 'צו נזקקות', יעבירו את ההשגחה עליו לשירותי הרווחה, יפקיעו אפוטרופסות ויוציאו את הילד לפנימייה. לעיתים מדובר באבחון כפוי הנעשה בליווי שוטרים, זימונים לבתי משפט ואיום מתמיד על הוצאת הילדים מהבית, ואז מאשימים את ההורים והילדים בכך שאינם משתפים פעולה". לדבריה, משפחות רבות נכנעות לאיומים ושולחות את הילד לחינוך המיוחד, אף שהן יודעות שמקומו אינו שם".

חוסר אמון בממסד

לדברי תקווה לוי, מנהלת "הלה", יש הורים שמחליטים בעקבות זאת להשאיר את ילדיהם בבית. לדוגמא היא מביאה מאבק שניהלה אם שסירבה לשלוח את בנה לחינוך המיוחד והשאירה אותו בבית מתחילת השנה. כעת הוחלט להעניק לבנה הזדמנות נוספת ולהשאירו בחינוך הרגיל עם תגבור וסיוע.

עו"ד דגן-בוזגלו מספרת שבמקרים שבהם ההורים מחליטים להיאבק בעזרת סיוע משפטי ומצליחים לשלוח את הילד לאבחון חלופי – נמנעת העברתו לחינוך המיוחד. לדבריה האבחונים החלופיים הוכיחו שמדובר בילדים רגילים, ושהקשיים והבעיות שלהם נובעים מחסכים רגשיים ואחרים על רקע פערי תרבות וקשיי קליטה, ובעזרת תגבור וסיוע לימודי צמוד הם יכולים להשתלב בחינוך הרגיל. מצב זה, היא מדגישה, מחריף את חוסר האמון בממסד השורר בקרב יוצאי אתיופיה.

דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה, אומר שבעקבות חוסר האמון הזה נוצר מצב שבו גם אם המסגרת של החינוך המיוחד מתאימה לילד – ישנה התנגדות גורפת מצד ההורים לאבחונים ולהפניה מסוג זה.

לדבריו, בעבר גייס המרכז תקציב לאבחונים חלופיים המתחשבים בהיבט התרבותי של יוצאי אתיופיה. תוצאות האבחונים הוכיחו שרבים מהילדים שהופנו לחינוך המיוחד הם ילדים רגילים, הסובלים מפערים רגשיים ולימודיים, ושעל ידי תכנית לסיוע לימודי ואינטנסיבי הם יכולים למצוא את מקומם בחינוך הרגיל.

"בעיני זה ממש פיגוע בנפשו של ילד לשלוח אותו לחינוך המיוחד רק כדי להשיג שקט בכיתה. זה קשה ועצוב", אומר מהרט.

משרד החינוך: נבדוק

בעקבות הממצאים נמסר ממשרד החינוך שהמשרד יבדוק את מכלול פעילות ועדות ההשמה, ובכלל זה את השאלה אם קיימת נטייה להפניית יתר של ילדים ממוצא אתיופי לחינוך המיוחד. עוד נמסר שמשרד החינוך יעשה כל מאמץ כדי להתאים בכל דרך אפשרית את תכניות מערכת החינוך לתלמידים כדי לתת להם מענה מיטבי שישלב אותם ככל האפשר במסגרות הרגילות.

יו"ר הועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ דני דנון, אמר ששיבוצים של ילדים ממוצא אתיופי במוסדות החינוך המיוחד ללא כל צורך אמיתי גורם להם נזק בלתי הפיך ונודף ממנו ריח של גזענות, והודיע שיזמן דיון דחוף בוועדה בעניין.

בית ספר מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל שולח מכתב איומים לאם חד הורית

מכתב איומים שנשלח ע"י סגנית המנהל שרונה קאפח מבית הספר הדתי, הממ"ד התורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל בגיבוי מלא של המנהל הרב דוד וקסלר ובו היא מאיימת על האמא כי אם לא תביא לה דוח אבחון פסיכולוגי, היא תפנה לפקידת הסעד לחוק הנוער בלשכת הרווחה בגבעת שמואל. את הדוח לטענתה היתה צריכה לצורך מתן סייעת צמודה לילדה, אך בדיעבד מתברר ששיקרה (מגובה בהקלטות), ואת הדוח היתה צריכה רק לצורך תיוק ומעקב אחר הילדה ומשפחתה באמצעות השירות הפסיכולוגי ולשכת הרווחה של גבעת שמואל. האם מסרה לשרונה קאפח את הדוח אך הילדה לא קיבלה סייעת, והאם נאלצה לפנות לחינוך ביתי וזאת על חשבון שנת עבודה מלאה, בגינה היא חיה מחסכונות ונאלצת להשאר בבית ללמד את הילדה במקום לצאת להתפרנס למחייתה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

חקירת ילדים – עשה ואל תעשה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 23, 2009


הורים, אם משרד הרווחה חקר את ילדיכם עליכם ומאחורי גבכם דעו כי זכותכם לקבל את קלטת החקירה בתום החקירה, על מנת שתוכלו לצפות בה ולבדוק האם בוצעה חקירה רשלנית או לא.

הורים, שימו לב: אם הילד שלכם נחקר ע"י חוקרת ילדים, זה אומר שהוגשה נגדכם תלונה במשטרה ע"י פקידת סעד, משום שכדי להביא חוקרת ילדים, עליה להגיש קודם תלונה במשטרה, ומאחר והמשטרה אינה מוסמכת לחקור ילדים, היא מביאה חוקרת ילדים ממשרד הרווחה שאף היא עובדת סוציאלית.

בשנת 2006 קבע בג”צ בפסיקה 10271/02, אברהם פריד והאגודה לזכויות האזרח נגד משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, כי זכותו של כל אזרח לקבל את כל חומר החקירה בעניינו אם וכאשר נסתיימה כל החקירה כולה, גם אם תיק החקירה נסגר ללא כתב אישום. הפסיקה התייחסה אמנם לאדם בגיר שתבע לראות את תיק החקירה בענינו אך היא תקפה גם לגבי תיקי חקירה בהם נחקרו ילדים ולהורים זכות לקבל את כל חומר החקירה בענינים או עניני הילדים.

על הפסיקה הזו יש להסתמך בבואכם לדרוש קבלת חומר חקירה בענינכם או בעניני ילדיכם, גם אם לא הוגש כתב אישום נגדכם. אם ברצונכם לתבוע את חוקרי הילדים מטעם משרד הרווחה על רשלנות מקצועית וגרימת נזק נפשי לילדים הנחקרים, עליכם לדרוש את קלטת החקירה.

חוקרות הילדים לעיתים מתחזות לפונקציה אחרת. יתכן כי החוקרת תאמר לילד הנחקר כי היא "מורה" או "מטפלת", יתכן כי תאמר לחבריו של הילד הנחקר שהיא "דודה של הילד". שימו לב שכל חקירה מצולמת ומתועדת בוידיאו, לכן "מורה" או "מטפלת" או "דודה" שמסריטה את הילד היא חוקרת ילדים.

העובדת הסוציאלית רונית צור היא המפקחת הראשית על חקירות ילדים מטעם משרד הרווחה. רונית צור מפרסמת הנחיות מוטעות לחוקרי הילדים שעובדים תחתה, אף הם עובדים סוציאלים מטעם משרד הרווחה, ועל פי הנחיות שגויות אלו הם מבצעים חקירות ילדים לא מקצועיות. 

1. טקטיקות פסולות בחקירת ילדים

הנבואה שמגשימה את עצמה

אחת הסיבות המרכזיות לביצוע חקירת ילדים כושלת היא העובדה כי קיימים חוקרי ילדים המניחים מראש כי בוצע פשע. חוקרים אלו אינם מנסים להבין האם אכן בוצע פשע, אלא מנסים לדלות מן הילד הנחקר את פרטי הפשע.

הנחה פסולה זו גורמת לחוקר הילדים לנקוט בהליכי חקירה מוטים ולא מקצועיים אשר מראש קובעים מה תהא תוצאת החקירה.

חוקרי אל”י, למשל, הצהירו כי הם מניחים עוד טרם החקירה כי אם ילד טוען שהתעללו בו אז הוא תמיד דובר אמת ואכן התעללו בו וכל שנותר להם לעשות הוא להוביל את הילד צעד אחר צעד לתיאור “מושלם” של פרטי המקרה שלעיתים מתגלה מאוחר יותר כעורבא פרח.

במקרה אחר, ניסתה חוקרת ילדים בשם מאיה לחקור ילדה בבית הספר רמות חפר. חוקרת הילדים נשלחה לחקור את הילדה מטעם פקידת הסעד הידועה לשמצה זיוה דיאמנט מעמק חפר. הילדה סרבה להיחקר, והחוקרת שרדפה אחריה בבית הספר, תפסה את הילדה, ועוד טרם החקירה אמרה לילדה "כי כדאי לה לחיות במוסד". חוקרת אמורה להגיע לחקר האמת, אך חוקרת זו החליטה מה תהא תוצאת החקירה עוד בטרם החלה החקירה, והרי ברור כי חקירה כזו שתוצאותיה ידועות מראש היא חקירה מיותרת בה נתפר התיק מראש.

טקטיקת השאלות המנחות לזיהום חקירה

חוקרי ילדים עלולים לזהם ולהכשיל חקירה ע”י נקיטה בשאלות מנחות, אלו הן שאלות המכילות בתוכן תסריט,  כמו במקרה של ילדה בשם דלית שנשאלה על התעללות מינית מצד אביה בשאלות המנחות הבאות:

“דלית, האם מישהו נגע בך”?

“האם אבא נגע בך”?

“איפה היה אבא כשהוא נגע בך”?

“עוד מישהו ראה כשאבא נגע בך”?

“האם אבא נגע בך בעוד מקומות”?

ישנן שאלות מנחות חמורות אף יותר, אשר יוצקות תכנים מיניים קשים למוחו של הילד, ולא זו בלבד שהן מזהמות את החקירה, הן אף גורמות לטראומה נפשית קשה לילד ובעקבותן הילד יפתח מצוקות קשות.

לאחרונה קיבלנו לידינו תמליל של חקירת ילד בן 4 בגין התעללות מינית לכאורה. החוקרת שאלה את הילד את השאלות המנחות הבאות, אשר הינן פסולות בחקירת ילדים:

"האם מישהו בבית נגע לך בבולבול"?

"האם מישהו בבית ביקש ממך ללקק לו את הבולבול?"

בית ספר דתי מורשת מנחם בגבעת שמואל – יצק תכנים מיניים למוחה של ילדה

תלונת שווא של מורה בשם שרונה קאפח מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל הובילה לחקירה מיותרת של ילדה. הילדה שמוחה הולעט מראש בתכנים מיניים כבר בבית הספר ע"י שאלות של סייעת בבית הספר בעלת דמיון מיני חולני, ושאינה מבינה בעולמם של ילדים, נשאלה ע"י חוקרת ילדים את השאלה המכוונת הבאה:

"הבנתי שאיש ללא בגדים דגדג אותך…"

שאלות מנחות כמו הנ”ל הן שאלות המזריקות תסריט ידוע מראש למוחו של הילד עוד לפני שהילד מבין את משמעות השאלה. אלו הן אף שאלות הגובלות בהטרדה מינית של הילד ע"י החוקרת עצמה. אותה ילדה, שמוחה נשטף קודם לכן בתכנים מיניים באמצעות שאלות מנחות ע"י צוות בית הספר, החלה לספר לכל ילדי הגן שעושים לה משהו רע בלילה. הילדים סיפרו זאת להורים וכך כל בית הספר כולל ההורים החלו לרכל על כך ש"לילדה עושים דברים רעים בלילה…" למרות שלא היה ולא נברא. כך בעצם תופרים תיק פיקטיבי על אירוע שלא אירע מעולם ומפיצים לשון הרע ודיבה על משפחה תמימה.

רונית צור מנחה את החוקרים לשאול שאלות מנחות, אותן היא מכנה בשם "שאלות פתוחות", למרות שאלו אינן שאלות פתוחות כלל וכלל.

טקטיקת הראיות הנסיבתיות לכאורה לחיזוק תיאורית החוקר

חוקר ילדים המוטה מראש לחשוב כי הילד עבר התעללות ינסה למצוא תימוכין לתיאוריה שלו ע”י איתור ראיות נסיבתיות לכאורה.

במקרה של דלית, ילדה שנחקרה על התעללות מינית מצד אביה, החקירה הראשונית ללא נוכחותה של הילדה העלתה כי הרגלי האכילה של הילדה לא השתנו ואילו בחקירת הילדה כתב החוקר כי “דלית איבדה את התיאבון שלה במהלך השבוע האחרון וזאת ביחס להרגלי האכילה הקודמים שלה…דלית אף עברה סיוטי לילה…”

החוקר אף הדביק  “ממצא” זה במסמך חקירת הילדה המתאר את ההתעללות עצמה, וזאת כדי ליצור מעין תמונה כוללת התומכת בהשערתו.

לרוע המצב, מספר לא מועט של חוקרי ילדים משוחדים מנסים למצוא “ראיות נסיבתיות” התומכות לכאורה בהתעללות כמו: אבדן תיאבון, סיוטי לילה, הרטבה, ירידה בלימודים, התנהגות “חריגה” של הילד וכו’.

לראיות לכאורה נסיבתיות אלו אין שום אחיזה במציאות משום שלרבים מן הילדים שאכן עברו התעללות מינית אין סימפטומים נלווים כמו אלו המוזכרים לעיל. רבים מן הילדים הללו מדחיקים את האירוע וממשיכים את חייהם כרגיל, כאילו לא קרה דבר. לעומת זאת, ילדים רבים עוברים תהפוכות שונות גם ללא שחוו אירוע חריג כזה או אחר.

בנוסף, שאלות מנחות אלו בנוגע להרגלי חייו של הילד הנחקר, אף הן עלולות לנתב את הילד למתן עדות בדויה.

טקטיקת הפרשנות המוטעה של החוקר הפסיכולוג

חוקר ילדים המשוכנע מראש כי הילד נפגע עשוי לתת פרשנות מוטעה לאמירות של הילד הנחקר, פרשנות אשר תתמוך בתיאורית ההתעללות המינית שהילד כביכול עבר.

באחד המקרים העיד ילד נחקר כי לחשוד X יש “מן פרח כזה שגודל וגודל והוא גם שעיר…” אבל אותו ילד מעולם לא ציין את המילה “בולבול”, מילה שמאד שגורה בשפתם של ילדים.

חוקר הילדים באותו מקרה רשם כי הילד “מקשר את הפרח לאבר מינו של החשוד” וזאת למרות שהילד מעולם לא ציין כל מילה המציינת במפורש איבר מין.

2. מה אסור לבצע בחקירות ילדים

רונית צור, עובדת סוציאלית ומפקחת ארצית על חקירות ילדים – מעבירה הנחיות רשלניות לחוקרות ילדים

אין לחקור את הילד מספר פעמים

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל”אימון” למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג “התקלח עימה” 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

אנשי “טובת הילד” שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות כפי שהוסבר במאמר הקודם. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע”י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: “אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…”

כלומר, מנקודת המבט שלהם, ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

אין להסביר לילד מה זה טוב ומה זה רע

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של “מגע טוב”, “מגע רע” או “מגע סודי”, דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון “האם אורי נגע בך כאן?” ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון “מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…”. משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

אין להשתמש בפריטים להדגמה

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל”לימוד” הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

חקירת ילדים ע"י ציור

אפרת לביא – פקידת סעד ועובדת סוציאלית רדודה ולא מקצועית. ניסתה לבנות תיק פיקטיבי של התעללות פיזית ומינית לילדה בגבעת שמואל באמצעות מאניפולציה ושקרים. על פי אפרת לביא, ילדה שמציירת ילד עם תחתונים היא ילדה אשר קיים חשד סביר לגביה שעוברת התעללות מינית.

לעיתים חוקרים ילדים ע"י ציור. חוקרי הילדים נותנים את הפרשנות הסוביקטיבית שלהם לציור. חוקרי ילדים הם עובדים סוציאליים, והם אינם מוסמכים לפענח ציורי ילדים, אך למרות זאת הם מנסים לפענח ציורים כשאין להם הכשרה מספקת לכך. הפרשנות שלהם לציורים היא סוביקטיבית מאד, ולרוב שלילית. לכן, יש לדרוש את כל ציורי הילד ולהביא אותם בפני מומחה חיצוני לפענוח ציורי ילדים שאין לו שום קשר למשרד הרווחה.

במקרה של ילדה מגבעת שמואל, החליטה העובדת הסוציאלית אפרת לביא כי קיים חשד שהילדה עוברת התעללות מינית על סמך מספר ציורים בודדים שציירה הילדה בו רואים ילדים עם תחתונים…הציורים כלל לא היו בעלי אופי מיני וצוירו בדיוק בתקופה בה נשאלה הילדה שאלות בעלות אופי מיני ע"י סייעת מבית ספר דתי מורשת מנחם בגבעת שמואל וע"י חוקרת הילדים. שתיהן הכניסו לה תסריטים מיניים לראש, בין השאר אמרו לה כי "גבר עירום מדגדג אותה בלילה". הילדה ציירה את הציורים על פי התסריטים שהוכתבו לה ע"י הסייעת והעובדות הסוציאליות.

על פי המומחית לפענוח ציורי ילדים מיכל וימר, ציורים יש לבדוק לאורך תקופה, ולא ניתן לפענח את מצבו הרגשי של הילד על פי מספר ציורים בודדים. לכן, גם הציורים שמציירים ילדים באבחונים פסיכולוגיים אינם משקפים את מצבו האמיתי של הילד, מאחר ומדובר בציורים בודדים ברגע נתון בלבד, במהלך אבחון של שעתיים, ולא לאורך תקופה.

אין לדובב את הילד ע”י מחוות חבריות

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו “אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…”. יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו “אוי, איזה ילד מסכן…”. תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

הילד מוכן לספר לכל מי שרוצה להקשיב

כשילדים מספרים לכל העולם שהוריהם מכים אותם למשל, קיים חשד כי הם הולעטו בשאלות מנחות ועברו שטיפת מח שהוריהם מתעללים בהם. ילדים שהם מוכים באמת, לרוב אינם מספרים לכל מי שמוכן להקשיב, הם לא מספרים לכל העולם אלא רק למישהו שהם יכולים לבטוח בו.
ילד כזה שמגיע מיוזמתו ומספר לאדם זר אפילו ללא שנשאל, כי הוריו מכים אותו הוא ילד שעבר לרוב הסתה קודם לכן נגד ההורים בד"כ במסגרת חקירת ילדים וחקירת הגננת. ילדים כאלו ימשיכו לספר כי הוריהם מתעללים בהם גם לאחר שהתיק נסגר והתלונה התגלתה כעורבא פרח. הם מסוגלים להמשיך לספר על התעללות דמיונית אפילו גם שנה לאחר החקירה, משום שהמאסיביות של החקירה הטביעה בהם את חותמה ויצקה למוחם תסריט התעללות דמיוני.

3. טכניקות נכונות לחקירה של ילדים

כלל 1 – מתן במת ביטוי חופשית לילד הנחקר

זהו למעשה הכלל החשוב ביותר. בחקירה ילדים נכונה יש לאפשר לילד הנחקר להתבטא באופן חפשי וללא הפרעות. החקירה צריכה להתבצע ללא שאלות מנחות, ללא הצעות לתשובות אפשריות וללא נקיטת מהלכים מזהמים אחרים כגון תיקונים והכוונה. זאת על מנת לגבות עדות אמינה ושלמה ככל שניתן מן הילד הנחקר.

לעולם אין לקטוע את שטף דיבורו של הילד. אם החוקר מגלה במהלך העדות השוטפת סתירות, חוסר עקביות או חוסר בהירות, עליו להמתין בסבלנות לסיום עדותו של הילד ורק אז לשאול את שאלותיו.

אם הילד מפסיק את עדותו מדי פעם, המראיין יכול לדרבן אותו להמשיך תוך שימוש בשאלות קצרות ולאקוניות בלבד, כגון “ומה קרה אז?”

כלל 2 – הימנעות משרבוב משפטים המלמדים את הילד

אסור בתכלית האיסור להסביר לילד הנחקר מהו מגע טוב ומהו מגע רע. בחשד להתעללות מינית אסור ללמד את הילד שמות של איברים מוצנעים בגוף אלא לאפשר לילד לדבר עליהם מיוזמתו בלבד, תוך שימוש באוצר המילים המוכר לו.

כלל 3 – יש להוריד את רמת החרדה בה נתון הילד במהלך החקירה

על מנת לגרום לילד הנחקר להרגיש נינוח בחקירה ולדבר באופן חפשי על הנושא הנדון, יש לנקוט בגישה עקיפה ככל שניתן כדי לנתב אותו לכיוון המתאים. יש לשאול שאלות עקיפות אשר תובלנה את הילד להיפתח ולתאר באופן יזום את אשר אירע לו.

בחשד להתעללות מינית למשל, ניתן לשאול שאלות עקיפות בסגנון הבא:

–         “האם תוכל לאמר לי מדע אנשים לובשים בגדי ים?”

–         “אילו חלקים מכסה בגד הים ומדוע הוא מכסה חלקים אלו?”

–         “באילו איברים בגוף אתה משתמש כאשר אתה הולך להתפנות בשירותים?”

כלל 4 – מילת המפתח: סבלנות

כאמור, חוקר הילדים צריך להיות סבלני ביותר בעת מתן העדות, לגלות איפוק ואורך רוח גם להפסקות יזומות של הילד במהלך העדות. כמו כן עליו לשמור על טון אחיד ורגוע.

במקרים בהם אכן אירעה התעללות אמיתית, ישנם ילדים שירצו לדבר על כך, ישנם ילדים שלא ירצו לדבר על כך וישנם ילדים שיעידו במשפטים קצרים שאכן התעללו בהם אך לא ירדו לפרטים.

ילד כזה שטוען שאכן התעללו בו אך מסרב לנדב מידע מפורט ניתן לדובב ע”י שאלות אשר צריכות להיות מנוסחות באופן מאד זהיר. לעולם אין לשתול בגוף השאלה מידע שלא סופק ע”י הילד עצמו. לעולם אין לשאול את הילד שאלות מניפולטיביות בסגנון “ילד אחר אמר לי כך וכך…”

כלל 5 – יצירתיות

אז איך מדובבים ילד שציין כי תקפו אותו אך אינו רוצה לדבר על כך? ע”י הפעלת טקטיקות יצירתיות.

אין רשימת מכולת לטקטיקות כאלו. יצירתיות לא ניתן ללמוד באף קורס לקרימינולוגיה משום שהיא תכונה מולדת. חוקר הילדים פשוט צריך להיות מוכשר ויצירתי (תכונה החסרה לרבים מחוקרי הילדים, משום שלא מעט מהם מגיעים מתחום העבודה הסוציאלית, תחום אפור שאינו מצריך כישורים יצירתיים)

נניח שהגננת חשודה בהתעללות. דוגמא אפשרית לדיבוב היא למשל ע”י משחק דמיון. החוקר מביא מספר בובות למשחק, נניח 10 בובות. כל אחת מהן מייצגת אדם או ילד שהילד מכיר, כולל דמות של הגננת ואז מתחילים לשחק כאשר מדי פעם החוקר מערב באקראי כביכול את דמות הגננת במשחק ומנסה לראות כיצד הילד יגיב כלפי הגננת. או לחילופין מבקש באקראי כביכול מן הילד לשחק את דמות הגננת.

דוגמא אחרת למשחק היא להניח תמונה של כל ילדי הגן עם הגננת על השולחן. כל אחד בתורו עוצם עיניים, מניח את האצבע על התמונה ואז הצד השני צריך לספר על הדמות בה נגעה האצבע. לאחר מספר סיבובים כאשר החוקר רואה כי הילד משתף פעולה ומספר על הדמויות, הוא יניח אצבעו בדמות של הגננת כדי שהילד יספר על הגננת.

שימו לב שאם מוחו של הילד זוהם קודם לכן בתכנים שליליים ע"י הגננת או החוקרת , אזי התכנים הללו יתבטאו במשחקי הדמיון, ואז משחק הדמיון אינו אפקטיבי. למשל, אם הגננת שאלה את הילד אינספור שאלות בנוסח "האם אמא מרביצה" לך. גם אם לא קבעה לו עובדה אלא רק שאלה שאלה מנחה, הילד "ישוכנע" שאימו מכה אותו ויבטא זאת במשחק הדמיון.

כלל 6 – בחשד להתעללות מינית אין להשתמש בבובות ותמונות אנטומיות

מסיבות שונות ומשונות חוקרי ילדים רבים אינם מבינים כי תמונות ובובות אנטומיות הינן אמצעי מובהק לזיהום חקירה. אמצעי שאינו מוכר לילד ועלול לעורר בו תגובות רגשיות חזקות.

בהצגת האמצעי האנטומי בפני הילד, הוא עלול לחשוב כי החוקר מעוניין לדבר על אנשים עירומים ולהיכנס שלא לצורך לעולם דמיון משלו הרווי דמויות עירומות. מהלך זה מזהם למעשה את החקירה, ובהיות הילד מעלה סיפורים על דמויות עירומות, קשה יהיה להסיק אם עדותו נובעת מאירועים שאכן התרחשו במציאות או בפנטזיות מתוך עולם דמיוני שפיתח זה הרגע בעקבות הצגת הפריטים.

ללא כל ספק, בובות ותמונות אנטומיות משמשות ככלי המלמד את הילד.

תארו לכם מקרה בו ילדה אומרת כי “אבא שם את הפיפי שלו בפיפי שלי…”. אם הטענה של הילדה נכונה היא תוכל בקלות לתאר את איבר המין משום שהיא ראתה אותו. אם הטענה של הילדה אינה נכונה היא לא תוכל לתאר את מה שכביכול ראתה. אבל כאשר מראים לילדה בובה אנטומית, היא תוכל לתאר את איבר המין גם ללא שראתה איבר אמיתי קודם לכן.

לדאבוננו הרב יותר מדי חוקרי ילדים אינם מודעים לשיבושים שהם עצמם יוצרים בחקירה עקב שימוש בטכניקות פסולות.

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

4. שיבוש הליכי חקירה

בית ספר דתי כפר הרואה בעמק חפר – חקר ילדה במשך שנתיים מאחורי גבם של ההורים ושטף את מוחה בתכנים שליליים נגד ההורים

הבולטת מבין טכניקות החקירה הפסולות בחקירות ילדים, היא טכניקת זיהום החקירה, במהלכה חוקר הילדים שותל במוחו של הילד אירועים שלעיתים לא קרו ולא נבראו וזאת על מנת שהילד יודה בחקירה שאכן אותם אירועים התרחשו.

אחת הבעיות המרכזיות בחקירות ילדים היא כי לעיתים הם מגיעים לחקירה כאשר מוחם כבר נשטף במידע ע”י גורמים אחרים שחקרו את הילדים קודם לכן ושאינם מוסמכים לחקור ילדים. בין גורמים אלו יכולים להימנות: אמא, גננת, מורה, אחות בית ספר, עובדת סוציאלית, רופא, שכנה, עוברת אורח,איש משטרה שאינו מוסמך לחקור ילדים, פקידת סעד שאינה מוסמכת לחקור ילדים,יועצת בית הספר, פסיכולוגית חינוכית ועוד.

לא ניתן למנוע מקרים כאלו של חבלה ושיבוש חקירת הילד לחלוטין אך ניתן להקטין את הנזק ע”י נקיטת מספר פעולות:

מערך הסברה לאנשי חינוך

בנית מערך הסברה והדרכה לאנשי חינוך בנושא, כיצד יש לאתר ובאופן נכון ילדים שעברו התעללות אמיתית ולא התעללות מדומה.

הבעיה: עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה פרוסים באופן מאסיבי במוסדות החינוך ומפעילים לחצים ושטיפת מח על עובדי החינוך למצוא באופן מלאכותי ילדים שעברו לכאורה התעללות כדי למלא את מכסות התיקים ולהגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלהם.

לפקידי סעד אלו יש אינטרס לא לדעת איך לאתר ילדים כאלו באופן מקצועי כדי ליצור עננת אי וודאות שתגן עליהם מפני תביעות נזיקין, ולכן הם אף אינם יכולים להעביר הדרכה מקצועית מתאימה לאנשי החינוך, ובפועל הם מכווננים את עובדי החינוך כך שיגדילו את מספר הדיווחים,וכך יגדל מספר התיקים ה”מטופלים” על ידם.

התוצאה: מאות אלפי ילדים מוגדרים כילדים בסיכון שלא לצורך, משפחות נהרסות בגין האשמות שווא והילדים נאלצים להתנתק מהוריהם וממורשתם ולבלות את ילדותם במוסד סגור של משרד הרווחה ומנגד ילדים שעברו התעללות אמיתית לא מאותרים משום שלאיש החינוך אין את הידע המקצועי המתאים לאתר אותם, והעובדים הסוציאלים אינם נותנים את הדין על מחדלים כאלו, וזאת בשונה מארצות אחרות בהן עובדים סוציאלים שהתרשלו בתפקידם נתבעים בבתי המשפט גם בדיני נזיקין.

תשאול מקיף של הגורם המדווח

ביצוע חקירה מעמיקה את הגורם המדווח וכל הגורמים שהיו מעורבים באירוע, על מנת לנסות לאתר איך תושאל הילד על ידם ובאיזו מידה זוהמה עדותו של הילד טרם החקירה הרשמית, אם אכן זוהמה.

הבעיה: חוקרי ילדים רבים מקטינים ראש ומתעלמים משלב חיוני וחשוב זה. הם ניגשים לחקור את הילד כאילו הגיע זה עתה מסביבת ואקום וזו הפעם הראשונה בה הוא נחקר, למרות שבפועל עבר קודם לכן מספר גלגולים של תשאולים ע”י הגורם המדווח עצמו וגורמים נוספים לא מוסמכים.

ביצוע חקירת ילדים ע”י חוקרי משטרה ולא חוקרי משרד הרווחה.

חוקרי משטרה שעברו הכשרה מיוחדת הם המתאימים ביותר לבצע חקירת ילדים ולא חוקרי ילדים ממשרד הרווחה משום שלחוקרי ילדים ממשרד הרווחה עשוי להיות אינטרס להגדיל את מכסות הילדים המוגדרים כילדים בסיכון על מנת להגדיל את מספר התיקים ה”מטופלים” ע”י חבריהם פקידי הסעד, ולכן הם עלולים להיות מוטים מראש בבואם לחקור את הילד.

חוקרי ילדים אף אינם יכולים לחקור ילדים שעברו התעללות במוסדות משרד הרווחה משום שהם עצמם עובדי רווחה ונוטים לטובת עובדי המוסדות בהם עברו הילדים התעללות, ולכן משרד הרווחה אינו יכול לחקור את עצמו.

יתרה מכך, תיקים שנסגרו משום שהתברר כי מדובר בתלונת שווא צריכים להיסגר גם במשרד הרווחה. בפועל ישנם תיקים רבים שנסגרו במשטרה בגין תלונת שווא אך עובדי הרווחה ממשיכים להטריד ולהציק להורים באין מפריע.

הבעיה: החוק הקיים היום מאפשר גם לחוקרים ממשרד הרווחה אשר ברובם עובדים סוציאליים לחקור ילדים ולא רק לחוקרי משטרה.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »