הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘כסף’

פורד פוקוס סטיישן – רכב צמוד מפואר לעובדות סוציאליות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 18, 2013


פורד פוקוס סטיישן חדש עם הניילונים – זה הרכב שמקבלות כיום עובדות סוציאליות שעובדות אצל אחד מקבלני המשנה המספקים שירותים למשרד הרווחה.

אפילו בחברות ההייטק לא מקבלים כזה רכב מפואר.

אז רק שתדעו באילו תנאי יוקרה הן עובדות, וכשהן מראות לכם תלושי שכר, תשימו לב שהן מסתירות את אחוזי המשרה, לעיתים עובדות ב-20% משרה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , | 1 Comment »

משרד הרווחה מודה: "אנו עוסקים בסחר ילדים לאימוץ"

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 9, 2011


יצא המרצע מן השק

בכתבה שפורסמה אתמול בידיעות אחרונות על האימוץ הבין-ארצי של ילדים מחו"ל הודה משרד הרווחה כי בתהליך זה מתקיים סחר בילדים, תמורתם משולם שוחד לפקידים, עובדים סוציאליים מקומיים, שופטים, מנהלי בתי יתומים ומאעכרים במדינות העולם השלישי. סחר בילדים מנוגד לחוק הבינלאומי ולאמנת האג להגנת הילד האוסרת להפיק רווחים מאימוץ ילדים.

10 עמותות ישראליות הפועלות בהיתר משרד הרווחה לייבא ילדים מחו"ל, ביניהן עמותות המעסיקות עובדות סוציאליות ופקידות סעד לשעבר,  הודו כי הן משלמות שוחד מתחת לשולחן לפקידים מושחתים במדינות המוצא, על מנת שאלו יספקו להם ילדים לאימוץ. משרד הרווחה הודה כי למרות שהוא מודע לתשלומי השוחד, הוא אישר לעמותות להמשיך לפעול. שחיתות צרופה !!

שוחד הוא דבר מקובל

"בחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…", כך טוענים מנהלי העמותות, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מן ההיבט המוסרי וההרסני של התופעה החולנית הזו שהתפשטה למימדי מגיפה.

נזכיר לכם כי בחלק מהמדינות מילת נשים היא דבר מקובל.

בחלק מהמדינות רצח על כבוד המשפחה הוא דבר מקובל,

ובחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…

המאמר 'השקרים שאנו אוהבים לשמוע' מתאר באופן נרחב איך מתנהל סחר הילדים לאימוץ בעולם.

חסרים ילדים לאימוץ אז שומרים את הילדים הטובים לישראלים

"יש הרבה זוגות שמתחרים על כל ילד, וצריך לשלם למנהל בית היתומים בחו"ל כדי שישמור את הילדים הטובים לזוגות מישראל", כך טוענים בעמותות.

זה מזמן אנו טוענים כי ישראלים לא מאמצים מטעמים הומניטאריים אלא מטעמים אגואיסטיים. אם היו הומניטאריים באמת, היו מאמצים ילדים נכים וחולים שאף אחד לא רוצה אותם, אבל הישראלים רוצים את מה שקשה למצוא – תינוקות בריאים, זאת משום שנדיר מאד כי אם תנטוש את תינוקה הבריא, גם אם היא דלת אמצעים. לדרישות המאמצים הישראלים יש השלכה הרסנית על הילד. ההורים המאמצים שותפים בעקיפין לגרימת נזק לילדים אותם הם מאמצים בשני מישורים:

1. הביקוש לילדים מאומצים שלא קיימים יוצר היצע מלאכותי. הוא מדרבן את מקבלי השוחד להוציא יותר ילדים לאימוץ, משום שעל כל ראש הם מרוויחים כסף שחור. התוצאה: ילדים למשפחות נורמטיביות אך מוחלשות מוצאים מהבית לאימוץ כפוי כדי לספק את הביקוש לילדים, קרי לספק את צרכיהם של ההורים המאמצים. האימוץ כשלעצמו, קרי ניתוק הילד ממשפחתו ומורשתו הוא טראומטי לילד וגורם לו נזק רגשי.

2. בחלק מהמדינות נדרש כי טרם העברתו של הילד לאימוץ מחוץ למדינה, יש לאפשר להורים מאמצים מקומיים לאמץ את הילד. אם עוברת שנה והילד לא אומץ ע"י מאמצים מקומיים אזי הוא יכול להיות מאומץ באימוץ בינלאומי. במהלך שנה זו התינוק נמק במוסד, סובל סבל תהומי בשל התנאים הקשים במוסד וההזנחה הקשה, וכשהוא יוצא מן המוסד לאחר יותר משנה של שהות בו, נגרמים לו נזקים רגשיים והתפתחותיים קשים, ותהליך השיקום של הילד הוא ארוך.

מדוע הילד שוהה שנה במוסד? כדי לשרת את האינטרסים של ההורה המאמץ

ישראלי משלם 22 אלף יורו עבור אימוץ ילד מחו"ל. בפועל לא מאפשרים למאמצים מקומיים לאמץ את הילדים, משום שלמקבלי השוחד אין מהם רווחים. למקבלי השוחד יש רווחים רק ממשפחות מחו"ל. לכן, הפקידים ומנהלי בתי היתומים מחביאים את התינוקות הבריאים מפני המאמצים המקומיים כדי למסור אותם לאחר שנה למאמצים ישראלים ואחרים. הפקידים המקומיים מראים למאמצים המקומיים רק את הילדים החולים והנכים, ואלו נמנעים מלאמץ אותם כי גם הם רוצים ילדים בריאים.

בינתיים, הילדים הבריאים נמקים במהלך אותה שנה במוסד, ממתינים להורים הישראלים ש"יצילו" אותם מהמוסד, בו הם עוברים התעללות קשה שמקורה בהזנחה ותת גריה. התינוקות אמנם בריאים בגופם אך כשהם יוצאים מן המוסד לאחר שנה של התעללות, הם פצועים קשות בנפשם, קרבנות גחמותיהם של מאמצים שאובססיביים לילד בכל מחיר, גם במחיר סבלו של הילד.

התוצאה: הילדים עוברים טראומה קשה שמצריכה תהליך שיקום ארוך. לרבים מן הילדים הללו יש בעיות קשב והיפראקטיביות כתוצאה מהשהות במוסד. פירוט נרחב על סבלם של הילדים הללו ניתן לקרוא בתחקיר של אריאלה איילון: לא לילד הזה פיללתי.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

השקרים שאנו אוהבים לשמוע – על תעשיית האימוצים הבינלאומיים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 8, 2011


22 אלף יורוזה הסכום שמשלם כיום הורה ישראלי עבור אימוץ תינוק באימוץ בינלאומי. סכום עתק הן במונחים ישראליים ובוודאי במונחים של ארצות העולם השלישי. לאן הולך סכום הכסף האדיר הזה? רובו של הכסף הזה מוזרם לשוחד לפקידים מקומיים ותשלום למאכרים מקומיים. פירוט נוסף כאן במאמר המתאר את פס היצור של ילדים המיועדים לאימוץ בינארצי.

לאחרונה סגרה אוקראינה את שעריה בפני אימוצים בינלאומיים של פעוטות בריאים. אוקראינה היא לא הראשונה ומן הסתם גם לא האחרונה שסוגרת את שעריה בפני הורים מאמצים מחוץ למדינה. קדמו לה ארצות נוספות, ביניהן ברזיל, רומניה, גואטאמלה, ועוד.

סחר בילדים מחו"ל – כך זה התחיל אצלנו

ילדים החיים באזור האמזונאס בברזיל

ב-1986 תיירת ברזילאית בשם ארלט הילו נעצרה בתל אביב בחשד לשימוש בדרכון מזויף. במסגרת אותו מעצר חקרה אותה המשטרה גם על מסמכי אימוץ מזויפים שהונפקו באמצעות סוכנות האימוץ שלה, זאת על מנת לספק באופן בלתי חוקי תינוקות ברזילאים לזוגות ישראלים חשוכי ילדים. זוגות אלו שילמו אלפי דולרים עבור כל אימוץ כזה והמשטרה חשדה כי מדובר באימוצים בלתי חוקיים בהם נחטפו תינוקות ברזילאים ממשפחותיהם הביולוגיות על מנת לספק את צרכיהם של ההורים הישראלים.

הפרשה החלה כפי הנראה בארה"ב, כאשר שני זוגות ישראליים אשר אימצו תינוקות מברזיל עוכבו בארה"ב לצורך תשאול, זאת לאחר שנתגלה כי לאחד התינוקות יש דרכון מזויף והוא הוחזר לברזיל.

ארלט הילו אמנם שוחררה מאותו מעצר בישראל וחזרה לברזיל, ואולם לאחר חקירה מאומצת נשפטה על סחר בילדים ונשלחה לכלא הברזילאי.

כך מספר אחד ההורים הישראלים שאימצו באותה תקופה:

"…בשנת 86' נסענו לברזיל, שילמנו 10,000 דולר לארלט, בעלת סוכנות אימוץ מקומית, ופגשנו את לריסה (שם בדוי) בבית יתומים.

היא היתה תינוקת בת שבוע. בעודנו על אדמת ברזיל נעצרה ארלט, המצב נהיה מסוכן והתחלנו במסע היחלצות…

נטלנו את התינוקת והמסמכים ונמלטנו מברזיל לפרגוואי דרך משולש הגבולות עם ארגנטינה וברזיל…"

כ-3,000 ילדים ישראלים אומצו מברזיל, רבים מהם באמצעות מסמכי אימוץ מזויפים אשר מונעים מהם עד היום לאתר את הוריהם הביולוגים,

משום שכל הפרטים במסמכים הינם בדויים.

E.J. Graff

ומה קורה היום?

היום לא משלמים 10,000$ לאימוץ ילדים מחו"ל, אלא הרבה יותר – כמעט 30,000$.

היום הסחר בילדים ממשיך רק בהיקף רחב הרבה יותר מאשר פעם.

אימוץ בין-ארצי מתבצע בישראל רק באמצעות עמותות שאושרו לפעול ע"י משרד הרווחה. עמותות אלו הודו כי הן משלמות שוחד לפקידים בארצות היעד. בחלק מן העמותות הללו פועלות עובדות סוציאליות, פקידות סעד לשעבר, יוצאות משרד הרווחה, אשר להן קשרים ענפים עם משרד הרווחה.

אי ג'י גרף מאוניברסיטת ברנדייס בבוסטון חוקרת מזה שנים רבות את נושא השחיתות באימוצים הבינלאומיים. מובא כאן תרגום של קטעים נבחרים מתוך אחד המאמרים שלה בנושא:

השקרים שכולנו אוהבים לשמוע

כולנו מכירים את הסיפורים על האימוצים הבינלאומיים: מליוני יתומים ופעוטות ננטשו או הפכו ליתומים – נמצאו בצד הכביש או על מדרגות הכנסיה, נעזבו מהוריהם על רקע עוני או מלחמה. ה"יתומים" הנשכחים הללו חיים בבתי יתומים צפופים או מסיימים את חייהם ברחוב עם עתיד לא ברור של אומללות מתמשכת. אבל אם יתמזל מזלם של "יתומים" אלו, הורים נערצים מארצות רחוקות יאמצו אותם לחיקם ויביאו אותם לחיים טובים יותר.

לרוע המזל, הסיפור שסיפרנו לכם, רובו ככולו הוא בדיה.

ארצות המערב מוכרות לעולם את המעשיה הבדיונית על "משבר היתומים". במעשיה זו מסופר על מליוני "יתומים" הממתינים למשפחות חדשות שיאמצו אותם ויצילו אותם מחיי אומללות ועצב. בפועל, מספר לא מבוטל של ילדים כאלו אינם יתומים כלל וכלל. נכון, מאות אלפי ילדים בעולם זקוקים לבתים חמים, אבל אלו דוקא הילדים שאף אחד לא רוצה לאמץ. מדובר בילדים חולים, נכים, פגועים או ילדים גדולים מעל גיל 5. מאחר והרבה כסף מערבי מתגלגל בתעשיית האימוץ הבינלאומי, אזי במקום למצוא בתים חדשים לילדים הנזקקים הללו, סוכנויות האימוץ מחפשות אחר תינוקות בריאים שיתאימו לדרישותיהם של ההורים המאמצים הנזקקים.

מאז אמצע שנות ה-90, מספר האימוצים הבינלאומיים השנתיים כמעט הוכפל. מ-22,200 אימוצים בשנת 1995 קפץ המספר ל-40,000 אימוצים בשנת 2006. בשנת 2004 מעל 45,000 ילדים ממדינות מתפתחות אומצו באימוצים בינלאומיים. בשנים האחרונות, מרביתם נלקחו לארה"ב.

עם שגשוגן של סוכנויות האימוץ הבינלאומי, גדל מספר הארצות מהן מייצאים תינוקות באופן שיטתי באמצעות גניבתם ממשפחותיהם הביולוגיות.

ארה"ב השעתה באופן זמני או קבוע את האימוצים כמעט ממחצית מ-40 המדינות המובילות, מהן מייבאים ילדים מאומצים לארה"ב, מדינות כמו בלרוס, ברזיל אתיופיה, פרו, הונדורס ורומניה, זאת בשל חשדות כבדים לשחיתות וחטיפת ילדים.

עם זאת, כאשר מדינה נסגרת לאימוץ, סוכנויות האימוץ מעבירות את הלקוחות למדינה הבאה בתור, בה תחום האימוצים הוא "חם" ומשגשג. ואז, באופן פתאומי, עולה מספר ה"יתומים" במדינה זו. הפרה החולבת עובדת במרץ, עד שהאמריקנים שוב עולים על שחיתות באותה מדינה, סוגרים את האימוץ ואז הלקוחות עוברים לאמץ מן המדינה הבאה בתור, וחוזר חלילה.

תעשיית האימוץ הבינלאומי, לעיתים קרובות מדי, היא תעשיה הנשענת יותר על דרישת הלקוחות ופחות על צרכי הילדים. הורים אמריקאיים המאמצים באימוץ בינלאומי משלמים עבור כל ילד בין 15,000$ ל-35,000$, כולל הוצאות שהייה במדינת היעד. הורים ישראלים משלמים כ-30,000$, לא כולל הוצאות שהייה במדינת היעד. ההגיון אומר שכדי לאמץ ילד ולבצע מעשה הומניטארי טוב כלפי הילד, ההורה לא אמור לשלם עבורו, להיפך, עוד צריכים להודות לו על המחווה הגדולה כלפי הילד. בפועל המצב הפוך, הורים משלמים סכומי עתק עבור כל ילד, מה שמוביל להיקפי שחיתות רחבים בתעשייה זו, והמינוח "הומניטאריזם" כלל אינו שותף במשחק הזה.

בעוד שידוע כי תעשיית האימוצים הבינלאומיים היא תעשיה עתירת כסף, יש כאן גם אלמנט רגשי. סוכנויות אימוץ והורים מאמצים רבים עומדים בעקשנות על כך כי מקרי שחיתות הם מקרים בודדים וכי לא מדובר בשיטה… "תכלאו את האנשים המושחתים", הם אומרים, "אבל תנו לאנשים הטובים להמשיך באימוץ…"

נייג'ל קאנטוול, מומחה באמנת ג'נבה לזכויות הילד, בחן את נושא האימוצים הללו ומצא כי במקומות בהם מתגלגל כסף רב באימוצים, כמו ארצות מזרח אירופה ואסיה טמונות סכנות רבות. מר קאנטוויל טוען כי במדינות אלו, ילדים מתחת לגיל 3 יכולים בקלות להיות מאומצים ע"י משפחות מקומיות. כשנשאל כמה ילדים כאלו מתחת לגיל 3 יאומצו מחוץ לאותה מדינה אם כסף לא יהיה מעורב, הוא השיב: אפס.

מיתוס אספקת הילדים לאימוץ

לורה סיסלבי – נשלחה לכלא האמריקני על חטיפת ילדים מהאיטי

האימוצים הבין ארציים לא היו תמיד תעשיה של ביקוש והיצע. במחצית המאה ה-20 היוו אימוצים אלו פתרון הומניטארי עבור ילדים שהתייתמו במלחמות, באזורי סכסוך פוליטי. בשנת 1955 אימצו הזוג ברטה והנרי הולט ממדינת אורגון בארה"ב 8 יתומים ממלחמת קוריאה, ומשפחות נוספות ברחבי ארה"ב הלכו בעקבותיהם ואימצו יתומי מלחמה נוספים. מאז התפתחה תעשיה של אימוצים בינלאומיים, תעשייה ענפה באוסטרליה, ארה"ב, קנדה, מדינות מערב אירופה וכמובן ישראל. מעל 20,000 ילדים זרים אומצו בארה"ב רק בשנת 2006, לעומת 1995 בה אומצו בארה"ב 8,987 ילדים זרים.

שינויים בדמוגרפיה מסבירים חלק מהגידול הזה. מדיניות ההפלות החוקיות והנישואין המאוחרים הורידו באופן משמעותי את מספר הלידות הלא רצויות בעשורים האחרונים בארה"ב, וכך קטן מספר התינוקות המקומיים המיועדים לאימוץ. במקביל, אמהות רבות שדחו את מועד הבאת ילדיהן לעולם, בשל קריירה, גילו שכבר מאוחר מדי להכנס להריון וניסו לאמץ במקום זאת.

קיימות משפחות בארה"ב המאמצות מטעמי דת. אלו הן משפחות דתיות נוצריות שנוטות לחשוב כי אימוץ הילד ה"יתום" הוא אימוץ הומניטארי, אימוץ שיציל את הילד מגורל אכזר…

אך המציאות היא שונה. יתומים אמיתיים נדיר שיהיו ילדים בריאים וילדים בריאים הם לרוב אינם יתומים. "זה לא באמת נכון, שישנו מספר גדולים של יתומים ללא בתים והורים", אומרת אלכסנדרה יוסטר, יועצת בכירה להגנת הילד בארגון יוניסף. התדמית אותה מוכרים לארצות המערב כאילו למליוני ילדים מארצות מתפתחות אין בית, היא תדמית שגויה. יוניסף עצמו אחראית בחלקה לתדמית שגויה זו. בשנת 2006 פרסם יוניסף כי 132 מליון "יתומים" קיימים ברחבי ארצות העולם השלישי. אבל יוניסף מגדיר ילד "יתום" גם ילד שיש לו הורה אחד. רק 10% מתוך אותם ילדים "יתומים", קרי 13 מליון ילדים, הם ילדים ללא שני הורים ומרביתם חיים ומטופלים ע"י המשפחה המורחבת. על פי יוניסף, 95% מאותם ילדים "יתומים", הם ילדים מעל גיל 5. במילים אחרות, "מליוני" התינוקות ה"יתומים" של יוניסף, הם בעצם ילדים גדולים המתגוררים תחת קורת גג אחת עם משפחותיהם המורחבות דלות האמצעים.

בינואר 2010 נעצרה בארה"ב קבוצה של נוצרים בפטיסטים דתיים לאחר שניסתה להבריח מהאיטי לארה"ב 33 ילדים "יתומים" לצורך אימוץ. בנוסף להליך הלא חוקי, הילדים שנחטפו כלל לא היו יתומים, היתה להם משפחה מורחבת שטיפלה בהם. ראש הקבוצה, לורה סיסלבי נשפטה והורשעה בחטיפת ילדים. פירוט הפרשה כאן בקישור הזה.

בעקבות פרשת סיסלבי, פרסמה העיתונאית קאתרין ג'ויס מאמר נוקב ובקורתי על "תרבות האימוץ" הקלוקלת ועל הסדר העולמי החדש שמנסות קבוצות דתיות ליצור "בשם המצווה של הדת". שם המאמר 'מסע הצלב של המאמצים'.

תינוקות בנות סיניות שנשלחו לאימוץ כפוי על אף התנגדות ההורים שלא יכלו לשלם את הקנס

אימוץ מסין

המקרה היוצא מן הכלל הוא בסין. למעלה מ-3 עשורים בהם מיושמת בסין תקנה בה כל משפחה רשאית לגדל רק ילד אחד בלבד. מאחר והסינים מעדיפים בנים מאשר בנות, כי בנים יכולים לפרנס את המשפחה, אזי הם מוותרים על הבנות ומוסרים אותן לאימוץ. אבל גם מספר הבנות בסין הוא מוגבל. בפועל, יש יותר ביקוש מהיצע. בפועל יש יותר הורים זרים שרוצים לאמץ בנות סיניות מאשר בנות סיניות שמוצעות לאימוץ. בשנת 2005 אומצו 14,500 ילדים סיניים ע"י זרים. למרות שמדובר במספר אדיר של מאומצים, סוכנויות האימוץ המערביות מדווחות כי ישנם הורים מאמצים רבים ברשימת המתנה, קרי יש הרבה יותר הורים שממתינים לאימוץ מסין מאשר ילדים שמוצעים שם לאימוץ. בעוד שמספר ההורים הממתינים לאימוץ גדל והולך, גדל במקביל גם הקושי לאמץ ילדים מסין.

אך גם בסין התפשטה השחיתות. בתמונה אנו רואים תינוקות שנשלחו לאימוץ כפוי משום שהוריהם לא הצליחו לשלם עבורם קנס עבור לידה מעבר למכסה. החוק הסיני מתיר להורים המתגוררים בעיר לגדל ילד אחד ולהורים המתגוררים בכפר לגדל שני ילדים. הורים כפריים שהולידו יותר משני ילדים נאלצים לשלם לפקידים מקומיים קנס בגובה 3,000 $ עבור ילד נוסף. סכום עתק במונחים סיניים ושווה ערך למספר משכורות שנתיות של פועל סיני. מאחר ואין בידם של ההורים לשלם סכום כזה, הם נאלצים לותר על הילד שמועבר לבית יתומים ולאחר מכן לאימוץ ע"י זוגות אמריקניים ואירופאיים. עמלת המכירה של הילד מתחלקת בין פקידי האימוץ לבתי היתומים.

בשנת 2007 הקטינה סין באופן חד את מספר הילדים שנשלחו לאימוץ מחוץ למדינה, כפי הנראה הן בשל חוסר האיזון שנוצר בין בנים לבנות, כאשר מספר הבנות במדינה קטן באופן משמעותי, והן בשל שערוריות שנתגלו בתעבורת הילדים הסיניים החוצה. סין הקשיחה את התנאים לאימוץ ילדים כך שכיום אם אתם רווקים, הומוסקסואלים, שמנים, מבוגרים, במצב כלכלי לא איתן, יש לכם עבר עשיר של גירושין, נוטלים סמים פסיכיאטריים או בעלי 4 ילדים ומעלה, סין לא תאפשר לכם לאמץ ילד. זמן ההמתנה לאימוץ ילד מסין עומד כיום על 3-4 שנים. לכן, הורים החלו מחפשים אלטרנטיבות אחרות, ארצות אחרות בהן זמן ההמתנה קצר הרבה יותר ועם פחות דרישות. אחת מהן היא גואטאמלה.

משפחות עבור הילדים? או ילדים עבור המשפחות?

גואטאמלה – סחר מאסיבי בילדים שנחשף ע"י האמריקניים

בשנת 2006 ו-2007 היתה גואטאמלה היצואנית מספר 2 של ילדים מאומצים לארה"ב, אחרי סין. משנת 1997 ועד שנת 2006 קפץ לפי 4 מספר הילדים שאומצו משם בשנה, ליותר מ-4,500 ילדים שמיוצאים מגואטאמלה מדי שנה לארה"ב. בשנת 2006, 1 מתוך 110 תינוקות שנולדו בגואטאמלה נמסר לאימוץ בינלאומי. בשנת 2007, 90% מן הילדים שאומצו מגואטאמלה היו בני פחות משנה, חצי מהם היו בני פחות מ-6 חדשים.

"גואטאמלה היא מקרה קלאסי לשינוי שחל בתחום האימוצים הבינלאומיים, תחום שהפך למסחרי לכל דבר וענין", אומרת קלי מקקירי בנקרס, לשעבר יועצת ביוניסף גוטאמלה. "תחום זה הפך לתחום של היצע וביקוש והוא מותאם לדרישותיהן של המשפחות המאמצות במדינות המפותחות", מוסיפה בנקרס.

מאחר ומרבית הילדים השוהים במוסדות בגואטאמלה אינם ילדים בריאים, כמעט אף אחד מהם לא מאומץ באימוץ בין ארצי. במחקר שנערך בשנת 2007 ע"י ממשלת גואטאמלה ויוניסף נמצא כי בגואטאמלה קיימים כ-5,600 ילדים השוהים במוסדות. מעל 4,600 מהם, הם ילדים מגיל 4 ומעלה. קצת פחות מ-400 ילדים במוסדות הם מתחת לגיל שנה. למרות זאת, מעל 270 תינוקות מגואטאמלה, כולם מתחת לגיל שנה נשלחו לארה"ב מדי חודש, והתינוקות הללו שאומצו ע"י אמריקנים לא הגיעו כלל מן המוסדות הללו.

בשנת 2007 98% מן התינוקות שאומצו היו תינוקות שמעולם לא שהו במוסד, תינוקות שהוריהם לכאורה "ויתרו" עליהם. תינוקות שהועברו להורים המאמצים באמצעות עורך דין פרטי מקומי בגואטאמלה שאישר את האימוץ עבור עמלה שמנה ללא צו שופט.

אז מהיכן מגיעים התינוקות הללו?

גואטאמלה – חטיפות ילדים לאימוץ במימדים של מגיפה

במרץ 2007 אישה צעירה בשם אנה אסקובר התלוננה במשטרה כי אדם חמוש נעל אותה בארון בחנות הנעליים של משפחתה וגנב את ילדתה. לאחר 14 חדשי חיפוש אותרה התינוקת במשפחת אומנה, שבועות ספורים לפני שנשלחה לאימוץ בארה"ב ע"י זוג ממדינת אינדיאנה. בדיקת DNA הוכיחה כי התינוקת היא בתה אל אנה.

בשנת 2006 אישה בשם רקל פאר דיווחה כי עת שהמתינה בתחנת אוטובוס עם בתה התינוקת היא סוממה ובתה נחטפה ממנה. 3 חדשים לאחר מכן, פאר מצאה כי בתה אומצה ע"י זוג אמריקני.

בינואר 2008 סגרה גואטאמלה את שעריה בפני אימוצים אמריקניים עד אשר תבוצענה רפורמות מתקנות בנושא זה. בריטניה, קנדה, צרפת, גרמניה, הולנד וספרד הפסיקו לבצע אימוצים מגואטאמלה מספר שנים קודם לכן עקב חשדן לאי סדרים ושחיתות בנושא. למרות זאת, ישראל המשיכה לבצע אימוצים ממדינה זו גם בשנת 2010.

בגואטאמלה בה התוצר המקומי הגולמי עומד על 4,700$ בשנה, המאכרים שמאתרים תינוקות ליצוא מקבלים על כל ראש בין 6,000$ ל-8,000$ . לעיתים התינוקות נחטפים מן המשפחות ולעיתים המאכרים קונים אותם מן המשפחות תמורת כמה מאות דולרים. פירוט נוסף על סחר ילדים בגואטמלה ראו בקישור הזה.

המקרה של גואטאמלה מדהים בהיקף השחיתות שלו, אך קיימות ארצות נוספות בהן קיימת שחיתות מסוג זה אם כי ברמות נמוכות יותר, ביניהן: אלבניה, קמבודיה, אתיופיה, ליבריה, פרו וויאטנאם. דפוס ההתנהלות זהה בכל הארצות: מספר הילדים המוצעים לאימוץ עולה ככל שעולה הביקוש מצד משפחות מערביות, ובאופן הפוך, מספר הילדים המוצעים לאימוץ יורד לאפס כאשר לא זורם כסף לתעשיית האימוץ באותה מדינה, קרי, אין ביקוש מצד משפחות מערביות לאימוץ באותה מדינה.

למשל, בדצמבר 2001 הפסיקו רשויות ההגירה בארה"ב להנפיק ויזות הגירה לילדים מאומצים מקמבודיה, לאחר שחשפו כי ילדים אומצו משם באופן לא חוקי, ולעיתים נלקחו בכח מהוריהם. באותה שנה הורים מארצות המערב אימצו כ-700 ילדים קמבודיים, 400 מהם נשלחו לארה"ב. למעלה ממחצית הילדים היו בני פחות משנה. מספר שנים מאוחר יותר, מצא מחקר אמריקני כי בשנת 2005 , מספר הילדים בני פחות משנה שאומצו מקמבודיה עמד על 132 באותה שנה, זאת כאשר מספר שנים קודם לכן, מספר ילדים באותו סדר גודל הוצא מהמדינה לאימוץ כל 3 חדשים.

בשנת 2005 נסגר בית ה"יתומים" על שם חנה בי ויליאמס במונרוביה, ליבריה, לאחר שנמצא כי אינו ראוי למגורי אדם, זאת לאחר שנחשפו התנאים המזעזעים בהם חיו הילדים במקום. לאחר הסגירה, 89 מתוך 102 ה"יתומים" שחיו במקום חזרו למשפחותיהם.

אנג'לינה ג'ולי – אימוץ שנוי במחלוקת של ילד וייטנאמי

בוייטנאם, משפחות כפריות רבות שמות בעונת האסיף את ילדיהן בבתי יתומים לצורך טיפול יומי בילד (טיפול בו הילד חוזר בסוף היום הביתה). ישנם מנהלים חסרי מצפון באותם בתי יתומים המחתימים את הכפריים הפשוטים על מסמכים שונים, תוך גניבת דעת כאשר אותם כפריים אינם יודעים כלל על מה חתמו, ולאחר החתימה ילדיהם נעלמים ונשלחים לאימוץ מחוץ למדינה.

בוייטנאם, שירותי הבריאות אף הם מעורבים בסחר בילדים. אחות מחלקת יולדות תקבל עמלה של 50$ על כל תינוק שתספק לאימוץ בינלאומי. אחיות ורופאים בבתי החולים מסויימים כופים על הנשים היולדות העניות למסור את תינוקן באמצעות הפעלת לחץ כספי. הם מאלצים את היולדות לשלם סכומים אסטרונומיים עבור שהותן בבית החולים או לחילופין למסור את תינוקן לאימוץ. רבות מן האמהות היולדות חותמות על מסמכים שכלל אינן יודעות לקרוא.

בשנת 2008 פרסם משרד החוץ האמריקני אזהרה בנוגע לבית החולים טו דו בעיר הו צ'י מין בוייטנאם. באזהרה זו נאמר כי חלק מתעודות לידה שהונפקו בשנת 2007 ע"י בית החולים הזה חשודות כלא אמינות. בשנה זו בוצעו כ-200 לידות מדי יום בבית החולים, כאשר ב- 3% מהן נכתב כי התינוקות "ננטשו" ונשלחו לבית היתומים טאם בין בעיר, משם נשלחים רובם לאימוצים בין ארציים. (גם השחקנית אנג'לינה ג'ולי אימצה מאותו בית יתומים תינוק "נטוש")

לדברי לין סונג, מנכ"ל 'אתיקה', עמותה לאכיפת האתיקה בתהליכי האימוץ הבינלאומי, נאמר לו בשנת 2007 ע"י רופא מיילד באותו בית חולים, כי הוא סיפק 10 תינוקות לבית היתומים טאם בין, זאת תמורת אינקובאטור.

מסמכים מזוייפים

על מנת לקצר את תהליך האימוץ, גורמים מקומיים שונים מזייפים מסמכים זיהוי תמורת שוחד נאה. המשרדים הקונסולריים בדרך כלל מאשרים את המסמכים אותם הוא מקבלים, אבל אם השגרירות האמריקנית חושדת שמשהו אינו כשורה באותם מסמכים היא תתחיל לחקור. מתי מתחילים לחשוד? אם למשל מגיע מבול של מסמכים על הרבה תינוקות "נטושים" מאותו מקום. כשנשאל עובד שגרירות ארה"ב בויאטנאם אשר שלח שנה קודם כן 1,000 תינוקות מעבר לים, לגבי כמה מהויזות שהוא הנפיק היה לו ספק בהנפקה, הוא ענה: "כמעט לגבי כולם".

כן, פרשת ארלט הילו בגרסה מודרנית קיימת גם היום במקומות שונים בעולם ובהיקפים נרחבים. אותה הגברת בשינוי אדרת.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

האמת מאחורי הוצאת ילדים מהבית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 11, 2011


כל האמת מאחורי הוצאת ילדים מהבית על ידי משרד הרווחה. צפו בסרטון עם קטעים מתוך סדרת הטלויזיה פולישוק בערוץ 2.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

תאוות הבצע של עובדים סוציאליים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 13, 2011


למרות שעבודה סוציאלית הינו רובו ככולו מקצוע מיותר ואינו תורם להבראת וצמיחת המשק הישראלי, העובדים הסוציאלים לא יבחלו בשום אמצעי על מנת להשיג שכר גבוה על חשבון משלם המיסים, גם אם אמצעי  זה כולל הטעייה של הציבור. בשרשור המצ"ב באתר הפייסבוק שלהם דורשת עובדת סוציאלית שכר של 14,000 ש"ח נטו שהם כמעט 30,000 ש"ח ברוטו. אותה עובדת סוציאלית טוענת כי מורה בכיתה א' מרוויחה 13,500 ש"ח ברוטו עבור 29 שעות עבודה שבועיות בלבד. האם אתם מאמינים לאותה עובדת סוציאלית? כי אנחנו לא. רבותי, אין להאמין לעובדות סוציאליות, אלו הן נשים לא אמינות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השוק השחור של האימוצים בחו"ל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 6, 2010


20 אלף יורו עולה היום לאמץ ילד בחו"ל. לאן באמת הולך הסכום האדיר הזה?

ביוני 1998, היה אמור להיפתח עידן חדש בתחום אימוץ הילדים מחו"ל, שסבל עד אז מתופעות של סחר והברחת ילדים. חוק חדש קבע כי עמותות בפיקוח המדינה תהיינה אחראיות להליך, וכי המחיר לילד לא יעלה על 20 אלף דולר. בשנה האחרונה עלה המחיר מ-20 אלף דולר ל-20 אלף יורו, שהם כ-100 אלף ₪.

בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

קטעים מתוך תחקיר של יפעת גליק ומיכל גרייבסקי | 7 ימים, ידיעות אחרונות, מאי 2007

"מה שאני הולכת לספר עכשיו זה סיפור של מאפיה", מזהירה בפתח דבריה ע', אם חד הורית ממרכז הארץ, שאימצה לפני חדשים ספורים פעוטה בת שנה מאחת ממדינות אירופה. סיפורה של ע' מתחיל במארס 2006, עם פנייתה ל"טף", עמותת אימוץ המוכרת ומפוקחת ע"י המדינה, במטרה לאמץ ילדה מחו"ל. "כבר בפגישה הראשונה", משחזרת ע', "נציגת העמותה שאלה אם יש לי בעיה לשלם שוחד. פשוט ככה. בחיים לא אשכח את השאלה הזו. אמרתי לה שלא, אין לי בעיה אם זה מה שצריך לעשות כדי לקבל ילד. היא אמרה שמדובר בתוספת של כ-7,000 דולר מלבד ה-20 אלף דולר שאצטרך לשלם. היא גם אמרה שאצטרך לתת מתנות לבית היתומים שבו אאמץ את הילדה ולגורמים אחרים. ביקשה שאקנה 15 מתנות ונתנה לי רשימה מפורטת. אמרה שהם אוהבים קרמים של ים המלח, התעקשה על זה."

"שאלתי כמה זמן האימוץ ייקח, הנציגה אמרה לי שלא הרבה זמן. תוך חצי שנה גג תהיה לי ילדה. לפני שחתמתי על החוזה התקשרתי לנחמה טל, המפקחת על האימוץ הבין-ארצי מטעם משרד הרווחה, שהמליצה בחום על העמותה הזו, אמרה שהם רציניים, סמכתי על המילה שלה."

"רק אחרי שנה של המתנה, העמותה שלחה אותי למדינה באירופה כדי לראות ילדה המיועדת לאימוץ. לפני שעתילי על המטוס קניתי קרמים כמו שנתבקשתי, אבל כשנחתתי גיליתי שאין רופא שיבדוק את הילדה. הרמתי טלפון לעמותה בארץ, אבל אמרו לי שאין מה לדאוג. 'זה נחשב למקום הכי טוב שיכול להיות', השיבו. 'יהיה לך תיק רפואי מסודר, לא צריך בדיקת רופא'.

"כשהגעתי לבית היתומים כדי לפגוש את הילדה גיליתי שהיא פוזלת. לא ידעתי ממה או למה. ביקשתי בדיקת רופא, אבל נציגת העמותה הבטיחה לי בטלפון שהכל בסדר, הילדה בריאה. בדרך החוצה אמרה המלווה שאני צריכה לתת לה 200 דולר עבור בית היתומים. נתתי, היתה לי ברירה?

"בשלב הבא נתבקשתי לחזור לישראל ולהמתין. חיכיתי שלושה חדשים במקום חודש וחצי כפי שהובטח לי, ואז טסתי לשם שוב. רגע לפני, הבהירו לי בעמותה שיהיו עוד 'שימונים', שאקח את זה בחשבון. אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת עוד כסף. אולי כעונש, כשנחתתי שם שוב, לא חיכה לי המלווה. גם תיק רפואי של הילדה לא קיבלתי. רק לפני ההמראה לארץ דחפו לי ליד פנקס חיסונים. כשהגעתי לישראל בדק את הילדה רופא, ואמר שיש לה אוושה בלב ושהיא לא רואה כלום מקרוב.

"אני אוהבת מאד את הילדה שלי, לא יכולה בלעדיה, אבל אם הייתי יודעת קודם על הבעיות, לא בטוח שהייתי לוקחת אותה. מאוחר יותר יצרתי קשר עם נחמה טל. סיפרתי לה על הכל, אמרתי שלא קיבלתי תיק רפואי, אפילו שלא בדק את הילדה שלי רופא בחו"ל, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אם היה פיקוח מתאים, אין לי ספק שכל מה שעברתי היה נחסך. זה היה כמו גיהינום".

כמו במערב הפרוע

סיפורה של ע' לא היה צריך להתרחש. ב-1 בינואר 1998 נכנס לתוקפו התיקון לחוק אימוץ הילדים הבין-ארצי, שנועד לבסדיר את התחום שעד אז היה מופקר ופרוץ. תופעות כמו חטיפה, הברחה וסחר בילדים היו דבר שבשגרה. לא פעם גורמים פליליים עטו על הורים חסרי ישע ודרשו סכומים שהאמירו למאות אלפי שקלים.

החוק החדש קבע כי הליך אימוץ ילדים ממדינה זרה ייעשה באמצעות עמותות ישראליות, שקיבלו הכרה ורשיון ממשרד הרווחה והמשפטים, וייעודן היחיד הוא פעילות זו. אותן עמותות, נקבע, הן אלו שמעתה אחראיות על כל ההליכים הקשורים באימוץ בחו"ל, ובין השאר יוטל עליהן לקבוע אם ההורים המיועדים לאימוץ כשירים באמצעות מבחני התאמה שונים; לדאוג שרופא מטעמן יבדוק את הילד המיועד לאימוץ;לקבל מידע על הילד מטעם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ;לדאוג לאישורי כניסה של הילד ארצה וליתר מסמכי האימוץ;ללוות את הילד המאומץ בביתו החדש במשך כמה חדשים ועוד.

תמורת שירותי האימוץ בישראל ובחו"ל רשאיות העמותות לגבות עד 20 אלף דולר לילד. בדף המידע באינטרנט של משרד הרווחה מצויין שהכסף ייגבה אך ורק בישראל, ולבד מהוצאות על כרטיסי טיסה ושהייה בחו"ל, אין לשלם שום תשלום נוסף בחו"ל.

זמן קצר לאחר שחוקק החוק, החלו לצוץ עשרות עמותות, חלקן אלטרואיסטיות, שהציעו את שירותיהן באימוץ ילדים מאוקראינה, רומניה, גרוזיה, גואטמאלה, מונגוליה, בוליביה ומדינות נוספות. בשל לא מעט קשיים, כלכליים ואחרים, רבות מן העמותות נסגרו עם השנים. כיום מוכרות ע"י המדינה 8 עמותות, האחראיות על אימוצם של כ-200 ילדים מחו"ל מדי שנה, רובם מגיעים מבתי יתומים.

מדיניות האימוץ החדשה, כך קיוו כולם, תעשה סדר בתחום, אלא שתחקיר "7 ימים" חושף כי כמעט 10 שנים אחרי החוק החדש, תחום אימוץ הילדים הבין ארצי פרוץ ופרוע. תשלומים "מיוחדים" למתווכים בחו"ל, מתנות ותרומות מאולצות לבתי יתומים ושוחד לפקידים ופונקציונרים אחרים מעבר לים הפכו לענין שבשגרה כחלק ניכר מהליכי האימוץ. למרבה האבסורד, הדבר נעשה בחסות חלק מאותן עמותות ישראליות שהוקמו כדי להסדיר את הנעשה בתחום, ואמורות להיות מפוקחות ע"י משרד הרווחה. הורים רבים מעידים השבוע כי אף שהסכום המותר לגבייה הוא עד 20 אלף דולר לילד, הם הוציאו בסיכום הכללי בין 30 ל-40 אלף דולר.

אבל זה לא הכל. רבים מההורים המאמצים, שמלינים על העדר פיקוח על העמותות הישראליות המדוברות, מספרים על סחבת ארוכה ומתישה בהליך האימוץ, הרבה מעבר למה שהובטח להם בהתחלה, על נסיעות חוזרות ויקרות לחו"ל בלא תוצאות, שהיות במדינות שבדיעבד התברר כי אינן מתירות כלל אימוץ מתחומן, והליך שכרוך בעוגמת נפש רבה.

המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר

בתחילת שנת 2007 התכנסה הועדה המיוחדת של הכנסת לפניות הציבור לדיון בנושא אימוץ ילדים בחו"ל. יו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר דרשה לדעת מי בודק את התהליכים של האימוץ באמצעות העמותות הללו. העמותות הישראליות טענו כי המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר.

לנדבר אמרה כי מה שעלה באותה ישיבה הוא רק קצה הקרחון. "המצב מבהיל ומתנהל כמו במערב הפרוע. מתלונות שהגיעו אלי מצטיירת תמונת מצב חמורה אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתחום האימוץ הבין ארצי. זו תעשיה של כסף שחור שההורים המאמצים צריכים ליטול בה חלק. הם צריכים לשלם שוחד למתווכים בחו"ל, לשמן שופטים, לרפד במתנות מנהלי בתי יתומים. רשויות הפיקוח לא עושות דבר כדי למנוע את זה. הן מודות שהן יודעות אבל מעדיפות לעצום עיניים. אני רוצה לדעת איפה משרד הרווחה כשצריך אותו? למה הוא לא מפקח? מישהו צריך לעשות כאן סדר בבלגאן", היא אומרת.

משמנים ומצ'פרים

ב' ו-ת', בני זוג בשנות ה-50 לחייהם, ניסו במשך שנים להביא ילדים לעולם ולא הצליחו. לפני 3 שנים פנו לעמותת "הילד הצוחק". קודם לכן ערכה ת' תחקיר קצר באינטרנט, שהעלה כי לעמותה רשיון מטעם משרד הרווחה. תחושת הבטחון שלה גברה כשקראה באתר העמותה כי המנהלת והמייסדת היא ד"ר רימה שבכר, רופאה פסיכיאטרית. "הפגישה הראשונה במשרד העמותה היתה טובה", מספרת ת'. שאלנו איך הם מתאימים ילד לבני הזוג ואמרו לנו שיהיה בסדר, יש נציגים בכל מקום, העסק עובד כמו שעון. ברגע שיש ילד מתאים, אמרו, אנחנו מקבלים מידע עליו ונוסעים למדינה שבה הוא נמצא. בטחנו בהם. חתמנו על חוזה התקשרות עם העמותה, שהתחייבה ללוות את כל התהליך, ושילמנו מקדמה של 6,000 דולר.

בני הזוג מספרים כי לפני שיצאו לדרך הסבירו להם בעמותה שיש דבר אחד שעליהם לדעת: מתווכי האימוץ בחו"ל אוהבים מתנות. "תצטרכו לקנות בדיוטי פרי קרמים שונים, רצוי כאלה מים המלח עם סגולות ריפוי מיוחדות. המארחים פשוט אוהבים את ים המלח", נאמר להם.

גם בני משפחת ד', שביקשו לאמץ ילד בחו"ל באמצעות עמותת "הילד הצוחק", אומרים שנדרשו ל"תוספת הכרחית". "אמרו לנו שיהיו שימונים, צריך לשלם לגורמים בחו"ל, ואפילו בבית המשפט", אומר אחד מבני הזוג.

"הסבירו לנו שיש תחרות שנגרמת על ידי הורים ממדינות אחרות, מעין מכרז. אם אנחנו לא נרפד בכסף את מי שצריך, סוכנים מארצות אחרות יעשו את זה ויזכו בילד. היה ברור שצריך לתת מתנות כדי לקבל את הילד. לנו זה נראה כמו בתחום השתלות האיברים בחו"ל: לא חוקי – אבל מי שרוצה ילד, חייב לעמוד בתשלום הזה".

הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה

זוג שאימץ ילד באמצעות עמותת "הילד והוריו" שמאוחר יותר קרסה והמנכל שלה דורון אילני התאבד, מספר כי "במהלך השהות ברומניה הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה".

העדויות על שוחד ומתנות בחו"ל אינן נגמרות. במכתב ששלחה לח"כ לנדבר מגוללת אם מאמצת את שעבר עליה בארץ ובחו"ל. "העמותה שבאמצעותה אימצתי עבדה עם סוכן מקומי בחו"ל, שתפקידו היה לפגוש את המאמץ בשדה התעופה וללוותו לאורך כל הדרך", כתבה. "שכרו העיקרי של הסוכן היה 'צ'ופרים', שירותים שונים במחיר מופקע במושגים המקומיים, משהו בדומה ל'טיפים' של מלצרים. למשל, גבו מאיתנו עבור השכרת חדרים תעריף יומי שגובהו שכר חדשי ממוצע במושגים המקומיים".

כדאי לזכור כי שבחו"ל המאמץ תלוי לחלוטין בסוכן המקומי, ולכן לא ניתן לסרב. נציגי העמותה תמיד יכולים להגיד שלא ידעו אפילו אם הכל נעשה בברכתם. דרך נוספת לתגמל את הסוכן על חשבון המאמץ היא הנחיה להזמינו לארוחה ולבילויים בחו"ל, מה שעלול להגיע לסכומים נכבדים".

אחת ממנהלות העמותות שאיתה דיברנו מספרת כי תשלום לצורך "שימונים" של שופטים ופקידים אחרים בחו"ל הוא יותר ממקובל. "לכל עמותה יש סוכן מקומי שאיתו עובדים ולו משלמים", היא מספרת. "מה הוא עושה עם הכסף הזה? אני לא צריכה להתעסק בשאלות האלה…"

עובדת משרד הרווחה נחמה טל: "אתם קוראים לזה שוחד ואני קוראת לזה תשלומים…"

רבים מההורים המאמצים שותפים לדעה כי משרדי הרווחה והמשפטים, שתפקידם לפקח על עמותות האימוץ, לא עושים את מלאכתם נאמנה.

נחמה טל, המפקחת הארצית על תחום האימוץ בחו"ל מטעם משרד הרווחה, נשאלה אם במסגרת הליך האימוץ בחו"ל נעשה שימוש בשוחד. היא השיבה:"כן, זה תהליך שעולה המון כסף…את אומרת שוחד, אני אומרת תשלומים".

"תינוק הוא כמו מקרר", אומרת נחמה טל

במשרדה בירושלים חוזרת טל באוזנינו על אותו דימוי. "תינוק", היא אומרת, "הוא כמו מקרר. כמו כשאתן קונות מקרר ומבררות על המחיר, החברה והאחריות, ככה ההורים צריכים לברר בעצמם על כל עמותה, לבחור ולשאת בתוצאות".

"את לא זו שאמורה לפקח על העמותות?", שאלנו."אני לא ממליצה לאף הורה לאיזו עמותה לפנות. הם בוחרים, הם יישאו בתוצאות", השיבה נחמה טל, עובדת משרד הרווחה שחיה על חשבון משלם המיסים ואמורה לפקח על העמותות למרות שבפועל היא לא עושה כן.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

טיפולים דיאדיים בילדים הם לעג לרש

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 28, 2009


שר החינוך גדעון סער מדווח כי חלה עליה דרמטית במספר הילדים שסווגו כבעלי צרכים מיוחדים. "כולם פתאם בעלי צרכים מיוחדים" הוא אומר.  ברור כי הקיצוניות בעליה מעידה על אבחנת יתר ותיוג מלאכותי של ילדים נורמטיביים כילדים עם בעיות. המטרה של מערכת החינוך: ניפוי ובידודם של ילדים אלו במוסדות של בעלי צרכים מיוחדים.

מקומה המיותר של היועצת החינוכית בבית הספר

עצם קיומו של מוסד הייעוץ בגן ובבית הספר, קרי עצם ההחלטה להעניק ליועצת פונקציה מוסדית, רשמית וקבועה בחוק, מלמד רבות על יחסו של המוסד החינוכי לילדים. הופעתה של היועצת על בימת המוסד החינוכי משפילה את מעמדם של הילדים, משום שהיא מאפשרת שיכלול הדיכוי של ילדים שאינם תואמי מערכת החינוך. באצטלה של מקצועיות ואחריות היא משמרת ומרחיבה את התעלמותם של המבוגרים מן הילדים.

תפקידם של היועצת והפסיכולוג החינוכי מסייע למורים ולגננות לראות עצמם פטורים מאחריות בנוגע לתחושותיהם של הילדים. תפקיד זה מושתת על סתירה: הוא נועד לסייע לילדים אך בה בעת מאפשר את ההתעלמות ממצוקתם. ואולי אין זו סתירה כלל ועיקר, שהרי דלתה הפתוחה לכאורה של היועצת לא נועדה אלא לסגור בפני הילדים דלתות רבות ככל האפשר.

כך מתגלה היועצת כחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של בעלי תפקידים – פסיכולוגים, מטפלים בתרפיה, מורות מסייעות ועוד – שנוכחותם במרחב החינוכי אינה מצביעה על דאגה לרווחתם של הילדים, אלא להפך: היא מציינת את דחיקתם ההולכת ונמשכת ואת התנערותו של החינוך מחובתו כלפיהם. לכל אלה יש להוסיף כמובן את תנאי עבודתה של היועצת או הפסיכולוגית החינוכית, את הלחצים המופעלים עליה, את צרכיה ואת רצונה להשתלב במערכת שבה התקדמות מותנית בתארים ואשר אין בה מקום למקצועיות שאינה אינסטרומנטאלית.

טיפולים דיאדיים בכפיה

טיפול דיאדי הוא סוג של טיפול רגשי הניתן לילדים שלהם בעיות התנהגותיות לכאורה במסגרת הגן ובית הספר, וזאת באמצעות משחקי דמיון. מטרתו של הטיפול היא “לטפח את הקשר בין ההורה לילד”, משום שלטענתם של אנשי המקצוע, הסיבה לכך שילד השוהה בגן במשך 8 שעות תמימות ביום ומתנהג שלא בהתאם לכללי הגן, נעוצה בעובדה כי הקשר עם ההורים עימם שוהה בממוצע כ-4 שעות ביום אינו מטופח דיו…

ובמילים אחרות, את האחריות לתפקודה הכושל של הגננת או המורה מעבירה המערכת אל ההורים, ולכן, בשל מטרית החיפוי וההסתרה של המערכת, קשה לתבוע גננות ומורות על רשלנות מקצועית.

לאפקטיביות הטיפולים הדיאדיים אין ומעולם לא היה כל ביסוס מדעי. בטיפול הדיאדי ההורה משחק עם הילד במשחקי דמיון ולסירוגין מתקיים לאחר מכן מפגש עם ההורה בו ניתנת לו מעין “הדרכה הורית”. מטרת משחק הדמיון היא אף להרגיע את הילד ולסדר לו את המחשבות בראש…

לעיתים מופנים ילדים, לכאורה עם בעיות התנהגותיות להדרכה הורית וטיפול רגשי במכון להתפתחות הילד ובכל מיני מכונים פרטיים אחרים. מי שמפנה את ההורים הללו הם בד”כ גננת או מורה שאינה יודעת להתמודד עם ילדים שלא סרים למרותה ואין לה סבלנות להיות קשובה לצרכיהם, ואז היא מטילה את הכשל המקצועי שלה בהורים כדי להסיר מעצמה אחריות לתפקוד הרשלני שלה בגן. זאת אף לנוכח העובדה כי מרבית הגננות אינן מכירות כלל את מהות הטיפולים הניתנים במכון להתפתחות הילד ולמרות זאת ממשיכות להמליץ…

אם ההורים אינם משתפים פעולה מופנית הבעיה אל היועצת החינוכית או אל פסיכולוג בית הספר ואלו מדווחים למשרד הרווחה על מנת להכניס את פקידת הסעד לתמונה (פקידת סעד היא עובדת סוציאלית ממשרד הרווחה). פקידת הסעד, באמצעות סמכויותיה הנרחבות כופה על ההורים לבצע את הטיפול תוך ניצול פרצות בחוק הנוער וסחיטה ואיומים כי אם לא יבצעו את הטיפול הם ינותקו מילדיהם לעיתים באופן מיידי, תוך העברתם למרכז חירום בתואנת "סיכון רגשי". במקרים כאלו, כמו גם בסכסוכי גירושין ישנן אף פקידות סעד שמרחיקות לכת ומבצעות. הן מעבירות את הילד באופן מיידי למרכז חירום תוך גרימת טראומה נפשית קשה לילד.

באחד המקרים שתועדו אצלנו איימה פקידת סעד על אמא שאם לא תחתום על מסמכי העברה למרכז חירום פקידת הסעד תדאג לכך שהפסיכיאטר המחוזי יאבחן אותו כחולה נפש, ילדיה יאומצו וכך לעולם לא תראה את ילדיה.

האבחון הפסיכולוגי – לא אמין ולא מדעי

על מנת לבצע טיפול רגשי או דיאדי בילד במכון להתפתחות הילד, עליו לעבור אבחון פסיכולוגי. ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים פרטיים אשר מדלגים על השלב הזה ומחליטים על אופן הטיפול ללא אבחון פסיכולוגי או בדיקות אחרות אלא על סמך התרשמותם האישית בלבד.

האבחון הפסיכולוגי במכון להתפתחות הילד של קופות החולים למשל מתחיל ומסתיים במבחן בן 3 שעות בלבד, שבמהלכו מבצע הילד בתנאי מעבדה סדרת מבחנים כדוגמת מבחני וקסלר, ציורים, CAT וכו’, אשר בסיומם כותב המאבחן דוח פסיכולוגי.

לא מעט מאמרים נכתבו אודות זילותם וחוסר תקפותם המדעי של המבחנים הללו, ואולם תהליך האבחון המפוקפק הזה ממשיך להיות שמיש ולחרוץ גורלם של מאות אלפי ילדים לרעה רק משום שפסיכולוגים אינם מסוגלים לבנות כלי בדיקה מדעיים ומהימנים, וזאת בשל מוגבלותם המקצועית בנושא שיטות מחקר מדעיות.

על סמך 3 שעות בדיקה בלבד, בתנאי ואקום, ללא תצפיתנות ואינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים, ללא בחינה במצבים משתנים וסביבות מגוונות, קובע פסיכולוג קליני במכון להתפתחות הילד או פסיכולוג חינוכי מה יהא עתידו של האובייקט המוצג לפניו.

הדוח הפסיכולוגי מסתמך לעיתים על דוחות או מסמכים קודמים שהפסיכולוג הצליח להשיג ממאבחנים קודמים או אנשי חינוך (לעיתים קרובות משכנע את ההורים להביא לו דוחות קודמים וכך זה פועל עליהם ועל הילד כחרב פיפיות). חוות הדעת הקודמות משפיעות לרעה על אופן חשיבתו של הפסיכולוג, מנטרלות את הפאן האובייקטיבי בשיקול הדעת ומעוותות את חוות דעתו שלו, וכך הוא מפרש את תוצאות המבחנים כך שיתאימו למה שנכתב ע”י קודמיו, על מנת שתיווצר חומת התאמה בין כל חוות הדעת.

בלא מעט מקרים בהם כתבו פסיכולוגים חוות דעת שהן בלתי תלויות בחוות דעת קודמות משום שנמנע מהם לצפות בדוחות קודמים, נתגלו הבדלים גדולים בפרשנות המבחנים עד כדי סתירות מהותיות בין חוות הדעת השונות. (שוב, הן משום שאבחונים פסיכולוגים אינם כלי מדעי)

המהלך היומרני ביותר של מאבחנים אלו הן הפרוגנוזות שהם מספקים בנוגע לילד. אותה פרוגנוזה (ניבוי) הנסמכת על 3 שעות בדיקה בלבד של ילד רך בשנים, לעיתים פעוט, קובעת ביומרנות חסרת גבולות מהו הסיכוי כי הילד יפתח הפרעות התנהגותיות בעתיד.

פרוגנוזה זו אינה שונה למעשה מפרוגנוזה של קוראת בקפה, פותחת בקלפים או קוראת עתידות בכדור בדולח, ולכן מבחינה משפטית קיים יסוד סביר להניח כי אבחון פסיכולוגי הוא אקט שיש בו אפקט של רמאות וכי טיפול רגשי לא מוכח יש בו משום הונאה של הלקוח.

מהם טיפולים דיאדיים?

ה”טיפול” במכון להתפתחות הילד למשל, נערך פעם בשבוע במשך 50 דקות ובשבוע שלאחר מכן מתקיים מפגש עם ההורה, אף הוא למשך 50 דקות. האם טיפול בן 50 דקות פעם בשבועיים אמור להשפיע על ילד השוהה לעיתים יותר מ-8 שעות אינטנסיביות בגן באופן יומיומי? ברור שלא, ולכן גם מן הפאן הזה הטיפול אינו יעיל.

כאמור, לטיפול הדיאדי אין שום אחיזה מדעית. כאשר הטיפול נכשל המטפלים מאשימים את ההורים בחוסר שיתוף פעולה כביכול, או לחילופין מנסים למצוא פגמים בהורים. המטפלים לעולם לא יודו בכישלונם הם.

כאשר חל שיפור בהתנהגותו של הילד, המטפלים לוקחים את הקרדיט הזה לעצמם, למרות שבמרבית המקרים השיפור בהתנהגותו של הילד חל מסיבות אחרות, אם כתוצאה ממעבר לגן אחר, רכישת חברים חדשים, התמתנות עם הגיל ועוד.

מעולם לא בוצע מחקר מדעי מסודר עם מדגם גדול בו השתתפה קבוצת בקורת על מנת להוכיח את מהימנותו של טיפול מסוג זה. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי אם היה מתבצע מחקר שכזה, היו מגלים כי טיפול כזה אינו יעיל כלל ולמעשה מדובר בתעשייה של הונאה מצד מערכת הבריאות והמערכת החינוכית.

סיפורה של אם שהופנתה בכפיה לטיפול

דינה (שם בדוי) הופנתה למכון להתפתחות הילד באחת מקופות החולים עקב בעיות רגשיות לכאורה של בנה בגן ע”י פקידת סעד שכפתה עליה ועל בנה את הטיפול תוך סחיטה ואיומים שאם לא תשתף פעולה, פקידת הסעד תפנה לבית משפט לנוער.

הפסיכולוגית ששגתה באבחון של הילד המליצה על טיפול דיאדי בן חצי שנה. הטיפול הוארך לשנה. בטיפול דיאדי, כאמור, הילד משחק משחקי דמיון עם ההורה וטיפול חסר ביסוס מדעי  זה אמור כביכול לפתור בעיות כלשהן…

לפני הטיפול עבר הילד לגן חדש ובגן החדש חל שיפור ניכר בהתנהגותו בגן. לאחר חצי שנה העבירה האם למטפלת (עובדת סוציאלית קלינית) דוח של הגננת המתאר את השיפור שחל בהתנהגותו של הילד שאף הפך להיות בין הבולטים והמובילים בגן, וזאת בעקבות גישתה הנאורה של הגננת בגן שאף הופתעה לשמוע כי הילד מטופל במכון להתפתחות הילד וטענה כי הטיפול מיותר. למרות זאת, התעלמה המטפלת מן הדוח של הגננת, והחליטה להאריך את הטיפול לשנה ללא כל הסבר.

בתחילת השנה החדשה החל הילד ללכת לגן עיריה. הגננת החדשה ששמעה כי הילד “מטופל” במכון להתפתחות הילד החלה להתייחס אליו כאל ילד “חריג” (כינתה אותו כילד חריג) ושידרה לו אותות שליליים מתאימים. בילד חלה רגרסיה בהתנהגות בגן ובתום שנה של “טיפול” החליטה האם להפסיק את הטיפול מיוזמתה מאחר והבינה כי במהלך שנה שלמה הונו אותה במכון להתפתחות הילד במניפולציה ומתן טיפול שאינו רלוונטי למקרה.

במהלך שנה זו התמידה האם להגיע עם הילד לטיפולים (50 דקות עם הילד פעם בשבועיים). בכל מפגש בו היתה אמורה להינתן מעין הדרכה הורית ללא נוכחות הילד, המטפלת מעולם לא דיברה או נתנה ייעוץ כלשהו אלא האזינה לדבריה של האם ולאחר מכן תיעדה והקלידה אותם במחשב. המטפלת אשר מחוייבת לחסיון עם המטופלים שלה העבירה את המידע החסוי לעובדת הרווחה מאחורי גבה של האם, למרות התנגדות האם שהועברה לה במכתב האוסר עליה להעביר מידע ולמרות שעבירה על חוק חסיון היא עבירה פלילית שדינה שנת מאסר.

עפ”י חוק, זכותם של ההורים לקבל מידע על הטיפול הרפואי והפסיכולוגי בילדיהם והיא נובעת מחובתם כאפוטרופסים לדאוג לשלומם, בריאותם ורווחתם של ילדיהם. המטפלת שנקטה במידור מידע לאורך כל הדרך, מעולם לא הסבירה על מהות הטיפול, מה ואיך הוא אמור לשפר את המצב ה”לא טוב” לכאורה, והסיטואציה היחידה בה הועילה לזרוק עצם של הדרכה היתה בתחילת הטיפול, בה ייעצה להורה את טיפ המאה כי “יש להשתמש בתקשורת ישירה עם הילד” (בתקשורת ישירה הכוונה היא להגיד לילד את המילה “לא” כשצריך מבלי לספק לו הסברים)

באחד המפגשים עם הילד, התנהג הילד באופן מסויים והאם שאלה את המטפלת אם יש לה הסבר לאותה סיטואציה ספציפית. המטפלת השיבה כי תספק לה הסבר במפגש הבא שיהיה רק ביניהם. במפגש שהתקיים עימה לאחר מכן, במקום לתת לה תשובה על אותה שאלה כפי שהבטיחה, המטפלת, כמו כל יהודיה טובה, ענתה לאם בשאלה: “איזה הסבר לדעתך יש לסיטואציה שאירעה במפגש הקודם עם הילד?…”

לקראת סיום הטיפול מיוזמתה של האם, העבירה לה זו את התרשמותה השלילית מן הטיפול במכון להתפתחות הילד ומן הכלים שהוא מציע וטענה לאבחון שגוי וחוסר תקפות מדעית של הטיפולים, וכן את העובדה כי המטפלת ראתה אף תמונה צרה של התנהגותו של הילד, משום שלאורך שנה שלמה צפתה בו בתנאי מעבדה, במשרד הממוזג שלה, 50 דקות בלבד, פעם בשבועיים.

המטפלת, כדי לצאת באופן מאניפולטיבי מן המבוכה אליה נקלעה בשל כשלונה המקצועי, ניסתה נואשות למצוא פגמים באם וסיימה את טענותיה בתשובה מתחמקת: “אני רואה את המכלול של הדברים…והמעבדה היא למעשה מיקרו קוסמוס…”.

_____________________________________________________________________

המלצה להורים: אם ממליצים לכם על טיפול רגשי לילד במכון להתפתחות הילד או בכל מכון שרלטני אחר, פשוט תתעלמו מעצות האחיתופל הללו. טיפולים אלו הם לעג לרש ואתם אף מסתכנים בהפרת צנעת הפרט שלכם ושל ילדיכם, משום שאנשי המכון להתפתחות הילד, למרות חובתם לסודיות רפואית כלפיכם, מעבירים מידע עליכם ועל ילדיכם מאחורי גבכם לעובדי רווחה ללא צו בית משפט,  ובכך עוברים על החוק ומבצעים עבירה פלילית.

אם בכל זאת הגעתם לטיפולים כאלו. דאגו להקליט את השיחות ביניכם לבין המטפל, כדי שהקלטות אלו תוכלנה לשמש אתכם מאוחר יותר בתביעה משפטית על רשלנות רפואית או מקצועית או בתביעה על הונאה ורמאות.

מנגנון ההסתרה של המטפלים הרגשיים

בניגוד לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים משתדלים להסתיר מן ההורים את משמעות הטיפול הרגשי. הם נמנעים מלתת הסבר על מהותו של הטיפול ואיך הוא יכול לתרום לתהליך. הורים שמבקשים הסבר מקבלים תשובות מתחמקות, כך שבמקום שהמטפל יספק תשובה עניינית הוא מסיט את הנושא, מעביר את המיקוד להורה וגורם לו לזוז מן השאלה הכול כך חשובה הזו ולהתמקד בסוגיות משניות אחרות.

במהלך הטיפולים הם מקלידים את “ממצאיהם” במחשב ולעולם לא חושפים אותם בפני ההורים, וזאת על מנת ליצור מידור, חיסיון והגנה על עצמם מפני תביעות משפטיות. זאת, שוב בניגוד לרופאים המחויבים לגלות לפציינט את כל הממצאים אליהם הגיעו.

על אנשי טיפול לספק ללקוח את שלושת הבאים, ואם אינם מסוגלים לספק את אלה, הרי שהם גובים כסף וזמן בהונאה:

–  מהם המדדים להצלחת הטיפול

–  מהו לוח הזמנים להצלחת הטיפול

–  מהי תכנית העבודה

מדוע קשה לתבוע מטפלים רגשיים על רשלנות מקצועית

בבסיס התירוץ לכפיית הטיפולים הפסיכולוגים בילדים עומדת הטענה כי: “אם לא מטפלים בשורש הבעיה כבר מגיל צעיר, היא רק תחריף…”. על בסיס איזה חוק מדעי הם קובעים כי אכן קיימת בעיה? ואם קיימת כזו, האם קיים טיפול הולם בעל תיקוף מדעי או שמא מדובר בטיפול שהוא לעג לרש (תרתי משמע).

תירוץ חסר שחר זה של אנשי מדעי החברה נותן להם לגיטימציה לבצע טיפולים רגשיים בילדים, טיפולים שהם עקרים ומסורסים מכל הוכחה מדעית בשם מנטרה הומניסטית לכאורה אשר אינה ניתנת למדידה וכימות. הפאן ה”הומאניסטי” היחיד בתעשיית טיפולים זו הוא הגדלת יכולת ההשתכרות של “מטפלים” אלו ודווקא פאן זה כן ניתן לכימות: המון כסף מתגלגל בתעשייה הזו שלא לצורך. שעת “טיפול” פרטי ופרטני שכזה מתחילה בכ-250 ₪. בטיפול כזה אין למעשה עלויות, אין עלות חומרי גלם וגרוע מכך אין עלות של אחריות.

האם שמעתם על פסיכולוג או עובד סוציאלי מטפל שנתבע על רשלנות מקצועית?

אני לא שמעתי, וזאת משום שדינאמיקת העבודה שלהם מבוססת על כך שאם אין תוקף מדעי לטיפולים אז לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף קשה לתבוע אותם על רשלנות מקצועית. אם היתה תקפות מדעית אז ניתן היה להוכיח רשלנות מקצועית ע”י הבאת ראיות לכך שהמטפל לא פעל עפ”י הנחיות מדויקות של הטיפול ובכך התרשל בתפקידו ונכשל במימוש המדדים להצלחה.

מאחר ואין ביסוס מדעי לטיפולים, לכן גם אין הנחיות מדויקות איך ליישם אותם, ולכן קשה להוכיח רשלנות, ובמילים אחרות הכל פרוץ. טיפול בו לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף לא ניתן לבצע בו בקרה ופיקוח על אופן תפקודו של המטפל הוא טיפול לא ישים ולכן יש לבטלו.

בית הדין המשמעתי

הקובלנה הינה הליך משפטי לכל דבר ועניין. ועדת המשמעת של משרד הבריאות יכולה להמליץ להתלות את רישיונו של איש הצוות הרפואי (להקפיאו לפרק זמן קצוב), לשלול אותו לצמיתות, לנזוף בו או להעיר לו.

בשנת ‎2000 למשל נדונו בדין משמעתי 40 קובלנות. עניינן התנהל נגד תשעה-עשר רופאים, תשעה רופאי שיניים, שני טכנאי שיניים, רוקח אחד, ארבעה פסיכולוגים וחמש אחיות. ההליכים המשמעתיים בעניינם של עשרה רופאים הסתיימו. רופא אחד, שנתן מרשמים שלא עפ”י החוק, נידון לשישה חודשי התליית רישיון. רופא אחר, שקיבל כספים במרמה, נידון גם הוא לשישה חודשי התליית רישיון.

חמישה רופאים, שהואשמו בעבירות מין, נידונו לחודש התליית רישיון ועד שלילתו לצמיתות, בהתאמה. שלושה רופאים נידונו על רשלנות מקצועית, ונפסקו להם חודש התליית רישיון עד שנת התלייה, בהתאמה. נגד שלושה רופאי שיניים הסתיימו ההליכים המשמעתיים – רישיונו של רופא שיניים שנידון על עבירות מין, נשלל לצמיתות. לשני רופאי שיניים, שעניינם נדון על רשלנות רפואית, הותלה רישיונם מחודשיים עד שלושה חודשים, בהתאמה. שני רוקחים, שעניינם נדון בגין רשלנות רפואית נידונו לשלושה חודשי התליית רישיון ועד שישה חודשים, בהתאמה. לשתי אחיות שנידונו בגין רשלנות מקצועית, נפסקו חודשים התליית רישיון, ולאחות נוספת, שנידונה בגין שימוש עצמי בסמים מסוכנים נפסקו בדין המשמעתי שישה חודשי התליית רישיון.

שימו לב כי אף אחד מארבעת הפסיכולוגים לא הורשע בגין רשלנות רפואית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | 4 Comments »