הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘משפחות במצוקה’

שבעת החטאים של אמצעי התקשורת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 29, 2010


השבוע שוב היינו עדים למקרה טראגי בו אמא ניסתה לרצוח את ילדיה ולהתאבד. האב שהגיע מחו"ל וכפי הנראה לא היה שותף לגידולם של הילדים טען כי "האמא אישה לא טובה" ובמקביל טען כי "היא טיפלה בילדים יפה". התקשורת בחרה להדגיש את המשפט הראשון ככותר ולא את המשפט השני ככותר. התקשורת בחרה להחדיר לתודעת הציבור כי "האמא היא אישה לא טובה". כאן בקישור הזה ב-Ynet.

ננסה להבין מה חלקם של אמצעי התקשורת בעיצוב חיינו ודעותינו בכלל ובמקרים טראגיים כאלו בפרט.

זהו מאמר המבוסס על מאמרו של פרופסור גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה אשר מתאר את שבעת החטאים של התקשורת בסיקור הפשיעה הישראלית:

1. חטא "השיפוט המהיר"

חטא בו התקשורת ומשטרת ישראל ממהרים לשפוט ולחרוץ את גורלו של החשוד. השופט המחוזי לשעבר, שלי טימן אף ציין כי החלטות שופטים מבוססות בחלקן על מה שנכתב בתקשורת ועל דעת הקהל.

זוכרים את פרשת האם שהבריחה את ילדיה לבריטניה מפחד שירותי הרווחה של עירית תל אביב. משטרת ישראל תעתעה בציבור ופרסמה חשד הגובל בהוצאת לשון הרע כי "האם ניסתה למכור את ילדיה". פרשה זו הסתיימה בקול ענות חלושה כשהכל התגלה כעורבא פרח, אבל התקשורת והמשטרה לא טרחו להתנצל על פרסום הדיבה הזה.

זוכרים את פרשת סם האונס בפרדס חנה באוקטובר 2007, בו פורסם כי בת 12 נאנסה באכזריות ע"י נערים בני 13 כנראה בעזרת סם אונס?

ומה קרה בפועל? לא אונס ולא נעליים. דוח רפואי קבע כי ה"נאנסת" כלל לא נאנסה.

עוד כשלון חקירתי של משטרת ישראל: המשטרה בטרם השלימה את החקירה "רצה לספר לחברה" ובישרה לתקשורת כי שני הנערים באו עם הילדה לביתו של אחד מהם, שם אנסו אותה לאחר שנתנו לה חומר החשוד כ"סם אונס"…

2. חטא "המקורות האינטרסנטים"

שאלתם עצמכם לפעמים:

למה יש תמונה קטנה של עורך הדין בכתבה על עבריין?

למה המשטרה מדליפה פרטי חקירה?

מדוע מעסיקים עבריינים יועצי תקשורת, יחצנים ודוברים?

מהם יחסי הגומלים בין עיתונאים למקורות המידע שלהם בתחום הפשיעה?

מה הם יחסי הגומלין למשל בין העיתונאים דוד רגב ויעל ברנובסקי לבין משרד הרווחה? מדוע לעולם אינם מפרסמים כתבות המציגות את משרד הרווחה באור שלילי?

מדוע עיתונאים מתחמקים מלסקר מחדלים של עובדים סוציאלים ועובדי רווחה בפרט?

3. חטא "הגלוריפיקציה של העבריינים"

עבריינים אמיתיים לעולם לא ישלמו מחיר כבד. במקום זאת יאדירו את שמם על חשבון העבריינים הקטנים.

את הכשל המערכתי של משרד הרווחה במקרים הטארגיים הללו מתרגמת התקשורת להצלחה כבירה. במקום להעמיד לדין עובדים סוציאלים שהתרשלו בפרשות הללו עובדי הרווחה שוב מצטיירים בתקשורת כ"עושי עבודת קודש" וככאלה שיש לתמוך בהם כאשר הם מענישים הורים אחרים וחפים מפשע ומוציאים רבבות ילדים מביתם ללא סיבה למכלאות משרד הרווחה כעונש בגין פשעם של עשרות ספורות של הורים רוצחים.

4. חטא "האינדוקציה"

חטא זה מתאר את הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן למצוא הכללות בדיווח תקשורתי על פשיעה, המעבר הקל מהמקרה הפרטי להכללה גורפת:

  • "בעלים ממוצא אתיופי רוצחים את נשותיהם…"
  • "במשפחות חרדיות רבות יש סודות אפלים על התעללות בילדים…"
  • "חד הוריות מועדות יותר לפורענות והזנחה של ילדים…" (האמא מבית שמש, האם המתעללת מירושלים והאמא שהטביעה את בנה בים, כולן נשואות)
  • "יוצאי מדינות חבר העמים הם ספקיה העיקריים של תעשית הזנות בישראל…"

ולגמרי לא במקרה "אינדוקציות" אלו הן סטריאוטיפיות ומופעלות על האחר בחברה הישראלית.

5. חטא "העיתונות החוקרת"

מתאר עיתונות שמתיימרת להיות שרלוק הולמס על מנת לייצר ספינים עוד לפני שהמשטרה הכריזה על חקירה.

האם הפוליגרף דובר אמת או שקר?

בפרשת הילדה רוז פורסמו בזמנו שתי ידיעות הסותרות אחת את השניה בנוגע לחקירתו של רוני רון בפוליגרף.

עיתון הארץ ציין כי רוני רון שיקר בבדיקת הפוליגרף.

ואילו ידיעות אחרונות טען כי דיבר אמת בבדיקת הפוליגרף.

בפרשת רצח משפחת אושרנקו מיהר עיתון מעריב לפרסם ידיעה תמוהה לפיה "קיים חשד כי הסבתא רצחה את בני המשפחה ולאחר מכן התאבדה…", וזאת מבלי שבדק את העובדות לאשורן.

6. חטא "הסטטיסטיקות הכוזבות"

"עליה בהתעללות בילדים.. עליה תלולה בהזנחת ילדים…."

אמירות כגון אלו תשמעו בסיטונאות בתקשורת והן תופסות תאוצה בשנים האחרונות.

האומנם עליה בהתעללות או שמא קיים לובי חזק במשרד הרווחה בעל אינטרסים מובהקים להוציא ילדים מן הבית למוסדות סגורים על מנת להמשיך לקבל תקציבים שמנים?

היום כל הרמת קול על ילד או העלבה או אפילו כעס נתפסים כהתעללות. היום ילד שהולך לבד לבית הספר ייתפס בעיני רבים כילד "מוזנח" בעוד שבדורנו היה נתפס כילד "עצמאי". התקשורת בשילוב יד ביד עם פקידי הסעד זורעת פאניקה בציבור על מנת לקדם אינטרסים ממוקדים של משרד הרווחה.

הנה עדות של אישה שחוותה היום שני מקרים בהם התנכל המון זועם להורים וכינה אותם "מתעללים":

"…הכל פה השתגע, התחרפנו כולם! הילד של השכנה שלי רץ לכביש אחרי שעזב לה את היד בכוח וכמעט כמעט נדרס. היא צרחה עליו ונתנה לו פליק כדי שלא יעז לרוץ שוב לכביש.

אנשים התחילו לצרוח עליה שהיא מתעללת בילד שלה וניסו להתקשר למשטרה.

חברה אחרת שלי הייתה בקניון ונדנדה את העגלה של התינוק שלה שיירדם. שתי נשים הזעיקו את כל הביטחון של הקניון כדי לעצור אותה אחרי שמכל החנויות יצאו אנשים דחפו אותה צרחו עליה והשפילו אותה נורא!

בשני המקרים הייתי נוכחת וזה פשוט נורא שהיום אי אפשר לעשות כלום בלי שיתנפלו עליך אנשים ויצרחו ברחוב- תפסנו אמא מתעללת! (מה שקרה בקניון כששתי הנשים דווחו לביטחון הם היו מזה מרוצות מעצמן שתפסו את המטורפת הבאה במקום לשים לב שרצחו אישה לפני כל הקניון. אישה שבסך הכל נדנדה את העגלה של התינוק שלה דבר די מקובל כשתינוק לא נרדם!…"

7. חטא "הפינות האפלות"

"אור השמש הינו המחטא הטוב ביותר" | השופט לואיס ברנדייס, בית המשפט העליון, ארה"ב.

חטא המתייחס לתקשורת העוסקת ב"תחקירים לייט", תקשורת שהופכת עבריינים (גם שופטים עבריינים) לסלבריטיס, תקשורת המתמסרת בקלות רבה מדי לגורמים אינטרסנטיים (משרד הרווחה והעובדים הסוציאלים) – מותירה בחושך, במעמקים אפלים באמת את הפשיעה האמיתית.

דוגמא לפינה אפלה שהתקשורת מתעלמת ממנה: הפשע המאורגן של הממסד בילדים – אלפי ילדים עוברים מדי יום התעללויות קשות כולל אונס בפנימיות משרד הרווחה, אינספור ילדים נרצחו בדם קר במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטרים, אם ע"י מתן סמים פסיכיאטרים, אם ע"י מכות כולל מכות חשמל ואם ע"י ביצוע מעשי התאבדות).

דוגמא לאור שמש מחטא שיוצרת התקשורת באופן מעוות – עדות מפי אם דאגנית שהושפעה אף היא מפני רדיפה של התקשורת את ההורים כאויבי הילדים:

"…לפני כמה ימים הבטחתי לבת שלי, בת 9, ללכת לסרט. בבוקר היא התנהגה ממש לא יפה: הציקה לאחיה סתם, התחצפה, כל דבר "לא בא לי" ו"לא רוצה", פשוט היתה בלתי נסבלת ללא סיבה. אמרנו לה שהסרט מבוטל לאותו היום. בלי להגזים, הילדה בכתה בסלון שעה וחצי על שהיא לא הולכת לסרט. בכי וצעקות. הייתי בטוחה שהרווחה בדרך. נורא פחדתי…"

תקשורת בעלת מחויבות לאחריות חברתית – צריכה להתעמק בשורשי הפשיעה וסיבותיה ולחשוף את הפינות האפלות האמיתיות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

ילדה עברה התעללות ע"י אביה ומשרד הסעד החליט להענישה על כך

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 21, 2010


לא יאומן כי יסופר.

ילדה שעברה התעללות בידי אביה, נאלצת לעבור התעללות שניה ע"י משרד הסעד הידוע לשמצה. עובדות סעד אכזריות רוצות לכלוא אותה במוסד סגור רק משום שכל חטאה היחיד היה שעברה התעללות בידי אביה.

חרב גזר הדין המזעזע של משרד הסעד מרחפת מעל ראשה ולכן היא פונה לתקשורת בבקשת עזרה, שתציל אותה מצפרניהין של העובדות הסוציאליות ופקידות הסעד האכזריות.

נציין כי מרבית הילדים הנשלחים לפנימיות משרד הסעד, מצבם הנפשי מידרדר שם, משום הניתוק מן המשפחה, מעשי האונס והתעללויות הקשות שהם עוברים בפנימיות.

צפו בכתבה הערב בערוץ 1:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

הלוקשים של העובד הסוציאלי מוטי וינטר

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 27, 2010


צפו בלוקשים, בהטעיות ובשקרים שהעובד הסוציאלי מוטי וינטר ממשרד הרווחה מאכיל את הציבור וחברי הכנסת. הוא טוען כי הוא יישם את דוח ועדת גילת, והולך עם הפנים לקהילה, בעוד שמספר הילדים שהוצאו מהבית בכפיה ע"י משרד הרווחה גדל והולך עם השנים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

אימה וטרור של עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 23, 2010


עובדת סוציאלית דופקת לכם בדלת, מה עושים?

אחד התסריטים המבעיתים ביותר הוא התסריט בו מגיעה עובדת רווחה (מכונית פקידת סעד והיא עובדת סוציאלית) לביתכם בליווי משטרה, לעיתים באישון לילה ודורשת מכם לפתוח את הדלת על מנת לראות את ילדיכם. ברוב המקרים לא תדעו מדוע היא הגיעה אליכם, והיא מצידה תעשה הכל כדי להכנס אליכם הביתה, אל תתנו לה להכנס !!! עדיף להתנגד לה עד למצב של אפיסת כוחות נפשית מאשר לתת לה להכנס.

אחת הטקטיקות של עובדי רווחה היא להגיע לבתים בשעות מאוחרות בלילה או בסופי שבוע כדי להוציא ילדים. ומדוע בזמנים כאלו?

  • הם מגיעים בדיוק בזמן שאתם לא מצפים להם, על מנת לנצל את אלמנט ההפתעה, כאשר אתם לא מוכנים וערוכים.
  • הם מגיעים בשעות מאוחרות בלילה על מנת שלא תוכלו להרים טלפון למכרים או לעו"ד שיוכלו להגיע ולעזור לכם.
  • הם מגיעים בסופי שבוע, כאשר בתי המשפט סגורים על מנת שלא תוכלו לעתור נגדם וכך יוכלו להשאיר לעצמם את הילדים החטופים כל סוף השבוע.
  • הם מגיעים מאוחר בלילה, במיוחד כאשר הילדים ישנים, על מנת שתהיה להם סיבה לפרוץ לבית ולראות את הילדים בתוך הבית ולא מחוצה לו, וזאת על מנת שיוכלו לכתוב דוח גם על הבית עצמו.

הנה מספר כללים להתנהגות כאשר עובדים סוציאלים בליווי משטרה מתדפקים על דלתכם:

1. לשתוק

אל תאמרו מילה ואל תנדבו מידע מיותר למעט פרטים יבשים כגון שם וכתובת. זכותכם לשמור על שתיקה, השתמשו בזכות זו. דעו, כי כל מה שתאמרו ישמש מאוחר יותר נגדכם, בדיוק כפי שנאמר לחשודים בסרטי המתח בטלויזיה.

"אבל אין לי מה להסתיר"

בוודאי שיש לכם מה להסתיר, את הפרטיות שלכם. זיכרו ! הם אינם מעוניינים באמת, והאמת אינה מעניינת אותם, הם רק רוצים לקחת לכם את הילדים. עובדי משרד הרווחה הם קבוצה בעלת אינטרס ברור, ויש להם אג'נדה, והם משתוקקים לכל מילה שתאמרו, כדי להשתמש במילים שאמרתם נגדכם, ולא משנה להם בכלל אם התכוונתם למשהו אחר.ובמיוחד, אין לנדב להם מידע על הבעיות שלכם !!!

2. להקליט

תמיד שיהיה ברשותכם מכשיר הקלטה זמין. הקליטו את כל תוכן הפגישה. אם הם מסרבים שתקליטו אותם, הודיעו להם שזכותכם החוקית להקליט, ובמיוחד כאשר מדובר בתוך שטח שהוא שטח פרטי ושייך לכם וזכותכם לעשות בביתכם הפרטי כל מה שתמצאו לנכון, בכלל זה הקלטה.

מדוע יש צורך בהקלטה?

  • להציג את ההתנהלות האכזרית של עובדי הרווחה בהתפרצם לביתכם הן בפני בית המשפט והן בפני התקשורת.
  • הם לא יוכלו לטעון שהייתם אלימים כלפיהם אם יש תיעוד בהקלטה. אל תהיו כעסנים כלפיהם אפילו הם עצמם מתנהגים בוולגריות, וכמובן תעדו זאת בהקלטה.
  • הקלטה מרתיעה עובדים סוציאלים, אשר חוששים שהמהלכים הלא חוקיים שהם נוקטים ייחשפו בהקלטה, ולכן, אם יידעו כי אתם מקליטים,  הם יחששו להגיע לביתכם אלא אם יש להם סיבה אמיתית לעשות כן.
  • הקלטה אף תרתיע את המשטרה מלבצע מעשי אלימות כגון שבירת הדלת או חפצים בבית.
  • הסרטה תוכיח כי הבית אינו מוזנח ותסתור את מה שהן תרשומנה בתסקיר בדבר בית מוזנח ולא מאורגן.

3. אין להכניס אותם ללא צו בית משפט

דברו איתם מעבר לדלת, או מהחלון או צאו אליהם החוצה. נסו לדלות מהם מידע לגבי מטרת בואם, והאם יש הצדקה להכניסם לביתכם או לא. השיחה עימם תהא רק על מטרת בואם ולא עליכם או על ילדיכם.

אל תאפשרו להם להציץ לביתכם או לראות את ילדיכם. סביר להניח שאם הילדים ישמעו את הנקישות בדלת, הם יגיעו לכיוון הדלת, שלחו אותם חזרה לחדרם.

"אנו רק רוצים לדבר עם הילדים שלך"

זה מה שהם עלולים לאמר לכם ובטון מרגיע ונוסך בטחון, אל תיפלו בפתיון. אל תאפשרו להם לשוחח עם ילדיכם ללא נוכחותכם, משום שהם ישאלו אותם שאלות מנחות, ילחצו עליהם "להודות" בדברים שעשיתם ויעוותו את דבריהם. וודאו שהילדים נמצאים עימכם כל העת ואינם מבודדים עימם, זה ישבש את כל התכניות שלהם. המטרה שלהם היא לדלות מן הילדים עדויות בדויות בשיטת הפרד ומשול ע"י הפרדה של הילדים מכם. בנוסף, הם ינסו למצוא "ראיות" מרשיעות בביתכם כגון תכולת המקרר, כמה כלים יש בכיור, איך הבית מסודר, ובשל כך הם מגיעים בהפתעה.

"אז לתת להם להכנס או לא?"

רוב המקרים בהם הם מגיעים לבתים בליווי משטרה אינם מקרי חירום כלל וכלל, ואולם הם מנצלים את הסמכויות הנרחבות שניתנו להם במסגרת החוק על מנת להתפרץ לבתים גם במקרים שאינם מקרי חירום. בשלב ראשון, אם הם מסתפקים בכך שרק תראו להם את הילדים דרך החלון, תוכלו להביא את הילדים אל החלון, אבל שיעמדו ממרחק ניכר מן החלון ומייד החזירו אותם לחדרם. אם אינם מסתפקים בכך אז שקלו את צעדיכם בהתאם למתואר בשורות הבאות.

4. עם מי יש לכם עסק?

אם עובדי רווחה מגיעים בלילה, הם לרוב יגיעו עם אנשי משטרה. דירשו בנימוס את זהותם של העובדים הסוציאלים ושל אנשי המשטרה המתלווים אליהם. אם אתם מתגוררים בדירה ואין חלון בסמוך לדלת הכניסה ואינכם יכולים לצאת אליהם, אז תשאלו לזהותם המלאה מעבר לדלת והקליטו זאת: שמם המלא ותפקידם. הם אינם מרוצים כששואלים לזהותם, אך זכותכם המלאה לדרוש זאת, משום שאולי מדובר במתחזים. מחובתם להראות לכם תג או תעודת זיהוי גם דרך העינית. אם ביכולכם לראות את תגי הזיהוי שלהם, צלמו את התגים הללו. זכותכם המלאה לעשות כן.

5. מהן ההאשמות נגדכם?

עליכם לשאול את עובדי הרווחה לגבי ההאשמות נגדכם. השתדלו להוציא מהם מקסימום מידע והשתדלו לעשות זאת ממש בתחילת השיחה, משום שככל

שיעבור הזמן יקשה עליכם לדלות מהם מידע. נסו לעשות זאת כאשר הדלת סגורה, והם מעבר לדלת, כאשר ילדיכם עדיין אינם נגישים להם, וכמובן הקליטו זאת. ברגע שיראו את

הילדים, הם כבר לא ינדבו לכם מידע. הם ימשיכו לחזור על אותו פזמון בו הם רוצים לראות את הילדים. כל עוד הסיבה להגעה אינה מכילה חשד לביצוע פשע, סרבו להכניסם פנימה.  בכל מקרה, גם אם נכנסו, אל תרשו להם לשהות לבד במחיצת הילדים. אתם חייבים להיות נוכחים כאשר הם מתרועעים עם הילדים.

6. מה לגבי הסמכויות שלהם באותו רגע?

עובדי רווחה ינסו לשקר לכם בנושאים שונים. לעיתים יאמרו לכם כי יש בידיהם צו בית משפט לנוער בעוד שאין בידיהם צו כזה. במידה וקיים צו כזה, דירשו בנימוס לראות אותו. דירשו שיעבירו לכם את המסמך דרך החלון או דרך החריץ של הדלת. לאחר שיעבירו לכם צלמו אותו מייד עם מצלמה או סירקו אותו בסורק משום שיתכן כי לעולם לא תראו יותר את הצו והוא ייעלם להם בדרך מסתורית, במיוחד כאשר הוא אינו חוקי, או נכתבו בו הוראות לא חוקיות. אם מסרו לכם מסמך שאינו צו חתום בחותמת של שופט, הסבירו להם כי המסמך אינו תקף וסיימו עימם את השיחה. אם מדובר במסמך שנראה אותנטי, מיסרו להם כי עליהם להמתין עד שתבררו את הענין עם העו"ד שלכם משום שאינכם בקיאים במינוחים המשפטיים במסמך.

"ואם הם טוענים כי בידם צו זימון לבית משפט?"

לעיתים הם יטענו כי בידם צו זימון לבית משפט, וזאת כדי להכנס ולקחת לכם את הילדים. אין קשר בין זימון לבית משפט לבין הוצאת ילדים מהבית. בכל מקרה בקשו לראות את הצו, שוב דרך החלון או החריץ של הדלת. התאריך של הצו אמור להיות תאריך שהוא מאוחר מהתאריך של היום הנוכחי, משום שזימון לבית משפט לא מתבצע מהרגע להרגע אלא מתייחס לתאריך מאוחר יותר, ולכן הטיעון שלהם לגבי כניסה לביתכם אינו תקף.

שימו לב כי עובדי רווחה בד"כ אינם נוהגים עפ"י החוק הן מתוך אי ידיעת החוק והן מתוך זלזול בחוק. לאנשי משטרה לעומתם יש יותר ידע לגבי החוק וכן הם חוששים מפני תלונות במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) , ולכן הם לא יפרצו לביתכם אם המהלך נוגד את החוק.

"ומה קורה אם יפעילו צו חירום מטעם עצמם עפ"י חוק הנוער?"

החוק נותן לעובדים סוציאלים סמכויות על, בכלל זה הסמכתם להוציא צווי חירום להוצאת ילדים מהבית גם ללא אישור שופט. צו חירום כזה יש להפעיל רק במקרה של סכנה ממשית לילד, ואולם בפועל הם מנצלים את הפרצה בחוק ומפעילים צווי חירום גם על זוטות, בכלל זה תפירת תיק כנגד ההורים שבנוי על ספקולציות של סיכון רגשי או הזנחה רגשית לכאורה. פעילות זו מנוגדת אף לפסיקתו של השופט אהרון ברק שקבע שיש להוציא ילדים מהבית רק אם קיימת תשתית ראייתית מספקת המצדיקה דחיפות אמיתית.

עוד נקודה, שוטרים אינם יכולים להכנס לביתכם ללא צו חיפוש, לכן, אם אין ברשותם כזה, הם חייבים להשאר מחוץ לבית !!

בהינתן צו חירום, דירשו לדעת מדוע הוא הוצא והקליטו זאת על מנת שישמש אתכם מאוחר יותר בבית המשפט לתבוע את עובדי הרווחה על כי פעלו בניגוד לחוק והפעילו הוראות חירום על מקרים שאינם מקרי חירום. אם עובד הרווחה מתחמק מן השאלה או מציג תשובה לא משכנעת, אל תפתחו לו את הדלת.

שוב, אם הם טוענים קיים חשד כי הילדים נפגעו וילדיכם ערים, הביאו אותם אל החלון או הוציאו אותם החוצה על מנת שיוכלו לראות אותם, אך לעולם אל תכניסו אותם אליכם פנימה הביתה. השוטרים שיווכחו כי הילדים נראים בסדר ולא בוצע פשע, לעיתים נרתעים מלשתף פעולה עם עובדי רווחה ששיקרו להם, במיוחד שוטרים כאלה שאינם מחבבים אותם, ויש כאלה שוטרים. המקרה היחיד בו שוטרים אמורים להכנס לביתכם הוא רק אם נוכחו לראות במו עיניהם כי אכן בוצע פשע. עובדי הרווחה יטענו כי קיים "מצב חירום" המצריך בדיקה בבית ואולם שימו לב, דיווח של שכן על צעקות אינו מצב חירום כמו גם ילד שהגיע עם חבורה לבית הספר רק משום שנפל והמורה דיווחה עליו לפקידת סעד, גם זה אינו מצב חירום !!

7. הם מתוכנתים להוציא ילדים מבית

"הם מתוכנתים להוציא ילדים מבית", זהו ציטוט של פקידת סעד לשעבר שעבדה במשרד הרווחה. לעובדי רווחה אין מצפון, ולכן אין טעם לדבר אל המצפון שלהם, זה לא יעזור. עובדי רווחה פועלים כמו רובוטים משום שדרגים גבוהים במשרד הרווחה מפעילים עליהם שטיפות מח בדמות סמינרים, כנסים, ימי עיון וכו'.

"זה לא הוגן, אנו לא מתעללים בילדים שלנו", "אנו הורים טובים, לא עשינו שום דבר רע", משפטים כגון אלו לא יעזרו ואין טעם לאמר אותם לעובדי רווחה, משום שעובדי רווחה משוכנעים שהם עושים עבודת קודש. במוחם הם בטוחים שהם מצילים ילדים מפני אותם הורים מפלצות, בעוד שאנו יודעים כי קריעת ילד מהוריו על לא עוול בכפם תגרום לו טראומה נפשית בלתי הפיכה לכל ימי חייו. משפט כמו "איך אתם ישנים בלילה?" שייאמר להם אינו רלוונטי, היו בטוחים שהם ישנים טוב בלילה, בהיותם שמחים כי מימשו את טובת הילד…

אל תאמרו להם משפטים כגון אלו שצויינו, אל תאמרו מילה והשתדלו לשמור על איפוק, עד שכמה שניתן לשמור על איפוק בסיטואציה כל כך קשה ואכזרית. אם בכל זאת נכנסו אליכם הביתה,  השתמשו מאוחר יותר בכל המידע הקיים ברשותכם על מנת להיאבק בהם בבתי המשפט ובתקשורת, בכלל זה הקלטות, צילומים וכל תיעוד הקיים ברשותכם.

עובדי רווחה פועלים כמו רובוטים, וכשם שרובוט פועל רק עפ"י פקודות מחשב ואינו יכול להבין שפת אנוש, כך גם עובדי הרווחה. הם אינם יכולים להבין את מה שתאמרו להם, הם אינם יכולים לראות דרכים אחרות משום שהם מתוכנתים להוציא ילדים מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »

האם לשכת הסעד באור יהודה הפרה חסיון של נפגעי רווחה?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 25, 2010


הורים שנפגשו עם ראש עירית אור יהודה טוענים שכן. ההורים טוענים כי עובדי משרד ה"רווחה" באור יהודה הפרו חסיון של הנפגעים שלהם וחשפו פרטים אישיים חסויים על המשפחות והילדים בפני ראש עירית אור יהודה, מר דוד יוסף. לדבריהם, בעת המפגש עם ראש העיר שדן במערכת החינוך הכושלת בעיר הוא אמר להם כי עיין בתיקים חסויים של נפגעי רווחה והגיע למסקנה שהבעיה בחינוך בעיר מקורה בתפקוד הלקוי של ההורים ולא בתפקוד הלקוי שלו או של העיריה שלו.

נציין כי לעובדים סוציאלים ממשרד הרווחה העובדים ברשות המקומית, תמיד יהיה אינטרס להאשים את ההורים בחינוך לקוי ולא את העיריה משום שהם מקבלים שכר מן העיריה. ההורים לעומת זאת, הם החוליה החלשה במערכת ולכן הכי נוח להאשים אותם.

כן יימנעו העובדים הסוציאלים מלהאשים את מערכת החינוך המקומית משתי סיבות:

1. מערכת החינוך המקומית מתוקצבת גם על ידי העיריה ובקורת על מערכת החינוך כמוה כבקורת על העיריה ועל ראש העיר שלה, והרי הם לא ירצו לבקר את העיריה, מאחר והיא מזרימה לעובדים הסוציאלים כספים מכספי הארנונה של האזרחים התמימים. כמו שנאמר, "בעל המאה הוא בעל הדעה"…

2. רוב הדיווחים על ילדים לכאורה בסיכון מתקבלים מן הגנים ובתי הספר, כך שמערכת החינוך המקומית מספקת לפקידי הסעד פרנסה ובשר של ילדים לאחסון בפנימיות, ולכן האינטרס של עובדי הרווחה הוא לתמוך תמיד בעובדי החינוך. כמו שנאמר, "יד שוטפת יד"…

הפרת חובת סודיות של עובד סוציאלי היא עבירה פלילית

"אם לי היה קורה מקרה כזה הייתי נוקט בפעולה משפטית", הוסיף אב שנכח באירוע.

למרות האמור לעיל, לא ננקטה כל פעולה משפטית או משמעתית נגד אותם עובדים סוציאלים, לא מצד העיריה, לא מצד המשטרה ולא מצד ארגון העובדים הסוציאלים שכידוע תמיד מגבה את עובדיו.

יצויין כי אם עובדי הרווחה עברו על החוק, הם עברו על סעיף 50א' לפקודת הראיות והן על פי סעיף 8א' לחוק העובדים הסוציאלים הדן בסודיות המקצועית ומנוסח באופן שאינו משתמע לשתי פנים נכתב: "מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ולא לגלותו".

נסיונות מערכת אונו-נט לקבל תגוב מעירית אור יהודה לטענות ההורים הנ"ל, נתקלו במענה "אין תגובה".

הנה אם כן עוד סיבה מדוע לא כדאי להגיע ללשכות הסעד אשר מזלזלות בזכותו של הפרט לפרטיות ועושות שימוש לא חוקי במידע הסודי המגיע לרשותןמן המשפחות.

האם לשכת הסעד מתעלמת מחסרי הבית באור יהודה?

כאילו לא די במעשה הנלוז הנ"ל, פרסמה השבוע תושבת שכונת נווה סביון אשר באור יהודה, אריאלה לוי, תמונה עגומה לחברה אטומה. מקרה המתאר כשלים חמורים בחברה הישראלית ובתפקודם של העובדים הסוציאלים באזור. היא כותבת:

"…החלטתי לכתוב לכם מאחר ואני יודעת שרק כתבה, או תמונה בעיתון, יכולה אולי לעזור. כבר שבוע וחצי, בדרך לעבודתי, אני חולפת ליד משטרת מסובים ורואה תמונה עגומה: אמא ובן ישנים בתחנת הטרמפיאדה, כשרכושם כולל מזוודה, מספר חפצים וגם שמיכות כדי שיוכלו להתכסות מהבושה.

כאזרחית המדינה, חורה לי ועצוב לי בלב לראות שבעוד אנו קוראים בעיתון יום יום על שכר המנהלים והמנכ"לים במשק, ישנם אנשים שחיים במצוקה נוראית. חורה לי עוד יותר לראותם יושבים שם בחום הקשה ובלילות, כשעל פניהם חולפים כל הזמן אנשים, אם זה בדרך לעבודה או לכל מקום אחר, ומתעלמים, כאילו הם שקופים.
אני שואלת את עצמי: איך אנו חברה כזו אטומה? חברה שבה שורדים כאלה שאינם ראויים ובעיקר חברה שבה כל אחד חושב רק על האינטרסים של עצמו…"

החברה הישראלית, אכן מנכרת ואטומה – סיפור אישי קטן

לפני שנים רבות, עת שהיתי בארה"ב, הלכתי ברחוב בסן פראנסיסקו ופתאם החל לרדת גשם זלעפות. לא היתה ברשותי מטריה ואז עצר לידי רכב, בתוכו ישבה אישה  זרה, אמריקנית נוצריה, עם תליון של צלב על צוארה. היא הציעה להסיע אותי למחוז חפצי ברכבה משום שראתה כי כולי רטובה. סרבתי בנימוס ואז היא יצאה מן הרכב והוציאה מתא המטען מטריה, נתנה לי אותה ללא שביקשתי ונסעה לדרכה. מחווה קטנה של אישה גדולה.

לאחר שחזרתי לארץ קניתי שידה במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, שידה כבדה שנאלצתי לסחוב אותה על גבי עד לרכב שלי שחנה די רחוק מן החנות. לאורך כל הדרך בה גררתי  בשארית כוחותי האחרונים על גבי את השידה הכבדה, היו פזורים בחוץ שולחנות של בתי הקפה, עמוסים לעייפה ביהודים ישראלים מבלים אשר צפו בי, מיוזעת, בקושי גוררת את השידה ואף לא אחד מהם קם מן השולחן והציע לעזור לי. עם ישראל חי…

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , | 1 Comment »

עובדי משרד הסעד – הזיבורית של החברה הישראלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 18, 2010


שאלה: כמה עובדים סוציאלים צריך כדי להחליף נורה?

תשובה א?
ארבעה, אחד מסובב את הנורה והשאר מהווים קבוצת תמיכה לעו"ס.

או תשובה ב?
שבעה. אחד מחליף את הנורה וששה מתעסקים בניירת.

וזו מהות הקיום של עובדות משרד הסעד, מוצצות כמו עלוקות את כספי משלם המיסים. כמעט מיליארד שקל מבוזבזים מדי שנה על שכרם של עובדות משרד הסעד, כל זאת מכספך, אזרח משלם מיסים.

ומה עובדות סוציאליות אומרות על משרד הרווחה?

עוסי"ת לשעבר מגיבה:

"…ישנם עובדים סוציאליים ברמה גבוהה אך אלו עושים הסבה לתחום של משאבי אנוש. המוכשרים בורחים מהר למשאבי אנוש, התנהגות ארגונית, ומקפיצים את משכורתם. מנהל משאבי אנוש מוכשר בהייטק מקבל 20-35K ברוטו + תנאים מצוינים.

מי שנשאר במערכת הרווחה זו הקבוצה הפחות טובה,

שלא לאמר זיבורית אשר מייצרת שכבה מרוחה וטפלה של ארגון רדוד וירוד המאוייש ע"י פקידי סעד…"

"חכי חכי את יותר בחיים לא תיראי את הבן שלך"

חייל מאזור צפון מספר על ילדותו:

"…זהו סיפור אמיתי שעברתי בזמן שהייתי ילד בן 8.
עליתי לארץ מרוסיה עם אימי באמצע שנות ה-90. לרוב היה מצב כלכלי קשה.
משפחה חד הורית אבי נהרג טרם עלייתו ארצה.
אנחנו הגענו למצב בו שירותי הרווחה רצו לקחת אותי ולהעביר למשפחה אחרת (כמעט תמיד זה שיבוץ למשפחות דתיות).
לרוב הייתי בבית. למרות שאימי עבדה המון ולא תמיד היה לה זמן להתעסק איתי, לא הייתי ילד מוזנח.
היו טענות מצד העובדים הסוציאלים נגד אמי על כך שהיא מזניחה אותי… כי אתה צריך להציג בפניהם שאתה עובד, אבל אם אתה מציג שאתה עובד, אז זה אומר שאתה לא משקיע בילד, זה מעגל סגור.

במקרים אלו בדרך כלל אם זו משפחה של 2 הורים, לרוב לא היו עושים בעיות, אבל כאן זה מקרה נוח של אם חד הורית, בו ניתן לקחת ילד ולהעביר למשפחה אומנת. יש לציין שגרתי אז בנתניה ולא הייתי המקרה היחיד.
אני לא יודע אם זה היה "פרוייקט שיבוץ" (כי תמיד זו היתה העברה למשפחה דתית). אגב, הכרנו אמא שכן לקחו לה את הילד ללא סיבה. ואסרו עליה לראות את הילד. היא "התגנבה" וראתה את הילד, וההורים האומנים ראו אותה ודיווחו לרשויות הסעד. לאחר מכן עצרו את האם ושמו אותה במעצר.
גם אני הייתי בדרך להילקח. גם אני שמעתי פקידת סעד שבאה אלינו הביתה וממש איימה, אני  זוכר את המילים למרות שאז לא ידעתי מה זה בוודאות והיא צעקה "חכי חכי את יותר בחיים לא תיראי את הבן שלך".
זה התחיל בזה שבאה עובדת סוציאלית כביכול לעזור לנו וכל הזמן שאלה כל מיני שאלות על הכנסות, על מעשיה של אימי  וכדומה, ולא עזרה בכלום. כשלאמי היה קשה לענות לה היא התחילה להתחצף אליה ולהגיד שזה ה"תפקיד" שלה…
אימי אמרה לה שהתפקיד שלה זה לעזור לה ועכשיו היא מנקה את הבית.
ואז הפקידה התחילה לצעוק עליה ואמרה לה את האיום.
לי היה מזל, כי במקרה אימי עבדה אצל אישה אחת שבעלה היה בכיר בעיריה שהיו לו קשרים ואיכשהו השתיקו את הענין.

חוץ מהמקרה שלי והמקרה של חברה של אמא שלי שכן לקחו לה. שמענו על המון מקרים אחרים…"

קישורים נוספים:

קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

חוטבי עצים ושואבי מים – על הגזענות נגד העליה מאתיופיה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 3, 2010


כתבה של ערוץ 2 על הגזענות בחברה הישראלית והיהודית כנגד העולים מאתיופיה. האפליה במקומות העבודה, כשלון הסוכנות היהודית בקליטת העליה האתיופית ופשעי משרד הסעד נגד הקהילה האתיופית המתבטאים בפירוק משפחות, ניתוק ילדים אתיופים מהוריהם ושליחתם לאימוץ כפוי ולמוסדות סגורים של משרד הרווחה.

הדה-הומאניזציה שמבצעים לעולים החדשים מאתיופיה מתבטאת גם בחומר הלימוד של משרד החינוך, במאמר בית ושמו פנימיה, בו מתואר בעקיפין כי העולים האתיופים הם לא יוצלחים, מתאימים רק לעבודות דחק ומקומם הטבעי של ילדיהם הוא במוסד של משרד הסעד ולא בבית, משום שהתפקוד ההורי שלהם לכאורה לוקה בחסר ולקוי.

קישורים נוספים:

בית? ושמו פנימיה – על החומר הגזעני הנלמד בבתי הספר נגד האתיופים.

אמא אתיופית שילדיה נלקחו ממנה בכפיה ע"י משרד הסעד

אפליה עדתית נגד תלמידים אתיופים בערד

נופלים בין הכיתות – על מערכת החינוך ששולחת ילדים אתיופים לחינוך המיוחד ללא סיבה מוצדקת

ילד אתיופי שמסתובב ללא מסגרת לימודית

והנה כתבה מינואר 2009 של ערוץ 2 על הגננת האתיופית חירות אדגה שלא התקבלה לגן הדתי של חב"ד בעיר לוד רק משום מוצאה האתיופי. התופעה של גזענות נגד אתיופים בעיקר במערכת החינוך הממלכתית דתית והתורנית, היא תופעה מתפשטת והולכת והיא מנוגדת לכל הערכים היהודים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 5 Comments »

סחר ילדים לאימוץ ע"י משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 14, 2010


אחי החטוף – תחקיר מבט שני של כרמלה מנשה על חטיפתו של גיל גרינבאום לאימוץ ע"י השירות למען הילד
גיל נחטף לאם חד הורית בלידה בבית החולים בטר בחיפה תמורת בצע כסף. לאם נאמר כי התינוק מת. גיל הועבר לבית היתומים בית שבתאי לוי ומשם נלקח לאימוץ ע"י הורים ניצולי שואה חשוכי ילדים
עפ"י התחקיר מתברר כי מדובר בשיטה של משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

כל ילד הוא מספר

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 22, 2009


מרכזי חירום של משרד הרווחה הם מתקנים סגורים אליהם מובאים ילדים שהוצאו בכפיה מביתם ע"י פקידי סעד ממשרד הרווחה. פקידי סעד הם עובדים סוציאלים אשר מרחיקים ילדים מביתם בהליך הדומה למעצר מנהלי וללא צו שופט.
במרכז החירום ויצו הדסים בניהולה של העובדת הסוציאלית אורלי רובין (בן אסולין) ובניהולו של זאב טוויטו מנהל כפר הנוער הזה מזהים את הילדים לפי מספרים.
לכל ילד יש מספר ועל פיו הוא מזוהה.
ביום השואה 2009 הוצאו ילדים אל הרחבה שם, נפרדו מהוריהם, ופוזרו לפנימיות סגורות ומוסדות פסיכיאטרים ברחבי הארץ.

צפו בעדותם של הילדים על חוויותיהם הקשות במתקן הסגור של משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

מיתוס גידול הילדים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 24, 2009


בספרו ילדים רחוקים המתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מביתם ע”י רשויות הרווחה, מתבסס רואה החשבון יעקב אליה אף על ספרה הנוקב והמפורסם של הסופרת האמריקנית ג’ודית האריס, “מיתוס גידול הילדים”. האריס שהינה בעלת רקע בפסיכולוגיה, מסבירה מדוע ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים. הספר הינו רב מכר ותורגם למספר רב של שפות.

הרעיון המרכזי של הספר

הרעיון המרכזי של הספר טוען כי ההורים משפיעים פחות על גידול הילד מאשר החברים איתם הוא מסתובב והביולוגיה היא מרכיב חשוב באישיותו של הילד.

לכמה שבחים ראויים הורים שילדיהם יצאו מוצלחים?

כמה אשמה יש להטיל על הורים שילדיהם יצאו בעייתיים?

מיתוס גידול הילדים מערער כמה מאמונותינו המושרשות ביותר על ילדים והורים, ובעיקר את “הנחת הטיפוח”, אותה אמונה בלתי מערערת שמה שקובע איך יצאו ילדינו, מלבד הגנים שלהם, הוא הדרך שבה הוריהם מגדלים אותם.

ג’ודית ריץ’ האריס מתבוננת במבט רענן על חייהם האמיתיים של ילדים ומראה שהנחת הטיפוח אינה אלא מיתוס תרבותי. בשנינות ובשפה קולחת היא מסבירה

מדוע כוחם של ההורים לקבוע איך יצאו ילדיהם מוגבל;

מדוע ילדי מהגרים מדברים בשפה ובמבטא של בני גילם ובאלה של הוריהם;

מדוע תאומים שגדלו יחד אינם דומים זה לזה יותר מתאומים שגדלו בנפרד;

מדוע נער שמבלה את שמונה שנותיו הראשונות עם אומנת ואת עשר שנותיו הבאות בפנימייה יוצא בסופו של דבר בדיוק כמו אביו.

בדוגמאות מהפולקלור והספרות ומן המחקר המדעי מציגה האריס את עולם הילדות בכל עושרו ומורכבותו. היחסים עם ההורים ועם האחים חשובים תמיד, אבל הם משתנים מתרבות לתרבות. ואולם צד אחד של הילדות הוא כלל אנושי: משבט הינוממו שביערות הגשם של ברזיל ועד ילדים חירשים בניקראגווה שלומדים לתקשר בפעם הראשונה, מראה האריס את כוחה של קבוצת הגיל לעצב את חייהם של ילדים.

הממצאים של סוציולוגים מתבססים על שיטות מחקר פסולות

בספר “מיתוס גידול הילדים” יש תיאור מעורר מחשבה על צורת המחקר המאד חובבני של אנשי מקצוע ממדעי החברה כגון פסיכולוגים וסוציולוגים אשר מאמצים לעצמם חשיבה סלקטיבית כדי לאשש את התיאוריות שלהם.

ג’ודית טוענת כי רבים מהם משתמשים רק בנתונים שמתאימים לתיאוריה שלהם, מסתמכים על מתאמים סטטיסטיים מלאכותיים ומתעלמים במשך שנים מכך שהתיאוריה שלהם לא עובדת.

בפיזיקה ומדעים אמיתיים, המסגרת התיאורטית יכולה להוביל למחקר בכוון מסוים, אך בשום אופן לא להכתיב את התוצאות! מאות פיזיקאים שלא יכלו להאמין ש”אלוהים משחק בקוביות” כדברי אינשטיין על תורת הקוונטים, נאלצו להסכים שהתיאוריה  החדשה הזו, לא אינטואיטיבית ככל שתהיה, עומדת בכל מבחני הניסוי.

תיאוריה היא חשובה, והשכלת הציבור בפרטים הכלליים שלה חשובה אף היא, אבל אין תחליף לבחינה מדוקדקת ואמיתית של התיאוריה.

ובמילים אחרות, רוב המחקרים של אנשי מדעי החברה אשר משתמשים לרוב בהטיות אישור, שווים כקליפת השום. עובדה זו מקבלת תוקף רשמי כשמדענים “אמיתיים” בוחנים מחקרים אלו (אמיתיים=ממדעי הטבע ומדעים מדויקים). מתברר שהסוציולוגים קודם מסמנים מטרה ואז משנים את המחקר כדי שיתאים לתוצאה הרצויה. גם אם התוצאות שמתקבלות מוכיחות את ההיפך. (אפקט המגירה)

לעובדים סוציאליים למשל יש מדרג אקדמי נמוך. בסילבוס הלימודים שלהם קיים רק קורס מתמטי אחד וברמה תיכונית ושמו מבוא לסטטיסטיקה, ומשום כך הינם למעשה חסרי מסוגלות אקדמית לבצע מחקרים מדעיים וסטטיסטיים, למרות שבפועל ניתנת להם הרשאה לעשות כן.  ולכן, התוצאה היא פרסום של אינספור מאמרים ו”מחקרים” פסולים מיסודם המתבססים על שיטות מחקר לא כשרות (כשל המהמר, כשל הרכבה)

הדרכה הורית – בלוף המאה

רבים מן הפסיכולוגים מודים בחדרי חדרים כי הייעוץ והטיפולים שהם נותנים כמו טיפולים רגשיים, דיאדיים וכדומה אינם בעלי תוקף מדעי ואינם אפקטיביים למעשה, אך יחד עם זאת הם לא יכולים להודות בזאת בפומבי משום שתעשיה זו של יעוץ וטיפולים מהווה מקור פרנסה לרבים מהם ולכן הם לא יכרתו את הענף עליו הם יושבים.

אלה שכן יוצאים בפומבי נגד האסכולות הפוריטניות מוצאים עצמם מחוץ למערכת הקשיחה והמקובעת הזו בה כמעט בלתי אפשרי לשבור סטאטוס קוו וקונסנזוס, מעוות ככל שיהיה.

נרי ליבנה מעיתון הארץ מתארת את הספר:

פרויד חשב שההורים מעצבים את נפש הילד. פרויד לא הכיר את ג’ודית ריץ’ האריס

שנים ומשהו חלפו, עד שביום שישי האחרון הנחתי את ידי על הספר “מיתוס גידול הילדים” שכתבה ג’ודית ריץ’ שיצא לאור בספריית “אופקים” של “עם עובד”. לא יכולתי להניח אותו מידי עד שסיימתי את קריאתו מזועזעת כולי מהמחשבה שלילדים בגן “בטיש” או גן “רפי”, לתלמידי הגימנסיה, בית הספר לאומנויות ובית הספר הפתוח בירושלים, יש חלק לא פחות חשוב מאשר לי בהצלחה הגדולה הקרויה ילדי. כותרת המשנה של הספר “למה ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים” אפילו איננה מתחילה לרמוז על החידוש העצום שהוא מתיימר להכריז עליו.

ריץ’ האריס קוראת תיגר על הנחת היסוד של הפסיכולוגיה כולה, ההנחה שלפיה לשנים הראשונות של חיי האדם ובפרט למערך היחסים שלו עם אמו ובמידה מסוימת גם עם אביו יש תפקיד מכריע בעיצוב אישיותו ואופיו של האדם. ההנחה הזאת היא תרומתו, המופלגת, של זיגמונד פרויד להמצאתה של הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה כהשקפת עולם וכשיטת ריפוי וטיפול, והיא מושרשת באופן עמוק ויסודי כל כך בראיית העולם שלנו עד שאי אפשר כמעט לתאר את היצירה והמחשבה האנושית המודרנית בלעדיה.

ההנחות שמה שלא בא מהגנים, בא בהכרח מההורים, ושאופן ההתקשרות של התינוק לאמו קובע אחר כך את הדפוס של יחסיו כילד וכמבוגר עם העולם כולו, ושלמעשה אין שום דרך להגזים בחשיבותם של ההורים לעיצוב כל עולמו של ילדם, הן מצד אחד הבסיס המוצק לתחושת “הנחת מהילדים”, שמרגישים הורים כל אימת שילדיהם מגיעים להישגים ומצד שני גם הבסיס לרגש האשם האמהי שביסודו הוא תוצאה של מין תחושה מגלומנית (שהפסיכולוגיה כמובן רק מעצימה אותה) הגורמת לנו לחשוב שכל מה שקורה לילדינו הוא באשמתנו.

הילדים, על פי ההשקפה הפרוידיאנית, בעצם נולדים חסרי אופי, מוכנים לעיצוב על ידי הוריהם. ריץ’ האריס אומרת ההיפך: נפש הילוד איננה לוח חלק ולהורים גם אין שום יכולת לקבוע את אופיים ולעצב את חייהם כמבוגרים.

פעם דיברו על “תורשה וסביבה”. ה”תורשה” היא המטען הגנטי שאותו מקבל הילד מהוריו וה”סביבה” היא האופן שבו מגדלים אותו הוריו. הביטויים האלה הוחלפו אחר כך בצירוף “טבע וטיפוח” שאומרים בעצם את אותו הדבר. ריץ’ האריס תומכת בחשיבות הגנים אבל אומרת שלא ההורים, כי אם החברים בני שכבת גילו של הילד הם שקובעים את אופיו של הילד. משום כך אין כלל טעם ב”טיפוח” על ידי ההורים.

ואולי גידול ילדים הוא בעצם תחביב של זוגות מבוגרים חשוכי חיות מחמד?

ריץ’ האריס למדה פסיכולוגיה אבל עקב מחלה שהכריחה אותה להישאר מרותקת לביתה פרשה מהעולם האקדמי והמשיכה את מחקריה באופן עצמאי כשחברים באקדמיה מסייעים לה במציאת חומר מחקרי. את הרעיונות בספרה, שבאנגלית קרוי “הנחת הטיפוח” (The Nurture Assumption), פירסמה לראשונה ב-1995 בכתב העת “Psychological Review“.

המאמר זכה אמנם בפרס, אבל פסיכולוגים התפתחותיים התעלמו ממנו. כשהתפרסם הספר ב-1998 כבר התעוררה סערת רוחות. מכיוון שריץ’ האריס איננה אקדמאית מוכרת החלו מיד גם תהיות לגבי זהותה. פרופסור אחד מקורנל תהה “האם את אקדמאית? פסיכולוגית קלינית? פועלת מובטלת שבעתות הפנאי שלה כותבת מאמרים פורצי דרך”? ריץ’ האריס אומרת שהאפשרות השלישית היתה הכי קרובה למציאות, משום שעד שכתבה את הספר הזה היתה “מחברת מובטלת של ספרי לימוד לקולג’”. אבל מאז, ספרה ראה אור ב-13 שפות, והיה רב מכר ברובן; עכשיו גם בעברית.

נדמה לי שלהנחה שילדים שונים נולדים בעלי אופי שונה יסכימו לא מעט אמהות, ולא משנה עד כמה ינסו ספרי גידול הילדים והאחיות בטיפת חלב לשכנענו שהכל נעוץ באופן שבו אנחנו מחנכים אותם. קשה יותר לקבל את ההנחה שמה שמעצב באמת את אישיותו של הילד זאת קבוצת בני הגיל שלו. ריץ’ האריס מנסה להוכיח את הטענה הזאת בשני שלבים. ראשית היא מפריכה את הההנחה שההורים הם “הסביבה” המעצבת את הילד, כשהיא מדגימה זאת באמצעות ההבדלים בין תאומים זהים שגדלו באותו בית לכאלה שגדלו בבתים נפרדים (מתברר שההבדלים אינם גדולים כל כך) ובאמצעות ההבדלים בין תאומים לא זהים וזהים שגדלו באותם בתים ולכן זכו בדיוק לאותה “סביבה”. התאוריה שלה מקבלת חיזוק גם מהעובדה שבניהם של מהגרים נטמעים מהר מאוד והופכים לחלק מהתרבות החדשה בעוד הוריהם סובלים יסורי קליטה ונשארים בניה של התרבות שממנה הגיעו.

בשלב השני היא מוכיחה את חשיבותה של קבוצת בני הגיל ושל החיים הקבוצתיים, תוך שהיא מספקת שפע של עובדות מאלפות על טבע האדם, על אנתרופולוגיה ועל התפתחויותיהן של הגישות השונות לגידול ילדים. האדם הוא תוצר האבולוציה וכהומו ספינס הוא מין שחי בקבוצות ושכל התפתחותו תלויה בלימוד חוקי הקבוצה. הקבוצה הזאת איננה יכולה להיות הקבוצה של הוריו כי אם הקבוצה שלו, אומרת ריץ’ האריס.

מי חינך אתכם להתנהג כך?

ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ילדים מפנימים את דפוסי ההתנהגות של בני גילם משום שהם מזדהים אתם. הם אינם יכולים להזדהות עם הוריהם משום שהוריהם שונים מהם, הם אנשים מבוגרים. ילדים מביאים אל קבוצת בני גילם דברים שלמדו בבית אבל אם תרבותם של חבריהם לקבוצת הגיל שונה משל הוריהם, תרבותם של החברים תנצח. מי שגדלו בקיבוצים שבהם היתה נהוגה לינה משותפת יבינו היטב את המסר של ריץ’ האריס.

מה זה אומר? זה אומר שעל פי ריץ’ האריס הורים מודאגים בצדק מהבחירה של ילדיהם בקבוצות החברתיות שהם רוצים להצטרף אליהן אבל מצד שני אין להורים בעצם שום אפשרות להשפיע על הבחירה הזאת. זה אומר גם שצודקים ההורים שטוענים, כשילדם מסתבך בצרות, שאין להאשים אותם, אלא את החברים של הילד שהשפיעו עליו לרעה. זה אומר גם שבית ספר טוב חשוב לא פחות מבית טוב, שהורים אולי לא יכולים לקלקל הרבה (אלא אם כן הם אכזריים או אטומים או מזניחים, אבל ריץ’ האריס מדגישה שהיא מדברת על הורים טובים ואוהבים), אבל מצד שני גם אינם יכולים לתרום הרבה. זה אומר שאין להאשים את ההורים במחדלי ילדיהם ומצד שני גם אין מה לשבח אותם על הישגיהם. תפקיד ההורים הוא לכל היותר לספק לילד גנים, צרכים גופניים, השכלה, תנאי גידול נוחים ואהבה. את כל השאר תעשה ממילא הסביבה.

הפסיכולוגיה הפופולארית מאשימה את אבא ואמא, אומרת ריץ’ האריס, ואילו היא, כתחליף, מציעה להורים שחרור מאשמה. השחרור הזה הוא מתנה גדולה כשמדובר בילדים שהפכו לבוגרים בעייתיים, אבל הוא נוטל את העוקץ מההנאה האמיתית שבגידול ילדים, הגאווה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאמינים שבזכותנו הפכו ליצורים מרהיבים כל כך.

ריץ’ האריס בעצם מרוקנת מתוכן את המושג “הורים טובים”. כשמדובר בילדינו אנחנו בסופו של דבר נושאי משך הזרע או אינקובטורים אנושיים ותו לא. לעתים נדמה שהיא רואה את גידול הילדים כסוג של תחביב, תחליף מספק לאנשים שהם חשוכי חיות מחמד. כך היא כותבת: “אל תשימו לב למה שנותני העצות מספרים לכם. אהבו את ילדיכם כי הילדים הם יצורים חמודים, לא מפני שאתם חושבים שהם זקוקים לכך. תיהנו מהם. למדו אותם מה שאתם יכולים ללמדם. הירגעו. אופן התפתחותם אינו בבואה של הטיפול שהענקתם להם. אינכם יכולים לעשותם מושלמים וגם אינכם יכולים להרוס אותם. הם אינם רכושכם לעשותו מושלם או להורסו: הם שייכים למחר”.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »