הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘עובדים סוציאליים’

עובדת סוציאלית אלונה לוי מתראיינת לתכנית של מיקי חיימוביץ על הביוב של המדינה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 7, 2015


AlonaLevy

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השופטת המחוזית חנה בן עמי: עובדת סוציאלית מן השירות למען הילד הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים לה ילדים מאומצים במחוז צפון

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 28, 2013


ForcedAdoptionבכנס בשיתוף עמותת עליה לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, שהתקיים ביוני 2013, ציינה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים כי "מספר הילדים שאפשר להוציא מהבית לצערם (של עובדי הרווחה) הוא לא גדול, מספר ההורים שממתינים לקבל ילד לאימוץ הוא גדול מאד".

עוד הוסיפה כי "אחד הכשלים העיקריים בנושא של האימוץ, הוא בזה שאיש הרשות שמוציא ילד מהוריו, הוא גם אותו איש שנותן ילד להורה שמחכה לאימוץ", ובמלים אחרות לא קיימת הפרדת רשויות – התובע הוא גם התליין.

"לצערי, לצורך השגה של המטרה שלהם (של פקידי הסעד, אלו אותם עובדי רווחה שמוציאים ילדים מן הבית), הם מרשים לעצמם לעשות פעולות שבעצם מנטרלות את היכולת של השופט לרדת לחקר האמת", אמרה חנה בן עמי.

במהלך הרצאתה, ציינה השופטת בפני הנוכחים שעובדת סוציאלית שהוציאה ילדים מהבית, הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים ילדים לאימוץ.
כל זאת אירע במהלך דיון בבית המשפט בו ניסו עובדי השירות למען הילד בניצוחה של עובדת סוציאלית ראשית לחוק אימוץ – אלה בלאס, לחטוף 3 ילדים לאימוץ סגור וכפוי.

כך מתארת השופטת את שאירע:

האמא עברה תאונת דרכים, במקום לסייע לאם ולמשפחה להשתקם, עובדות סוציאליות ניסו לחטוף את ילדיה לאימוץ

מדובר במשפחה בצפון הארץ, הורים עם שלושה ילדים, האב לא תפקד. האם עברה תאונת דרכים, ולכן לא תפקדה. עובדי הרווחה החליטו להוציא את הילדים מן הבית. לילדים היתה סבתא, וכשהם שמעו שהעובדים הסוציאליים רוצים להוציא את הילדים מן הבית, הם החביאו את הילדים אצל הסבתא. רשויות הרווחה לא ויתרו. הם הגיעו עם כוחות משטרה לבית הסבתא, הקיפו את הבית, משכו את הילדים מתחת למיטות, כל זאת בשם טובת הילד…
הילדים הועברו לבית מעבר במרכז הארץ. ההורים גרים בצפון הרחוק, ובית המעבר היה מאד רחוק מביתה של האם שגם כך היתה מוגבלת לאחר תאונת דרכים שעברה. כל פעם שהאם רצתה להגיע מרחוק לבקר את הילדים דחו אותה בתואנות שונות כגון "השעה לא מתאימה, אפשר, אי אפשר…". בית המשפט לנוער החליט שהיא תראה את ילדיה רק שעה אחת בתקופה, והיא היתה צריכה לבזבז יום שלם להגיע מן הצפון הרחוק אל מרכז הארץ על מנת לראות את ילדיה במשך שעה אחת בלבד. כך החזיקו את הילדים הללו בבית המעבר במשך שנתיים תמימות.

ellaBalasעובדי רווחה ניסו למנוע מן ההורים להיות נוכחים בדיון המשפטי באמתלת "אלימות"

שנתיים תמימות שלושת הילדים הללו היו נעולים במוסד סגור ונעול של משרד הרווחה ללא אמא, וללא משפחה.
לאחר שנתיים הגישו העובדות הסוציאליות בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת להכריז על הילדים כברי אימוץ. הבקשה הונחה על שולחנה של השופטת בן עמי ובה דרישה כי הדיון האמשפטי יתקיים ללא האמא משום שהאמא היא אישה "אלימה"…
השופטת בן עמי סרבה להן וקבעה כי האמא צריכה להיות נוכחת בדיון גורלי כזה, שהרי רוצים לקחת את ילדיה לאימוץ. האם הגיעה לבית המשפט, וכך מתארת השופטת את האמא:
"ואז הגיעה לבית המשפט אישה רזה, צמוקה, נראית כמו צל של עצמה, כמו רבע עוף, עם ראש מורד, היא ישבה בקצה האולם הגדול, ואז שאלתי את העובדת הסוציאלית, ממנה את מפחדים? והם ענו לי: סליחה…היא השתנתה…אנו מוכנים להעיד באולם…"

עובדת השירות למען הילד סרבה להחזיר ילדים הביתה משום שיחסרו לה ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון

בדיון המשפטי המליצה עובדת סוציאלית מבית המעבר להחזיר את הילדים הביתה לחיק משפחתם, תוך בניית תכנית שיקומית מתאימה בקהילה, ועובדת סוציאלית זו אמרה לשופטת כי לא יכלה להחזירם הביתה משום שהעובדת הסוציאלית מן השירות למען הילד סרבה ואמרה לה כי אם היא תחזיר את הילדים להוריהם יחסרו ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון. עדות זו של העובדת הסוציאלית מבית המעבר נרשמה בפסק הדין של חנה בן עמי.

העלמת מסמכים בזדון ע"י עובדי השירות למען הילד

במהלך המשפט גילתה חנה בן עמי כי עובדי השירות למען הילד העלימו ממנה מסמכים. היא פסקה כי יש להחזיר את הילדים לאימם, זאת לאחר ששהו 3 שנים במוסד סגור, מנותקים לגמרי מהוריהם. כאשר השופטת פסקה כי יש להחזירם בהדרגתיות הביתה ענתה לה עובדת השירות למען הילד כי אם הילדים לא ילכו לאימוץ אז אין טעם להחזיקם בבית המעבר וההחלטה להחזירם הביתה נתונה בידי השופטת, קרי הם אפילו לא טרחו לנסות להעביר את הילדים למסגרות אחרות של משרד הרווחה ואף לא הגישו ערעור, כי מטרתם היתה אחת ויחידה – אימוץ סגור כפוי שיבוצע במסגרת חותמת גומי של בית משפט.

מאחר ואין גוף בקורת חיצוני המפקח על עבודתן של עובדות הרווחה, ציפתה השופטת שתוקם ועדת חקירה אך המקרה טוייח מצד היועץ המשפטי לממשלה והושתק מעיני הציבור. צפו בעדותה של השופטת בדימוס חנה בן עמי.

הקליקו כאן לפסק הדין המלא של חנה בן עמי.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

אימוץ בין תרבותי אינו לטובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 11, 2012


מחקרים בכל העולם מראים באופן עקבי כי כאשר הילד מאומץ ע"י משפחה שהיא בעלת מורשת תרבותית, דתית, אתנית, הסטורית ושפתית שהיא שונה ממורשתו המקורית, כך יתגלו יותר קשיים באימוץ.

הפשטת זהותו של הילד משורשיו ומורשתו

קשיי האימוץ בולטים בעיקר באימוצים הבין-ארציים בהם מאומצים ילדים שרובם מגיע ממדינות חבר העמים לשעבר, ילדים שהם בעלי מראה, דת, תרבות ומורשת שהיא שונה לחלוטין מן המורשת של המשפחה הישראלית המאמצת. קשיים אלו מסלימים בגיל ההתבגרות, עת הילד מגבש את זהותו (עיין ערך תיאוריית זהות האני של אריקסון). די לראות את הקונפליקטים המתפרצים בעבודת השורשים שעושים ילדים מאומצים בד"כ בכתה ז'. הם כותבים על השורשים של הוריהם המאמצים, אך לא על השורשים שלהם עצמם, משום שהאימוץ הפשיט אותם מזהותם, וניתק אותם לחלוטין ממורשתם. מהלך זה, לא רק  שגורם לתלישות, הוא גם גורם לעיתים לקונפליקטים פנימיים, כי מה אמור להרגיש ילד בלונדיני תכול עיניים, ממוצא אוקראיני, שכותב עבודת שורשים, ואשר אומץ ע"י משפחה ישראלית יהודית שאבותיה נרצחו במלחמת העולם ע"י אוקראינים?


ילדים אתיופיים מועברים למשפחות לבנות בניגוד לאמנת זכויות הילד

גם באימוצים המקומיים לא בוחלים עובדי משרד הרווחה בשום אמצעי לניתוק הילד ממורשתו הביולוגית. הם מעבירים ילדים לאימוץ במשפחות שונות לחלוטין במנטליות שלהן ממשפחות המקור, ובכך גורמים נזקי זהות קשים לילדים המאומצים.

כך תוכלו לראות ילד חילוני שמועבר לאימוץ במשפחה דתית או חרדית, או ילד ממוצא רוסי שמועבר לאימוץ במשפחה שאינה דוברת רוסית. המצב חמור כפליים כשמדובר בילדים אתיופיים שמאומצים ע"י הורים לבנים, זאת משום שילד אתיופי כזה אף לא יכול להסתיר את עובדת אימוצו. האימוץ כתוב לו כמו שלט על המצח לכל מקום אליו ילך, משום שהוא נבדל בחזותו מן המשפחה הלבנה.

כך תוכלו לראות למשל ילדה אתיופית שאומצה ע"י איזו פרופסור אשכנזיה דתיה ובעלה, שלהם יש 3 ילדים ביולוגים ועוד ילד מאומץ לא אתיופי. אז כשהילדה הולכת ברחוב עם 6 בני משפחתה הלבנים, בעוד היא בעלת עור כהה, ברור שהיא תרגיש שונה ובמיעוט. או שתי ילדות אתיופיות שאומצו ע"י רווקה מזדקנת, פסיכולוגית לבנה שעובדת עם משרד הרווחה.

יש כאלו שיטענו שאין כמעט משפחות אתיופיות מאמצות, אבל ברור לכולנו שמשרד הרווחה משקר, משום שמשרד הרווחה מתעלם באופן עקבי מן המשפחה המורחבת של הילד. קחו למשל את המקרה של תינוק אתיופי שמועמד לאימוץ כי אמו הביולוגית אינה כשירה לטפל בו. הדודה, אחות האם, היא בעלת תואר אקדמי, שירתה בצבא, עובדת וחיה עם בן זוג מעוניינת לאמצו, אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, ראו קישור כאן על המקרה.

משרד הרווחה מודע היטב להשלכות השליליות של מדיניות האימוץ הקלוקלת שלו, שאגב מנוגדת לאמנת זכויות הילד,הקובעת בסעיף 8 כי על המדינה החתומה על האמנה לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לאומיותו וקשרי המשפחה שלו. משרד הרווחה מצפצף על אמנת זכויות הילד, וממשיך להתעלם מטובתו של הילד. למה? משתי סיבות עיקריות:

  1. כי השירות למען הילד צריך להצדיק את קיומו, ולשמר את המשרות המיותרות של העובדים הסוציאליים שחוטפים ילדים לאימוץ. פקידת סעד חנה סלוצקי הידועה לשמצה אמרה כי העובדים הסוציאליים אינם מסתובבים ברחובות ומחפשים ילדים להוצאה מן הבית. ובכן, היא הסתירה את האמת, משום שעובדים סוציאליים פרוסים באופן תדיר בבתי ספר, והם אף מסתובבים דרך קבע בבתי חולים, לאתר אמהות שבאות ללדת בגפן על מנת להפעיל עליהן לחץ למסור את ילדיהן לאימוץ.
  1. כי התור של המשפחות שרוצות לאמץ ארוך כאורך הגלות. המשפחות המאמצות האמידות הללו יוצרות לחץ על משרד הרווחה למסור את התינוקות להן ולא למשפחתו המורחבת של התינוק. עובדי הרווחה אינם פועלים לטובתו של הילד כי אם לטובתה של המערכת, והמטרה שלהם היא להביא את המערכת שלהם למצב של שיווי משקל.

הישוב כוכב יאיר כדוגמא לכשלון מודל האימוץ

די לראות את תוצאות האימוץ העגומות בדוח לשכת הרווחה של הישוב כוכב יאיר, למשל, כדי להבין שמדיניות האימוץ הכפוי של משרד הרווחה היא בניגוד גמור לטובתו של הילד.

כוכב יאיר כידוע לכם הוא ישוב ברמה סוציו אקונומית גבוהה. האשכול הסוציו אקונומי של כוכב יאיר הוא ברמה 9 מתוך 10. מכך ניתן להסיק שבישוב זה אין אוכלוסיה רבה המטופלת בלשכת הרווחה.

שיעור הילדים המאומצים הוא כ- 0.3% מכלל האוכלוסיה. למרות זאת, בדוח של לשכת הרווחה של כוכב יאיר (כאן בקישור הזה) דווח כי בשנת 2008 טופלו בלשכה 11 ילדים עם בעיות התנהגות ועוד 6 ילדים מאומצים. כלומר מתוך 17 ילדים עם בעיות התנהגות, 6 מהם היו מאומצים. במלים אחרות, כ- 30% מן הילדים שטופלו על רקע בעיות התנהגות בכוכב יאיר היו ילדים מאומצים למרות שחלקם היחסי באוכלוסיה הוא 0.3% בלבד.

אימוצים שנכשלו

אימוץ שנכשל מוגדר כאימוץ בו ההורה המאמץ החליט להעביר את הילד לטיפול המדינה, או שהמדינה בכפיה הפקיעה את הטיפול מן ההורה המאמץ.

באנגלית המינוח לאימוץ שנכשל הוא Adoption Disruption  או Adoption Dissolution או Adoption Breakdown

בדוח של המועצה הלאומית לשלום הילד, בעמוד 100 בקישור הזה, מצוין כי 1.7% מילדי הפנימיות הם ילדים מאומצים. שיעור זה גבוה יותר מפי 3 משיעורם באוכלוסיה. ההגיון המעוות של עובדי הרווחה אומר שאם הילד יועבר לאימוץ, אז הוא יקבל את כל צרכיו מן המשפחה המאמצת ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, והילד יפרח, ואולם בפועל המודל הזה נכשל, משום שילדים מאומצים רבים נפלטו מן המשפחות המאמצות אל הפנימיות, ושיעורם בפנימיות גבוה יותר משיעורם באוכלוסיה.

בשנת 2009, אמרה אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, בראיון לעיתון "לאשה" כי כ-10% מן הילדים שנמסרים לאימוץ בישראל אינם מתאקלמים במשפחה ומועברים ממנה. לפחות מחציתם נקלטים במשפחה אחרת.

לאחרונה הגישה ח"כ מרינה סולודקין יחד עם ח"כ שלמה מולה, הצעת תיקון לחוק הנוער, הקובעת כי ילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, ואשר מתנהל בה אורח חיים הזהה או דומה לאורח החיים שהוא מכיר. כאן בקישור הזה.

אוקראינה נסגרה לפני שנה לאימוצים של פעוטות, אך אימוצים בין ארציים ממשיכים להתבצע מרוסיה לישראל. אנו תקוה כי הגברת סולודקין תהיה עקבית באג'נדה שלה, ובשל קשריה ברוסיה תפעל גם לסגירת האימוצים הבינלאומיים מרוסיה לישראל, אשר אינם משרתים את טובת הילד מאותם טעמים שהיא עצמה ציינה בהקשר לאימוצים המקומיים.

בנוסף, מרבית האימוצים מחו"ל נוגדים את עקרונות האימוץ הבין ארצי של אמנת האג, משום שבאמנה זו מצויין שרק לאחר שעשו את כל הבדיקות הנדרשות, והגיעו למסקנה כי  ילד אינו יכול לגדול בארץ המוצא שלו, אזי יש להוציאו לאימוץ בין ארצי. בפועל, בשל הסחר בילדים, (22,000 יורו משלם כיום הורה ישראלי עבור ילד רוסי), ילדים רבים מועברים ממדינות אלו למדינות שונות בעולם, ללא שנבדקה אופציית האימוץ המקומי. מאחר ואוקראינה ורוסיה אינן חתומות על אמנת האג, אז תעבורת הילדים משם למדינות אחרות בעולם עובדת בהילוך גבוה, כמו פרה חולבת.

ומה קורה בחו"ל

גם בחו"ל מצב האימוצים הוא בכי רע.

בארה"ב בה מספר הילדים עד גיל 18 עומד על כ-75 מליון ילדים,  יש כחצי מליון ילדים בבתי אומנה, כלומר 0.67% מן הילדים האמריקאים חיים מחוץ לבית.

מאידך, בין 10% ל-25% מן האימוצים בארה"ב נכשלים, וכשליש מן האימוצים בבריטניה נכשלים.

שימו לב ששיעורים אלו גבוהים בהרבה משיעור הילדים הביולוגים שהוצאו מן הבית (0.67%), כלומר, אם אתה ילד מאומץ, יש סיכוי גבוה הרבה יותר שתוצא מן הבית המאמץ מאשר אם אתה ילד ביולוגי, ובמלים אחרות, הבית המאמץ מהווה בד"כ תחליף גרוע לבית הביולוגי.

המסקנה הזו מגובה גם במחקר הענק של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), שקבע שעדיף לילד לגדול במשפחה "הרוסה" מאשר להוציאו מן הבית, כאן בקישור הזה.

הפרעת התקשרות תגובתית – Reactive Attachment Disorder

גם הורים מאמצים שלא ויתרו על ילדיהם המאומצים, דרכם אינה סוגה בשושנים. כדי להבין על קצה המזלג את הקשיים שעוברים הורים מאמצים וילדיהם המאומצים, מספיק לקרוא את העדות הבאה באנגלית של אב אמריקני שאימץ שני ילדים מרוסיה, שבוכה על מר גורלו, ואשר מאשים את רשויות הרווחה, שהתערבותם רק החמירה את מצבם של הילדים המאומצים:

My wife and I adopted a boy and a girl from Russia after having two children of our own. Since then we've had nearly 11 years of school expulsions, threats and acts of violence, attacks on teachers and other students, trips to the ER for psych evaluations, stays in psych wards, calls to the police, a sting of an internet sex predator, fires, defiance, verbal abuse, etc. Our older kids, now on their own, no longer want to come home because of their adopted siblings and I'm afraid my wife has literally been driven to the edge of madness by the experience. I'm so burned out to the whole experience all I want to do is get in my car and drive somewhere, anywhere, and my hope is that soon they'll out the door and never return. I fear that my marriage, however, is too deeply damaged by this experience to ever recover and heal. If there was one thing I could do over in my life, it would be to go back and undo this whole debacle. Our local social services have never been of any assistance and their advice and interventions have only made things worse. The schools have been no help and we've basically had to weather all of this on our own. I'm tired of it. I'm tired of carrying pepper spray in my own home and wondering what he next catastrophe will be. My advice to anyone considering an adoption from Eastern Europe would be to forget it.

ילדיו של אותו אב כפי הנראה סובלים ממה שמכונה 'הפרעת התקשרות תגובתית' – Reactive Attachment Disorder, תסמונת שאגב לא קיים עבורה טיפול מתאים, ושוק ה"מטפלים" רווי  בתרפיסטים שרלטנים שטוענים כי "יש להם טיפול לתופעה", זאת על מנת לנפח לעצמם את חשבון הבנק שלהם, ואגב רובם ככולם מתגוררים בוילות שנבנו מכספם של המשפחות האומללות, שאותן הם רוששו ב"טיפולי המשחק" הדיאדיים המגוחכים שלהם.

הנה כאן עדות של אם אמריקנית מאמצת על כשלונם של התרפיסטים, לאחר מכן באה תגובה של תרפיסט נוכל שיש לו "טיפול פלא", ולאחר מכן באה תגובה של אחות של אם מאמצת שהתרוששה בגלל טיפולי הונאה של תרפיסטים נוכלים:

http://www.mdjunction.com/forums/reactive-attachment-disorder-discussions/introductions-personal-stories/3746783-help-rad-mom-adopted-daughter-from-russia

נקודת מבטו של הילד המאומץ

פיטר טוד הוא אמריקני שנולד להורים גרמנים והיה אחד מ-10,000 ילדים גרמנים שאומצו ע"י הורים אמריקניים בשנות ה-50, 60 ו-70. פיטר טוד כתב ספר בקורת נוקב על נזקי האימוצים הבין תרבותיים, על כך שתמיד הרגיש שונה ולא שייך, על כך שלא הצליח להתחבר להוריו, על הפרעת ההתקשרות בה היה נתון, ועל בגרותו כאלכוהוליסט.

צפו בפיטר טוד שמציין אף את הסחר המאסיבי בילדים ממדינה למדינה, את בקורתו על קניית תינוקות, ומדגיש שגם סוכנויות האימוץ בארה"ב הודו שרק אחוזים בודדים מן הילדים המאומצים ממדינות העולם השלישי הם ילדים שהוזנחו או ננטשו. רובם אומצו באימוץ כפוי ובמניפולציה ממשפחות חלשות ודלות אמצעים.

גם הוא כמו שאר המומחים העולמיים בנושא, דוגל בגיבוש מדיניות תמיכה מתאימה בקהילה של המשפחות הביולוגיות המתקשות בגידול ילדיהן.

פיטר טוד מדבר גם על האופטימיות הזעירה שיש תמיד לשמור גם כשיש קשיים, עובדה, הוא הידרדר לאלכוהוליזם, השתקם וכתב רב מכר על כך.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

חוויותי ממבחן המיצב לכיתה ב' – היכן פרטיותו של התלמיד?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 29, 2012


טוב, אז גם לי זה קרה. גם אני נקלעתי בשלב הזה של חיי לאותה קבוצה גדולה של ישראלים מובטלים אקדמאים, שכברירת מחדל הגיעו להשגיח במבחנים של משרד החינוך. הפעם נשלחתי להשגיח במבחן מיצב בשפה לכתה ב', שנערך באחד מבתי הספר היסודיים בארץ.

מדובר בבית ספר עם אוכלוסיה של ילדים מרקע סוציו אקונומי בינוני. האשכול הסוציו אקונומי של אותו ישוב הוא ברמה 7, כלומר המעמד הבינוני.

היתה לי כאן ההזדמנות להכיר את מערכת החינוך מהקרביים שלה. אם כהורים אנו עוברים מצד אנשי חינוך את תהליך המידור, סינון, חוסר שקיפות ואמירות שהן פוליטיקלי קורקט, הרי שבתור משגיחה חשבתי שההתייחסות תהיה דומה, שהמורה תתייחס אלי בבחינת כבדהו וחשדהו, ואולם התבדתי. המחנכת פרסה בפני סלט של ירקות ופירות. היא לא חסכה בשום מלים על התלמידים, גם כאשר מדובר בחסיון ברור שחל על בעיותיו של התלמיד, חסיון שיש לישמו לא רק ברמה החוקית, אלא גם ברמה המוסרית והערכית.

נכנסתי למבחן. בכתה היו 30 ילדים. נכחו בכתה המחנכת ומורת שילוב.

"הילד הזה הוא לא בסדר"

בכתה היה שולחן קרוב ללוח, עליו היה אמור לשבת ילד שעבר ועדת שילוב. הילד הלך אחורה וקדימה, חסר מנוחה, נצמד לחלון וסרב לשבת על כסא כדי לכתוב את המבחן. מורת השילוב היתה חסרת אונים, היא לא הצליחה להושיבו על הכסא, ואז היא אמרה לי ליד הילד ובנוכחות כל ילדי הכתה "הילד הזה קצת לא בסדר…", כאשר במקביל היא עושה את תנועת היד הסיבובית הזו עם האצבע על הרקה, שמראה על כך ש"הילד פסיכי…", כל זאת בנוכחות כל ילדי הכתה.

כשראיתי שמורת השילוב לא מצליחה להשתלט על הילד שהפך לנסער יותר, זאת לאחר שאמרה לידו ש"הוא לא בסדר", פקדתי על הילד לשבת מיד על הכסא, אבל מיד !! וראה זה פלא, הוא התיישב על הכסא.

המבחן החל ועימו החלה הרצאתה המעלפת של המחנכת על תלמידיה ה"מלומדים".

במהלך המבחן, הסתובבה המחנכת בכתה על מנת להרגיע את התלמידים, ואני אחריה, צמודה אליה כדי לוודא שהיא לא תלחש להם את התשובות.

ואז זה הגיע… כרעם ביום בהיר…באמצע המבחן היא פתאם החלה לספר על בעיותיו של כל תלמיד ותלמיד, כל זאת בנוכחות התלמיד ובנוכחות חבריו. הלך החסיון, הלכה הפרטיות, נזרק כבודו העצמי של התלמיד לפח.

שיחת הריטלין

אז כך החלה עימה השיחה:

היא: בכתה הזו יש המון ילדים בעיות…

אני: אילו בעיות למשל?

היא: המון ילדים עם בעיות קשב…

אני: כמה ילדים?

היא: בערך 10 ילדים…(שליש מהכתה)

אני: כמה מהם נוטלים ריטלין?

היא: 5 ילדים (מעל 15%)

"הילד הזה לא מטופל"

כשעברנו ליד הילד המשולב החלה המחנכת להתעצבן, הכל בנוכחותו ובנוכחות שאר הילדים כמובן:

"הילד הזה לא מקבל ממני שום דבר" היא אמרה.

"שוםםםםםםםםםםם דבר הוא לא יקבל ממני, לא שעות פרטניות, לא עזרה, לא כלום", המשיכה.

"למה?", שאלתי אותה.

"כי ההורים שלו לא מטפלים בו !! הילד הזה לא מטופל, ולכן אני לא מלמדת אותו ולא עוזרת לו", פסקה.

"למה הכוונה לא מטופל?" שאלתי.

"הוא לא מטופל…", השיבה לי, לא ידעה לענות ענינית, רק זרקה את הקלישאה "הוא לא מטופל".

"יש לו איי קיו 130, אבל הוא לא מטופל…" המשיכה בלי להסביר את עצמה.

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית"

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית" קבעה המחנכת, והמשיכה לתלמיד הבא. היא נעצרה ליד ילד אחר ואמרה שוב בנוכחותו ובנוכחות חבריו:

"הילד הזה נמצא כל היום לבד בבית. אמא שלו באה הביתה מאוחר מהעבודה. אמא שלו היא מורה…היא מלמדת תלמידים בשיעורים פרטיים עד 10 בלילה…"

"גם הילד ההוא נמצא כל היום לבד בבית", הצביעה על ילד אחר, "גם אמא שלו מורה…"

עברנו לילד "הבעייתי" הבא, והיא המשיכה:

"הילד הזה כל היום לבד בבית עם סבא וסבתא שלו. שני ההורים שלו עובדים ולא נמצאים בבית כל היום. עם סבא וסבתא שלו הוא בכלל לא מדבר….כי הם מדברים רק תורכית…"

ושוב, כל האמירות הללו בנוכחות הילדים וחבריהם לכתה.

דה דה דה – נקודת אור בסיפור

כשהמורה נעצרה ליד ילד עם פנים חמודות היא קרנה:

"הילד הזה יש לו במשפחה המון בעיות…משפחה עם המון בעיות…דיסלקציה…דיספרקציה…דיסקלקולציה…כל המשפחה שלו עם בעיות….אבל אני אוהבת אותו. אני נותנת לו שיעורים פרטיים בהתנדבות אצלי בבית", אמרה.

שמחתי על כך, אבל כך גם הבנתי כי בעצם את הילד המשולב היא לא אוהבת, כי לא משנה כמה נסיון ותארים יש למורה. אם המורה לא אוהב את התלמיד, הוא לעולם לא יצליח ללמד אותו.

הילד שעושה קולות

"הילד הזה מאד מעצבן אותי", אמרה כשעברה ליד ילד אחר.

"הוא כל הזמן עושה קולות ומפריע לי", המשיכה.

"אולי הוא לא רגוע כי יש לו קצת חרדות וצריך לחזק לו את הבטחון העצמי?", אמרתי.

"ב-ד-י-ו-ק" היא קפצה, "הילד הזה צריך פ-ס-י-כ-י-א-ט-ר" !!, פסקה ללא עוררין.

"אבל את יודעת שלפעמים הילדים הללו הם הילדים הכי חמים שיש. רבים מהם ישאלו אותך לשלומך בבוקר כשאת נכנסת לכתה", המשכתי.

"וואלה, צדקת , זה בדיוק מה שהוא עושה כל בוקר, שואל אותי מה שלומי", חייכה בהפתעה.

הילדה שעושה את צרכיה במכנסיים

המקרה הכי קשה מבחינתי הוא המקרה של אותה ילדה שעושה את צרכיה במכנסיים, זאת משום שהמחנכת למעשה הלבינה את פניה ברבים. כך התנהלה לה השיחה:

היא: הילדה הזו עושה את צרכיה במכנסיים. ההורים גרים עם הסבתא אבל עובדים כל היום ולא נמצאים בבית. אנחנו חושבים שהסבתא מרביצה לה…

אני: אולי יש לה בעיה בסוגרים?

היא: הילדה עושה גם פיפי וגם קקי במכנסיים. בקשתי מאבא שלה שיביא לה בגדים להחלפה אבל הוא לא הביא…הוא לא עונה לי…שעתיים אני מנסה להשיג אותו בטלפון והוא בכוונה לא עונה לי…

אני מדגישה שוב, השיחה הזו התנהלה בנוכחות ילדים אחרים. עכשיו כל הילדים בכתה יודעים שהיא עושה את צרכיה במכנסיים, הם גם יספרו להורים שלהם את מה שהמורה אמרה על כל ילד, ההורים שלהם יספרו לחברים שלהם את מה ששמעו על כל ילד, ובקיצור כל העיר כבר יודעת.

ובכן, לא מספיק שמדברים על מגרעותיו של ילד בגוף שלישי כשהוא שומע את זה מהצד ונעלב, גם אומרים זאת בפרהסיה. מורה חביבה ויקרה, איך תרגישי אם מנהלת בית הספר תספר עלייך בנוכחות כולם שיש לך בריחת שתן או שאת לא משקיעה בילדייך כי את מורה שמלמדת כל היום ילדים של אחרים?

מורה יקרה, למה את חושבת שהילד שנמצא מולך הוא ילד שקוף?

אז מה היה לנו כאן?

סטירת לחי לבטחונו העצמי של הילד. סטירת לחי לכבודו העצמי של הילד. סטירה נפשית לכל החיים, שאולי היא לא פלילית אבל בהחלט יותר חמורה מסטירה פיזית, משום ש"החיים והמוות ביד הלשון", נגעת נסעת, ברגע שאמרת והפרת חסיון, כל העיר כבר יודעת ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

"הילדים הללו פשוט אטומים"

הסתיים המבחן, והמורה עלעלה קצת במחברות. היא הביטה בהן ואז פנתה אלי תוך הבעת אנחה של מורת רוח:

"תסתכלי", היא אמרה, בעוד היא מראה לי מחברת של תלמיד.

"אטומים, פשוט אטומים…כמה לימדתי…כמה הסברתי, ושוב חוזרים על אותן טעויות…אופפפפפ"

"תסתכלי", הראתה לי מחברת אחרת, "הילד הזה לא כתב כמעט שום דבר…כי הוא צב…הילד הזה הוא צב".

אני דוקא שמחתי, כי הילד המשולב עשה חצי מבחן, וכל ילדי הכתה עשו את המבחן, מי יותר ומי פחות, אבל העיקר שעשו ולא יצאו החוצה.

"טוב, עכשיו נחזור ללמד חשבון…", המשיכה.

"חודש שלם לימדתי רק שפה כדי להיות מוכנים למבחן ובכלל לא נגענו בחשבון, עכשיו נחזור לחשבון…"

גילוי נאות:

משרד החינוך קבע כי אין להתכונן למבחני המיצב, אבל הנורמה של הכנה למבחני מיצב מאד השתרשה בבתי הספר.

המועדוניות של משרד הרווחה

חזרתי לחדר המורים. על לוח המודעות התנוססה מודעה של עובדת סוציאלית שחיפשה ילדים למועדוניות של משרד הרווחה. המודעה פנתה למורים לאתר ילדים שמתאימים למועדוניות, כנראה משום שהמועדוניות ריקות מילדים. מרבית ההורים אינם יודעים, אבל כל המועדוניות של משרד הרווחה ללא יוצא מן הכלל, מוגדרות כמועדוניות של ילדים בסיכון. הורים עובדים מן המעמד הבינוני שלתומם מכניסים את הילד למועדונית כזו בשכנוע המורה שמדובר שמועדונית "חינוכית", למעשה יכולים להסתבך ולסבך את ילדיהם, כי שמו של הילד שלהם נרשם ברישומי משרד הרווחה, והוא מוגדר אוטומטית כילד בסיכון.

כך מגדיל משרד הרווחה באופן מלאכותי את מספר הילדים "בסיכון", זאת על מנת לקבל יותר תקציבים ולנפח את תקני כח האדם של העובדים הסוציאלים.

במקום שיקטינו את תקציב משרד הרווחה ויגדילו את תקציב משרד החינוך כדי להשקיע יותר בבתי הספר ובתלמידים, כספו של משלם המסים הולך לפיטומם של העובדים הסוציאליים.

דפי עבודה חינם לילדים כאן בקישור הזה

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | 3 Comments »

אובדן הסמכות ההורית – על נוער רוצח

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 4, 2012


מה קורה כשילד סורר חי עם הורים חזקים שמציבים לו גבולות ברורים, אך הוא אינו מקבל מהוריו את מה שהוא דורש? הוא מתחיל לצרוח. הצרחות וההשתוללות שלו הן כלי הנשק שלו לקבל מהוריו את אשר יחפוץ.

 הוא צורח וצורח עד שהשכנים מזמינים משטרה, המשטרה קוראת לעובדי הרווחה. עובדי הרווחה מזמינים חוקרת ילדים מטעם משרד הרווחה אף היא עובדת סוציאלית, זו מסיתה בחקירה את הילד נגד הוריו. היא משכנעת אותו כי הוריו מתעללים בו. "הודאתו" בחקירה כי הוריו "מתעללים" מוקלטת, עובדי הרווחה מגיעים עם ה"ראיה המוקלטת" להורה ה"מתעלל" וכופים עליו "טיפול". ההורה הזה יהפוך להורה חלש. הוא לעולם לא יוכל להפעיל יותר סמכות הורית כי הוא יפחד מהילד שלו. הוא יפחד שהילד שלו יעליל עליו כל מיני עלילות שווא בפני עובדי הסעד. הילד הזה יהפוך לעבריין.

כך מייצרים פקידי הסעד ממשרד הרווחה נוער עבריין.

ומה קורה לילד שנשללה ממנו הסמכות ההורית ע"י עובדי רווחה? מה קורה לילד חסר גבולות?

זה ילד שלא מסוגל לקבל מרות. אם אינו מסוגל לקבל מרות בבית, גם לא יהיה מסוגל לקבל מרות במקום העבודה, הוא ייזרק מכל מקום עבודה.

הוא אף לא יוכל לקבל מרות של החוק, וכך יהפוך לפושע, לעיתים רוצח.

חובות הילד מבטיחות את זכויותיו

אין זכויות ללא חובות. כולם מדברים על זכויות הילד, אך אף אחד לא מדבר על חובות הילד.

זכויות ללא חובות הן לא זכויות, הן פארסה דמיונית.

רק חובות הילד יבטיחו את זכויותיו. אדם ללא חובות ילמד לחשוב שכל דבר מגיע לו. הוא יהפוך לעבריין, יגיע לבית הכלא ואז יאבד את זכויותיו. לכן החובות שלנו יבטיחו את הזכויות שלנו.

"הוא רק ילד"

"הוא רק ילד", כך אמרה אמו של עדן אוחיון, הרוצח של גדי ויכמן. כך זה בעצם מתחיל. אוזלת היד בחינוך הילדים של הורה שטוען שילדו הבריון "הוא רק ילד".
צפו בסרטון על ילדים רוצחים ברחבי העולם. ילדים שרצחו ילדים אחרים, ילדים שרצחו את הוריהם ועוד, כאן בקישור הזה.

ילד לא יכול לסבול חולשה של הורה

"הילד גדל כנסיך. אסור לתסכל אותו, הוא צריך לקבל כל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה", טוענת הפסיכיאטרית ד"ר שולמית בלנק. "כשהם מגיעים למקום שיש בו חברה נסיכים מתנגשים בנסיכים, יש מין מלחמת דיאדוכים".

"אני רוצה להגיד משהו חשוב, שיצא גם מאוד ברור במחקרים", היא מוסיפה. "ילד יכול לסבול כמעט כל דבר. אגרסיה של הורה, מצבים אדברסריים קשים מאוד, הוא לא יכול לסבול דבר אחד: חולשה של הורה. כי ההורה אמור להגן עליו ואם ההורה שאמור להגן עליו חלש, העולם שלו מתמוטט ואז הוא עושה כל מני דברים או שאם הוא אלים ואגרסיבי וחזק, הוא יפנה לאלימות ולעבריינות, אם הוא חלש, אז הוא יהיה קורבן והוא יפתח מחלות נפש, מחלות אחרות ודיכאון".

קראו את הספר "הורים טובים מדי" של ד"ר שולמית בלנק והפסיכולוגית אורלי פוקס. בספר יש בין השאר בקורת על עבודתן של העובדות הסוציאליות ממשרד הרווחה אשר כובלות את ידיהם של ההורים ומייצרות נוער עבריין. זה אותו נוער שלאחר מכן יפרנס את החברות שלהן בבתי הכלא ובפנימיות לעבריינים.

כך משרד הרווחה יוצר לעצמו עבודה יש מאין.

צפו בתחקיר של אושרת קוטלר, ערוץ 10 על נוער רוצח.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

בשם טובת הילד גנבו לנו את הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 2, 2012


אזרחים יקרים. לעולם אל תאמינו לעובדי רווחה. לעולם אל תבטחו בהם. מדובר באנשים מסוכנים ביותר שכל מטרתם היא לפרק משפחות על מנת ליצור לעצמם תכולת עבודה מלאכותית. פקידת סעד ראשית חנה סלוצקי אף הודתה כי אין לתת אמון בעובדי רווחה. היא הבהירה כי מטרת עובדי הרווחה היא ליצור אמון מזויף עם האזרחים ואחר כך להפר את האמון עימם, הנה כאן עדותה בסרטון הזה.

להלן סיפורה של משפחה אתיופית שבנם עומד להיחטף לאימוץ ע"י השירות למען ההתעללות בילד. אם אתם נתקלים ברחוב או בכל מסגרת אחרת במשפחות לבנות שהולכות עם ילדים אתיופיים, דעו לכם כי רבים מהם נחטפו לאימוץ כפוי בניגוד לרצון משפחתם הביולוגית ובניגוד לאמנת זכויות הילד הבינלאומית:

אחותי חלתה לפני כשבע שנים בסכיזופרניה. לפני כשנה וחצי נולד לה בן מתוק להפליא, שירותי הרווחה הוציאו אותו מחזקתה.

ביקשתי לאמצו דרך הרווחה בעיר ולאחר מכן גם מהשירות למען הילד, אך אלו אמרו לי כי אין לי את האפשרות לעשות זאת כיון שאינני נשואה, לפני כארבעה חודשים התברר לי כי יש לי את הזכות ולא רק זאת, אלא שפקידת הסעד הייתה מחוייבת לבדוק אם מישהו מבני המשפחה יכול לאמצו, ולא עשתה כן.
מייד לקחתי עו"ד והגשתי בקשה בבית המשפט לאמצו, ובתאריך ה-25.06.12 ידון ביהמ"ש לראשונה בבקשה.

בדיקת מסוגלות הורית – ניגוד אינטרסים
ביהמ"ש הפנה אותי לבדיקת מסוגלות הורית בשירות למען הילד (ניגוד עניינים מובהק!!!) ואלו נתנו חוו"ד כי למרות התרשמותם לגביי ולגבי בין זוגי וכי אין להם ספק כי אנו נהיה הורים טובים ומטיבים, הם לא ממליצים להעתר לבקשתי מאחר ויש לנתק את הילד מאימו עקב מחלה, וכי יש אפשרות שלא תתן לנו לגדלו באופן שיהווה ביטחון לילד, וזאת על אף שאחותי חזרה מספר פעמים על הסכמתה שהילד יעבור לאימוץ אצלי ומתנגדת בתוקף לשלוח אותו לאימוץ במשפחה זרה.
ההסכמה שלה אינה ויתור על בנה, להיפך, היא רוצה לוודא כי הוא אכן נמצא בידיים טובות ואצל אדם שהיא סומכת עליו שיעניק לו את האהבה לה הוא ראוי (אין אהבה שתשווה לאהבת אדם שהוא בשר ובשרך).

חשוב לציין כי השירות למען הילד, אותו גוף שבחן את מסוגלותי הוא שרוצה ועתר לביהמ"ש להכריז על הילד כבר אימוץ ולשלוח אותו לאימוץ סגור.

חשוב לציין כי בתסקירים שנמסרו מפקידת הסעד, אשר מבקשת להכריז על הילד כבר אימוץ, ישנם שקרים חוזרים ונשנים לגבי בקשתי לאמצו בתחילת התהליך, כשרק יצא מביה"ח (אשר אוכל להוכיחם כשקר) וכן השמטת דברים חשובים שנאמרו בזמנו.

אני לא האמנתי כי פקידת הסעד, שבזמנו נתנה לנו להאמין כי היא תומכת בנו ואף שמתי את ראשי על כתפה ובכיתי, תתקע לנו סכין בגב.

פקידת הסעד הבטיחה כי במידה ואחותי תשתף פעולה ותקבל טיפול תרופתי ותקפיד ללכת למעקב אצל פסיכיאטר, היא, פקידת הסעד, ובכלל השירות למען הילד יסייעו לנו בהחזרת הילד למשפחתו וילוו אותנו בתהליך קבלתו.

אחותי כבר שנה וחצי לוקחת טיפול תרופתי ומקפידה ללכת למעקב אצל פסיכיאטרית ואף יוזמת פגישות ומדווחת על מצבה גם מעבר למפגשים.

ניצלו את התמימות שלנו, את חוסר הישע בו היינו, את חוסר הניסיון ואת העובדה כי אין לנו ידע בתחום.
ניצלו את האמון שנתנו בשירותי הרווחה ופשוט לקחו לנו את הילד מבין האצבעות.

לא האמנתי ולא הייתי מאמינה שדברים כאלה קורים בארץ שלנו במדינה מפותחת ונאורה.
אם אני הייתה קוראת את הסיפור הייתי חושבת שזו בדייה.
אך המציאות גדולה מכל דמיון.

בשם "טובת הילד" שירותי הרווחה מבצעים סחר בילדים, לוקחים ממשפחות מיעוטי יכולת (לאו דווקא כלכלית) ומוסרים למשפחות חזקות.
משפחה שרוצה לאמץ ילד מחכה בין 10 ל-20 שנה לילד, על שירותי הרווחה מופעלים לחצים מצד משפחות אלא שרובן הן משפחות עשירות ( שלא הצליחו להביא ילד לעולם או מעדיפות לאמץ, כל אחת מהסיבה שלה).

היום זה קרה לנו, מחר זה יכול לקרות גם לכם!!!

בתאריך ה-25/06/2012 בשעה 09:00, אנו נפגין מול ביהמ"ש לילדים ונוער בראשל"צ.

אני מבקשת מכל מי שהיא אמא, מכל מי שהוא אבא, מי כל מישהו שהוא אח או אחות, או בן של יגיע לתמוך בנו.
היום זו המלחמה שלי ומחר יכולה להיות של כל אחד אחר.

כתובת בפייסבוק:

http://www.facebook.com/frieutm

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

המניע של העובדים הסוציאליים להוציא ילדים מהבית הוא כסף ולא טובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 9, 2012


אילנה עמרמי ירימי, לשעבר מנהלת בחינוך המיוחד מסבירה מהו המניע של עובדי הרווחה להוציא ילדים מהבית:

צריך להבין מהיכן באה "הדאגה" להוציא ילדים מהבית. כל ילד שנכנס לפנימיה, או מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי או כל מסגרת ממשלתית אחרת, מכניס "לעסק" הרבה כסף. בלי ילדים אין עסק, ואם חלילה "העסק" במצב כספי לא טוב, מחפשים ילדים גם "מתחת לשטיח" כדי להציל את העסק. בעסק יש הרבה נהנתנים שחיים על חשבון הילדים, כך שכל המרבה בהריסת נפשות של ילדים הרי זה משובח…לעסק!!! והאמינו לי אני יודעת מקרוב בתור מנהלת בי"ס לחינוך מיוחד שתלמידים מספר היו בפנימיה פרטית.(הבאתי לסגירתו).

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מול המצלמה: פקיד הסעד יוסי דיאמנט מבלה בעירום עם נער בן 15

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 7, 2012


העובד סוציאלי יוסי דיאמנט מן המועצה האזורית חוף הכרמל  הורשע בשבוע שעבר בביצוע מעשים מגונים בנער בן 15 שבו טיפל. חבריו של הנער הם שעקבו אחר האיש, תיעדו את המעשים והפלילו אותו. לידי חדשות 2 הגיעו התמונות המפלילות: כך נראתה ההטרדה המינית בחוף הים, לאור יום.

מידע נוסף על הפאדופיל דיאמנט כאן בקישור הזה.

קישור לחדשות ערוץ 2 שפרסם את הסרטון כאן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

10 מכות מצרים ומכת המחץ – מכת הקרציות הסוציאליות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 5, 2012


Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

יותר מרבע מהשוהים בפנימיות דיווחו על אלימות אנשי הצוות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 13, 2012


"למעלה מרבע מבני הנוער השוהים בפנימיות דיווחו על פגיעה פיזית מצד אנשי הצוות" – כך מגלה סקר שערכה האוניברסיטה העברית בירושלים. עוד עולה מהנתונים כי שליש מהנערים והנערות חוו אלימות מילולית מאיש צוות, לפחות פעם אחת בחודש האחרון.

ילדים ובני נוער בפנימיות במגזר הערבי חשופים לאלימות ברמה גבוהה בהרבה מאשר אלה שמתגוררים בפנימיות אחרות.

זוהי למעשה המדיניות להגנת הילד בה דוגלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה – הן דוגלות באלימות כאמצעי להגנה על ילדים, זאת על בסיס האג'נדה של פקידי הסעד הגורסת כי יש לבצע טרנספר של ילדים מביתם אל מוסד סגור, עד כדי מימדי מגפה.

למעלה מרבע מבני הנוער השוהים בפנימיות דיווחו על היותם קורבנות לאלימות מצד אנשי הצוות, כך על פי סקר שערכה ד"ר שלהבת עטר-שוורץ, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. הסקר הוצג היום בכנס המועצה לשלום הילד בבאר שבע.

מממצאי הסקר, שכלל מדגם של 1,324 בני נוער בגילאי 18-11, עולה כי 28% מבני הנוער דיווחו על היותם קורבנות להתנהגות פיזית אלימה מצד איש צוות מהפנימייה. עוד מצאה עטר-שוורץ כי ילדים ובני נוער בפנימיות במגזר הערבי חשופים באופן בולט יותר לאלימות בהשוואה ליתר הפנימיות.

תחת הגדרת אלימות פיזית, בדקה עטר-שוורץ אירועים בהם דחיפה, צביטה, סטירה, בעיטות ואגרופים. מבחינת אלימות מילולית בדקה העלבות והשפלות מילוליות וכן קללות. על פי הסקר, 33% מהנשאלים הערבים דיווחו על העלבות והשפלות שונות, זאת לעומת 29% מהיהודים שדיווחו על כך. 26% מבני הנוער הערבים דיווחו שספגו סטירות מאנשי צוות, לעומת 7% בקרב בני נוער יהודים, וכך 22% מבני הנוער הערבים דיווחו על אלימות פיזית כמו בעיטות ואגרופים, לעומת 8% מבני הנוער היהודים.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, הגיב לדברים שעלו במושב ואמר כי יש הכרח להקים מוסד של נציב קבילות מיוחד לילדים בפנימיות, שבראשו יעמוד שופט בדימוס ואשר יהיה נגיש וזמין לכל ילד במסגרת חוץ-ביתית.

מאמרים נוספים בנושא המכלאות לילדים של משרד הרווחה:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »