הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘מיעוטי יכולת’

העובדת הסוציאלית המשוטטת אפרת לביא מגבעת שמואל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 28, 2013


efratlaviתושבי גבעת שמואל, אם נפגעתם מן העובדת הסוציאלית אפרת לביא מלשכת הסעד בגבעת שמואל, אנא צרו עימנו קשר למייל myfamilythoughts@gmail.com

אפרת לביא נתבעת בימים אלו בבית משפט מחוזי בגין גרימת נזק נפשי כבד לקטין שהיה בטיפולה, נזק תמידי שהוא לכל ימי חייו, רחמנא ליצלן. המשפט מתנהל בדלתיים סגורות, ולכן תוכנו אינו מפורסם באינטרנט. פרטים על המקרה כאן בקישור הזה.

לנפגעים אחרים שפנו אלינו על מנת לתבוע גורמים אחרים במחלקה לשירותים חברתיים של גבעת שמואל (ובשמה האמיתי – מחלקת הסעד, כי ממתי "שירותים חברתיים" אמורים לבצע מעקבים וחקירות סמויות נגד משפחות), ואשר רוצים לעקוב אחר המשפט נגד אפרת לביא כדי ללמוד על התנהלותה של לשכת סעד זו – לא ניתן לדעת פרטים על המשפט שמתנהל נגד אפרת לביא, מאחר והוא מתנהל בדלתיים סגורות כדי שהציבור לא ידע על הנזק הנורא שעוללה הגברת הזו, זאת למרות שמדובר בעובדת ציבור וזכותו של הציבור לדעת על מי הוא מבזבז את כספי המיסים שלו.

הוצאת דיבה ופגיעה בשמם הטוב של הילדים והמשפחות

פקידת הסעד אפרת לביא פוגעת באופן סדרתי בשמם הטוב של הילדים והמשפחות ומוציאה דיבה רעה, זאת באמצעות תלונות שווא במשטרה, בולמוס אבחונים תוך השגת דוחות אבחונים חסויים בעורמה ובניגוד לחוק (הדיחה לדבר עבירה אשת חינוך שמסרה לה דוח חסוי בו אסור היה לה לעיין), איסוף חומר פיקטיבי שלילי על הילדים והמשפחות, ותיוגם של הילדים כ"ילדים בסיכון".

כל שיחה עם אפרת לביא יש להקליט ולתעד. הגברת המסוכנת הזו פירקה משפחה בת 6 ילדים להורים נשואים דלי אמצעים. פיזרה את הילדים במוסדות והותירה להורים רק את התינוק. כמו כן, לקחה מאם אילמת את תשעת ילדיה, פיזרה אף אותם בפנימיות והותירה לאם רק את הכלב.

אתגר חשיבה – היכן מסתתר אתר הבניה?

והפעם אתגר חשיבה עבורכם. לפניכם תמונה של שכונת מגורים. מצאו היכן מסתתר בתמונה אתר בניה.

מצאתם? גם אנחנו לא.

לאחרונה התקבל דיווח סרק בלשכת הסעד הידועה לשמצה של גבעת שמואל כי ילד בן 10 "נראה משוטט באתר בניה"…

"אתר הבניה" בו מדובר הוא זה המוצג בתמונה.

את דיווח השווא העבירה שכנה מוזרה שישבה ליד החלון ותצפתה את הילד (אגב כמעט 100% מן הדיווחים לרווחה בענין חוק הנוער מגיעים מנשים). מדובר בעורכת דין שעובדת עם משרד הרווחה, וכידוע לכם עובדי רווחה וגורמים חיצוניים כמו עוכרי דין ומכוני מסוגלות הורית שעובדים עם משרד הרווחה, דעתם משתבשת עם השנים וראיית המציאות שלהם מצטמצמת ומתעוותת.

עורכת דין זו כפי הנראה בשל עבודתה עם הרווחה, פיתחה במהלך השנים בוחן מציאות לקוי ולשכת הסעד מסרבת למסור את פרטיה של האישה המוזרה הזו.

DSC_0384

נציין כי במקרה אחר בישוב אחר הגישה עובדת סוציאלית לנוער תלונה במשטרה על אלימות במשפחה. אותה עובדת סוציאלית הלוקה כפי הנראה במחשבות שווא טורדניות שהתפתחו בשל עבודתה, הגישה תלונה שהיתה עמוסה לעייפה בגיבובי שקרים, וסיטואציות הזויות ובלתי אפשריות מבחינה ראייתית. כמובן שאותה עובדת סוציאליות לא הגישה שום ראיות, שהרי הן מתלוננות רק על סמך דילוזיות. אנו המלצנו לעורך הדין של אותה משפחה להגיש בקשה לבית משפט שיורה לאותה עובדת סעד לעבור אבחון פסיכיאטרי, כי הגברת פשוט ירדה מן הפסים.

וחזרה לענייננו.

עיניכם הרואות כי מדובר בבנין חדש שמאוכלס במשפחות וילדים, נמצא בקרבת בית ספר יסודי ותיכון.

לשכת הסעד בגבעת שמואל לא טרחה לצאת לשטח לבדוק אם אכן מדובר באתר בניה או בעדות שקר, כי עובדות סוציאליות אף פעם לא בודקות את המדווח מכמה טעמים: 1. הן תמיד מאמינות למדווח 2. הן אף פעם לא מאמינות להורים. 3. הן תמיד חושבות שההורים הם אנשים נחותים 4. הן ידועות כנשים שמחפפות בעבודה (רבות מהן נשים רפות שכל) 5. המטרה שלהן זה לא לסייע לילד כי אם להפליל את ההורים. במקום להודיע מייד לאמא על "אתר הבניה" כדי שתרחיק משם את הילד מייד, הם ביצעו חקירה סמויה במשך 10 ימים, כל זאת בידיעה (מנקודת המבט המעוותת שלהם) כי הילד "משוטט באתר מסוכן…", רשלנות לשמה !

על ה"טיפול" הן החליטו עם עצמן ועל דעת עצמן עוד לפני ששוחחו עם האמא  – מועדונית "לילדים בסיכון" (שוב הוצאת דיבה על הילדים), כמובן שסורבו, והן יודעות למה. לא נרחיב כאן במאמר זה על המועדוניות הללו של משרד הרווחה, אלא במאמר אחר.

ולמה הן החליטו על "הטיפול" לפני ששוחחו עם האמא? כי כמו שציינו, עובדי רווחה תמיד מאמינים למדווחים, ועבורם כל הורה מוכר לרווחה הוא הורה נחות, תת אדם וטמבל שדעתו לא נחשבת והוא בעל "תפקוד הורי לקוי"…

למה הן עושות זאת? כי המטרה של עובדות הרווחה היא לנפח את התיקים שלהן עם ערימות של מהתלות, בדיות, ולשון הרע על ילדים  באמצעות תיוגם כ"ילדים בסיכון", כל זאת כדי להוסיף לעצמם תקני כח אדם מיותרים על חשבון משלם המיסים.

לשכת הסעד בגבעת שמואל מיהרה להוסיף עוד שקר ודיבה רעה למסכת השקרים המנופחים המתוייקת בתיקים שלה, ובמקום "ילד ששיחק ליד בנין מגורים" רשום בתיקים שלה כי "ילד שוטט באתר בניה".

אגב לילד נאמר לא לשחק יותר באזור המצולם, מאחר ומדובר באיזור מסוכן ביותר משום שיש שם אישה מסוכנת שדעתה נשתבשה עליה, ואשר מתצפתת ילדים ומדווחת עליהם לרווחה, רחמנא ליצלן.

לשכת הסעד של גבעת שמואל

השוטטות של העובדת הסוציאלית אפרת לביא והתנהגותה הנאלחת כלפי חולת סרטן

לעומת הררי דיווחי השווא והשקר בתיקי לשכת הסעד של גבעת שמואל, אלינו לעומת זאת הגיעו דיווחי אמת מתושבי הישוב על העובדת הסוציאלית אפרת לביא שנראתה משוטטת ללא מטרה בחנויות שונות במרכז המסחרי בגבעת שמואל ליד העיריה, מקום העבודה שלה, לעיתים בשעות העבודה שלה.

באחד המקרים שוטטה בחנות כלי כתיבה והמוכרת דרשה ממנה בתקיפות לצאת מן החנות.

הדיווח החמור ביותר התקבל אצלנו מאם חד הורית חולת סרטן שעבדה למחייתה כמהנדסת ואיבדה את פרנסתה בשל התערבותה הבוטה של אפרת לביא שהמשיכה להציק לה ולרדוף אותה גם לאחר שלקתה בסרטן.

בתאריך 14.06.2011 בשעה 08:30 לערך בבוקר, נכנסה האישה לבית מרקחת בקרבת עירית גבעת שמואל על מנת לקנות חומר רפואי לקראת הניתוח הקשה להסרת הגידול הסרטני אותו עמדה לעבור ביום המחרת.

ליד הדלפק עמדה אפרת לביא שקשקשה עם הרוקח. אפרת לביא מתחילה את יום העבודה שלה בשעה 8 בבוקר, וכבר ב-08:30 היא יוצאת מן המשרד ומתחילה לשוטט בחנויות. לאפרת לביא לא היה ארנק כי אם צרור מפתחות וטלפון נייד. היא לא באה אפילו לקנות אלא סתם לקשקש ולרכל. הרוקח אף הוא החל לאבד את הסבלנות משום שרצה לתת שירות לאמא הלקוחה ואפרת לביא הפריעה לו. האמא עמדה והמתינה בסבלנות כשהיא מתפתלת מכאבים, אך אפרת לביא, למרות שראתה שהאם ממתינה, וידעה שהיא עוברת לעבור ניתוח ביום למחרת, הפנתה את גבה אל האם, והמשיכה בשלה לקשקש עם הרוקח.

לבסוף, האם שהמתינה זמן רב בתור פנתה לאפרת לביא ודרשה ממנה לחזור מייד למקום עבודתה. האם נזפה בה על שהיא מסתובבת בין חנויות באמצע שעות העבודה על חשבון משלם המיסים, כן, אתם תושבי גבעת שמואל, משלמי המיסים. אתם משלמים ארנונה ואפרת לביא שמשוטטת לה בשעות העבודה חיה על חשבונכם. זכות הציבור בגבעת שמואל לדעת איך מבוזבזים כספי במיסים שלו על עובדי ציבור בטלנים.

בתגובה, אפרת לביא הפטירה לאם שהיא "חוצפנית", והמשיכה לקשקש עם הרוקח. האם פנתה בשנית לאפרת לביא והזהירה אותה שאם לא תחזור מייד למקום ה"עבודה", היא תתלונן בפני מבקר עירית גבעת שמואל שהיא משוטטת באמצע שעות העבודה. רק אז אפרת לביא נטלה את מטלטליה, יצאה מבית המרקחת וחזרה ל"עבודת הקודש" במשרד הממוזג שלה. מאותו יום לא התקבלו יותר דיווחים על אפרת לביא מתושבי הישוב, קרי היא חדלה לשוטט במרחבי החנויות בשעות העבודה שלה.

מאחר ולאם לא היתה מצלמה באותו יום, היא לא יכלה לתעד את האירוע אך ניתן לבדוק את איכון הנייד של אפרת לביא במועד שצויין.

אז מה היה לנו כאן?

ילד שירד לשחק בשכונת מגורים לאחר שסיים את שיעוריו – חיפש אחר חתול בית שאבד לו, אסף זרדים לעבודת יצירה, הריח פרח, צפה בחיפושית, ועשה את מה שכולנו עשינו בילדות.

לעומת

עובדת סוציאלית שיצאה לשוטט ברחובות לאחר שלא סיימה את יום עבודתה – הפריעה לנותני שירות וללקוחות ממתינים, ו"טיילה" לה בין חנויות כבר בתחילת יום עבודה, כל זאת על חשבון משלם המיסים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

העובדת הסוציאלית אפרת לביא רדפה אם חד הורית משום שהאם עבדה לפרנסתה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 15, 2011


עעעע

אפרת לביא – פקידת סעד לחוק הנוער בגבעת שמואל, עושה סידורים פרטיים באמצע שעות העבודה

אפרת לביא, עובדת סוציאלית ופקידת סעד מלשכת הסעד בגבעת שמואל הציקה לאם חד הורית בתואנת "הזנחה" משום שלטענתה האם עבדה יותר מדי שעות במקום העבודה. אפרת לביא עובדת ברוב ימות השבוע במשך חצי משרה. לאחר מכן תראו אותה מסתובבת בסופרמרקט השכונתי או בקניון השכונתי, מרכלת עם חברותיה מן הצ'כונה.

עובדת סוציאלית זו היתה מטרידה את האם במקום עבודתה. באחד הימים התקשרה אישה זו לאמא וטענה כי קיבלה דיווח "מחשיד" מאמהות משועממות בגינה שדווחו כי הילדה של האם נראית "מוזנחת", וכי למה? משום ש "…המטפלת של הילדה לא התייחסה אל הילדה בנדנדה…" סוף ציטוט של אפרת לביא.

במקביל קיבלה אפרת לביא הודעה בהולה בביפר. היא מלמלה לעצמה כי נערה מאיימת בהתאבדות. למרות ההודעה הבהולה בביפר, המשיכה אפרת לביא לנזוף באם בטלפון על ה"הזנחה" ולא הרפתה ממנה, כאשר במקביל היא חושבת שהנערה שמאיימת בהתאבדות תוכל לחכות לה עד שתסיים את השיחה החשובה על ה"הזנחה". אפרת לביא אף דרשה מן האם את פרטי מקום העבודה על מנת לשאול את המנהלים עד מתי האם עובדת, כמובן שסורבה.

נציין כי בעקבות "עבודת הקודש" של אפרת לביא והצקותיה גם בבית הספר, האם אינה עובדת כיום. ראש העיר דאז זמיר בן ארי נזף באפרת לביא על הטרדותיה והובהר לה שפגיעה בפרנסתם של הורים הוא צעד שנוגד את טובת הילד.

בימים אלו מתבררת בבית המשפט המחוזי תביעת נזיקין במליוני שקלים נגד אפרת לביא שהגיש נגדה תושב אחר בישוב, זאת בגין גרימת נזק נפשי בלתי הפיך לקטינים. פרטים נוספים על התביעה בקישור הזה.

"אנחנו לא אנשים רגילים, אנחנו עובדים סוציאליים…", כך אמרה עובדת סוציאלית מתנשאת לחסר בית כאשר התעמרה בו קשות, כאן מתוך תחקיר שתולים של אורלי וילנאי.

אזרחים יקרים, מה שמותר אם כן לעובדים סוציאלים (הם לא אנשים רגילים) אסור להורים אחרים. לעובדים סוציאלים מותר לעבוד שעות רבות ו"להזניח" את ילדיהם אך לאזרחים אחרים אסור. הנה עיניכם הרואות, מתוך אתר הפייסבוק על שביתת העובדים הסוציאליים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

פקידת סעד שמשמשת במקביל כעובדת סוציאלית משפחתית עוברת עבירה פלילית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 21, 2010


לשכת הסעד בגבעת שמואל – עבירה פלילית על פקודת הראיות וחשד למרמה והפרת אמונים

עובדת סוציאלית אשר פועלת כפקידת סעד לחוק הנוער, הרי מתוקף תפקידה זה, תפקיד אשר נוגד במהותו את תפקידו של העובד הסוציאלי המטפל, אינה יכולה לשמש במקביל כעובדת סוציאלית משפחתית משום שאז היא עוברת עבירה פלילית הן על פקודת הראיות וכן קיים חשד כי בוצעה עבירה על סעיף 284 בחוק העונשין – מרמה והפרת אמונים.

לאחרונה נתקלנו במקרה בו פקידת סעד לחוק הנוער בגבעת שמואל, אפרת לביא, שימשה במקביל כעובדת סוציאלית משפחתית ועברה בשל כך עבירה פלילית על החוק.

בעקבות פיגוע חבלני לפני מספר שנים, בו נהרגה סבתא, אותה פקידת סעד, עובדת משרד הסעד בגבעת שמואל הגיעה למשפחה על מנת "לסייע" למשפחה וללוותה בקשייה. במהלך ה"סיוע" בו הורידה את כובע פקידת הסעד וחבשה לראשה את כובע העובדת הסוציאלית ה"מסייעת", אספה הפקידה מידע על המשפחה שמאוחר יותר השתמשה בו כנגד המשפחה לצורך עבודתה כפקידת סעד.

עברנו על מסמכים הנוגעים לאותה משפחה, בהם חתומה פקידת הסעד כעובדת סוציאלית משפחתית, ולחילופין, מסמכים אחרים בהם היא חתומה כפקידת סעד לחוק הנוער.

חוק הנוער (טיפול והשגחה) הוא חוק ארכאי

כך קבע שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, בשבתו כשופט מחוזי כשפסק נגד פקידי הסעד בדיון על אשפוז בכפיה של נער (ענ"א 10329-06-09). אלו הם דבריו:

"…חוק הנוער הוא חוק ארכאי הבנוי טלאי על טלאי. ניסוחו אינו ברור, ולשם הדוגמה אציין כי כל הנושא של הכרזה על נזקקות אינו מופיע במפורש בחוק, ומי שקורא את סעיף 2(6) לחוק כפשוטו עלול להגיע למסקנה כי כל קטין בסכנת חיים בריאותית הוא בבחינת  ילד נזקק. הגיעה העת שהמחוקק, לו נתכנו עלילות החקיקה, יאמר את דברו ויתקין חוק חדש…"

מאחר וחוק הנוער הינו חוק מעורפל, עתיר פרצות, הרי הוא מקנה לפקיד הסעד את הכח לנצל אותו כפי ראותו וכך הוא מעצים את כוחו למימדים מפלצתיים. פקיד הסעד יכול להחליט רק על סמך דעה סוביקטיבית שלו, ללא כל ראיות, להוציא מיידית ילד מהבית, ללא פיקוח וללא צו שופט. פירוק המשפחה באופן מיידי יכול להתבסס רק על סמך עדות של הורה שאמר לפקיד הסעד בתמימותו שיש לו קשיים בבית, גם ללא ביצוע עבירה פלילית מצד ההורה ופקיד הסעד יפרש זאת כחוסר תפקוד הורי. בעוד ששוטר נדרש להציג ראיות בבית משפט, פקיד סעד אינו נדרש להציג ראיות. עפ"י חוק הנוער הדרקוני, מספיק שפקיד הסעד "סבור" שההורה אינו מטפל בילד כראוי, היא יכול לנתק אותו מילדו באופן מיידי.

הקלות בה פקידת סעד יכולה לקבוע גורלות בדיני נפשות ללא כל מגבלות מובילה אותנו למסקנה כי החסיון הנדרש מפני פקידת סעד הוא חסיון לחומרה, קרי, אסור בתכלית האיסור שמשפחה תטופל ע"י פקידת סעד, שאז דבריהם של האחראים על הקטינים באותה משפחה ישמשו כנגדם.

חוק שירותי הסעד הסמיך את פקיד הסעד לפעול כמו חוקר במשטרה

פקיד סעד לחוק הנוער הוא למעשה מעין שוטר, ותפקידו לחקור ולאסוף ראיות נגד פרטים במשפחה הגורמים לכאורה נזק לקטינים. הוא לא יכול לשמש במקביל כעובד סוציאלי שנותן טיפול משפחתי, שהרי המטפל מחוייב לחסיון והמטופל שם בו את מבטחו ומספר לו פרטים שלא היה מספר לחוקר במשטרה.

כאשר מתקבל דיווח על חשד להתעללות,  הזנחת קטין או תפקוד הורי לקוי (שימו לב שתפקוד הורי לקוי אינו עבירה פלילית, למרות זאת הוסמך פקיד הסעד ע"י החוק לחקור את המשפחה באין מפריע), מוזמן האחראי על הקטין לתשאול וחקירה ע"י פקיד הסעד. במקרים רבים, פקיד הסעד מדווח למשטרה על חשד לפלילים ואז ההורה נחקר פעמיים, פעם אחת במשטרה ופעם שניה בלשכתו של פקיד הסעד. על בסיס חקירתו את האחראי על הקטין, פקיד הסעד כותב תסקיר וחוות דעת למשטרה אם להגיש או לא להגיש כתב אישום. פקיד הסעד חוקר את האחראי על הקטין לאחר החקירה במשטרה וזאת על מנת לנסות לדלות ממנו מידע נוסף אותו לא מסר בחקירה במשטרה וכך להפלילו.

לפקידי הסעד ניתנה סמכות לחקור הורים וכל אדם אחר שאחראי על קטינים מכח סעיף 3 בחוק שירותי הסעד.

עפ"י סעיף 11 לחוק הנוער, היה ופקיד סעד "סבור", גם ללא ראיות כי לקטין נגרם נזק במשפחה, הוא רשאי להכריז עליו כנזקק ולהוציאו מהבית גם ללא צו שופט.

שני סעיפים אלו אם כן מראים כי פקיד סעד משמש כחוקר שתפקידו לאתר כשלים במשפחות ולהוציא מהן את הילדים, בעוד שמטפל משפחתי אמור לפתור את הבעיות במסגרת המשפחה בלבד ולא להוציאן החוצה, לעולם הרשויות.

חסיון עובד סוציאלי בפקודת הראיות

חנה סלוצקי – נותנת הוראה לפקידות הסעד לבנות אמון עם המטופל ואחר כך להפר אותו

סעיף 50א' בפקודת הראיות, עדות עובד סוציאלי (תיקון מס' 12) תשנ"ו-1996, קובע כי על עובד סוציאלי לשמור על חסיון אלא אם בית המשפט קבע שיש להפר את החסיון. סעיף זה בא למעשה להגן על המטופל. סעיף זה הוא לטובת המטופל כך שיוכל לסמוך על המטפל שלא יעביר את המידע המסווג לשלטונות החוק כמו משטרה וגם פקידי סעד !!!

החסיון הוא חסיון יחסי, קרי, הוא קיים כל עוד בית המשפט לא הורה לחשוף את המידע.

סעיף זה קובע כי:

(א)  עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה.

(ב)  הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עובד סוציאלי.

החסיון אף מעוגן בסעיף 8 בחוק העובדים הסוציאלים – סוד מקצועי.

הפרת חסיון מטפל / מטופל היא עבירה פלילית.

עוד קבע השופט יצחק עמית בתיק שדן בחסיון מטפל / מטופל (ת.א  000995/05) את הדברים הבאים:

"…הדיסקרטיות והסודיות היא אבן הבסיס של הקשר הטיפולי, מעין אקסיומה ביחסי  מטופל-מטפל, אמון שהוא הכרחי כדי שהמטופל יסכים להיחשף בפני המטפל, והחשיפה בתורה, הכרחית לשם איבחון והתערבות טיפולית. המטופל אינו רגיל לחשיפה של עולמו הפנימי, ונכונותו לחשוף את המעיק עליו, נושאים עליהם אינו מעז לדבר אף בינו לבין עצמו, מבוססת על ההנחה שהדברים יישארו בינו לבין המטפל. המטפל מצידו, מעודד את המטופל לחשוף מידע פרטי ואישי, לעיתים אינטימי ביותר, תוך הבטחה לשמור על סודיות. יש הגורסים כי האמון שנוצר אצל המטופל בשל הבנתו כי "הסודיות מובטחת" היא קריטית כדי כך, שבלעדיה אין תקומה לקשר העדין והמורכב ביחסי מטפל-מטופל… "

"…מטופל החושש כי המידע שנמסר על ידו עלול להימסר לרשויות ולגרום לו נזק (כמו אישפוז כפוי, מאסר, שלילת רשיון או פגיעה במקום עבודתו), עלול להירתע מלפנות לטיפול או מלחשוף נושאים בטיפול. על רקע זה, יש הקוראים לצמצום המקרים בהם קיימת חובת דיווח…"

"…מטרת החסיון היא להסיר חשש מליבם של המטפל והמטופל, ובכך לעודד ולקדם את הטיפול. שומא על בית המשפט לבחון בקפידה בקשה לגילוי מידע המתמקד בדברים שנאמרו במסגרת הטיפול. עולם הטיפול (פסיכאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים) מודע לחובת הדיווח לרשויות החלה על המטפל במקרים מסויימים בלבד…"

כאשר פקיד סעד עובד כמטפל במשפחה הוא למעשה מבטל באופן מיידי את זכויותיו של המטופל לחסיון, ומפר בכך את חובת הסודיות באופן שוטף ובניגוד לחוק, זאת מאחר והמטופל חושף בפניו באופן רציף את בעיותיו, ועדויות המטופל עלולות לשמש לאחר מכן כראיות נגדו ע"י אותו פקיד סעד אשר מהווה רשות לאכיפת חוק כפי שהוסבר קודם לכן.

פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, חנה סלוצקי, מודה בראיון לתקשורת, כאן בסוף הסרטון זה, כי פקידי סעד מתמרנים את המטופלים לתת בהם אמון, ולאחר שדובבו את המטופלים לספר להם על הקשיים עם הילדים, פקידי הסעד מפרים את האמון עם המטופלים.

סעיף 16 בחוק הגנת הפרטיות

גם סעיף זה רלוונטי לסוגיה המשפטית הזו. סעיף זה הדן בסודיות קובע:

לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי. המפר הוראות סעיף זה, דינו –  מאסר 5 שנים.

עפ"י סעיף זה, פקידת סעד שמשמשת מטפלת משפחתית פורצת באופן ברוטאלי את הגנת הפרטיות של המטופל, שהרי הוא חושף בפניה, בפני רשות החוק את כל סודותיו. היא עלולה על סמך הקשיים אותם תיאר ההורה בפניה כמטפלת להחליט על דעת עצמה כי ההורה ו/או המשפחה שרויים בקשיים כאלו המצריכים הגדרת נזקקות לילדים, אפילו אם לא בוצע מעשה פלילי במשפחה, כי עפ"י סעיף 11 בחוק הנוער, מספיק שהיא "סבורה", גם ללא ראיות שקטין הוא נזקק, היא יכולה להוציאו מהבית מהרגע להרגע ללא צו שופט.

מרמה והפרת אמונים

נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק – הפרת אמונים של עובד ציבור היא פעולה שיש בה ניגוד ענינים

סעיף 284 בחוק העונשין מתייחס למרמה והפרת אמונים של עובד ציבור, והוא קובע:

עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

סעיף 284 אינו מגדיר מהו מעשה המרמה האסור על פיו. למושג "מרמה" תינתן בהקשר הנדון, אותה משמעות שיש לו בסעיף 414 לחוק העונשין. מעשה מרמה, מתבצע, אם כן, כאשר אדם מרמה את זולתו בכוונה, קרי, להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל. האם העובדה כי פקידת הסעד, כאשר שימשה במקביל עובדת סוציאלית משפחתית ולא טרחה לציין בפני ההורה המטופל כי היא משמשת במקביל אף פקידת סעד לחוק הנוער כך שהדבר עלול ליצור ניגוד ענינים בטיפול מהווה עבירה שיש בה מרמה של המטופל?

בפרשת שמעון שבס שהורשע בהפרת אמונים, קבע נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרון ברק את הדברים הבאים:

"האיסור הפלילי על הפרת אמונים בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים":

  • אמון הציבור בעובדי הציבור: שמירה על תדמיתו של השירות הציבורי.
  • טוהר המידות של פקידי הציבור: שמירה על התנהגות הוגנת וישרה של עובד הציבור.
  • אינטרס הציבור, עליו מופקד עובד הציבור: וידוא שעובד הציבור יגשים את תפקידו כנדרש.

"הפרת אמונים משתרעת על מגוון של מעשים או מחדלים", אומר ברק, "אחד מהם הוא מצב בו מעמיד עצמו עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים."

ברק מציין כי ניגוד העניינים  מתקיים כאשר הוא פוגע פגיעה מהותית באינטרסים המוגנים של העבירה: אמון הציבור בעובדי הציבור או טוהר המידות של עובדי הציבור או תקינות פעולת המינהל הציבורי.

בפסק דין נוסף עמד הנשיא ברק על הסכנות שבפעולות שיש בהן הפרת אמונים:

"הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית".

בספר 'ניגוד עניינים במרחב הציבורי' מאת דפנה ברק-ארז, דורון נבות ומרדכי קרמניצר מתואר מצב זה באופן הבא:

"…ניגוד ענינים מתהווה אם וכאשר לבעל התפקיד, אותו עובד ציבור, יש ענין נוסף הקשור במילוי תפקידו או עניין שמושפע ממנו ושעלול לגרום לו לבצע את שליחותו בצורה טובה פחות מכפי שהיה מבצעה אילמלא עניין נוסף זה…

לכאורה, האדם המכהן בתפקיד הוא המתאים ביותר לדעת אילו עניינים ישפיעו עליו לרעה. למרות זאת אי־אפשר להותיר את ההחלטה בסוגיה בידי האדם הנוגע בדבר.

ראשית, בני אדם מתקשים לשפוט בענייניהם שלהם ללא משוא פנים, ולכן הם גם אינם השופטים המתאימים לקבוע אילו עניינים עלולים לפגוע בשיקול דעתם, או באיזו מידה הם יכולים להתגבר על ההשפעה השלילית האפשרית של העניין הנוסף.

שנית, לעתים העניין הנוסף עלול להשפיע על שיקולו של אדם בבואו להעריך אם הוא במצב של ניגוד עניינים.

שלישית, לעתים ניגוד העניינים הוא רק קצה הקרחון של התנהלות מושחתת של מי שפועל בניגוד עניינים. בנסיבות כאלה, אם נשאיר בידי האדם עצמו את הקביעה אם הוא בניגוד עניינים, יהיה זה כאילו נתנו לחתול לשמור על השמנת.

רביעית, מעבר לחשש מפני ההשפעה בפועל על החלטתו של האדם הנוגע בדבר, ישנו חשש מן האפשרות שהחלטתו לא תעורר אמון בנסיבות אלה.

על כן בסופו של דבר, הקביעה אם במצב מסוים יש ניגוד עניינים אינה יכולה להישאר בידי השלוח עצמו שעלול להיות נתון במצב זה. אמנם רצוי שהשלוח יהיה הראשון שיימנע מלפעול בניגוד עניינים, וכחברה אנו מצפים ממנו שינסה ככל יכולתו לנהוג בהגינות ובהתאם לחובת הנאמנות שלו. עם זאת הקביעה אם שלוח נמצא בניגוד עניינים אינה מסתיימת בהחלטתם של השלוח או הנאמן עצמם. היא אינה ניתנת לשיקול דעתם בלבד, ומכל מקום היא כפופה לביקורת שיפוטית…"

פקידת הסעד בגבעת שמואל – חשד להפרת אמונים מתוך ניגוד ענינים מוסדי.

פקידת הסעד בגבעת שמואל אשר מייצגת את רשויות האכיפה, הוליכה את המשפחה שולל בכך ששימשה במקביל עובדת סוציאלית של המשפחה. כאמור, עפ"י חוק זה, מרמה והפרת אמונים היא אף פעולה שיש בה ניגוד ענינים. פקידת הסעד הסתמכה בסמכויותיה כעובדת סוציאלית, כאשר ליוותה את המשפחה על מנת "לסייע" לכאורה בקשייה של המשפחה, זאת, כאשר במקביל היא דולה מידע על המשפחה והבעיות שלה, וכך המשפחה חשופה לגמרי בפני החוק משום שהחסיון הוסר ממנה כליל, שהרי פקיד סעד למעשה מייצג את רשויות החוק, ותפקידו לאסוף נגד המשפחות ראיות, אותן עדויות אותם השמיעה המשפחה בפניה כאשר פקידת הסעד חבשה לראשה את כובע ה"מטפלת" וה"מסייעת".

המחלקה לשירותים חברתיים

לשכת סעד בישראל מכונה כיום בשם "מחלקה לשירותים חברתיים". זהו למעשה שם מכובס המשמש כהסוואה לפעילות אחרת מאחורי הקלעים. מתחת למעטה השם המצועצע הזה "שירותים חברתיים" מתרחשת פעילות שאין לה שום קשר לשירותים חברתיים. מדובר בפעילות שיטורית של פקידי סעד אשר הגדרת התפקיד שלהם סותרת את מהות ההגדרה "שירותים חברתיים" משום שהם פועלים על תקן של משטרת רווחה, קרי אכיפת חוק ולא מתן שירותים חברתיים. אי לכך, פקידי סעד לא אמורים כלל לעבוד בתוך המחלקות לשירותים חברתיים אלא במחלקה הכפופה למשטרת ישראל. האינטראקציות בין פקידות סעד לעובדות סוציאליות אחרות במחלקה אינה אתית ואינה בריאה לא למשפחות ולא לילדים. אינטראקציה זו יוצרת יחסי חברות בין פקידות הסעד ועובדות הרווחה האחרות אשר מטבע הדברים, במסגרת שיחות חולין עלולות להעביר להן מידע חסוי שאינו מענינן.

קישורים נוספים:

ילדי רוסקו לרסיסים – על תביעת נזיקין נגד לשכת הסעד בגבעת שמואל

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

ילדיי רוסקו לרסיסים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 20, 2010


תושב גבעת שמואל הגיש תביעת ענק נגד העירייה, בדרישה לפצותו ב-95 מליון שקל. לטענתו, דוח שהגישה לשכת הסעד לבית המשפט הוביל למאסרו ולפגיעה קשה בילדיו, שנותרו עם אימם פגועת הנפש. "במחי יד נהרסו חיי נער וילד רך בימים, חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור של ילדיי ובכך נמנעה מהם האפשרות להתקדם", הוא טוען. העירייה: נגיב בבית המשפט.

אבישג בדש-זברו | ידיעות בקעת אונו

אב לארבעה מגבעת שמואל תובע 95 מליון שקל מהמחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל ומהרשות עצמה, כפיצוי על התנהלותם בעניין משפחתו בעבר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, ונוסחה ע"י התובע עצמו.

לפי התביעה סיפק אגף הרווחה בגבעת שמואל דוח סוציאלי בלתי אמין לבית המשפט, כאשר זה עמד לגזור את דינו אם ירצה את עונשו בכלא או בעבודות שירות. בעקבות דוח זה, נטען, השתנו חייהם של כל בני המשפחה באופן טראגי, ותוצאותיו ממשיכות ללוות אותם.

"אפשר לקרוא לתביעה זו מכתב מצמרר, כאשר במחי יד נהרסו חייהם של נער וילד רך בימים, שהיו אמורים להתפתח ולפרוח. הנתבעות חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור ובכך נמנעה מהילדים אפשרות להתקדם, להתפתח ולחיות", כתב האב בתביעתו.

התעלמות פושעת

לפני כשנתיים הסתבך האב בפלילים והועמד לדין בפרשת מרמה. לפני גזר הדין ביקשה השופטת דוח סוציאלי על מצב משפחתו מאחר וחששה לגורל ילדיו הקטינים בעת שירצה את עונשו בכלא. מהות טענתו של האב כעת, בתביעתו, היא שעל אף שהמצב בבית היה קשה – עם שני קטינים ואמם הסובלת ממחלת נפש – הציגו עובדי הרווחה דוח שממנו עלה כי המצב בבית טוב ויציב. בעקבות זאת החליטה השופטת לשלחו לכלא במקום לעבודות שירות, והדבר הוביל לפירוק המשפחה ולפגיעה חמורה במצבם הנפשי של הילדים. כך נטען בתביעה: "הדוח הסוציאלי הינו דוח שקרי ומגמתי שנכתב ונערך לבית המשפט העליון ביודעין ובזדון, ומתוך כוונה לגרימת נזק, ו/או בשוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק במעשה האמור, ולחילופין בגרימת נזק ברשלנות כאמור". האב מציין כי "הדוח הסוציאלי סובל כרונית מהתעלמות פושעת ממה שהיה ידוע היטב לנתבעות".

לאחר שהוגש הדוח מטעם הרווחה בגבעת שמואל הגיש האב חוות דעת של מומחה מטעמו, מר דרור אורטס שפיגל, עובד סוציאלי בכיר במכון הישראלי להערכת מסוכנות. תקציר מסכנותיו היו כי "יציאתו של האב מתפקוד במשפחה תגרום כנראה בטווח הקצר ביותר את פירוקה. סביר להניח כי שני הבנים בעלי הצרכים המיוחדים יצטרכו להיות מועברים לפנימיות מתאימות, ולגבי האם יהיה צורך למצוא מקום מגורים מתאים. כל השלושה צפויים למשבר משמעותי קשה, משבר אשר את היקפו ואורכו קשה מאד להעריך".

בתביעה מתאר האב את השתלשלות חייו של בנו הגדול, שהיה בן 16 בעת שנכנס לכלא. "כבר מההתחלה בני לא ידע להסתדר, איך חיים ללא אבא, ללא משפחה, ונפל לחושך. אף אחד לא יכול להסביר מה זה אומר, וגם אני האב לא יכול להעביר את התחושה של נער, ספק ילד, בשנות הבגרות הקריטיות, וזה עוד עם הקשיים שכבר סבל מהם. הוא התכנס בעצמו, נתלש מהחיים". האב טוען כי הנער נותר חסר אונים, עבר בין בתים שונים ולא הצליח להיקלט במשפחה אומנת שאליה הופנה. אביו חיפש לו מבין כותלי הכלא משפחות שיארחו אותו, רק כדי שלא יסתובב ברחובות.

תקופה מסוימת התגורר הנער אצל דודו, אחי האב, שגם הוא סובל ממחלת נפש. הילד עבר בין קרובי משפחה נוספים, אך לא הצליח להיקלט באף בית. גם הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי בו הופסק לחלוטין. "הנתבעות שייצגו את הרווחה לא עשו כלום, לא דאגו לכלום בעבור בני", נטען בתביעה.

פקידת סעד לחוק הנוער בגבעת שמואל – אפרת לביא, חיפפה בעבודה וגרמה נזק לקטינים

עדיף למות

אחרי 11 חודשים השתחרר האב מהכלא ונפגש עם בנו. "מצבו ביב בכי רע", הוא מתאר, "ובחג סוכות האחרון, כשכל המשפחה התכנסה, הוא עשה מעצמו צחוק בפני כולם בכך שדיבר שטויות שאין להן כל בסיס. בצהרי יום המחרת התפרץ לסלון ואיים לרצוח את כולם על כך שצחקו עליו, לאחר מכן הסתגר בחדרו, ולעת ערב בצאת החג יצא מהבית ונעלם לכמה שעות".

מצבו של הנער המשיך להידרדר, עד שאושפז במחלקת נוער סגורה במרכז לבריאות הנפש גהה, שם הוא אמור לשהות תקופה ארוכה עד שמצבו יתייצב. גם הוא מוגדר כעת כסובל ממחלת נפש.

הבן הצעיר יותר היה בן 6 בעת המאסר. "הילד הכי יפה והכי חמוד בעולם נשאר במצב הלם וטראומה, ולא היו לו הכלים לבטא את זה ו/או לפרוק את זה, ובטח לא להתמודד עם זה", מסביר האב בתביעה, "בני חזר הביתה מהגן ומצא בית ריק. אין אבא, אין אח, אין כלום".

האב מתאר את כאבו של הילד ואת ההידרדרות במצבו: "בני נסגר בעצמו. לא הבין על מה ולמה כל זה קורה. למה אין אבא בבית. הוא פיתח חרדות קשות ובולטות". עוד מציין האב בתביעה כי אבחון שנעשה לילד בשירות הפסיכולוגי מטעם הנתבעות, כשנה לאחר שהאב נכנס לכלא, ובטרם שוחרר ממנו, מצביע על פיגור קל ועל החמרה קשה במצבו הרגשי.

לאורך התביעה מגנה האב את מסקנות הדוח הסוציאלי שניתן לשופטת במשפטו ומערער על אמינותן. הוא טוען כי פקידת הסעד לחוק הנוער לא עשתה דבר למען הילדים. בדוח נכתב כי הבן הגדול יותר ישתלב במשפחה אומנת ביישוב, אולם בכתב התביעה נטען כי "המשפחה האומנת כלל לא ידעה מי זה הילד ומה זה אומר לטפל בו. לאחר כחודש הוא מצא את כל הדברים שלו ארוזים מחוץ לדלת !".

במקום אחר בדוח נכתב כי הבן הקטן יישאר בטיפולה של האם, ונגד כך טוען האיש בתביעתו: "לאם יש נכות נפשית, איך בדיוק היא יכולה לתפקד כהורה? הנכות לא רק היתה ידועה ללשכת הסעד, הם גם פנו לביטוח לאומי בכתב שהאם אינה כיולה לתפקד. האם לבד צריכה הורה עבורה".

עם כניסתו לכלא הפסיקו הנתבעות ושירותי הרווחה את הקשר האינטנסיבי עם משפחתו, טוען האיש, "וזה כי כבר קיבלו את מבוקשן, להכניס את האב לכלא. בכל פעם שהאם פנתה עם קשיים לפקידת הסעד אפרת לביא נאמר לה שאם תמשיך להתלונן יילקח ממנה הבן הקטן. עקב כך שתקה האם, מאחר שכבר ידעה שהנתבעות הוליכו אותה שולל".

האיש, הסובל בעצמו מההפרעה הנפשית מאניה-דיפרסיה, מנסה בשנה האחרונה לאסוף את שברי המשפחה. הוא מתמרן בין בנו שמאושפז בגהה, לבין הטיפול בבנו הקטן הסובל מבעיות רבות לטיפול באשתו, ומתאר את המצב בבית כגהינום.

"אני האב מעורער בנפשי ובגופי", הוא מסכם את התביעה, "ומתמודד יום יום ושעה שעה עם מסגרת משפחתית קשת יום ושבירה. אני זה שמופקד על גידול וטיפול בילדיי, שעולמם רוסק לרסיסים, אם אפשר לקרוא לזה עולם בכלל. את האמת צריך לאמר כאן ועכשיו, עדיף למות מאש לחיות במצב כזה שבו הקטינים הילדים חיים, בעקבות הפשע שביצעו הנתבעות".

בשבוע הבא אמור בית המשפט להחליט אם לקבל את בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה עבור הגשת תביעת הענק.

עיריית גבעת שמואל מסרה בתגובה: "מטעמים של צנעת הפרט, לא נדון בנושא מעל דפי העיתון. כל התייחסות העירייה לנושא הועלתה בכתב ההגנה לבית המשפט".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 15 Comments »

חקירת ילדים – עשה ואל תעשה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 23, 2009


הורים, אם משרד הרווחה חקר את ילדיכם עליכם ומאחורי גבכם דעו כי זכותכם לקבל את קלטת החקירה בתום החקירה, על מנת שתוכלו לצפות בה ולבדוק האם בוצעה חקירה רשלנית או לא.

הורים, שימו לב: אם הילד שלכם נחקר ע"י חוקרת ילדים, זה אומר שהוגשה נגדכם תלונה במשטרה ע"י פקידת סעד, משום שכדי להביא חוקרת ילדים, עליה להגיש קודם תלונה במשטרה, ומאחר והמשטרה אינה מוסמכת לחקור ילדים, היא מביאה חוקרת ילדים ממשרד הרווחה שאף היא עובדת סוציאלית.

בשנת 2006 קבע בג”צ בפסיקה 10271/02, אברהם פריד והאגודה לזכויות האזרח נגד משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, כי זכותו של כל אזרח לקבל את כל חומר החקירה בעניינו אם וכאשר נסתיימה כל החקירה כולה, גם אם תיק החקירה נסגר ללא כתב אישום. הפסיקה התייחסה אמנם לאדם בגיר שתבע לראות את תיק החקירה בענינו אך היא תקפה גם לגבי תיקי חקירה בהם נחקרו ילדים ולהורים זכות לקבל את כל חומר החקירה בענינים או עניני הילדים.

על הפסיקה הזו יש להסתמך בבואכם לדרוש קבלת חומר חקירה בענינכם או בעניני ילדיכם, גם אם לא הוגש כתב אישום נגדכם. אם ברצונכם לתבוע את חוקרי הילדים מטעם משרד הרווחה על רשלנות מקצועית וגרימת נזק נפשי לילדים הנחקרים, עליכם לדרוש את קלטת החקירה.

חוקרות הילדים לעיתים מתחזות לפונקציה אחרת. יתכן כי החוקרת תאמר לילד הנחקר כי היא "מורה" או "מטפלת", יתכן כי תאמר לחבריו של הילד הנחקר שהיא "דודה של הילד". שימו לב שכל חקירה מצולמת ומתועדת בוידיאו, לכן "מורה" או "מטפלת" או "דודה" שמסריטה את הילד היא חוקרת ילדים.

העובדת הסוציאלית רונית צור היא המפקחת הראשית על חקירות ילדים מטעם משרד הרווחה. רונית צור מפרסמת הנחיות מוטעות לחוקרי הילדים שעובדים תחתה, אף הם עובדים סוציאלים מטעם משרד הרווחה, ועל פי הנחיות שגויות אלו הם מבצעים חקירות ילדים לא מקצועיות. 

1. טקטיקות פסולות בחקירת ילדים

הנבואה שמגשימה את עצמה

אחת הסיבות המרכזיות לביצוע חקירת ילדים כושלת היא העובדה כי קיימים חוקרי ילדים המניחים מראש כי בוצע פשע. חוקרים אלו אינם מנסים להבין האם אכן בוצע פשע, אלא מנסים לדלות מן הילד הנחקר את פרטי הפשע.

הנחה פסולה זו גורמת לחוקר הילדים לנקוט בהליכי חקירה מוטים ולא מקצועיים אשר מראש קובעים מה תהא תוצאת החקירה.

חוקרי אל”י, למשל, הצהירו כי הם מניחים עוד טרם החקירה כי אם ילד טוען שהתעללו בו אז הוא תמיד דובר אמת ואכן התעללו בו וכל שנותר להם לעשות הוא להוביל את הילד צעד אחר צעד לתיאור “מושלם” של פרטי המקרה שלעיתים מתגלה מאוחר יותר כעורבא פרח.

במקרה אחר, ניסתה חוקרת ילדים בשם מאיה לחקור ילדה בבית הספר רמות חפר. חוקרת הילדים נשלחה לחקור את הילדה מטעם פקידת הסעד הידועה לשמצה זיוה דיאמנט מעמק חפר. הילדה סרבה להיחקר, והחוקרת שרדפה אחריה בבית הספר, תפסה את הילדה, ועוד טרם החקירה אמרה לילדה "כי כדאי לה לחיות במוסד". חוקרת אמורה להגיע לחקר האמת, אך חוקרת זו החליטה מה תהא תוצאת החקירה עוד בטרם החלה החקירה, והרי ברור כי חקירה כזו שתוצאותיה ידועות מראש היא חקירה מיותרת בה נתפר התיק מראש.

טקטיקת השאלות המנחות לזיהום חקירה

חוקרי ילדים עלולים לזהם ולהכשיל חקירה ע”י נקיטה בשאלות מנחות, אלו הן שאלות המכילות בתוכן תסריט,  כמו במקרה של ילדה בשם דלית שנשאלה על התעללות מינית מצד אביה בשאלות המנחות הבאות:

“דלית, האם מישהו נגע בך”?

“האם אבא נגע בך”?

“איפה היה אבא כשהוא נגע בך”?

“עוד מישהו ראה כשאבא נגע בך”?

“האם אבא נגע בך בעוד מקומות”?

ישנן שאלות מנחות חמורות אף יותר, אשר יוצקות תכנים מיניים קשים למוחו של הילד, ולא זו בלבד שהן מזהמות את החקירה, הן אף גורמות לטראומה נפשית קשה לילד ובעקבותן הילד יפתח מצוקות קשות.

לאחרונה קיבלנו לידינו תמליל של חקירת ילד בן 4 בגין התעללות מינית לכאורה. החוקרת שאלה את הילד את השאלות המנחות הבאות, אשר הינן פסולות בחקירת ילדים:

"האם מישהו בבית נגע לך בבולבול"?

"האם מישהו בבית ביקש ממך ללקק לו את הבולבול?"

בית ספר דתי מורשת מנחם בגבעת שמואל – יצק תכנים מיניים למוחה של ילדה

תלונת שווא של מורה בשם שרונה קאפח מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל הובילה לחקירה מיותרת של ילדה. הילדה שמוחה הולעט מראש בתכנים מיניים כבר בבית הספר ע"י שאלות של סייעת בבית הספר בעלת דמיון מיני חולני, ושאינה מבינה בעולמם של ילדים, נשאלה ע"י חוקרת ילדים את השאלה המכוונת הבאה:

"הבנתי שאיש ללא בגדים דגדג אותך…"

שאלות מנחות כמו הנ”ל הן שאלות המזריקות תסריט ידוע מראש למוחו של הילד עוד לפני שהילד מבין את משמעות השאלה. אלו הן אף שאלות הגובלות בהטרדה מינית של הילד ע"י החוקרת עצמה. אותה ילדה, שמוחה נשטף קודם לכן בתכנים מיניים באמצעות שאלות מנחות ע"י צוות בית הספר, החלה לספר לכל ילדי הגן שעושים לה משהו רע בלילה. הילדים סיפרו זאת להורים וכך כל בית הספר כולל ההורים החלו לרכל על כך ש"לילדה עושים דברים רעים בלילה…" למרות שלא היה ולא נברא. כך בעצם תופרים תיק פיקטיבי על אירוע שלא אירע מעולם ומפיצים לשון הרע ודיבה על משפחה תמימה.

רונית צור מנחה את החוקרים לשאול שאלות מנחות, אותן היא מכנה בשם "שאלות פתוחות", למרות שאלו אינן שאלות פתוחות כלל וכלל.

טקטיקת הראיות הנסיבתיות לכאורה לחיזוק תיאורית החוקר

חוקר ילדים המוטה מראש לחשוב כי הילד עבר התעללות ינסה למצוא תימוכין לתיאוריה שלו ע”י איתור ראיות נסיבתיות לכאורה.

במקרה של דלית, ילדה שנחקרה על התעללות מינית מצד אביה, החקירה הראשונית ללא נוכחותה של הילדה העלתה כי הרגלי האכילה של הילדה לא השתנו ואילו בחקירת הילדה כתב החוקר כי “דלית איבדה את התיאבון שלה במהלך השבוע האחרון וזאת ביחס להרגלי האכילה הקודמים שלה…דלית אף עברה סיוטי לילה…”

החוקר אף הדביק  “ממצא” זה במסמך חקירת הילדה המתאר את ההתעללות עצמה, וזאת כדי ליצור מעין תמונה כוללת התומכת בהשערתו.

לרוע המצב, מספר לא מועט של חוקרי ילדים משוחדים מנסים למצוא “ראיות נסיבתיות” התומכות לכאורה בהתעללות כמו: אבדן תיאבון, סיוטי לילה, הרטבה, ירידה בלימודים, התנהגות “חריגה” של הילד וכו’.

לראיות לכאורה נסיבתיות אלו אין שום אחיזה במציאות משום שלרבים מן הילדים שאכן עברו התעללות מינית אין סימפטומים נלווים כמו אלו המוזכרים לעיל. רבים מן הילדים הללו מדחיקים את האירוע וממשיכים את חייהם כרגיל, כאילו לא קרה דבר. לעומת זאת, ילדים רבים עוברים תהפוכות שונות גם ללא שחוו אירוע חריג כזה או אחר.

בנוסף, שאלות מנחות אלו בנוגע להרגלי חייו של הילד הנחקר, אף הן עלולות לנתב את הילד למתן עדות בדויה.

טקטיקת הפרשנות המוטעה של החוקר הפסיכולוג

חוקר ילדים המשוכנע מראש כי הילד נפגע עשוי לתת פרשנות מוטעה לאמירות של הילד הנחקר, פרשנות אשר תתמוך בתיאורית ההתעללות המינית שהילד כביכול עבר.

באחד המקרים העיד ילד נחקר כי לחשוד X יש “מן פרח כזה שגודל וגודל והוא גם שעיר…” אבל אותו ילד מעולם לא ציין את המילה “בולבול”, מילה שמאד שגורה בשפתם של ילדים.

חוקר הילדים באותו מקרה רשם כי הילד “מקשר את הפרח לאבר מינו של החשוד” וזאת למרות שהילד מעולם לא ציין כל מילה המציינת במפורש איבר מין.

2. מה אסור לבצע בחקירות ילדים

רונית צור, עובדת סוציאלית ומפקחת ארצית על חקירות ילדים – מעבירה הנחיות רשלניות לחוקרות ילדים

אין לחקור את הילד מספר פעמים

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל”אימון” למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג “התקלח עימה” 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

אנשי “טובת הילד” שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות כפי שהוסבר במאמר הקודם. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע”י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: “אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…”

כלומר, מנקודת המבט שלהם, ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

אין להסביר לילד מה זה טוב ומה זה רע

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של “מגע טוב”, “מגע רע” או “מגע סודי”, דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון “האם אורי נגע בך כאן?” ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון “מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…”. משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

אין להשתמש בפריטים להדגמה

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל”לימוד” הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

חקירת ילדים ע"י ציור

אפרת לביא – פקידת סעד ועובדת סוציאלית רדודה ולא מקצועית. ניסתה לבנות תיק פיקטיבי של התעללות פיזית ומינית לילדה בגבעת שמואל באמצעות מאניפולציה ושקרים. על פי אפרת לביא, ילדה שמציירת ילד עם תחתונים היא ילדה אשר קיים חשד סביר לגביה שעוברת התעללות מינית.

לעיתים חוקרים ילדים ע"י ציור. חוקרי הילדים נותנים את הפרשנות הסוביקטיבית שלהם לציור. חוקרי ילדים הם עובדים סוציאליים, והם אינם מוסמכים לפענח ציורי ילדים, אך למרות זאת הם מנסים לפענח ציורים כשאין להם הכשרה מספקת לכך. הפרשנות שלהם לציורים היא סוביקטיבית מאד, ולרוב שלילית. לכן, יש לדרוש את כל ציורי הילד ולהביא אותם בפני מומחה חיצוני לפענוח ציורי ילדים שאין לו שום קשר למשרד הרווחה.

במקרה של ילדה מגבעת שמואל, החליטה העובדת הסוציאלית אפרת לביא כי קיים חשד שהילדה עוברת התעללות מינית על סמך מספר ציורים בודדים שציירה הילדה בו רואים ילדים עם תחתונים…הציורים כלל לא היו בעלי אופי מיני וצוירו בדיוק בתקופה בה נשאלה הילדה שאלות בעלות אופי מיני ע"י סייעת מבית ספר דתי מורשת מנחם בגבעת שמואל וע"י חוקרת הילדים. שתיהן הכניסו לה תסריטים מיניים לראש, בין השאר אמרו לה כי "גבר עירום מדגדג אותה בלילה". הילדה ציירה את הציורים על פי התסריטים שהוכתבו לה ע"י הסייעת והעובדות הסוציאליות.

על פי המומחית לפענוח ציורי ילדים מיכל וימר, ציורים יש לבדוק לאורך תקופה, ולא ניתן לפענח את מצבו הרגשי של הילד על פי מספר ציורים בודדים. לכן, גם הציורים שמציירים ילדים באבחונים פסיכולוגיים אינם משקפים את מצבו האמיתי של הילד, מאחר ומדובר בציורים בודדים ברגע נתון בלבד, במהלך אבחון של שעתיים, ולא לאורך תקופה.

אין לדובב את הילד ע”י מחוות חבריות

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו “אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…”. יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו “אוי, איזה ילד מסכן…”. תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

הילד מוכן לספר לכל מי שרוצה להקשיב

כשילדים מספרים לכל העולם שהוריהם מכים אותם למשל, קיים חשד כי הם הולעטו בשאלות מנחות ועברו שטיפת מח שהוריהם מתעללים בהם. ילדים שהם מוכים באמת, לרוב אינם מספרים לכל מי שמוכן להקשיב, הם לא מספרים לכל העולם אלא רק למישהו שהם יכולים לבטוח בו.
ילד כזה שמגיע מיוזמתו ומספר לאדם זר אפילו ללא שנשאל, כי הוריו מכים אותו הוא ילד שעבר לרוב הסתה קודם לכן נגד ההורים בד"כ במסגרת חקירת ילדים וחקירת הגננת. ילדים כאלו ימשיכו לספר כי הוריהם מתעללים בהם גם לאחר שהתיק נסגר והתלונה התגלתה כעורבא פרח. הם מסוגלים להמשיך לספר על התעללות דמיונית אפילו גם שנה לאחר החקירה, משום שהמאסיביות של החקירה הטביעה בהם את חותמה ויצקה למוחם תסריט התעללות דמיוני.

3. טכניקות נכונות לחקירה של ילדים

כלל 1 – מתן במת ביטוי חופשית לילד הנחקר

זהו למעשה הכלל החשוב ביותר. בחקירה ילדים נכונה יש לאפשר לילד הנחקר להתבטא באופן חפשי וללא הפרעות. החקירה צריכה להתבצע ללא שאלות מנחות, ללא הצעות לתשובות אפשריות וללא נקיטת מהלכים מזהמים אחרים כגון תיקונים והכוונה. זאת על מנת לגבות עדות אמינה ושלמה ככל שניתן מן הילד הנחקר.

לעולם אין לקטוע את שטף דיבורו של הילד. אם החוקר מגלה במהלך העדות השוטפת סתירות, חוסר עקביות או חוסר בהירות, עליו להמתין בסבלנות לסיום עדותו של הילד ורק אז לשאול את שאלותיו.

אם הילד מפסיק את עדותו מדי פעם, המראיין יכול לדרבן אותו להמשיך תוך שימוש בשאלות קצרות ולאקוניות בלבד, כגון “ומה קרה אז?”

כלל 2 – הימנעות משרבוב משפטים המלמדים את הילד

אסור בתכלית האיסור להסביר לילד הנחקר מהו מגע טוב ומהו מגע רע. בחשד להתעללות מינית אסור ללמד את הילד שמות של איברים מוצנעים בגוף אלא לאפשר לילד לדבר עליהם מיוזמתו בלבד, תוך שימוש באוצר המילים המוכר לו.

כלל 3 – יש להוריד את רמת החרדה בה נתון הילד במהלך החקירה

על מנת לגרום לילד הנחקר להרגיש נינוח בחקירה ולדבר באופן חפשי על הנושא הנדון, יש לנקוט בגישה עקיפה ככל שניתן כדי לנתב אותו לכיוון המתאים. יש לשאול שאלות עקיפות אשר תובלנה את הילד להיפתח ולתאר באופן יזום את אשר אירע לו.

בחשד להתעללות מינית למשל, ניתן לשאול שאלות עקיפות בסגנון הבא:

–         “האם תוכל לאמר לי מדע אנשים לובשים בגדי ים?”

–         “אילו חלקים מכסה בגד הים ומדוע הוא מכסה חלקים אלו?”

–         “באילו איברים בגוף אתה משתמש כאשר אתה הולך להתפנות בשירותים?”

כלל 4 – מילת המפתח: סבלנות

כאמור, חוקר הילדים צריך להיות סבלני ביותר בעת מתן העדות, לגלות איפוק ואורך רוח גם להפסקות יזומות של הילד במהלך העדות. כמו כן עליו לשמור על טון אחיד ורגוע.

במקרים בהם אכן אירעה התעללות אמיתית, ישנם ילדים שירצו לדבר על כך, ישנם ילדים שלא ירצו לדבר על כך וישנם ילדים שיעידו במשפטים קצרים שאכן התעללו בהם אך לא ירדו לפרטים.

ילד כזה שטוען שאכן התעללו בו אך מסרב לנדב מידע מפורט ניתן לדובב ע”י שאלות אשר צריכות להיות מנוסחות באופן מאד זהיר. לעולם אין לשתול בגוף השאלה מידע שלא סופק ע”י הילד עצמו. לעולם אין לשאול את הילד שאלות מניפולטיביות בסגנון “ילד אחר אמר לי כך וכך…”

כלל 5 – יצירתיות

אז איך מדובבים ילד שציין כי תקפו אותו אך אינו רוצה לדבר על כך? ע”י הפעלת טקטיקות יצירתיות.

אין רשימת מכולת לטקטיקות כאלו. יצירתיות לא ניתן ללמוד באף קורס לקרימינולוגיה משום שהיא תכונה מולדת. חוקר הילדים פשוט צריך להיות מוכשר ויצירתי (תכונה החסרה לרבים מחוקרי הילדים, משום שלא מעט מהם מגיעים מתחום העבודה הסוציאלית, תחום אפור שאינו מצריך כישורים יצירתיים)

נניח שהגננת חשודה בהתעללות. דוגמא אפשרית לדיבוב היא למשל ע”י משחק דמיון. החוקר מביא מספר בובות למשחק, נניח 10 בובות. כל אחת מהן מייצגת אדם או ילד שהילד מכיר, כולל דמות של הגננת ואז מתחילים לשחק כאשר מדי פעם החוקר מערב באקראי כביכול את דמות הגננת במשחק ומנסה לראות כיצד הילד יגיב כלפי הגננת. או לחילופין מבקש באקראי כביכול מן הילד לשחק את דמות הגננת.

דוגמא אחרת למשחק היא להניח תמונה של כל ילדי הגן עם הגננת על השולחן. כל אחד בתורו עוצם עיניים, מניח את האצבע על התמונה ואז הצד השני צריך לספר על הדמות בה נגעה האצבע. לאחר מספר סיבובים כאשר החוקר רואה כי הילד משתף פעולה ומספר על הדמויות, הוא יניח אצבעו בדמות של הגננת כדי שהילד יספר על הגננת.

שימו לב שאם מוחו של הילד זוהם קודם לכן בתכנים שליליים ע"י הגננת או החוקרת , אזי התכנים הללו יתבטאו במשחקי הדמיון, ואז משחק הדמיון אינו אפקטיבי. למשל, אם הגננת שאלה את הילד אינספור שאלות בנוסח "האם אמא מרביצה" לך. גם אם לא קבעה לו עובדה אלא רק שאלה שאלה מנחה, הילד "ישוכנע" שאימו מכה אותו ויבטא זאת במשחק הדמיון.

כלל 6 – בחשד להתעללות מינית אין להשתמש בבובות ותמונות אנטומיות

מסיבות שונות ומשונות חוקרי ילדים רבים אינם מבינים כי תמונות ובובות אנטומיות הינן אמצעי מובהק לזיהום חקירה. אמצעי שאינו מוכר לילד ועלול לעורר בו תגובות רגשיות חזקות.

בהצגת האמצעי האנטומי בפני הילד, הוא עלול לחשוב כי החוקר מעוניין לדבר על אנשים עירומים ולהיכנס שלא לצורך לעולם דמיון משלו הרווי דמויות עירומות. מהלך זה מזהם למעשה את החקירה, ובהיות הילד מעלה סיפורים על דמויות עירומות, קשה יהיה להסיק אם עדותו נובעת מאירועים שאכן התרחשו במציאות או בפנטזיות מתוך עולם דמיוני שפיתח זה הרגע בעקבות הצגת הפריטים.

ללא כל ספק, בובות ותמונות אנטומיות משמשות ככלי המלמד את הילד.

תארו לכם מקרה בו ילדה אומרת כי “אבא שם את הפיפי שלו בפיפי שלי…”. אם הטענה של הילדה נכונה היא תוכל בקלות לתאר את איבר המין משום שהיא ראתה אותו. אם הטענה של הילדה אינה נכונה היא לא תוכל לתאר את מה שכביכול ראתה. אבל כאשר מראים לילדה בובה אנטומית, היא תוכל לתאר את איבר המין גם ללא שראתה איבר אמיתי קודם לכן.

לדאבוננו הרב יותר מדי חוקרי ילדים אינם מודעים לשיבושים שהם עצמם יוצרים בחקירה עקב שימוש בטכניקות פסולות.

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

4. שיבוש הליכי חקירה

בית ספר דתי כפר הרואה בעמק חפר – חקר ילדה במשך שנתיים מאחורי גבם של ההורים ושטף את מוחה בתכנים שליליים נגד ההורים

הבולטת מבין טכניקות החקירה הפסולות בחקירות ילדים, היא טכניקת זיהום החקירה, במהלכה חוקר הילדים שותל במוחו של הילד אירועים שלעיתים לא קרו ולא נבראו וזאת על מנת שהילד יודה בחקירה שאכן אותם אירועים התרחשו.

אחת הבעיות המרכזיות בחקירות ילדים היא כי לעיתים הם מגיעים לחקירה כאשר מוחם כבר נשטף במידע ע”י גורמים אחרים שחקרו את הילדים קודם לכן ושאינם מוסמכים לחקור ילדים. בין גורמים אלו יכולים להימנות: אמא, גננת, מורה, אחות בית ספר, עובדת סוציאלית, רופא, שכנה, עוברת אורח,איש משטרה שאינו מוסמך לחקור ילדים, פקידת סעד שאינה מוסמכת לחקור ילדים,יועצת בית הספר, פסיכולוגית חינוכית ועוד.

לא ניתן למנוע מקרים כאלו של חבלה ושיבוש חקירת הילד לחלוטין אך ניתן להקטין את הנזק ע”י נקיטת מספר פעולות:

מערך הסברה לאנשי חינוך

בנית מערך הסברה והדרכה לאנשי חינוך בנושא, כיצד יש לאתר ובאופן נכון ילדים שעברו התעללות אמיתית ולא התעללות מדומה.

הבעיה: עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה פרוסים באופן מאסיבי במוסדות החינוך ומפעילים לחצים ושטיפת מח על עובדי החינוך למצוא באופן מלאכותי ילדים שעברו לכאורה התעללות כדי למלא את מכסות התיקים ולהגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלהם.

לפקידי סעד אלו יש אינטרס לא לדעת איך לאתר ילדים כאלו באופן מקצועי כדי ליצור עננת אי וודאות שתגן עליהם מפני תביעות נזיקין, ולכן הם אף אינם יכולים להעביר הדרכה מקצועית מתאימה לאנשי החינוך, ובפועל הם מכווננים את עובדי החינוך כך שיגדילו את מספר הדיווחים,וכך יגדל מספר התיקים ה”מטופלים” על ידם.

התוצאה: מאות אלפי ילדים מוגדרים כילדים בסיכון שלא לצורך, משפחות נהרסות בגין האשמות שווא והילדים נאלצים להתנתק מהוריהם וממורשתם ולבלות את ילדותם במוסד סגור של משרד הרווחה ומנגד ילדים שעברו התעללות אמיתית לא מאותרים משום שלאיש החינוך אין את הידע המקצועי המתאים לאתר אותם, והעובדים הסוציאלים אינם נותנים את הדין על מחדלים כאלו, וזאת בשונה מארצות אחרות בהן עובדים סוציאלים שהתרשלו בתפקידם נתבעים בבתי המשפט גם בדיני נזיקין.

תשאול מקיף של הגורם המדווח

ביצוע חקירה מעמיקה את הגורם המדווח וכל הגורמים שהיו מעורבים באירוע, על מנת לנסות לאתר איך תושאל הילד על ידם ובאיזו מידה זוהמה עדותו של הילד טרם החקירה הרשמית, אם אכן זוהמה.

הבעיה: חוקרי ילדים רבים מקטינים ראש ומתעלמים משלב חיוני וחשוב זה. הם ניגשים לחקור את הילד כאילו הגיע זה עתה מסביבת ואקום וזו הפעם הראשונה בה הוא נחקר, למרות שבפועל עבר קודם לכן מספר גלגולים של תשאולים ע”י הגורם המדווח עצמו וגורמים נוספים לא מוסמכים.

ביצוע חקירת ילדים ע”י חוקרי משטרה ולא חוקרי משרד הרווחה.

חוקרי משטרה שעברו הכשרה מיוחדת הם המתאימים ביותר לבצע חקירת ילדים ולא חוקרי ילדים ממשרד הרווחה משום שלחוקרי ילדים ממשרד הרווחה עשוי להיות אינטרס להגדיל את מכסות הילדים המוגדרים כילדים בסיכון על מנת להגדיל את מספר התיקים ה”מטופלים” ע”י חבריהם פקידי הסעד, ולכן הם עלולים להיות מוטים מראש בבואם לחקור את הילד.

חוקרי ילדים אף אינם יכולים לחקור ילדים שעברו התעללות במוסדות משרד הרווחה משום שהם עצמם עובדי רווחה ונוטים לטובת עובדי המוסדות בהם עברו הילדים התעללות, ולכן משרד הרווחה אינו יכול לחקור את עצמו.

יתרה מכך, תיקים שנסגרו משום שהתברר כי מדובר בתלונת שווא צריכים להיסגר גם במשרד הרווחה. בפועל ישנם תיקים רבים שנסגרו במשטרה בגין תלונת שווא אך עובדי הרווחה ממשיכים להטריד ולהציק להורים באין מפריע.

הבעיה: החוק הקיים היום מאפשר גם לחוקרים ממשרד הרווחה אשר ברובם עובדים סוציאליים לחקור ילדים ולא רק לחוקרי משטרה.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 10 Comments »