הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘טובת הילד’

השופט נתן נחמני מודה בהקלטה כי הוא חותמת גומי של עובדת סוציאלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 18, 2013


הגשת תלונה לאו"ם על שופטי נוער ומשפחה שהפרו זכויות אדם

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מחפש את אחי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 15, 2013


scan0147שמי חנן שומרוני, ואני מחפש את אחי ישראל, (בן חוה ויוסף הייבנטרגר)

 נולד ב 1946, בן בכור להורי, באירופה לאחר מלחמת העולם השניה, ובשנת 1949 כשהיה בן שנתיים וחצי בערך, עלו ההורים איתו לישראל, לצפת.

הוא אושפז כחודש לאחר שהגיעו בבית חולים "העמק" בעפולה בגלל דיזנטריה, ומאחר שלא איפשרו אז להורים להשאר ליד מיטתו,  נאלץ אבי להשאירו שם. כשחזר לבית החולים לאחר יומיים, נאמר לו כי הילד נפטר ונקבר.  

לא נערכה הלוויה ואין כמובן קבר.

הורי היו אז עולים חדשים, ניצולי שואה שהגיעו רק כחודש ימים קודם לכן מאירופה , והם קיבלו את המידע באמונה שלמה ולא שאלו דבר.

בפנקס הנפטרים של המועצה הדתית בעפולה, נרשם כי נפטר ב 17 באפריל 1949 ונקבר בקבר אחים (?) אך ממשרד הפנים נמסר לפני שנים כי ב- 1963 עזב אדם הנושא את אותו שם ואותו מס' ת.ז. את הארץ.

במשטרת הגבולות נמסר לי שהרישומים מושמדים לאחר עשר שנים, ואין דרך לדעת לאן ואם אכן עזב.

 שמו הפרטי היה ישראל, (בן חוה ויוסף הייבנטרגר מס' ת.ז.0203317-3 ) ויתכן שדוקא שמו הפרטי נשמר מכיוון שכבר היה בן שנתיים וחצי. הוא אמור להיות היום בן  65 או 66

 אני נולדתי חצי שנה לאחר מכן, והכרתי אותו רק מסיפורים ששמעתי מהורי.

למרבה הצער הורי כבר הלכו לעולמם, והחיפושים שאני עורך במשך שנים לא העלו דבר.

scan0003אני עדיין מקווה שהסיפור הזה יעורר במישהו ניצוץ של זכרון אודות ילד שאומץ בגיל שנתיים וחצי, בלונדיני עם עיניים בהירות, שדיבר רק יידיש….

כנראה נאמר לו או למי שאימץ אותו, שהילד הובא מאירופה לאחר המלחמה ללא הורים, ואין כל מידע על גורלם.

 אני מצרף תמונות שלו עם אבי ועם אמי מתקופת היותו תינוק, לפני שעלו לארץ.

לצערי אין כל תמונות שלו מתקופה מאוחרת יותר, אבל אולי המייל הזה יגיע במקרה גם אליו ולמראה התמונות יתעורר בו זכרון רחוק של פני אחד ההורים.

 אנא הפיצו את המייל הזה לכל מי שאפשר…. אולי יקרה נס…….

תודה,

חנן שומרוני  

shomronys@gmail.com

 

scan0062

(English)

 

My name is Hanan Shomrony and I’m searching for my brother.

He was born in 1946 , his parents’ first born, in Europe after the Second World War. In 1949, when he was two and a half years old, he and his parents made aliya to Zfat in Israel. He was hospitalized a month later in the Emek Hospital in Afula because of dysentery. Two days later my father was informed that he had passed away.  ( Parents were not allowed to stay with their sick children so my father was obliged to leave him there.)

There was no funeral and of course there is no grave.

My parents were new immigrants, survivors of the holocaust, who had arrived only one month prior to this. They accepted this news without question and didn’t make any further inquiries.

The Ministry of the Interior informed me, years later, that in 1963 someone with his ID number had left the country. However, in the Death Registry of the Religious Council in Afula he is registered as having died in 17.04.1949 and was buried in a common grave.

His first name was Israel, the son of Hava and Yosef  Heiventreager (sp) I.D. nr 0203317-3. It is possible that his first name stayed with him as he was already two and a half years old at the time.

I was born six months later and know of him only from what my parents had told me. Unfortunately, my parents have passed away and the searches that I have been carrying on during the years have never provided any answers.  I still hope that this story will awaken a spark of a memory in someone of a baby that was adopted at the age of two and a half, blond with bright eyes that spoke only Yiddish. He or those who adopted him were probably told that he was an orphan brought from Europe. He would be 65 or 66 years old today.

I enclose pictures of him as an infant with our parents before coming to Israel. I regret that I don’t have any pictures of a later period. Perhaps this mail will, by some stroke of luck , be received by someone who will recognize or will find similarities in  the faces of our parents and that of Israel.

Please forward to this mail to anyone you can. Perhaps a miracle will happen and I’ll be reunited with my long lost brother.

Thank you

Hanan Shomrony

shomronys@gmail.com

 

(French)

Mon nom est Hanan Shomrony et je recherche mon frère.

 Il est né en 1946 en Europe après la seconde guerre mondiale, le premier né de ses parents. En 1949, alors qu'il était âgé de 2ans et demi, mes parents firent leur alya en Israël et s'installèrent à Safed. L'enfant fut hospitalisé un mois après leur arrivée à l'hôpital Haemek à Afula. Il souffrait de dysenterie. Deux ou trois jours plus tard, mon père fut informé du décès de l'enfant (les parents n'étaient pas autorisés à rester à l'hôpital près des enfants malade et mon père dut le laisser seul).

 Il n'y eut pas d'enterrement et bien sûr pas de pierre tombale.

 Mes parents étaient de nouveaux immigrants, rescapés de l'holocauste et qui se trouvaient en Israël depuis un mois seulement lorsque tout ceci arriva. Ils reçurent la nouvelle du décès sans poser de question et ne firent aucune enquête à ce sujet.

 Quelques années plus tard, je fus informé par le Ministère de l'Intérieur qu'une personne portant le même numéro d'identité que mon frère, avait quitté le pays en 1963. Cependant, au registre des personnes décédées du Conseil religieux de Afula , il était porté comme décédé en 17.04.1949 et enterré dans une fosse commune.

 Il se nommait Israel, fils de Hava et Yosef Hejventreger. I.D. 0203317-3 Il est possible qu'il ait gardé son prénom car il était âgé de 2 ans et demi quand tout ceci est arrivé.

 Je naquis 6 mois plus tard et ne sait de lui que ce que mes parents m'ont raconté. Malheureusement mes parents sont décédés et les recherches que j'ai entreprises pendant des années n'ont pas abouti. J'ai toujours l'espoir que cette histoire puisse réveiller la mémoire de quelqu'un qui était un bébé de 2 ans et demi quand il fut adopté. Il était blond et parlait seulement yiddish. Ceux qui l'ont adopté pensaient sûrement qu'il s'agissait d'un orphelin venant d'Europe. Aujourd'hui, Il devrait avoir 65-66 ans.

 He joins des photos de lui prises avec mes parents avant qu'ils ne viennent en Israël. Je regrette de ne pas avoir de photos de lui quand il avait 2 ans et demi. Il se pourrait que par chance quelqu'un se souvienne ou reconnaisse les visages de nos parents et de l'enfant Israel.

 Merci passer ce message à tous ceux que vous connaissez. Et qui sait, peut être que par miracle je pourrais enfin retrouver mon frère perdu depuis si longtemps.

 Merci.

 Hanan Shomrony

shomronys@gmail.com

(Spanish)

 Mi nombre es Hanan Shomroni, y yo busco a mi hermano.

Mi hermano, nacio en 1946, en Europa despues de la segunda guerra mundial, era el hijo mayor de mis padres.

En 1949, cuando tenia aproximadamente dos anos y medio, mis padres con mi hermano, llegaron a Israel, a la ciudad de Zafed   (Tzfat). 

Al mes de la llegada, se enfermo de Dizanteria, y fue internado en el hospital “Haemek” en la ciudad de Afula.

En el hospital, en esa epoca, no permitian a los padres quedarse al lado de sus hijos enfermos, asi que se tuvieron que ir.

Despues de dos o tres dias informaron a mis padres que su hijo fallecio, no hubo acto de entierro y ni siquiera hubo una tumba.

Mis padres eran nuevos inmigrantes, sobrevidores del holocaustro en Europa, que recien habian llegado al pais y creyeron que otra vez les ocurrio una terrible tragedia despues de todo lo que habian pasado, y no preguntaron nada.

Yo naci un ano y medio despues de lo que habia pasado, y cuando creci, mis padres me contaron todo lo que habia sucedido.

Lamentablemente, mis padres ya no estan, pero yo no creo que mi hermano fallecio y lo estoy buscando durante anos pero sin resultado.

 Su nombre era : ISRAEL  HAIVENTERGER,02033173 hijo de Hava y Yosef.

En la ciudad de Afula esta anotado que fallecio en 17.04. 1949 y esta enterrado en una tumba compartida con mas gente, que es algo muy extrano.

En el Ministerio del Interior me informaron que una persona con ese nombre  se fue de Israel en 1963.

Yo todavia tengo la esperanza que alguien, al leer esta carta, tenga algun recuerdo de un nino que fue adoptado a los dos anos y medio, rubio con ojos claros, que hablaba solamente en “Idish”. Seguramente le contaron a el, o a la persona que lo adopto, que el esta solo y que no se sabe nada de sus padres.

Hoy debe tener aproximadamente 65-66 anos.

Junto a esta carta, mando fotografias de mi hermano con mis padres cuando era un bebe, antes que vinieron a Israel.

Lamentablemente, no tengo fotografias de la epoca que desaparecio, pero quizas este mail llegue a el y despierte algun recuerdo de sus padres.

 Por favor, quien reciba este mail, trate de distribuirlo o publicarlo a cuanta mas gente…  Quizas ocurra un milagro…  

Les agradezco de todo corazon.

                                                                              Hanan Shomrony

                                                                              shomronys@gmail.com

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

עיריית גבעת שמואל תפצה אב בגין נזקים שנגרמו לבניו ע"י פקידת סעד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 9, 2013


בהסכם פשרה שחל עליו צו איסור פרסום, קבע בית המשפט המחוזי כי עיריית גבעת שמואל תשלם פיצויים לאב חד הורי, זאת בגין נזקים שגרמה פקידת הסעד אפרת לביא לילדיו.

פרטים על המקרה, כאן בקישור הזה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

המבחן הפסיכומטרי קבע – לעובדות סוציאליות יש מנת משכל נמוכה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 12, 2013


ניתוח תוצאות המבחן הפסיכומטרי לשנת 2011 מוכיח את מה שתמיד טענו – לעובדות סוציאליות יש מנת משכל נמוכה, ונשים טפשות אלו מחליטות בדיני נפשות, קובעות גורלות של ילדים שאינן מכירות, מפרקות משפחות על סמך שטויות, ושופטי המשפחה משמשים חותמות גומי של הפדלאות המוגבלות בשכלן הללו. לפירוט נוסף על תוצאות מבחן הפסיכומטרי, כאן בקישור הזה.

psichometri

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

הפגנה מול משרד הרווחה במחאה על חטיפת ילד אתיופי לאימוץ בידי עובדות סוציאליות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 11, 2013


מחקרים בכל רחבי העולם מראים כי אימוץ כפוי גורם נזק לילד המאומץ, קל וחומר כשמדובר בילד השונה בחזותו מן המשפחה המאמצת.

בישראל התפשטה תופעה מדאיגה בה עובדות סוציאליות חוטפות ילדים אתיופיים לאימוץ, ומעבירות אותם למשפחות לבנות. למרבית הילדים הללו יש משפחה אתיופית מורחבת שמסוגלת לטפל בהם, אך עובדות הרווחה מפקיעות את הילדים גם מרשותה של המשפחה המורחבת.

צפו בהפגנה מול משרד הרווחה, במחאה על חטיפת ילד אתיופי ממשפחתו הביולוגית. דודתו של הילד, קצינה בקבע בצה"ל דורשת לגדל את אחיינה אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, זאת באמצעות חותמת גומי של שופטים. סיפורה של המשפחה מובא כאן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השופטת המחוזית חנה בן עמי: עובדת סוציאלית מן השירות למען הילד הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים לה ילדים מאומצים במחוז צפון

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 28, 2013


ForcedAdoptionבכנס בשיתוף עמותת עליה לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, שהתקיים ביוני 2013, ציינה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים כי "מספר הילדים שאפשר להוציא מהבית לצערם (של עובדי הרווחה) הוא לא גדול, מספר ההורים שממתינים לקבל ילד לאימוץ הוא גדול מאד".

עוד הוסיפה כי "אחד הכשלים העיקריים בנושא של האימוץ, הוא בזה שאיש הרשות שמוציא ילד מהוריו, הוא גם אותו איש שנותן ילד להורה שמחכה לאימוץ", ובמלים אחרות לא קיימת הפרדת רשויות – התובע הוא גם התליין.

"לצערי, לצורך השגה של המטרה שלהם (של פקידי הסעד, אלו אותם עובדי רווחה שמוציאים ילדים מן הבית), הם מרשים לעצמם לעשות פעולות שבעצם מנטרלות את היכולת של השופט לרדת לחקר האמת", אמרה חנה בן עמי.

במהלך הרצאתה, ציינה השופטת בפני הנוכחים שעובדת סוציאלית שהוציאה ילדים מהבית, הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים ילדים לאימוץ.
כל זאת אירע במהלך דיון בבית המשפט בו ניסו עובדי השירות למען הילד בניצוחה של עובדת סוציאלית ראשית לחוק אימוץ – אלה בלאס, לחטוף 3 ילדים לאימוץ סגור וכפוי.

כך מתארת השופטת את שאירע:

האמא עברה תאונת דרכים, במקום לסייע לאם ולמשפחה להשתקם, עובדות סוציאליות ניסו לחטוף את ילדיה לאימוץ

מדובר במשפחה בצפון הארץ, הורים עם שלושה ילדים, האב לא תפקד. האם עברה תאונת דרכים, ולכן לא תפקדה. עובדי הרווחה החליטו להוציא את הילדים מן הבית. לילדים היתה סבתא, וכשהם שמעו שהעובדים הסוציאליים רוצים להוציא את הילדים מן הבית, הם החביאו את הילדים אצל הסבתא. רשויות הרווחה לא ויתרו. הם הגיעו עם כוחות משטרה לבית הסבתא, הקיפו את הבית, משכו את הילדים מתחת למיטות, כל זאת בשם טובת הילד…
הילדים הועברו לבית מעבר במרכז הארץ. ההורים גרים בצפון הרחוק, ובית המעבר היה מאד רחוק מביתה של האם שגם כך היתה מוגבלת לאחר תאונת דרכים שעברה. כל פעם שהאם רצתה להגיע מרחוק לבקר את הילדים דחו אותה בתואנות שונות כגון "השעה לא מתאימה, אפשר, אי אפשר…". בית המשפט לנוער החליט שהיא תראה את ילדיה רק שעה אחת בתקופה, והיא היתה צריכה לבזבז יום שלם להגיע מן הצפון הרחוק אל מרכז הארץ על מנת לראות את ילדיה במשך שעה אחת בלבד. כך החזיקו את הילדים הללו בבית המעבר במשך שנתיים תמימות.

ellaBalasעובדי רווחה ניסו למנוע מן ההורים להיות נוכחים בדיון המשפטי באמתלת "אלימות"

שנתיים תמימות שלושת הילדים הללו היו נעולים במוסד סגור ונעול של משרד הרווחה ללא אמא, וללא משפחה.
לאחר שנתיים הגישו העובדות הסוציאליות בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת להכריז על הילדים כברי אימוץ. הבקשה הונחה על שולחנה של השופטת בן עמי ובה דרישה כי הדיון האמשפטי יתקיים ללא האמא משום שהאמא היא אישה "אלימה"…
השופטת בן עמי סרבה להן וקבעה כי האמא צריכה להיות נוכחת בדיון גורלי כזה, שהרי רוצים לקחת את ילדיה לאימוץ. האם הגיעה לבית המשפט, וכך מתארת השופטת את האמא:
"ואז הגיעה לבית המשפט אישה רזה, צמוקה, נראית כמו צל של עצמה, כמו רבע עוף, עם ראש מורד, היא ישבה בקצה האולם הגדול, ואז שאלתי את העובדת הסוציאלית, ממנה את מפחדים? והם ענו לי: סליחה…היא השתנתה…אנו מוכנים להעיד באולם…"

עובדת השירות למען הילד סרבה להחזיר ילדים הביתה משום שיחסרו לה ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון

בדיון המשפטי המליצה עובדת סוציאלית מבית המעבר להחזיר את הילדים הביתה לחיק משפחתם, תוך בניית תכנית שיקומית מתאימה בקהילה, ועובדת סוציאלית זו אמרה לשופטת כי לא יכלה להחזירם הביתה משום שהעובדת הסוציאלית מן השירות למען הילד סרבה ואמרה לה כי אם היא תחזיר את הילדים להוריהם יחסרו ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון. עדות זו של העובדת הסוציאלית מבית המעבר נרשמה בפסק הדין של חנה בן עמי.

העלמת מסמכים בזדון ע"י עובדי השירות למען הילד

במהלך המשפט גילתה חנה בן עמי כי עובדי השירות למען הילד העלימו ממנה מסמכים. היא פסקה כי יש להחזיר את הילדים לאימם, זאת לאחר ששהו 3 שנים במוסד סגור, מנותקים לגמרי מהוריהם. כאשר השופטת פסקה כי יש להחזירם בהדרגתיות הביתה ענתה לה עובדת השירות למען הילד כי אם הילדים לא ילכו לאימוץ אז אין טעם להחזיקם בבית המעבר וההחלטה להחזירם הביתה נתונה בידי השופטת, קרי הם אפילו לא טרחו לנסות להעביר את הילדים למסגרות אחרות של משרד הרווחה ואף לא הגישו ערעור, כי מטרתם היתה אחת ויחידה – אימוץ סגור כפוי שיבוצע במסגרת חותמת גומי של בית משפט.

מאחר ואין גוף בקורת חיצוני המפקח על עבודתן של עובדות הרווחה, ציפתה השופטת שתוקם ועדת חקירה אך המקרה טוייח מצד היועץ המשפטי לממשלה והושתק מעיני הציבור. צפו בעדותה של השופטת בדימוס חנה בן עמי.

הקליקו כאן לפסק הדין המלא של חנה בן עמי.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

האם העובדת הסוציאלית חניתה צימרין מארגון אל"י תכננה לחטוף ילדים באמצעות משאית?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 14, 2013


hanitazimrinלדברי מר יעקב בן יששכר שתובע את חניתה צימרין בתביעת הונאה, בשנת 2009 גייסה עובדת סוציאלית זו 800,000 דולר עבור פרויקט בו יסע רכב שלא מאושר לעלות על כבישי הארץ, כפי הנראה סוג של משאית מיוחדת. רכב זה ישוטט מישוב לישוב ויאסוף ילדים שהולכים ברחוב או משחקים בשכונה, כל זאת ללא ידיעת הוריהם, וללא צו בית משפט, כלומר חטיפת ילדים לשמה.

הילדים שיפותו לעלות על הרכב הזר ללא ידיעת הוריהם, יתוחקרו ע"י עובדים סוציאליים ויעברו אבחונים, כל זאת ללא ידיעת הוריהם שבינתיים יחפשו אותם, ואף יזעיקו משטרה לאיתור ילדיהם שנעלמו.

בפועל, הפרויקט לשמחתנו לא יצא לדרך, אך חניתה צימרין, במקום להחזיר את כספי התרומות לתורמים מארה"ב, גרפה לעסק הרווחי שלה עוד 800,000 דולר.

ולילדים אנו אומרים שוב ושוב, אל תדברו עם זרים !! אנשים זרים יכולים להיות מאד מסוכנים, במיוחד כשמדובר בעובדות סוציאליות שאחר כך יתייגו אתכם, יכלאו אתכם במוסד, ילעיטו אתכם בסמים פסיכיאטריים מסוכנים, ויהרסו את עתידכם לצמיתות.

במקרה זה, בנוסף לתביעה המשפטית נגדה בארה"ב, אנו אף ממליצים להגיש נגד חניתה צימרין תלונה במשטרת ישראל על חשד לקשירת קשר לביצוע פשע שהוא חטיפת ילדים.

צפו בעדותו של מר בן יששכר על מעלליה של עו"ס חניתה צימרין מארגון אל"י.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עבריינות של עובדות סוציאליות בהרחקת ילדים מן הבית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 5, 2013


עובדות סעד טוענות לעתים כי ההורים הוציאו את ילדיהם לפנימיה בהסכמה…

אל תאמינו להן !

הילדים המוצאים ב"הסכמת" ההורים מן הבית, מורחקים בד"כ באחת מן השיטות הבאות:

1. עובדת הרווחה משכנעת את ההורים בשקרים, מאניפולציות, מתק שפתיים וגניבת דעת כי כדאי לו לשים את ילדו בפנימיה, משום ש "זה לטובתו של הילד…יש בפנימיה חוגים, ופעילויות חברתיות, ולימודים…" את ילדיו של אותו הורה היא מפתה בעזרת שוקולדים וממתקים: "יעשו לך מסיבה גדולה, ותקבל פסל גדול משוקולד, יהיה כייף, יש מלא ילדים, כדאי לך…" מחקר מכון חרוב קובע כי פנימיות פוגעות בילדים ובעתידם. כאן בקישור הזה.

2. אם ההורה אינו מסכים, אזי העובדת הסוציאלית מפעילה עליו סחיטה ואיומים שהיא תפנה לבית משפט לקבלת צו נזקקות, ואז הילד יועבר לפנימיה בכפיה, והוא לא יראה יותר את ילדיו, לכן כדאי לו שזה יהיה "בהסכמה".
במקביל היא מבצעת הסתה של הילד נגד ההורה ומשכנעת אותו כי כדאי לו ללכת לפנימיה כי בבית לא טוב לו. בד"כ הן עושות זאת במועדוניות הקהילתיות של משרד הרווחה. הן משוטטות במועדוניות ומשכנעות ילדים ללכת לפנימיה כי יש להם "הורים לא טובים".

ילדים שמועברים לפנימיה בד"כ לא יחזרו לעולם הביתה, אלא אם ההורה הפעיל עו"ד חזק וטוב. לרוב אין להורים הללו לשלם כסף לעורכי דין, ועובדות הרווחה מנצלות את העובדה הזו.
בשנת 2002 קבעה ועדת גילת בכנסת כי ועדות ההחלטה של משרד ההחלטה אינן חוקיות. למרות זאת, הן ממשיכות "לעבוד" במלוא המרץ. קראו את המקרה הבא על ועדות ההחלטה הלא חוקיות של משרד הרווחה, ועל עבריינות העובדות הסוציאליות, מתוך הפורטל המשפטי לקהל הרחב:

שלום
אני אם חד הורית. לפני שנה וחצי חליתי וביקשתי עזרה מהרווחה. הילדים הושמו בפנימייה ונאמר לי במפורש שמאחר ואין צו של בית משפט אוכל להוציאם לכשאבריא.
הבראתי והילדים במצוקה קשה ביותר בפנימייה.
לכן ביקשתי בוועדה ברווחה להוציאם ולהחזירם הביתה.
הם בנו תכנית בת חודשיים להחזרה מדורגת ואמרו במפורש לילדים שכעבור חודשיים תהיה ועדה סופית ואחרונה וזו תהיה רק החלטה שלי אם ומתי להחזירם.
ובוועדה שהיתה אמרו שלא רק שלא יחזרו הביתה, אלא אם לא אשאיר אותם מרצוני, הם יתבעו אותי בבית משפט לנוער בדלתיים סגורות ואמרו שלא יתנו לי את כל הפרוטוקולים של כל הוועדות שהיו וגם לבית המשפט לא יתנו את הפרוטוקולים. ( ברור לי שזה לא חוקי אבל הם לא מתכוונים למסור אותם ).
לקחתי עו"ד שאמרה שזה לא חוקי ושאני יכולה להוציאם לכשארצה כי אני אפוטרופסית יחידה ואין צו של בית משפט.
גם אם יהיה וגם אם לא יהיה הליך משפטי – האם יש לרווחה "חזקה" חוקית לזמן אותי שוב ושוב לוועדות ?
האם יש חוק שמחייב אותי להגיע לוועדות ?
איך אפשר להפסיק את האיום התמידי הזה של וועדות ?
האם מעבר לעיר אחרת יפסיק את מחול הטרור הזה שהרווחה שולטת בחיי וקובעת לי איך לנהל את חיי וחיי ילדי ?
אנונימית

אם עובדת סוציאלית ביצעה עבירה יש להגיש נגדה תלונה במשטרה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | 1 Comment »

העובדות הסוציאליות מודות – השופט הוא חותמת גומי שלנו

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 1, 2013


הנה קטע מתוך פורום עובדות סוציאליות בתפוז , בו הן מודות כי בית המשפט הוא חותמת גומי שלהן.

בהודעה בפורום כותבת ניבה99 כי:

"לפקידת סעד לסידרי דין משקל כבד מאד בהכרעתו של השופט.
היות והיא נפגשת עם הצדדים ומכינה תסקיר לביה"מ – השופט בד"כ נוטה לסמוך ידיו על התסקיר…"

פקידת סעד לסדרי  דין היא עובדת סוציאלית של משרד הרווחה, שלא רק שבית המשפט מקבל החלטה על סמך התסקירים החובבניים שלה, הוא אף מסמיך אותה לקבוע הסדרי ראיה, במקום שהוא עצמו יקבע הסדרי ראיה, ובמלים אחרות, השופט מעביר לה סמכויות שיפוטיות, בניגוד לחוק, זאת כדי שהשופט יתמיד להיות ראש קטן, ובד בבד ימשיך לקבל שכר שמן ממשלם המסים.

פקידת סעד לסדרי דין אף מחליטה אילו קשישים יכלאו במוסד סגור לכל ימי חייהם.

הממונה על פקידות הסעד לסדרי דין היא העובדת הסוציאלית הידועה לשמצה – סימונה שטיינמץ.

הנה כאן דוגמא של פקידת הסעד ענבל בורנשטיין שתפרה תיק פסיכיאטרי לקשישה תוך הפעלת מאניפולציות זולות על הקשישה. השופט חותמת הגומי החליט לכלוא את הקשישה במוסד סגור לצמיתות, זאת על אף שמעולם לא ראה את הקשישה. שימו לב לצחקוקים של העובדת הסוציאלית הילדותית, כאן בסרטון הבא:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | 2 Comments »

שר הרווחה מאיר כהן – נער השעשועים של העובדות הסוציאליות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 20, 2013


MeirCohenבואו נגלה לכם את מה שמפלגת "יש עתיד" מסתירה מכם – שר הרווחה מאיר כהן מטעם מפלגת יש עתיד הוא כשלון מבטיח.

בתקופת כהונתו של מאיר כהן כראש עירית דימונה, דימונה היתה שיאנית המדינה בשיעור הוצאת ילדים מהבית למוסדות. תעודת עניות קשה לתפקודו הגרוע כראש עיריה, והוכחה כי אדם זה משמש מריונטה לידן של עובדות הרווחה.

טוב, זה לא מפתיע כאשר יאיר לפיד עצמו (שחי בבית ששוויו 8 מליון ש"ח, מה לו ולמעמד הביניים…) מצהיר שילד שהוריו לא עוזרים לו בשיעורי בית צריך להיות חוסה במוסד סגור, רק משום שיש לו הורים ממעמד הביניים, שעובדים קשה כדי להבטיח לילדיהם מזון ודיור, וחוזרים הביתה מאוחר ועייפים כך שאין להם כח לשבת איתו על השיעורים. הנה כאן הקישור להצהרתו הבזויה של יאיר לפיד שחושב שצריך לפרק משפחה רק בגלל שהורים לא הכינו עם ילדיהם שיעורי בית.

המצע של מפלגת "אין עתיד" – העצמת הפטרנליזם החולני של העובדות הסוציאליות

במצע מפלגת יש עתיד בעמ' 93 מצויין כי:

"מפלגת "יש עתיד" מבקשת להפוך את המחלקות לשירותים חברתיים לגורם הבלעדי (ONE STOP-SHOP) המקשר בין האזרח ובין השלטון המרכזי וכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לטיפול בענייניו, לרבות המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הבינוי והשיכון ומשרד העלייה והקליטה. כמו כן תפעל "יש עתיד" למנות עובד/ת סוציאלי/ת למנהל משבר ”case manager“ אשר ייצג את האזרח ויתנהל בעניינו מול כלל הרשויות, עד למימוש מלא של זכויותיו.

ובמלים אחרות, העובדת הסוציאלית תהיה פטרונית על כולנו, גם על בני המעמד הביניים, וגם תדע עלינו הכל. לשיטתו של יאיר לפיד, את צנעת הפרט אפשר לזרוק לפח.

רוצים הנחה לטיול של הילד בבית הספר? תצטרכו לעבור דרך עובדת סוציאלית.
רוצים משכנתא נוחה לקנות דירה צנועה? תצטרכו לעבור דרך עובדת סוציאלית.
רוצים תרופה מוזלת? תצטרכו לעבור דרך עובדת סוציאלית.

יש עתיד – לדיקטטורה של משרד הרווחה

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »