הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘נחמה טל’

אימוץ בין תרבותי אינו לטובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 11, 2012


מחקרים בכל העולם מראים באופן עקבי כי כאשר הילד מאומץ ע"י משפחה שהיא בעלת מורשת תרבותית, דתית, אתנית, הסטורית ושפתית שהיא שונה ממורשתו המקורית, כך יתגלו יותר קשיים באימוץ.

הפשטת זהותו של הילד משורשיו ומורשתו

קשיי האימוץ בולטים בעיקר באימוצים הבין-ארציים בהם מאומצים ילדים שרובם מגיע ממדינות חבר העמים לשעבר, ילדים שהם בעלי מראה, דת, תרבות ומורשת שהיא שונה לחלוטין מן המורשת של המשפחה הישראלית המאמצת. קשיים אלו מסלימים בגיל ההתבגרות, עת הילד מגבש את זהותו (עיין ערך תיאוריית זהות האני של אריקסון). די לראות את הקונפליקטים המתפרצים בעבודת השורשים שעושים ילדים מאומצים בד"כ בכתה ז'. הם כותבים על השורשים של הוריהם המאמצים, אך לא על השורשים שלהם עצמם, משום שהאימוץ הפשיט אותם מזהותם, וניתק אותם לחלוטין ממורשתם. מהלך זה, לא רק  שגורם לתלישות, הוא גם גורם לעיתים לקונפליקטים פנימיים, כי מה אמור להרגיש ילד בלונדיני תכול עיניים, ממוצא אוקראיני, שכותב עבודת שורשים, ואשר אומץ ע"י משפחה ישראלית יהודית שאבותיה נרצחו במלחמת העולם ע"י אוקראינים?


ילדים אתיופיים מועברים למשפחות לבנות בניגוד לאמנת זכויות הילד

גם באימוצים המקומיים לא בוחלים עובדי משרד הרווחה בשום אמצעי לניתוק הילד ממורשתו הביולוגית. הם מעבירים ילדים לאימוץ במשפחות שונות לחלוטין במנטליות שלהן ממשפחות המקור, ובכך גורמים נזקי זהות קשים לילדים המאומצים.

כך תוכלו לראות ילד חילוני שמועבר לאימוץ במשפחה דתית או חרדית, או ילד ממוצא רוסי שמועבר לאימוץ במשפחה שאינה דוברת רוסית. המצב חמור כפליים כשמדובר בילדים אתיופיים שמאומצים ע"י הורים לבנים, זאת משום שילד אתיופי כזה אף לא יכול להסתיר את עובדת אימוצו. האימוץ כתוב לו כמו שלט על המצח לכל מקום אליו ילך, משום שהוא נבדל בחזותו מן המשפחה הלבנה.

כך תוכלו לראות למשל ילדה אתיופית שאומצה ע"י איזו פרופסור אשכנזיה דתיה ובעלה, שלהם יש 3 ילדים ביולוגים ועוד ילד מאומץ לא אתיופי. אז כשהילדה הולכת ברחוב עם 6 בני משפחתה הלבנים, בעוד היא בעלת עור כהה, ברור שהיא תרגיש שונה ובמיעוט. או שתי ילדות אתיופיות שאומצו ע"י רווקה מזדקנת, פסיכולוגית לבנה שעובדת עם משרד הרווחה.

יש כאלו שיטענו שאין כמעט משפחות אתיופיות מאמצות, אבל ברור לכולנו שמשרד הרווחה משקר, משום שמשרד הרווחה מתעלם באופן עקבי מן המשפחה המורחבת של הילד. קחו למשל את המקרה של תינוק אתיופי שמועמד לאימוץ כי אמו הביולוגית אינה כשירה לטפל בו. הדודה, אחות האם, היא בעלת תואר אקדמי, שירתה בצבא, עובדת וחיה עם בן זוג מעוניינת לאמצו, אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, ראו קישור כאן על המקרה.

משרד הרווחה מודע היטב להשלכות השליליות של מדיניות האימוץ הקלוקלת שלו, שאגב מנוגדת לאמנת זכויות הילד,הקובעת בסעיף 8 כי על המדינה החתומה על האמנה לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לאומיותו וקשרי המשפחה שלו. משרד הרווחה מצפצף על אמנת זכויות הילד, וממשיך להתעלם מטובתו של הילד. למה? משתי סיבות עיקריות:

  1. כי השירות למען הילד צריך להצדיק את קיומו, ולשמר את המשרות המיותרות של העובדים הסוציאליים שחוטפים ילדים לאימוץ. פקידת סעד חנה סלוצקי הידועה לשמצה אמרה כי העובדים הסוציאליים אינם מסתובבים ברחובות ומחפשים ילדים להוצאה מן הבית. ובכן, היא הסתירה את האמת, משום שעובדים סוציאליים פרוסים באופן תדיר בבתי ספר, והם אף מסתובבים דרך קבע בבתי חולים, לאתר אמהות שבאות ללדת בגפן על מנת להפעיל עליהן לחץ למסור את ילדיהן לאימוץ.
  1. כי התור של המשפחות שרוצות לאמץ ארוך כאורך הגלות. המשפחות המאמצות האמידות הללו יוצרות לחץ על משרד הרווחה למסור את התינוקות להן ולא למשפחתו המורחבת של התינוק. עובדי הרווחה אינם פועלים לטובתו של הילד כי אם לטובתה של המערכת, והמטרה שלהם היא להביא את המערכת שלהם למצב של שיווי משקל.

הישוב כוכב יאיר כדוגמא לכשלון מודל האימוץ

די לראות את תוצאות האימוץ העגומות בדוח לשכת הרווחה של הישוב כוכב יאיר, למשל, כדי להבין שמדיניות האימוץ הכפוי של משרד הרווחה היא בניגוד גמור לטובתו של הילד.

כוכב יאיר כידוע לכם הוא ישוב ברמה סוציו אקונומית גבוהה. האשכול הסוציו אקונומי של כוכב יאיר הוא ברמה 9 מתוך 10. מכך ניתן להסיק שבישוב זה אין אוכלוסיה רבה המטופלת בלשכת הרווחה.

שיעור הילדים המאומצים הוא כ- 0.3% מכלל האוכלוסיה. למרות זאת, בדוח של לשכת הרווחה של כוכב יאיר (כאן בקישור הזה) דווח כי בשנת 2008 טופלו בלשכה 11 ילדים עם בעיות התנהגות ועוד 6 ילדים מאומצים. כלומר מתוך 17 ילדים עם בעיות התנהגות, 6 מהם היו מאומצים. במלים אחרות, כ- 30% מן הילדים שטופלו על רקע בעיות התנהגות בכוכב יאיר היו ילדים מאומצים למרות שחלקם היחסי באוכלוסיה הוא 0.3% בלבד.

אימוצים שנכשלו

אימוץ שנכשל מוגדר כאימוץ בו ההורה המאמץ החליט להעביר את הילד לטיפול המדינה, או שהמדינה בכפיה הפקיעה את הטיפול מן ההורה המאמץ.

באנגלית המינוח לאימוץ שנכשל הוא Adoption Disruption  או Adoption Dissolution או Adoption Breakdown

בדוח של המועצה הלאומית לשלום הילד, בעמוד 100 בקישור הזה, מצוין כי 1.7% מילדי הפנימיות הם ילדים מאומצים. שיעור זה גבוה יותר מפי 3 משיעורם באוכלוסיה. ההגיון המעוות של עובדי הרווחה אומר שאם הילד יועבר לאימוץ, אז הוא יקבל את כל צרכיו מן המשפחה המאמצת ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, והילד יפרח, ואולם בפועל המודל הזה נכשל, משום שילדים מאומצים רבים נפלטו מן המשפחות המאמצות אל הפנימיות, ושיעורם בפנימיות גבוה יותר משיעורם באוכלוסיה.

בשנת 2009, אמרה אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, בראיון לעיתון "לאשה" כי כ-10% מן הילדים שנמסרים לאימוץ בישראל אינם מתאקלמים במשפחה ומועברים ממנה. לפחות מחציתם נקלטים במשפחה אחרת.

לאחרונה הגישה ח"כ מרינה סולודקין יחד עם ח"כ שלמה מולה, הצעת תיקון לחוק הנוער, הקובעת כי ילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, ואשר מתנהל בה אורח חיים הזהה או דומה לאורח החיים שהוא מכיר. כאן בקישור הזה.

אוקראינה נסגרה לפני שנה לאימוצים של פעוטות, אך אימוצים בין ארציים ממשיכים להתבצע מרוסיה לישראל. אנו תקוה כי הגברת סולודקין תהיה עקבית באג'נדה שלה, ובשל קשריה ברוסיה תפעל גם לסגירת האימוצים הבינלאומיים מרוסיה לישראל, אשר אינם משרתים את טובת הילד מאותם טעמים שהיא עצמה ציינה בהקשר לאימוצים המקומיים.

בנוסף, מרבית האימוצים מחו"ל נוגדים את עקרונות האימוץ הבין ארצי של אמנת האג, משום שבאמנה זו מצויין שרק לאחר שעשו את כל הבדיקות הנדרשות, והגיעו למסקנה כי  ילד אינו יכול לגדול בארץ המוצא שלו, אזי יש להוציאו לאימוץ בין ארצי. בפועל, בשל הסחר בילדים, (22,000 יורו משלם כיום הורה ישראלי עבור ילד רוסי), ילדים רבים מועברים ממדינות אלו למדינות שונות בעולם, ללא שנבדקה אופציית האימוץ המקומי. מאחר ואוקראינה ורוסיה אינן חתומות על אמנת האג, אז תעבורת הילדים משם למדינות אחרות בעולם עובדת בהילוך גבוה, כמו פרה חולבת.

ומה קורה בחו"ל

גם בחו"ל מצב האימוצים הוא בכי רע.

בארה"ב בה מספר הילדים עד גיל 18 עומד על כ-75 מליון ילדים,  יש כחצי מליון ילדים בבתי אומנה, כלומר 0.67% מן הילדים האמריקאים חיים מחוץ לבית.

מאידך, בין 10% ל-25% מן האימוצים בארה"ב נכשלים, וכשליש מן האימוצים בבריטניה נכשלים.

שימו לב ששיעורים אלו גבוהים בהרבה משיעור הילדים הביולוגים שהוצאו מן הבית (0.67%), כלומר, אם אתה ילד מאומץ, יש סיכוי גבוה הרבה יותר שתוצא מן הבית המאמץ מאשר אם אתה ילד ביולוגי, ובמלים אחרות, הבית המאמץ מהווה בד"כ תחליף גרוע לבית הביולוגי.

המסקנה הזו מגובה גם במחקר הענק של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), שקבע שעדיף לילד לגדול במשפחה "הרוסה" מאשר להוציאו מן הבית, כאן בקישור הזה.

הפרעת התקשרות תגובתית – Reactive Attachment Disorder

גם הורים מאמצים שלא ויתרו על ילדיהם המאומצים, דרכם אינה סוגה בשושנים. כדי להבין על קצה המזלג את הקשיים שעוברים הורים מאמצים וילדיהם המאומצים, מספיק לקרוא את העדות הבאה באנגלית של אב אמריקני שאימץ שני ילדים מרוסיה, שבוכה על מר גורלו, ואשר מאשים את רשויות הרווחה, שהתערבותם רק החמירה את מצבם של הילדים המאומצים:

My wife and I adopted a boy and a girl from Russia after having two children of our own. Since then we've had nearly 11 years of school expulsions, threats and acts of violence, attacks on teachers and other students, trips to the ER for psych evaluations, stays in psych wards, calls to the police, a sting of an internet sex predator, fires, defiance, verbal abuse, etc. Our older kids, now on their own, no longer want to come home because of their adopted siblings and I'm afraid my wife has literally been driven to the edge of madness by the experience. I'm so burned out to the whole experience all I want to do is get in my car and drive somewhere, anywhere, and my hope is that soon they'll out the door and never return. I fear that my marriage, however, is too deeply damaged by this experience to ever recover and heal. If there was one thing I could do over in my life, it would be to go back and undo this whole debacle. Our local social services have never been of any assistance and their advice and interventions have only made things worse. The schools have been no help and we've basically had to weather all of this on our own. I'm tired of it. I'm tired of carrying pepper spray in my own home and wondering what he next catastrophe will be. My advice to anyone considering an adoption from Eastern Europe would be to forget it.

ילדיו של אותו אב כפי הנראה סובלים ממה שמכונה 'הפרעת התקשרות תגובתית' – Reactive Attachment Disorder, תסמונת שאגב לא קיים עבורה טיפול מתאים, ושוק ה"מטפלים" רווי  בתרפיסטים שרלטנים שטוענים כי "יש להם טיפול לתופעה", זאת על מנת לנפח לעצמם את חשבון הבנק שלהם, ואגב רובם ככולם מתגוררים בוילות שנבנו מכספם של המשפחות האומללות, שאותן הם רוששו ב"טיפולי המשחק" הדיאדיים המגוחכים שלהם.

הנה כאן עדות של אם אמריקנית מאמצת על כשלונם של התרפיסטים, לאחר מכן באה תגובה של תרפיסט נוכל שיש לו "טיפול פלא", ולאחר מכן באה תגובה של אחות של אם מאמצת שהתרוששה בגלל טיפולי הונאה של תרפיסטים נוכלים:

http://www.mdjunction.com/forums/reactive-attachment-disorder-discussions/introductions-personal-stories/3746783-help-rad-mom-adopted-daughter-from-russia

נקודת מבטו של הילד המאומץ

פיטר טוד הוא אמריקני שנולד להורים גרמנים והיה אחד מ-10,000 ילדים גרמנים שאומצו ע"י הורים אמריקניים בשנות ה-50, 60 ו-70. פיטר טוד כתב ספר בקורת נוקב על נזקי האימוצים הבין תרבותיים, על כך שתמיד הרגיש שונה ולא שייך, על כך שלא הצליח להתחבר להוריו, על הפרעת ההתקשרות בה היה נתון, ועל בגרותו כאלכוהוליסט.

צפו בפיטר טוד שמציין אף את הסחר המאסיבי בילדים ממדינה למדינה, את בקורתו על קניית תינוקות, ומדגיש שגם סוכנויות האימוץ בארה"ב הודו שרק אחוזים בודדים מן הילדים המאומצים ממדינות העולם השלישי הם ילדים שהוזנחו או ננטשו. רובם אומצו באימוץ כפוי ובמניפולציה ממשפחות חלשות ודלות אמצעים.

גם הוא כמו שאר המומחים העולמיים בנושא, דוגל בגיבוש מדיניות תמיכה מתאימה בקהילה של המשפחות הביולוגיות המתקשות בגידול ילדיהן.

פיטר טוד מדבר גם על האופטימיות הזעירה שיש תמיד לשמור גם כשיש קשיים, עובדה, הוא הידרדר לאלכוהוליזם, השתקם וכתב רב מכר על כך.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

משרד הרווחה מודה: "אנו עוסקים בסחר ילדים לאימוץ"

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 9, 2011


יצא המרצע מן השק

בכתבה שפורסמה אתמול בידיעות אחרונות על האימוץ הבין-ארצי של ילדים מחו"ל הודה משרד הרווחה כי בתהליך זה מתקיים סחר בילדים, תמורתם משולם שוחד לפקידים, עובדים סוציאליים מקומיים, שופטים, מנהלי בתי יתומים ומאעכרים במדינות העולם השלישי. סחר בילדים מנוגד לחוק הבינלאומי ולאמנת האג להגנת הילד האוסרת להפיק רווחים מאימוץ ילדים.

10 עמותות ישראליות הפועלות בהיתר משרד הרווחה לייבא ילדים מחו"ל, ביניהן עמותות המעסיקות עובדות סוציאליות ופקידות סעד לשעבר,  הודו כי הן משלמות שוחד מתחת לשולחן לפקידים מושחתים במדינות המוצא, על מנת שאלו יספקו להם ילדים לאימוץ. משרד הרווחה הודה כי למרות שהוא מודע לתשלומי השוחד, הוא אישר לעמותות להמשיך לפעול. שחיתות צרופה !!

שוחד הוא דבר מקובל

"בחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…", כך טוענים מנהלי העמותות, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מן ההיבט המוסרי וההרסני של התופעה החולנית הזו שהתפשטה למימדי מגיפה.

נזכיר לכם כי בחלק מהמדינות מילת נשים היא דבר מקובל.

בחלק מהמדינות רצח על כבוד המשפחה הוא דבר מקובל,

ובחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…

המאמר 'השקרים שאנו אוהבים לשמוע' מתאר באופן נרחב איך מתנהל סחר הילדים לאימוץ בעולם.

חסרים ילדים לאימוץ אז שומרים את הילדים הטובים לישראלים

"יש הרבה זוגות שמתחרים על כל ילד, וצריך לשלם למנהל בית היתומים בחו"ל כדי שישמור את הילדים הטובים לזוגות מישראל", כך טוענים בעמותות.

זה מזמן אנו טוענים כי ישראלים לא מאמצים מטעמים הומניטאריים אלא מטעמים אגואיסטיים. אם היו הומניטאריים באמת, היו מאמצים ילדים נכים וחולים שאף אחד לא רוצה אותם, אבל הישראלים רוצים את מה שקשה למצוא – תינוקות בריאים, זאת משום שנדיר מאד כי אם תנטוש את תינוקה הבריא, גם אם היא דלת אמצעים. לדרישות המאמצים הישראלים יש השלכה הרסנית על הילד. ההורים המאמצים שותפים בעקיפין לגרימת נזק לילדים אותם הם מאמצים בשני מישורים:

1. הביקוש לילדים מאומצים שלא קיימים יוצר היצע מלאכותי. הוא מדרבן את מקבלי השוחד להוציא יותר ילדים לאימוץ, משום שעל כל ראש הם מרוויחים כסף שחור. התוצאה: ילדים למשפחות נורמטיביות אך מוחלשות מוצאים מהבית לאימוץ כפוי כדי לספק את הביקוש לילדים, קרי לספק את צרכיהם של ההורים המאמצים. האימוץ כשלעצמו, קרי ניתוק הילד ממשפחתו ומורשתו הוא טראומטי לילד וגורם לו נזק רגשי.

2. בחלק מהמדינות נדרש כי טרם העברתו של הילד לאימוץ מחוץ למדינה, יש לאפשר להורים מאמצים מקומיים לאמץ את הילד. אם עוברת שנה והילד לא אומץ ע"י מאמצים מקומיים אזי הוא יכול להיות מאומץ באימוץ בינלאומי. במהלך שנה זו התינוק נמק במוסד, סובל סבל תהומי בשל התנאים הקשים במוסד וההזנחה הקשה, וכשהוא יוצא מן המוסד לאחר יותר משנה של שהות בו, נגרמים לו נזקים רגשיים והתפתחותיים קשים, ותהליך השיקום של הילד הוא ארוך.

מדוע הילד שוהה שנה במוסד? כדי לשרת את האינטרסים של ההורה המאמץ

ישראלי משלם 22 אלף יורו עבור אימוץ ילד מחו"ל. בפועל לא מאפשרים למאמצים מקומיים לאמץ את הילדים, משום שלמקבלי השוחד אין מהם רווחים. למקבלי השוחד יש רווחים רק ממשפחות מחו"ל. לכן, הפקידים ומנהלי בתי היתומים מחביאים את התינוקות הבריאים מפני המאמצים המקומיים כדי למסור אותם לאחר שנה למאמצים ישראלים ואחרים. הפקידים המקומיים מראים למאמצים המקומיים רק את הילדים החולים והנכים, ואלו נמנעים מלאמץ אותם כי גם הם רוצים ילדים בריאים.

בינתיים, הילדים הבריאים נמקים במהלך אותה שנה במוסד, ממתינים להורים הישראלים ש"יצילו" אותם מהמוסד, בו הם עוברים התעללות קשה שמקורה בהזנחה ותת גריה. התינוקות אמנם בריאים בגופם אך כשהם יוצאים מן המוסד לאחר שנה של התעללות, הם פצועים קשות בנפשם, קרבנות גחמותיהם של מאמצים שאובססיביים לילד בכל מחיר, גם במחיר סבלו של הילד.

התוצאה: הילדים עוברים טראומה קשה שמצריכה תהליך שיקום ארוך. לרבים מן הילדים הללו יש בעיות קשב והיפראקטיביות כתוצאה מהשהות במוסד. פירוט נרחב על סבלם של הילדים הללו ניתן לקרוא בתחקיר של אריאלה איילון: לא לילד הזה פיללתי.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

פנו לאימוץ – וקיבלו ילד חולה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 14, 2010


מה קורה להורים שניסו עשרות טיפולי הפריה ונכשלו? רבים מהם פונים לעמותות העוסקות באימוץ תינוקות מחוץ-לארץ. תחקיר "אולפן שישי" חושף הערב התנהלות בעייתית של העמותות הפועלות באימוץ בין-ארצי, התנהלות שמובילה להבאת ילד עם פיגור, איידס או שיתוק. האם אותן עמותות מחפשות לעזור להורים או רק דואגות לרווחים? שימו לב איך שאורנה הירשפלד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ומנהלת השירות למען הילד, מתנועעת בחוסר נינוחות על הכסא.

יפעת גליק | חדשות 2

11 פעמים ניצתה במאיה ורונן תקווה שחלומם להפוך להורים מתגשם. פעם אחר פעם התפוררה התקווה הזאת ומאיה הפילה את העובר. לאחר שבע שנים של ניסיונות להרות, החליטו לנסות אפיק אחר – אימוץ ילד מחו"ל.

על תחום אימוץ ילדים מחוץ לארץ אחראי משרד הרווחה. אנשי המשרד אמורים לפקח על שורה של עמותות ישראליות שאמורות לסייע להורים להשיג ילד בחול. חלק מהעמותות פועלות
מטעמים הומניטריים ואחרות פועלות מטעמי עשיית רווח.

מאיה ורונן שילמו לעמותה למעלה ממאה אלף שקלים, סכום דמיוני שאמור לכסות רק את עלויות הטיסה והנסיעה וגם תשלומים שצריכים לשלם מתחת לשולחן לפקידים במדינה שבה נולדה מי שאמורה להפוך בתוך ימים לבתם. בבית היתומים, נאמר להם, ממתינה לכם
ילדה מקסימה ובריאה.

רק מי שעבר את מסלול הייסורים שחוו מאיה ורונן ייטיב להבין עד כמה בני הזוג התרגשו כאשר אספו את התינוקת נוי היפהפייה בת תשעת החודשים אל החדר במלון שבו התגוררו. לאחר שנרגעו מאיה ורונן מיהרו לקחת את הילדה לרופא מקומי ששידכה להם העמותה, וזה בדק אותה והבהיר שהילדה בריאה לחלוטין.

הילדה הבריאה התגלתה כמשותקת

מיד לאחר הנחיתה, החליטו להביא את בתם גם לבדיקה של רופאה בישראל – אך כאן המתינו להם תוצאות אחרות לחלוטין: התברר שהילדה "הבריאה לחלוטין" חולה ב-PC (שיתוק מוחין).

אסון דומה קרה למאירה. ממש כמו מאיה ורונן, גם היא חוותה אינספור ניסיונות הפריה מתסכלים. היא הגיעה לאחת העמותות על פי המלצת משרד הרווחה בניסיון לאמץ ילד בחוץ לארץ. הרופא שפעל מטעם עמותת האימוץ הגיע מישראל אל בית הילדים בחו"ל, ובתום הבדיקה, עדכן את מאירה שמדובר בפעוטה יפהפייה בת ארבעה חודשים. מצבה הבריאותי, הוא אומר לה,
מצוין.

מאירה אומרת שכבר שם, בבית היתומים, הרגישה שמשהו בהליך לא מתנהל כשורה, אבל העמותה דחקה בה לסיים את האימוץ. כשהגיעה לישראל, הבחינה שהילדה לא ככל הילדים
ומיהרה לקחת אותה לבדיקה רפואית שגילתה שהילדה חולה באיידס.

אחרי כמה חודשים, שבהם כבר נקשרה אל בתה, החליטה מאירה בלב כבד לעשות מעשה. היא השאירה את הילדה במשרדי העמותה שסייעה לה באימוץ בחו"ל.

ההורים המאמצים נותרו לבד

אל מאיה, רונן ומאירה, מצטרפת שורה ארוכה של הורים שאימצו ילדים בחול וגילו שהתינוקות חולים. אך מעבר למה שיכול להיחשב מקריות, ההורים טוענים שגם לאחר שחזרו לישראל הם נותרו לבדם ולא קיבלו סיוע.

"אף אחד מהמדינה לא התקשר לשאול אם אנחנו מסתדרים מבחינה נפשית, מבחינה כלכלית.
שום דבר. התעלמות מוחלטת עד עצם היום הזה", הם אומרים. "ההורים חשים מופקרים וגם אומרים להם: אימצתם באופן פרטי, תשברו את הראש באופן פרטי".

מתוך 21 עמותות אימוץ שפעלו בישראל נותרו כיום 8 בלבד. מאחת מהן, שקרסה בחודש האחרון, ביקשו הורים לקחת את כספם בחזרה. הם פנו למפקחת הארצית על האימוץ הבין-ארצי בישראל, נחמה טל. מבקר המדינה לשעבר, אליעזר גולדברג, נדרש גם הוא לעניין. בדוח שכתב בשנת 2000, ומאז שנחתם, צריך לומר, לא השתנה רבות.

קישורים נוספים:

לא לילד הזה פיללתי – תחקיר של אריאלה איילון על בעיות התנהגות של הילדים המאומצים ממדינות חבר העמים והגוש המזרחי עקב ההזנחה וההתעללות הקשה שחוו בעת השהייה שם במוסד.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | 3 Comments »