הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘רשלנות’

הטרגדיה של משפחת סחיווסחורדר והתעמרות רשויות הסעד במשפחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 28, 2011


צפו בקטעים מתכנית המקור של ערוץ 10 על תלאותיה של משפחת סחיווסחורדר שאיבדה 5 מבני המשפחה בפיגוע הטרור במסעדת סבארו בירושלים. תלאות שכללו התעמרות של עובדים סוציאליים ממשרד הרווחה ומן המוסד לביטוח לאומי במשפחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

קורבן אונס תובעת מהמדינה וממשרד הרווחה 10 מיליון שקל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 1, 2011


טוענת שבמשך 25 שנה לא טופלה בצורה המתאימה בידי פסיכיאטרים ועובדות סוציאליות, למרות שנאנסה בידי אביה כילדה, והדבר גרם לה לנזקים נפשיים וגופניים עצומים.

איתמר לוין | ניוז 1
קורבן אונס תובעת 10 מיליון שקל מהמדינה, מהמוסד לביטוח לאומי ומשירותי בריאות כללית, בטענה להתעלמות רבת שנים מהמצוקות הקשות שנגרמו לה בשל המעשים להם נפלה קורבן.

התביעה הוגשה (15.5.11) לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד רוני אלוני-סדובניק. מדובר באישה בת 58, אשר לדבריה נפלה קורבן לניצול מיני חוזר ונשנה מצד אביה בעת היותה ילדה, ונאנסה שוב בהיותה בשנות ה-20 לחייה.

התביעה מגוללת את קורותיה של התובעת במשך 25 שנה, בהן הועברה מפסיכיאטר אחד למשנהו, בין מוסדות רפואיים ובין עובדות סוציאליות. לכל אלו, לטענתה, סיפרה בפירוט על התקיפות המיניות שעברה, אך כל אלו התעלמו מכך ואיבחנו אותה כחולת נפש. כתוצאה מכך, היא אומרת, איבדה את עבודתה כאחות והפכה לנתמכת סעד, לא הורשתה להיות אפוטרופוס לאימה הקשישה, וטופלה בעשרות תרופות שאינן מתאימות ואשר הסבו לה נזק.

לדברי התובעת, רק כאשר החלה לקבל טיפול מתאים לנפגעי טראומה בעקבות תקיפה מינית, בשנת 2005, חל שיפור דרמטי ומהיר במצבה. לדבריה, עובדה זו מוכיחה את הרשלנות הקשה של כל מי שטיפלו בה בעשורים הקודמים.

לטענתה, הנתבעות "דנו אותה למאסר עולם בתוך איבחון פסיכאטרי שגוי, להרס חייה, לנזקים נפשיים וגופניים, לטיפול רפואי רשלני, חלקי, משפיל, לאובדן חירותה הכלכלית, עוני ודלות עד שאיבדה הלכה ולמעשה 25 שנים מחייה".

"בתביעה זו מבקשת התובעת לא רק לקבל פיצוי על הנזק האדיר שנגרם לה אישית, אלא מבקשת היא לגרום באמצעות פסק דינו של בית משפט נכבד זה, לחיוב הנתבעות בשינוי כלל מערכתי בהתייחסות לנפגעות/י טראומה מינית והשוואת איכות הטיפול הרפואי והשיקומי בהן לנפגעי טראומה אחרים במדינת ישראל, סל שיקומי שוויוני והחלת סעיף 10 לחוק הנכים ( שיקום ותגמולים) האוסר על תיוג פסיכאטרי לנפגעות טראומה מינית", נאמר עוד.

טרם הוגשו כתבי הגנה.

כתב תביעה: פלונית נ' מדינת ישראל ואח'

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

תלמדו מעובדים סוציאליים כיצד לנפח מנגנון ביורוקרטי מיותר ובזבזני

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 21, 2011


"חוק פרקינסון" הוא חוק הקרוי על שם נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי שפרסם ספר העוסק בארגונים ביורוקרטיים. הוא הגיע למסקנה כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה", ובמלים אחרות, לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה.

הספר מבוסס על ניסיונו הנרחב של פרקינסון בשירות המדינה הבריטי.

על פי הסקותיו של פרקינסון, קיימים שני כוחות:

  1. "הפקיד רוצה להגדיל את מספר פקודיו ולא את מספר יריביו".
  2. "הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".

מנגנון העבודה הסוציאלית בישראל מהווה דוגמא קלאסית למימושו של חוק פרקינסון:

  1. זהו מנגנון שמורכב רובו ככולו מעובדים סוציאליים שהם למעשה פקידים.
  2. כמות הפקידים הסוציאלים גדלה והולכת עם השנים, אך היא נמצאת במתאם הפוך לתפוקות, קרי, ככל שיש יותר פקידים סוציאלים, כך יש פחות תפוקות ופחות תועלת לציבור.
  3. במקום להבריא את החברה, קרי, להקטין את כמות הלקוחות, הפקידים הסוציאלים מגדילים את עומס העבודה באופן מלאכותי, ובמלים אחרות, במקום להקטין את מספר הנזקקים, הפקידים הסוציאליים יוצרים יותר נזקקים – נזקקים מלאכותיים ונזקקים אמיתיים.
  4. הפקידים הסוציאלים מייצרים עבודה יש מאין עבור פקידים סוציאליים אחרים.

שביתת העובדים הסוציאליים כטקטיקה להנצחת המנגנון הביורוקרטי

במרץ 2011, כ-10,000 עובדים סוציאליים מן המגזר הציבורי פצחו שוב בשביתה, והפעם בדרישה להעלות את שכרם. בשביתה הקודמת שלהם, הם דרשו להנפיח את תקני כח האדם שלהם, ומשרד האוצר התכופף ונענה לדרישותיהם. הפעם, אנו מקווים כי משרד האוצר לא יענה לדרישותיהם.

מספר העובדים הסוציאליים בישראל מהווה כח סקטוריאלי אדיר, ואולם אם נבחן מספר זה לעומק נראה שמרביתם עובדים רק במשרה חלקית עד כדי רבעי משרה, כך שבמונחים של כח עבודה הם מעטים אך במונחים של כח סקטוריאלי הם רבים. אלו הם אנשים רבים שעובדים מעט, אך יוצרים רעש גדול בשל מספרם הרב.

המספר הרב מאפשר להם:

– לצאת למלחמות על העלאת שכר ותקנים בצורה יותר כוחנית ונרחבת שמתבטאת למשל בהפגנות עם נוכחות מאסיבית של אנשים.

– פיתוח לובי מתוקשר היטב בקרב חברי כנסת ואישים אחרים בעמדות בכירות, בכלל זה אנשי תקשורת. לובי זה יאפשר להם להריץ חקיקות שישרתו את האינטרסים שלהם.

– מימון איגוד העובדים הסוציאלים וחיזוק מעמדו וכוחו מול פקידי הממשל לצורך משא ומתן.

שימוש ביחסי ציבור כאמצעי להטעיית והטיית דעת הקהל על מנת להנציח את המנגנון

אחד האמצעים להשגת מטרות השביתה הוא הפעלת אינרציה ביורוקרטית (אינרציה ביורוקרטית – נטייתו של ארגון ביורוקרטי להנציח את עצמו), זאת תוך שימוש בתקשורת על מנת להשפיע על דעת הקהל. במקרה שלפנינו, איגוד העובדים הסוציאלים, כדי להשיג את מטרותיו השתמש בתקשורת ההמונים על מנת להציג בפני הציבור מצג שווא, בו תחום העבודה הסוציאלית, גם אם אינו יעיל ואף מזיק, הוא תחום שמונצח בכל פינה ופינה בארץ, ולכן העובדים הסוציאלים צריכים להיות מתוגמלים.

עם תחילת סכסוך העבודה שטף את התקשורת צונאמי ענק של פרסומים לטובת הפקידים הסוציאלים בכל מערכות התקשורת. סוללת עיתונאים ממגוון רחב של עיתונים גויסו למנף את יחסי הציבור של הפקידים הסוציאלים. אינסוף כתבות דיברו בשבחם של הפקידים הסוציאלים תוך הדגשת סופרלטיב הסיסמא השיווקית "עבודת קודש". כמו כן גויסו לטובתם מרואיינים מקשת רחבה של תחומים, ביניהם: אמנים, רופאים, רבנים ואף מספר מטופלים, כל זאת כדי להראות לציבור כי קיים כביכול קונצנזוס בנוגע למעמדם של הפקידים הסוציאליים.

הטוקבקים של העובדים סוציאלים שטפו את אתרי האינטרנט, אך מנגד ובאופן די צפוי, לא היו כמעט טוקבקים של מטופלים שתמכו בהם, מרבית המטופלים שלהם כתבו טוקבקים נגדם ועם בקורת נוקבת על התפקוד הלקוי, שלא לאמר הפלילי, של הפקידים.

באתר הפייסבוק של הפקידים הסוציאלים ציין אחד מאנשיהם כי איציק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים שכר יחצ"ן לצורך הענין, ועובד סוציאלי אחר צדק באומרו כי הצפת התקשורת היא למעשה תעמולה של הפקידים הסוציאלים להשגת מטרות השביתה.

מדוע העיתונות לא מאוזנת ומסקרת רק לחיוב את העובדים סוציאליים?

כשמדובר במנגנון הסוציאלי לא קיימת כמעט עיתונות מאוזנת. העיתונות רובה ככולה נוטה לסקר בחיוב את החזק ובעל הכח, במקרה זה הפקידים הסוציאליים, ולהתעלם מן החלש, במקרה זה אזרחים וילדים שנפגעו מן המנגנון הסוציאלי.

דוגמא מובהקת לכך היא ריבוי הכתבות הסנסציוניות אודות הורים שהתעללו לכאורה או שלא לכאורה בילדיהם בעוד שאין כמעט כתבות על עובדי רווחה שהתעללו בילדים, בעיקר ילדים השוהים בפנימיות ומשפחות אומנה, זאת למרות שידוע כי בפנימיות ובמוסדות סגורים, בכלל זה מוסדות פסיכיאטרים, קיימים אין ספור מעשי אונס והתעללות קשים מצד צוות המקום וחוסים אחרים בילדים.

עיתונאים שהעזו לפרסם כתבות נגד העובדים הסוציאלים אוימו ע"י משרד הרווחה ונאלצו לסגת. נזכיר את העיתונאית מירב בטיטו שפרסמה את הכתבה "יתומי הרווחה" אשר עוסקת בחטיפת ילדים בידי עובדי משרד הרווחה. לאחר אותה כתבה, משרד הרווחה איים על מירב בטיטו לבל תפרסם כתבות דומות בעתיד וכך היא נאלצה לסגת מנושא חשוב זה.

בהקשר זה נדגיש כי בשדולה של ח"כ מרינה סולודקין למניעת הוצאת ילדים מהבית, ציינה פקידת הסעד המחוזית לשעבר, גב' מילי אורן גרוסמן, כי חוק הנוער העוסק בהוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה הינו חוק פרוץ. גרוסמן אמרה כי אכן לפקידי סעד יש יכולת בלתי מוגבלת ובלתי מפוקחת להוציא ילדים ממשמורת הוריהם, על סמך קבלת דיווחים שונים, בלא שיש לפקידים היכולת לבדוק את הנתונים ולאמת אותם עם ההורים.

"...במשך השנים בהם שימשתי כפקידת סעד מחוזית, נתקלתי בעבודתי במקרים שונים של הוצאת ילדים בלתי מוצדקת מהוריהם. בחוויה שלי כפקידת סעד, זו מערכת מסורבלת בצורה שאי אפשר לתאר…", אומרת גרוסמן.

נזכיר גם את העיתונאי אמנון לוי שפרסם תחקיר שומר מסך על מוסד משרד הרווחה בשם 'אתגר' בקיבוץ להבות חביבה. שם תועדו חוסים כשהם מוכים בידי מטפלת. במקום להודות לאמנון לוי על החשיפה, משרד הרווחה התלונן עליו במשטרה,  זאת על מנת לנטרל את אמנון לוי ולמנוע ממנו לחשוף מקרים דומים בעתיד.

בתחבולות תעשה לך מלחמה – על מסע התעמולה של העובדים הסוציאליים לניפוח המנגנון

עובדים סוציאלים הם אשפים ביחסי ציבור. הקמפיין התעמולתי שלהם התנהל ב-4 מישורים עיקריים:

1. מישור השכר הנמוך לכאורה

ציבור הפקידים הסוציאליים הציג בפני המדיה תלושי שכר עם משכורת נמוכה אך השמיט את העובדה כי השכר הוא למשרה חלקית. הם הראו בתקשורת תלושי שכר של המיעוט ביניהם, זה שנמצא בקצה קצהו של הפעמון הגאוסי בהתפלגות השכר, זה שמרוויח שכר נמוך בעוד שמרביתם מרוויחים שכר נאה. במילים אחרות, דמגוגיה זולה.

השכר הממוצע של עובד סוציאלי במגזר הציבורי לשנת 2009 עמד על 10,800 ₪, שכר שהוא גבוה ב-2,500 מהשכר הממוצע במשק. 80% מן העובדים הסוציאלים מרוויחים בין 8,000 ל-11,400 ₪.

פירוט שכר העובדים הסוציאליים בקישור הזה וכן בקישור הזה.

בנוסף, השמיטו העובדים הסוציאלים מן הציבור את העובדה כי הם נהנים מבטחון תעסוקתי, מקביעות ומתנאים סוציאלים שמנים, בעוד במגזר הפרטי מרבית העובדים הם חסרי זכויות.

2. מישור התואר האקדמי חסר הערך

עובדים סוציאלים מתהדרים בתארים אקדמאיים שונים ומשונים ודורשים כי ישלמו להם רק משום שלמדו באוניברסיטה. בכלכלה בריאה לא משלמים למי שלמד באוניברסיטה, משלמים רק למי שהמקצוע שלו מועיל למשק או לזולת. מי שאינו מועיל למשק או לזולת, נפלט במהרה החוצה.

התואר האקדמי בעבודה סוציאלית רובו ככולו חסר ערך. מדובר ב"מקצוע" לא יצרני שאינו תורם דבר למשק הישראלי. גם רפואה היא תחום שברובו לא יצרני, אבל בעוד שרפואה היא תחום קריטי וחיוני לציבור, בו מרפאים חולים ועוזרים לזולת, בעבודה סוציאלית לא מרפאים, נהפוך הוא, עובדים סוציאלים מעצימים את החולי החברתי, קרי מייצרים יותר נזקקים. דוגמאות לייצור נזקקים ראו בהמשך המאמר.

מדוע אף גוף חיצוני ואוביקטיבי לא מבצע במנגנון הזה חקר עבודה רציני ומעמיק שיבדוק תשומות ותפוקות? משום שאם יבוצע חקר כזה שיסתמך אך ורק על מדדים מכומתים, יגיעו למסקנה כי רוב העובדים הסוציאליים אינם יעילים ומיותרים.

תואר אקדמי כשלעצמו, אם כן, אינו יכול להבטיח תשואה אם אינו מייצר תפוקות, במקרה שלנו תפוקות חברתיות, ולכן התארים בעבודה סוציאלית הינם חסרי ערך.

המכנה המשותף בין חוסר צדק חברתי לתואר האקדמי של העובדים הסוציאליים

 

חטא היוהרה של העובדים הסוציאליים שמנפנפים בתואר האקדמי שלהם מוכיח לנו שוב כי מדובר באליטה של חבורת מתנשאים בעלי מוסר כפול. מצד אחד מגיע להם יותר כי הם למדו באוניברסיטה ולכן הם "שווים" יותר מפועלים שחורים שעובדים הרבה יותר קשה מהם אך לא למדו באוניברסיטה, ומצד שני הם מקדמים איזשהו "צדק ושוויון חברתי" אוטופי ומתחסד שהם המציאו כדי שישרת את האינטרסים שלהם.

אבל איך יכול להתקיים צדק חברתי כאשר מצד אחד של המתרס עומד עובד סוציאלי "שווה יותר" ומתנשא ומן הצד השני של המתרס עומדים אותם אזרחים במשבר, "שווים פחות", אליהם מתייחסים העובדים הסוציאלים כאל עלובי החיים, כאלו שלכאורה אינם יודעים לנהל את חייהם, ואותם מכנים העובדים הסוציאליים בשלילה כאנשים אשר "מוכרים לרשויות הרווחה" על משקל פושעים ש"מוכרים למשטרה".

3. מישור הסחיטה הרגשית

כאן העובדים הסוציאליים מנהלים קמפיין שיווקי במסגרתו הם מנסים להראות לציבור את חשיבות העבודה שלהם. הם משתמשים בחלשים ובחסרי הישע ככלי להפעלת סחיטה רגשית על הציבור ולהשגת המטרות שלהם, זאת תוך שימוש נלוז עתיר יוהרה במושג השיווקי "עבודת קודש".

נזכיר כי גם מציל בשפת הים יכול לטעון שהוא המציל של המדינה…

מאחר והציבור רגיש לילדים, אזי בד"כ הקמפיין נסב סביב ילדים לכאורה בסיכון. הם מציגים לתקשורת מקרים קיצוניים של ילדים שנפגעו בידי הוריהם. מדובר במספר זעום ביותר של ילדים, אך המקרים הבודדים הללו משמשים את העובדים הסוציאלים ככלי שיווקי להפעלת סחיטה רגשית על הציבור, סחיטה שתוביל לתוספת תקנים ושכר מיותרים. במסגרת הקמפיין הזה הם מציגים עצמם כמצילי ילדים ומטעים את הציבור באומרם כי מדובר בתופעה רחבה בעוד שמדובר בתופעה מאד מצומצמת.

המהלך החמור ביותר שהם עושים במסגרת הקמפיין הזה וקמפיינים אחרים הוא שימוש ציני בדם הילדים שנרצחו כמגן אנושי וכאמצעי לסחיטה לעוד תקני כח אדם. כל פעם שילד נרצח בידי הוריו, במקום לעמוד לדין על המחדלים שלהם, הם מנצלים את המקרה הטראגי להעצמת המנגנון שלהם.הם מסבירים לציבור כי המקרים הללו ארעו בשל עומס עבודה כביכול וכי יש צורך ביותר תקנים. במהלך השנים הוגדלו תקני כח האדם של העובדים הסוציאלים אך במקביל גדל מספר הילדים הנרצחים.

אם נבחן לעומק את כתבות התדמית האחרונות אודות פועלם לכאורה של העובדים הסוציאליים נראה כי רובם משמשים למעשה כפקידים, הם מתעסקים בטפסים ועובדים כמתווכים, מתווכים בין החלש לקופה הציבורית.

לעיתים, החלש יהא אותו קשיש שעבד כל ימי חייו ושילם כספים לביטוח לאומי ממשכורתו, ועתה הגיע מועד הפרעון והוא מבקש את קצבת ביטוח לאומי להמשך חיי הפנסיה שלו, אותה קצבה אותה שילם כל ימי חייו. אז תגיע אותה עובדת סוציאלית, פקידה שתתווך בינו לבין הקופה הציבורית. לעיתים תתיש אותו בניירת ותטביע אותו במבוך ביורוקרטי אינסופי, ועל זה היא תאמר – "מלאכת קודש". צפו בתחקיר שתולים של אורלי וילנאי על חסר בית שירד מנכסיו ועבר התעמרות והשפלה קשה מצד עובדים סוציאליים בעירית תל אביב.

העובדים הסוציאליים, אם כן, מבצעים עבודות פשוטות שאינן מצריכות חשיבה מעמיקה. כתבות יחסי הציבור האחרונות על מהות עבודתם הוכיחו מעל כל צל של ספק כי הם למעשה מיותרים ואין צורך באקדמאים לביצוע העבודות הללו. ניתן בהחלט להחליפם במתנדבים, חונכים או צעירים בתחילת דרכם בשוק העבודה: מתנדבי שרות לאומי, סטודנטים, יוצאי צבא ועוד.

4. מישור עומס העבודה הפיקטיבי

כאן העובדים הסוציאליים מנסים להראות לציבור שהם "טובעים" בתיקים, ועומס העבודה עליהם הוא עצום. ובכן, המצב בשטח הפוך לגמרי, ברוב לשכות הסעד בארץ קיימת אבטלה סמויה. אם תסיירו בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות תמצאו שהן ריקות מאדם. נזקקים כמעט ולא מגיעים לשם, משום שהם יודעים שלא יקבלו סיוע. נזקקים מגיעים למוסד לביטוח לאומי.

אז מהיכן מגיעים הררי התיקים הללו שהם מדברים עליהם?

עובדי הרווחה פשוט בונים תיקים מלאכותיים. אחת הדוגמאות הבולטות הן יצירת תיקי ילדים "בסיכון" לכאורה, תיקים שהם יש מאין.

פקידי סעד (אלו הם עובדים סוציאליים לחוק הנוער) מסתובבים בבתי הספר, במתנסים, בטיפת חלב, בקופות החולים, בבתי החולים ובכל מקום בו קיימים ילדים. שם הם מפחידים ומאיצים בעובדי המקום לדווח על ילדים שהם לכאורה בסיכון במשפחה. פקידות הסעד אף מאיימות על האזרחים כי אם לא ידווח להם על ילדים ה"חשודים" כילדים בסיכון, אזי נגד אותם אזרחים יפתח תיק פלילי. וכך מתקבל בלשכות הרווחה מבול של דיווחי סרק מן השטח מידי אותם עובדים שמפחדים מפתיחת תיקים פליליים נגדם.

דיווחי סרק רבים על "הורים מתעללים" מתקבלים ממוסדות החינוך. ככל שאיש ההוראה הוא גרוע יותר מבחינה מקצועית, כך הוא ידווח יותר על "חשדות" לפקיד הסעד, זאת כדי לחמוק מהתמודדות עם הבעיה ולהעביר את הבעיה ממנו אל פקיד הסעד. ראו כתבה בנושא חובת הדיווח.

כשיש ילד עם בעיות התנהגות, אזי במקום לסייע לו ולמצוא פתרונות הולמים במסגרת בית הספר, אותו איש הוראה כושל יתחיל לתחקר את הילד על משפחתו כדי לאתר בעיות מלאכותיות במשפחה. איש ההוראה יבלבל את הילד, לעיתים קרובות אף יסית את הילד נגד הוריו. לאחר מכן הם ירוץ לעובדת סוציאלית וידווח על "חשד" להתעללות מצד ההורים, זאת כדי להסיר מעצמו אחריות פדגוגית ולהעביר את הבעיה ממנו אל פקידת הסעד.

העובדת הסוציאלית מרגריטה סלוב מלשכת הסעד בכרמיאל – הציקה והטרידה משפחות וילדים

אחת מן העובדות הסוציאליות שתובעת העלאה בשכרה ושרואיינה בתקשורת על "מלאכת הקודש" התעמולתית שלה, הינה העובדת הסוציאלית מרגריטה סלוב מכרמיאל.

"…עליתי מברית המועצות לשעבר על מנת לעזור לאנשים…", היא אומרת בראיון לעיתון הג'רוזלם פוסט כאן בקישור הזה. אם העיתונאית הנמהרת היתה חוקרת קצת על עברה של סלוב היא היתה מגלה כי סלוב היתה מעורבת בגרימת נזק למשפחות וילדים. בגלל ה"עזרה" של סלוב, נערה בת 14 נמלטה מן הארץ לאחר שעברה גהינום מלשכת הסעד בכרמיאל, כאן בקישור הזה.

במקרה אחר, אם חד הורית מכרמיאל שירדה מנכסיה ולא עלה בידה לרכוש חולצת בית ספר לבנה, קיבלה שיחת טלפון ממרגריטה סלוב שאומרת לה את המילים הבאות: "בינתיים עד שתשתקמי אני מציעה שתמסרי את ילדייך לכפר הילדים בכרמיאל…".רוצה לאמר, במקום לסייע למשפחה, הם מפרקים אותה לגורמים.

בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של האם, פנו רשויות הסעד של כרמיאל בדרישה להכריז על ילדיה של האם כנזקקים ועל כן להוציאם מן הבית. על האם שהיתה במשא ומתן עם ביטוח לאומי כתבה מרגריטה סלוב בתצהיר לבית המשפט כי אחת הסיבות שלדעתה האם אינה מסוגלת לגדל את ילדיה היא משום ש "אפילו דבר טריוויאלי מול ביטוח לאומי היא אינה יכולה לסדר…"

גילוי נאות: פקידי סעד אינם פועלים לטובת הילדים כי אם נגד ההורים. אם היו פועלים לטובת הילדים היו מתלוננים גם נגד אנשי חינוך מתעללים. מעולם לא נתקלנו במקרה בו פקידת סעד התלוננה נגד מורה או גננת מתעללת.

דוגמא נוספת, היא רדיפת קשישים. לעיתים קרובות מדובר בקשישים עריריים שנותרו לבדם. העובדים הסוציאלים עוקבים אחר הקשישים ולעיתים משתלטים עליהם ועל נכסיהם באמצעות קבלת אפוטרופוסות מבית המשפט. דוגמא לרדיפה כזו של עובדים סוציאלים ניתן ללמוד מן המקרה של דודתו של דורי בן זאב, אישה קשישה בת 95 שנרדפה ע"י רשויות הרווחה בעירית ת"א.

כל דיווחי הסרק הללו הופכים לתיקי רווחה וכך נוצר עומס עבודה מלאכותי וערימות של תיקים שרובם מבוססים על דיווחים עקרים. על סמך אותו דיווח סרק עובד הסעד כופה את עצמו על המשפחה התמימה ומתחיל להציק לה תוך הפעלת סחיטה ואיומים שאם לא תעשה כדברו הוא יקח לה את הילדים. אם המשפחה מתנגדת לפעול לפי הוראותיו הוא יכנה זאת כ"חוסר שיתוף פעולה". כך מייצר העובד הסוציאלי עוד תיק מלאכותי של משפחה "שמטופלת" על ידו ובתיקים של המשפחות ה"מטופלות" הללו מנפנפים עובדי הרווחה לתקשורת.

כך מייצרים העובדים הסוציאליים חולי חברתי

עובדים סוציאליים אינם פותרים בעיות חברתיות ברמת הפרט כפי שהם אמורים לעשות, נהפוך הוא, הם מייצרים חולי חברתי. במקום להקטין את מעגל הנזקקים, עובדים סוציאלים מרחיבים את המעגל הזה בטקטיקות שונות כמו למשל יצירת תלות ביורוקראטית מלאכותית של הנזקק בעובד הסוציאלי ע"י טרטורו במבוך ביורוקרטי מסורבל. טקטיקות אלו מבטיחות כי מנגנון שימור הלקוחות של העובדים הסוציאליים ימשיך לפעול ולהתעצם.

מנגנון שימור הלקוחות – מיהו נזקק מלאכותי וכיצד העובד הסוציאלי הופך אותו לנזקק אמיתי?

טקטיקה נוספת לייצור ושימור לקוחות היא ייצור נזקקים מלאכותיים שמאוחר יותר יהפכו לנזקקים אמיתיים.

נזקקות מלאכותית היא נזקקות מדומה שמוגדרת "על הנייר בלבד". ישנן אינספור דוגמאות בנושא, אנו נציין מספר דוגמאות מתחום ילד ונוער:

דוגמא 1 – גרימת נזק נפשי לילדים עד כדי פגיעה בתפקודם כבוגרים

דוגמא קלאסית ליצירת נזקקות מלאכותית ואמיתית היא האשפוזים הפסיכיאטריים הכפויים של ילדים רכים בשנים אותם יוזמים פקידי סעד לחוק הנוער. פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי הודתה כי היא וחברותיה מאיצים בפסיכיאטרים מחוזיים לתת חוות דעת על אשפוז ילדים בכפיה במחלקות פסיכיאטריות סגורות, כאן בקישור הזה.

התסריט הבא הוא תסריט מאד שכיח:

ילד נורמלי לחלוטין שמפריע בכיתה. המורה שמתקשה עם הילד, מדווח לפקיד סעד על בעיות התנהגות של הילד וזה שולח אותו לאשפוז פסיכיאטרי כפוי בצו חותמת גומי של פסיכיאטר.  כך יוצר פקיד הסעד תיק מלאכותי על ילד נורמאלי שהוגדר כנזקק מלאכותי למרות שאינו כזה והוא ילד נורמלי לחלוטין.

בשדולה של ח"כ מרינה סולודקין למניעת הוצאת ילדים מהבית ציין הפסיכיאטר דר' רזניק כי הוא בעצם מהווה חותמת גומי של עובד סוציאלי:

"… אני עוסק במתן חוות דעת משפטיות כמומחה בית משפט בנושא הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם. במרבית המקרים חוות הדעת הם העתק של הכתוב מתסקיר פקידת הסעד. אין למומחים המשפטיים יכולת לבדוק את המשפחה המגיעה אליהם בלי הסתמכות על תסקיר פקידת סעד…" אמר רזניק.

ומתי הילד הופך לנזקק אמיתי? בעצם הוצאתו מהבית הוא הופך לעיתים לנזקק אמיתי. האשפוז הפסיכיאטרי יגרום לרוב טראומה נפשית קשה לילד שיפתח בעקבות כך הפרעות נפשיות קשות שימנעו ממנו לתפקד באופן עצמאי כאדם בוגר ואז יהפוך לנזקק אמיתי. בכתבה על בית החולים הפסיכיאטרי לילדים בנס ציונה אמרה אחת האחיות כי אף ילד לא יוצא נורמאלי מן המקום הזה, כאן בקישור הזה.

אותו ילד שאושפז בכפיה במחלקה פסיכיאטרית, גם אם יצליח לאסוף את שבריו ולצאת נורמלי מן האשפוז הכפוי הטראומטי, הוא לא יוכל למצוא עבודה בשל עברו הפסיכיאטרי שנכפה עליו וירדוף אותו לכל ימי חייו. כך הוא יהפוך למובטל ועד מהרה לנזקק אמיתי ולנטל על כספו של משלם המיסים משום שהוא יצטרך להתקיים מקצבת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי. נזקק בוגר זה אף יספק פרנסה לעובדים הסוציאליים הבאים. כך משתמר לו מנגנון שימור הלקוחות.

דוגמא 2 – יצירת מסוכנות של הורים בשל חששם לפנות לעזרה מרשויות הרווחה

פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, חנה סלוצקי מודה כי מסוכן לפנות לרשויות הרווחה, וכי הורה שפונה אליהם בבקשת עזרה מסתכן בפירוק משפחתו, כאן בקישור הזה.

דר' לין רנל, קרימינולוגית וסוציולוגית בריטית בעלת נסיון רב בעבודה עם ילדים ונוער בסיכון טוענת כי משפחות במצוקה חוששות לפנות לרשויות הרווחה בבקשת עזרה מחשש שיקחו להן את ילדיהן וכך מצבן מדרדר ללא עזרה מבחוץ, ובמילים אחרות, מדיניות עובדי הרווחה המשמשים כשוטרים ולא כמסייעים מחמירה את מצוקת המשפחות אשר מתבשלות במיץ של עצמן ונמנעות לפנות לעזרה, כאן בקישור הזה.

הילדה רוז. האם היה ניתן למנוע את מותה?

מקרה מפורסם וטראגי שממחיש את ההתנהלות הרשלנית הזו הוא פרשת הילדה רוז. הילדה רוז נרצחה או נהרגה בידי הסבא שלה רוני רון. הילדה האומללה לא ידעה מנוחה מרגע לידתה וגם לאחר מותה. הפרשה לוותה בהרבה ידיעות וכתבות. העיתונאים מחפשי הסנסציות אהבו לבחוש עד לפרטים הקטנים בחייה הקצרים של רוז וגם לאחר מותה הטראגי לא נתנו לה מנוחה. למי שמתעב סנסציות בונות רייטינג על חשבון חייה ומותה הטראגיים של רוז ובודק בין השורות מה אירע כאן, מתבררים הפרטים הבאים:

– הסב והאמא לא הסתדרו עם הילדה ורצו להתפטר ממנה.

– לסב ולאמא יש עוד שתי בנות שאותן הם כן אהבו ובהן הם טיפלו במסירות.

– הסב ניסה למצוא מסגרות חלופיות לרוז, פעם הוא שלח את הילדה אל הסבתא רבא ופעם ניסה לשלוח אותה לפנימיה פרטית, אך ללא הצלחה.

– הסב לא פנה לרשויות הרווחה על מנת שימצאו סידור חוץ ביתי לילדה.

נשאלת השאלה, מדוע הסב לא פנה לרשויות הרווחה בבקשת עזרה? יתכן כי חשש שבעקבות בקשה כזו מצידו להוציא את הילדה מהבית, רשויות הרווחה יקחו ממנו גם את שתי בנותיו האחרות? האם חשש זה שיקחו ממנו את שתי בנותיו, דרדר את מצבו של הסב שהתבשל במיץ של עצמו עד שהפך לסכנה אמיתית לנכדתו?

סעיף 11 מתוך מסמך של הכנסת על הוצאת ילדים מהבית משנת 2005 מדגיש כי "… לעתים הוצאת ילד אחד מן הבית מביאה בעקבותיה, אוטומטית, את הוצאת הילדים האחרים, בלא בדיקת כל מקרה לגופו. לעתים המשפחה מבקשת את עזרת שירותי הרווחה בנושא אחר ולפתע מתחילים להוציא את ילדיה מן הבית…"

דוגמא 3 – חוסר דיסציפלינה ותשתית מערכתית לטיפול בקהילה יוצרת נזקקות אמיתית

השופט מוריס בן עטר התאבד לטענתו בגלל עומס תיקים. "הם לא הצליחו לכופף אותו" אמרה אלמנתו מרים בן עטר

"…במקרים רבים לעובד סוציאלי אין שום כלים לטפל במשפחה בתוך הקהילה. הוצאת ילדים מהבית צריכה להיות השלב האחרון – אחרון, אולם בפועל אין זה כך…", אומרת גב' מילי אורן גרוסמן, לשעבר פקידת סעד מחוזית לחוק הנוער.

"אין זה מתפקידנו לדאוג לדיור לנזקקים", כך טוענת העובדת הסוציאלית רונית צור מלשכת הסעד באשדוד. אבל מה יקרה אם להורה אין קורת גג עבור ילדיו? עובדי רווחה יקחו ממנו את ילדיו למוסד שעולה למשלם המסים כ-10,000 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

מה קורה כשעובד סוציאלי "חושד" או יותר נכון "סבור" (זו ההגדרה המדויקת בחוק הנוער) כי קיימת בעיה בתוך משפחה? במקרים רבים הוא יגיש תלונות שווא למשטרה, זאת ללא הפעלת שיקול דעת.

פקידת הסעד אפרת לביא מגבעת שמואל אמרה בהקלטה כי היא מתלוננת במשטרה נגד הורים ללא הפעלת שיקול דעת, קרי מבצעת את עבודתה כמו רובוטית. ובכן, לא קיים מקצוע בעולם בו לא מפעילים שיקול דעת, לא קיימת חיה כזו, גם פועלים בעבודות פשוטות מפעילים שיקול דעת. ומה קורה כשאותם עובדים סוציאלים לא מפעילים שיקול דעת? הם סותמים את כל המערכות בתיקים מדומים וכך משתקים אותן.

במקום להתוות תכנית שיקומית במסגרת הקהילה, עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע לחקירת מקרים חמורים בהן קיימת סכנה ממשית לילד, זאת משום שהמערכת שלה נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות, וכך אנו שומעים על המקרים הטראגיים בתקשורת.

בתי המשפט לנוער אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים כמו בפס יצור על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם. מאחר ובתי המשפט לנוער ומשפחה מתנהלים בדלתיים סגורות אזי אין פיקוח ציבורי על הנעשה בין כתלי בית המשפט והשופטים הללו במקרים רבים עוברים על החוק, כולל השמטת עובדות חשובות מן הפרוטוקולים המשפטיים.

כך מציינים פקידי הסעד את קשריהם הענפים וההדוקים עם השופטים:

"…למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה… השופט כבר מכיר אותי וסומך על שיקול דעתי…" פרטים נוספים כאן במאמר זה על שופטי חותמת הגומי.

שופט אמור להיות אדם אוביקטיבי שאינו נוהג במשוא פנים ואינו נוטה לצד זה או אחר במשפט. למרות זאת, גם שופטי נוער בודדים ביותר אשר רוצים להבין לעומק את התיק המונח לפניהם, נאלצים אף הם להתכופף ולשתף פעולה עם פקידי הסעד.

שופט השלום מוריס בן עטר התאבד לטענתו משום שלא עמד בעומס התיקים. "…הם לא הצליחו לכופף אותו…", אמרה אלמנתו מרים בן עטר, שבאופן אירוני היא עצמה עובדת סוציאלית ופקידת סעד מחוזית לחוק הנוער שטרטרה לא מעט את בתי המשפט בתיקי שווא ולה יש בעצם מוסר כפול.

התוצאה: הוצאת אלפי ילדים מדי שנה מביתם שלא לצורך בחותמת גומי של שופט נוער וגרימת נזק קשה לילדים ולמשפחות. סעיף 11 מתוך מסמך של הכנסת על הוצאת ילדים מהבית משנת 2005 מציין כי "…במקרים רבים הוצאת ילדים מן הבית נעשית בשגגה, ואז, גם אם הילד יוחזר למשפחתו אחרי תקופה, הנזק שנגרם לו ולמשפחה כולה הוא בלתי הפיך…"

ומה קורה עם אלו שהוריהם לא הצליחו להחזירם הביתה? ילדים אלו יפרנסו עובדים סוציאליים נוספים שעובדים במסגרות ההשמה החוץ ביתית.

דוגמא 4 – התשה כלכלית-משפטית של המשפחות עד כדי התרוששותן והפיכתן לנזקקות

פקידת הסעד מרים בן עטר – הצליחה לכופף שופטי נוער כדי שיפסקו כרצונה

משפחות המנהלות מאבק נגד רשויות הרווחה שלקחו מהן את ילדיהן הן ברובן משפחות דלות אמצעים. ההוצאות המשפטיות הכרוכות בכך מתישות ומרוששות את המשפחה עד כדי הפיכתה למשפחה נזקקת וחסרת כל.

לעיתים ההורים נאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים מכספם גם עבור מבחני מסוגלות הורית אשר בודקים לכאורה את כשירותם ההורית. למבחנים הללו אין כל תיקוף מדעי אך הם מפרנסים לא מעט עובדים סוציאליים שעובדים בתעשייה הזו של האבחונים.

המקרה של משפחת חביבי ממחיש היטב את הדורסנות של המנגנון הסוציאלי. משפחת חביבי, משפחה נורמטיבית, בעלת דירה משלה, ניהלה חיים תקינים עד שרשויות הרווחה נכנסו לחייה וחטפו את ילדיה. כתוצאה מן המאבק המשפטי שניהלה המשפחה נגד רשויות הרווחה היא נאלצה למכור את דירתה כדי לשלם לעורכי דין. המשפחה כיום מפורקת ומרוששת וחיה ברחוב ללא קורת גג. פרטים נוספים על פרשת חביבי כאן בקישור הזה.

גילוי נאות: פקידת הסעד המחוזית מרים בן עטר היתה מעורבת בטרטור מיותר של בתי המשפט לנוער ובגרימת נזקים למשפחת חביבי.

דוגמא 5 – כפיית טיפול על המשפחה שמשבש את מהלך חייה ומחמיר את מצבה הכלכלי

הפקידים הסוציאלים מייצרים עבודה יש מאין עבור פקידים סוציאליים אחרים. דוגמא מובהקת לנושא זה היא הטיפולים הקליניים אותם כופים עובדי רווחה על משפחות. כאן בקישור הזה, מסבירה העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי איך היא כופה טיפולים כאלו על המשפחה "המטופלת" שכלל אינה רוצה להיות מטופלת.

מדובר בכל מיני טיפולי הדרכה הורית או טיפולים רגשיים או משפחתיים או זוגיים למיניהם שהם המציאו לצורך ניפוח המנגנון הסוציאלי. את הטיפולים הללו מבצעים, איך לא, עוד עובדים סוציאליים. לעיתים עובדי הרווחה כופים את הטיפולים באמצע יום עבודה של ההורה או יום לימודים של הילד כפי שקרה בלשכת הסעד בכרמיאל בו ניסתה פקידת סעד לכפות טיפול כזה על אם חד הורית עניה. הטיפול הוגדר על ידם כ"טיפול במשחק" והוא נסוב סביב משחקי טאקי, כן כן, עיניכם הרואות נכונה, "טיפול" באמצעות משחקי טאקי. האם טיפול שכזה אמור לפתור את מצוקתה הכלכלית של האמא? לא, אבל הוא בהחלט יכול לפתור את מצוקתו הכלכלית של העובד הסוציאלי שיתפרנס מטיפולים עקרים כאלו.

לעיתים הורה נכנס למשבר עם ילדיו בשל מצוקה כלכלית. במקום לנסות לפתור להורה את המצוקה הכלכלית, פקיד הסעד כופה עליו לעבור מעין "טיפול" בהדרכה הורית, זוהי גישה שמטפלת בסימפטום ולא בבעיה. בנוסף, פקיד הסעד ינסה אף לחייב את ההורה העני לשלם עבור אותו טיפול. במקום לפתור את הבעיה הכלכלית ולהוציא את ההורה מן המצוקה באופן כזה שהוא לא יזדקק יותר לעזרה מבחוץ ויעמוד על הרגליים בכוחות עצמו, עובדי הרווחה מייצרים תלות מלאכותית של ההורה בהם וכך מרחיבים את מעגל הלקוחות הנזקקים.

למרות שעבודה הסוציאלית בהגדרתה אינה אמורה לעסוק בתחום קליני, עובדים סוציאליים רבים פונים לתחום זה בדרכים עקיפות ועקלקלות. רבים מן העובדים הסוציאליים שלא הצליחו להתקבל למקצועות כמו פסיכולוגיה ורפואה נכנסו למקצועות ה"טיפוליים" הללו בדלת האחורית. הם למדו תואר שני בעבודה סוציאלית או פסיכותרפיה וקיבלו הסמכה של עובד סוציאלי קליני על מנת לעבור לתחום "טיפולי". מאמר בעיתון הארץ מפרסם בקורת נוקבת על ה"מטפלים" הסוציאליים, כאן בקישור הזה.

גם עובדים סוציאליים במקצועות "טיפוליים" משמשים לרוב כפקידים. במרבית המקרים הם אינם פותרים את הבעיות הרגשיות של המטופלים שלהם, בעיקר משום שהם מסתמכים על שיטות טיפול עקרות שיעילותן מעולם לא אוששה מדעית.

דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות במכונים להתפתחות הילד של קופות החולים. במכונים אלו מועסקים אינספור עובדים סוציאליים קליניים. בתום הטיפול העקר הם מתעדים במחשב מידע יבש אודות המטופל וחוזר חלילה בכל פגישה, כאשר בשורה התחתונה, במרבית המקרים הם אינם מצליחים לקדם את המטופל ולפתור את הבעיה שלו. התוצאה: תיעוד אינסופי פולשני אודות חייו של המטופל בארכיוני הרשויות אך ריפוי אין. ראו מאמר נוסף על זילות הטיפולים הדיאדיים כאן בקישור.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 14 Comments »

נלקחה מהוריה בגלל שמועות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 17, 2011


"בת 14 בסכנה, היא יוצאת עם פלסטיני, והחשש הוא שאביה יתנכל לה בשל כך", טענו רשויות הרווחה. בעקבות כך היא נלקחה למקלט מוגן. הוריה ערערו, בית המשפט המחוזי קבע שהכל שמועות, והנערה חזרה הביתה.

כתבה מאת ישראל מושקוביץ | ידיעות אחרונות

שמועות שווא על אבא אלים לכאורה ועל סכנה שנשקפה כביכול מחבר פלסטיני. זאת הסיבה שבגללה הוצאה נערה בת 14 מבית הוריה. בעקבות ערעור היא הוחזרה הביתה.

הפרשה הותרה לפרסום לבקשת עיתון ידיעות אחרונות. הכל החל כאשר לרשויות הרווחה בצפון הגיע מידע לפיו הנערה התרועעה עם פלסטיני מג'נין, וקיים חשש כי יחטוף אותה. בעקבות כך פנתה פקידת סעד (עובדת סוציאלית) לבית המשפט לנוער בבקשה להוציא את הנערה מביתה "כדי להגן על חייה". לבית המשפט נמסר עוד כי אביה ישב בעבר בכלא, ועלה חשש שיפגע בה משום שהתרועעה עם פלסטיני.

שופט הנוער יובל שדמי שידוע כשופט חותמת גומי של עובדות סוציאלית ומאשר כמעט כל בקשה שלהן להוציא ילדים מהבית מבלי לבדוק את הראיות לעומקן, קיבל כהרגלו את עמדת נציגי הרווחה והורה להעביר את הנערה למקלט חרום למשך 3 חדשים. ההורים הנסערים ערערו לבית המשפט המחוזי בנצרת ובקשו להחזיר את בתם.

_______________

השופט אברהם אברהם קבע:
"עיינתי בחומר ולא יכולתי לראות את תמונת המצב כפי שראה בית המשפט לנוער. מסכת הראיות שהונחה לפני רעועה, עד כ אין היא עשויה לבסס היטב את הוצאתו של ילד מסביבתו הטבעית….ההתרועעות ע הבגיר מג'נין אינה מבוססת כי אם על שמועות שאותן הכחישה הילדה…שופט הנוער נסמך בין היתר על העובדה כי אביה של הילדה ריצה בעבר עונש מאסר, אלא שבכך אין כדי להצביע עליו כעל אדם בעל דפוסי התנהגות אלימים…מאז המאסר שיקם א חייו, הקים משפחה וחי חיים נורמטיביים…שוחחתי עם הילדה והתרשמתי מרצונה לשוב לבית הוריה ללא חשש".

השופט הורה להחזיר את הנערה לביתה, לאחר 3 שבועות בהם שהתה במקלט של משרד הסעד.

"בחיים לא היה לי חבר, וגם לא ערבי. הרסו לי את החיים", סיפרה אתמול הנערה. "עברתי סיוט של 3 שבועות עם נערות בעייתיות ורק בכיתי. כל יום ביקשתי מהוריי שיוציאו אותי".

אביה סיפר: "הגיעו לבית שוטרים ועובדות סוציאליות ואיימו שאם לא אמסור את הילדה יעצרו אותי. הילדה הורידה 10 קילו מרוב יאוש. עולמי חרב עלי. בגלל שמועות ניתקו אותה מהמשפחה".

עו"ד חשמונאי שייצגה את השפחה: "זו שערוריה שבשנת 2011 עוקרים ילדה מביתה על סמך שמועות, שאיש לא יודע את מקורן".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא: הוראת המדעים בישראל בקריסה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 15, 2010


פרופ' פרץ לביא. ''שנים רבות של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות''בראיון ל"הארץ" מזהיר הפרופ' פרץ לביא: "הוראת המדעים היא נושא קיומי למדינת ישראל ואנחנו טומנים את הראש".

מאת אור קשתי | עיתון הארץ

"הוראת המדעים במדינת ישראל נמצאת בקריסה", כך הזהיר נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא, בראיון ל"הארץ". לדבריו, בשנים האחרונות נרשמה ירידה חדה ברמת הידע של הסטודנטים המתקבלים לטכניון, בעיקר במקצועות בסיסיים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. "סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים", קובע פרופ' לביא.

התבטאותו החריפה של נשיא הטכניון באה על רקע פרסומן בשבוע שעבר של תוצאות מבחן פיז"ה הבינלאומי, בו הגיעו תלמידי ישראל למקום ה-41 מבין 64 מדינות במבחנים במדעים ובמתמטיקה. אולם לא מדובר רק בכך, אלא גם בצמצום רב-שנים במספר התלמידים הלומדים וניגשים לבחינות בגרות במקצועות מדעיים. לדבריו, "80% מתלמידי התיכון שניגשים לבחינת הבגרות כלל אינם לומדים פיזיקה או מקצוע מדעי אחר".

"מי היה מאמין שתלמידי ישראל יגיעו במבחן במדעים (במסגרת מבחן פיז"ה – א"ק) אחרי דובאי וקרואטיה, ושר החינוך יתגאה בהישג הזה, המבוסס על כך שעלינו שלושה מקומות בהשוואה למבחן הקודם?", אומר פרופ' לביא. "הוראת המדעים היא נושא קיומי למדינת ישראל ואנחנו טומנים את הראש".

באשר לירידה במספר התלמידים הלומדים מקצועות מדעיים, הוסיף נשיא הטכניון כי "התלמידים נמלטים למקצועות צדדיים, אזוטריים לפעמים, שאין להם שום קשר למדעים. מדובר במקצועות קלים יותר, שהתלמידים מעדיפים אותם. בלי חשיבה קדימה, הזנחנו את מקצועות הליבה המדעיים – מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה".

פרופ' פרץ לביא: "שנים רבות של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות"

במבחן פיז"ה האחרון התברר כי ישראל נמצאת בתחתית השליש השני של המדינות במקצועות המתמטיקה והמדעים. במתמטיקה היה הציון הממוצע של תלמידי ישראל 447 נקודות – בהשוואה לממוצע הבינלאומי של 496 נקודות, ובמדעים 455 נקודות לעומת 501 נקודות. בשני התחומים, שיעור התלמידים המצטיינים בישראל הוא כמחצית מהנתון הבינלאומי המקביל, ואילו שיעור התלמידים הנמצאים ברמות הבקיאות הנמוכות ביותר גבוה בהרבה מהנתון המקביל.

"גם אם לכאורה אין קשר בין אסון השריפה בכרמל לבין תוצאות תלמידי ישראל במבחן פיז"ה הבינלאומי", אומר פרופ' לביא, "הרי שני האירועים משקפים מציאות דומה שהיא תוצאה של שנים רבות של הזנחה וסדר קדימויות מעוות במדינת ישראל. לצערי, תוצאות מבחן פיז"ה מצביעות על כך שאין במערכת החינוך הוראת מדעים ברמה גבוהה. אסור לנו להביט מנגד".

על רמת הסטודנטים המתקבלים לטכניון, אמר פרופ' לביא כי "בשנים האחרונות אנו עדים בטכניון, כמו באוניברסיטאות אחרות, לירידה מתמדת במספר הפונים ללימודים בפקולטות המדעיות, וגרוע יותר – לירידה גדולה ברמת הידע במדעים של כלל המועמדים. סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים, שכן הידע שלהם במתמטיקה ובפיזיקה לוקה בחסר". הוא ציין כי "אנחנו משקיעים בשנה הראשונה משאבים גדולים בהשלמת החוסרים של הסטודנטים. בעשור האחרון הבעיה הזו מחריפה".

בשבוע האחרון פורסם ב"הארץ" כי 42% מהמורים בעלי תואר אקדמי המלמדים מתמטיקה בחטיבה העליונה לא למדו את התחום בלימודיהם הגבוהים. זאת, בהתבסס על דו"ח פנימי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר הועבר גם לבכירי משרד החינוך. בנוסף התברר כי ל-6% מכלל המורים למתמטיקה בתיכונים אין כל השכלה אקדמית.

כמו כן, לפני כמה ימים פורסם כי 30 מתמטיקאים המלמדים באוניברסיטאות שונות בארץ, הזהירו את שר החינוך מפני תוכנית הלימודים החדשה במתמטיקה בחטיבות הביניים אשר הוגדרה "גרועה באופן שערורייתי".

ממשרד החינוך נמסר כי "בשנתיים האחרונות פועל המשרד כדי לקדם את מקצועות המדע, ובכלל זה לעודד תלמידים ללמוד מקצועות מדעיים מוגברים". בין השאר, מציינים במשרד, נערך מפגש עם המוסדות להשכלה גבוהה, במטרה לקדם תוכנית עתודה בתחום המדעים; ניתנה תוספת שעות ועודכנו תוכניות הלימודים המדעיות.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

השוק השחור של האימוצים בחו"ל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 6, 2010


20 אלף יורו עולה היום לאמץ ילד בחו"ל. לאן באמת הולך הסכום האדיר הזה?

ביוני 1998, היה אמור להיפתח עידן חדש בתחום אימוץ הילדים מחו"ל, שסבל עד אז מתופעות של סחר והברחת ילדים. חוק חדש קבע כי עמותות בפיקוח המדינה תהיינה אחראיות להליך, וכי המחיר לילד לא יעלה על 20 אלף דולר. בשנה האחרונה עלה המחיר מ-20 אלף דולר ל-20 אלף יורו, שהם כ-100 אלף ₪.

בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

קטעים מתוך תחקיר של יפעת גליק ומיכל גרייבסקי | 7 ימים, ידיעות אחרונות, מאי 2007

"מה שאני הולכת לספר עכשיו זה סיפור של מאפיה", מזהירה בפתח דבריה ע', אם חד הורית ממרכז הארץ, שאימצה לפני חדשים ספורים פעוטה בת שנה מאחת ממדינות אירופה. סיפורה של ע' מתחיל במארס 2006, עם פנייתה ל"טף", עמותת אימוץ המוכרת ומפוקחת ע"י המדינה, במטרה לאמץ ילדה מחו"ל. "כבר בפגישה הראשונה", משחזרת ע', "נציגת העמותה שאלה אם יש לי בעיה לשלם שוחד. פשוט ככה. בחיים לא אשכח את השאלה הזו. אמרתי לה שלא, אין לי בעיה אם זה מה שצריך לעשות כדי לקבל ילד. היא אמרה שמדובר בתוספת של כ-7,000 דולר מלבד ה-20 אלף דולר שאצטרך לשלם. היא גם אמרה שאצטרך לתת מתנות לבית היתומים שבו אאמץ את הילדה ולגורמים אחרים. ביקשה שאקנה 15 מתנות ונתנה לי רשימה מפורטת. אמרה שהם אוהבים קרמים של ים המלח, התעקשה על זה."

"שאלתי כמה זמן האימוץ ייקח, הנציגה אמרה לי שלא הרבה זמן. תוך חצי שנה גג תהיה לי ילדה. לפני שחתמתי על החוזה התקשרתי לנחמה טל, המפקחת על האימוץ הבין-ארצי מטעם משרד הרווחה, שהמליצה בחום על העמותה הזו, אמרה שהם רציניים, סמכתי על המילה שלה."

"רק אחרי שנה של המתנה, העמותה שלחה אותי למדינה באירופה כדי לראות ילדה המיועדת לאימוץ. לפני שעתילי על המטוס קניתי קרמים כמו שנתבקשתי, אבל כשנחתתי גיליתי שאין רופא שיבדוק את הילדה. הרמתי טלפון לעמותה בארץ, אבל אמרו לי שאין מה לדאוג. 'זה נחשב למקום הכי טוב שיכול להיות', השיבו. 'יהיה לך תיק רפואי מסודר, לא צריך בדיקת רופא'.

"כשהגעתי לבית היתומים כדי לפגוש את הילדה גיליתי שהיא פוזלת. לא ידעתי ממה או למה. ביקשתי בדיקת רופא, אבל נציגת העמותה הבטיחה לי בטלפון שהכל בסדר, הילדה בריאה. בדרך החוצה אמרה המלווה שאני צריכה לתת לה 200 דולר עבור בית היתומים. נתתי, היתה לי ברירה?

"בשלב הבא נתבקשתי לחזור לישראל ולהמתין. חיכיתי שלושה חדשים במקום חודש וחצי כפי שהובטח לי, ואז טסתי לשם שוב. רגע לפני, הבהירו לי בעמותה שיהיו עוד 'שימונים', שאקח את זה בחשבון. אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת עוד כסף. אולי כעונש, כשנחתתי שם שוב, לא חיכה לי המלווה. גם תיק רפואי של הילדה לא קיבלתי. רק לפני ההמראה לארץ דחפו לי ליד פנקס חיסונים. כשהגעתי לישראל בדק את הילדה רופא, ואמר שיש לה אוושה בלב ושהיא לא רואה כלום מקרוב.

"אני אוהבת מאד את הילדה שלי, לא יכולה בלעדיה, אבל אם הייתי יודעת קודם על הבעיות, לא בטוח שהייתי לוקחת אותה. מאוחר יותר יצרתי קשר עם נחמה טל. סיפרתי לה על הכל, אמרתי שלא קיבלתי תיק רפואי, אפילו שלא בדק את הילדה שלי רופא בחו"ל, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אם היה פיקוח מתאים, אין לי ספק שכל מה שעברתי היה נחסך. זה היה כמו גיהינום".

כמו במערב הפרוע

סיפורה של ע' לא היה צריך להתרחש. ב-1 בינואר 1998 נכנס לתוקפו התיקון לחוק אימוץ הילדים הבין-ארצי, שנועד לבסדיר את התחום שעד אז היה מופקר ופרוץ. תופעות כמו חטיפה, הברחה וסחר בילדים היו דבר שבשגרה. לא פעם גורמים פליליים עטו על הורים חסרי ישע ודרשו סכומים שהאמירו למאות אלפי שקלים.

החוק החדש קבע כי הליך אימוץ ילדים ממדינה זרה ייעשה באמצעות עמותות ישראליות, שקיבלו הכרה ורשיון ממשרד הרווחה והמשפטים, וייעודן היחיד הוא פעילות זו. אותן עמותות, נקבע, הן אלו שמעתה אחראיות על כל ההליכים הקשורים באימוץ בחו"ל, ובין השאר יוטל עליהן לקבוע אם ההורים המיועדים לאימוץ כשירים באמצעות מבחני התאמה שונים; לדאוג שרופא מטעמן יבדוק את הילד המיועד לאימוץ;לקבל מידע על הילד מטעם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ;לדאוג לאישורי כניסה של הילד ארצה וליתר מסמכי האימוץ;ללוות את הילד המאומץ בביתו החדש במשך כמה חדשים ועוד.

תמורת שירותי האימוץ בישראל ובחו"ל רשאיות העמותות לגבות עד 20 אלף דולר לילד. בדף המידע באינטרנט של משרד הרווחה מצויין שהכסף ייגבה אך ורק בישראל, ולבד מהוצאות על כרטיסי טיסה ושהייה בחו"ל, אין לשלם שום תשלום נוסף בחו"ל.

זמן קצר לאחר שחוקק החוק, החלו לצוץ עשרות עמותות, חלקן אלטרואיסטיות, שהציעו את שירותיהן באימוץ ילדים מאוקראינה, רומניה, גרוזיה, גואטמאלה, מונגוליה, בוליביה ומדינות נוספות. בשל לא מעט קשיים, כלכליים ואחרים, רבות מן העמותות נסגרו עם השנים. כיום מוכרות ע"י המדינה 8 עמותות, האחראיות על אימוצם של כ-200 ילדים מחו"ל מדי שנה, רובם מגיעים מבתי יתומים.

מדיניות האימוץ החדשה, כך קיוו כולם, תעשה סדר בתחום, אלא שתחקיר "7 ימים" חושף כי כמעט 10 שנים אחרי החוק החדש, תחום אימוץ הילדים הבין ארצי פרוץ ופרוע. תשלומים "מיוחדים" למתווכים בחו"ל, מתנות ותרומות מאולצות לבתי יתומים ושוחד לפקידים ופונקציונרים אחרים מעבר לים הפכו לענין שבשגרה כחלק ניכר מהליכי האימוץ. למרבה האבסורד, הדבר נעשה בחסות חלק מאותן עמותות ישראליות שהוקמו כדי להסדיר את הנעשה בתחום, ואמורות להיות מפוקחות ע"י משרד הרווחה. הורים רבים מעידים השבוע כי אף שהסכום המותר לגבייה הוא עד 20 אלף דולר לילד, הם הוציאו בסיכום הכללי בין 30 ל-40 אלף דולר.

אבל זה לא הכל. רבים מההורים המאמצים, שמלינים על העדר פיקוח על העמותות הישראליות המדוברות, מספרים על סחבת ארוכה ומתישה בהליך האימוץ, הרבה מעבר למה שהובטח להם בהתחלה, על נסיעות חוזרות ויקרות לחו"ל בלא תוצאות, שהיות במדינות שבדיעבד התברר כי אינן מתירות כלל אימוץ מתחומן, והליך שכרוך בעוגמת נפש רבה.

המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר

בתחילת שנת 2007 התכנסה הועדה המיוחדת של הכנסת לפניות הציבור לדיון בנושא אימוץ ילדים בחו"ל. יו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר דרשה לדעת מי בודק את התהליכים של האימוץ באמצעות העמותות הללו. העמותות הישראליות טענו כי המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר.

לנדבר אמרה כי מה שעלה באותה ישיבה הוא רק קצה הקרחון. "המצב מבהיל ומתנהל כמו במערב הפרוע. מתלונות שהגיעו אלי מצטיירת תמונת מצב חמורה אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתחום האימוץ הבין ארצי. זו תעשיה של כסף שחור שההורים המאמצים צריכים ליטול בה חלק. הם צריכים לשלם שוחד למתווכים בחו"ל, לשמן שופטים, לרפד במתנות מנהלי בתי יתומים. רשויות הפיקוח לא עושות דבר כדי למנוע את זה. הן מודות שהן יודעות אבל מעדיפות לעצום עיניים. אני רוצה לדעת איפה משרד הרווחה כשצריך אותו? למה הוא לא מפקח? מישהו צריך לעשות כאן סדר בבלגאן", היא אומרת.

משמנים ומצ'פרים

ב' ו-ת', בני זוג בשנות ה-50 לחייהם, ניסו במשך שנים להביא ילדים לעולם ולא הצליחו. לפני 3 שנים פנו לעמותת "הילד הצוחק". קודם לכן ערכה ת' תחקיר קצר באינטרנט, שהעלה כי לעמותה רשיון מטעם משרד הרווחה. תחושת הבטחון שלה גברה כשקראה באתר העמותה כי המנהלת והמייסדת היא ד"ר רימה שבכר, רופאה פסיכיאטרית. "הפגישה הראשונה במשרד העמותה היתה טובה", מספרת ת'. שאלנו איך הם מתאימים ילד לבני הזוג ואמרו לנו שיהיה בסדר, יש נציגים בכל מקום, העסק עובד כמו שעון. ברגע שיש ילד מתאים, אמרו, אנחנו מקבלים מידע עליו ונוסעים למדינה שבה הוא נמצא. בטחנו בהם. חתמנו על חוזה התקשרות עם העמותה, שהתחייבה ללוות את כל התהליך, ושילמנו מקדמה של 6,000 דולר.

בני הזוג מספרים כי לפני שיצאו לדרך הסבירו להם בעמותה שיש דבר אחד שעליהם לדעת: מתווכי האימוץ בחו"ל אוהבים מתנות. "תצטרכו לקנות בדיוטי פרי קרמים שונים, רצוי כאלה מים המלח עם סגולות ריפוי מיוחדות. המארחים פשוט אוהבים את ים המלח", נאמר להם.

גם בני משפחת ד', שביקשו לאמץ ילד בחו"ל באמצעות עמותת "הילד הצוחק", אומרים שנדרשו ל"תוספת הכרחית". "אמרו לנו שיהיו שימונים, צריך לשלם לגורמים בחו"ל, ואפילו בבית המשפט", אומר אחד מבני הזוג.

"הסבירו לנו שיש תחרות שנגרמת על ידי הורים ממדינות אחרות, מעין מכרז. אם אנחנו לא נרפד בכסף את מי שצריך, סוכנים מארצות אחרות יעשו את זה ויזכו בילד. היה ברור שצריך לתת מתנות כדי לקבל את הילד. לנו זה נראה כמו בתחום השתלות האיברים בחו"ל: לא חוקי – אבל מי שרוצה ילד, חייב לעמוד בתשלום הזה".

הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה

זוג שאימץ ילד באמצעות עמותת "הילד והוריו" שמאוחר יותר קרסה והמנכל שלה דורון אילני התאבד, מספר כי "במהלך השהות ברומניה הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה".

העדויות על שוחד ומתנות בחו"ל אינן נגמרות. במכתב ששלחה לח"כ לנדבר מגוללת אם מאמצת את שעבר עליה בארץ ובחו"ל. "העמותה שבאמצעותה אימצתי עבדה עם סוכן מקומי בחו"ל, שתפקידו היה לפגוש את המאמץ בשדה התעופה וללוותו לאורך כל הדרך", כתבה. "שכרו העיקרי של הסוכן היה 'צ'ופרים', שירותים שונים במחיר מופקע במושגים המקומיים, משהו בדומה ל'טיפים' של מלצרים. למשל, גבו מאיתנו עבור השכרת חדרים תעריף יומי שגובהו שכר חדשי ממוצע במושגים המקומיים".

כדאי לזכור כי שבחו"ל המאמץ תלוי לחלוטין בסוכן המקומי, ולכן לא ניתן לסרב. נציגי העמותה תמיד יכולים להגיד שלא ידעו אפילו אם הכל נעשה בברכתם. דרך נוספת לתגמל את הסוכן על חשבון המאמץ היא הנחיה להזמינו לארוחה ולבילויים בחו"ל, מה שעלול להגיע לסכומים נכבדים".

אחת ממנהלות העמותות שאיתה דיברנו מספרת כי תשלום לצורך "שימונים" של שופטים ופקידים אחרים בחו"ל הוא יותר ממקובל. "לכל עמותה יש סוכן מקומי שאיתו עובדים ולו משלמים", היא מספרת. "מה הוא עושה עם הכסף הזה? אני לא צריכה להתעסק בשאלות האלה…"

עובדת משרד הרווחה נחמה טל: "אתם קוראים לזה שוחד ואני קוראת לזה תשלומים…"

רבים מההורים המאמצים שותפים לדעה כי משרדי הרווחה והמשפטים, שתפקידם לפקח על עמותות האימוץ, לא עושים את מלאכתם נאמנה.

נחמה טל, המפקחת הארצית על תחום האימוץ בחו"ל מטעם משרד הרווחה, נשאלה אם במסגרת הליך האימוץ בחו"ל נעשה שימוש בשוחד. היא השיבה:"כן, זה תהליך שעולה המון כסף…את אומרת שוחד, אני אומרת תשלומים".

"תינוק הוא כמו מקרר", אומרת נחמה טל

במשרדה בירושלים חוזרת טל באוזנינו על אותו דימוי. "תינוק", היא אומרת, "הוא כמו מקרר. כמו כשאתן קונות מקרר ומבררות על המחיר, החברה והאחריות, ככה ההורים צריכים לברר בעצמם על כל עמותה, לבחור ולשאת בתוצאות".

"את לא זו שאמורה לפקח על העמותות?", שאלנו."אני לא ממליצה לאף הורה לאיזו עמותה לפנות. הם בוחרים, הם יישאו בתוצאות", השיבה נחמה טל, עובדת משרד הרווחה שחיה על חשבון משלם המיסים ואמורה לפקח על העמותות למרות שבפועל היא לא עושה כן.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

אימה וטרור של עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 23, 2010


עובדת סוציאלית דופקת לכם בדלת, מה עושים?

אחד התסריטים המבעיתים ביותר הוא התסריט בו מגיעה עובדת רווחה (מכונית פקידת סעד והיא עובדת סוציאלית) לביתכם בליווי משטרה, לעיתים באישון לילה ודורשת מכם לפתוח את הדלת על מנת לראות את ילדיכם. ברוב המקרים לא תדעו מדוע היא הגיעה אליכם, והיא מצידה תעשה הכל כדי להכנס אליכם הביתה, אל תתנו לה להכנס !!! עדיף להתנגד לה עד למצב של אפיסת כוחות נפשית מאשר לתת לה להכנס.

אחת הטקטיקות של עובדי רווחה היא להגיע לבתים בשעות מאוחרות בלילה או בסופי שבוע כדי להוציא ילדים. ומדוע בזמנים כאלו?

  • הם מגיעים בדיוק בזמן שאתם לא מצפים להם, על מנת לנצל את אלמנט ההפתעה, כאשר אתם לא מוכנים וערוכים.
  • הם מגיעים בשעות מאוחרות בלילה על מנת שלא תוכלו להרים טלפון למכרים או לעו"ד שיוכלו להגיע ולעזור לכם.
  • הם מגיעים בסופי שבוע, כאשר בתי המשפט סגורים על מנת שלא תוכלו לעתור נגדם וכך יוכלו להשאיר לעצמם את הילדים החטופים כל סוף השבוע.
  • הם מגיעים מאוחר בלילה, במיוחד כאשר הילדים ישנים, על מנת שתהיה להם סיבה לפרוץ לבית ולראות את הילדים בתוך הבית ולא מחוצה לו, וזאת על מנת שיוכלו לכתוב דוח גם על הבית עצמו.

הנה מספר כללים להתנהגות כאשר עובדים סוציאלים בליווי משטרה מתדפקים על דלתכם:

1. לשתוק

אל תאמרו מילה ואל תנדבו מידע מיותר למעט פרטים יבשים כגון שם וכתובת. זכותכם לשמור על שתיקה, השתמשו בזכות זו. דעו, כי כל מה שתאמרו ישמש מאוחר יותר נגדכם, בדיוק כפי שנאמר לחשודים בסרטי המתח בטלויזיה.

"אבל אין לי מה להסתיר"

בוודאי שיש לכם מה להסתיר, את הפרטיות שלכם. זיכרו ! הם אינם מעוניינים באמת, והאמת אינה מעניינת אותם, הם רק רוצים לקחת לכם את הילדים. עובדי משרד הרווחה הם קבוצה בעלת אינטרס ברור, ויש להם אג'נדה, והם משתוקקים לכל מילה שתאמרו, כדי להשתמש במילים שאמרתם נגדכם, ולא משנה להם בכלל אם התכוונתם למשהו אחר.ובמיוחד, אין לנדב להם מידע על הבעיות שלכם !!!

2. להקליט

תמיד שיהיה ברשותכם מכשיר הקלטה זמין. הקליטו את כל תוכן הפגישה. אם הם מסרבים שתקליטו אותם, הודיעו להם שזכותכם החוקית להקליט, ובמיוחד כאשר מדובר בתוך שטח שהוא שטח פרטי ושייך לכם וזכותכם לעשות בביתכם הפרטי כל מה שתמצאו לנכון, בכלל זה הקלטה.

מדוע יש צורך בהקלטה?

  • להציג את ההתנהלות האכזרית של עובדי הרווחה בהתפרצם לביתכם הן בפני בית המשפט והן בפני התקשורת.
  • הם לא יוכלו לטעון שהייתם אלימים כלפיהם אם יש תיעוד בהקלטה. אל תהיו כעסנים כלפיהם אפילו הם עצמם מתנהגים בוולגריות, וכמובן תעדו זאת בהקלטה.
  • הקלטה מרתיעה עובדים סוציאלים, אשר חוששים שהמהלכים הלא חוקיים שהם נוקטים ייחשפו בהקלטה, ולכן, אם יידעו כי אתם מקליטים,  הם יחששו להגיע לביתכם אלא אם יש להם סיבה אמיתית לעשות כן.
  • הקלטה אף תרתיע את המשטרה מלבצע מעשי אלימות כגון שבירת הדלת או חפצים בבית.
  • הסרטה תוכיח כי הבית אינו מוזנח ותסתור את מה שהן תרשומנה בתסקיר בדבר בית מוזנח ולא מאורגן.

3. אין להכניס אותם ללא צו בית משפט

דברו איתם מעבר לדלת, או מהחלון או צאו אליהם החוצה. נסו לדלות מהם מידע לגבי מטרת בואם, והאם יש הצדקה להכניסם לביתכם או לא. השיחה עימם תהא רק על מטרת בואם ולא עליכם או על ילדיכם.

אל תאפשרו להם להציץ לביתכם או לראות את ילדיכם. סביר להניח שאם הילדים ישמעו את הנקישות בדלת, הם יגיעו לכיוון הדלת, שלחו אותם חזרה לחדרם.

"אנו רק רוצים לדבר עם הילדים שלך"

זה מה שהם עלולים לאמר לכם ובטון מרגיע ונוסך בטחון, אל תיפלו בפתיון. אל תאפשרו להם לשוחח עם ילדיכם ללא נוכחותכם, משום שהם ישאלו אותם שאלות מנחות, ילחצו עליהם "להודות" בדברים שעשיתם ויעוותו את דבריהם. וודאו שהילדים נמצאים עימכם כל העת ואינם מבודדים עימם, זה ישבש את כל התכניות שלהם. המטרה שלהם היא לדלות מן הילדים עדויות בדויות בשיטת הפרד ומשול ע"י הפרדה של הילדים מכם. בנוסף, הם ינסו למצוא "ראיות" מרשיעות בביתכם כגון תכולת המקרר, כמה כלים יש בכיור, איך הבית מסודר, ובשל כך הם מגיעים בהפתעה.

"אז לתת להם להכנס או לא?"

רוב המקרים בהם הם מגיעים לבתים בליווי משטרה אינם מקרי חירום כלל וכלל, ואולם הם מנצלים את הסמכויות הנרחבות שניתנו להם במסגרת החוק על מנת להתפרץ לבתים גם במקרים שאינם מקרי חירום. בשלב ראשון, אם הם מסתפקים בכך שרק תראו להם את הילדים דרך החלון, תוכלו להביא את הילדים אל החלון, אבל שיעמדו ממרחק ניכר מן החלון ומייד החזירו אותם לחדרם. אם אינם מסתפקים בכך אז שקלו את צעדיכם בהתאם למתואר בשורות הבאות.

4. עם מי יש לכם עסק?

אם עובדי רווחה מגיעים בלילה, הם לרוב יגיעו עם אנשי משטרה. דירשו בנימוס את זהותם של העובדים הסוציאלים ושל אנשי המשטרה המתלווים אליהם. אם אתם מתגוררים בדירה ואין חלון בסמוך לדלת הכניסה ואינכם יכולים לצאת אליהם, אז תשאלו לזהותם המלאה מעבר לדלת והקליטו זאת: שמם המלא ותפקידם. הם אינם מרוצים כששואלים לזהותם, אך זכותכם המלאה לדרוש זאת, משום שאולי מדובר במתחזים. מחובתם להראות לכם תג או תעודת זיהוי גם דרך העינית. אם ביכולכם לראות את תגי הזיהוי שלהם, צלמו את התגים הללו. זכותכם המלאה לעשות כן.

5. מהן ההאשמות נגדכם?

עליכם לשאול את עובדי הרווחה לגבי ההאשמות נגדכם. השתדלו להוציא מהם מקסימום מידע והשתדלו לעשות זאת ממש בתחילת השיחה, משום שככל

שיעבור הזמן יקשה עליכם לדלות מהם מידע. נסו לעשות זאת כאשר הדלת סגורה, והם מעבר לדלת, כאשר ילדיכם עדיין אינם נגישים להם, וכמובן הקליטו זאת. ברגע שיראו את

הילדים, הם כבר לא ינדבו לכם מידע. הם ימשיכו לחזור על אותו פזמון בו הם רוצים לראות את הילדים. כל עוד הסיבה להגעה אינה מכילה חשד לביצוע פשע, סרבו להכניסם פנימה.  בכל מקרה, גם אם נכנסו, אל תרשו להם לשהות לבד במחיצת הילדים. אתם חייבים להיות נוכחים כאשר הם מתרועעים עם הילדים.

6. מה לגבי הסמכויות שלהם באותו רגע?

עובדי רווחה ינסו לשקר לכם בנושאים שונים. לעיתים יאמרו לכם כי יש בידיהם צו בית משפט לנוער בעוד שאין בידיהם צו כזה. במידה וקיים צו כזה, דירשו בנימוס לראות אותו. דירשו שיעבירו לכם את המסמך דרך החלון או דרך החריץ של הדלת. לאחר שיעבירו לכם צלמו אותו מייד עם מצלמה או סירקו אותו בסורק משום שיתכן כי לעולם לא תראו יותר את הצו והוא ייעלם להם בדרך מסתורית, במיוחד כאשר הוא אינו חוקי, או נכתבו בו הוראות לא חוקיות. אם מסרו לכם מסמך שאינו צו חתום בחותמת של שופט, הסבירו להם כי המסמך אינו תקף וסיימו עימם את השיחה. אם מדובר במסמך שנראה אותנטי, מיסרו להם כי עליהם להמתין עד שתבררו את הענין עם העו"ד שלכם משום שאינכם בקיאים במינוחים המשפטיים במסמך.

"ואם הם טוענים כי בידם צו זימון לבית משפט?"

לעיתים הם יטענו כי בידם צו זימון לבית משפט, וזאת כדי להכנס ולקחת לכם את הילדים. אין קשר בין זימון לבית משפט לבין הוצאת ילדים מהבית. בכל מקרה בקשו לראות את הצו, שוב דרך החלון או החריץ של הדלת. התאריך של הצו אמור להיות תאריך שהוא מאוחר מהתאריך של היום הנוכחי, משום שזימון לבית משפט לא מתבצע מהרגע להרגע אלא מתייחס לתאריך מאוחר יותר, ולכן הטיעון שלהם לגבי כניסה לביתכם אינו תקף.

שימו לב כי עובדי רווחה בד"כ אינם נוהגים עפ"י החוק הן מתוך אי ידיעת החוק והן מתוך זלזול בחוק. לאנשי משטרה לעומתם יש יותר ידע לגבי החוק וכן הם חוששים מפני תלונות במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) , ולכן הם לא יפרצו לביתכם אם המהלך נוגד את החוק.

"ומה קורה אם יפעילו צו חירום מטעם עצמם עפ"י חוק הנוער?"

החוק נותן לעובדים סוציאלים סמכויות על, בכלל זה הסמכתם להוציא צווי חירום להוצאת ילדים מהבית גם ללא אישור שופט. צו חירום כזה יש להפעיל רק במקרה של סכנה ממשית לילד, ואולם בפועל הם מנצלים את הפרצה בחוק ומפעילים צווי חירום גם על זוטות, בכלל זה תפירת תיק כנגד ההורים שבנוי על ספקולציות של סיכון רגשי או הזנחה רגשית לכאורה. פעילות זו מנוגדת אף לפסיקתו של השופט אהרון ברק שקבע שיש להוציא ילדים מהבית רק אם קיימת תשתית ראייתית מספקת המצדיקה דחיפות אמיתית.

עוד נקודה, שוטרים אינם יכולים להכנס לביתכם ללא צו חיפוש, לכן, אם אין ברשותם כזה, הם חייבים להשאר מחוץ לבית !!

בהינתן צו חירום, דירשו לדעת מדוע הוא הוצא והקליטו זאת על מנת שישמש אתכם מאוחר יותר בבית המשפט לתבוע את עובדי הרווחה על כי פעלו בניגוד לחוק והפעילו הוראות חירום על מקרים שאינם מקרי חירום. אם עובד הרווחה מתחמק מן השאלה או מציג תשובה לא משכנעת, אל תפתחו לו את הדלת.

שוב, אם הם טוענים קיים חשד כי הילדים נפגעו וילדיכם ערים, הביאו אותם אל החלון או הוציאו אותם החוצה על מנת שיוכלו לראות אותם, אך לעולם אל תכניסו אותם אליכם פנימה הביתה. השוטרים שיווכחו כי הילדים נראים בסדר ולא בוצע פשע, לעיתים נרתעים מלשתף פעולה עם עובדי רווחה ששיקרו להם, במיוחד שוטרים כאלה שאינם מחבבים אותם, ויש כאלה שוטרים. המקרה היחיד בו שוטרים אמורים להכנס לביתכם הוא רק אם נוכחו לראות במו עיניהם כי אכן בוצע פשע. עובדי הרווחה יטענו כי קיים "מצב חירום" המצריך בדיקה בבית ואולם שימו לב, דיווח של שכן על צעקות אינו מצב חירום כמו גם ילד שהגיע עם חבורה לבית הספר רק משום שנפל והמורה דיווחה עליו לפקידת סעד, גם זה אינו מצב חירום !!

7. הם מתוכנתים להוציא ילדים מבית

"הם מתוכנתים להוציא ילדים מבית", זהו ציטוט של פקידת סעד לשעבר שעבדה במשרד הרווחה. לעובדי רווחה אין מצפון, ולכן אין טעם לדבר אל המצפון שלהם, זה לא יעזור. עובדי רווחה פועלים כמו רובוטים משום שדרגים גבוהים במשרד הרווחה מפעילים עליהם שטיפות מח בדמות סמינרים, כנסים, ימי עיון וכו'.

"זה לא הוגן, אנו לא מתעללים בילדים שלנו", "אנו הורים טובים, לא עשינו שום דבר רע", משפטים כגון אלו לא יעזרו ואין טעם לאמר אותם לעובדי רווחה, משום שעובדי רווחה משוכנעים שהם עושים עבודת קודש. במוחם הם בטוחים שהם מצילים ילדים מפני אותם הורים מפלצות, בעוד שאנו יודעים כי קריעת ילד מהוריו על לא עוול בכפם תגרום לו טראומה נפשית בלתי הפיכה לכל ימי חייו. משפט כמו "איך אתם ישנים בלילה?" שייאמר להם אינו רלוונטי, היו בטוחים שהם ישנים טוב בלילה, בהיותם שמחים כי מימשו את טובת הילד…

אל תאמרו להם משפטים כגון אלו שצויינו, אל תאמרו מילה והשתדלו לשמור על איפוק, עד שכמה שניתן לשמור על איפוק בסיטואציה כל כך קשה ואכזרית. אם בכל זאת נכנסו אליכם הביתה,  השתמשו מאוחר יותר בכל המידע הקיים ברשותכם על מנת להיאבק בהם בבתי המשפט ובתקשורת, בכלל זה הקלטות, צילומים וכל תיעוד הקיים ברשותכם.

עובדי רווחה פועלים כמו רובוטים, וכשם שרובוט פועל רק עפ"י פקודות מחשב ואינו יכול להבין שפת אנוש, כך גם עובדי הרווחה. הם אינם יכולים להבין את מה שתאמרו להם, הם אינם יכולים לראות דרכים אחרות משום שהם מתוכנתים להוציא ילדים מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »

עבודת הטומאה של עובדות משרד הסעד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 23, 2010


פקידות סעד ממקדות את המשאבים שלהן בתפל ולא בעיקר. הן נטפלות למשפחות תמימות על מנת לייצר עומס עבודה מלאכותי ומדומה וכך מאדירות את שמן עם שלט על המצח: "אנו עושות עבודת קודש". הנה דוגמא לעבודת הקודש של פקידי הסעד.

והפעם עדותו של איש הייטק שהואשם בתלונת שווא על הכאת ילדיו:

"…בוקר אחד אני מקבל טלפון מהמשטרה להתייצב מיד לחקירה.

התייצבתי. נאמר לי שיועצת בית הספר קיבלה טלפון מאיש אלמוני שמודיע לה שאני מכה את בני.

הודיעו לי גם שחקרו את ילדיי הקטינים ללא ידיעתי והסכמתי וגרמו להם לטראומה.

כמובן ששחררו אותי מיד כי מעולם לא הכיתי את ילדיי.

כדי לסגור את התיק, משטרה צריכה חתימה של עובדת סוציאלית ואז נשלחתי לאחת כזו.

המשטרה היה החלק הקל עד שהגעתי לעובדת הסוציאלית.

מעולם לא נזקקתי לשירותים סוציאליים .

אני איש נורמטיבי מהנדס תוכנה בחברת הייטק נשוי ואבא ל 3.

ואני נשבע לכם שעד לרגע שבו נתקלתי לראשונה בחיי בעובדת סוציאלית חשבתי שהם עובדים מסורים נאמנים לעבודתם ודואגים לאזרחים.

התבדיתי בגדול.

העובדת הסוציאלית ( התואר גנרלית קטן עליה) מסרבת בתוקף לשלוח את הטופס למשטרה כדי לסגור את התיק.

היא טוענת שלא תשלח את הטופס רק לאחר "טיפול" .

מדוע "טיפול" ? כי למשפחה ולילדיי נגרם נזק כתוצאה מהחקירה המשטרתית (שנעשתה ביוזמתה ) ולכן הם צריכים "טיפול" אצל פסיכולוג, על חשבוני כמובן ,לזמן בלתי ידוע מראש והיא גם צריכה להיפגש איתנו כל חודש לוודא שאנחנו "בטיפול".

איש אינו יודע מתי העובדת הסוציאלית תחליט מתי נגמר ה "טיפול", דבר שמשאיר לה הרבה עבודה ואז היא יכולה לטעון שחסר לה תקנים וידיה עמוסות בעבודה.

(אגב האיש שהתלונן אינו אלא שכן נקמני שבטעות עשיתי רוורס ודפקתי לו את האוטו לפני חודשיים והוא החליט להתנקם בצורה אכזרית .)

לא פלא שלשכות הרווחה מלאות ב"נזקקים" כי העובדות הסוציאליות דואגות במסירות רבה לקליינטורה משגשגת בנוסף לזה שהן לא בודקות תלונות שווא אלא ממהרות להגיש תלונות למשטרה כדי להמשיך ו"לטפל" עוד ועוד על חשבון משלם המיסים…"

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

רוצים לנקום באנשים שלא מוצאים חן בעיניכם? יש שיטה חדשנית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 17, 2010


העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי: "דווחו בהמוניכם והגדילו את מספר העובדים הסוציאלים"

שיטה חדשנית שיובאה מאמריקה הגדולה להתנקם באנשים שלא מוצאים חן בעיניכם מיושמת בהצלחה בישראל – מוקד ארצי ירכז דיווחים על ילדים במצבי סיכון. התקשרו למוקד משרד הסעד ודווחו דיווחי שווא על השכנים שלכם שאיתם רבתם. דווחו למשרד הסעד שהשכנים מתעללים בילדיהם. האם את מורה או גננת ורבת עם אחד ההורים בגן או בבית הספר? התקשרי למוקד משרד הסעד ודווחי דיווחי שווא על "חשד" להתעללות בילדים. כך תצרי נקמה מושלמת וגם תגדילי את כח האדם במשרד הסעד על חשבון משלם המיסים.

ניקמו ואימצו

פיילוט שמופעל זה כשנתיים ב-22 רשויות יורחב ל-40 יישובים נוספים. המוקדנים יצוידו בערכה שתסייע להם להכריע בדחיפות המקרה. זה שנתיים מפעיל משרד הסעד פיילוט שמטרתו הסופית היא הקמת מוקד ארצי לקבלת דיווחים על ילדים בסיכון. מוקדנים שיקבלו הכשרה מיוחדת ויצוידו בערכה המיובאת מארצות הברית, יוכלו להגדיר מה רמת הדחיפות של כל מקרה ואם יש צורך בהתערבות חירום. במקביל יצרו במשרד גם תוכנית לאיתור יזום של ילדים במצבי סכנה. סוגיות אלו יידונו היום בכנס "התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון – מתכנון ליישום", שיקיים המשרד.

תכנית "מגן" הניסיונית, הפועלת מאז שנת 2008, מופעלת ב-22 יישובים שבהם מונה איש סמך מקצועי שתפקידו לקבל דיווחים ראשונים מהציבור הרחב ומגורמים מקצועיים ולבחון את ההתערבות הנדרשת. הפיילוט, יורחב בחודשים הקרובים לכ-40 יישובים נוספים. טרם הפעלת התכנית, הגיעו הדיווחים לטלפון הנייד של פקיד הסעד ברשות, מה שפגע ביכולת ובאיכות עבודתו. "זו הייתה התנהלות מזעזעת, כשבכל רגע יכול להתקבל דיווח ועל פקיד הסעד לרשום פרטים ולטפל – לא משנה היכן נמצא מה שגרם לטיפול לא מספיק טוב ופגע בטיפול פקיד הסעד בנושאים אחרים שתחת אחריותו", אומרת חנה סלוצקי, פקידת סעד ראשית במשרד הסעד.

אפשר להתנקם בשקט כי אין צורך להזדהות

על פי התכנית, כל דיווח שיתקבל במוקד על ידי אותו סמך מקצועי, יתועד ויטופל על ידי ערכה, מערך שאלות ופעולות שיובאו מארה"ב. המוקדן ייקח את פרטי הדיווח, וירשום את פרטי המדווח אם הוא מוכן להזדהות.

רבת עם המטופל שלך? התנקם בו, דווח עליו דיווחים שקריים

אם המדווח הוא איש מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר, יתבקש אותו אדם להעביר גם דיווח בכתב. באמצעות הערכה – הכוללת בדיקות עם גורמי חינוך, רווחה ומשטרה – יבדוק המוקדן אם יש רקע קודם על משפחה או הורה, ויחד עם ראש הצוות יחליט מה רמת הדחיפות ואם יש מקום להתערבות חירום. מקרים בהם מעורבים ילדים בני שש או פחות מוגדרים מיידית כמקרים ברמת דחיפות גבוהה.

"סביב המוקד כתבנו גם נהלים באשר למשפחה שעוברת ממקום למקום, מה שקורה הרבה במקרים של משפחות המטופלות במשרד הסעד", אומרת סלוצקי, "המטרה היא לצופף את הרשת כדי להגיע לכל הילדים הנתונים בסכנה. זאת, תוך אחריות משותפת של כלל הגורמים כשהחזון הוא הפעלת התכנית בכל הארץ ויצירת מאגר אחד ארצי שיסייע בעבודה".

שר הסעד, יצחק הרצוג, יזם ועדה בין-משרדית שתפקידה לעסוק באיתור והגנה על קטינים נפגעי התעללות. הוועדה, שהגישה את מסקנותיה בחודש שעבר, קבעה שקיים כשל בשיתוף פעולה ובהעברת מידע מקדים בין גורמים שונים, שיכולים לסייע בזיהוי ילדים במצבי סכנה. על כן, יצרו במשרד גם תכנית לאיתור יזום של ילדים בסיכון.

הילד שלך נפל? משרד הסעד יאמר שאלו "סימני אלימות"

על פי תוכנית זו, המשרד יכשיר מערכות שונות שבהן ילמדו לזהות איתותי מצוקה שונים עוד בטרם יספר ילד על מצוקתו או יתגלו סימני אלימות על גופו. "הכשרות אלו יהיו משותפות לכל הגורמים, על מנת ליצור שפת עבודה אחידה – שפה שתדליק נורה בה יופיעו איתותים אלו וימנעו מאנשים לעבור לסדר היום", אומרת סלוצקי. בנוסף, הוחלט כי כל משרד הנוגע בדבר ימנה אדם שיהיה אחראי על נושא הגנת הילדים ברשות. אותם אחראים ירכיבו ועדה יישובית ובה כל מומחה יעביר חומרים שעל הגורמים הנוספים לדעת על קיומם, כולל גורמים טיפוליים שיחויבו על פי חוק להעביר כל חשד של קטין שנפגע.

"מצערת העובדה שבישראל יש ילדים שנופלים בין הכיסאות בשל היעדר מיומנויות בקרב אנשי המקצוע לזיהוי מצבי סיכון, והיעדר חקיקה המחייבת העברת מידע בין אנשי המקצוע והמנגנונים השונים", אומר הרצוג, "המלצות הוועדה מבטאות תפישה חדשה בהתייחסות לילדים במצבי סכנה. לא מדובר בבעיה נקודתית, אלא במכלול רחב איתותים ומצבים שעד כה לא נתפשו כמצבים מעוררי דאגה. לא עוד דיווח גרידא, אלא לקיחת אחריות אמיתית".

קישורים נוספים:

חובת הדיווח או חובת הניפוח? – סרטון על מורה שדיווחה דיווחי סרק נגד אם ובתה.

צפו בפסיכיאטרית אירנה חייטוביץ המאיימת על מטופלת בנקמה באמצעות דיווח שווא למשרד הסעד:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

פנו לאימוץ – וקיבלו ילד חולה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 14, 2010


מה קורה להורים שניסו עשרות טיפולי הפריה ונכשלו? רבים מהם פונים לעמותות העוסקות באימוץ תינוקות מחוץ-לארץ. תחקיר "אולפן שישי" חושף הערב התנהלות בעייתית של העמותות הפועלות באימוץ בין-ארצי, התנהלות שמובילה להבאת ילד עם פיגור, איידס או שיתוק. האם אותן עמותות מחפשות לעזור להורים או רק דואגות לרווחים? שימו לב איך שאורנה הירשפלד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ומנהלת השירות למען הילד, מתנועעת בחוסר נינוחות על הכסא.

יפעת גליק | חדשות 2

11 פעמים ניצתה במאיה ורונן תקווה שחלומם להפוך להורים מתגשם. פעם אחר פעם התפוררה התקווה הזאת ומאיה הפילה את העובר. לאחר שבע שנים של ניסיונות להרות, החליטו לנסות אפיק אחר – אימוץ ילד מחו"ל.

על תחום אימוץ ילדים מחוץ לארץ אחראי משרד הרווחה. אנשי המשרד אמורים לפקח על שורה של עמותות ישראליות שאמורות לסייע להורים להשיג ילד בחול. חלק מהעמותות פועלות
מטעמים הומניטריים ואחרות פועלות מטעמי עשיית רווח.

מאיה ורונן שילמו לעמותה למעלה ממאה אלף שקלים, סכום דמיוני שאמור לכסות רק את עלויות הטיסה והנסיעה וגם תשלומים שצריכים לשלם מתחת לשולחן לפקידים במדינה שבה נולדה מי שאמורה להפוך בתוך ימים לבתם. בבית היתומים, נאמר להם, ממתינה לכם
ילדה מקסימה ובריאה.

רק מי שעבר את מסלול הייסורים שחוו מאיה ורונן ייטיב להבין עד כמה בני הזוג התרגשו כאשר אספו את התינוקת נוי היפהפייה בת תשעת החודשים אל החדר במלון שבו התגוררו. לאחר שנרגעו מאיה ורונן מיהרו לקחת את הילדה לרופא מקומי ששידכה להם העמותה, וזה בדק אותה והבהיר שהילדה בריאה לחלוטין.

הילדה הבריאה התגלתה כמשותקת

מיד לאחר הנחיתה, החליטו להביא את בתם גם לבדיקה של רופאה בישראל – אך כאן המתינו להם תוצאות אחרות לחלוטין: התברר שהילדה "הבריאה לחלוטין" חולה ב-PC (שיתוק מוחין).

אסון דומה קרה למאירה. ממש כמו מאיה ורונן, גם היא חוותה אינספור ניסיונות הפריה מתסכלים. היא הגיעה לאחת העמותות על פי המלצת משרד הרווחה בניסיון לאמץ ילד בחוץ לארץ. הרופא שפעל מטעם עמותת האימוץ הגיע מישראל אל בית הילדים בחו"ל, ובתום הבדיקה, עדכן את מאירה שמדובר בפעוטה יפהפייה בת ארבעה חודשים. מצבה הבריאותי, הוא אומר לה,
מצוין.

מאירה אומרת שכבר שם, בבית היתומים, הרגישה שמשהו בהליך לא מתנהל כשורה, אבל העמותה דחקה בה לסיים את האימוץ. כשהגיעה לישראל, הבחינה שהילדה לא ככל הילדים
ומיהרה לקחת אותה לבדיקה רפואית שגילתה שהילדה חולה באיידס.

אחרי כמה חודשים, שבהם כבר נקשרה אל בתה, החליטה מאירה בלב כבד לעשות מעשה. היא השאירה את הילדה במשרדי העמותה שסייעה לה באימוץ בחו"ל.

ההורים המאמצים נותרו לבד

אל מאיה, רונן ומאירה, מצטרפת שורה ארוכה של הורים שאימצו ילדים בחול וגילו שהתינוקות חולים. אך מעבר למה שיכול להיחשב מקריות, ההורים טוענים שגם לאחר שחזרו לישראל הם נותרו לבדם ולא קיבלו סיוע.

"אף אחד מהמדינה לא התקשר לשאול אם אנחנו מסתדרים מבחינה נפשית, מבחינה כלכלית.
שום דבר. התעלמות מוחלטת עד עצם היום הזה", הם אומרים. "ההורים חשים מופקרים וגם אומרים להם: אימצתם באופן פרטי, תשברו את הראש באופן פרטי".

מתוך 21 עמותות אימוץ שפעלו בישראל נותרו כיום 8 בלבד. מאחת מהן, שקרסה בחודש האחרון, ביקשו הורים לקחת את כספם בחזרה. הם פנו למפקחת הארצית על האימוץ הבין-ארצי בישראל, נחמה טל. מבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג, נדרש גם הוא לעניין. בדוח שכתב בשנת 2000, ומאז שנחתם, צריך לומר, לא השתנה רבות.

קישורים נוספים:

לא לילד הזה פיללתי – תחקיר של אריאלה איילון על בעיות התנהגות של הילדים המאומצים ממדינות חבר העמים והגוש המזרחי עקב ההזנחה וההתעללות הקשה שחוו בעת השהייה שם במוסד.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | 3 Comments »