הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘רשלנות מקצועית’

זה הזמן לטפל בסמרטוטים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 11, 2010


סרטון על האבטלה הסמויה של העובדים הסוציאלים בלשכות הרווחה בארץ.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

הרשלנות הפושעת של משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 27, 2010


כתבה בערוץ 2 על המחדל של משרד הרווחה בפרשת איתי בן דרור אשר רצח את שלושת ילדיו במטרה להתנקם בגרושתו לילך שם טוב.

שר הרווחה יצחק הרצוג הקים ועדת חקירה. ממתי ועדת חקירה פנימית בודקת את עצמה?

קישורים נוספים:

ועדת בדיקה של משרד הרווחה טייחה פרשת אונס במוסד של משרד הסעד.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

ניתן לתבוע פקידת סעד על רשלנות אישית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 30, 2010


לנוכח התופעה הנרחבת בה קיים ריבוי מקרי רשלנות של פקידי סעד ממשרד הרווחה, מקרים בהם הוציאו ילדים מן הבית שלא לצורך וגרמו להם נזקים משמעותיים עקב הניתוק מן המשפחה, או לחילופין פקידי סעד שהתעלמו ממצב סיכוני אמיתי בו היו שרויים ילדים ועקב כך הילדים נפגעו בידי האחראים עליהם, נשאלת השאלה,

האם ניתן להגיש תביעת נזיקין אישית נגד עובד ציבור, בכלל זה עובד סוציאלי ממשרד הרווחה שהתרשל במילוי תפקידו?

התשובה חיובית, ניתן לממש אחריות של עובדי ארגון ממשל ציבורי באמצעות בית המשפט.

סעיף 7א' בפקודת הנזיקין קובע כי:

"…לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור…"

רוצה לאמר, חסינות של עובד ציבור, לא תחול באם המעשה נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. הסייג מעמיד דרישה של יסוד הנפשי הנדרש לשלילת החסינות והוא כי המעשה נעשה ביודעין, לצד כוונה לגרום לנזק, או לחילופין אדישות לאפשרות גרימתו במעשה.

במהלך השנים האחרונות מקובל לתבוע את הארגון הציבורי בלבד ולא את האנשים שפעלו בצורה בלתי נאותה. מבחינת טובת הצבור לדרך זאת יש שני חסרונות:

1. כאשר הארגון מפסיד במשפט ומשלם פיצוי על נזק, מי שנושא בעלות הפיצוי הוא הצבור, שמתקציבו יורד סכום הפיצוי לאדם שנפגע

2. האנשים שגרמו לנזק אינם מקבלים היזון חוזר שלילי למעשיהם.

מסקנה: הדרך של תביעת הארגון הציבורי אולי מאפשרת לנפגע לקבל פיצויים מהירים יותר אבל מבחינת הצבור עדיפה הדרך של תביעה אישית של עובד ציבור, כי היא מייצרת הרתעה מפני מעשים לא נאותים.

מקרה א' – יואל לוביאנקר שתבע את עובדי מס רכוש

מתוך אתר התנועה למען איכות השלטון בישראל

תכליתו וההצדקה לקיומו של כל ארגון בממשל הציבורי הינם להעניק לאזרחים שירות מסוים. ישנם אנשים המועסקים בממשל הציבורי אשר מקלים ראש ומזלזלים בתפקיד השירות לציבור המוטל עליהם.

לעתים (קרובות מידי בישראל) גורמים אנשים אלה אף לנזקים כספיים ממשיים לציבור, אותו הם אמורים לשרת, או לארגון המעסיק אותם.

בישראל אין הממשל נוהג למצות את הדין עם אותם אנשים המסבים נזקים לארגון הציבורי בו הם מועסקים, ואף נוטה להגן עליהם כאשר הציבור הרחב אשר ניזוק על ידם מנסה להגיש תביעה נגדם בבית המשפט.

המצב בישראל בענין נשיאה באחריות לתוצאות התנהלות בלתי נאותה רחוק מלעודד, מה שמדגיש את הצורך בכך שעל הציבור להתגייס למאבק על כך שתהיה נשיאה אמיתית בתוצאות התנהלות בלתי נאותה של האנשים המועסקים בשירות הציבורי.

האירוע הבא התרחש בשנת 1986, ומדגים מה בכוחו של אזרח לעשות.

בעקבות תביעה שהגיש אזרח נגד פקידים במס-רכוש קבע שופט בית משפט השלום בתל-אביב, נתן עמית: עובדי צבור חייבים באחריות לרשלנותם.

ליואל לוביאנקר, תושב תל-אביב, יש חלקות אדמה. יום אחד הופתע לקבל הודעה ממס רכוש, לפיה השומה שעליו לשלם היא 2,472 שקל לכל מ"ר. לוביאנקר מיהר למשרדי מס רכוש, כדי לברר, אולי נפלה כאן טעות. לגבי חלקה אחת טען לוביאנקר, כי כעת היא אינה ברשותו, כיוון שהופקעה על ידי העירייה. החלקה השנייה נמצאת לדבריו, באזור המיועד לתכנון מחדש; הקרקע בו הוקפאה, ועל כן אין חובת תשלום מס. בנוסף לזאת – בעל המחצית השנייה של אותה חלקה נדרש לשלם – ושילם- סכום נמוך בהרבה ממה שנדרש מלוביאנקר. לתדהמתו, הייתה תשובתם של שני פקידי מינהל מס רכוש, חיים מאירי ויצחק בר ( שנפטר בינתיים ), זהה: "השומה נראית לנו סבירה בהחלט".

לוביאנקר לא ויתר ופנה לועדת ערר. זו הורידה את שווי החלקות לצורך חישוב המס מ- 2,472 שקל ל- 700 שקל למ"ר. בעקבות זאת הגיש לוביאנקר לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה אישית נגד שני הפקידים.

בתביעתו טוען לוביאנקר, כי פקידי מס-רכוש לא קראו כלל את השגותיו, לא דנו בנימוקים והתרשלו באופן חמור בתפקידם. עוד נאמר בכתב התביעה, כי התנהגותם של הפקידים מהווה זלזול בתפקידם ולעג לסדר הציבורי.

פרקליטות מחוז תל-אביב ביקשה מבית המשפט למחוק את התביעה על הסף שכן, לטענתה, אי אפשר לתבוע אישית פקידי מדינה, מאחר ומעמדם הינו מעמד שיפוטי ויש להם חסינות. טענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט. השופט נתן עמית קבע בפסק דין עקרוני, כי עובדי ציבור חייבים באחריות לרשלנותם.

בית המשפט חייב את שני פקידי מס-רכוש ( ובמקרה של בר, את עזבונו ) לשלם אישית, פיצויים על רשלנותם, ובנוסף לכך חייבם לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.

מענין לשים לב לכך, שעורך הדין שייצג את מר לוביאנקר לא בחר לתבוע את המדינה, כפי שמקובל כיום בפרקטיקה המשפטית, אלא את העובדים עצמם. כמו כן, חשוב לציין שבית המשפט לא קבל את טענת הפרקליטות על כך שלעובדים יש חסינות, וקבע כי עובדי ציבור חייבים באחריות אישית לרשלנותם, ומשזו הוכחה, כל שנותר הוא רק לאמוד את הנזק שנגרם עקב כך ולחייבם בפיצויים נאותים.

מקרה ב' – פקידת הסעד עינת צור נדרשה לתשלום פיצויים עקב רשלנותה

פקידת הסעד עינת צור נתבעה באופן אישי יחד עם פק"סית אחרת בשם רות פרל לשלם פיצויים לאב גרוש עקב רשלנות מצידן. בית המשפט פסק לטובתו וחייב אותה בתשלום נזיקין על סך 17,800 ₪.

נציין אף כי העובדת הסוציאלית עינת צור הורשעה בשנת 2003  בתאונת פגע וברח. בגזר הדין נכתב:

"…פגעה הנאשמת בשני הולכי רגל, שהיו על מעבר חציה והיא גרמה להם חבלות. הנאשמת הגם שהיתה מעורבת בתאונה, כאמור לעיל, נטשה את המקום, בלא למסור את פרטיה לנפגעים ובלא להגיש להם עזרה…מזירת התאונה נסעה הנאשמת לביתה. ברם, זמן קצר לאחר הגעתה הביתה, הדביקו אותה שוטרים, שחשו ללכוד את הנאשמת, על פי פרטי מכוניתה שנמסרו על ידי עוברים ושבים…"

מקרה ג' – נפגעת רווחה נגד עובדת סוציאלית בכוכב יאיר

בשנת 2008 תבעה יעל שרר באופן אישי את מנהלת לשכת הסעד בכוכב יאיר, הגב' בלהה אגוזי, אשר בשל אדישותה גרמה נזק למטופלת. נשיאת בית המשפט המחוזי, הילה גרסטל הסירה את חסינותה של עובדת הציבור וקבעה כי ניתן לתבוע באופן אישי עובדת סוציאלית שהתרשלה בתפקידה – תיק א. 07-09-3129

סיפורה של יעל שרר כאן בקישור הזה

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | 4 Comments »

חף מפשע כמעט סיים את חייו בכלא

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 24, 2010


עוד על מחדלי משטרת ישראל והפרקליטות – בסימן חג החרות עאלק…

חודשיים מעצר-שווא ישב ואדים פולישצ'וק על שוד נשק: 'רציתי להתאבד', הוא אמר.

עבר של עישון חשיש וחולצה צהובה הספיקו למשטרה כדי לעצור את ואדים פולישצ'וק בחשד שחטף נשק מחייל בכרמיאל. אחרי כישלון בבדיקת פוליגרף וזיהוי מפוקפק במסדר, הוא כבר עמד בפני כתב אישום. למזלו, נחשפה לבסוף כנופיית גנבי הנשק.

אבל מה היה קורה אילו לא היו מאתרים את החוליה שגנבה נשק, סביר להניח שואדים היה הולך לכלא להרבה שנים, שהרי אחוז ההרשעות במדינת ישראל עומד על 98%, הגבוה ביותר מבין כל מדינות המערב.

הוגש נגדכם כתב אישום? אכלתם אותה, גם אם אתם חפים מפשע השופטים ירשיעו אתכם כמעט בוודאות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

פנימיות משרד הרווחה הן גן עדן לפדופילים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 4, 2010


התעללות מינית בילדים – סודות שמשרד הרווחה לעולם לא יגלה לכם.
סרטון הכולל גם הקלטה של פקידת סעד ועדות של אם חד הורית בכנסת, אשר בנה נלקח בכפיה ע"י משרד הרווחה למתקן חירום סגור, וזאת במסגרת השדולה שהקימה ח"כ מרינה סולודקין נגד הוצאת ילדים בכפיה מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

סיפורו של ילד שהגיע לחינוך המיוחד משום שהיה "שמח מדי"

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 21, 2009


הקומיקאי לני רביץ נולד בגיל צעיר מאוד בהרטפורד, קונטיקס, ארה"ב. את רוב שנות לימודיו הראשונות בילה בכיתות חינוך מיוחד משום שהיה "שמח מדי".

כיום הוא מומחה לפיתוח חוש הומור, מנחה סדנאות צחוק, סימנרים, קורסים והרצאות בנושאי "גשטלט", הומור, אינטלגנציה רגשית וכן הערכה עצמית ותיפקוד שיא – בישראל וברחבי תבל ונחשב לאחד המרצים המבוקשים בעולם.

צפו במופע סטנד אפ של לני רביץ על חוויותיו מימי החינוך המיוחד. חוויות אמיתיות שכללו פגישות עם עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כל זאת על חשבון משלם המיסים.

קישורים נוספים:

השעיות תלמידים לא חוקיות בבתי ספר

חלק א'

חלק ב'

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 24, 2009


מהימנות זיכרונם של ילדים קטנים היא סוגיה מכרעת בעת בדיקת האשמות בדבר התעללות מינית בילדים האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם או שמא ,הם נזכרים באירועים שסיפרו להם עליהם? על הרגישות הנדרשת בחקירת ילדים עדים .

מאמר מאת רס”ר גנדי קפלן (פסיכולוג) | משטרת ישראל

באוגוסט ‎1983 התלוננה ג’ודי ג’ונסון במשטרת העיר מנהטן ביץ’ בקליפורניה, כי בנה הותקף מינית בידי ריימונד באקי, שעזר בניהול גן ילדים, שבו למד בנה. היא האשימה את באקי בביצוע מעשי סדום בבנה, בעודו תוחב את ראש הילד לאסלה, והכריחו לרכוב עירום על סוס. בשנת ‎1985 אובחנה ג’ונסון כבעלת סכיזופרניה פרנואידית חריפה. בשנת ‎1986 מתה ממחלת כבד הקשורה לאלכוהול, אך לא לפני שנקראה להעיד כעדת התביעה הראשונה בשימוע ראשוני, שנערך לריימונד באקי בשנת ‎1984. בעת מותה לא היו התובעים זקוקים לה עוד. ‎369 מתוך ‎400 ילדי הגן, שלמדו באותה תקופה, החלו לספר סיפורים מלאי דמיון ומזרי אימה על שורה של התעללויות מיניות מצד בני-אדם המועסקים בגן הילדים, לרבות מישוש איברי המין, קיום מין אורלי, אונס, מעשי סדום וצילומים בעירום. התקבלו גם דיווחים על טקסי פולחן השטן והשחתת בעלי-חיים, שכולם נערכו בעת הימצאותם של הילדים בשטח הגן.

במשפט חסר התקדים, שבו עמדו חמשת העובדים, ריימונד באקי ואמו, שנמשך שנתיים וחצי, זיכה חבר המושבעים את גברת באקי מכל סעיפי האישום, ולא הצליח להרשיע את ריימונד באקי אפילו בסעיף אחד. למרות זאת, שוחרר באקי רק לאחר משפט חוזר, לאחר שעשה חמש שנים בכלא. מושבעים רבים אמרו, שמהימנותם של הילדים מפוקפקת בעיניהם, מאחר שהמראיינים הובילו אותם במתן עדותם.

במקרה אחר, מייקלס, צעירה שהועסקה בפעוטון, הואשמה באונס ילדים ובתקיפתם בסכינים, במזלגות, בכף עץ ובקוביות לגו, בליקוק חמאת בוטנים מאיברי המין שלהם, בנגינה על פסנתר בעירום ובהכרחת ילדים לשתות את השתן שלה. כל זאת במסגרת שעות פעילות של הפעוטון, ובלי שאיש מעמיתיה לעבודה יבחין בכך. אף שפדופיליה היא תופעה נדירה ביותר בקרב נשים, הורשעה מייקלס בשנת ‎1988 ונשפטה ל‎47- שנות מאסר. זאת,למרות העובדה, שהאשמות היו מוזרות ביותר, ולא התקבלה כל עדות מסייעת מעובדים אחרים בגן. הרשעתה בוטלה, בסופו של דבר, בערעור שהוגש ב‎1993-, עקב תהיות בדבר הדרך שבה גבו ה”מומחים” את העדויות מהילדים עצמם, ובמיוחד עקב החשש, כי הציגו לילדים שאלות מנחות, ועודדו דיווחים על התעללות בדרכים נוספות.

מקרים אלה העלו על הפרק את הסוגיה בדבר עדותם של ילדים קטנים. האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם, או שמא זכרו אירועים שסיפרו להם עליהם. שאלה מובילה אחת, בדרך-כלל, אין בה די כדי לשנות את זכרונו של הילד הקטן. ואולם, שאלות מובילות, שנשאלות שוב ושוב, יכולות בהחלט להשפיע, במיוחד כאשר התחקור נעשה זמן רב לאחר האירוע. מאחר שילדים פתוחים מאוד להשפעת אחרים, ולא תמיד מסוגלים להבחין בין עובדות לבדיות, הדיוק של עדותם הוא סוגיה מכרעת. כדי לבדוק האשמות של התעללות מינית בילדים קטנים, משתמשים לעתים קרובות, בעת עריכת ראיונות עם ילדים, בבובות בעלות מבנה אנטומי מדויק לזה של בני – אדם. המחקרים האמפיריים המעטים, שבדקו את השימוש בבובות אלו מראים, כי ילדים קטנים, הנחקרים בעזרת בובה אנטומית, עלולים לטעון, כי נגעו בהם במקומות שלא נגעו בהם.השימוש בבובות אלה אינו משפר את דיוק הדיווחים בשאלה היכן (ואפילו אם) נגעו בהם.

עובדי הנוער צריכים להיות זהירים ביותר בחוקרם ילדים עדים. כאשר הם מאמינים שחשוד אשם, הם עלולים להעביר לילדים אמונה זו בשאלותיהם, ובסופו של דבר עלולים להביא את הילדים לאשר את השקפתם, גם כאשר זו אינה נכונה. כמו כן, ככל שהם מתעקשים להעלות רצף אירועים מסוים כאפשרות, אישורו של הילד הוא לעתים קרובות אמין יותר ומהסס פחות. הם גם משבחים לעתים קרובות עדים צעירים על דיווחים, העולים בקנה אחד עם סברותיהם. הם אף עשויים לומר לעדים צעירים, שילדים אחרים אישרו את חשדותיהם, ובכך להפעיל עליהם לחץ נוסף לתמוך בהשקפתם.

בנסיבות נכונות עדותם של ילדים עשויה להיות מהימנה מאוד. מחקרים מראים, שעדותם של ילדים קטנים נוטה להיות מדויקת ביותר,כאשר הם נשאלים שאלות ספציפיות וקונקרטיות, שאין נרמזת בהם תשובה אפשרית, וכאשר השאלות הנשאלות נוגעות לדברים שאירעו לגופם שלהם ולא לאירועים שצפו בהם.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מבחני מסוגלות הורית, יש להם ביסוס מדעי?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 23, 2009


פרופ’ חיים עומר, פסיכולוג מערכתי-משפחתי, מייסד ואחראי על מרפאה להדרכת הורים בבית חולים שניידר ומרצה באוניברסיטת תל אביב, מצטרף ביתר חריפות לדעת חבריו ואומר שתקפותם המדעית של כלי האבחון המקובלים בישראל מפוקפקת מאוד.

“מגיע זוג שמתגרש לבית המשפט ויש שאלה של משמורת ילדים. יש כלים ברורים וטובים שמראים מי מההורים מתאים יותר לגדל את הילד, למשל זה שמגיע כל פעם לגן הילדים ומתעדכן, ברור שהוא עדיף על פני זה שלא מגיע אף פעם. עובדות סוציאליות הולכות לגנים לבדוק את זה.

אבל בית המשפט לא פוסק על סמך בחינה כזאת, אלא מבקש בשלב מסוים חוות דעת של פסיכולוג קליני, והוא בא עם הבטריה של מבחן רורשך ודומיו ושני ההורים צריכים לשלם על זה כסף, וכך קובעים למי תינתן משמורת על הילדים. התוקף של המבחנים האלה הוא אפס, אבל על פי זה מכריעים בסופו של דבר. זה סקנדל. זה בלוף מוסכם. כל מתמחה חייב להעביר 20 בטריות של המבחנים האלה, וכל בטריה לוקחת 15 שעות עבודה, אז אלה כ-300 שעות מזמן ההתמחות, אבל כששואלים אותם בקליניקות הציבוריות אם 20 האנשים שנבדקו היו זקוקים למבחנים האלה, מתברר שרוב-רובם של המטופלים בכלל לא היו זקוקים להם“.

אביבה לורי | עיתון הארץ, 13 דצמבר 2007

אם המטופלים לא זקוקים לטסטים, אז למה עורכים להם אותם?

“כדי ללמד את המתמחים להעביר אותם”

נשמע הזוי אך זו המציאות.

החימוש הקדוש

יופ מאיירס מכנה את חמשת הטסטים בחלק האבחוני של בחינת ההסמכה – “החימוש הקדוש”. הם כוללים את מבחן כתמי הדיו, רורשך, מבחן תמונות (HTP), מבחן להערכת יחסים בינאישיים (TAT), ושני מבחני אינטליגנציה: וקסלר ובנדר. הוויכוח בקרב הפסיכולוגים על תקפותם המדעית של הטסטים, סוער ומחלק את הפסיכולוגים לשלוש קבוצות, מפרט פרופ’ גולן שחר, פסיכואנליטיקן, שהיה עד לא מזמן ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בן גוריון: “קבוצה אחת חושבת שהם סתם שטויות ובזבוז זמן, ואין להם שום ביסוס מדעי, קבוצה שנייה חושבת שהרורשך זה מתת האל עלי אדמות, הרנטגן של האישיות, וקבוצה שלישית, קטנה יותר (שאני שייך אליה), חושבת שהרורשך יעיל באופן מאוד מוגבל ומצומצם, אבל יש תוקף מדעי לחלק מהאינפורמציה שהוא מספק; בקבוצה הראשונה מצויים מדענים טובים וידועי שם, שבדרך כלל לא עושים אבחונים בעצמם; בקבוצה השנייה יש מאבחנים ידועי שם, אבל כאלה שלא עוסקים במחקר“.

איך יתכן שעל אותו טסט חלק טוען שהוא תקף מדעית וחלק טוען שלא?

“נעשו מחקרים ובהם בדקו יותר ממאה פרמטרים שמאבחנים באמצעות הרורשך, 95% מהם התגלו כלא תקפים מדעית, ורק 5% תקפים. הנקודה היא שבארץ גורסים שרורשך הוא מתת האל ומונעים מאנשים תואר, גם אם הם הגיעו ממיטב האוניברסיטאות בעולם, כי הם לא שולטים ברורשך. אין הצדקה להפוך אותו לאמת המידה של הפסיכולוגיה“.

והמבחנים האחרים?

HPT הוא לכל הדעות מבחן גרוע, ואפילו הוועדה המקצועית שוקלת לבטל אותו, אבל בינתיים משתמשים בו. התוקף המדעי של TAT קצת יותר טוב מהרורשך אבל לא בהרבה והוא לא מתאים לאבחנה של פסיכופתולוגיה. בנדר ווקסלר הם מבחנים מעולים לאינטליגנציה אבל אין להם תוקף מדעי בכלל, ובארץ משתמשים בהם כדי לאבחן אישיות ובהרבה מאוד מהשאלות האבחוניות.

על סמך מחקרים שלי ושל אחרים, הנושא של האינטליגנציה כלל לא רלוונטי. נניח שילד בן 16 הוא גאון, אבל יש לו נטיות אובדניות, אז מה המבחן הזה בדיוק יעזור לו? האפקטיוויות של המבחנים האלה נעה בין 2%-5%, זה כמו לחייב כל רופא להיות מומחה עולמי ברנטגן, ועל סמך זה לתת לו רישיון.

החיוב להיבחן במבחנים האלה הוא נואל, כי נגיד שיש להם תוקף מסוים, האם כל פסיכולוג קליני צריך להשתמש בהם? התשובה שלי היא לא. אם יפתח יובל, שהתמחה בהארוורד, צריך להפגין בקיאות ברורשך כדי לקבל רישיון בפסיכולוגיה קלינית בשעה שהוא יכול לעזור לעשרות בני אדם שסובלים מהפרעות חרדה קשות – זאת שערוריה. הדגש על הכלים האלה הפך להיות מנגנון בידי הממסד להדיר אנשים שלא שולטים בהם“.

טיפולים ומבחנים פסיכולוגיים הם תעשיה של כסף

לדברי מאיירס: “יש קבוצה של אנשים, פסיכולוגים קלינים ותיקים, שכבר הרבה שנים עוסקים רק באבחון ומרוויחים מזה המון כסף והם לא בקלות יוותרו על זה. בגלל ההתנגדות שלי לטסטים אני נחשב לטרבל-מייקר. פסיכולוג אחד אמר לי כבר שאני מקלקל להם את הפרנסה”.

מתקיימת כאן קבוצה של פסיכולוגים שעוסקת בעיקר בלקיים ולשמר את עצמה. פרופ’ שחר מעדיף להשתמש במונחים מעודנים יותר: “הפציינט לא תמיד ניצב במקום הראשון. יותר מדי מתחשבים במה שאני כפסיכולוג יודע ובאיזה כלים אני מטפל ופחות במה שהפציינט זקוק לו ומה הכי טוב בשבילו.

מערכת בריאות הנפש הציבורית קורסת, ממשיכה גלבוע-שכטמן שהיא גם המנהלת את המרפאה לפוסט-טראומה לילדים ונוער בבית החולים שניידר. “אנשים שזקוקים לטיפול מחכים חודשים או שנים, או שהם פונים למערכת פרטית, או שאינם מקבלים טיפול כלל, כי ברוב המרפאות הציבוריות מקבלים טיפול פסיכודינמי ארוך-שנים, ולא בטוח שזה מה שהם צריכים”.

לדברי עומר הנזק שנגרם עקב המתנה ארוכה או במתן טיפול לא מתאים הוא עצום, במיוחד בתחום ההתמחות שלו, ילדים ונוער: “מכניסים ילדים עם הפרעות התנהגות, למשל, לטיפול פסיכודינמי של שנים, שאין לו שום יעילות מוכחת, ואף אחד לא חושב שצריך להסביר להם שיש טיפולים אחרים, יעילים יותר. יש ילדים שמגיבים רע מאוד לטיפול דינמי, וכשיש להם גם נטייה לעבריינות, זה ממש מחריף את הבעיה“.

למה?

“כי טיפול דינמי פורס עליהם מטרייה של פרטיות, ומתברר שבמקרים כמו עבריינות, זה פועל פעולה הפוכה, והסיכון גדל. צריך להגביר את ההשגחה ההורית ולא לגונן עליהם. מטריית הפרטיות נובעת מבורות של מה שנעשה במחקר ב-40 השנים האחרונות. המטפלים בכלל לא יודעים שהטיפול שלהם מזיק“.

הקבעון החשיבתי של הפסיכולוגים

העדר מחקרים תומכים לטיפול פסיכודינמי נובע מעקרון השמירה על הפרטיות והחיסיון לנאמר בחדרו של המטפל, כבסיס לבניית האמון בינו ובין המטופל. וכן, מסובך לחקור תהליכים המתנהלים לאורך שנים ומבוססים על אסוציאציות חופשיות, טענו כל השנים פסיכואנליטיקנים (אף שפרויד עצמו נאבק להציג את הפסיכואנליזה שלו כמדע).

לעומת זאת חלק מהתהליכים הפסיכודינמים קצרי הטווח, נחקרו ונחקרים באוניברסיטאות חשובות בעולם, אבל לכאן גם זה עוד לא הגיע. “היום כדי שמישהו יהיה מוסמך בפסיכולוגיה קלינית”, טוען עומר, הוא צריך להוכיח שהוא לא מתעניין במה שהתחדש בפסיכולוגיה הקלינית. הוא צריך להוכיח שהוא נקי מהשפעות שבאו מהמחקר ומהידע“.

ד”ר דני קורן, ראש המגמה הקלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה כואב את ההתנשאות המקצועית הבלתי-מוצדקת, לדעתו “המקצוע שלנו מתנהל בעיקר כמו דת, על בסיס אמונה שהדברים שאנחנו מציעים – יש להם מעמד של אמיתות מוחלטות.

אנשים מאמינים שאנחנו עוסקים בדברים שמעל למדע, שהם כל כך גאוניים ונעלים שאי אפשר לבדוק אותם: ‘מדע הוא קר ורציונלי, ואילו הפסיכולוגיה היא הומנית והוליסטית’. בשם התירוץ הזה מנהלים מקצוע שמצד אחד רוצה להתקרב לרפואה ומצד שני לגמרי לא מפוקח, ולא נדרש לצורך להעמיד את עצמו לבחינה ולבקרה”

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »