הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘פלילים’

האם העובדת הסוציאלית חניתה צימרין מארגון אל"י תכננה לחטוף ילדים באמצעות משאית?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 14, 2013


hanitazimrinלדברי מר יעקב בן יששכר שתובע את חניתה צימרין בתביעת הונאה, בשנת 2009 גייסה עובדת סוציאלית זו 800,000 דולר עבור פרויקט בו יסע רכב שלא מאושר לעלות על כבישי הארץ, כפי הנראה סוג של משאית מיוחדת. רכב זה ישוטט מישוב לישוב ויאסוף ילדים שהולכים ברחוב או משחקים בשכונה, כל זאת ללא ידיעת הוריהם, וללא צו בית משפט, כלומר חטיפת ילדים לשמה.

הילדים שיפותו לעלות על הרכב הזר ללא ידיעת הוריהם, יתוחקרו ע"י עובדים סוציאליים ויעברו אבחונים, כל זאת ללא ידיעת הוריהם שבינתיים יחפשו אותם, ואף יזעיקו משטרה לאיתור ילדיהם שנעלמו.

בפועל, הפרויקט לשמחתנו לא יצא לדרך, אך חניתה צימרין, במקום להחזיר את כספי התרומות לתורמים מארה"ב, גרפה לעסק הרווחי שלה עוד 800,000 דולר.

ולילדים אנו אומרים שוב ושוב, אל תדברו עם זרים !! אנשים זרים יכולים להיות מאד מסוכנים, במיוחד כשמדובר בעובדות סוציאליות שאחר כך יתייגו אתכם, יכלאו אתכם במוסד, ילעיטו אתכם בסמים פסיכיאטריים מסוכנים, ויהרסו את עתידכם לצמיתות.

במקרה זה, בנוסף לתביעה המשפטית נגדה בארה"ב, אנו אף ממליצים להגיש נגד חניתה צימרין תלונה במשטרת ישראל על חשד לקשירת קשר לביצוע פשע שהוא חטיפת ילדים.

צפו בעדותו של מר בן יששכר על מעלליה של עו"ס חניתה צימרין מארגון אל"י.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

ענבל עמרם אינה עונה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 9, 2010


באוגוסט השנה פסק בית המשפט המחוזי כי משטרת פתח תקוה התרשלה באופן חמור בתפקידה והפקירה את ענבל עמרם למותה. ענבל עמרם, בת 20 נדקרה ונחטפה ע"י גנב מכוניות, שעות ארוכות חלפו מאז החליטה המשטרה לפעול לנסות לאתר את ענבל. בזמן היקר הזה בו לא עשתה המשטרה דבר, שכבה ענבל עמרם בשדה ודיממה למוות. בית המשפט דחה את עדותו של הפאתולוג יהודה היס שעובד באופן צמוד עם המשטרה, ואשר טען כי היא מתה זמן קצר לאחר שנחטפה וקיבל את קביעתו של העד המומחה מטעם המשפחה, אשר קבע כי היא מתה רק דקות ספורות לפני שנמצאה והיה ניתן להצילה לו המשטרה היתה פועלת מהר.

פסיקתו החמורה של בית המשפט, לפיה המשטרה יכלה למנוע את מותה של ענבל עמרם אך התרשלה והפקירה אותה, לא מטרידה כנראה את צמרת המשטרה. למרות תפקודה הלקוי של תחנת פ"ת והממונים עליה בליל הרצח מגלה בדיקת מעריב בקישור הזה: תשעה מעשרת השוטרים והקצינים האחראים למחדל דווקא זכו מאז לקבל קידום. איתן לייזר, היומנאי שזרק את האב מן התחנה וסרב לטפל בתלונתו, לא פוטר מן המשטרה וממשיך לקבל שכר מלא ממשלם המיסים, הנה הפרופיל שלו בפייסבוק, שם הוא טוען באמרת הכנף הנדושה שלו כי להתעצבן זה להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים. שאלו עצמכם מי כאן הטיפש ומי כאן לא התעצבנה, אלא שילמה בחייה בשל טפשותם של אחרים….

בית המשפט קבע כי:

החוקרת התורנית באותו לילה, ורד צוברי: היומנאי טען כי התקשר לצברי כדי לקבל הנחיות כשהגיעו בני המשפחה להגיש תלונה, אך זו טענה בפניו כי היא ממהרת הביתה משהסתיימה המשמרת שלה. בבית המשפט טענה צברי כי לא אמרה את הדברים, אלא טיפלה בתיק אחר. השופטת הביעה ספקות לגבי אמינותה, אך צברי ממשיכה לשמש כחוקרת בתחנת פתח תקווה ובימים אלה נמצאת בחופשת לידה.

אחראי משמרת בתחנת פתח תקווה, בני בידני: לא פעל כמצופה ממנו מתוקף תפקידו ולא הורה ליומנאי לקבל את תלונת בני המשפחה, למרות שהיה עד כשגורשו בני המשפחה מהתחנה. גם לגביו מצאה השופטת כי פעולתו הייתה רשלנית והביאה למותה של ענבל עמרם. אלא שבידני קודם גם הוא ומשמש כמפקד שאינו קצין בתחנת פתח תקווה.

קצינת החקירות של משטרת פתח תקווה, רב פקד סימה דרעי: ביום האירוע הייתה בביקור בבית שאן. לטענת בידני, הוא התייעץ איתה בטלפון והמתין לקבל ממנה הנחיות לאחר שבני המשפחה הגישו את תלונתם. בית המשפט רמז כי דרעי לא אמרה אמת בבית המשפט, לאחר שטענה כי היא לא זוכרת שיחת טלפון כזאת. בימים אלה היא מקודמת לתפקיד קצינת החקירות של תחנת נתניה, הנחשב ליוקרתי יותר.

מפקד תחנת פתח תקווה, סגן ניצב מוטי פלדמן: השופטת מתחה עליו ביקורת קשה, בין היתר על כך שגם כשהתמונה התבהרה בשעות הבוקר והיה ברור שהרכב של ענבל נמצא באזור פתוח ליד צומת גלילות, לא וידא פלדמן את הנחייתו לפתוח במבצע חיפוש ולהזעיק למקום כוחות. פלדמן, שקודם מאז, הוא כיום בכיר במטה הארצי של המשטרה.

צפו בסרטו של אילן שושן משנת 2008, על פרשת הרצח של ענבל עמרם ועל המחדל החמור של משטרת ישראל:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

שבעת החטאים של אמצעי התקשורת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 29, 2010


השבוע שוב היינו עדים למקרה טראגי בו אמא ניסתה לרצוח את ילדיה ולהתאבד. האב שהגיע מחו"ל וכפי הנראה לא היה שותף לגידולם של הילדים טען כי "האמא אישה לא טובה" ובמקביל טען כי "היא טיפלה בילדים יפה". התקשורת בחרה להדגיש את המשפט הראשון ככותר ולא את המשפט השני ככותר. התקשורת בחרה להחדיר לתודעת הציבור כי "האמא היא אישה לא טובה". כאן בקישור הזה ב-Ynet.

ננסה להבין מה חלקם של אמצעי התקשורת בעיצוב חיינו ודעותינו בכלל ובמקרים טראגיים כאלו בפרט.

זהו מאמר המבוסס על מאמרו של פרופסור גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה אשר מתאר את שבעת החטאים של התקשורת בסיקור הפשיעה הישראלית:

1. חטא "השיפוט המהיר"

חטא בו התקשורת ומשטרת ישראל ממהרים לשפוט ולחרוץ את גורלו של החשוד. השופט המחוזי לשעבר, שלי טימן אף ציין כי החלטות שופטים מבוססות בחלקן על מה שנכתב בתקשורת ועל דעת הקהל.

זוכרים את פרשת האם שהבריחה את ילדיה לבריטניה מפחד שירותי הרווחה של עירית תל אביב. משטרת ישראל תעתעה בציבור ופרסמה חשד הגובל בהוצאת לשון הרע כי "האם ניסתה למכור את ילדיה". פרשה זו הסתיימה בקול ענות חלושה כשהכל התגלה כעורבא פרח, אבל התקשורת והמשטרה לא טרחו להתנצל על פרסום הדיבה הזה.

זוכרים את פרשת סם האונס בפרדס חנה באוקטובר 2007, בו פורסם כי בת 12 נאנסה באכזריות ע"י נערים בני 13 כנראה בעזרת סם אונס?

ומה קרה בפועל? לא אונס ולא נעליים. דוח רפואי קבע כי ה"נאנסת" כלל לא נאנסה.

עוד כשלון חקירתי של משטרת ישראל: המשטרה בטרם השלימה את החקירה "רצה לספר לחברה" ובישרה לתקשורת כי שני הנערים באו עם הילדה לביתו של אחד מהם, שם אנסו אותה לאחר שנתנו לה חומר החשוד כ"סם אונס"…

2. חטא "המקורות האינטרסנטים"

שאלתם עצמכם לפעמים:

למה יש תמונה קטנה של עורך הדין בכתבה על עבריין?

למה המשטרה מדליפה פרטי חקירה?

מדוע מעסיקים עבריינים יועצי תקשורת, יחצנים ודוברים?

מהם יחסי הגומלים בין עיתונאים למקורות המידע שלהם בתחום הפשיעה?

מה הם יחסי הגומלין למשל בין העיתונאים דוד רגב ויעל ברנובסקי לבין משרד הרווחה? מדוע לעולם אינם מפרסמים כתבות המציגות את משרד הרווחה באור שלילי?

מדוע עיתונאים מתחמקים מלסקר מחדלים של עובדים סוציאלים ועובדי רווחה בפרט?

3. חטא "הגלוריפיקציה של העבריינים"

עבריינים אמיתיים לעולם לא ישלמו מחיר כבד. במקום זאת יאדירו את שמם על חשבון העבריינים הקטנים.

את הכשל המערכתי של משרד הרווחה במקרים הטארגיים הללו מתרגמת התקשורת להצלחה כבירה. במקום להעמיד לדין עובדים סוציאלים שהתרשלו בפרשות הללו עובדי הרווחה שוב מצטיירים בתקשורת כ"עושי עבודת קודש" וככאלה שיש לתמוך בהם כאשר הם מענישים הורים אחרים וחפים מפשע ומוציאים רבבות ילדים מביתם ללא סיבה למכלאות משרד הרווחה כעונש בגין פשעם של עשרות ספורות של הורים רוצחים.

4. חטא "האינדוקציה"

חטא זה מתאר את הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן למצוא הכללות בדיווח תקשורתי על פשיעה, המעבר הקל מהמקרה הפרטי להכללה גורפת:

  • "בעלים ממוצא אתיופי רוצחים את נשותיהם…"
  • "במשפחות חרדיות רבות יש סודות אפלים על התעללות בילדים…"
  • "חד הוריות מועדות יותר לפורענות והזנחה של ילדים…" (האמא מבית שמש, האם המתעללת מירושלים והאמא שהטביעה את בנה בים, כולן נשואות)
  • "יוצאי מדינות חבר העמים הם ספקיה העיקריים של תעשית הזנות בישראל…"

ולגמרי לא במקרה "אינדוקציות" אלו הן סטריאוטיפיות ומופעלות על האחר בחברה הישראלית.

5. חטא "העיתונות החוקרת"

מתאר עיתונות שמתיימרת להיות שרלוק הולמס על מנת לייצר ספינים עוד לפני שהמשטרה הכריזה על חקירה.

האם הפוליגרף דובר אמת או שקר?

בפרשת הילדה רוז פורסמו בזמנו שתי ידיעות הסותרות אחת את השניה בנוגע לחקירתו של רוני רון בפוליגרף.

עיתון הארץ ציין כי רוני רון שיקר בבדיקת הפוליגרף.

ואילו ידיעות אחרונות טען כי דיבר אמת בבדיקת הפוליגרף.

בפרשת רצח משפחת אושרנקו מיהר עיתון מעריב לפרסם ידיעה תמוהה לפיה "קיים חשד כי הסבתא רצחה את בני המשפחה ולאחר מכן התאבדה…", וזאת מבלי שבדק את העובדות לאשורן.

6. חטא "הסטטיסטיקות הכוזבות"

"עליה בהתעללות בילדים.. עליה תלולה בהזנחת ילדים…."

אמירות כגון אלו תשמעו בסיטונאות בתקשורת והן תופסות תאוצה בשנים האחרונות.

האומנם עליה בהתעללות או שמא קיים לובי חזק במשרד הרווחה בעל אינטרסים מובהקים להוציא ילדים מן הבית למוסדות סגורים על מנת להמשיך לקבל תקציבים שמנים?

היום כל הרמת קול על ילד או העלבה או אפילו כעס נתפסים כהתעללות. היום ילד שהולך לבד לבית הספר ייתפס בעיני רבים כילד "מוזנח" בעוד שבדורנו היה נתפס כילד "עצמאי". התקשורת בשילוב יד ביד עם פקידי הסעד זורעת פאניקה בציבור על מנת לקדם אינטרסים ממוקדים של משרד הרווחה.

הנה עדות של אישה שחוותה היום שני מקרים בהם התנכל המון זועם להורים וכינה אותם "מתעללים":

"…הכל פה השתגע, התחרפנו כולם! הילד של השכנה שלי רץ לכביש אחרי שעזב לה את היד בכוח וכמעט כמעט נדרס. היא צרחה עליו ונתנה לו פליק כדי שלא יעז לרוץ שוב לכביש.

אנשים התחילו לצרוח עליה שהיא מתעללת בילד שלה וניסו להתקשר למשטרה.

חברה אחרת שלי הייתה בקניון ונדנדה את העגלה של התינוק שלה שיירדם. שתי נשים הזעיקו את כל הביטחון של הקניון כדי לעצור אותה אחרי שמכל החנויות יצאו אנשים דחפו אותה צרחו עליה והשפילו אותה נורא!

בשני המקרים הייתי נוכחת וזה פשוט נורא שהיום אי אפשר לעשות כלום בלי שיתנפלו עליך אנשים ויצרחו ברחוב- תפסנו אמא מתעללת! (מה שקרה בקניון כששתי הנשים דווחו לביטחון הם היו מזה מרוצות מעצמן שתפסו את המטורפת הבאה במקום לשים לב שרצחו אישה לפני כל הקניון. אישה שבסך הכל נדנדה את העגלה של התינוק שלה דבר די מקובל כשתינוק לא נרדם!…"

7. חטא "הפינות האפלות"

"אור השמש הינו המחטא הטוב ביותר" | השופט לואיס ברנדייס, בית המשפט העליון, ארה"ב.

חטא המתייחס לתקשורת העוסקת ב"תחקירים לייט", תקשורת שהופכת עבריינים (גם שופטים עבריינים) לסלבריטיס, תקשורת המתמסרת בקלות רבה מדי לגורמים אינטרסנטיים (משרד הרווחה והעובדים הסוציאלים) – מותירה בחושך, במעמקים אפלים באמת את הפשיעה האמיתית.

דוגמא לפינה אפלה שהתקשורת מתעלמת ממנה: הפשע המאורגן של הממסד בילדים – אלפי ילדים עוברים מדי יום התעללויות קשות כולל אונס בפנימיות משרד הרווחה, אינספור ילדים נרצחו בדם קר במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטרים, אם ע"י מתן סמים פסיכיאטרים, אם ע"י מכות כולל מכות חשמל ואם ע"י ביצוע מעשי התאבדות).

דוגמא לאור שמש מחטא שיוצרת התקשורת באופן מעוות – עדות מפי אם דאגנית שהושפעה אף היא מפני רדיפה של התקשורת את ההורים כאויבי הילדים:

"…לפני כמה ימים הבטחתי לבת שלי, בת 9, ללכת לסרט. בבוקר היא התנהגה ממש לא יפה: הציקה לאחיה סתם, התחצפה, כל דבר "לא בא לי" ו"לא רוצה", פשוט היתה בלתי נסבלת ללא סיבה. אמרנו לה שהסרט מבוטל לאותו היום. בלי להגזים, הילדה בכתה בסלון שעה וחצי על שהיא לא הולכת לסרט. בכי וצעקות. הייתי בטוחה שהרווחה בדרך. נורא פחדתי…"

תקשורת בעלת מחויבות לאחריות חברתית – צריכה להתעמק בשורשי הפשיעה וסיבותיה ולחשוף את הפינות האפלות האמיתיות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

כשאני רואה מדים כחולים אני מת מפחד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 22, 2010


לאחרונה נחשפים יותר ויותר מקרים של נאשמים שהגיעו לחקירה על לא עוול בכפם ואף הורשעו, למרות שלא היה להם שום קשר לפשע. הצצה מיוחדת אל חדרי החקירות ושמיעת עדויות של נחקרים מעלה תמונה מדאיגה, בה המדינה עצמה היא שמתנהגת כפושעת.

תחקיר ערוץ 2 בתכנית נדבר על זה בבית של עמנואל רוזן חושף את עבריינות המשטרה אשר סוחטת הודאות שווא מחפים מפשע.

קישורים נוספים:

כתבה על משטרת מרחב דן אשר ניסתה לתפור תיק לחף מפשע

משטרת כרמיאל מפלילה חף מפשע

האם שוטרי רמת הגולן נוקמים באזרחים חפים מפשע

הטבלה לא משקרת: מערכת המשפט פגומה | מאמר מאת ירון זכאי

השופטים נטשו את מלאכת השיפוט והניחו לתביעה להעמיס על שולחנם תביעות נלעגות נגד אנשים נורמטיביים במקום לעסוק במשפט עקרוני נגד עבריינים אמיתיים

הטבלה לא משקרת. שופטי ישראל התנערו בהדרגה ממלאכת השיפוט והניחו לתביעה להעמיס על שולחנם תביעות מגוחכות נגד אנשים נורמטיביים במקום להתעסק במשפט מהותי נגד עבריינים אמיתיים.

אנשים שלא פשעו – הורשעו

ברור כי יותר שוטרים, הרבה יותר עורכי-דין ויותר שופטים כתבו פחות הכרעות דין מנומקות. למרות המחשבים, ההקלטות והקלדניות שנכנסו לשימוש. מרבית השיפוט נעשה מחוץ לבית המשפט בעסקות טיעון בין עורכי-הדין לתובעים. השופטים כמעט שאינם שומעים ובוחנים עדויות. כתוצאה מכך מורשעים אנשים רבים שלא פשעו! התהליך, הנמשך כבר עשרות שנים, מדרדר את האמון בבתי המשפט עד לרמה שאין סיכוי מעשי לחזור ממנה.

ההודאה מלכת הראיות – האומנם?

משטרת ישראל יודעת כי כל הודאה שהיא תצליח להחתים עליה את החשוד, תתקבל לרוב בבית המשפט ללא עוררין על בסיס סעיף 10א', שנועד במקור למנוע חזרת עדים מעדותם עקב איומים. בפועל, לרוב השוטרים הם שמאיימים בעצמם על הנחקרים ומטילים עליהם אימה, עד אשר הנחקרים חותמים על מסמך שקר. כל אדם סביר מבין כי הסיכוי שפושע יבוא לתחנת משטרה ויודה באשמה מרצונו הטוב שואף לאפס. דווקא כאשר מונחת לפני שופט הודאה באשמה, עליו לחקור היטב אם זו אמיתית, האם נגבתה באופן סביר והאם הנאשם מודה שכך היו הדברים. דילוג על שלב זה במשפט מוביל מדי יום להרשעות רבות של אנשים חפים מפשע. כמובן שעבריינים אמיתיים כלל אינם חוששים מהמשטרה. הם יכולים לשים קץ לכל חקירה בהשלכת רימון יד לביתו של החוקר, או באיום כזה. לכן, קורבנות חקירה הם בעיקר אנשים רגילים שהמשטרה החליטה בנסיבות העניין להעביר את יומה בחברתם ועל-חשבון עתידם.

עדויות שקר ללא ענישה

בפני שופטי ישראל מוצגים מדי יום שלל תצהירי שקר בכל תחומי המשפט. לעתים קרובות ברור לכל הנוכחים באולם שלא היו הדברים מעולם. ובכל זאת כולם משחקים את המשחק לטובת שכר טירחת עורכי-הדין ושכר התובעים. השופט שלי טימן אמר כי ב-27 שנות שיפוטו טרם נתקל במקרה אחד שבו נענשה אישה אשר העלילה עלילת כזב על הגבר בחייה, או על גבר מזדמן. הרי ידוע לכולנו כי עשרות אלפי תלונות השווא מוגשות כל שנה למחלקת חקירות אלימות במשפחה (אלמ"ב). רובן מתבררות כשקרים גסים. רבות מהמתלוננות מודות בעצמן כי העלילו על הגבר שקר. לפיכך עסוקים שוטרי, תובעי ושופטי ישראל בעומס עבודה מדומה ומזיק, כאשר "חומר הגלם" שלהם הוא גברים נורמטיביים שחייהם נהרסים! הדרך לפינוי זמנו של בית המשפט פשוטה. השופטים צריכים רק לחקור היטב את העדים ולהעניש עדי שקר, כאשר ברור שכך הדבר, ומיד יירד העומס על בתי המשפט.

מניפולציות של עורכי-דין

כתוצאה מהעובדה שהשיפוט הפך לתופעה נדירה, עסוקים עורכי-הדין במלאכת רמייה מסועפת על-חשבון לקוחותיהם. רבים מהם מפחידים את הלקוח כדי לקבל שכר טירחה שמן. הם מחתימים את הנאשם הנורמטיבי על הסכם ייצוג, לפיו הם יקבלו שכר טירחה מלא גם במקרה של פשרה או עסקת טיעון. מרגע שכך סוכם, הם עושים הכל כדי להתפשר על-חשבון הלקוח, ולנוחות התובע שמשתף עימם פעולה. שיטה זו גורמת לנאשמים רבים להסכים לאשמה מופחתת שאינה מוצדקת וממנה יוצא האדם שבור ושונא חוק.

גם השופטים כבר מבינים

שופט בית משפט השלום ברמלה, עמי קובו, כתב עבודת דוקטורט המבוססת על 400 ראיונות עם נאשמים שהשיבו לכתבי אישום. נוסף לכך ראיין 29 סניגורים, 8 תובעים, 5 שופטים, וערך תצפיות במשך 110 ימי דיונים. עיקרי מסקנותיו פורסמו בספרו "נאשמים בלתי עקביים בבתי המשפט – מודים באשמה וטוענים לחפותם". על-פי ספרוף יש סניגורים המנהלים את הנאשם כך שיסכים לעסקת טיעון נוחה שהם תופרים עם התובע. האמצעים להשגת העסקה הם הפחדת הנאשם, הסתרת מידע מהנאשם, וכפייתו לגרסה שאינה שלו עד אשר הוא עומד מאחוריה בבית המשפט. אחרי המשפט הנאשם ממורמר מחומרת העונש וטוען לחפותו, הסניגור נחפז לגבות שכר טירחה ולהתקדם לתיק הבא. גם התובע שמח בחלקו להסיר עוד תיק משולחנו, והשופט חש הקלה כאשר נמחק עוד תיק מסדר יומו. פחות מ-9% אחוזים מהתיקים הפליליים מגיעים לשלב כתיבת הכרעת הדין. שלב שבו השופט אמור באמת להסביר בכתב מדוע אדם אשם במה שמיוחס לו.

הרשע משתכלל ומשתולל

בהצעת חוק שאולי תעבור בשבוע הבא בכנסת ישראל בקריאה שנייה ושלישית, מוצע לבטל חלק מהותי מהליך השיפוט. על-פי הצעת החוק, עבירות רבות מסוג "פשע" שנדונו עד כה בבתי משפט השלום ובעיקר בבית משפט מחוזי, בהרכבים של שלושה שופטים, יעברו לדיון בפני שופט יחיד. מדובר בעבירות רבות שהעונש עליהן הוא 10 שנות מאסר ויותר. מכאן ועד להרשעה קלה בלא דיון עמוק הדרך קצרה ביותר. כבר אמרו חכמים בפרקי אבות; "אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי, אלא אחד…". לא ייתכן כי ידון שופט אחד בתוך דקות אחדות ויכריע בנושא שעשוי לכלוא נאשם לעשר שנות מאסר. נראה כי מערכת המשפט מאבדת עצמה לדעת בהניחה לעצמה לשקוע בהדרגה למצב שבו היא אינה שופטת כלל באמת. שעות השיפוט הנחסכות יתמלאו מיד בשפע של אישומים מגוחכים כנגד קורבנות חקירה חדשים שהמשטרה תמצא. הפשע האמיתי ימשיך להשתולל ולהשתכלל. המחוקקים מתבקשים לדחות את ההצעה בטרם יחזרו למזנון הכנסת.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

הגננת הקושרת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 5, 2010


התעללות בילדים – גננת בגן ילדים דתי בחיפה קשרה ילד לכסא כחלק מ"נוהל בגן".

יוסי מזרחי | חדשות ערוץ 2

ההורים ההמומים שראו את ילדם קשור לכיסא במהלך חגיגת יום הולדתו בגן, הגישו תלונה במשטרה והגננת נעצרה. בחקירתה הסבירה: היה מדובר בנוהל – בכל פעם שילד הפריע, הייתי קושרת אותו כדי לשמור על ילדיי – שגם הם בגן. צפו בתמונות מסרטון הווידאו בו נראה הילד קשור לכיסא.

התעללות בגן הילדים: היום מתברר כי הגננת מגן הילדים בחיפה, הנחשדת בקשירתו של אחד הילדים בגן לכיסא במהלך חגיגת יום ההולדת שלו, נהגה לעשות זאת לילדים נוספים בגן. בחקירתה במשטרה הסבירה כי ילדיה הקטנים גם הם בגן, ובמקרים בהם ילדים משתוללים ומסכנים אותם – היא נוהגת לקשור אותם כדי שלא יסכנו את ילדיה. הגננת טענה כי מדובר בנוהל של ממש – וכל ילד שהפריע והשתולל, פשוט נקשר בפינת הגן.

בסרטון נחשפות  תמונות ממסיבת יום ההולדת של ד', הילד שנקשר בגן הילדים ושסיפורו נחשף בעיתון "ידיעות אחרונות". זוג ההורים ביקש לקבל סרטונים של מסיבת יום ההולדת מהגננת, שצילמה את האירוע בגן – ולמרבה תדהמתם הם ראו את בנם, לובש חולצה ירוקה, קשור זמן רב לכיסאו – על ידי חגורה לבנה.

ההורים ההמומים פנו לבירור הנושא אצל הגננת, וזו הסבירה כי מדובר בנוהל של ממש בגן. בעקבות כך, פנו ההורים והגישו תלונה במשטרת חיפה, שעצרה את הגננת (32). בתום חקירתה היא שוחררה למעצר בית של שלושה ימים.

הגננת: "פחות פרנקעלך קטנים"

"רק שצפינו בסרט הבנו למה היא עכבה את זה", האב המזועזע סיפר היום ל"ידיעות אחרונות". "בהתחלה לא הבנו למה הוא קשור לכיסא עם רצועה שנכרכת על בטנו בזמן שכולם משחקים. התקשרנו מיד לגננת והיא אמרה לנו שזו הדרך שלה להתמודד עם ילדים שמפריעים בזמן התפילות ושהיא לא מצליחה להשתלט עליהם, היינו המומים"

האב סיפר לחוקרים כי כאשר בא לקחת את הדיסק המצולם אמרה לו הגננת: "מקסימום בשנה הבאה יהיו פחות פרנקעלך קטנים בגן". לבני המשפחה נודע כי בתגובה לטענה הזו אמרה הגננת בחקירתה שלאחר שהאב חשד שהיא מפלה את הילד בשל מוצאו וביקש מספרי טלפון של הורים נוספים לילדים ספרדים אמרה לו: "אין בעיה, דבר איתם. אז יהיו לי פחות כה ספרדים בגן".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 5 Comments »

מי יחנך את המחנך?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 17, 2010


לעיני התלמידים: קטטה בין מורות.
המורה לאמנות הותקפה על ידי מורה אחרת בבית הספר בעת שרצתה להציג יצירות תלמידים בנושא "לא לאלימות".

חדשות ערוץ 2

אירוניה במיטבה: בעת שתלמידי תיכון בבת ים עמלו על תערוכה בנושא "לא לאלימות", שתי מורות מבית הספר נתנו דוגמה מאוד לא חינוכית והחלו בתגרה אלימה לעיניהם של התלמידים ההמומים.

בשבוע שעבר רצתה המורה לאמנות להציג את עבודותיהם של התלמידים והחלה להציב את היצירות בשטח בית הספר. מורה אחרת שהגיעה למקום ביקשה מהמורה לאמנות לצמצם את שטח התערוכה, אך זו סירבה.

תוך דקות ספורות נגררו המורות לוויכוח קולני מול התלמידים, שבשיאו החלה לזרוק המורה את היצירות – כאמור – נגד האלימות על המורה לאמנות. המורה לאמנות שנחבלה ואף נזקקה לטיפול רפואי, הגישה תלונה במשטרה על תקיפת.

משרד החינוך מסר ל"ידיעות אחרונות", כי "מנהלת מחוז תל אביב הורתה לזמן אליה באופן מיידי את שתי המורות ואת המנהלת לשיחת הבהרה בטרם יינקטו בצעדים משמעתיים". אולי הייתה זו דרך לא שגרתית ללמד את התלמידים מדוע לא כדי להיגרר לאלימות. במשטרת בת ים פתחו בחקירת המקרה.

————————————————————————————————

והנה תיעוד בלעדי: מורה מכה תלמיד
מורה בבית ספר יסודי ניסתה להוציא באלימות מסטיק מפיו תלמיד. היא התיישבה על התלמיד ונהלה עימו מאבק שצולם בטלפון הנייד של חברו לכיתה. "אני מפחד ממנה כי היא תרביץ לי שוב, חברים צוחקים עלי", אומר התלמיד המפוחד

התמונות בהן נראית המורה יושבת על התלמיד צולמו בשבוע שעבר באמצעות טלפון סלולרי על ידי חברו של התלמיד לכיתה. רגע לפני שהמצלמה נדלקה ביקשה המורה מהנער לזרוק את המסטיק. הוא סירב. תוך שניות הוויכוח התפתח לעימות פיזי. המורה יושבת על התלמיד ומנסה בכוח להוציא את המסטיק מפיו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

ילדה, עברת פגיעה מינית? משרד הסעד יעניש אותך על כך

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 11, 2010


כך עולה מן התחקיר שפורסם השבוע ע"י ליאת שלזינגר מעיתון מעריב, תחקיר על נערות שנשלחו למוסד הסגור מסילה של משרד הרווחה, רובן ללא עבר פלילי. חלקן הגיעו לכליאה במעון הסגור עקב התעללות מינית ופיזית שספגו בסביבה בה גדלו. אחת התופעות המטרידות ביותר כשמדובר במוסד שיקומי היא העובדה שנערות רבות מגיעות ל"מסילה" ללא תיקים במשטרה, אך יוצאות ממנו עם רישום פלילי עשיר, ובמקום לשקמן במסגרת הקהילה כלא אותן משרד הסעד במעון מסילה ודרדר אותן לזנות ולפתיחת תיקים פליליים נגדן למרות עברן הנקי.

למעון "מסילה" נשלחות נערות אשר חלקן קורבנות של תקיפה מינית. הן אמורות לקבל טיפול שיקומי שיכשיר אותן להשתלבות מחדש בחברה. מסמכים פנימיים ודוח חמור של הסנגוריה הציבורית חושפים: הבנות ננעלות בבידוד למשך שעות ארוכות ללא גישה לשירותים, נענשות דרך קבע באלימות, נשלחות למעצר משטרתי, אפילו נאסר עליהן לשמוע מוסיקה בשפה זרה. התוצאה: הצתות, התפרעויות ותיקים פליליים.

אז מה הפלא שהן כבר מעדיפות את כלא נווה תרצה?

מתוך דוח הסנגוריה הציבורית אשר מותח בקורת קשה על התנהלות מוסד מסילה:
"משיחות שקיימנו עם הנערות עולה כי מדובר במספר רב של מדריכים גברים, המתנפלים על הנערה ומצמידים אותה לרצפה, תוך שהם משכיבים אותה על בטנה ויושבים על גבה. נערות סיפרו כי לעיתים כיפוף היד מאחורי הגב הוא עד העורף באופן המכאיב לכתפיים ומפרקי הידיים".
אחת הנערות נזקקה לטיפול אורטופדי רפואי לאחר הפעלת שיטת ההולדינג, שיטה אלימה בה תומכת העובדת הסוציאלית ופקידת הסעד הראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי.

מתוך דוח הסנגוריה הציבורית:
"במסילה שוהות נערות אשר נשכחו מלב החברה הישראלית. החברה שהחליטה להגן עליהן מפני סביבה פוגענית כלאה אותן במעון דמוי כלא באמתלה של 'טיפול', כשהמטפלים אינם יודעים אם הטיפול אפקטיבי, ולא עושים דבר גם כשברור להם כי אינו אפקטיבי".

עדותה של מיכל, נערה שעברה את גהינום מסילה:
"לפעמים, כשנכנסתי לחדר ה'בטוח', היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות לפני, לפעמים את חייבת לעשות על הרצפה בחדר את צרכייך, פשוט כי אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים".

עו"ד נוחי פוליטיס:
"מנהל המוסד, שלמה שוהם, הודה שמבחינה טיפולית יש הרבה נערות שאין לו מה לתת להן. מה זה, מחסן של נערות שמאופסנות שם עד שהצו שלהן נגמר בגיל 18?"

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

מחקר: 90% מהילדים משקרים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 17, 2010


לפי נתונים שעולים ממחקר שנערך לאחרונה מקנדה עולה כי השקרנות היא חלק מהתפתחותו התקינה של הילד. למרות ש-90% מהילדים בני ה-4 הם שקרנים כרונים, החל מגיל 16 חוזרים הנערים לדרך האמת. האימהות הפולניות יכולות להיות שמחות – מתברר שהשקרנים הטובים נמצאים בסיכוי מוגבר להצליח בחיים. הפעם אמרנו את האמת.

חדשות ערוץ 2

זה השקרן- מנהל יהיה. אם הילד שלכם שקרן כרוני, לא בטוח שכדאי לכם לדאוג, אלא דווקא להפך. מחקר חדש שנערך בקנדה ומפורסם הבוקר ב"הארץ" מעלה את הטענה שהשקרים הם חלק מההתפתחות הרגשית החשובה של הילדים. מעבר לכך, ילד שיודע לשקר בצורה מתוחכמת עשוי לפתח בעתיד "תפקוד מנהלי".

לטענת החוקרים, ילד שמשקר הינו בעל סיכויים טובים יותר מזה שאינו משקר לפתח בעתיד קריירה מוצלחת במגוון תחומים. בנוסף, טוענים החוקרים, העובדה שילד למד לשקר בגיל רך מוכיחה דווקא שהוא הגיע לשלב חשוב בהתפתחות המנטלית.

במהלך הניסוי הושיבו החוקרים 1,200 ילדים קטנים, כל אחד בתורו, בחדר עם מצלמה נסתרת. מאחורי הילדים הונח צעצוע רך ומזמין. כשהחוקרים יצאו מהחדר נאמר לילדים לא להביט לאחור, אך תשעה מתוך עשרה ילדים לא עמדו בפיתוי והעיפו מבט. כשנשאלו אם הביטו, כמעט כולם שיקרו וענו בשלילה.

לא לצרוח על הילד כשהוא משקר

רוב הנבדקים, שהיו בני שנתיים ועד 16, סיפרו שקרים, אך הילדים עם היכולות הקוגניטיביות הטובות ביותר סיפרו את השקרים הטובים ביותר. "הם יכולים לזכור את האמת ולכן השקר שלהם נשמע משכנע יותר", הסבירו החוקרים, שמרגיעים וטוענים שאם ילד משקר בילדותו זה לאו דווקא אומר שהוא ירמה במבחנים בעתיד או יהפוך לשקרן כרוני בבגרותו.

לפי המחקר שהתפרסם ב"סאנדיי טיימס", 20% מהילדים בגילאי שנתיים-שלוש משקרים, עד ל-90% מהם בגיל ארבע. העקומה מגיעה לשיא בגיל 12, עם קרוב ל-100% שקרנים. בגיל 16 מתחיל המספר לרדת ל-70% וממשיך בנסיגה עם הגיל.

"צריך לנצל את תקופת הגיל הרך. אסור לצרוח על הילד או להשפילו, אלא לדבר איתו על החשיבות של אמירת האמת והשלילה שבאמירת השקרים", אמר קאנג לי, מנהל המוסד לחקר ילדים באוניברסיטת טורונטו, שהיה אחראי על המחקר.

"רוב הילדים מפסיקים לשקר כשהם מתבגרים אם זה לא חלק מקובל מתרבותם", אמרה פרופסור ג'ואן פרימן מלונדון שכתבה את הספר "איך לגדל ילד חכם".

קישורים נוספים:

מהימנות עדותם של ילדים בחקירות ילדים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

גסטאפו הרווחה מטבריה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 27, 2009


גסטאפו – כך מכנה האם ששמונת ילדיה נחטפו ע"י שירותי הרווחה בטבריה באישון לילה. הילדים נענשו ונכלאו במוסדות סגורים של משרד הרווחה, חלקם ברחו משם.

לכתבה בערוץ  1, אמש:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

בעוד שפסיכיאטריה היא מדע בדיוני, התאבדות דודו טופז היא אמיתית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 23, 2009


DuduTopazHandWriting

כתב ידו של דודו טופז

פרשת התאבדותו של דודו טופז מוכיחה שוב כי לא ניתן לסמוך על שיקול דעתה של הפסיכיאטריה, משום שזו אינה נשענת על כלים מדעיים. היעדר כלי בדיקה אובייקטיבים משמעו אבחונים שגויים גורפים, ולכן מסוכן והרסני לשלוח ילדים לאבחונים אצל פסיכיאטרים משום שאבחונים מוטעים אלו יקבעו את גורלם המר לאורך כל שנות חייהם וימנעו מהם לבנות חיים נורמטיביים.

רשלנות מקצועית או כשל מערכתי?

6 פסיכיאטריים שונים בדקו את טופז כ 8-9 פעמים ואף לא אחד מהם זיהה נטיה לאובדנות. אף לא אחד מהם היה מסוגל לאבחן את טופז כראוי. ברור שטעות של 6 פסיכיאטרים אינה יכולה להצביע על כשל נקודתי, היא אינה יכולה להצביע על רשלנות מקצועית. טעות כזו מצביעה על כשל מערכתי, קרי על בעיה שורשית חמורה בשיטות האבחון של פסיכיאטרים. 6 פסיכיאטרים טעו, לא אחד, אלא 6 !! באותה נקודת זמן.

גם המקרים ההפוכים מעידים, שוב, כי אין לסמוך על חוות דעתם של פסיכיאטרים.

לאחרונה הייתי עדה למקרה בו נערה אובחנה בשוגג ע"י פסיכיאטרים כבעלת התנהגות אובדנית. בהמלצת פקיד סעד (עובד סוציאלי ממשרד הרווחה) נלקחה הנערה מבית הספר ואושפזה בכפיה במחלקה סגורה. היא עברה התעללות נפשית קשה מצד צוות המקום, היתה עדה להתעללות פיזית של צוות המקום בילדים אחרים, וזאת בנוסף לטראומה הקשה אותה חוותה בשל הניתוק מסביבתה הטבעית ותיוגה כפסיכוטית על לא עוול בכפה. מן המחלקה הסגורה הועברה הנערה למוסד סגור של משרד הרווחה ממנו ברחה כל עוד נפשה בה. ביום בו ברחה היא אף זרקה את כל הסמים הפסיכיאטרים שכפו עליה ליטול ושחלקם היו במינון כמעט קטלני, וכיום מספר חדשים לאחר מכן היא חיה בחו"ל ובונה שם מחדש את חייה.

אף שאיני גרפולוגית, ניכר בבירור כי כתב ידו של טופז מעיד על מצוקה נפשית קשה, של אדם שצולל אל מעמקי תהומות אינסופיים. הכתב הצפוף, השינויים התכופים בלחץ הכתיבה, הזוויות החדות באותיות, הגדלים המשתנים. כל אלו מעידים על מצב נפשי חמור מאד. איך פסיכיאטר אינו מסוגל לזהות מצוקה בכתב יד כאשר הדיוטה כמוני כן מסוגלת לראות זאת?

פסיכיאטריה – לא מדעית – כן בדיונית

הנה ציטוט של אחד הפסיכיאטרים שבדק את דודו טופז לאחר נסיון ההתאבדות הראשון:
"נראה כי נסיון ההתאבדות הראשון של דודו טופז הוא גם האחרון…"
"ההתרשמות היא שטופז יצא מההלם הראשוני של המעצר…"
"הוא מבין את המעשה שעשה (נסיון ההתאבדות) וניתן להבין שלא ישוב על מעשה מהסוג הזה שוב…"

עכשיו תארו לכם כי רופא רגיל כותב את האבחנה הבאה:
"נראה כי לחץ הדם גבוה…" (אז הוא גבוה או לא גבוה?)
"ההתרשמות היא שהכולסטרול נמוך…" (אז הוא נמוך או לא נמוך?)
"ניתן להבין שאחד השסתומים בלב אינו מתפקד…" (אז השסתום מתפקד או לא?)
האם מישהו מכם היה הולך להיבדק אצל רופא כזה?

ברור כי על סמך ספקולציות שהמינוחים "נראה", "ההתרשמות", "ניתן להבין" שזורים בהן, לא ניתן לבצע אבחון מקצועי. זוהי שפתם של הפסיכיאטרים, שפה שהיא בגדר ניחושים ותו לא. שפה מתעתעת שאין לה שום קשר למדע מדויק או אפילו למדע אמפירי.

אלימות ממסדית בהשראת שתיקת הכבשים

אז האם שירות בתי הסוהר ניסה למנוע את התאבדותו של טופז או שמא תרם לרצונו להתאבד. טופז היה אזוק במשך שבועיים שלמים, ישן על הרצפה, שהה בתא עם ערבים ופושעים מסוכנים. ברור כי תנאים ירודים אלו מהווים זרז חזק מאד לביצוע מעשה התאבדות. בתי מעצר ומאסר מיועדים לשלילת חירותם של אנשים מסוכנים, אך הם אינם מיועדים לצורך התעללות בעצירים או אסירים ששוכנים בתוכם.

אל טופז התייחסו כאל חיית אדם, בדיוק כפי שהתייחסו אל חניבעל לקטר בשתיקת הכבשים, אלא שבעוד חניבעל היה מסוכן לאחרים בבית הכלא וידיו שלו עצמו היו מגואלות מדם רצח קורבנותיו, טופז היה מסוכן רק לעצמו. אז במקום לנסות לשקם אותו העדיפו לעניש אותו, באזיקים, בקשירה למיטה במשך 24 שעות, ובכך למעשה דירדרו את מצבו הנפשי.

ברור כי הממסד כאן התייחס אל טופז כאל תת אדם, אוביקט דומם, ללא רצונות, ללא רגשות, ללא קונפליקטים. זהו למעשה שורש האלימות הממסדית. בדיוק כפי שרוצחים מתייחסים אל קורבנותיהם כאל חפץ, כך גם הממסד הישראלי מתייחס אל החוסים חסרי הישע אשר נמצאים תחת חסותו כאל חפצים,  וכאן מתחילה האלימות הממסדית. לאלימות זו היתה שותפה אף העובדת הסוציאלית בבית המעצר ששתקה ושיתפה פעולה עם עברייני הממסד, עוד מריונטה מיותרת שזוללת כספי משלמי מיסים.

התאבדות מהסוג האכזרי ביותר

"אם אדם מחליט להתאבד, שום דבר לא יעצור בעדו". לאמירה הזו אני מסכימה בסייג אחד: אנו, כסביבה לעולם לא נוכל לדעת אם אדם באמת מחליט להתאבד או שמא הוא רק רוצה להתאבד ללא מימוש מעשי, משום שאיננו קוראי מחשבות. נוכל לדעת זאת רק לאחר מעשה. ואולם, אנו כחברה, מתוך התובנות האנושיות הקיימות בנו, נשתדל לפעול לרווחתו של הפרט באופן כזה שירחיק את אותו פרט ממחשבות האובדנות שמשתלטות עליו, וזאת בשקלול האילוצים הקיימים, ובמקרה טופז, האילוץ של שלילת חירותו של אותו פרט.

דודו טופז התאבד. האגו שלו רצח את הנפש שלו, ואילו רגשות האשם העמוקים שבאו לאחר מכן רצחו את ההוויה והנשמה שלו, וזאת בעזרתם של בני אנוש שהיו אטומים לצרכיו הרגשיים הבסיסיים, בני אנוש בדמותם של פסיכיאטרים ואנשי שב"ס אפורים.

טופז התאבד בחנק, כאשר עד לרגע זה לא ברור איך בדיוק הצליח לבצע זאת. מה כן ברור? ברור שברצונו העז למות לא בחל בשום שיטה ובלבד שישיג את המטרה. העובדה כי בחר בשיטה כה קשה להתאבדות מורה על נחישותו העזה לעשות כן. מאחר והיה מוגבל בעזרים שהיו ברשותו הרי ברור שכדי לבצע התאבדות כל כך "מוצלחת" ובפרק זמן כה קצר של 10 דקות יש צורך בתכנון מוקדם, ואפילו שחזור וביצוע חזרות. בסיכומו של ענין, ברור לי היום שאת ענין ההתאבדות הוא תכנן הרבה קודם לכן, למרות חוות דעתם הכושלת והלא מקצועית של הפסיכיאטרים ה"מומחים" שקבעו כי אינו אובדני.

מגבלות המקום לא הותירו לטופז ברירה אלא לבחור בשיטת התאבדות אכזרית במיוחד, וזה רק מעיד כמה היה נחוש היה בדעתו לקפד את חייו בכל מחיר, גם במחיר של מוות ביסורים. מדוע השיטה כה אכזרית? קודם כל משום שמוות בחנק הוא מוות אכזרי, לא מתים ממנו מייד, כפי שמתים מייד מיריית אקדח או מנפילה מגובה (נפילה מגובה רב לעיתים מתים מדום לב באמצע הנפילה).

התאבדות בירייה או קפיצה מגובה היא סוג של התאבדות שאינה ברת חרטה, קרי, נגעת נסעת, לא ניתן להתחרט באמצע האקט ולהחזיר את הגלגל אחורה.

גם מוות בתליה מגובה הוא סוג של מוות בו לא ניתן להתחרט. כאשר מתים בחניקה האינסטינקט של יצר ההישרדות מתנגד לחניקה ואז אנו מנסים להשתחרר מהחניקה. כאשר אדם תולה עצמו מגובה, למרות התנגדות האינסטינקט שלו, קשה לו להשתחרר מאחיזת החנק המתהדקת בשל כח הכבידה ואז הוא מת. דודו טופז לא תלה עצמו מגובה, כלומר הוא יכל להשתחרר בכל רגע נתון מאחיזת החנק, ולמרות זאת יצר האובדנות שלו נלחם וגבר לבסוף על אינסטיקט ההישרדות, וזה מעיד על מצב סופני למוות. ההתאבדות של טופז דומה להתאבדות של אדם שהחליט להטביע עצמו בתוך דלי מים, להשקיע את ראשו בדלי כאשר בכל רגע נתון הוא יכול להתחרט ולהוציא ראשו מן הדלי, אך למרות הסבל הפיזי הוא הולך עם זה עד הסוף ולא מוציא את הראש מן המים.

המוות של דודו הוא אכזרי כפליים, ומדוע? כי בכל רגע נתון הוא יכל להתחרט ולהפסיק את האקט, ולמרות זאת המשיך. כלומר, לסבל הפיזי של החניקה נוסף גם הקונפליקט הנפשי להמשיך במעשה מול ההתנגדות המיוסרת של הגוף.

יש אנשים שמחליטים להתאבד ואפילו באמצע אקט ההתאבדות מתחרטים, חלקם אף מקבלים הארה על החיים, ומחליטים לא להתאבד יותר ולבנות את חייהם מחדש. זכורני מקרה של אישה שהחליטה להתאבד באמצעות תאונה. היא דהרה עם מכוניתה לתוך מבנה. המכונית התרסקה והחלה לבעור ואז אותה אישה זעקה לעוברי אורח שיחלצו אותה מן הרכב הבוער. במעמד זה קיבלה הארה על קדושתם של החיים ויותר לא חזרה על מעשיה. לדודו טופז זה לא קרה, הוא לא ראה הארה בקצה המנהרה.

סוף דבר

טופז אהב את המצלמות, הוא חי מן המצלמות, הוא חי מן הקהל. כמה לא אירוני שאת מותו בחר לבצע דוקא במקום בו אין מצלמות וללא קהל.

טופז נטל במשך שנים ארוכות סם פסיכיאטרי בשם "פרוזאק" וטען כי סם זה מאזן אותו, אך המציאות הוכיחה את ההיפך. הסכרת בה לקה ידועה כאחת מתופעות הלוואי של הפרוזאק. אני תקווה שמותו של טופז יגרום ולו במשהו לתחילתו של תהליך גסיסה של תעשיית הפסיכיאטריה, תעשייה שגורמת להרס גורף של בני אנוש בחברה המודרנית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 9 Comments »