הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘מאמר אקדמי’

אלימות מטופלים כלפי עובדי רווחה – הבלוף הגדול בו משרד הרווחה הנכלולי מאכיל את הציבור

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 24, 2014


אלימות מטופלים כלפי עובדות סוציאליות? תשכחו מזה. מדובר בבלוף שמשרד הרווחה מפיץ לכל עבר כדי לקבל יותר תקציבים ממשלם המיסים, על מנת לאבטח את העברייניות הנכלוליות שלו – עובדות משרד הרווחה.

נדגיש כי מרבית ה"מטופלים" הם מטופלים בכפייה, הווה אומר, העובדות הסוציאליות כפו עליהם "טיפול" ללא שביקשו כלל ו/או ללא שפנו אליהן כלל, כי לעובדות הסוציאליות יש תאבון חולני לשלוט באנשים ולהיות פטרוניות שלהם.

בשנת 2012 דווח כי 457,900 משקי בית "טופלו" במשרד הרווחה – עלייה של 12,000 משנה קודמת.

אם נניח שהעליה מדי שנה היא ליניארית, אז בשנת 2013 "טופלו" כ-470,000 משקי בית.

כ-35% ממשקי הבית הם משפחות חד הוריות, כלומר 65% ממשקי הבית הם משפחות דו הוריות.

בחישוב פשוט, סך ה"מטופלים" הבוגרים ש"טופלו" בשנת 2013 ע"י משרד הסעד מסתכם ב- 775,000 "מטופלים" לערך.

כעת נעבור ל"מטופלים" שהפעילו "אלימות".

בשנת 2013 דווח על 180 מקרי "אלימות" של "מטופלים".

ב-20% מהם בלבד הופעלה אלימות פיזית ובכל השאר הופעלו דברי בקורת על העובדות הסוציאליות, אותם הם מכנים "אלימות מילולית", זאת כדי לנפח את מסר ה"התקרבנות" שלהן.

בואו ניתן קרדיט לעו"ס ונניח ש-20% ממקרי האלימות הופעלו ע"י אנשים שונים. בחישוב פשוט – בשנת 2013, 36 "מטופלים" בלבד הפעילו אלימות פיסית, מתוך כ- 775,000 מטופלים בוגרים.

בחישוב פשוט, שיעור ה"מטופלים" שתקפו פיסית עובדת סוציאלית מכלל ה"מטופלים" עומד על…..תחזיקו טוב את הכסא….. 0.0046% בלבד מכלל המטופלים.

בואו נשווה שיעור זה לכלל האוכלוסיה.

בשנת 2013 דווח מן המשטרה כי נפתחו 112,060 תיקים פליליים על אלימות קלה ו-17,395 תיקים על אלימות חמורה. בסך הכל נפתחו במשטרת ישראל בשנת  2013  129,455 תיקים פליליים על אלימות בלבד.

בשנת 2013 עמדה אוכלוסיית ישראל על 7,891,000 מליון תושבים.

בחישוב פשוט, שיעור התושבים בגינם נפתחו תיקים על אלימות בשנת 2013 עומד על  1.64% מכלל האוכלוסיה. שיעור זה גבוה פי 355 !! משיעור ה"מטופלים" שתקפו לכאורה עובדות סוציאליות !!

במילים אחרות. ה"מטופלים" בלשכות הרווחה הם אנשים הרבה יותר עדינים מכלל האוכלוסיה !!

מה הפלא? מדובר באוכלוסיות מוחלשות שעובדות סוציאליות מפעילות עליהן אלימות ממסדית סדרתית מדי יום ביומו.

ולמרות זאת, למרות שהנתונים מוכיחים באופן מובהק כי אוכלוסיית ה"מטופלים" היא אוכלוסיה עדינה ושברירית, משרד הרווחה אוהב לצייר את ה"מטופלים" שלו בתקשורת כאנשים "אלימים", זאת כדי לזכות באהדת הציבור, ולסחוט כספים מן הקופה הציבורית על מנת להוסיף מאבטח ו"תוספת סיכון" בכל לשכת סעד של עובדי הפשע המאורגן הזה שמכונה – משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

ההטבות שניתנות למשפחות אומנה מכספו של משלם המיסים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 29, 2014


לפני חוק ליצמן שמאפשר טיפול שיניים חינם עד גיל 12, היו מוציאים ילדים רבים מהבית בגלל הזנחת השיניים. הורים למשל עם 6 ילדים, נבצר מהם לקחת את כל ילדיהם לטיפולי שיניים משום שאלו טיפולים מאד יקרים. אי לכך, העובדות הסוציאליות היו מעבירות בכח את הילדים למשפחות אומנה ומשפחת האומנה לעומת זאת כן היתה מקבלת מימון מלא לטיפולי שיניים, זאת במקום שהמשפחה הביולוגית תקבל מימון מלא. כיום חוק ליצמן מאד מקל על משפחות דלות אמצעים, אבל משפחות אומנה, בנוסף לשכר שהן מקבלות, ממשיכות לקבל חינם את השירותים הבאים אשר נשללים ממשפחות מיעוטות יכולת, כל זאת מכספו של משלם המיסים:

  • משפחתון, פעוטון, גן, צהרון ומעון יום
  • ריהוט וציוד לילד
  • ביגוד משלים
  • דמי כיס לילד
  • מימון טיולים ואירועים אחרים בבית ספר
  • ביקורים באתרים ומופעים
  • כרטיס חפשי חדשי
  • טיטולים לתינוקות
  • ביטוח שיניים
  • כיסוי פגיעות שיניים
  • טיפולי שיניים עד גיל 18
  • 2 חוגים
  • מנוי לספריה ועיתון נוער
  • מימון טיול שנתי בבית ספר
  • שיעורי עזר לילד
  • ספרי לימוד
  • קיטנה
  • טיפול פסיכולוגי לילד
  • טלית ותפילין
  • החזר הוצאות עבור בר מצווה
  • מתנת בר מצווה לילד
  • שמרטפות לילד
  • כסא לילד ברכב
  • שכר לימוד במסגרות יחודיות

בנוסף, משפחת אומנה מקבלת שכר חדשי של כ-3,500 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

כאן בקובץ של משרד הרווחה מפורטות כל ההטבות של משפחות האומנה:
https://myfamilythoughts.files.wordpress.com/2010/10/8-2.pdf

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | 2 Comments »

המבחן הפסיכומטרי קבע – לעובדות סוציאליות יש מנת משכל נמוכה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 12, 2013


ניתוח תוצאות המבחן הפסיכומטרי לשנת 2011 מוכיח את מה שתמיד טענו – לעובדות סוציאליות יש מנת משכל נמוכה, ונשים טפשות אלו מחליטות בדיני נפשות, קובעות גורלות של ילדים שאינן מכירות, מפרקות משפחות על סמך שטויות, ושופטי המשפחה משמשים חותמות גומי של הפדלאות המוגבלות בשכלן הללו. לפירוט נוסף על תוצאות מבחן הפסיכומטרי, כאן בקישור הזה.

psichometri

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

מחקר מכון חרוב קובע : משרד הרווחה פוגע בילדים באופן שיטתי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 25, 2013


בשנת 2011 פרסם מכון חרוב דוח מחקר אמפירי רחב היקף על ילדי ההשמה החוץ ביתית –  אלו ילדים שהורחקו מביתם בכפיה ע"י משרד הרווחה בתואנה (לרוב תואנת שווא) כי סביבתם ומשפחתם מסכנת אותם, והפנימיות ומשפחות האומנה ישקמו אותם.

אפילו אנו כאן בצוות האתר שיודעים כי העובדים הסוציאליים פוגעים קשות בילדים וגורמים להם נזקים ארוכי טווח, לא שיערנו שהמצב כל כך חמור. הזדעזענו עמוקות מתוצאות המחקר של מכון חרוב שקובע חד משמעית כי משרד הרווחה מתעלל בילדים באופן שיטתי ופוגע בהם ובעתידם לצמיתות.

ממצאי הדוח הקשים שהינם בגדר אסון לאומי, מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית מיידית ובחינה מדוקדקת של משרד מבקר המדינה את המחדלים הקשים והפשעים של משרד הרווחה. אנו נפעל להעביר דוח זה לועדה לזכויות הילד באו"ם על מנת שתתערב במצב בישראל ותנקוט במהלכי חירום לשינוי מיידי ודרסטי וטרפוד הנגע האיום הזה שמכונה משרד ה"רווחה".

hanna

נפנה אף בתלונה ל-OECD על מנת שיבדוק מדוע ישראל אינה ומעולם לא היתה מדינת רווחה עד עצם היום הזה,

ואיך קרה שישראל שבה אף העוני הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD התקבלה כחברה בארגון זה,

כאשר בפועל מדובר במדינת עולם שלישי, רפובליקת בננות ופפאיה,

שרוב תקציבי הרווחה שלה מבוזבזים על מוסדות סגורים, התעללות בילדים והנצחת העוני שלהם.

במחקר מכון חרוב נדגמו מעל 90,000 נערים ונערות בני 19, מהם 7,922 בני נוער אשר טופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה בהיותם קטינים, בין אם טיפול כפייתי בקהילה באמצעות צו השגחה או איומים על המשפחות, ובין אם במסגרות ההשמה החוץ ביתית בהם נכלאו בפנימיות וטולטלו למשפחות אומנה.

המחקר שניטרל את מאפייני הרקע באמצעות שיטות סטטיסטיות מתקדמות, השווה בין ילדי הפנימיות לבין ילדים עם קשיים ורקע סוציו-אקונומי דומה, ואשר לא טופלו ע"י הרווחה. אלו היוו קבוצת בקורת של המחקר.

תוצאות המחקר המדעי הזה מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול. לעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית.

המחקר הזה נתמך גם ע"י מחקר MIT – המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מחקר שדגם בשנת 2007 כ-15,000 בגירים וקבע באופן מובהק כי עדיף לילדים לחיות במשפחות המוגדרות ע"י העוסים כמשפחות "בסיכון" מאשר להוציאם מהבית (בארה"ב מרבית הילדים מורחקים מהבית למשפחות אומנה ולא לפנימיות), ראו מאמר על המחקר של MIT כאן בקישור הזה. מסמך מפורט יותר של מחקר MIT מובא כאן בקישור הזה.

מסקנה: משרד הרווחה מייצר חולי חברתי. באמצעות הפגיעה בעתידם של הילדים, משרד הרווחה הופך אותם גם כבגירים ללקוחות שלו, כלומר, באמצעות מנגנון שימור הלקוחות הזה מאז היותם ילדים, הוא לא מאפשר להם לצאת לעולם ממעגל התלות בעובדי הרווחה. כך הוא מעצים ומנפח את מצבת כח האדם של העובדים הסוציאליים.

סייג אחד למחקר חרוב: המחקר לא בדק את שיעור הילדים שהוזנחו ונפגעו פיזית ומינית במסגרות ההשמה החוץ ביתית של משרד הסעד, וכידוע שיעור זה הוא גבוה הרבה יותר משיעור הילדים הנפגעים בקהילה בתוך משפחות המוגדרות על ידי עובדי הסעד כמשפחות "בסיכון". אך מנתוני המחקר המורים על מצבם העגום של הילדים שהורחקו מהבית ניתן לאמר בהסתברות גבוהה שההידרדרות שחלה בילדים הללו בהיותם במסגרות משרד הרווחה מקורה בהזנחה והתעללות של עובדי הרווחה בילדים.

על פי תוצאות מחקר מכון חרוב יש להכריז באופן מיידי על מכלאות משרד הרווחה כאזורים מוכי אסון.

להלן הממצאים המזעזעים שהתגלו במחקר:

משפחות אומנה

omna

 

 

 

 

 

 

 

 

שיעור ילדי האומנה שנפתחו להם תיקים פליליים גדול ביותר מפי 2 משיעור הילדים בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.
שיעור הבנות באומנה שנכנסו להריונות לא רצויים וילדו לפני גיל 19 הוא מעל 10% !! בעוד בנות מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה כמעט ולא ילדו לפני גיל 19.

פנימיות משרד הרווחה

pnimiot

 

 

 

 

 

 

 

 

"אני מעדיף לגור ברחוב ולא לגור בפנימיה", כך אמר לי עובר אורח שהוכנס בכפיה לפנימיה מגיל 3 ועד גיל 18.

"התקופה הקשה ביותר בחיי היתה התקופה בפנימיה", כך אמרה באחת מהרצאותיה צופית גרנט שהוצאה בגיל 9 לפנימיה. היא סיפרה על חייה הקשים, על האדם שהתעלל בה מינית בילדותה אבל על הפנימיה שאף בה עברה תקיפה מינית סירבה לדבר למעט המשפט שצוין.

לא יאומן, מדובר בקטסטרופה של ממש:

רק 12% מבוגרי הפנימיות היו זכאים לתעודת בגרות !! שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב ילדים בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה היה פי 3 מילדי הפנימיות.

למעל 30% מילדי הפנימיות נפתחו תיקים פליליים, פי 3 מן התיקים הפליליים שנפתחו לילדים בעלי רקע דומה שהצליחו לחמוק מידיו של משרד הרווחה ולא טופלו על ידו.

כ-14% מן הבנות שגדלו בפנימיה נכנסו להריון לא רצוי, יתכן שחלקן עברו מעשי אונס ופאדופיליה בפנימיה, זאת לעומת 6.5% מן הבנות בעלות רקע זהה שלא טופלו על ידי משרד הרווחה.

סידור חוץ ביתי אחר

סידור כגון מקלט/מחסה, דיור מוגן, הוסטל, דירת לוויין, מרכז חרום, מעונית, דירת המשך וקהילה טיפולית.

hutzbeiti

 

 

 

 

 

 

 

 

געוואלט, הנתונים זועקים לשמיים:

לכמעט מחצית מבני הנוער שהיו בסידור חוץ ביתי אחר של משרד הרווחה נפתחו תיקים פליליים לעומת 6.3% מבני נוער בעלי רקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.

27% מן הנערות שהיו בסידור חוץ ביתי אחר של משרד הרווחה נכנסו להריון לא רצוי. האם בשל זנות? מעשי אונס? פאדופיליה? סמים? 27% !!

זאת לעומת 4% בלבד מן הנערות מרקע דומה שלמזלן לא היו בטיפול משרד הרווחה.

מוסדות חסות הנוער

hasuthanoar

 

 

 

 

 

 

 

 

שמע ישראל, המצב הגרוע ביותר הוא במוסדות חסות הנוער כמו מסילה וצופיה. עיניכם הרואות מן הטבלה את האסון, וכל מילה נוספת היא מיותרת.

נערה כמו הנערה שירן סוטירין שברחה ממוסד מסילה והעדיפה להעביר את חייה במקומות מסתור עד גיל 18 ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון.

סידור בקהילה – מועדוניות ומעונות יום של משרד הרווחה

moadoniot

 

 

 

 

 

 

 

 

מסתבר שגם המצב בקהילה רע מאד.

רק 15% מילדי המועדוניות ומעונות היום של משרד הרווחה זכאים לבגרות, זאת לעומת 35% זכאים לבגרות בקרב ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.

לכמעט 30% מהם נפתחו תיקים פליליים לעומת 10% בקרב ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה.

ביוני 2010 , בישיבת ועדת הכספים בכנסת אמרה דבורה מרחבי המפקחת על המועדוניות והמעונות מטעם משרד החינוך כי:

"במועדוניות שהחינוך לא שותף בהן, הילדים לא מקבלים את אותם מענים. כמו שחשוב המענה הפיזי והרגשי, חשובה מאוד השלמת הלימודים וההשכלה. אני לא מכירה  דרך אחרת לצאת מהמעגל החברתי הנמוך וליישר קו עם המיינסטרים של החברה חוץ מהשכלה. אני לא מכירה שום דרך אחרת", ציינה דבורה מרחבי.

מאמר על מועדוניות משרד הרווחה שגורמות נזק לילדים יפורסם בנפרד.

מסקנה: מקור הרעה החולה הוא משרד הרווחה עצמו. מדיניות העובדים הסוציאליים שרובם בעלי מוגבלות שכלית קשה, אנשים שאין להם את המסוגלות השכלית לגבש תכנית נכונה לטיפוח ילדים, מדיניות זו מביאה הרס וחורבן על הילדים.

haruvStudy2011

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

השקרים שאנו אוהבים לשמוע – על תעשיית האימוצים הבינלאומיים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 8, 2011


22 אלף יורוזה הסכום שמשלם כיום הורה ישראלי עבור אימוץ תינוק באימוץ בינלאומי. סכום עתק הן במונחים ישראליים ובוודאי במונחים של ארצות העולם השלישי. לאן הולך סכום הכסף האדיר הזה? רובו של הכסף הזה מוזרם לשוחד לפקידים מקומיים ותשלום למאכרים מקומיים. פירוט נוסף כאן במאמר המתאר את פס היצור של ילדים המיועדים לאימוץ בינארצי.

לאחרונה סגרה אוקראינה את שעריה בפני אימוצים בינלאומיים של פעוטות בריאים. אוקראינה היא לא הראשונה ומן הסתם גם לא האחרונה שסוגרת את שעריה בפני הורים מאמצים מחוץ למדינה. קדמו לה ארצות נוספות, ביניהן ברזיל, רומניה, גואטאמלה, ועוד.

סחר בילדים מחו"ל – כך זה התחיל אצלנו

ילדים החיים באזור האמזונאס בברזיל

ב-1986 תיירת ברזילאית בשם ארלט הילו נעצרה בתל אביב בחשד לשימוש בדרכון מזויף. במסגרת אותו מעצר חקרה אותה המשטרה גם על מסמכי אימוץ מזויפים שהונפקו באמצעות סוכנות האימוץ שלה, זאת על מנת לספק באופן בלתי חוקי תינוקות ברזילאים לזוגות ישראלים חשוכי ילדים. זוגות אלו שילמו אלפי דולרים עבור כל אימוץ כזה והמשטרה חשדה כי מדובר באימוצים בלתי חוקיים בהם נחטפו תינוקות ברזילאים ממשפחותיהם הביולוגיות על מנת לספק את צרכיהם של ההורים הישראלים.

הפרשה החלה כפי הנראה בארה"ב, כאשר שני זוגות ישראליים אשר אימצו תינוקות מברזיל עוכבו בארה"ב לצורך תשאול, זאת לאחר שנתגלה כי לאחד התינוקות יש דרכון מזויף והוא הוחזר לברזיל.

ארלט הילו אמנם שוחררה מאותו מעצר בישראל וחזרה לברזיל, ואולם לאחר חקירה מאומצת נשפטה על סחר בילדים ונשלחה לכלא הברזילאי.

כך מספר אחד ההורים הישראלים שאימצו באותה תקופה:

"…בשנת 86' נסענו לברזיל, שילמנו 10,000 דולר לארלט, בעלת סוכנות אימוץ מקומית, ופגשנו את לריסה (שם בדוי) בבית יתומים.

היא היתה תינוקת בת שבוע. בעודנו על אדמת ברזיל נעצרה ארלט, המצב נהיה מסוכן והתחלנו במסע היחלצות…

נטלנו את התינוקת והמסמכים ונמלטנו מברזיל לפרגוואי דרך משולש הגבולות עם ארגנטינה וברזיל…"

כ-3,000 ילדים ישראלים אומצו מברזיל, רבים מהם באמצעות מסמכי אימוץ מזויפים אשר מונעים מהם עד היום לאתר את הוריהם הביולוגים,

משום שכל הפרטים במסמכים הינם בדויים.

E.J. Graff

ומה קורה היום?

היום לא משלמים 10,000$ לאימוץ ילדים מחו"ל, אלא הרבה יותר – כמעט 30,000$.

היום הסחר בילדים ממשיך רק בהיקף רחב הרבה יותר מאשר פעם.

אימוץ בין-ארצי מתבצע בישראל רק באמצעות עמותות שאושרו לפעול ע"י משרד הרווחה. עמותות אלו הודו כי הן משלמות שוחד לפקידים בארצות היעד. בחלק מן העמותות הללו פועלות עובדות סוציאליות, פקידות סעד לשעבר, יוצאות משרד הרווחה, אשר להן קשרים ענפים עם משרד הרווחה.

אי ג'י גרף מאוניברסיטת ברנדייס בבוסטון חוקרת מזה שנים רבות את נושא השחיתות באימוצים הבינלאומיים. מובא כאן תרגום של קטעים נבחרים מתוך אחד המאמרים שלה בנושא:

השקרים שכולנו אוהבים לשמוע

כולנו מכירים את הסיפורים על האימוצים הבינלאומיים: מליוני יתומים ופעוטות ננטשו או הפכו ליתומים – נמצאו בצד הכביש או על מדרגות הכנסיה, נעזבו מהוריהם על רקע עוני או מלחמה. ה"יתומים" הנשכחים הללו חיים בבתי יתומים צפופים או מסיימים את חייהם ברחוב עם עתיד לא ברור של אומללות מתמשכת. אבל אם יתמזל מזלם של "יתומים" אלו, הורים נערצים מארצות רחוקות יאמצו אותם לחיקם ויביאו אותם לחיים טובים יותר.

לרוע המזל, הסיפור שסיפרנו לכם, רובו ככולו הוא בדיה.

ארצות המערב מוכרות לעולם את המעשיה הבדיונית על "משבר היתומים". במעשיה זו מסופר על מליוני "יתומים" הממתינים למשפחות חדשות שיאמצו אותם ויצילו אותם מחיי אומללות ועצב. בפועל, מספר לא מבוטל של ילדים כאלו אינם יתומים כלל וכלל. נכון, מאות אלפי ילדים בעולם זקוקים לבתים חמים, אבל אלו דוקא הילדים שאף אחד לא רוצה לאמץ. מדובר בילדים חולים, נכים, פגועים או ילדים גדולים מעל גיל 5. מאחר והרבה כסף מערבי מתגלגל בתעשיית האימוץ הבינלאומי, אזי במקום למצוא בתים חדשים לילדים הנזקקים הללו, סוכנויות האימוץ מחפשות אחר תינוקות בריאים שיתאימו לדרישותיהם של ההורים המאמצים הנזקקים.

מאז אמצע שנות ה-90, מספר האימוצים הבינלאומיים השנתיים כמעט הוכפל. מ-22,200 אימוצים בשנת 1995 קפץ המספר ל-40,000 אימוצים בשנת 2006. בשנת 2004 מעל 45,000 ילדים ממדינות מתפתחות אומצו באימוצים בינלאומיים. בשנים האחרונות, מרביתם נלקחו לארה"ב.

עם שגשוגן של סוכנויות האימוץ הבינלאומי, גדל מספר הארצות מהן מייצאים תינוקות באופן שיטתי באמצעות גניבתם ממשפחותיהם הביולוגיות.

ארה"ב השעתה באופן זמני או קבוע את האימוצים כמעט ממחצית מ-40 המדינות המובילות, מהן מייבאים ילדים מאומצים לארה"ב, מדינות כמו בלרוס, ברזיל אתיופיה, פרו, הונדורס ורומניה, זאת בשל חשדות כבדים לשחיתות וחטיפת ילדים.

עם זאת, כאשר מדינה נסגרת לאימוץ, סוכנויות האימוץ מעבירות את הלקוחות למדינה הבאה בתור, בה תחום האימוצים הוא "חם" ומשגשג. ואז, באופן פתאומי, עולה מספר ה"יתומים" במדינה זו. הפרה החולבת עובדת במרץ, עד שהאמריקנים שוב עולים על שחיתות באותה מדינה, סוגרים את האימוץ ואז הלקוחות עוברים לאמץ מן המדינה הבאה בתור, וחוזר חלילה.

תעשיית האימוץ הבינלאומי, לעיתים קרובות מדי, היא תעשיה הנשענת יותר על דרישת הלקוחות ופחות על צרכי הילדים. הורים אמריקאיים המאמצים באימוץ בינלאומי משלמים עבור כל ילד בין 15,000$ ל-35,000$, כולל הוצאות שהייה במדינת היעד. הורים ישראלים משלמים כ-30,000$, לא כולל הוצאות שהייה במדינת היעד. ההגיון אומר שכדי לאמץ ילד ולבצע מעשה הומניטארי טוב כלפי הילד, ההורה לא אמור לשלם עבורו, להיפך, עוד צריכים להודות לו על המחווה הגדולה כלפי הילד. בפועל המצב הפוך, הורים משלמים סכומי עתק עבור כל ילד, מה שמוביל להיקפי שחיתות רחבים בתעשייה זו, והמינוח "הומניטאריזם" כלל אינו שותף במשחק הזה.

בעוד שידוע כי תעשיית האימוצים הבינלאומיים היא תעשיה עתירת כסף, יש כאן גם אלמנט רגשי. סוכנויות אימוץ והורים מאמצים רבים עומדים בעקשנות על כך כי מקרי שחיתות הם מקרים בודדים וכי לא מדובר בשיטה… "תכלאו את האנשים המושחתים", הם אומרים, "אבל תנו לאנשים הטובים להמשיך באימוץ…"

נייג'ל קאנטוול, מומחה באמנת ג'נבה לזכויות הילד, בחן את נושא האימוצים הללו ומצא כי במקומות בהם מתגלגל כסף רב באימוצים, כמו ארצות מזרח אירופה ואסיה טמונות סכנות רבות. מר קאנטוויל טוען כי במדינות אלו, ילדים מתחת לגיל 3 יכולים בקלות להיות מאומצים ע"י משפחות מקומיות. כשנשאל כמה ילדים כאלו מתחת לגיל 3 יאומצו מחוץ לאותה מדינה אם כסף לא יהיה מעורב, הוא השיב: אפס.

מיתוס אספקת הילדים לאימוץ

לורה סיסלבי – נשלחה לכלא האמריקני על חטיפת ילדים מהאיטי

האימוצים הבין ארציים לא היו תמיד תעשיה של ביקוש והיצע. במחצית המאה ה-20 היוו אימוצים אלו פתרון הומניטארי עבור ילדים שהתייתמו במלחמות, באזורי סכסוך פוליטי. בשנת 1955 אימצו הזוג ברטה והנרי הולט ממדינת אורגון בארה"ב 8 יתומים ממלחמת קוריאה, ומשפחות נוספות ברחבי ארה"ב הלכו בעקבותיהם ואימצו יתומי מלחמה נוספים. מאז התפתחה תעשיה של אימוצים בינלאומיים, תעשייה ענפה באוסטרליה, ארה"ב, קנדה, מדינות מערב אירופה וכמובן ישראל. מעל 20,000 ילדים זרים אומצו בארה"ב רק בשנת 2006, לעומת 1995 בה אומצו בארה"ב 8,987 ילדים זרים.

שינויים בדמוגרפיה מסבירים חלק מהגידול הזה. מדיניות ההפלות החוקיות והנישואין המאוחרים הורידו באופן משמעותי את מספר הלידות הלא רצויות בעשורים האחרונים בארה"ב, וכך קטן מספר התינוקות המקומיים המיועדים לאימוץ. במקביל, אמהות רבות שדחו את מועד הבאת ילדיהן לעולם, בשל קריירה, גילו שכבר מאוחר מדי להכנס להריון וניסו לאמץ במקום זאת.

קיימות משפחות בארה"ב המאמצות מטעמי דת. אלו הן משפחות דתיות נוצריות שנוטות לחשוב כי אימוץ הילד ה"יתום" הוא אימוץ הומניטארי, אימוץ שיציל את הילד מגורל אכזר…

אך המציאות היא שונה. יתומים אמיתיים נדיר שיהיו ילדים בריאים וילדים בריאים הם לרוב אינם יתומים. "זה לא באמת נכון, שישנו מספר גדולים של יתומים ללא בתים והורים", אומרת אלכסנדרה יוסטר, יועצת בכירה להגנת הילד בארגון יוניסף. התדמית אותה מוכרים לארצות המערב כאילו למליוני ילדים מארצות מתפתחות אין בית, היא תדמית שגויה. יוניסף עצמו אחראית בחלקה לתדמית שגויה זו. בשנת 2006 פרסם יוניסף כי 132 מליון "יתומים" קיימים ברחבי ארצות העולם השלישי. אבל יוניסף מגדיר ילד "יתום" גם ילד שיש לו הורה אחד. רק 10% מתוך אותם ילדים "יתומים", קרי 13 מליון ילדים, הם ילדים ללא שני הורים ומרביתם חיים ומטופלים ע"י המשפחה המורחבת. על פי יוניסף, 95% מאותם ילדים "יתומים", הם ילדים מעל גיל 5. במילים אחרות, "מליוני" התינוקות ה"יתומים" של יוניסף, הם בעצם ילדים גדולים המתגוררים תחת קורת גג אחת עם משפחותיהם המורחבות דלות האמצעים.

בינואר 2010 נעצרה בארה"ב קבוצה של נוצרים בפטיסטים דתיים לאחר שניסתה להבריח מהאיטי לארה"ב 33 ילדים "יתומים" לצורך אימוץ. בנוסף להליך הלא חוקי, הילדים שנחטפו כלל לא היו יתומים, היתה להם משפחה מורחבת שטיפלה בהם. ראש הקבוצה, לורה סיסלבי נשפטה והורשעה בחטיפת ילדים. פירוט הפרשה כאן בקישור הזה.

בעקבות פרשת סיסלבי, פרסמה העיתונאית קאתרין ג'ויס מאמר נוקב ובקורתי על "תרבות האימוץ" הקלוקלת ועל הסדר העולמי החדש שמנסות קבוצות דתיות ליצור "בשם המצווה של הדת". שם המאמר 'מסע הצלב של המאמצים'.

תינוקות בנות סיניות שנשלחו לאימוץ כפוי על אף התנגדות ההורים שלא יכלו לשלם את הקנס

אימוץ מסין

המקרה היוצא מן הכלל הוא בסין. למעלה מ-3 עשורים בהם מיושמת בסין תקנה בה כל משפחה רשאית לגדל רק ילד אחד בלבד. מאחר והסינים מעדיפים בנים מאשר בנות, כי בנים יכולים לפרנס את המשפחה, אזי הם מוותרים על הבנות ומוסרים אותן לאימוץ. אבל גם מספר הבנות בסין הוא מוגבל. בפועל, יש יותר ביקוש מהיצע. בפועל יש יותר הורים זרים שרוצים לאמץ בנות סיניות מאשר בנות סיניות שמוצעות לאימוץ. בשנת 2005 אומצו 14,500 ילדים סיניים ע"י זרים. למרות שמדובר במספר אדיר של מאומצים, סוכנויות האימוץ המערביות מדווחות כי ישנם הורים מאמצים רבים ברשימת המתנה, קרי יש הרבה יותר הורים שממתינים לאימוץ מסין מאשר ילדים שמוצעים שם לאימוץ. בעוד שמספר ההורים הממתינים לאימוץ גדל והולך, גדל במקביל גם הקושי לאמץ ילדים מסין.

אך גם בסין התפשטה השחיתות. בתמונה אנו רואים תינוקות שנשלחו לאימוץ כפוי משום שהוריהם לא הצליחו לשלם עבורם קנס עבור לידה מעבר למכסה. החוק הסיני מתיר להורים המתגוררים בעיר לגדל ילד אחד ולהורים המתגוררים בכפר לגדל שני ילדים. הורים כפריים שהולידו יותר משני ילדים נאלצים לשלם לפקידים מקומיים קנס בגובה 3,000 $ עבור ילד נוסף. סכום עתק במונחים סיניים ושווה ערך למספר משכורות שנתיות של פועל סיני. מאחר ואין בידם של ההורים לשלם סכום כזה, הם נאלצים לותר על הילד שמועבר לבית יתומים ולאחר מכן לאימוץ ע"י זוגות אמריקניים ואירופאיים. עמלת המכירה של הילד מתחלקת בין פקידי האימוץ לבתי היתומים.

בשנת 2007 הקטינה סין באופן חד את מספר הילדים שנשלחו לאימוץ מחוץ למדינה, כפי הנראה הן בשל חוסר האיזון שנוצר בין בנים לבנות, כאשר מספר הבנות במדינה קטן באופן משמעותי, והן בשל שערוריות שנתגלו בתעבורת הילדים הסיניים החוצה. סין הקשיחה את התנאים לאימוץ ילדים כך שכיום אם אתם רווקים, הומוסקסואלים, שמנים, מבוגרים, במצב כלכלי לא איתן, יש לכם עבר עשיר של גירושין, נוטלים סמים פסיכיאטריים או בעלי 4 ילדים ומעלה, סין לא תאפשר לכם לאמץ ילד. זמן ההמתנה לאימוץ ילד מסין עומד כיום על 3-4 שנים. לכן, הורים החלו מחפשים אלטרנטיבות אחרות, ארצות אחרות בהן זמן ההמתנה קצר הרבה יותר ועם פחות דרישות. אחת מהן היא גואטאמלה.

משפחות עבור הילדים? או ילדים עבור המשפחות?

גואטאמלה – סחר מאסיבי בילדים שנחשף ע"י האמריקניים

בשנת 2006 ו-2007 היתה גואטאמלה היצואנית מספר 2 של ילדים מאומצים לארה"ב, אחרי סין. משנת 1997 ועד שנת 2006 קפץ לפי 4 מספר הילדים שאומצו משם בשנה, ליותר מ-4,500 ילדים שמיוצאים מגואטאמלה מדי שנה לארה"ב. בשנת 2006, 1 מתוך 110 תינוקות שנולדו בגואטאמלה נמסר לאימוץ בינלאומי. בשנת 2007, 90% מן הילדים שאומצו מגואטאמלה היו בני פחות משנה, חצי מהם היו בני פחות מ-6 חדשים.

"גואטאמלה היא מקרה קלאסי לשינוי שחל בתחום האימוצים הבינלאומיים, תחום שהפך למסחרי לכל דבר וענין", אומרת קלי מקקירי בנקרס, לשעבר יועצת ביוניסף גוטאמלה. "תחום זה הפך לתחום של היצע וביקוש והוא מותאם לדרישותיהן של המשפחות המאמצות במדינות המפותחות", מוסיפה בנקרס.

מאחר ומרבית הילדים השוהים במוסדות בגואטאמלה אינם ילדים בריאים, כמעט אף אחד מהם לא מאומץ באימוץ בין ארצי. במחקר שנערך בשנת 2007 ע"י ממשלת גואטאמלה ויוניסף נמצא כי בגואטאמלה קיימים כ-5,600 ילדים השוהים במוסדות. מעל 4,600 מהם, הם ילדים מגיל 4 ומעלה. קצת פחות מ-400 ילדים במוסדות הם מתחת לגיל שנה. למרות זאת, מעל 270 תינוקות מגואטאמלה, כולם מתחת לגיל שנה נשלחו לארה"ב מדי חודש, והתינוקות הללו שאומצו ע"י אמריקנים לא הגיעו כלל מן המוסדות הללו.

בשנת 2007 98% מן התינוקות שאומצו היו תינוקות שמעולם לא שהו במוסד, תינוקות שהוריהם לכאורה "ויתרו" עליהם. תינוקות שהועברו להורים המאמצים באמצעות עורך דין פרטי מקומי בגואטאמלה שאישר את האימוץ עבור עמלה שמנה ללא צו שופט.

אז מהיכן מגיעים התינוקות הללו?

גואטאמלה – חטיפות ילדים לאימוץ במימדים של מגיפה

במרץ 2007 אישה צעירה בשם אנה אסקובר התלוננה במשטרה כי אדם חמוש נעל אותה בארון בחנות הנעליים של משפחתה וגנב את ילדתה. לאחר 14 חדשי חיפוש אותרה התינוקת במשפחת אומנה, שבועות ספורים לפני שנשלחה לאימוץ בארה"ב ע"י זוג ממדינת אינדיאנה. בדיקת DNA הוכיחה כי התינוקת היא בתה אל אנה.

בשנת 2006 אישה בשם רקל פאר דיווחה כי עת שהמתינה בתחנת אוטובוס עם בתה התינוקת היא סוממה ובתה נחטפה ממנה. 3 חדשים לאחר מכן, פאר מצאה כי בתה אומצה ע"י זוג אמריקני.

בינואר 2008 סגרה גואטאמלה את שעריה בפני אימוצים אמריקניים עד אשר תבוצענה רפורמות מתקנות בנושא זה. בריטניה, קנדה, צרפת, גרמניה, הולנד וספרד הפסיקו לבצע אימוצים מגואטאמלה מספר שנים קודם לכן עקב חשדן לאי סדרים ושחיתות בנושא. למרות זאת, ישראל המשיכה לבצע אימוצים ממדינה זו גם בשנת 2010.

בגואטאמלה בה התוצר המקומי הגולמי עומד על 4,700$ בשנה, המאכרים שמאתרים תינוקות ליצוא מקבלים על כל ראש בין 6,000$ ל-8,000$ . לעיתים התינוקות נחטפים מן המשפחות ולעיתים המאכרים קונים אותם מן המשפחות תמורת כמה מאות דולרים. פירוט נוסף על סחר ילדים בגואטמלה ראו בקישור הזה.

המקרה של גואטאמלה מדהים בהיקף השחיתות שלו, אך קיימות ארצות נוספות בהן קיימת שחיתות מסוג זה אם כי ברמות נמוכות יותר, ביניהן: אלבניה, קמבודיה, אתיופיה, ליבריה, פרו וויאטנאם. דפוס ההתנהלות זהה בכל הארצות: מספר הילדים המוצעים לאימוץ עולה ככל שעולה הביקוש מצד משפחות מערביות, ובאופן הפוך, מספר הילדים המוצעים לאימוץ יורד לאפס כאשר לא זורם כסף לתעשיית האימוץ באותה מדינה, קרי, אין ביקוש מצד משפחות מערביות לאימוץ באותה מדינה.

למשל, בדצמבר 2001 הפסיקו רשויות ההגירה בארה"ב להנפיק ויזות הגירה לילדים מאומצים מקמבודיה, לאחר שחשפו כי ילדים אומצו משם באופן לא חוקי, ולעיתים נלקחו בכח מהוריהם. באותה שנה הורים מארצות המערב אימצו כ-700 ילדים קמבודיים, 400 מהם נשלחו לארה"ב. למעלה ממחצית הילדים היו בני פחות משנה. מספר שנים מאוחר יותר, מצא מחקר אמריקני כי בשנת 2005 , מספר הילדים בני פחות משנה שאומצו מקמבודיה עמד על 132 באותה שנה, זאת כאשר מספר שנים קודם לכן, מספר ילדים באותו סדר גודל הוצא מהמדינה לאימוץ כל 3 חדשים.

בשנת 2005 נסגר בית ה"יתומים" על שם חנה בי ויליאמס במונרוביה, ליבריה, לאחר שנמצא כי אינו ראוי למגורי אדם, זאת לאחר שנחשפו התנאים המזעזעים בהם חיו הילדים במקום. לאחר הסגירה, 89 מתוך 102 ה"יתומים" שחיו במקום חזרו למשפחותיהם.

אנג'לינה ג'ולי – אימוץ שנוי במחלוקת של ילד וייטנאמי

בוייטנאם, משפחות כפריות רבות שמות בעונת האסיף את ילדיהן בבתי יתומים לצורך טיפול יומי בילד (טיפול בו הילד חוזר בסוף היום הביתה). ישנם מנהלים חסרי מצפון באותם בתי יתומים המחתימים את הכפריים הפשוטים על מסמכים שונים, תוך גניבת דעת כאשר אותם כפריים אינם יודעים כלל על מה חתמו, ולאחר החתימה ילדיהם נעלמים ונשלחים לאימוץ מחוץ למדינה.

בוייטנאם, שירותי הבריאות אף הם מעורבים בסחר בילדים. אחות מחלקת יולדות תקבל עמלה של 50$ על כל תינוק שתספק לאימוץ בינלאומי. אחיות ורופאים בבתי החולים מסויימים כופים על הנשים היולדות העניות למסור את תינוקן באמצעות הפעלת לחץ כספי. הם מאלצים את היולדות לשלם סכומים אסטרונומיים עבור שהותן בבית החולים או לחילופין למסור את תינוקן לאימוץ. רבות מן האמהות היולדות חותמות על מסמכים שכלל אינן יודעות לקרוא.

בשנת 2008 פרסם משרד החוץ האמריקני אזהרה בנוגע לבית החולים טו דו בעיר הו צ'י מין בוייטנאם. באזהרה זו נאמר כי חלק מתעודות לידה שהונפקו בשנת 2007 ע"י בית החולים הזה חשודות כלא אמינות. בשנה זו בוצעו כ-200 לידות מדי יום בבית החולים, כאשר ב- 3% מהן נכתב כי התינוקות "ננטשו" ונשלחו לבית היתומים טאם בין בעיר, משם נשלחים רובם לאימוצים בין ארציים. (גם השחקנית אנג'לינה ג'ולי אימצה מאותו בית יתומים תינוק "נטוש")

לדברי לין סונג, מנכ"ל 'אתיקה', עמותה לאכיפת האתיקה בתהליכי האימוץ הבינלאומי, נאמר לו בשנת 2007 ע"י רופא מיילד באותו בית חולים, כי הוא סיפק 10 תינוקות לבית היתומים טאם בין, זאת תמורת אינקובאטור.

מסמכים מזוייפים

על מנת לקצר את תהליך האימוץ, גורמים מקומיים שונים מזייפים מסמכים זיהוי תמורת שוחד נאה. המשרדים הקונסולריים בדרך כלל מאשרים את המסמכים אותם הוא מקבלים, אבל אם השגרירות האמריקנית חושדת שמשהו אינו כשורה באותם מסמכים היא תתחיל לחקור. מתי מתחילים לחשוד? אם למשל מגיע מבול של מסמכים על הרבה תינוקות "נטושים" מאותו מקום. כשנשאל עובד שגרירות ארה"ב בויאטנאם אשר שלח שנה קודם כן 1,000 תינוקות מעבר לים, לגבי כמה מהויזות שהוא הנפיק היה לו ספק בהנפקה, הוא ענה: "כמעט לגבי כולם".

כן, פרשת ארלט הילו בגרסה מודרנית קיימת גם היום במקומות שונים בעולם ובהיקפים נרחבים. אותה הגברת בשינוי אדרת.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

תלמדו מעובדים סוציאליים כיצד לנפח מנגנון ביורוקרטי מיותר ובזבזני

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 21, 2011


"חוק פרקינסון" הוא חוק הקרוי על שם נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי שפרסם ספר העוסק בארגונים ביורוקרטיים. הוא הגיע למסקנה כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה", ובמלים אחרות, לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה.

הספר מבוסס על ניסיונו הנרחב של פרקינסון בשירות המדינה הבריטי.

על פי הסקותיו של פרקינסון, קיימים שני כוחות:

  1. "הפקיד רוצה להגדיל את מספר פקודיו ולא את מספר יריביו".
  2. "הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".

מנגנון העבודה הסוציאלית בישראל מהווה דוגמא קלאסית למימושו של חוק פרקינסון:

  1. זהו מנגנון שמורכב רובו ככולו מעובדים סוציאליים שהם למעשה פקידים.
  2. כמות הפקידים הסוציאלים גדלה והולכת עם השנים, אך היא נמצאת במתאם הפוך לתפוקות, קרי, ככל שיש יותר פקידים סוציאלים, כך יש פחות תפוקות ופחות תועלת לציבור.
  3. במקום להבריא את החברה, קרי, להקטין את כמות הלקוחות, הפקידים הסוציאלים מגדילים את עומס העבודה באופן מלאכותי, ובמלים אחרות, במקום להקטין את מספר הנזקקים, הפקידים הסוציאליים יוצרים יותר נזקקים – נזקקים מלאכותיים ונזקקים אמיתיים.
  4. הפקידים הסוציאלים מייצרים עבודה יש מאין עבור פקידים סוציאליים אחרים.

שביתת העובדים הסוציאליים כטקטיקה להנצחת המנגנון הביורוקרטי

במרץ 2011, כ-10,000 עובדים סוציאליים מן המגזר הציבורי פצחו שוב בשביתה, והפעם בדרישה להעלות את שכרם. בשביתה הקודמת שלהם, הם דרשו להנפיח את תקני כח האדם שלהם, ומשרד האוצר התכופף ונענה לדרישותיהם. הפעם, אנו מקווים כי משרד האוצר לא יענה לדרישותיהם.

מספר העובדים הסוציאליים בישראל מהווה כח סקטוריאלי אדיר, ואולם אם נבחן מספר זה לעומק נראה שמרביתם עובדים רק במשרה חלקית עד כדי רבעי משרה, כך שבמונחים של כח עבודה הם מעטים אך במונחים של כח סקטוריאלי הם רבים. אלו הם אנשים רבים שעובדים מעט, אך יוצרים רעש גדול בשל מספרם הרב.

המספר הרב מאפשר להם:

– לצאת למלחמות על העלאת שכר ותקנים בצורה יותר כוחנית ונרחבת שמתבטאת למשל בהפגנות עם נוכחות מאסיבית של אנשים.

– פיתוח לובי מתוקשר היטב בקרב חברי כנסת ואישים אחרים בעמדות בכירות, בכלל זה אנשי תקשורת. לובי זה יאפשר להם להריץ חקיקות שישרתו את האינטרסים שלהם.

– מימון איגוד העובדים הסוציאלים וחיזוק מעמדו וכוחו מול פקידי הממשל לצורך משא ומתן.

שימוש ביחסי ציבור כאמצעי להטעיית והטיית דעת הקהל על מנת להנציח את המנגנון

אחד האמצעים להשגת מטרות השביתה הוא הפעלת אינרציה ביורוקרטית (אינרציה ביורוקרטית – נטייתו של ארגון ביורוקרטי להנציח את עצמו), זאת תוך שימוש בתקשורת על מנת להשפיע על דעת הקהל. במקרה שלפנינו, איגוד העובדים הסוציאלים, כדי להשיג את מטרותיו השתמש בתקשורת ההמונים על מנת להציג בפני הציבור מצג שווא, בו תחום העבודה הסוציאלית, גם אם אינו יעיל ואף מזיק, הוא תחום שמונצח בכל פינה ופינה בארץ, ולכן העובדים הסוציאלים צריכים להיות מתוגמלים.

עם תחילת סכסוך העבודה שטף את התקשורת צונאמי ענק של פרסומים לטובת הפקידים הסוציאלים בכל מערכות התקשורת. סוללת עיתונאים ממגוון רחב של עיתונים גויסו למנף את יחסי הציבור של הפקידים הסוציאלים. אינסוף כתבות דיברו בשבחם של הפקידים הסוציאלים תוך הדגשת סופרלטיב הסיסמא השיווקית "עבודת קודש". כמו כן גויסו לטובתם מרואיינים מקשת רחבה של תחומים, ביניהם: אמנים, רופאים, רבנים ואף מספר מטופלים, כל זאת כדי להראות לציבור כי קיים כביכול קונצנזוס בנוגע למעמדם של הפקידים הסוציאליים.

הטוקבקים של העובדים סוציאלים שטפו את אתרי האינטרנט, אך מנגד ובאופן די צפוי, לא היו כמעט טוקבקים של מטופלים שתמכו בהם, מרבית המטופלים שלהם כתבו טוקבקים נגדם ועם בקורת נוקבת על התפקוד הלקוי, שלא לאמר הפלילי, של הפקידים.

באתר הפייסבוק של הפקידים הסוציאלים ציין אחד מאנשיהם כי איציק פרי, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים שכר יחצ"ן לצורך הענין, ועובד סוציאלי אחר צדק באומרו כי הצפת התקשורת היא למעשה תעמולה של הפקידים הסוציאלים להשגת מטרות השביתה.

מדוע העיתונות לא מאוזנת ומסקרת רק לחיוב את העובדים סוציאליים?

כשמדובר במנגנון הסוציאלי לא קיימת כמעט עיתונות מאוזנת. העיתונות רובה ככולה נוטה לסקר בחיוב את החזק ובעל הכח, במקרה זה הפקידים הסוציאליים, ולהתעלם מן החלש, במקרה זה אזרחים וילדים שנפגעו מן המנגנון הסוציאלי.

דוגמא מובהקת לכך היא ריבוי הכתבות הסנסציוניות אודות הורים שהתעללו לכאורה או שלא לכאורה בילדיהם בעוד שאין כמעט כתבות על עובדי רווחה שהתעללו בילדים, בעיקר ילדים השוהים בפנימיות ומשפחות אומנה, זאת למרות שידוע כי בפנימיות ובמוסדות סגורים, בכלל זה מוסדות פסיכיאטרים, קיימים אין ספור מעשי אונס והתעללות קשים מצד צוות המקום וחוסים אחרים בילדים.

עיתונאים שהעזו לפרסם כתבות נגד העובדים הסוציאלים אוימו ע"י משרד הרווחה ונאלצו לסגת. נזכיר את העיתונאית מירב בטיטו שפרסמה את הכתבה "יתומי הרווחה" אשר עוסקת בחטיפת ילדים בידי עובדי משרד הרווחה. לאחר אותה כתבה, משרד הרווחה איים על מירב בטיטו לבל תפרסם כתבות דומות בעתיד וכך היא נאלצה לסגת מנושא חשוב זה.

בהקשר זה נדגיש כי בשדולה של ח"כ מרינה סולודקין למניעת הוצאת ילדים מהבית, ציינה פקידת הסעד המחוזית לשעבר, גב' מילי אורן גרוסמן, כי חוק הנוער העוסק בהוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה הינו חוק פרוץ. גרוסמן אמרה כי אכן לפקידי סעד יש יכולת בלתי מוגבלת ובלתי מפוקחת להוציא ילדים ממשמורת הוריהם, על סמך קבלת דיווחים שונים, בלא שיש לפקידים היכולת לבדוק את הנתונים ולאמת אותם עם ההורים.

"...במשך השנים בהם שימשתי כפקידת סעד מחוזית, נתקלתי בעבודתי במקרים שונים של הוצאת ילדים בלתי מוצדקת מהוריהם. בחוויה שלי כפקידת סעד, זו מערכת מסורבלת בצורה שאי אפשר לתאר…", אומרת גרוסמן.

נזכיר גם את העיתונאי אמנון לוי שפרסם תחקיר שומר מסך על מוסד משרד הרווחה בשם 'אתגר' בקיבוץ להבות חביבה. שם תועדו חוסים כשהם מוכים בידי מטפלת. במקום להודות לאמנון לוי על החשיפה, משרד הרווחה התלונן עליו במשטרה,  זאת על מנת לנטרל את אמנון לוי ולמנוע ממנו לחשוף מקרים דומים בעתיד.

בתחבולות תעשה לך מלחמה – על מסע התעמולה של העובדים הסוציאליים לניפוח המנגנון

עובדים סוציאלים הם אשפים ביחסי ציבור. הקמפיין התעמולתי שלהם התנהל ב-4 מישורים עיקריים:

1. מישור השכר הנמוך לכאורה

ציבור הפקידים הסוציאליים הציג בפני המדיה תלושי שכר עם משכורת נמוכה אך השמיט את העובדה כי השכר הוא למשרה חלקית. הם הראו בתקשורת תלושי שכר של המיעוט ביניהם, זה שנמצא בקצה קצהו של הפעמון הגאוסי בהתפלגות השכר, זה שמרוויח שכר נמוך בעוד שמרביתם מרוויחים שכר נאה. במילים אחרות, דמגוגיה זולה.

השכר הממוצע של עובד סוציאלי במגזר הציבורי לשנת 2009 עמד על 10,800 ₪, שכר שהוא גבוה ב-2,500 מהשכר הממוצע במשק. 80% מן העובדים הסוציאלים מרוויחים בין 8,000 ל-11,400 ₪.

פירוט שכר העובדים הסוציאליים בקישור הזה וכן בקישור הזה.

בנוסף, השמיטו העובדים הסוציאלים מן הציבור את העובדה כי הם נהנים מבטחון תעסוקתי, מקביעות ומתנאים סוציאלים שמנים, בעוד במגזר הפרטי מרבית העובדים הם חסרי זכויות.

2. מישור התואר האקדמי חסר הערך

עובדים סוציאלים מתהדרים בתארים אקדמאיים שונים ומשונים ודורשים כי ישלמו להם רק משום שלמדו באוניברסיטה. בכלכלה בריאה לא משלמים למי שלמד באוניברסיטה, משלמים רק למי שהמקצוע שלו מועיל למשק או לזולת. מי שאינו מועיל למשק או לזולת, נפלט במהרה החוצה.

התואר האקדמי בעבודה סוציאלית רובו ככולו חסר ערך. מדובר ב"מקצוע" לא יצרני שאינו תורם דבר למשק הישראלי. גם רפואה היא תחום שברובו לא יצרני, אבל בעוד שרפואה היא תחום קריטי וחיוני לציבור, בו מרפאים חולים ועוזרים לזולת, בעבודה סוציאלית לא מרפאים, נהפוך הוא, עובדים סוציאלים מעצימים את החולי החברתי, קרי מייצרים יותר נזקקים. דוגמאות לייצור נזקקים ראו בהמשך המאמר.

מדוע אף גוף חיצוני ואוביקטיבי לא מבצע במנגנון הזה חקר עבודה רציני ומעמיק שיבדוק תשומות ותפוקות? משום שאם יבוצע חקר כזה שיסתמך אך ורק על מדדים מכומתים, יגיעו למסקנה כי רוב העובדים הסוציאליים אינם יעילים ומיותרים.

תואר אקדמי כשלעצמו, אם כן, אינו יכול להבטיח תשואה אם אינו מייצר תפוקות, במקרה שלנו תפוקות חברתיות, ולכן התארים בעבודה סוציאלית הינם חסרי ערך.

המכנה המשותף בין חוסר צדק חברתי לתואר האקדמי של העובדים הסוציאליים

 

חטא היוהרה של העובדים הסוציאליים שמנפנפים בתואר האקדמי שלהם מוכיח לנו שוב כי מדובר באליטה של חבורת מתנשאים בעלי מוסר כפול. מצד אחד מגיע להם יותר כי הם למדו באוניברסיטה ולכן הם "שווים" יותר מפועלים שחורים שעובדים הרבה יותר קשה מהם אך לא למדו באוניברסיטה, ומצד שני הם מקדמים איזשהו "צדק ושוויון חברתי" אוטופי ומתחסד שהם המציאו כדי שישרת את האינטרסים שלהם.

אבל איך יכול להתקיים צדק חברתי כאשר מצד אחד של המתרס עומד עובד סוציאלי "שווה יותר" ומתנשא ומן הצד השני של המתרס עומדים אותם אזרחים במשבר, "שווים פחות", אליהם מתייחסים העובדים הסוציאלים כאל עלובי החיים, כאלו שלכאורה אינם יודעים לנהל את חייהם, ואותם מכנים העובדים הסוציאליים בשלילה כאנשים אשר "מוכרים לרשויות הרווחה" על משקל פושעים ש"מוכרים למשטרה".

3. מישור הסחיטה הרגשית

כאן העובדים הסוציאליים מנהלים קמפיין שיווקי במסגרתו הם מנסים להראות לציבור את חשיבות העבודה שלהם. הם משתמשים בחלשים ובחסרי הישע ככלי להפעלת סחיטה רגשית על הציבור ולהשגת המטרות שלהם, זאת תוך שימוש נלוז עתיר יוהרה במושג השיווקי "עבודת קודש".

נזכיר כי גם מציל בשפת הים יכול לטעון שהוא המציל של המדינה…

מאחר והציבור רגיש לילדים, אזי בד"כ הקמפיין נסב סביב ילדים לכאורה בסיכון. הם מציגים לתקשורת מקרים קיצוניים של ילדים שנפגעו בידי הוריהם. מדובר במספר זעום ביותר של ילדים, אך המקרים הבודדים הללו משמשים את העובדים הסוציאלים ככלי שיווקי להפעלת סחיטה רגשית על הציבור, סחיטה שתוביל לתוספת תקנים ושכר מיותרים. במסגרת הקמפיין הזה הם מציגים עצמם כמצילי ילדים ומטעים את הציבור באומרם כי מדובר בתופעה רחבה בעוד שמדובר בתופעה מאד מצומצמת.

המהלך החמור ביותר שהם עושים במסגרת הקמפיין הזה וקמפיינים אחרים הוא שימוש ציני בדם הילדים שנרצחו כמגן אנושי וכאמצעי לסחיטה לעוד תקני כח אדם. כל פעם שילד נרצח בידי הוריו, במקום לעמוד לדין על המחדלים שלהם, הם מנצלים את המקרה הטראגי להעצמת המנגנון שלהם.הם מסבירים לציבור כי המקרים הללו ארעו בשל עומס עבודה כביכול וכי יש צורך ביותר תקנים. במהלך השנים הוגדלו תקני כח האדם של העובדים הסוציאלים אך במקביל גדל מספר הילדים הנרצחים.

אם נבחן לעומק את כתבות התדמית האחרונות אודות פועלם לכאורה של העובדים הסוציאליים נראה כי רובם משמשים למעשה כפקידים, הם מתעסקים בטפסים ועובדים כמתווכים, מתווכים בין החלש לקופה הציבורית.

לעיתים, החלש יהא אותו קשיש שעבד כל ימי חייו ושילם כספים לביטוח לאומי ממשכורתו, ועתה הגיע מועד הפרעון והוא מבקש את קצבת ביטוח לאומי להמשך חיי הפנסיה שלו, אותה קצבה אותה שילם כל ימי חייו. אז תגיע אותה עובדת סוציאלית, פקידה שתתווך בינו לבין הקופה הציבורית. לעיתים תתיש אותו בניירת ותטביע אותו במבוך ביורוקרטי אינסופי, ועל זה היא תאמר – "מלאכת קודש". צפו בתחקיר שתולים של אורלי וילנאי על חסר בית שירד מנכסיו ועבר התעמרות והשפלה קשה מצד עובדים סוציאליים בעירית תל אביב.

העובדים הסוציאליים, אם כן, מבצעים עבודות פשוטות שאינן מצריכות חשיבה מעמיקה. כתבות יחסי הציבור האחרונות על מהות עבודתם הוכיחו מעל כל צל של ספק כי הם למעשה מיותרים ואין צורך באקדמאים לביצוע העבודות הללו. ניתן בהחלט להחליפם במתנדבים, חונכים או צעירים בתחילת דרכם בשוק העבודה: מתנדבי שרות לאומי, סטודנטים, יוצאי צבא ועוד.

4. מישור עומס העבודה הפיקטיבי

כאן העובדים הסוציאליים מנסים להראות לציבור שהם "טובעים" בתיקים, ועומס העבודה עליהם הוא עצום. ובכן, המצב בשטח הפוך לגמרי, ברוב לשכות הסעד בארץ קיימת אבטלה סמויה. אם תסיירו בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות תמצאו שהן ריקות מאדם. נזקקים כמעט ולא מגיעים לשם, משום שהם יודעים שלא יקבלו סיוע. נזקקים מגיעים למוסד לביטוח לאומי.

אז מהיכן מגיעים הררי התיקים הללו שהם מדברים עליהם?

עובדי הרווחה פשוט בונים תיקים מלאכותיים. אחת הדוגמאות הבולטות הן יצירת תיקי ילדים "בסיכון" לכאורה, תיקים שהם יש מאין.

פקידי סעד (אלו הם עובדים סוציאליים לחוק הנוער) מסתובבים בבתי הספר, במתנסים, בטיפת חלב, בקופות החולים, בבתי החולים ובכל מקום בו קיימים ילדים. שם הם מפחידים ומאיצים בעובדי המקום לדווח על ילדים שהם לכאורה בסיכון במשפחה. פקידות הסעד אף מאיימות על האזרחים כי אם לא ידווח להם על ילדים ה"חשודים" כילדים בסיכון, אזי נגד אותם אזרחים יפתח תיק פלילי. וכך מתקבל בלשכות הרווחה מבול של דיווחי סרק מן השטח מידי אותם עובדים שמפחדים מפתיחת תיקים פליליים נגדם.

דיווחי סרק רבים על "הורים מתעללים" מתקבלים ממוסדות החינוך. ככל שאיש ההוראה הוא גרוע יותר מבחינה מקצועית, כך הוא ידווח יותר על "חשדות" לפקיד הסעד, זאת כדי לחמוק מהתמודדות עם הבעיה ולהעביר את הבעיה ממנו אל פקיד הסעד. ראו כתבה בנושא חובת הדיווח.

כשיש ילד עם בעיות התנהגות, אזי במקום לסייע לו ולמצוא פתרונות הולמים במסגרת בית הספר, אותו איש הוראה כושל יתחיל לתחקר את הילד על משפחתו כדי לאתר בעיות מלאכותיות במשפחה. איש ההוראה יבלבל את הילד, לעיתים קרובות אף יסית את הילד נגד הוריו. לאחר מכן הם ירוץ לעובדת סוציאלית וידווח על "חשד" להתעללות מצד ההורים, זאת כדי להסיר מעצמו אחריות פדגוגית ולהעביר את הבעיה ממנו אל פקידת הסעד.

העובדת הסוציאלית מרגריטה סלוב מלשכת הסעד בכרמיאל – הציקה והטרידה משפחות וילדים

אחת מן העובדות הסוציאליות שתובעת העלאה בשכרה ושרואיינה בתקשורת על "מלאכת הקודש" התעמולתית שלה, הינה העובדת הסוציאלית מרגריטה סלוב מכרמיאל.

"…עליתי מברית המועצות לשעבר על מנת לעזור לאנשים…", היא אומרת בראיון לעיתון הג'רוזלם פוסט כאן בקישור הזה. אם העיתונאית הנמהרת היתה חוקרת קצת על עברה של סלוב היא היתה מגלה כי סלוב היתה מעורבת בגרימת נזק למשפחות וילדים. בגלל ה"עזרה" של סלוב, נערה בת 14 נמלטה מן הארץ לאחר שעברה גהינום מלשכת הסעד בכרמיאל, כאן בקישור הזה.

במקרה אחר, אם חד הורית מכרמיאל שירדה מנכסיה ולא עלה בידה לרכוש חולצת בית ספר לבנה, קיבלה שיחת טלפון ממרגריטה סלוב שאומרת לה את המילים הבאות: "בינתיים עד שתשתקמי אני מציעה שתמסרי את ילדייך לכפר הילדים בכרמיאל…".רוצה לאמר, במקום לסייע למשפחה, הם מפרקים אותה לגורמים.

בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של האם, פנו רשויות הסעד של כרמיאל בדרישה להכריז על ילדיה של האם כנזקקים ועל כן להוציאם מן הבית. על האם שהיתה במשא ומתן עם ביטוח לאומי כתבה מרגריטה סלוב בתצהיר לבית המשפט כי אחת הסיבות שלדעתה האם אינה מסוגלת לגדל את ילדיה היא משום ש "אפילו דבר טריוויאלי מול ביטוח לאומי היא אינה יכולה לסדר…"

גילוי נאות: פקידי סעד אינם פועלים לטובת הילדים כי אם נגד ההורים. אם היו פועלים לטובת הילדים היו מתלוננים גם נגד אנשי חינוך מתעללים. מעולם לא נתקלנו במקרה בו פקידת סעד התלוננה נגד מורה או גננת מתעללת.

דוגמא נוספת, היא רדיפת קשישים. לעיתים קרובות מדובר בקשישים עריריים שנותרו לבדם. העובדים הסוציאלים עוקבים אחר הקשישים ולעיתים משתלטים עליהם ועל נכסיהם באמצעות קבלת אפוטרופוסות מבית המשפט. דוגמא לרדיפה כזו של עובדים סוציאלים ניתן ללמוד מן המקרה של דודתו של דורי בן זאב, אישה קשישה בת 95 שנרדפה ע"י רשויות הרווחה בעירית ת"א.

כל דיווחי הסרק הללו הופכים לתיקי רווחה וכך נוצר עומס עבודה מלאכותי וערימות של תיקים שרובם מבוססים על דיווחים עקרים. על סמך אותו דיווח סרק עובד הסעד כופה את עצמו על המשפחה התמימה ומתחיל להציק לה תוך הפעלת סחיטה ואיומים שאם לא תעשה כדברו הוא יקח לה את הילדים. אם המשפחה מתנגדת לפעול לפי הוראותיו הוא יכנה זאת כ"חוסר שיתוף פעולה". כך מייצר העובד הסוציאלי עוד תיק מלאכותי של משפחה "שמטופלת" על ידו ובתיקים של המשפחות ה"מטופלות" הללו מנפנפים עובדי הרווחה לתקשורת.

כך מייצרים העובדים הסוציאליים חולי חברתי

עובדים סוציאליים אינם פותרים בעיות חברתיות ברמת הפרט כפי שהם אמורים לעשות, נהפוך הוא, הם מייצרים חולי חברתי. במקום להקטין את מעגל הנזקקים, עובדים סוציאלים מרחיבים את המעגל הזה בטקטיקות שונות כמו למשל יצירת תלות ביורוקראטית מלאכותית של הנזקק בעובד הסוציאלי ע"י טרטורו במבוך ביורוקרטי מסורבל. טקטיקות אלו מבטיחות כי מנגנון שימור הלקוחות של העובדים הסוציאליים ימשיך לפעול ולהתעצם.

מנגנון שימור הלקוחות – מיהו נזקק מלאכותי וכיצד העובד הסוציאלי הופך אותו לנזקק אמיתי?

טקטיקה נוספת לייצור ושימור לקוחות היא ייצור נזקקים מלאכותיים שמאוחר יותר יהפכו לנזקקים אמיתיים.

נזקקות מלאכותית היא נזקקות מדומה שמוגדרת "על הנייר בלבד". ישנן אינספור דוגמאות בנושא, אנו נציין מספר דוגמאות מתחום ילד ונוער:

דוגמא 1 – גרימת נזק נפשי לילדים עד כדי פגיעה בתפקודם כבוגרים

דוגמא קלאסית ליצירת נזקקות מלאכותית ואמיתית היא האשפוזים הפסיכיאטריים הכפויים של ילדים רכים בשנים אותם יוזמים פקידי סעד לחוק הנוער. פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי הודתה כי היא וחברותיה מאיצים בפסיכיאטרים מחוזיים לתת חוות דעת על אשפוז ילדים בכפיה במחלקות פסיכיאטריות סגורות, כאן בקישור הזה.

התסריט הבא הוא תסריט מאד שכיח:

ילד נורמלי לחלוטין שמפריע בכיתה. המורה שמתקשה עם הילד, מדווח לפקיד סעד על בעיות התנהגות של הילד וזה שולח אותו לאשפוז פסיכיאטרי כפוי בצו חותמת גומי של פסיכיאטר.  כך יוצר פקיד הסעד תיק מלאכותי על ילד נורמאלי שהוגדר כנזקק מלאכותי למרות שאינו כזה והוא ילד נורמלי לחלוטין.

בשדולה של ח"כ מרינה סולודקין למניעת הוצאת ילדים מהבית ציין הפסיכיאטר דר' רזניק כי הוא בעצם מהווה חותמת גומי של עובד סוציאלי:

"… אני עוסק במתן חוות דעת משפטיות כמומחה בית משפט בנושא הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם. במרבית המקרים חוות הדעת הם העתק של הכתוב מתסקיר פקידת הסעד. אין למומחים המשפטיים יכולת לבדוק את המשפחה המגיעה אליהם בלי הסתמכות על תסקיר פקידת סעד…" אמר רזניק.

ומתי הילד הופך לנזקק אמיתי? בעצם הוצאתו מהבית הוא הופך לעיתים לנזקק אמיתי. האשפוז הפסיכיאטרי יגרום לרוב טראומה נפשית קשה לילד שיפתח בעקבות כך הפרעות נפשיות קשות שימנעו ממנו לתפקד באופן עצמאי כאדם בוגר ואז יהפוך לנזקק אמיתי. בכתבה על בית החולים הפסיכיאטרי לילדים בנס ציונה אמרה אחת האחיות כי אף ילד לא יוצא נורמאלי מן המקום הזה, כאן בקישור הזה.

אותו ילד שאושפז בכפיה במחלקה פסיכיאטרית, גם אם יצליח לאסוף את שבריו ולצאת נורמלי מן האשפוז הכפוי הטראומטי, הוא לא יוכל למצוא עבודה בשל עברו הפסיכיאטרי שנכפה עליו וירדוף אותו לכל ימי חייו. כך הוא יהפוך למובטל ועד מהרה לנזקק אמיתי ולנטל על כספו של משלם המיסים משום שהוא יצטרך להתקיים מקצבת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי. נזקק בוגר זה אף יספק פרנסה לעובדים הסוציאליים הבאים. כך משתמר לו מנגנון שימור הלקוחות.

דוגמא 2 – יצירת מסוכנות של הורים בשל חששם לפנות לעזרה מרשויות הרווחה

פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, חנה סלוצקי מודה כי מסוכן לפנות לרשויות הרווחה, וכי הורה שפונה אליהם בבקשת עזרה מסתכן בפירוק משפחתו, כאן בקישור הזה.

דר' לין רנל, קרימינולוגית וסוציולוגית בריטית בעלת נסיון רב בעבודה עם ילדים ונוער בסיכון טוענת כי משפחות במצוקה חוששות לפנות לרשויות הרווחה בבקשת עזרה מחשש שיקחו להן את ילדיהן וכך מצבן מדרדר ללא עזרה מבחוץ, ובמילים אחרות, מדיניות עובדי הרווחה המשמשים כשוטרים ולא כמסייעים מחמירה את מצוקת המשפחות אשר מתבשלות במיץ של עצמן ונמנעות לפנות לעזרה, כאן בקישור הזה.

הילדה רוז. האם היה ניתן למנוע את מותה?

מקרה מפורסם וטראגי שממחיש את ההתנהלות הרשלנית הזו הוא פרשת הילדה רוז. הילדה רוז נרצחה או נהרגה בידי הסבא שלה רוני רון. הילדה האומללה לא ידעה מנוחה מרגע לידתה וגם לאחר מותה. הפרשה לוותה בהרבה ידיעות וכתבות. העיתונאים מחפשי הסנסציות אהבו לבחוש עד לפרטים הקטנים בחייה הקצרים של רוז וגם לאחר מותה הטראגי לא נתנו לה מנוחה. למי שמתעב סנסציות בונות רייטינג על חשבון חייה ומותה הטראגיים של רוז ובודק בין השורות מה אירע כאן, מתבררים הפרטים הבאים:

– הסב והאמא לא הסתדרו עם הילדה ורצו להתפטר ממנה.

– לסב ולאמא יש עוד שתי בנות שאותן הם כן אהבו ובהן הם טיפלו במסירות.

– הסב ניסה למצוא מסגרות חלופיות לרוז, פעם הוא שלח את הילדה אל הסבתא רבא ופעם ניסה לשלוח אותה לפנימיה פרטית, אך ללא הצלחה.

– הסב לא פנה לרשויות הרווחה על מנת שימצאו סידור חוץ ביתי לילדה.

נשאלת השאלה, מדוע הסב לא פנה לרשויות הרווחה בבקשת עזרה? יתכן כי חשש שבעקבות בקשה כזו מצידו להוציא את הילדה מהבית, רשויות הרווחה יקחו ממנו גם את שתי בנותיו האחרות? האם חשש זה שיקחו ממנו את שתי בנותיו, דרדר את מצבו של הסב שהתבשל במיץ של עצמו עד שהפך לסכנה אמיתית לנכדתו?

סעיף 11 מתוך מסמך של הכנסת על הוצאת ילדים מהבית משנת 2005 מדגיש כי "… לעתים הוצאת ילד אחד מן הבית מביאה בעקבותיה, אוטומטית, את הוצאת הילדים האחרים, בלא בדיקת כל מקרה לגופו. לעתים המשפחה מבקשת את עזרת שירותי הרווחה בנושא אחר ולפתע מתחילים להוציא את ילדיה מן הבית…"

דוגמא 3 – חוסר דיסציפלינה ותשתית מערכתית לטיפול בקהילה יוצרת נזקקות אמיתית

השופט מוריס בן עטר התאבד לטענתו בגלל עומס תיקים. "הם לא הצליחו לכופף אותו" אמרה אלמנתו מרים בן עטר

"…במקרים רבים לעובד סוציאלי אין שום כלים לטפל במשפחה בתוך הקהילה. הוצאת ילדים מהבית צריכה להיות השלב האחרון – אחרון, אולם בפועל אין זה כך…", אומרת גב' מילי אורן גרוסמן, לשעבר פקידת סעד מחוזית לחוק הנוער.

"אין זה מתפקידנו לדאוג לדיור לנזקקים", כך טוענת העובדת הסוציאלית רונית צור מלשכת הסעד באשדוד. אבל מה יקרה אם להורה אין קורת גג עבור ילדיו? עובדי רווחה יקחו ממנו את ילדיו למוסד שעולה למשלם המסים כ-10,000 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

מה קורה כשעובד סוציאלי "חושד" או יותר נכון "סבור" (זו ההגדרה המדויקת בחוק הנוער) כי קיימת בעיה בתוך משפחה? במקרים רבים הוא יגיש תלונות שווא למשטרה, זאת ללא הפעלת שיקול דעת.

פקידת הסעד אפרת לביא מגבעת שמואל אמרה בהקלטה כי היא מתלוננת במשטרה נגד הורים ללא הפעלת שיקול דעת, קרי מבצעת את עבודתה כמו רובוטית. ובכן, לא קיים מקצוע בעולם בו לא מפעילים שיקול דעת, לא קיימת חיה כזו, גם פועלים בעבודות פשוטות מפעילים שיקול דעת. ומה קורה כשאותם עובדים סוציאלים לא מפעילים שיקול דעת? הם סותמים את כל המערכות בתיקים מדומים וכך משתקים אותן.

במקום להתוות תכנית שיקומית במסגרת הקהילה, עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע לחקירת מקרים חמורים בהן קיימת סכנה ממשית לילד, זאת משום שהמערכת שלה נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות, וכך אנו שומעים על המקרים הטראגיים בתקשורת.

בתי המשפט לנוער אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים כמו בפס יצור על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם. מאחר ובתי המשפט לנוער ומשפחה מתנהלים בדלתיים סגורות אזי אין פיקוח ציבורי על הנעשה בין כתלי בית המשפט והשופטים הללו במקרים רבים עוברים על החוק, כולל השמטת עובדות חשובות מן הפרוטוקולים המשפטיים.

כך מציינים פקידי הסעד את קשריהם הענפים וההדוקים עם השופטים:

"…למרות שהשופט רוטן הוא משתף פעולה… השופט כבר מכיר אותי וסומך על שיקול דעתי…" פרטים נוספים כאן במאמר זה על שופטי חותמת הגומי.

שופט אמור להיות אדם אוביקטיבי שאינו נוהג במשוא פנים ואינו נוטה לצד זה או אחר במשפט. למרות זאת, גם שופטי נוער בודדים ביותר אשר רוצים להבין לעומק את התיק המונח לפניהם, נאלצים אף הם להתכופף ולשתף פעולה עם פקידי הסעד.

שופט השלום מוריס בן עטר התאבד לטענתו משום שלא עמד בעומס התיקים. "…הם לא הצליחו לכופף אותו…", אמרה אלמנתו מרים בן עטר, שבאופן אירוני היא עצמה עובדת סוציאלית ופקידת סעד מחוזית לחוק הנוער שטרטרה לא מעט את בתי המשפט בתיקי שווא ולה יש בעצם מוסר כפול.

התוצאה: הוצאת אלפי ילדים מדי שנה מביתם שלא לצורך בחותמת גומי של שופט נוער וגרימת נזק קשה לילדים ולמשפחות. סעיף 11 מתוך מסמך של הכנסת על הוצאת ילדים מהבית משנת 2005 מציין כי "…במקרים רבים הוצאת ילדים מן הבית נעשית בשגגה, ואז, גם אם הילד יוחזר למשפחתו אחרי תקופה, הנזק שנגרם לו ולמשפחה כולה הוא בלתי הפיך…"

ומה קורה עם אלו שהוריהם לא הצליחו להחזירם הביתה? ילדים אלו יפרנסו עובדים סוציאליים נוספים שעובדים במסגרות ההשמה החוץ ביתית.

דוגמא 4 – התשה כלכלית-משפטית של המשפחות עד כדי התרוששותן והפיכתן לנזקקות

פקידת הסעד מרים בן עטר – הצליחה לכופף שופטי נוער כדי שיפסקו כרצונה

משפחות המנהלות מאבק נגד רשויות הרווחה שלקחו מהן את ילדיהן הן ברובן משפחות דלות אמצעים. ההוצאות המשפטיות הכרוכות בכך מתישות ומרוששות את המשפחה עד כדי הפיכתה למשפחה נזקקת וחסרת כל.

לעיתים ההורים נאלצים לשלם עשרות אלפי שקלים מכספם גם עבור מבחני מסוגלות הורית אשר בודקים לכאורה את כשירותם ההורית. למבחנים הללו אין כל תיקוף מדעי אך הם מפרנסים לא מעט עובדים סוציאליים שעובדים בתעשייה הזו של האבחונים.

המקרה של משפחת חביבי ממחיש היטב את הדורסנות של המנגנון הסוציאלי. משפחת חביבי, משפחה נורמטיבית, בעלת דירה משלה, ניהלה חיים תקינים עד שרשויות הרווחה נכנסו לחייה וחטפו את ילדיה. כתוצאה מן המאבק המשפטי שניהלה המשפחה נגד רשויות הרווחה היא נאלצה למכור את דירתה כדי לשלם לעורכי דין. המשפחה כיום מפורקת ומרוששת וחיה ברחוב ללא קורת גג. פרטים נוספים על פרשת חביבי כאן בקישור הזה.

גילוי נאות: פקידת הסעד המחוזית מרים בן עטר היתה מעורבת בטרטור מיותר של בתי המשפט לנוער ובגרימת נזקים למשפחת חביבי.

דוגמא 5 – כפיית טיפול על המשפחה שמשבש את מהלך חייה ומחמיר את מצבה הכלכלי

הפקידים הסוציאלים מייצרים עבודה יש מאין עבור פקידים סוציאליים אחרים. דוגמא מובהקת לנושא זה היא הטיפולים הקליניים אותם כופים עובדי רווחה על משפחות. כאן בקישור הזה, מסבירה העובדת הסוציאלית חנה סלוצקי איך היא כופה טיפולים כאלו על המשפחה "המטופלת" שכלל אינה רוצה להיות מטופלת.

מדובר בכל מיני טיפולי הדרכה הורית או טיפולים רגשיים או משפחתיים או זוגיים למיניהם שהם המציאו לצורך ניפוח המנגנון הסוציאלי. את הטיפולים הללו מבצעים, איך לא, עוד עובדים סוציאליים. לעיתים עובדי הרווחה כופים את הטיפולים באמצע יום עבודה של ההורה או יום לימודים של הילד כפי שקרה בלשכת הסעד בכרמיאל בו ניסתה פקידת סעד לכפות טיפול כזה על אם חד הורית עניה. הטיפול הוגדר על ידם כ"טיפול במשחק" והוא נסוב סביב משחקי טאקי, כן כן, עיניכם הרואות נכונה, "טיפול" באמצעות משחקי טאקי. האם טיפול שכזה אמור לפתור את מצוקתה הכלכלית של האמא? לא, אבל הוא בהחלט יכול לפתור את מצוקתו הכלכלית של העובד הסוציאלי שיתפרנס מטיפולים עקרים כאלו.

לעיתים הורה נכנס למשבר עם ילדיו בשל מצוקה כלכלית. במקום לנסות לפתור להורה את המצוקה הכלכלית, פקיד הסעד כופה עליו לעבור מעין "טיפול" בהדרכה הורית, זוהי גישה שמטפלת בסימפטום ולא בבעיה. בנוסף, פקיד הסעד ינסה אף לחייב את ההורה העני לשלם עבור אותו טיפול. במקום לפתור את הבעיה הכלכלית ולהוציא את ההורה מן המצוקה באופן כזה שהוא לא יזדקק יותר לעזרה מבחוץ ויעמוד על הרגליים בכוחות עצמו, עובדי הרווחה מייצרים תלות מלאכותית של ההורה בהם וכך מרחיבים את מעגל הלקוחות הנזקקים.

למרות שעבודה הסוציאלית בהגדרתה אינה אמורה לעסוק בתחום קליני, עובדים סוציאליים רבים פונים לתחום זה בדרכים עקיפות ועקלקלות. רבים מן העובדים הסוציאליים שלא הצליחו להתקבל למקצועות כמו פסיכולוגיה ורפואה נכנסו למקצועות ה"טיפוליים" הללו בדלת האחורית. הם למדו תואר שני בעבודה סוציאלית או פסיכותרפיה וקיבלו הסמכה של עובד סוציאלי קליני על מנת לעבור לתחום "טיפולי". מאמר בעיתון הארץ מפרסם בקורת נוקבת על ה"מטפלים" הסוציאליים, כאן בקישור הזה.

גם עובדים סוציאליים במקצועות "טיפוליים" משמשים לרוב כפקידים. במרבית המקרים הם אינם פותרים את הבעיות הרגשיות של המטופלים שלהם, בעיקר משום שהם מסתמכים על שיטות טיפול עקרות שיעילותן מעולם לא אוששה מדעית.

דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות במכונים להתפתחות הילד של קופות החולים. במכונים אלו מועסקים אינספור עובדים סוציאליים קליניים. בתום הטיפול העקר הם מתעדים במחשב מידע יבש אודות המטופל וחוזר חלילה בכל פגישה, כאשר בשורה התחתונה, במרבית המקרים הם אינם מצליחים לקדם את המטופל ולפתור את הבעיה שלו. התוצאה: תיעוד אינסופי פולשני אודות חייו של המטופל בארכיוני הרשויות אך ריפוי אין. ראו מאמר נוסף על זילות הטיפולים הדיאדיים כאן בקישור.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 14 Comments »