הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘פסיכיאטריה’

משרד המשפטים: אשפוז פסיכיאטרי הוא אמצעי ענישה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 2, 2011


משרד המשפטים הוציא הצעת חוק חדשה: אשפוז פסיכיאטרי מירבי לרוצחים – 30 שנה.

נאשמים ברצח או בניסיון לרצח, הנשלחים לאשפוז פסיכיאטרי לאחר שנקבע שאינם אחראים למעשיהם, יוחזקו בו לתקופה החופפת את העונש המירבי בגין העבירות שביצעו. כך קובעת הצעת חוק שהכין משרד המשפטים.

משרד המשפטים למעשה מודה בעקיפין כי אשפוז פסיכיאטרי הוא אמצעי עונשין ולא אמצעי ריפוי, וכי הפסיכיאטרים לא מתפקדים כרופאים אלא כמוציאים לפועל של עונש.

גישת משרד המשפטים מחזקת את טענתנו כי עובדת סוציאלית ששולחת ילד רך בשנים לאשפוז פסיכיאטרי כפוי, למעשה מענישה אותו וגוזרת עליו יסורי תופת בניגוד גמור לטובתו הילד.

פרטים נוספים במאמר של איתמר לוין

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

אין גבול לאכזריות – נאנס, אושפז ונאנס במוסד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 9, 2010


דווקא במקום שהיה אמור לשקם את נפשו הפגועה מהאונס הקודם שעבר, נפל נער בן 14 קורבן לתקיפה מינית נוספת. על כך אנו מתריעים שוב ושוב, המוסדות הסגורים של מערכת הפסיכיאטרית ומשרד הסעד הם סכנה לילדי ישראל.

תמר טרבלסי חדד | ידיעות אחרונות

אין קץ לזוועה: נער בן 14, שאושפז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שהותקף מינית והתמוטט נפשית, נאלץ לחוות טראומה קשה נוספת לאחר שנאנס על ידי מטופל במוסד. אמו הגישה תלונה במשטרה, והמועצה הלאומית שלום הילד תובעת ממשרד הבריאות למנות גורם חיצוני שיבחן את הכשלים שהביאו לתקיפת הנער.

ייסוריו של הנער החלו כאשר נאנס על ידי פועל שעבד בסמוך למקום מגוריו. התוקף הורשע ונשלח לשלוש וחצי שנות מאסר. שימו לב לעיוות הדין שנעשה כאן, אנס אכזרי הולך ל-3 וחצי שנות מאסר ואילו פיני כהן שבסך הכל זרק נעל על שופטת מושחתת קיבל גם 3 שנות מאסר, הווה אומר, השופטת בייניש מן האצולה הישראלית שווה יותר מן הנער חסר הישע שנאנס.

במקביל החל מצבו של הילד להידרדר, והיה צורך לאשפזו אשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי.
אמו שלא הבינה אז את ההשלכות ההרסניות של האשפוז הפסיכיאטרי, מספרת: "בני סירב להתאשפז, וכל המשפחה נרתמה לשכנעו כי האשפוז נועד לסייע לו…הוא אושפז, ובסופו של ענין הוא מצא עצמו מותקף פעם נוספת ללא שום יכולת לעשות דבר", אמרה האם. "אני מצפה שיבדקו את הפרשה היטב ולעומק".

קישורים נוספים:

ועדת הבדיקה של משרד הרווחה מטייחת אונס של אישה חסרת ישע

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

אמא שנותנת לילדה ריטלין היא אמא מזניחה בצורה נפשעת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 24, 2010


יעל אופנבך ושלמה בר עם להקת הברירה הטבעית

כך על פי יעל אופנבך, זוגתו של היוצר המוסיקאלי שלמה בר מלהקת הברירה הטבעית, אשר מעלה את הנושא הכאוב בדיסק החדש של הברירה הטבעית, בשם "בסוד תפילת ערער".

השיר המשובח "גברת ריטה לין" נוצר למלים של יעל אופנבך,  והוא שיר של אני מאשים אמהות לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, במצב העגום המיוחס לילדים האלה, כשאמותיהן החליטו שייטלו ריטלין. וכך, על פי אופנבך ובר, ילדים שנוטלים ריטלין נולדו לאמהות קרייריסטיות, אטומות, לא מקשיבות, ממוקדות בעצמן, שתלטניות ודורסניות, שמטפסות מעלה בסולם ההצלחה תוך כדי הזנחה פושעת והתעללות בילדיהן. הנה מילות השיר המדבר על אלימות תרופתית:

שלום לך גברת ריטה/ לבית משפחת לין

מדוע אינך מקשיבה / אינך מקשיבה לילדים?

נכנסת מתוך חלום/ אל תוך חלום חדש צלול

החלפת הרוך החום/ בחלום חדש חלול

אני רוצה לעלות להר/ לטפס על העצים

להרגיש את המים/ הזורמים בנחל/ הבוץ הנדבק בסנדלים

אוי גברת ריטה / לבית משפחת לין

אטמת אוזנך/ אינך מקשיבה לילדים

מתוך חלום אל תוך חלום/ חדש חדש צלול

הכנסת את החלום לתוך קופסא/ והאמון חלול

אוי גברת ריטה/ ריטה לין/ אמא חדשה/

רוצה לרוץ מהר ולהספיק/ לעוף כמו חץ למטרה

בסולם בו את עולה למעלה/ כל השלבים מחוזקים

הרופפים נשליך הצידה/ אל ארץ הצללים

קישורים נוספים על ריטלין:

ריטלין – מסוכן כמו קוקאין

יש לכם ADHD? יתכן כי לא תקבלו רשיון נהיגה בעתיד

האם הפרעת קשב וריכוז היא תוצר תרבותי?

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 3 Comments »

ריספרדל – מתכון לגידול שדיים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 20, 2010


הסם הפסיכיאטרי האנטי פסיכוטי ריספרדל הוכח כסם מסוכן לילדים ונוער. לסם זה תופעות לוואי מסוכנות כגון סוכרת, התקפי אפילפסיה, וגם שיבוש הורמונאלי כפי שמובא בכתבה מטה על ילדים בנים שנטלו ריספרדל וגידלו שדיים.

אין להיכנע לתכתיבי בתי הספר והמורים שרוצים שקט בכיתה ומפעילים לחץ על ההורים לתת לילדם את הרעל המסוכן הזה ובלבד שתהיה להם עבודה קלה ושקטה. את הלחץ הם מפרשים כ"טובת הילד" ו"עזרה לילד", ואם ההורה מסרב לסמם את ילדו הם מדווחים לעיתים לפקידת סעד על "הזנחה", כדי לפטור עצמם מאחריות. חלקם בעצמם נותנים לילדיהם סמים פסיכיאטרים כי הם עצמם לא מסוגלים להתמודד עם ילדיהם בבית. ריטלין הוא סם נפוץ בקרב הרבה ילדים של אנשי הוראה vמתיימרים לכנות עצמם גם אנשי "חינוך".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

העוסי"ת שולה מנחם – אחראית להתעללות בילדה בת 14

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 18, 2010


שולה מנחם – עובדת סוציאלית, ראש לשכת הסעד בכרמיאל, אחראית להתעללות בילדה בת 14 בשיתוף פעולה פושע עם העובד הסוציאלי ופקיד הסעד יצחק מעוז השוהה כיום בארה"ב ותמוה ביותר איך רשויות ההגירה האמריקניות אישרו לו ויזה.

הילדה אלה עברה התעללות קשה בידי שני אלו, תוך הפרה בוטה של זכויות הילד. התעללות זו כללה אף אשפוז בהסכמה שלא מדעת במחלקה פסיכיאטרית, תוך הפעלת שקרים ומאניפולציות וכפייה על הילדה ליטול סמים מסוכנים. אלה נאלצה לברוח מהתופת והצליחה להימלט מהארץ כל עוד נפשה בה. כיום חיה בחו"ל ובונה את עתידה בארץ החדשה.

לסיפורה המלא של אלה כאן בקישור הזה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

יש לכם ADHD? יתכן כי לא תקבלו רשיון נהיגה בעתיד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 13, 2009


למרות שידוע כיום כי לא קיימים כלים מדעיים לאבחון הפרעות קשב וריכוז וכי אלו שאובחנו בטעות כלוקים בתסמונת, הינם אנשים נורמאליים לחלוטין הרי שעתה יצא מחקר מתייג חדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נהגים שאובחנו כלוקים בתסמונת יתקשו בקבלת רשיון נהיגה בעתיד, מאחר ויוגדרו כנהגים מסוכנים בשוגג.

אגב, המחקר בקטע העיתון המצ"ב לוקה בחסר ומוטה מראש מכמה טעמים:

1. מחקר סטטיסטי בלתי תלוי צריך להתבצע על מדגם אקראי של נהגים כאשר ההנחה היא שקיימים מתוכם כאלו בעלי ADHD, ולא על מדגם לא אקראי כפי שבוצע במחקר הנוכחי, בו מראש נבחר קהל היעד של 67 נהגים (אגב, המדגם קטן מדי למחקר מורכב מן הסוג הזה)

2. מחקר נקי יש לבצע כאשר החוקר אינו יודע מראש אם הנהג אותו הוא בודק אובחן כלוקה בתסמונת ורק לאחר ניתוח הממצאים יש לברר אם יש קשר בין תוצאות המבחן לאישיותו של הנהג. במחקר הנוכחי, החוקרים ידעו מראש מיהו הנהג אותו הם בודקים ולכן יתכן כי הייתה כאן הטיית מחקר על מנת שיתאים להשערות שהוגדרו מראש.

3. המדגם קטן מדי ביחס למורכבות המחקר, ויתכן כי לא נבדקו משתנים נוספים המשפיעים על תוצאת המחקר כמו זמן נהיגה על הכביש (נהגי משאיות עושים יותר קילומטראז' ולכן מן הסתם עושים יותר תאונות)

המסקנה: הורים, תחשבו טוב לפני שאתם שולחים את ילדיכם לאבחונים מן הסוג הזה, משום שקיים סיכוי שאבחונים כאלו יחבלו בסיכוייהם של ילדיכם להתקדם בעתיד.

עוד על הסכנות הטמונות באבחון שגוי של הפרעת קשב ריכוז ובמתן ריטלין:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | 13 Comments »

המרשם: התאבדות?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 23, 2009


הקליקו על התמונה כדי לצפות בסרט

הקליקו על התמונה כדי לצפות בסרט

סרט הסברה על השפעתם השלילית של כדורים נוגדי דיכאון על ילדים.

סיפורן של שש משפחות אמריקאיות שילדיהם נוטלים תרופות אנטי דכאוניות. המשפחות מניחות בצד את השיקולים האישיים ומניחות לצופים, באומץ רב, לקבל מבט אינטימי על השפעת נוגדי הדיכאון על ילדיהן. בימוי: רוברטו מנצ'יארו. ארה"ב,2006.

קייטלין היתה רק בת 12 כשתלתה את עצמה בשרוכי נעליה באולם ההתעמלות בבית ספרה. היו קצת בעיות בבית, ובעיות עם בנים, וכיתה ו' בדיוק התחילה, אבל מהלך כזה איש לא חזה, וכמו שהסרט התיעודי המטלטל טוען, ילדות בנות 12 לא מתאבדות סתם. לפעמים הן פשוט עולות על הכדור הלא נכון. קייטלין לקחה ארבעה כדורים כל יום – שני כדורי שינה ושניים נגד דיכאון ("כמה עוד אני יכולה לקחת?" שאלה ביומנה), תרופות מרשם מהסוג ששבעה עשר מיליון בני נוער בעולם צורכים מדי שנה. המספרים מפחידים ותופעות הלוואי הבלתי צפויות מפחידות עוד יותר. את קייטלין, ילדה חכמה שרצתה להיות וטרינרית והעירה חברות בארבע לפנות בוקר רק כדי לשאול איזה דיסק הן היו לוקחות אתן למקום רחוק, הכדורים הפכו למישהי אחרת. היא עצמה העידה ש"קייטלין היא לא קייטלין" כשהיא לוקחת תרופות. היא אמרה שהיא ילדה רעה והמציאה על עצמה סיפורים שליליים כדי לאשש את דבריה. אמה התנגדה לכדורים, אבל העובד הסוציאלי רמז לה שחוסר שיתוף פעולה ייחשב לא אמהי ולא אחראי מצדה, ועכשיו היא מוכת אשמה על כך שנכנעה ללחץ שלו.

תביעות ייצוגיות של משפחות המתאבדים הביאו בין היתר לשינויים היסטוריים כמו חשיפת ניסויים קליניים שהוסתרו עד כה מעיני הציבור, ואזהרות "קופסה שחורה" מפורשות על גב האריזה, המציינות כי שימוש בתרופות עלול לגרום למחשבות אובדניות אצל מתבגרים, ואף להתאבדות ממש. זה כמובן מעט מדי ומאוחר מדי למשפחות מסוימות, ועדיין – כמו גם הסרט הזה – יכול להציל חיים של נערים אחרים. כל אחד מהסיפורים שהובאו כאן היה יכול לשאת סרט עלילתי שלם. כל ילד הוא עולם ומלואו ואובדנו ממיט חורבן על הקרובים לו. אחותה של ילדה שהתאבדה בגלל שילוב אסור של כדורים (סיבה מובילה להתאבדויות, לצד מינונים לא נכונים ואבחנות שגויות) מסרבת ולא מסוגלת לראות בעצמה בת יחידה, גם אם זה מעמדה הרשמי, שנים אחרי האסון.

נער בן 15, טניסאי מצטיין שהוריו מספרים כי היה מודל לחיקוי ו"הילד הכי מאושר בעולם", עד שהתחיל לגנוב עם חברים "בשביל הכיף" תרופות נגד דיכאון ולהתפרע עם המינונים, צלצל לאביו ואמר לו שהוא אוהב אותו. האב הרגיש שמשהו נורא עומד לקרות והתחנן בפני בנו שלא ינתק. הבן ניתק, האב מיהר הביתה וכשהגיע כבר היו ניידות משטרה במקום ושכנים סיפרו שהנער יצא לרחוב עם אקדח וירה בעצמו. בסרט התראיינו גם נערים שנשארו בחיים אחרי ניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים – אחת מהם כמעט כרתה לעצמה את הרגל ובמהלך שלושה חודשים של טיפול תרופתי שלא התאים לה היתה מעורבת בשלוש תאונות דרכים קשות. כולם למדו להתמודד עם דיכאון ללא עזרת תרופות ונשבעים שראו את האור. עכשיו תורנו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

אשפוז פסיכיאטרי – כמה זה עולה לנו משלמי המסים?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 5, 2009


כמה עולה למשלם המיסים אשפוז פסיכיאטרי כפוי ומיותר של ילדים ואזרחים בוגרים, תוך הפרה בוטה של זכויות אדם וזכויות הילד?

חלק ניכר מן האשפוזים הפסיכיאטרים הכפויים של ילדים מבוצעים מיוזמתם של פקידי סעד לחוק הנוער, אלו הם עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה אשר מעבירים דוחות לפסיכיאטר המחוזי בדבר המלצה לאשפז בכפיה קטינים בניגוד לדעתם ובניגוד לדעת ההורים. זאת בהסתמך על סעיף 11 בחוק הנוער בדבר אמצעי חירום:

א) היה פקיד-סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט.

(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי להסמיך פקיד סעד להורות ללא הסכמת האחראי על הקטין, כי הקטין ייבדק בדיקה פסיכיאטרית או כי יאושפז בבית חולים, אך רשאי פקיד הסעד לנקוט אחת מאלה:

(1) לפנות בענינו של הקטין לפסיכיאטר מחוזי, על מנת שישקול אם להורות כי הקטין יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש.

(2) להביא קטין לבית חולים לשם בדיקה רפואית, נפשית וגופנית, בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער, לצורך החלטה לפי סעיף 5 לחוק טיפול בחולי נפש.

סעיף 5 לחוק טיפול בחולי נפש מתייחס לאשפוז כפוי. (אשפוז כפוי הוא אשפוז בו מגיעים כמה בריונים ולוקחים את הילד חסר הישע בכח למתקן הכליאה פסיכיאטרי)

סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש מתייחס לבדיקה כפויה.  (בדיקה כפויה היא בדיקה במהלכה מגיעים כמה בריונים ולוקחים את הילד חסר הישע בכח אל הפסיכיאטר)

מתוך דוח של משרד הבריאות עולה כי:

בשנת 2007 דווח על 1,213,264 ימי אשפוז מלא בסך הכל (קטינים + בוגרים)

עלות ממוצעת ליום אשפוז כזה היא 1300 ₪, עלות שכוללת שכר לצוות, עלות הסמים והזריקות הפסיכיאטריות, עלות אחזקת המבנה וכן תשלומים לקבלני משנה שונים.

ובסיכום פשוט מדובר על כ- 1.6 מיליארד ₪ שמוזרמים מדי שנה לבתי החולים הפסיכיאטרים והמחלקות הפסיכיאטריות לצורך אשפוזים כפויים מלאים ומיותרים, כל זאת מכספי משלם המיסים.

IshpuzKafuyמוות של מאושפזים

בשנת 2007 דווח כי השהייה הממוצעת של משתחררים עומדת על 84 ימי אשפוז בעוד שהשהיה הממוצעת של נפטרים במהלך האשפוז עומדת על 1,241 ימי אשפוז. מאחר ומחלה פסיכיאטרית אינה מחלה פזיולוגית קרי האנשים שנכנסו לאשפוז הם בד"כ בריאים פזיולוגית, יוצא שמוות של נפטרים במהלך האשפוז מקורו בגורמים אחרים שקשורים לאשפוז עצמו ועל משרד הבריאות לבדוק, מה גורם למקרי מוות במהלך אשפוז פסיכיאטרי.

מסקנה: ככל שאתה מאושפז יותר זמן בבית החולים הפסיכיאטרי, סיכוייך למות שם גדולים יותר.

מסקנה זו מתחזקת עוד יותר מן הנתונים הבאים לשנת 2007:

87% מבין אלו שמתו בתוך בית החולים לא התאבדו אלא מתו בנסיבות אחרות שאינן ידועות, האם מתו כתוצאה מהידרדרות בבריאותם בשל תופעות לוואי של התרופות הפסיכיאטריות שנטלו? או האם כתוצאה מאלימות בתוך בית החולים? 13% הנותרים מתו כתוצאה מהתאבדות.

כפי שניתן לראות מהתרשים, יותר אנשים מתים בהיותם בבית החולים מאשר בהיותם מחוץ לבית החולים. (כ-60% מבין הנפטרים מתו בתוך בית החולים)

מסקנה: אם נכנסת לאשפוז פסיכיאטרי סיכוייך למות במהלך האשפוז גבוהים יותר מאשר סיכוייך למות מחוץ לבית החולים.

בתי חולים פסיכיאטרים אינם מרפאים, הם רק ממיתים.

___________________________________________________________________________________

קופסה שחורה – תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן על זוועות האשפוזים הפסיכיאטרים

חלק א'

חלק ב'

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 11 Comments »

התאבדותו המזעזעת של ילד בן 7 במסגרת אומנה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 10, 2009


גבריאל מאיירס בן 7 תלה עצמו במקלחת ב- 16 באפריל 2009, בעת שהותו במשפחת האומנה שבה שהה מזה כשנה.

בהיותו בחסות המדינה קיבל גבריאל הקטן בן השבע תרופות פסיכוטרפיות חזקות נגד דיכאון כמו Symbyax (סימבייקס, תרופה חזקה נוגדת דיכאון נגד ביופולריות, ובעיות דיכאון במבוגרים) התרופה בעלת תופעות לוואי של מחשבות אובדניות. התרופות ניתנו לדניאל בניגוד להסכמת הוריו, או בית משפט כפי שהחוק מחייב.

צפו בכתבה המדווחת על ההתאבדות המזעזעת הזו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

מונולוג של דניאל – ילד המאושפז בכפיה במחלקה סגורה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 19, 2009


ילדים רבים, בריאים ונורמלים בנפשם מגיעים לאשפוזים כפויים במתקנים פסיכיאטרים במסגרת סמכות של פקידי סעד לחוק הנוער. אלו הם אותם עובדים סוציאליים שיושבים בלשכות הרווחה ומחליטים ש”טובת הילד” היא לכלוא את הילדים הללו במקומות המזוויעים האלה. אף אחד מהם לא יוצא משם נורמלי. למה לא שואלים לדעתו של הילד? מדוע רומסים את זכויות הילד? עד מתי תמשך ההפקרות הזו?


קוראים לי דניאל ואני בן עשר .

לפעמים אני באמת רוצה למות, אפילו שחברים שלי מבקשים ממני שאשחק איתם אני שקוע בעולם משלי עם מפלצות אבל גם עם מלאכים.

כשאמא שלי באה לבקר אותי בבית החולים היא בוכה בלי הפסקה ולא מצליחה לדבר מרוב שכואב לה. לא טוב לי בבית חולים. לא טוב לי. אני לא מבין מה כל הרופאים שלי אומרים לי. אבל לא טוב לי להיות במחלקה הזאת. יש שם ריח חריף של כדורים וזריקות. ואמא שלי לא מבינה למה מחזיקים אותי בחדר סגור, וקושרים אותי. היא שאלה את הרופא הרוסי מה יש לי. והרופא לא ממש הקשיב לה ולא ענה לה. נותנים לי המון המון כדורים. וגם זריקות וזה בכלל בכלל לא נעים לי. ואני כל הזמן עייף ורוצה לישון. אני לא מאמין בכלל במבוגרים, ובכל הרופאים שרק אומרים כן כן או לא לא.

אמא שלי לא מצליחה להוציא אותי מהמחלקה. כי הרופאים אומרים לה שאני ילד מאוד מאוד חולה. ולאמא שלי אין הרבה כוח. והיא רק בוכה ובוכה ובוכה. אני פוחד מאוד שאם אני אלשין למשטרה מה אני רואה במחלקה, מה עושים לילדים, לכמה מהם אז יהרגו אותי. אני לא יודע. אני לא רוצה בכלל לדבר. אמא שלי אומרת לי כל הזמן תגיד לי מה עושים לך תגיד לי. אני רק אומר לה מתי אני כבר אחזור הביתה. מתי?

הרופא הרוסי כל הזמן שואל אותי, אתה שומע כל מיני קולות? מה אתה רואה בדמיון? מה אומרים לך לעשות הקולות? הוא בכלל לא נותן לי לדבר, הוא בכלל לא מקשיב לי, ולא שואל אותי מה אני מרגיש בכלל? בגלל זה אני לא אוהב אותו. ובגלל שאני לא מדבר בחדר שלו, אז הוא לא אוהב אותי בכלל הרופא. ולא אכפת לו ממני. והוא לא שומע את הקול של אמא שלי.

אני חי פה לבד במחלקה. אמא ביקשה שאכתוב מכתב לראש הממשלה. אבל אני פוחד מראש הממשלה. אמא שלי אמרה שאני לא אפחד. היא התחננה בפני שאכתוב לו מכתב ואספר מה אני מרגיש במחלקה. אז כתבתי את המכתב הזה. ואמא שלי אמרה שהיא תשלח אותו לכל האנשים החכמים והעשירים שיושבים בתוך הכנסת ויש להם הרבה כוח והם יסגרו את המחלקה. וימצאו לנו בית אחר ששם לא קושרים בכלל ילדים. וכל היום רק ישאלו אותנו מה אנחנו מרגישים ויתנו לי לצייר את מה שאני מרגיש. ולא יסגרו לי את החלומות והמחשבות החופשיות שלי בכדורים ובזריקות. ככה אמא שלי אומרת.

אמא שלי אומרת לי בכל ביקור שהיא תלחם למעני. אבל היא כל הזמן בוכה. ואני חושב שנגמר לה כבר הכוח בידיים. לפעמים יש אנשים טובים במחלקה. לפעמים. אבל הם הולכים מהר. והלב שלי דופק כל הזמן שהם הולכים. הם אומרים לי שאני לא צריך להיות כאן שאני ילד חכם ומקסים. שזה לא המקום שלי. הם נותנים לי כוח. חבל שהם הולכים מהר ואני נשאר עם הרופא שלי שבכלל לא מסתכל לתוך העיניים שלי.

לפעמים יש שמש יפה בתוך החדר שלי. ולפעמים הירח שלי עצוב. ולפעמים העננים מאוד אפורים. והקירות במחלקה כאילו מדברים אלי ואומרים לי דניאל תהיה חזק. דניאל אמא אוהבת אותך. דניאל מחר שוב תזרח לך ובשבילך השמש. ואתה תחזור לשחק עם כל החברים שלך בחוץ.

אמא ביקשה ממני שאגיד לראש הממשלה במכתב שהוא ידאג שלא ישכחו אותי ואת כל החברים שלי בבית החולים. ואני שאלתי אתמול בלילה את אלוהים שלי אם זה בסדר לבקש מראש הממשלה שהוא עסוק מאוד בקשה כזאת. אלוהים אמר לי דניאל תנסה. אף פעם אל תתייאש. המילים שאתה כותב יגיעו ויגעו בכל נשמה. אני מקשיב רק לאלוהים שלי הוא אף פעם לא מאכזב. בני אדם אומרים הרבה מילים והמון משפטים ואחר כך הם הולכים, או רצים או נעלמים.

ורק אמא שלי ואלוהים שלי נשארים בתוך הגוף והלב שלי. אני עכשיו מסיים את המכתב אני הולך לחפש בחצר את השמש.

דניאל מחלקה ב

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »