הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘עובדת סוציאלית’

חג החנוכה – ועדות ההחלטה של משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 26, 2013


vaadatahlata

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השופט נתן נחמני מודה בהקלטה כי הוא חותמת גומי של עובדת סוציאלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 18, 2013


הגשת תלונה לאו"ם על שופטי נוער ומשפחה שהפרו זכויות אדם

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מחפש את אחי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 15, 2013


scan0147שמי חנן שומרוני, ואני מחפש את אחי ישראל, (בן חוה ויוסף הייבנטרגר)

 נולד ב 1946, בן בכור להורי, באירופה לאחר מלחמת העולם השניה, ובשנת 1949 כשהיה בן שנתיים וחצי בערך, עלו ההורים איתו לישראל, לצפת.

הוא אושפז כחודש לאחר שהגיעו בבית חולים "העמק" בעפולה בגלל דיזנטריה, ומאחר שלא איפשרו אז להורים להשאר ליד מיטתו,  נאלץ אבי להשאירו שם. כשחזר לבית החולים לאחר יומיים, נאמר לו כי הילד נפטר ונקבר.  

לא נערכה הלוויה ואין כמובן קבר.

הורי היו אז עולים חדשים, ניצולי שואה שהגיעו רק כחודש ימים קודם לכן מאירופה , והם קיבלו את המידע באמונה שלמה ולא שאלו דבר.

בפנקס הנפטרים של המועצה הדתית בעפולה, נרשם כי נפטר ב 17 באפריל 1949 ונקבר בקבר אחים (?) אך ממשרד הפנים נמסר לפני שנים כי ב- 1963 עזב אדם הנושא את אותו שם ואותו מס' ת.ז. את הארץ.

במשטרת הגבולות נמסר לי שהרישומים מושמדים לאחר עשר שנים, ואין דרך לדעת לאן ואם אכן עזב.

 שמו הפרטי היה ישראל, (בן חוה ויוסף הייבנטרגר מס' ת.ז.0203317-3 ) ויתכן שדוקא שמו הפרטי נשמר מכיוון שכבר היה בן שנתיים וחצי. הוא אמור להיות היום בן  65 או 66

 אני נולדתי חצי שנה לאחר מכן, והכרתי אותו רק מסיפורים ששמעתי מהורי.

למרבה הצער הורי כבר הלכו לעולמם, והחיפושים שאני עורך במשך שנים לא העלו דבר.

scan0003אני עדיין מקווה שהסיפור הזה יעורר במישהו ניצוץ של זכרון אודות ילד שאומץ בגיל שנתיים וחצי, בלונדיני עם עיניים בהירות, שדיבר רק יידיש….

כנראה נאמר לו או למי שאימץ אותו, שהילד הובא מאירופה לאחר המלחמה ללא הורים, ואין כל מידע על גורלם.

 אני מצרף תמונות שלו עם אבי ועם אמי מתקופת היותו תינוק, לפני שעלו לארץ.

לצערי אין כל תמונות שלו מתקופה מאוחרת יותר, אבל אולי המייל הזה יגיע במקרה גם אליו ולמראה התמונות יתעורר בו זכרון רחוק של פני אחד ההורים.

 אנא הפיצו את המייל הזה לכל מי שאפשר…. אולי יקרה נס…….

תודה,

חנן שומרוני  

shomronys@gmail.com

 

scan0062

(English)

 

My name is Hanan Shomrony and I’m searching for my brother.

He was born in 1946 , his parents’ first born, in Europe after the Second World War. In 1949, when he was two and a half years old, he and his parents made aliya to Zfat in Israel. He was hospitalized a month later in the Emek Hospital in Afula because of dysentery. Two days later my father was informed that he had passed away.  ( Parents were not allowed to stay with their sick children so my father was obliged to leave him there.)

There was no funeral and of course there is no grave.

My parents were new immigrants, survivors of the holocaust, who had arrived only one month prior to this. They accepted this news without question and didn’t make any further inquiries.

The Ministry of the Interior informed me, years later, that in 1963 someone with his ID number had left the country. However, in the Death Registry of the Religious Council in Afula he is registered as having died in 17.04.1949 and was buried in a common grave.

His first name was Israel, the son of Hava and Yosef  Heiventreager (sp) I.D. nr 0203317-3. It is possible that his first name stayed with him as he was already two and a half years old at the time.

I was born six months later and know of him only from what my parents had told me. Unfortunately, my parents have passed away and the searches that I have been carrying on during the years have never provided any answers.  I still hope that this story will awaken a spark of a memory in someone of a baby that was adopted at the age of two and a half, blond with bright eyes that spoke only Yiddish. He or those who adopted him were probably told that he was an orphan brought from Europe. He would be 65 or 66 years old today.

I enclose pictures of him as an infant with our parents before coming to Israel. I regret that I don’t have any pictures of a later period. Perhaps this mail will, by some stroke of luck , be received by someone who will recognize or will find similarities in  the faces of our parents and that of Israel.

Please forward to this mail to anyone you can. Perhaps a miracle will happen and I’ll be reunited with my long lost brother.

Thank you

Hanan Shomrony

shomronys@gmail.com

 

(French)

Mon nom est Hanan Shomrony et je recherche mon frère.

 Il est né en 1946 en Europe après la seconde guerre mondiale, le premier né de ses parents. En 1949, alors qu'il était âgé de 2ans et demi, mes parents firent leur alya en Israël et s'installèrent à Safed. L'enfant fut hospitalisé un mois après leur arrivée à l'hôpital Haemek à Afula. Il souffrait de dysenterie. Deux ou trois jours plus tard, mon père fut informé du décès de l'enfant (les parents n'étaient pas autorisés à rester à l'hôpital près des enfants malade et mon père dut le laisser seul).

 Il n'y eut pas d'enterrement et bien sûr pas de pierre tombale.

 Mes parents étaient de nouveaux immigrants, rescapés de l'holocauste et qui se trouvaient en Israël depuis un mois seulement lorsque tout ceci arriva. Ils reçurent la nouvelle du décès sans poser de question et ne firent aucune enquête à ce sujet.

 Quelques années plus tard, je fus informé par le Ministère de l'Intérieur qu'une personne portant le même numéro d'identité que mon frère, avait quitté le pays en 1963. Cependant, au registre des personnes décédées du Conseil religieux de Afula , il était porté comme décédé en 17.04.1949 et enterré dans une fosse commune.

 Il se nommait Israel, fils de Hava et Yosef Hejventreger. I.D. 0203317-3 Il est possible qu'il ait gardé son prénom car il était âgé de 2 ans et demi quand tout ceci est arrivé.

 Je naquis 6 mois plus tard et ne sait de lui que ce que mes parents m'ont raconté. Malheureusement mes parents sont décédés et les recherches que j'ai entreprises pendant des années n'ont pas abouti. J'ai toujours l'espoir que cette histoire puisse réveiller la mémoire de quelqu'un qui était un bébé de 2 ans et demi quand il fut adopté. Il était blond et parlait seulement yiddish. Ceux qui l'ont adopté pensaient sûrement qu'il s'agissait d'un orphelin venant d'Europe. Aujourd'hui, Il devrait avoir 65-66 ans.

 He joins des photos de lui prises avec mes parents avant qu'ils ne viennent en Israël. Je regrette de ne pas avoir de photos de lui quand il avait 2 ans et demi. Il se pourrait que par chance quelqu'un se souvienne ou reconnaisse les visages de nos parents et de l'enfant Israel.

 Merci passer ce message à tous ceux que vous connaissez. Et qui sait, peut être que par miracle je pourrais enfin retrouver mon frère perdu depuis si longtemps.

 Merci.

 Hanan Shomrony

shomronys@gmail.com

(Spanish)

 Mi nombre es Hanan Shomroni, y yo busco a mi hermano.

Mi hermano, nacio en 1946, en Europa despues de la segunda guerra mundial, era el hijo mayor de mis padres.

En 1949, cuando tenia aproximadamente dos anos y medio, mis padres con mi hermano, llegaron a Israel, a la ciudad de Zafed   (Tzfat). 

Al mes de la llegada, se enfermo de Dizanteria, y fue internado en el hospital “Haemek” en la ciudad de Afula.

En el hospital, en esa epoca, no permitian a los padres quedarse al lado de sus hijos enfermos, asi que se tuvieron que ir.

Despues de dos o tres dias informaron a mis padres que su hijo fallecio, no hubo acto de entierro y ni siquiera hubo una tumba.

Mis padres eran nuevos inmigrantes, sobrevidores del holocaustro en Europa, que recien habian llegado al pais y creyeron que otra vez les ocurrio una terrible tragedia despues de todo lo que habian pasado, y no preguntaron nada.

Yo naci un ano y medio despues de lo que habia pasado, y cuando creci, mis padres me contaron todo lo que habia sucedido.

Lamentablemente, mis padres ya no estan, pero yo no creo que mi hermano fallecio y lo estoy buscando durante anos pero sin resultado.

 Su nombre era : ISRAEL  HAIVENTERGER,02033173 hijo de Hava y Yosef.

En la ciudad de Afula esta anotado que fallecio en 17.04. 1949 y esta enterrado en una tumba compartida con mas gente, que es algo muy extrano.

En el Ministerio del Interior me informaron que una persona con ese nombre  se fue de Israel en 1963.

Yo todavia tengo la esperanza que alguien, al leer esta carta, tenga algun recuerdo de un nino que fue adoptado a los dos anos y medio, rubio con ojos claros, que hablaba solamente en “Idish”. Seguramente le contaron a el, o a la persona que lo adopto, que el esta solo y que no se sabe nada de sus padres.

Hoy debe tener aproximadamente 65-66 anos.

Junto a esta carta, mando fotografias de mi hermano con mis padres cuando era un bebe, antes que vinieron a Israel.

Lamentablemente, no tengo fotografias de la epoca que desaparecio, pero quizas este mail llegue a el y despierte algun recuerdo de sus padres.

 Por favor, quien reciba este mail, trate de distribuirlo o publicarlo a cuanta mas gente…  Quizas ocurra un milagro…  

Les agradezco de todo corazon.

                                                                              Hanan Shomrony

                                                                              shomronys@gmail.com

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

הפגנה מול משרד הרווחה במחאה על חטיפת ילד אתיופי לאימוץ בידי עובדות סוציאליות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 11, 2013


מחקרים בכל רחבי העולם מראים כי אימוץ כפוי גורם נזק לילד המאומץ, קל וחומר כשמדובר בילד השונה בחזותו מן המשפחה המאמצת.

בישראל התפשטה תופעה מדאיגה בה עובדות סוציאליות חוטפות ילדים אתיופיים לאימוץ, ומעבירות אותם למשפחות לבנות. למרבית הילדים הללו יש משפחה אתיופית מורחבת שמסוגלת לטפל בהם, אך עובדות הרווחה מפקיעות את הילדים גם מרשותה של המשפחה המורחבת.

צפו בהפגנה מול משרד הרווחה, במחאה על חטיפת ילד אתיופי ממשפחתו הביולוגית. דודתו של הילד, קצינה בקבע בצה"ל דורשת לגדל את אחיינה אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, זאת באמצעות חותמת גומי של שופטים. סיפורה של המשפחה מובא כאן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השופטת המחוזית חנה בן עמי: עובדת סוציאלית מן השירות למען הילד הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים לה ילדים מאומצים במחוז צפון

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 28, 2013


ForcedAdoptionבכנס בשיתוף עמותת עליה לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, שהתקיים ביוני 2013, ציינה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים כי "מספר הילדים שאפשר להוציא מהבית לצערם (של עובדי הרווחה) הוא לא גדול, מספר ההורים שממתינים לקבל ילד לאימוץ הוא גדול מאד".

עוד הוסיפה כי "אחד הכשלים העיקריים בנושא של האימוץ, הוא בזה שאיש הרשות שמוציא ילד מהוריו, הוא גם אותו איש שנותן ילד להורה שמחכה לאימוץ", ובמלים אחרות לא קיימת הפרדת רשויות – התובע הוא גם התליין.

"לצערי, לצורך השגה של המטרה שלהם (של פקידי הסעד, אלו אותם עובדי רווחה שמוציאים ילדים מן הבית), הם מרשים לעצמם לעשות פעולות שבעצם מנטרלות את היכולת של השופט לרדת לחקר האמת", אמרה חנה בן עמי.

במהלך הרצאתה, ציינה השופטת בפני הנוכחים שעובדת סוציאלית שהוציאה ילדים מהבית, הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים ילדים לאימוץ.
כל זאת אירע במהלך דיון בבית המשפט בו ניסו עובדי השירות למען הילד בניצוחה של עובדת סוציאלית ראשית לחוק אימוץ – אלה בלאס, לחטוף 3 ילדים לאימוץ סגור וכפוי.

כך מתארת השופטת את שאירע:

האמא עברה תאונת דרכים, במקום לסייע לאם ולמשפחה להשתקם, עובדות סוציאליות ניסו לחטוף את ילדיה לאימוץ

מדובר במשפחה בצפון הארץ, הורים עם שלושה ילדים, האב לא תפקד. האם עברה תאונת דרכים, ולכן לא תפקדה. עובדי הרווחה החליטו להוציא את הילדים מן הבית. לילדים היתה סבתא, וכשהם שמעו שהעובדים הסוציאליים רוצים להוציא את הילדים מן הבית, הם החביאו את הילדים אצל הסבתא. רשויות הרווחה לא ויתרו. הם הגיעו עם כוחות משטרה לבית הסבתא, הקיפו את הבית, משכו את הילדים מתחת למיטות, כל זאת בשם טובת הילד…
הילדים הועברו לבית מעבר במרכז הארץ. ההורים גרים בצפון הרחוק, ובית המעבר היה מאד רחוק מביתה של האם שגם כך היתה מוגבלת לאחר תאונת דרכים שעברה. כל פעם שהאם רצתה להגיע מרחוק לבקר את הילדים דחו אותה בתואנות שונות כגון "השעה לא מתאימה, אפשר, אי אפשר…". בית המשפט לנוער החליט שהיא תראה את ילדיה רק שעה אחת בתקופה, והיא היתה צריכה לבזבז יום שלם להגיע מן הצפון הרחוק אל מרכז הארץ על מנת לראות את ילדיה במשך שעה אחת בלבד. כך החזיקו את הילדים הללו בבית המעבר במשך שנתיים תמימות.

ellaBalasעובדי רווחה ניסו למנוע מן ההורים להיות נוכחים בדיון המשפטי באמתלת "אלימות"

שנתיים תמימות שלושת הילדים הללו היו נעולים במוסד סגור ונעול של משרד הרווחה ללא אמא, וללא משפחה.
לאחר שנתיים הגישו העובדות הסוציאליות בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת להכריז על הילדים כברי אימוץ. הבקשה הונחה על שולחנה של השופטת בן עמי ובה דרישה כי הדיון האמשפטי יתקיים ללא האמא משום שהאמא היא אישה "אלימה"…
השופטת בן עמי סרבה להן וקבעה כי האמא צריכה להיות נוכחת בדיון גורלי כזה, שהרי רוצים לקחת את ילדיה לאימוץ. האם הגיעה לבית המשפט, וכך מתארת השופטת את האמא:
"ואז הגיעה לבית המשפט אישה רזה, צמוקה, נראית כמו צל של עצמה, כמו רבע עוף, עם ראש מורד, היא ישבה בקצה האולם הגדול, ואז שאלתי את העובדת הסוציאלית, ממנה את מפחדים? והם ענו לי: סליחה…היא השתנתה…אנו מוכנים להעיד באולם…"

עובדת השירות למען הילד סרבה להחזיר ילדים הביתה משום שיחסרו לה ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון

בדיון המשפטי המליצה עובדת סוציאלית מבית המעבר להחזיר את הילדים הביתה לחיק משפחתם, תוך בניית תכנית שיקומית מתאימה בקהילה, ועובדת סוציאלית זו אמרה לשופטת כי לא יכלה להחזירם הביתה משום שהעובדת הסוציאלית מן השירות למען הילד סרבה ואמרה לה כי אם היא תחזיר את הילדים להוריהם יחסרו ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון. עדות זו של העובדת הסוציאלית מבית המעבר נרשמה בפסק הדין של חנה בן עמי.

העלמת מסמכים בזדון ע"י עובדי השירות למען הילד

במהלך המשפט גילתה חנה בן עמי כי עובדי השירות למען הילד העלימו ממנה מסמכים. היא פסקה כי יש להחזיר את הילדים לאימם, זאת לאחר ששהו 3 שנים במוסד סגור, מנותקים לגמרי מהוריהם. כאשר השופטת פסקה כי יש להחזירם בהדרגתיות הביתה ענתה לה עובדת השירות למען הילד כי אם הילדים לא ילכו לאימוץ אז אין טעם להחזיקם בבית המעבר וההחלטה להחזירם הביתה נתונה בידי השופטת, קרי הם אפילו לא טרחו לנסות להעביר את הילדים למסגרות אחרות של משרד הרווחה ואף לא הגישו ערעור, כי מטרתם היתה אחת ויחידה – אימוץ סגור כפוי שיבוצע במסגרת חותמת גומי של בית משפט.

מאחר ואין גוף בקורת חיצוני המפקח על עבודתן של עובדות הרווחה, ציפתה השופטת שתוקם ועדת חקירה אך המקרה טוייח מצד היועץ המשפטי לממשלה והושתק מעיני הציבור. צפו בעדותה של השופטת בדימוס חנה בן עמי.

הקליקו כאן לפסק הדין המלא של חנה בן עמי.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

הרעלת ילדים באמצעות כימותרפיה שנכפתה עליהם ע"י עובדים סוציאליים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 28, 2013


תחקיר על משרד הרווחה שכופה טיפולים כימותרפיים רעילים ומסוכנים לילדים, זאת בניגוד לדעתם של ההורים. אם ההורים מתנגדים לכימותרפיה והקרנות שמזיקות לילדיהם, עובדי משרד הרווחה מפקיעים מהם את האפוטרופסות וחוטפים מהם את ילדיהם.

במסגרת המסע הדוקומנטרי של אורלי וגיא אל פרשות עבר מרכזיות, הפעם הם חוזרים אל פרשה מזעזעת שנחשפה בשנת 1991. איציק בלס, נער בן 16 וחצי שחלה בסרטן, סרב לטיפול כימותרפי ובהחלטת בית משפט אושפז במחלקה פסיכיאטרית של בית החולים, שם קיבל טיפולי כימותרפיה כשהוא כפות באזיקים. בסופו של דבר הורה בג"צ, בהחלטה תקדימית, לשחררו ולאחר מספר חודשים הוא הלך לעולמו.

במהלך הסרט מציפים אורלי וגיא את הדילמה האיומה של טיפולי הכימותרפיה, שלעיתים עוזרים אך במקרים רבים פוגעים.

גיא מספר על מותה של אימו בגלל טיפולי הכימותרפיה שקיבלה, הם מלווים במאבקם אם ובנה שעלו אל כותרות העיתונים לפני כחצי שנה, כשהאם חטפה את בנה מבית החולים שניידר כדי שלא יטופל בכימותרפיה ופוגשים ילדים שהוריהם הצליחו להיחלץ מלחץ הממסד הרפואי לטיפול כימותרפי והם הצליחו לנצח את הסרטן בלעדיו.

זו חובה של כל אמא להציל את הילד שלה, אפילו אם זה אסור מבחינת החוקאומרת אם שנמלטה עם בנה מבית החולים בנסיון למנוע ממנו את ההרעלה המאסיבית והמסוכנת של טיפולי הכימותרפיה.

צפו בתחקיר של אורלי וגיא חוזרים עם תשובה – ערוץ 10.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עובדות משרד הרווחה – הסרטן של המדינה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 21, 2013


שיעור העובדות הסוציאליות בישראל גדול פי 3.5 משיעור העובדות הסוציאליות בארה"ב. עלוקות שמתפשטות באופן פראי כמו סרטן.

עבודה סוציאלית היא פח הזבל של האקדמיה. לא קיבלו אותן לאף פקולטה אז הלכו ללמוד עבודה סוציאלית – תחום לא יצרני שרק מנציח את העוני, הורס את מעמד הביניים ומחליש את המשפחות הישראליות העובדות.

בכל מקום בו הן נוגעות, משאירות אחריהן רק אדמה חרוכה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

מי היא העובדת הסוציאלית שתיסע לתאילנד על חשבון משלם המסים?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 21, 2013


NivaMilnerושוב שחיתות שלטונית ממדרגה ראשונה במשרד הסעד הידוע לשמצה.

משרד הסעד שולח עובדת רווחה לבדוק את הילד חולה הסרטן במנזר בתאילנד, כדי להתערב בזכויות ההורים, לגרום נזק לילד ומשפחתו ולהשאיר אחריו אדמה חרוכה כמו שרק משרד הרווחה יודע.

מי היא עובדת הסעד שתיסע לתאילנד על חשבון משלם המיסים בנסיעה מיותרת ובזבזנית?

הן בטח רבות ביניהן כעת מי תיסע למדינה האקזוטית והשלווה, ותתחיל לעשות שם בלאגן ומהומה.

נשים פאשיסטיות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

אימוץ בין תרבותי אינו לטובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 11, 2012


מחקרים בכל העולם מראים באופן עקבי כי כאשר הילד מאומץ ע"י משפחה שהיא בעלת מורשת תרבותית, דתית, אתנית, הסטורית ושפתית שהיא שונה ממורשתו המקורית, כך יתגלו יותר קשיים באימוץ.

הפשטת זהותו של הילד משורשיו ומורשתו

קשיי האימוץ בולטים בעיקר באימוצים הבין-ארציים בהם מאומצים ילדים שרובם מגיע ממדינות חבר העמים לשעבר, ילדים שהם בעלי מראה, דת, תרבות ומורשת שהיא שונה לחלוטין מן המורשת של המשפחה הישראלית המאמצת. קשיים אלו מסלימים בגיל ההתבגרות, עת הילד מגבש את זהותו (עיין ערך תיאוריית זהות האני של אריקסון). די לראות את הקונפליקטים המתפרצים בעבודת השורשים שעושים ילדים מאומצים בד"כ בכתה ז'. הם כותבים על השורשים של הוריהם המאמצים, אך לא על השורשים שלהם עצמם, משום שהאימוץ הפשיט אותם מזהותם, וניתק אותם לחלוטין ממורשתם. מהלך זה, לא רק  שגורם לתלישות, הוא גם גורם לעיתים לקונפליקטים פנימיים, כי מה אמור להרגיש ילד בלונדיני תכול עיניים, ממוצא אוקראיני, שכותב עבודת שורשים, ואשר אומץ ע"י משפחה ישראלית יהודית שאבותיה נרצחו במלחמת העולם ע"י אוקראינים?


ילדים אתיופיים מועברים למשפחות לבנות בניגוד לאמנת זכויות הילד

גם באימוצים המקומיים לא בוחלים עובדי משרד הרווחה בשום אמצעי לניתוק הילד ממורשתו הביולוגית. הם מעבירים ילדים לאימוץ במשפחות שונות לחלוטין במנטליות שלהן ממשפחות המקור, ובכך גורמים נזקי זהות קשים לילדים המאומצים.

כך תוכלו לראות ילד חילוני שמועבר לאימוץ במשפחה דתית או חרדית, או ילד ממוצא רוסי שמועבר לאימוץ במשפחה שאינה דוברת רוסית. המצב חמור כפליים כשמדובר בילדים אתיופיים שמאומצים ע"י הורים לבנים, זאת משום שילד אתיופי כזה אף לא יכול להסתיר את עובדת אימוצו. האימוץ כתוב לו כמו שלט על המצח לכל מקום אליו ילך, משום שהוא נבדל בחזותו מן המשפחה הלבנה.

כך תוכלו לראות למשל ילדה אתיופית שאומצה ע"י איזו פרופסור אשכנזיה דתיה ובעלה, שלהם יש 3 ילדים ביולוגים ועוד ילד מאומץ לא אתיופי. אז כשהילדה הולכת ברחוב עם 6 בני משפחתה הלבנים, בעוד היא בעלת עור כהה, ברור שהיא תרגיש שונה ובמיעוט. או שתי ילדות אתיופיות שאומצו ע"י רווקה מזדקנת, פסיכולוגית לבנה שעובדת עם משרד הרווחה.

יש כאלו שיטענו שאין כמעט משפחות אתיופיות מאמצות, אבל ברור לכולנו שמשרד הרווחה משקר, משום שמשרד הרווחה מתעלם באופן עקבי מן המשפחה המורחבת של הילד. קחו למשל את המקרה של תינוק אתיופי שמועמד לאימוץ כי אמו הביולוגית אינה כשירה לטפל בו. הדודה, אחות האם, היא בעלת תואר אקדמי, שירתה בצבא, עובדת וחיה עם בן זוג מעוניינת לאמצו, אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, ראו קישור כאן על המקרה.

משרד הרווחה מודע היטב להשלכות השליליות של מדיניות האימוץ הקלוקלת שלו, שאגב מנוגדת לאמנת זכויות הילד,הקובעת בסעיף 8 כי על המדינה החתומה על האמנה לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לאומיותו וקשרי המשפחה שלו. משרד הרווחה מצפצף על אמנת זכויות הילד, וממשיך להתעלם מטובתו של הילד. למה? משתי סיבות עיקריות:

  1. כי השירות למען הילד צריך להצדיק את קיומו, ולשמר את המשרות המיותרות של העובדים הסוציאליים שחוטפים ילדים לאימוץ. פקידת סעד חנה סלוצקי הידועה לשמצה אמרה כי העובדים הסוציאליים אינם מסתובבים ברחובות ומחפשים ילדים להוצאה מן הבית. ובכן, היא הסתירה את האמת, משום שעובדים סוציאליים פרוסים באופן תדיר בבתי ספר, והם אף מסתובבים דרך קבע בבתי חולים, לאתר אמהות שבאות ללדת בגפן על מנת להפעיל עליהן לחץ למסור את ילדיהן לאימוץ.
  1. כי התור של המשפחות שרוצות לאמץ ארוך כאורך הגלות. המשפחות המאמצות האמידות הללו יוצרות לחץ על משרד הרווחה למסור את התינוקות להן ולא למשפחתו המורחבת של התינוק. עובדי הרווחה אינם פועלים לטובתו של הילד כי אם לטובתה של המערכת, והמטרה שלהם היא להביא את המערכת שלהם למצב של שיווי משקל.

הישוב כוכב יאיר כדוגמא לכשלון מודל האימוץ

די לראות את תוצאות האימוץ העגומות בדוח לשכת הרווחה של הישוב כוכב יאיר, למשל, כדי להבין שמדיניות האימוץ הכפוי של משרד הרווחה היא בניגוד גמור לטובתו של הילד.

כוכב יאיר כידוע לכם הוא ישוב ברמה סוציו אקונומית גבוהה. האשכול הסוציו אקונומי של כוכב יאיר הוא ברמה 9 מתוך 10. מכך ניתן להסיק שבישוב זה אין אוכלוסיה רבה המטופלת בלשכת הרווחה.

שיעור הילדים המאומצים הוא כ- 0.3% מכלל האוכלוסיה. למרות זאת, בדוח של לשכת הרווחה של כוכב יאיר (כאן בקישור הזה) דווח כי בשנת 2008 טופלו בלשכה 11 ילדים עם בעיות התנהגות ועוד 6 ילדים מאומצים. כלומר מתוך 17 ילדים עם בעיות התנהגות, 6 מהם היו מאומצים. במלים אחרות, כ- 30% מן הילדים שטופלו על רקע בעיות התנהגות בכוכב יאיר היו ילדים מאומצים למרות שחלקם היחסי באוכלוסיה הוא 0.3% בלבד.

אימוצים שנכשלו

אימוץ שנכשל מוגדר כאימוץ בו ההורה המאמץ החליט להעביר את הילד לטיפול המדינה, או שהמדינה בכפיה הפקיעה את הטיפול מן ההורה המאמץ.

באנגלית המינוח לאימוץ שנכשל הוא Adoption Disruption  או Adoption Dissolution או Adoption Breakdown

בדוח של המועצה הלאומית לשלום הילד, בעמוד 100 בקישור הזה, מצוין כי 1.7% מילדי הפנימיות הם ילדים מאומצים. שיעור זה גבוה יותר מפי 3 משיעורם באוכלוסיה. ההגיון המעוות של עובדי הרווחה אומר שאם הילד יועבר לאימוץ, אז הוא יקבל את כל צרכיו מן המשפחה המאמצת ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, והילד יפרח, ואולם בפועל המודל הזה נכשל, משום שילדים מאומצים רבים נפלטו מן המשפחות המאמצות אל הפנימיות, ושיעורם בפנימיות גבוה יותר משיעורם באוכלוסיה.

בשנת 2009, אמרה אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, בראיון לעיתון "לאשה" כי כ-10% מן הילדים שנמסרים לאימוץ בישראל אינם מתאקלמים במשפחה ומועברים ממנה. לפחות מחציתם נקלטים במשפחה אחרת.

לאחרונה הגישה ח"כ מרינה סולודקין יחד עם ח"כ שלמה מולה, הצעת תיקון לחוק הנוער, הקובעת כי ילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, ואשר מתנהל בה אורח חיים הזהה או דומה לאורח החיים שהוא מכיר. כאן בקישור הזה.

אוקראינה נסגרה לפני שנה לאימוצים של פעוטות, אך אימוצים בין ארציים ממשיכים להתבצע מרוסיה לישראל. אנו תקוה כי הגברת סולודקין תהיה עקבית באג'נדה שלה, ובשל קשריה ברוסיה תפעל גם לסגירת האימוצים הבינלאומיים מרוסיה לישראל, אשר אינם משרתים את טובת הילד מאותם טעמים שהיא עצמה ציינה בהקשר לאימוצים המקומיים.

בנוסף, מרבית האימוצים מחו"ל נוגדים את עקרונות האימוץ הבין ארצי של אמנת האג, משום שבאמנה זו מצויין שרק לאחר שעשו את כל הבדיקות הנדרשות, והגיעו למסקנה כי  ילד אינו יכול לגדול בארץ המוצא שלו, אזי יש להוציאו לאימוץ בין ארצי. בפועל, בשל הסחר בילדים, (22,000 יורו משלם כיום הורה ישראלי עבור ילד רוסי), ילדים רבים מועברים ממדינות אלו למדינות שונות בעולם, ללא שנבדקה אופציית האימוץ המקומי. מאחר ואוקראינה ורוסיה אינן חתומות על אמנת האג, אז תעבורת הילדים משם למדינות אחרות בעולם עובדת בהילוך גבוה, כמו פרה חולבת.

ומה קורה בחו"ל

גם בחו"ל מצב האימוצים הוא בכי רע.

בארה"ב בה מספר הילדים עד גיל 18 עומד על כ-75 מליון ילדים,  יש כחצי מליון ילדים בבתי אומנה, כלומר 0.67% מן הילדים האמריקאים חיים מחוץ לבית.

מאידך, בין 10% ל-25% מן האימוצים בארה"ב נכשלים, וכשליש מן האימוצים בבריטניה נכשלים.

שימו לב ששיעורים אלו גבוהים בהרבה משיעור הילדים הביולוגים שהוצאו מן הבית (0.67%), כלומר, אם אתה ילד מאומץ, יש סיכוי גבוה הרבה יותר שתוצא מן הבית המאמץ מאשר אם אתה ילד ביולוגי, ובמלים אחרות, הבית המאמץ מהווה בד"כ תחליף גרוע לבית הביולוגי.

המסקנה הזו מגובה גם במחקר הענק של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), שקבע שעדיף לילד לגדול במשפחה "הרוסה" מאשר להוציאו מן הבית, כאן בקישור הזה.

הפרעת התקשרות תגובתית – Reactive Attachment Disorder

גם הורים מאמצים שלא ויתרו על ילדיהם המאומצים, דרכם אינה סוגה בשושנים. כדי להבין על קצה המזלג את הקשיים שעוברים הורים מאמצים וילדיהם המאומצים, מספיק לקרוא את העדות הבאה באנגלית של אב אמריקני שאימץ שני ילדים מרוסיה, שבוכה על מר גורלו, ואשר מאשים את רשויות הרווחה, שהתערבותם רק החמירה את מצבם של הילדים המאומצים:

My wife and I adopted a boy and a girl from Russia after having two children of our own. Since then we've had nearly 11 years of school expulsions, threats and acts of violence, attacks on teachers and other students, trips to the ER for psych evaluations, stays in psych wards, calls to the police, a sting of an internet sex predator, fires, defiance, verbal abuse, etc. Our older kids, now on their own, no longer want to come home because of their adopted siblings and I'm afraid my wife has literally been driven to the edge of madness by the experience. I'm so burned out to the whole experience all I want to do is get in my car and drive somewhere, anywhere, and my hope is that soon they'll out the door and never return. I fear that my marriage, however, is too deeply damaged by this experience to ever recover and heal. If there was one thing I could do over in my life, it would be to go back and undo this whole debacle. Our local social services have never been of any assistance and their advice and interventions have only made things worse. The schools have been no help and we've basically had to weather all of this on our own. I'm tired of it. I'm tired of carrying pepper spray in my own home and wondering what he next catastrophe will be. My advice to anyone considering an adoption from Eastern Europe would be to forget it.

ילדיו של אותו אב כפי הנראה סובלים ממה שמכונה 'הפרעת התקשרות תגובתית' – Reactive Attachment Disorder, תסמונת שאגב לא קיים עבורה טיפול מתאים, ושוק ה"מטפלים" רווי  בתרפיסטים שרלטנים שטוענים כי "יש להם טיפול לתופעה", זאת על מנת לנפח לעצמם את חשבון הבנק שלהם, ואגב רובם ככולם מתגוררים בוילות שנבנו מכספם של המשפחות האומללות, שאותן הם רוששו ב"טיפולי המשחק" הדיאדיים המגוחכים שלהם.

הנה כאן עדות של אם אמריקנית מאמצת על כשלונם של התרפיסטים, לאחר מכן באה תגובה של תרפיסט נוכל שיש לו "טיפול פלא", ולאחר מכן באה תגובה של אחות של אם מאמצת שהתרוששה בגלל טיפולי הונאה של תרפיסטים נוכלים:

http://www.mdjunction.com/forums/reactive-attachment-disorder-discussions/introductions-personal-stories/3746783-help-rad-mom-adopted-daughter-from-russia

נקודת מבטו של הילד המאומץ

פיטר טוד הוא אמריקני שנולד להורים גרמנים והיה אחד מ-10,000 ילדים גרמנים שאומצו ע"י הורים אמריקניים בשנות ה-50, 60 ו-70. פיטר טוד כתב ספר בקורת נוקב על נזקי האימוצים הבין תרבותיים, על כך שתמיד הרגיש שונה ולא שייך, על כך שלא הצליח להתחבר להוריו, על הפרעת ההתקשרות בה היה נתון, ועל בגרותו כאלכוהוליסט.

צפו בפיטר טוד שמציין אף את הסחר המאסיבי בילדים ממדינה למדינה, את בקורתו על קניית תינוקות, ומדגיש שגם סוכנויות האימוץ בארה"ב הודו שרק אחוזים בודדים מן הילדים המאומצים ממדינות העולם השלישי הם ילדים שהוזנחו או ננטשו. רובם אומצו באימוץ כפוי ובמניפולציה ממשפחות חלשות ודלות אמצעים.

גם הוא כמו שאר המומחים העולמיים בנושא, דוגל בגיבוש מדיניות תמיכה מתאימה בקהילה של המשפחות הביולוגיות המתקשות בגידול ילדיהן.

פיטר טוד מדבר גם על האופטימיות הזעירה שיש תמיד לשמור גם כשיש קשיים, עובדה, הוא הידרדר לאלכוהוליזם, השתקם וכתב רב מכר על כך.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

דביל השנה – שר הרווחה משה כחלון

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 19, 2012


את אות דביל השנה לשנת 2012 העניק העיתון היוקרתי Moron (דביל) לשר הרווחה משה כחלון.

למרות ששנת 2012 עדיין לא הסתיימה, העיתון החליט להקדים את מתן התואר, מאחר וציון הדביליות של השר כחלון הגיע לרום כל כך גבוה, כך שהפער שנוצר בינו לבין המקום השני לא ניתן לסגירה עד סוף השנה.

אות דביל השנה ניתן לכחלון בשל כשלונו החרוץ בטיפול בבעיית חונטת העובדים הסוציאליים שממשיכה לגרום נזקים לציבור אזרחי מדינת ישראל בכל מישור אפשרי, במיוחד במישור של הריסת משפחות, וחטיפת ילדים ממשפחותיהם.

כידוע לכם משה כחלון הוא ממשפחה ברוכת ילדים ממוצא טריפוליטאי, גדל במקור בשכונת הסלבס גבעת אולגה (המקבילה הישראלית לשכונת בוורלי הילס). למרות שגר בשכונה מוכת פשע, עוני ואבטלה, לא טרח מר כחלון במסגרת תפקידו כשר הרווחה להפעיל מהלכים שישפרו את המצב החברתי והסוציו אקונומי של תושבי המדינה. נהפוך הוא, בקדנציה שלו חלה הידרדרות קשה בתפקודו של משרד הסעד הידוע לשמצה.

משה סילמן שהצית עצמו והלך לעולמו סימל במאבקו החברתי את קריסתה של מדינת הרווחה בעידן משה כחלון, שר הרווחה הכושל ביותר מאז הקמתה של מדינת ישראל.

כאן בתמונה למטה, משה כחלון עם שני חבריו הטובים, הרודן מועמר קדאפי וראש ממשלת איטליה, רודף השמלות סילביו ברלוסקוני.

מקור בכיר מסר למערכת האתר כי מועמר קדאפי ששמע על קבלת האות היוקרתי, התהפך בקברו לצד השני כדי לא לחטוף פצעי לחץ מאחר ומעמד הזה הלחיץ אותו מאד, וברלוסקוני התנזר שעתיים מנשים כדי לאכול בניחותא את המפרום והקוסקוס מעשה ידיו של כחלון.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »