הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘חינוך’

חוויותי ממבחן המיצב לכיתה ב' – היכן פרטיותו של התלמיד?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 29, 2012


טוב, אז גם לי זה קרה. גם אני נקלעתי בשלב הזה של חיי לאותה קבוצה גדולה של ישראלים מובטלים אקדמאים, שכברירת מחדל הגיעו להשגיח במבחנים של משרד החינוך. הפעם נשלחתי להשגיח במבחן מיצב בשפה לכתה ב', שנערך באחד מבתי הספר היסודיים בארץ.

מדובר בבית ספר עם אוכלוסיה של ילדים מרקע סוציו אקונומי בינוני. האשכול הסוציו אקונומי של אותו ישוב הוא ברמה 7, כלומר המעמד הבינוני.

היתה לי כאן ההזדמנות להכיר את מערכת החינוך מהקרביים שלה. אם כהורים אנו עוברים מצד אנשי חינוך את תהליך המידור, סינון, חוסר שקיפות ואמירות שהן פוליטיקלי קורקט, הרי שבתור משגיחה חשבתי שההתייחסות תהיה דומה, שהמורה תתייחס אלי בבחינת כבדהו וחשדהו, ואולם התבדתי. המחנכת פרסה בפני סלט של ירקות ופירות. היא לא חסכה בשום מלים על התלמידים, גם כאשר מדובר בחסיון ברור שחל על בעיותיו של התלמיד, חסיון שיש לישמו לא רק ברמה החוקית, אלא גם ברמה המוסרית והערכית.

נכנסתי למבחן. בכתה היו 30 ילדים. נכחו בכתה המחנכת ומורת שילוב.

"הילד הזה הוא לא בסדר"

בכתה היה שולחן קרוב ללוח, עליו היה אמור לשבת ילד שעבר ועדת שילוב. הילד הלך אחורה וקדימה, חסר מנוחה, נצמד לחלון וסרב לשבת על כסא כדי לכתוב את המבחן. מורת השילוב היתה חסרת אונים, היא לא הצליחה להושיבו על הכסא, ואז היא אמרה לי ליד הילד ובנוכחות כל ילדי הכתה "הילד הזה קצת לא בסדר…", כאשר במקביל היא עושה את תנועת היד הסיבובית הזו עם האצבע על הרקה, שמראה על כך ש"הילד פסיכי…", כל זאת בנוכחות כל ילדי הכתה.

כשראיתי שמורת השילוב לא מצליחה להשתלט על הילד שהפך לנסער יותר, זאת לאחר שאמרה לידו ש"הוא לא בסדר", פקדתי על הילד לשבת מיד על הכסא, אבל מיד !! וראה זה פלא, הוא התיישב על הכסא.

המבחן החל ועימו החלה הרצאתה המעלפת של המחנכת על תלמידיה ה"מלומדים".

במהלך המבחן, הסתובבה המחנכת בכתה על מנת להרגיע את התלמידים, ואני אחריה, צמודה אליה כדי לוודא שהיא לא תלחש להם את התשובות.

ואז זה הגיע… כרעם ביום בהיר…באמצע המבחן היא פתאם החלה לספר על בעיותיו של כל תלמיד ותלמיד, כל זאת בנוכחות התלמיד ובנוכחות חבריו. הלך החסיון, הלכה הפרטיות, נזרק כבודו העצמי של התלמיד לפח.

שיחת הריטלין

אז כך החלה עימה השיחה:

היא: בכתה הזו יש המון ילדים בעיות…

אני: אילו בעיות למשל?

היא: המון ילדים עם בעיות קשב…

אני: כמה ילדים?

היא: בערך 10 ילדים…(שליש מהכתה)

אני: כמה מהם נוטלים ריטלין?

היא: 5 ילדים (מעל 15%)

"הילד הזה לא מטופל"

כשעברנו ליד הילד המשולב החלה המחנכת להתעצבן, הכל בנוכחותו ובנוכחות שאר הילדים כמובן:

"הילד הזה לא מקבל ממני שום דבר" היא אמרה.

"שוםםםםםםםםםםם דבר הוא לא יקבל ממני, לא שעות פרטניות, לא עזרה, לא כלום", המשיכה.

"למה?", שאלתי אותה.

"כי ההורים שלו לא מטפלים בו !! הילד הזה לא מטופל, ולכן אני לא מלמדת אותו ולא עוזרת לו", פסקה.

"למה הכוונה לא מטופל?" שאלתי.

"הוא לא מטופל…", השיבה לי, לא ידעה לענות ענינית, רק זרקה את הקלישאה "הוא לא מטופל".

"יש לו איי קיו 130, אבל הוא לא מטופל…" המשיכה בלי להסביר את עצמה.

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית"

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית" קבעה המחנכת, והמשיכה לתלמיד הבא. היא נעצרה ליד ילד אחר ואמרה שוב בנוכחותו ובנוכחות חבריו:

"הילד הזה נמצא כל היום לבד בבית. אמא שלו באה הביתה מאוחר מהעבודה. אמא שלו היא מורה…היא מלמדת תלמידים בשיעורים פרטיים עד 10 בלילה…"

"גם הילד ההוא נמצא כל היום לבד בבית", הצביעה על ילד אחר, "גם אמא שלו מורה…"

עברנו לילד "הבעייתי" הבא, והיא המשיכה:

"הילד הזה כל היום לבד בבית עם סבא וסבתא שלו. שני ההורים שלו עובדים ולא נמצאים בבית כל היום. עם סבא וסבתא שלו הוא בכלל לא מדבר….כי הם מדברים רק תורכית…"

ושוב, כל האמירות הללו בנוכחות הילדים וחבריהם לכתה.

דה דה דה – נקודת אור בסיפור

כשהמורה נעצרה ליד ילד עם פנים חמודות היא קרנה:

"הילד הזה יש לו במשפחה המון בעיות…משפחה עם המון בעיות…דיסלקציה…דיספרקציה…דיסקלקולציה…כל המשפחה שלו עם בעיות….אבל אני אוהבת אותו. אני נותנת לו שיעורים פרטיים בהתנדבות אצלי בבית", אמרה.

שמחתי על כך, אבל כך גם הבנתי כי בעצם את הילד המשולב היא לא אוהבת, כי לא משנה כמה נסיון ותארים יש למורה. אם המורה לא אוהב את התלמיד, הוא לעולם לא יצליח ללמד אותו.

הילד שעושה קולות

"הילד הזה מאד מעצבן אותי", אמרה כשעברה ליד ילד אחר.

"הוא כל הזמן עושה קולות ומפריע לי", המשיכה.

"אולי הוא לא רגוע כי יש לו קצת חרדות וצריך לחזק לו את הבטחון העצמי?", אמרתי.

"ב-ד-י-ו-ק" היא קפצה, "הילד הזה צריך פ-ס-י-כ-י-א-ט-ר" !!, פסקה ללא עוררין.

"אבל את יודעת שלפעמים הילדים הללו הם הילדים הכי חמים שיש. רבים מהם ישאלו אותך לשלומך בבוקר כשאת נכנסת לכתה", המשכתי.

"וואלה, צדקת , זה בדיוק מה שהוא עושה כל בוקר, שואל אותי מה שלומי", חייכה בהפתעה.

הילדה שעושה את צרכיה במכנסיים

המקרה הכי קשה מבחינתי הוא המקרה של אותה ילדה שעושה את צרכיה במכנסיים, זאת משום שהמחנכת למעשה הלבינה את פניה ברבים. כך התנהלה לה השיחה:

היא: הילדה הזו עושה את צרכיה במכנסיים. ההורים גרים עם הסבתא אבל עובדים כל היום ולא נמצאים בבית. אנחנו חושבים שהסבתא מרביצה לה…

אני: אולי יש לה בעיה בסוגרים?

היא: הילדה עושה גם פיפי וגם קקי במכנסיים. בקשתי מאבא שלה שיביא לה בגדים להחלפה אבל הוא לא הביא…הוא לא עונה לי…שעתיים אני מנסה להשיג אותו בטלפון והוא בכוונה לא עונה לי…

אני מדגישה שוב, השיחה הזו התנהלה בנוכחות ילדים אחרים. עכשיו כל הילדים בכתה יודעים שהיא עושה את צרכיה במכנסיים, הם גם יספרו להורים שלהם את מה שהמורה אמרה על כל ילד, ההורים שלהם יספרו לחברים שלהם את מה ששמעו על כל ילד, ובקיצור כל העיר כבר יודעת.

ובכן, לא מספיק שמדברים על מגרעותיו של ילד בגוף שלישי כשהוא שומע את זה מהצד ונעלב, גם אומרים זאת בפרהסיה. מורה חביבה ויקרה, איך תרגישי אם מנהלת בית הספר תספר עלייך בנוכחות כולם שיש לך בריחת שתן או שאת לא משקיעה בילדייך כי את מורה שמלמדת כל היום ילדים של אחרים?

מורה יקרה, למה את חושבת שהילד שנמצא מולך הוא ילד שקוף?

אז מה היה לנו כאן?

סטירת לחי לבטחונו העצמי של הילד. סטירת לחי לכבודו העצמי של הילד. סטירה נפשית לכל החיים, שאולי היא לא פלילית אבל בהחלט יותר חמורה מסטירה פיזית, משום ש"החיים והמוות ביד הלשון", נגעת נסעת, ברגע שאמרת והפרת חסיון, כל העיר כבר יודעת ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

"הילדים הללו פשוט אטומים"

הסתיים המבחן, והמורה עלעלה קצת במחברות. היא הביטה בהן ואז פנתה אלי תוך הבעת אנחה של מורת רוח:

"תסתכלי", היא אמרה, בעוד היא מראה לי מחברת של תלמיד.

"אטומים, פשוט אטומים…כמה לימדתי…כמה הסברתי, ושוב חוזרים על אותן טעויות…אופפפפפ"

"תסתכלי", הראתה לי מחברת אחרת, "הילד הזה לא כתב כמעט שום דבר…כי הוא צב…הילד הזה הוא צב".

אני דוקא שמחתי, כי הילד המשולב עשה חצי מבחן, וכל ילדי הכתה עשו את המבחן, מי יותר ומי פחות, אבל העיקר שעשו ולא יצאו החוצה.

"טוב, עכשיו נחזור ללמד חשבון…", המשיכה.

"חודש שלם לימדתי רק שפה כדי להיות מוכנים למבחן ובכלל לא נגענו בחשבון, עכשיו נחזור לחשבון…"

גילוי נאות:

משרד החינוך קבע כי אין להתכונן למבחני המיצב, אבל הנורמה של הכנה למבחני מיצב מאד השתרשה בבתי הספר.

המועדוניות של משרד הרווחה

חזרתי לחדר המורים. על לוח המודעות התנוססה מודעה של עובדת סוציאלית שחיפשה ילדים למועדוניות של משרד הרווחה. המודעה פנתה למורים לאתר ילדים שמתאימים למועדוניות, כנראה משום שהמועדוניות ריקות מילדים. מרבית ההורים אינם יודעים, אבל כל המועדוניות של משרד הרווחה ללא יוצא מן הכלל, מוגדרות כמועדוניות של ילדים בסיכון. הורים עובדים מן המעמד הבינוני שלתומם מכניסים את הילד למועדונית כזו בשכנוע המורה שמדובר שמועדונית "חינוכית", למעשה יכולים להסתבך ולסבך את ילדיהם, כי שמו של הילד שלהם נרשם ברישומי משרד הרווחה, והוא מוגדר אוטומטית כילד בסיכון.

כך מגדיל משרד הרווחה באופן מלאכותי את מספר הילדים "בסיכון", זאת על מנת לקבל יותר תקציבים ולנפח את תקני כח האדם של העובדים הסוציאלים.

במקום שיקטינו את תקציב משרד הרווחה ויגדילו את תקציב משרד החינוך כדי להשקיע יותר בבתי הספר ובתלמידים, כספו של משלם המסים הולך לפיטומם של העובדים הסוציאליים.

דפי עבודה חינם לילדים כאן בקישור הזה

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | 3 Comments »

דוח על פשעי משרד הרווחה הישראלי ושחיתות בתי המשפט למשפחה ונוער הוגש היום לאו"ם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 17, 2012


לקראת הועדה לזכויות אזרחיות ופוליטיות שתתכנס ב 23 ליולי 2012 בז'נבה (ראו קישור כאן), ולצורך בחינת ישום האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות בישראל, הוגש היום לאו"ם דוח הסוקר את פשעי משרד הרווחה בדבר חטיפות ילדים מהוריהם ע"י עובדים סוציאליים, ושחיתות בתי המשפט בישראל.

הדו"ח סוקר את הדרדרות בתי המשפט בישראל בתחומים הבאים: בתי המשפט למשפחה, לנוער, פלילים, הוצל"פ, עליון ומחדלים-הפרות כלל מערכתיות, תוך הפרה בוטה של זכויות האדם בישראל.

הדוח הוכן ע"י הקואליציה למען הילדים והמשפחה, בשיתוף ארגוני האבות הגרושים וחברי אתר הרהורים על משפחה וילדים.

להלן הדוח המלא שנשלח היום לאו"ם.

REPORT OF THE COALITION OF

CHILDREN AND FAMILY (ISRAEL)

TO THE U.N.

COMMITTEE ON CILVIL AND POLITICAL RIGHTS

 

JULY 2012 ICCPR 105th SESSION

Lists of Issues Prior to Reporting (LOIPR) – Israel 4th Report

In preparation of questions to pose to the State of Israel regarding its compliance with the UN Covenant on Civil and Political Rights, the Coalition for Children and Family, a UN civil society, in conjunction with other Israeli NGOs and groups fighting corruption in the Judiciary, this report is hereby presented together with proposed questions, in six areas: Family Courts, Juvenile Courts, Criminal Courts, Post Judgment Executions and Debt Collections, the Supreme Court of Justice and System Wide Violations.

I. FAMILY COURTS, ICCPR 2,3,17,18, 19, 23, 26

1. Closed doors. While other countries have opened family courts to the public, Israeli family courts are conducted behind closed doors. It is reported that it gives family court judges freedom to abuse powers, falsify transcripts, abuse litigants, dictate facts not in evidence into the record, and in general dispense with any procedural and substantive rights, because nobody in the Courtroom can witness the Judge’s conduct or temper. Judges feel they are immune from any criticism, especially since they control what goes into the record (transcript). Requests to the Ministry of Justice to examine opening up the closed doors of the family courts were declined, on the theory that it will attacks journalists seeking details of fornication and other sexually “juicy” stories. However, family courts in the UK and US have opened without any known problems. Is the Government willing to review opening up the family courts for audience, and for self-recording to prevent false and inaccurate transcripts

2. Statutory discrimination. Family laws of Israel are laced with statutory discrimination against men, including automatic custody to women, and full exemption to women from participation in child support. See Section 25 of Israel’s Legal Capacity and Guardianship Law of 1962. Even in the odd case where a man wins custody, the non custodian wife is exempt from paying child support. Is the Government willing to eradicate any and all statutes that contain gender preference or gender discrimination, or impact of discrimination based on sex, from its laws?

3. Coerced religion in family law. Family laws in Israel differentiate among citizens based on the attributed “religion”. Religious law is enforced even against non- religious people, without an option to opt out of the religious laws that are applicable in rabbinical courts (dissolution of marriage) and in family courts (custody preference to women and child support exemption to women). Is the Government willing to concede that it violates the human right to freedom from religion and offer opt out mechanism, to those whose lives, choices or conduct are non-religious?

4. Waiver of evidence rules. Family Courts, by law, may dispense with evidence. In most cases, witnesses such as social workers are not cross examined, requests by men to summon witnesses are denied, and in some cases, Judgments are rendered without trials at all. In pendente lite applications for interim measures, evidence is not required at all, and judges render decisions based on their momentary gut reaction. Requests to the Ministry of Justice to consider reform that would reintroduce the standard civil evidence rules (full evidentiary trials, adherence to rules, ability to cross examine) were denied. Is there a specific reason why the Government would not reintroduce evidence rules into family courts?

5. Adjudication by social workers. In custody and child access cases, the judges refuse to adjudicate cases. Instead they delegate all decision making to state paid social workers, who are trained in gender studies and female empowerment. The decision making is solely based on intuitions, impressions, libel, hearsay and coerced therapies, coerced psychiatric evaluations, coerced parental fitness tests, psycho-diagnostic exam, and massive referrals to “Contact Centers”. Thus, Israel fails to provide judicial remedies for custody and child access cases, depriving the litigants of their rights for judicial redress. What are the reasons for delegating each custody and child access to a social worker, and why litigants cannot opt out of the coerced welfare/social justice system?

6. Biased judicial appointments. The Government appoints to family court judges, who vouch in advance their preference to women, and hatred to men. One such Magistrate, Tamar Snunit Forer, a radical/militant feminist, even declared that she wishes to be appointed as judge to influence from the inside at sources of power her agenda of promoting women at the expense of men. Another judge, Rivka Mekayes has tormented men for years, stripped them of their assets and children, and sent many to jail solely in order to silence them. Why is the Government appointing biased persons to positions of power where the opportunity for abuse is rampant, and self -declared in advance, and what mechanism, can be employed to prevent such gender- biased judicial appointments. Moreover, the Committee to Appoint Judges is secretive, laced with shady “deals”, and devoid of public participation.

7. Appeal bonds as impediment to justice. Appeals from family court are almost unaffordable. Routinely, the woman wins on every case she opens, and she even collects $2,000 in costs per case (each “case” is separate: custody, child support, equitable distribution). Therefore, women never have to need appeals. It is the men’s problem, as they are always the losers in family court. To dissuade the man from proceeding with appeals, the District Court quires a $2,500 to $4,000 bond. That is unaffordable to most men, and thus most men have no opportunity to appeal. This also encourages judges at the trial level to bend the laws, because the likelihood of an appeal reversing their order is slim. By contrast, in the United States, a divorce complaint is a 2-3 page document, easy to self represent, fees are minimal, and in some cases, none, risk of fees is minimal, and no bond is required on appeal. There are more divorces in the US than Israel. Is the Government willing to make family court more user friendly: publish the laws, offer self represented forms, offer tables and formulas for easy calculation of child support, combine all aspects of family court litigation into one case, expedite trial dates to 6 months from filing (instead of 3 to 9 years from filing), and cancel the bond requirement on appeal?

8. Excessive use of supervised visitations. During pendency of child access proceedings 25% of the men are sent to “contact Centers”. These are supervised visitations in a prison like setting. The rate of supervised visitation in the U.S. is 1% to 2%, and in Australia 4%. It is sufficient for a child services social worker to invoke “lack of mutual trust” to instruct visitations at a Contact Center. This results in 4 hours a month with the child and absolute exclusion of the extended family and grandparents. This constitutes deprivation of liberty and family rights per se. A Petition to the Supreme Court to stop these practices, Bagatz 2111/11, was denied. Is the Government willing to commit to no more than 4% contact center referrals out of the caseload of social workers, and restrict it to cases of actual violence which was proved by conclusive evidence?

9. Discrimination in legal aid. The state provides free legal representation for women in all matters of family law through its Ministry of Justice legal aid clinics, “Lishka Lesiyua Mishpati”. Women get free lawyers, and their income doesn’t count for purposes of meeting the monetary threshold which is 5,500 NIS ($1,375). If they have a child, Legal aid claims that the child is without income, therefore the woman is exempt. Otherwise, if a woman claims she “feels threatened”, she gets free attorneys for all her family court cases as a domestic violence victim, upon the claim, and without evidence. Men’s income on the other hand is fully examined, and even if they meet the threshold, response is being delayed on purpose (hoping the case will be dismissed for lack of prosecution), or a letter claims that “no documents were received”, or there is no response at all. Thus, the Ministry of Justice knowingly and practically discriminates against men.

II. JUVENILE COURTS, ICCPR 9, 10, 14, 17, 23, 25.

10. Brutal “justice”. At juvenile court, proceedings are conducted to remove children from their biological parent(s) and place them in adoptions, foster homes and other outplacement facilities, such as privatized orphanage homes. This affects the most impoverished sector of society, single mothers and maladapted immigrants, Ethiopians and Russians. Already Israel’s number of children living outside their natural home is the highest in the world (5% as opposed to 0.5% world average). Here too, there are problems with ex parte orders of child removal, lack of ability to defend such proceedings, lack of funds to fight the child removal, as well as falsified transcripts by Judges, lack of adherence to evidentiary rules and libelous/hearsay foundation. Ex parte orders may result in dispatch of policemen to seize children from their parents’ homes or schools, in a procedure that is brutal, degrading and devastating, much to the surprised of the shocked parents, based on rumors or neighbor’s vindictive complaint alone. Is the government willing to open up these trials, appoint counsel to the indigent, cancel the use of ex parte orders, and implement measures to rehabilitate children within the extended families?

11. Child removal without judicial review. Children may be removed by social services from parents for up to seven days without even opening a court case (Section 11 of the Juvenile Act). There is no need for evidence or Court approval. In one such recent case, a teenage woman was removed from her parents, because someone told a social worker that the Jewish girl was dating an Arab boy. After seven days, on application to the Juvenile Court, the removal can be extended to 60 days, again without evidence, and without the ability for the parents to contest it. Interim orders of child removal can be issued for 365 days without a trial or evidence, solely upon the application of a social worker. Expert opinions from experts who never saw the children are submitted to the Judges “in camera” without disclosure to the parents. While Section 14 requires a hearing every three months, the law is ignored, and decisions to extend removals are issued without hearings. Whereas a detention of an adult in the criminal system requires a judicial order, a detention of a minor (emergency removal of a minor to a closed emergency lock up facility), does not require any judicial consent.

12. No publication. Decisions, orders and Judgments of the Juvenile Court are not published at all, not even under the moniker “Jane Doe”. The public does not even know what precedents apply, and what arguments may be used to contest a child removal, because they are not published.

13. Secrecy. Juvenile courts are closed to the public, to make them "immunized" from public scrutiny. Thus, behind this wall of secrecy, judges routinely turn all the familiar principles of justice upside down. Among many cases reported to us, children were removed from their parents, for the most absurd reasons. In many cases judges accept extraordinary and incredible claims by welfare workers without allowing the parents to challenge them, and without evidences. Only rarely do these cases get publicity, usually via Supreme Court. Having investigated hundreds of such cases, we found out how consistently the Israeli family protection system, behind the wall of secrecy, built around itself to hide its workings, turns the basic principles of justice and humanity on their head. Innocent parents find themselves in a Kafkaesque world, treated as criminals, while the whole system seems stacked against them. The result is that Juvenile courts have become a one-sided system, designed to serve the interests of the Ministry of Welfare (headed by Moshe Kahlon). Behind its wall of secrecy, Judges allow these Welfare workers to seize children who are enjoying a happy family life with loving parents, only to be plunged into foster care and orphanages, for reasons they cannot understand. The number of children in care is breaking all records.

14. False transcripts. Transcripts at Juvenile Court, in the rare cases a parent is given opportunity to be heard, are redacted or sanitized, as the Judges immunize themselves from an appeal. In one case, a three hour testimony was redacted by a Judge to a three line statement. These transcripts are also subject to gag orders, thus foreclosing the right of the public to know, foreclosing public scrutiny and covering up malpractice and malicious retaliations against natural parents. Is the Government willing to allow full verbatim transcripts, recordation of proceedings, moratorium on ex parte proceedings, provide the parent with all evidence against him at earliest point possible, publish judgments, and open up the Court for teams of public inspectors and journalists?

15. No electronic recording. Little is reduced to writing in the court hearing, and in many cases transcripts do not match what was really said in the court room. Transcripts are often changed and falsified by Judges, and judges do not allow taping the hearings. This perpetrates the wall of secrecy. The Ombudsman for Judicial Complaints usually ignores such complaints on falsifying transcripts, as this office is comprised of former judges who are not objective, and act like "the cat that got the cream". Falsifying transcripts was discovered even among the most prestigious judges (See, Judge Varda Alshech, Deputy President of the Tel Aviv District Court who substantially changed transcripts). Usually Juvenile courts transcripts are falsified during the hearing, and families get a final transcript full of lies. Since taping is forbidden, they cannot prove the forgery, and Ombudsman thus cannot compare versions.

16. Short hearings and Lack of Explanations. There is nothing more serious than a child removal hearing. Once you lose a child it is very difficult to get a child back. Many children are removed from their homes after a short hearing summarized with few lines and no clear explanation for the removal. In other words, a disrespectful and unprofessional document is produced following a serious matter. Welfare social workers flood the juvenile courts with a lot of files, most of them are false allegations. This is how they overload the judgment system, because they know that the judge would not have time to investigate the case properly, and thus the judge will approve quickly their demands for removal, and move to the next case.

17. Sloppy evidence. Hearsay evidence is accepted in a way that would never be allowed in a normal court, and parents are charged on evidence they are not allowed to see. After the initial shock of seeing their children seized, often with the aid of a gang of policemen, the parents find themselves in courtrooms in front of a team of intimidating social workers, at great public expense, are ganging up against them. Very often social workers make some horrendous initial mistake when they seize or harm children, then spin out the case as they scrabble round for evidence to cover up their failures.

18. “Gun-for-Hire” Experts. In many cases, children arte remove from parents were based on “experts”, who never see the children, and simply add their credentials to the wishes of the social worker who decided to fight the parents. Most of these reports are compiled by people who earn their living from mass referrals so, they would never risk their earnings by going against the tide. The courts use these welfare "experts" reports to justify their acts. The parents cannot produce counter-reports. The welfare “experts” accommodate the wishes of their paymasters, thus they are not “independent” in any sense. When the expert’s income depends on their compliance with their paymaster’s demands, there is no inducement for the expert to carry out a deep investigation to find out where the truth lies. For instance, the “Shalem Institute”, is a private company which makes a lot of money every year by supplying welfare social workers with questionable psychological assessments of parents, reportedly on a “cut and paste” basis. The irony is that in many cases, the experts chosen by Welfare charge the parents $4,000, which is 4 times the minimal wage salary.

19. Dehumanization of Immigrant Children. Social services target immigrant families because they are weak, and maladapted without financially solid background. Many of these families are Ethiopians, but the social workers do not respect or accept their culture, customs and way of life, thus on a racism basis, they dehumanize them, and remove their children to orphanages, where they will get "white" education. Lack of language skills (and money) makes it impossible for the Ethiopian parents to defend. Sometimes they are coerced to sign papers they do not understand “willingly” giving away their children without legal counsel. Immigrants usually work very hard to establish their homes and position, and sometimes social workers who usually work few hours a day, consider that working many hours a day is child neglect. A doctor originally from the Russian Federation, who worked long shifts, while his wife studies nursing, lost three children this way. The social worker decided that the children are "neglected", because the parents work overtime.

III. CRIMINAL COURTS, ICCPR 2, 3, 9, 10, 14, 15, 17.

20. Waiver of evidence. In rape, sexual harassment and family violence, the Government has dispensed with any need for corroboration or solid external evidence, other than the words of the complainant. As a result, thousands of men are indicted and convicted without solid evidence, and incarcerated needlessly. A conviction may be sustained on appeal based on impression of the victim’s testimony alone, i.e. how she testified but not what she testified about. Judges may discount and ignore evidence based on their own intuitions, own morality, beliefs and private experiences. Conviction can also be sustained based on hypnosis and even “memory refreshment” after 20 years.

21. Immunity for false complaints. Attorney General Guideline 2.5 exempts women from criminal liability for false reports. This encourages women to lodge baseless complaints solely to gain economic advantages. In divorce cases, women can obtain the benefits of exclusion of the man from the marital home, exclusive occupancy and restrictions on child access. In other cases, illegal female workers may be induced to file such complaints to get immigration/residency rights. In other cases, it is used purely for vindictive reasons.

22. VAWA draconian impact. Israel’s violence Against Women Act (“VAWA”) is draconian and its impact results in thousands of unwarranted convictions, ex parte orders of removal from home, orders of protection, and the stripping of all procedural and substantive human rights from the judicial process. It was not reviewed since its enactment, even though it was based on the assumption that Israeli men are the most violent in the world. No statistical data comparing the alleged violence in Israel to other countries is available. The impact on society, families and citizens was never examined.

23. False convictions. VAWA allows convictions in offences that have not yet occurred. This allows for convictions without evidence, because there is no evidence for an offense that did not occur. Men can be convicted and incarcerated without even committing any crime. It is sufficient that a woman alleges that she “feels threatened”. The punishment in VAWA convictions has been severely aggravated. There is no proportionality to the sentences of regular offenses, and similar VAWA offenses. The rate of convictions itself is 99.9%. The government refuses to employ polygraph or other screening mechanisms in VAWA prosecutions to prevent abuse and violations of civil rights.

24. No shelters for men. Under VAWA, when the police issue an order enjoining a man from entering his home, (because the woman “feels threatened”), the Government refuses to provide an alternative place to stay. Some men become homeless, and sleep in their car or on the beach. Some go to their mothers. Those who request the police to ensure a place for them to stay, are told that they can voluntarily check themselves into jail, where they will get shelter.

25. Disparity of sentences based on gender. Female criminals are sentenced to dramatically lower punishments than males. Some offenses (rape) are phrased to cover only men. For example, there is no law criminalizing rape by a woman (e.g. female teacher have sex with a minor schoolboy). Convictions on similar circumstances will yield several years of imprisonment to a male, and a few months of community service to females.

26. Insane interpretations of the laws. The rates of plea bargains is 90%. Of the remaining 10%, 99.8% are convicted. Thus, only few cases catch the public attention. One such case, which best shows Israel’s overzealousness to convict is Sabar Kashur’s conviction by Judge Yoram Noam. Mr. Kashur, a married Arab met an Jewish woman and identified himself as a Jewish man. Within minutes they had casual consensual sex. When the woman found he was not Jewish, she filed rape charges. The Court convicted him on rape by deceit charges, and sentenced him to 18 months in jail. The Judge’s words: the Court must protect the public interest against sophisticated criminals with a smooth tongue and sweet talking, who can lead astray innocent victims at the unbearable price of the sanctity of their bodies and souls” and added “If she hadn't thought the accused was a Jewish bachelor interested in a serious romantic relationship, she would not have cooperated”. The sophisticated rape crime was impersonation as a Jew for purposes of consensual sex. In other cases, e.g. Moshe Gorelik was convicted on rape charges, solely based on a woman’s claim that a finger was inserted under the skirt to her private parts, inside a car in a bust street without witnesses. Other notable case, Aleksey Siygin, (stories, no evidence’ ignoring medical opinion), Roman Zadorov (ignoring bloody fingerprints and hair of the real attacker in the feast of victim), and Moshe Katzav (former president, closed doors).

27. Physical conditions. Detention and incarceration standards are inhumane. Space in most cells is only 2.5 sq. meters, even touh the law requires 4.4 sq. meters. Facilities are constantly filthy. Windows are tiny, and there is no ventilated air. No separation of smoking and non-smoking.

IV. POST JUDGMENT EXECUTIONS & DEBT COLLECTIONS, ICCPR 2

28. Draconian ex parte proceedings. In Israel, the Post Judgment Executions and Debt Collections Authority )the “Authority” or ”Hotzlap”) handled about 3,600,000 cases by the end of 2010 in a country with 5,000,000 adults. Every three months 100,000 more cases are opened. Thus, the Authority affects an enormous part of Israeli society. Normally elsewhere in the world the assumption is that debts are collected following judgments after an adversarial trial, the creditor proved his case, and the debtor defended the case, may be enforced through collection authorities. In Israel, however, collections may skip the Courts and be enforced directly at the Authority. Debts under 50,000 NIS ($12,500) may be submitted for collection without first obtaining a judgment. In many cases this invites fraud as the Authority does not inspect what is filed, it simply dockets the document and collects a fee. This is fertile ground for abuse. It robs the debtors of the right to trial, and it unleashes a barrage of draconian measure that is impossible to defend, or stop. The Supreme Court of Israel has refused to hear a Petition of 100 victims claiming that each petitioner must pursue an independent petition. The Ministry of Justice, Yaakov Neeman, is considering even more draconian measures, since it enhances the State’s budget.

29. Outrageous usury. The Authority imposes automatic attorney fees and interest rates that are unpublished and highly usurious. In many cases, debts can escalate very fast to double, triple or quadruple of the principal amount, without any way for the debtor to verify the interest rate or even contest it. It is almost impossible to pay a debt in monthly installments because of the usurious compounded rates, and excessive attorney fees.

30. Punitive and draconian measures. Citizens cannot protect their rights or defend themselves in the Authority’s management of the Collection procedures. The Authority is quick to issue ex parte orders that are vexatious in nature such as ne exeat injunctions, passport nonrenewal, driving license nonrenewal, termination of credit cards and lines of credit and closure of bank accounts. This can happen ex parte and without the debtors’ knowledge. Thus debtors properties and civil liberties are violated especially when their right to travel and leave the country are restricted due to small amount (even $300), and even drivers whose livelihood depends on their driving license lose the ability to earn a living. When credit cards are cancelled, it means that the credit card company will open a collection case very shortly, thus adding more financial hardship to the debtor’s ability to pay the original debts. This affects almost one sixth of the population. Section 66(a) of the Executions Law is much criticized as it a brutal and draconian collection measures that are more punitive than effective, and only seal the fate of the debtor to be impoverished for life and unable to earn a living.

31. Purposeful harassment. In almost all post judgment debt collection cases within the Authority debtors receive no information as to transactions requested by the creditor’s attorneys, such as bank account liens or wage garnishment. Those are granted simply upon request, ex parte, without even submitting an application. The attorneys for the creditors are simply communicating online with the Authority’s computer, pressing buttons and requesting a myriad of draconian measures. Creditors are informed laconically three months after the lien, that they must physically go to the Authority’s offices to pick up a copy of the Order. To collect a copy they must pay $1 per page. If there is a paper application on file, they can pay hundreds of dollars just to see what is in their files. Since creditor’s can choose the locations of the Authority’s office to open a collection case, they can inflict on a debtor a 100 km or even 300 km travel to a Hotzlap office just to get a copy of an Order or decision.

32. Incarcerations without legal counsel. In case of child support enforcement at the Hotzlap Authority, hearings on incarceration of men are conducted without counsel made available to the indigent. Thus proceedings which result in incarceration violate the debtor’s right to counsel. These proceedings to incarcerate men for not paying child support never result in payment, both because the child support levels in Israel are unaffordable (sometimes 80% of the salary and up to 150%), and because 100% of the salary is garnished anyway. Since these proceedings are purely punitive, they require counsel. ICCPR 14 (3).

33. Administrative municipal collections. It is noteworthy that municipalities are exempt from collection via courts or the Authority. See, Tax Ordinance (Collection), a/k/a “Administrative Collection”. Cities and Municipalities may collect city taxes, water bills, or parking tickets by levying directly upon bank accounts. It is sufficient that city clerk signs a notice of lien in order to seize bank accounts. These liens are not reviewable in Courts and there is no way to contest them. No warning or letters are required. Notice of the bank lien is sent by mail 3 weeks thereafter. These are highly draconian collection methods.

V. SUPREME COURT OF JUSTICE

34. Appointments are secretive and lack public participation. Judges with prior conflict of interest or obvious bias refuse to recuse themselves. Judges with family members in private practice or the State Attorney’s office, refuse to recuse themselves even when a conflict of interest is very high. Even when a judge used to represent a party in the past, it is hard to obtain a recusal. Nepotism and favors to friends and family are common place. Judges have a high bias in favor of the Government and against the ordinary citizen. When a Government requests a bogus adjournment, it is routinely granted. When the Government is late or missing a deadline, it is routinely excused. When a private litigant seeks adjournment or misses a short deadlines, penalties of between $1,000 to $1,500 may be easily assessed. Judges routinely scare away ordinary citizens, and threaten them to withdraw their petition, under the threat of assessing painful costs and sanctions of $7,500 to $15,000. Given this scenario of judicial temper and arrogance, most ordinary men are simply afraid to even come near the Supreme Court of Israel. ICCPR 2.

35. There have been reported cases of personal vindictiveness by Supreme Court Judges against attorneys who have published critique against the Supreme Court Judge’s. There is no transcript. It is impossible to hear anything. Clients are not allowed to sit next to attorneys or respond to questions directed to them. Judges refuse to account to the public about fortunes they amassed, which are disproportional to their salaries. The list of conflict of interest and full resumes of the judges is concealed from the public. Children and family members of Supreme Court judges open up law firm and use their family prestige to extort business “favors” by using undue influence. In other variations, the family members serve as directors or legal advisors, and again they use their family connections with the Court.

VI. SYSTEM WIDE VIOLATIONS

36. Ne Exeat Orders. See ICCPR Art. 12. An extraordinary number of citizens are precluded from leaving the State of Israel. At the Post Judgment Executions Authority, debtors owing a mere 500 NIS ($125) may be precluded from leaving the country. Child support debtors may be precluded automatically, upon an ex parte request, even if the debt is up to date. Even tourists who have no roots to Israel may be restrained from leaving the country for extended durations. For example, a California resident is trapped in Israel on a $500,000 bond for three years. A French tourist was restrained, because his French wife opened a divorce case in Israel during vacation. A Thai resident who fathered a child 20 years ago, was invited by the mother to meet his child, and upon arrival was restrained from leaving. The procedures for issuing ne exeat orders is always ex parte, and it is hard to vacate or reverse it, without posting outrageous bonds and guarantors. There is almost no equivalent to that in any other “normal” country. The figures as to the persons so restrained are unpublished.

37. No publication of the laws of Israel. The Government refuses to publish its laws and regulations in one place for free. The citizens have no way to know what the laws are. The Government licenses private companies to sell costly subscriptions to lawyers, but the public must consult a lawyer. There is no excuse why the Government does not publish its own laws and regulations in one place for free. Is the Government willing to publish its laws to the public free of charge?

38. Freedom of Information ACT. For freedom of Information requests (“FOIA”) citizens must pay a $25 fee. Routinely, they never receive what they want. They get a laconic letter that states that “the requests require too much labor” or that an exception applies. If judicial review is requested, the fee is $500. Once it is filed, it can take a year or two for the case to proceed. The information may be stale or denied. This dissuades the public from even trying to expose government records. In the interest of transparency and open government, is the State willing to waive fees for FOIA requests, and FOIA petitions to the District Court.

39. Internal adoption of ICCPR and ICESCR. Israel refuses to adopt the ICCPR internally and make it binding. The same applies to ICESCR. Israel also refuses to translate to Hebrew the Reports that it files with the UN. By doing so, Israel excludes itself from the family of nations who adhere to the international standards of human rights.

Dated: June 15, 2012

Coalition for Children and Family (Israel) , Movement for the
Future of Our Children, Two Parents, Aleph Ze Aba, Nakim,
Hakshava, Family Thoughts Team, Family Rights Bloggers
ShemTov, “Shurat HaEzrahim – Rebuild Israel”, Association
Peace and Justice For Sephardic Jews in Israel (Paris),
The Brotherhood (USA)

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

יותר מרבע מהשוהים בפנימיות דיווחו על אלימות אנשי הצוות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 13, 2012


"למעלה מרבע מבני הנוער השוהים בפנימיות דיווחו על פגיעה פיזית מצד אנשי הצוות" – כך מגלה סקר שערכה האוניברסיטה העברית בירושלים. עוד עולה מהנתונים כי שליש מהנערים והנערות חוו אלימות מילולית מאיש צוות, לפחות פעם אחת בחודש האחרון.

ילדים ובני נוער בפנימיות במגזר הערבי חשופים לאלימות ברמה גבוהה בהרבה מאשר אלה שמתגוררים בפנימיות אחרות.

זוהי למעשה המדיניות להגנת הילד בה דוגלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה – הן דוגלות באלימות כאמצעי להגנה על ילדים, זאת על בסיס האג'נדה של פקידי הסעד הגורסת כי יש לבצע טרנספר של ילדים מביתם אל מוסד סגור, עד כדי מימדי מגפה.

למעלה מרבע מבני הנוער השוהים בפנימיות דיווחו על היותם קורבנות לאלימות מצד אנשי הצוות, כך על פי סקר שערכה ד"ר שלהבת עטר-שוורץ, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. הסקר הוצג היום בכנס המועצה לשלום הילד בבאר שבע.

מממצאי הסקר, שכלל מדגם של 1,324 בני נוער בגילאי 18-11, עולה כי 28% מבני הנוער דיווחו על היותם קורבנות להתנהגות פיזית אלימה מצד איש צוות מהפנימייה. עוד מצאה עטר-שוורץ כי ילדים ובני נוער בפנימיות במגזר הערבי חשופים באופן בולט יותר לאלימות בהשוואה ליתר הפנימיות.

תחת הגדרת אלימות פיזית, בדקה עטר-שוורץ אירועים בהם דחיפה, צביטה, סטירה, בעיטות ואגרופים. מבחינת אלימות מילולית בדקה העלבות והשפלות מילוליות וכן קללות. על פי הסקר, 33% מהנשאלים הערבים דיווחו על העלבות והשפלות שונות, זאת לעומת 29% מהיהודים שדיווחו על כך. 26% מבני הנוער הערבים דיווחו שספגו סטירות מאנשי צוות, לעומת 7% בקרב בני נוער יהודים, וכך 22% מבני הנוער הערבים דיווחו על אלימות פיזית כמו בעיטות ואגרופים, לעומת 8% מבני הנוער היהודים.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, הגיב לדברים שעלו במושב ואמר כי יש הכרח להקים מוסד של נציב קבילות מיוחד לילדים בפנימיות, שבראשו יעמוד שופט בדימוס ואשר יהיה נגיש וזמין לכל ילד במסגרת חוץ-ביתית.

מאמרים נוספים בנושא המכלאות לילדים של משרד הרווחה:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

דפי עבודה חדשים לחנוכה – בחינם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 29, 2011


Posted in Uncategorized | מתויג: , | Leave a Comment »

העובדת הסוציאלית גל אבני מירוחם מתעללת בנכדים של ניצולי שואה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 12, 2011


גל אבני ברלב היא ילדת שמנת מן הישוב עומר. גל אבני היא עובדת סוציאלית ופקידת סעד לחוק הנוער במשטרת הרווחה בירוחם שהחליטה לבחור קרבנות חדשים כדי לספק את תאוותיה וצרכיה החייתיים הבלתי מרוסנים. הפעם היא בחרה טרף בדמות משפחת עולים חדשים ממדינות חבר העמים, צאצאים לניצולי שואה. האב רופא במקצועו ורס"ן בצה"ל.

את המשפחה הזו החליטה גל אבני לפרק לחתיכות קטנות, על מנת לייצר לעצמה עבודה מלאכותית ולדווח למשלם המסים שיש לה עומס עבודה פיקטיבי כדי שזה יממן את אחזקתה במשטרת הרווחה.

נדגיש כי קיימת אבטלה סמויה רבה בקרב עובדות רווחה. תוכלו לראות רבות מהן באמצע שעות העבודה עושות סידורים פרטיים ומטיילות להנאתן בבית מרקחת, בחנות ספרים, בחנות להלבשה תחתונה ועוד. הגיעה העת להתקין שעוני נוכחות בכל לשכות הסעד בארץ !!

משטרת הרווחה מפרקת את מעמד הביניים

במאמר על דרך פעולתו המעוותת של מנגנון העבודה הסוציאלית תיארנו איך עובדי רווחה כופים את עצמם על משפחות מוחלשות ומשפחות מן המעמד הבינוני, כדי להפוך אותן לנזקקות בעל כורחן, זאת על מנת להגדיל באופן מלאכותי את תכולת העבודה שלהם, וכך להגדיל את מקורות הפרנסה של העובדים הסוציאליים. המקרה של ג' ומשפחתו הוא מקרה קלאסי לכך.

מדובר במשפחה צעירה, ללא קרובי משפחה בארץ, שעלתה לישראל לפני כ-10 שנים מבלרוס. לפני כ-8 שנים עברה המשפחה להתגורר בעיירה ירוחם, ומאז חייה הפכו לגהינום. מזה כ-7 שנים המשפחה נרדפת על ידי כנופיה שלוחת רסן מלשכת הרווחה בעיר ירוחם.  בראש הכנופיה עומדת עובדת סוציאלית בשם גל אבני. נדגיש אף, כי ירוחם היא בין הישובים המובילים בארץ בהוצאת ילדים מהבית בכפיה. שיעור הוצאת ילדים בירוחם גבוה פי 15 משיעור הוצאת ילדים במודיעין.

כך מספר ג', אבי המשפחה:

ג' ומשפחתו, נרדפים ע"י רשויות הסעד בירוחם, בניצוחה של העוסית גל אבני

"…עלינו ארצה למען ילדינו ולא ציפינו שבמדינת ישראל לגורמי הרווחה יש זכות לפרוץ לחיים הפרטיים של המשפחה, לפגוע בפרנסה שלנו, להרוס את הבריאות של בני הזוג, ולגרום לנזק עצום מבחינה כלכלית.

בזמן שגידלנו את ילדינו ולא ישנו בלילות, לא ציפינו שביום אחד תבוא פקידת סעד ותדרוש  לקחת את ילדינו. לא ציפו הורינו – ניצולי שואה וגם הסבים שלנו שלחמו נגד הנאצים ונפלו עם נשקם בידיהם בזמן מלחמת העולם השנייה, שנכדיהם במדינת ישראל יהיו קרבנות של קלגסי רווחה יהודים…".

העסקתם מטפלת כדי ללכת לעבוד? אתם עלולים להסתבך עם רשויות הרווחה

מתוך 11 שנים בהם חי ג' במדינה, הוא שירת 9 שנים בצה"ל כרופא, התקדם לדרגת רס"ן, והשתתף במספר פעולות מבצעיות בשטחים כולל מבצע "ימי תשובה". לאורך השנים עבד שעות רבות בצבא,  במשמרות ארוכות בסופי שבוע וחגים, ויצא הביתה אחת למספר שבועות. ג' לא ראה את ילדיו תקופות ארוכות בשל התפקיד החשוב שהיה לו בצה"ל, ואשתו נשארה בבית לטפל בשלושת ילדיהם, זאת ללא כל סיוע, כי הוריה והמשפחה המורחבת מתגוררים בחו"ל.

ג' התקדם בקריירה ועבד כמתמחה בבית החולים סורוקה בבאר שבע. מיותר לציין, בתקופה זו של שביתת הרופאים, איזה עומס עבודה אדיר נופל על הרופאים והמתמחים בבתי החולים עקב ריבוי החולים והתורנויות הרבות. ג' מבצע מדי חודש כ 8-10 תורנויות ,וסוגר את רוב השבתות במחלקות. אשתו החלה בלימודים באשקלון להסבה מקצועית לתואר אחות מוסמכת, ונסעה כל יום 3 שעות לשם, לכן, רוב הזמן הילדים טופלו על ידי המטפלת. להורים אין ברירה אחרת, כי מדובר בזוג צעיר שרוצה להתקדם בחיים ולקדם את ילדיהם.

נציין גם כי משפחות רבות מן העשירונים העליונים בסביון, קיסריה, עומר, כפר שמריהו, הרצליה פיתוח ועוד, מעסיקות אומנות פיליפיניות והודיות שמטפלות בילדיהן מבוקר עד ערב, אבל במשפחות אלו משטרת הרווחה לעולם לא נוגעת כי מדובר במשפחות אמידות ממעמד גבוה, אשר להן סוללת עורכי דין חזקה.

משטרת הרווחה רודפת רק חד הוריות, משפחות בעלות אמצעים כלכליים מצומצמים ועולים חדשים. משטרת הרווחה אינה רודפת טייקונים עשירים שמעסיקים מטפלת מבוקר עד ערב כדי שיוכלו להרוויח בשקט את המיליון הבא שלהם. משטרת הרווחה רודפת רק משפחות מוחלשות בהן ההורים חייבים לעבוד משמרות ארוכות למחייתם על מנת להקנות קורת גג, מזון וחינוך לילדים, ולנצח במלחמת ההישרדות היומיומית.

אגב, גם השחקנית אנג'לינה ג'ולי, טייקונית עשירה שאובססיבית לאימוץ לילדים כדי לקדם את יחסי הציבור שלה, אימצה אינסוף ילדים בהם היא כלל לא מטפלת. היא מעסיקה אומנת לכל ילד. גם בה משטרת הרווחה האמריקנית לא תיגע, כי היא אייטם תקשורתי ומשטרת הרווחה לא רוצה שיהיה פיקוח ציבורי. משטרת הרווחה לא רוצה שבתקשורת ידעו איך היא מתעללת באזרח הקטן שמנסה לעמוד ביוקר המחיה.

משטרת הרווחה ואגף החינוך – גוף אחד הם

שלחת את הילד שלך לגן או לבית הספר? אתה מסתכן בהוצאתו מהבית ע"י רשויות הרווחה, זאת משום שמוסדות חינוך וגנים רבים, בד"כ הגרועים ביניהם, עובדים באופן צמוד עם משרד הסעד. מרבית דיווחי הסרק למשרד הרווחה מגיעים ממוסדות החינוך.

נציין כי לא כל עובדי החינוך נכנעים לגחמותיהם ואיומיהם של עובדי הסעד וישנם בהחלט גננות ומורים טובים ומקצועיים שמתנערים מעובדי הסעד ומתרחקים מהם, אך לצערנו הם מעטים.

לפני כ-7 שנים. בזמן שג' האב היה בתעסוקה מבצעית בעזה, פעילות מבצעית שסיכנה את חייו, משטרת הרווחה פרצה לביתו הפרטי ללא צו בית משפט. למרות התנגדותה של אשתו, הם ביצעו סריקה בתוך הבית, פתחו בברוטאליות דלתות של חדרים, ארונות, מקרר ואמרו לאשתו שבכוונתם לקחת את הילד ממשפחתם  כי לדבריהם הילד היה "מוזנח".

התברר שהגננת של הגן בו ביקר הילד, כצעד נקמה בהורים, הגישה דיווח סרק לרשויות הרווחה על הזנחת הילד. נקמה על שום מה? על שום כי באותה התקופה התלונן האב הרופא על התנאים הסניטריים הירודים בגן שלה. אחר הצהריים היא וחברותיה היו משכיבות את ילדי הגן בבגדים ובנעליים על המזרונות שהיו זרוקים על הרצפה, ובעקבות כך ילדו של האב הגיע כל שבועיים הביתה עם כינים בראש והדביק את כל המשפחה. בעקבות כך, אף חלה פעם אחת במחלת עור שושנת יריחו עם הפצעים בכל הגוף שהשאירו אחריהם צלקות רבות.

מדובר בגננת בשם אילנה בריימן מגן נרקיס. לא זו בלבד שלא דאגה לתנאים תברואתיים נאותים בגן, היא אף "הגדילה" לעשות ועשתה שימוש לרעה בחוק חובת הדיווח מתוך ידיעה כי חברותיה  עובדות הסעד יגבו אותה, זאת על מנת להתנקם במשפחה.

נציין כי לפני מספר שנים התרשלה גננת זו בתפקידה. אמא שבאה לקחת את בתה מהגן גילתה לתדהמתה כי הילדה נעלמה מן הגן. האם החלה בחיפושים והתברר שהגננת אילנה שאחראית על הגן לא שמה לב שהילדה הקטנה יצאה מן הגן והסתובבה ללא השגחה ברחובות העיר. לאחר חיפושים מייגעים בסיוע כוחות משטרה נמצאה הילדה בריאה ושלמה.

עובדי הסעד נטפלו למשפחה כי חשבו שמדובר באם חד הורית

עובדי הסעד הודיעו לאם כי הילד "מוזנח" בשל עששת בשיניים, ונעליים קרועות, ולכן הם יפעלו לנתק את הילד ממשפחתו. ההסבר של  האם כי לילד יש עששת משום שהוא אוכל בלי סוף שוקולד ושותה מיצים והנעליים קרועות כי הילד מאד נייד, והנעליים הסיניות לא מחזיקות מעמד יותר מחודשיים, לא התקבל ע"י משטרת הרווחה.

בהקשר זה נציין, כי ילדים רבים להורים רבים אינם מגיעים מושלמים לבית הספר ולגן, אך בהם עובדי הרווחה לא יגעו משום שיש להם הורים חזקים ומקושרים. למשל, בישוב מסויים ישנה מנהלת ספריה שעובדת באופן צמוד עם רשויות הרווחה. יש לה ילד מאד שמן. מדובר בילד עם משקל עודף הרבה מעל הממוצע, ילד הנמצא בסיכון גבוה מאד לחלות במחלת הסוכרת בשל משקלו הגבוה, וכנראה שהשומן שלו אף נובע מבעיות רגשיות. ילד זה אינו נרדף ע"י רשויות הרווחה משום שאמא שלו נמצאת בקשרי עבודה וחברות עם עובדי הסעד.

פקידת הסעד שניצחה על ההתעמרות במשפחה היא עובדת סוציאלית בשם גל אבני. בפעם הראשונה שגב' אבני פרצה לביתה של המשפחה, היא הצהירה בפני האם שתיקח את ילדיה בכל מחיר. משלא הצליחה לחטוף את הילדים היא החלה "לתפור תיק" למשפחה.

לאורך השנים, בקור רוח סאדיסטי, ובאובססיביות רבה, בדתה גל אבני עדויות שקריות ודמיוניות נגד המשפחה. כל בעיה קטנה במשפחה היא ניפחה לכדי עבירה קשה, והוסיפה את שבבי הרכילות לתיק שלה שהשמין והלך מדיווחי סרק עד שעלה על גדותיו.

גל אבני אף פנתה למשטרה בתלונות שווא נגד המשפחה. במקרה אחד הביאה חוקרת ילדים מטעם המשטרה לבית הספר ובמקרה אחר ניסתה ליצור קרע בין בני הזוג בכך שהתלוננה במשטרה כי האב "מפעיל אלימות כלפי אשתו", דבר שלא היה ולא נברא והתיק נסגר באותו יום.

המשטרה, במשאבי כח האדם הדלים שלה, במקום להשקיע את זמנה בלתפוס פושעים אמיתיים, בזבזה את זמנה על גחמותיה של עובדת סוציאלית אובססיבית – המתלוננת הסדרתית גל אבני. כל זאת על חשבון משלם המסים.

אם הילד היה חולה ולא הלך לבית הספר, הגב' אבני היתה מדווחת על כך ברישומיה, שם רשמה כי הורי הילד "מונעים ממנו" ללמוד. אם הילדה היתה בוכה בגן הילדים, הגב' אבני היתה מתחקרת אותה באינטנסיביות, בונה סיפורי עלי בבא דמיוניים ואחר כך מדווחת ברישומיה כי היא חושדת שההורים "מתעללים".

כשההורים רצו לצאת לחו"ל לבקר את משפחתם עם ילדיהם, הגב' אבני מנעה מהם לעשות כן.

כשחזר האב מן התעסוקה המבצעית, הוא פנה לרשויות הרווחה בעיר ירוחם על מנת לקבל הסברים על הפריצה הפולשנית לביתו. המשפט הראשון ששמע היה "חשבנו שמדובר באם חד הורית". האב ביקש מרשויות הרווחה להניח למשפחתו, והובטח לו שכך ייעשה. אך הבטחות לחוד ומעשים לחוד. רשויות הרווחה המשיכו להציק ולהטריד את המשפחה. הם המשיכו לבצע ביקורי בית כפויים ולאיים על אשתו בעת ששהה בעבודתו.

חתונה קאתולית – אם סומנת ע"י עובדי הרווחה דע כי לא תוכל להשתחרר מהם

נשלם אך לא תם !!

האב פנה לעורך דין אשר טיפל בעניין והבעיה לכאורה נפתרה. האב רק לא ידע כי זו תחילתה של דרך מרובת יסורים – ויה דולורוזה, משום שכאשר רשויות הסעד מתבייתות על טרף, הן לעולם לא מרפות ממנו.

באחד המקרים פנה האב למנהלת בית הספר "המאוחד" בעיירה, בו לומדים שני ילדיו. פעם אחת התלונן על אלימות בזמן הסעת ילדים כלפי בנו הגדול, פעם אחרת על אירועי אלימות כלפי הילד השני בהם הוא הוכה על ידי ילד גדול יותר ממנו במשך 4 ימים ואף נדקר על ידי סכין פלסטיק בגבו. פעם נוספת התלונן האב על אירוע בו בנו פספס הסעה כי בבית הספר לא שחררו אותו בזמן, וכתוצאה מכך הילד הלך הביתה ברגל וחצה את כל העיר עד שהגיע הביתה כעבור שעתיים !!!

כאשר מנהלת בית הספר לא התייחסה לתלונותיו, הוא פנה עם 3 התלונות לראש אגף החינוך בעיר, מר עמיר שגב, וזה במקום לטפל בבעיות קרא לרשויות הרווחה להתערב ובעצם להעניש את האב על תלונותיו. מייד עם קבלת התלונות קיבל האב זימון לבית הספר בו המתין לו פורום של 6-7 נציגי החינוך מתחומים שונים, כולל פקידת סעד אשר תקפו אותו והאשימו גם את ילדיו וגם אותו בעבירות שונות.

בביקור הראשון בביתו, המורה של הילד הגדול רמזה כי הילד "חולה נפש"  ואמרה כי יש לשלוח את הילד לאבחון. בהמשך הופעל על המשפחה לחץ כבד מצד כל גורמי בית הספר, כולל המנהלת הויועצת על מנת לבצע אבחון. האב סירב בכל תוקף משום שהילד נורמלי לחלוטין והאב לא רצה שתודבק עליו תוית של "ילד לקוי".

המורה בבית הספר אף הפעילה לעיתים מאניפולציות על האב. היא היתה יוצרת קשר עם האב כדי להתלונן על התנהגות הילד והיתה דורשת מן האב להעניש את הילד. במקביל, ביום המחרת, היתה מתחקרת את הילד עם שאלות בנוסח: " איך אבא העניש אותך,האם הוא הרביץ לך ?"

רשויות הרווחה לא הרפו. הם החלו לבצע חקירות צולבות בילדים. מספר פעמים בשבוע הוצאו ילדי המשפחה באמצע הלימודים מן הכתה, ונלקחו ליועצת ולגורמי הרווחה לצורך חקירה. בחדר החקירות הופעל על הילדים לחץ מאסיבי להודות כי הוריהם מתעללים בהם, אך הילדים הכחישו את ההאשמות מכל וכל.

מועדוניות משרד הרווחה הן מלכודת דבש

מועדוניות משרד הרווחה הם למעשה צהרונים שנועדו במקור לתת מענה להורים עובדים דלי אמצעים, שאין באפשרותם לשלם מחירים גבוהים עבור הצהרונים הרגילים. ההורה משלם תשלום סמלי עבור אחזקת ילדו במועדונית, וכך מתאפשר לו לעבוד ולהתפרנס בעוד הילד נמצא במסגרת עד אחר הצהריים. המועדוניות מסובסדות בד"כ ע"י משרד הרווחה.

זו היתה מטרת המועדונית במקור – סיוע להורים במסגרת הקהילה.

ואולם אליה וקוץ בה. המועדוניות, במקום שיסייעו בקהילה, הפכו לכלי להוצאת ילדים מהבית.

עובדות הסעד מנצלות את המועדוניות למטרה זדונית אחרת. הן משכנעות את ההורים כי כדאי להם לשים את הילדים במועדונית, שם יקבלו ארוחה חמה ועזרה בשיעורי בית. בד בבד הן מפעילות פיקוח בזכוכית מגדלת על הילדים השוהים במועדונית, כדי לאתר משם ילדים למשפחות מוחלשות, בעיקר חד הוריות. הן מתחקרות את הילדים במועדונית על יחסם עם הוריהם בבית, וכך בונות תיק נזקקות על בסיס עדויות הילדים, עימו הן מגיעות לבית משפט ודורשות להוציא את הילד מהבית.

המועדונית של משרד הרווחה היא, אם כן, מלכודת דבש.

המועדוניות הללו אף מכונות "מועדוניות לילדים בסיכון", למרות שאף אחד מן הילדים השוהים במועדונית אינו בסיכון. הסיבה לכינוי המעוות הזה היא הגדלת תקציבים למועדוניות. כאשר מגדירים מועדונית כמועדונית לסיוע לילדים ממשפחות מוחלשות, הרשות המקומית לא תקבל תקציבים, אבל כשמנפנפים עם המושג הנורא "ילדים בסיכון", אזי כל המערכת עוברת לדום ומייד מזרימה תקציבים לרשות המקומית.

הורים השמים את ילדיהם במועדונית מרצונם, צריכים להזהר בעשותם כן. טרם הכניסה למועדונית, על ההורים להנחות את ילדיהם להתרחק מעובדים סוציאליים הבאים לבקר במקום. להנחות את הילדים לסרב לשוחח עם כל עובדת סוציאלית המגיעה למקום, ואם העובדת הסוציאלית ממשיכה להציק לילד אז על הילד לאמר לה שהיא מטרידה אותו ומציקה לו ואף לדווח להוריו על כל מהלך חשוד של העובדת הסוציאלית.

ישנו מיעוט של עובדות רווחה המגיעות למועדונית במטרה טובה, ואולם גם אלו מתקלקלות עם השנים מאחר ומופעל עליהן לחץ מצד ראשי הצוותים ופקידות הסעד המקומיות והמחוזיות לדווח על כל דבר חריג לכאורה.

ישנם הורים עליהם נכפה לשים את ילדיהם במועדונית, זאת על מנת שעובדי הרווחה יפקחו באופן צמוד על ילדיהם. זה מה שקרה עם ג' ומשפחתו.

רשויות הסעד בירוחם הכריחו את ההורים תחת איומים וסחיטות רבות לשלוח את ילדיהם למועדונית, על מנת שיהיו תחת השגחה צמודה, ובעצם זה היה שלב ראשון לפני הוצאת הילדים מהבית. עובדי הסעד החלו לבצע ביקורים תכופים במועדונית. הם קיימו שיחות תחקיר עם הילדים באמתלות שונות. הילדים הפכו למפוחדים, והתחננו בפני האב לא להגיע יותר למועדונית.

כשהאב רשם את ילדיו בקיטנה רגילה עבורה שילם ממיטב כספו ולא בקיטנה של הרווחה, נשלח אליו דוח עונשין מהרווחה כאילו עבר עבירה בכך שלא שלח את ילדיו לקיטנה כפויה של עובדים סוציאליים.

העובדת הסוציאלית גל אבני מנסה להשתלט על הפסיכולוגית

שבוע לאחר שג' התלונן בפני מנהל אגף החינוך בירוחם כי ילדו מוכה בבית הספר, הוא קיבל זימון לבית המשפט לנוער בו פקידת הסעד גל אבני החליטה להציג את שלושת ילדיו בשלב הראשון כ"נזקקים" ובשלב השני להוציא אותם מהבית.

פקידת הסעד תיבלה את התסקיר שהגישה לבית המשפט בכל מיני אמירות כזב עסיסיות נגד המשפחה, תוך שימוש ציני בסופרלטיבים כגון "ההורים מהווים סכנה ממשית לילדיהם", זאת על מנת להלחיץ את השופט שיחשוב כאילו מדובר מצב חירום.

בבית המשפט הוכח כי אין שחר לטענותיה השקריות של גל אבני על המשפחה, ואולם השופט החליט כי על שלושת הילדים לעבור "אבחון". רשויות הרווחה התעקשו על פסיכולוג מטעמם, אך האב התעקש על פסיכולוג פרטי, ולבסוף השופט החליט כי הילדים יאובחנו אצל פסיכולוג פרטי על חשבונו של האב.

פקידת הסעד האובססיבית לא ויתרה וניסתה להשפיע גם על חוות דעתה של הפסיכולוגית.

היא התערבה באופן בוטה וכוחני בתהליך האבחון, הפעילה לחץ על הפסיכולוגית, יצרה קשר עימה פעמים רבות, פקססה לה מסמכים שלא קשורים לאבחון. כל זאת על מנת להשפיע על חוות דעתה של הפסיכולוגית, כדי שהפסיכולוגית תיישר קו עם עמדותיה של פקידת הסעד וכך פקידת הסעד תגיע עם קואליציה חזקה לבית המשפט.

פקידת הסעד אף הצליחה להשיג במרמה חומר חסוי על האבחון מן הפסיכולוגית, ללא צו בית משפט, וזהו דבר הנוגד את חוק חובת הסודיות וחוקים נוספים.

נזק כבד למשפחה ולמשלם המסים

משפחתו של ג' משלמת מחיר כבד על התערבות כפויה של משטרת הרווחה. הנזק הוא כספי ונפשי:

  • המשפחה שילמה עשרות אלפי שקלים לעורך דין.
  • המשפחה שילמה 10,000 ₪ לאבחונים פסיכולוגים מיותרים (חוק חינוך חינם כבר אמרנו? איזה חינם ואיזה נעליים)
  • האם הפסיקה את לימודיה להסבת מקצוע לאחות (מקצוע חשוב ונדרש ביותר לנוכח המחסור החמור באחיות)
  • פרנסתו של האב נפגעה והוא נאלץ לוותר על התמחותו בבית החולים.
  • ילדיו של ג' הפכו לחרדתיים. כשהם שומעים את המילה "עובדת סוציאלית" הם נעשים מפוחדים, שמא תופיע עובד סוציאלית ותיקח אותם. הילדים מפחדים לצאת החוצה לשחק במגרש המשחקים מפחד שיתקלו בעובדת סוציאלית שתחטוף אותם למוסד.

הנזק הוא גם נזק כספי למשלם המסים:

  • כספו של משלם המסים בוזבז על שכרם של עובדי הרווחה שנגועים באבטלה סמויה וממציאים בעיות מלאכותיות.
  • כספו של משלם המסים בוזבז על שכרו וזמנו של שופט נוער שדן בדיווחי סרק.
  • כספו של משלם המסים בוזבז על זמנם של שוטרים שעסקו בתלונות שווא במקום לעסוק בפשע אמיתי.
  • כספו של משלם המסים מבוזבז בעיקר על אחזקתם המיותרת של ילדים רבים השוהים במוסדות. אחזקה של ילד במוסד עולה בממוצע למשלם המסים כ-10,000 ש"ח בחודש.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | 5 Comments »

דפי עבודה לילדים בחינם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 10, 2011


אתר אזמרגד מערכות הוא אתר חדש המכיל מאגר ענק של דפי עבודה והעשרה בעברית לילדי הגן ובית הספר.
כל דפי העבודה מיועדים לשימוש בחינם.

עכשיו באתר, דפי עבודה לגיל הרך, והכל בחינם !!

כנסו לאתר אזמרגד, כאן בקישור הזה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , | Leave a Comment »

נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא: הוראת המדעים בישראל בקריסה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 15, 2010


פרופ' פרץ לביא. ''שנים רבות של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות''בראיון ל"הארץ" מזהיר הפרופ' פרץ לביא: "הוראת המדעים היא נושא קיומי למדינת ישראל ואנחנו טומנים את הראש".

מאת אור קשתי | עיתון הארץ

"הוראת המדעים במדינת ישראל נמצאת בקריסה", כך הזהיר נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא, בראיון ל"הארץ". לדבריו, בשנים האחרונות נרשמה ירידה חדה ברמת הידע של הסטודנטים המתקבלים לטכניון, בעיקר במקצועות בסיסיים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. "סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים", קובע פרופ' לביא.

התבטאותו החריפה של נשיא הטכניון באה על רקע פרסומן בשבוע שעבר של תוצאות מבחן פיז"ה הבינלאומי, בו הגיעו תלמידי ישראל למקום ה-41 מבין 64 מדינות במבחנים במדעים ובמתמטיקה. אולם לא מדובר רק בכך, אלא גם בצמצום רב-שנים במספר התלמידים הלומדים וניגשים לבחינות בגרות במקצועות מדעיים. לדבריו, "80% מתלמידי התיכון שניגשים לבחינת הבגרות כלל אינם לומדים פיזיקה או מקצוע מדעי אחר".

"מי היה מאמין שתלמידי ישראל יגיעו במבחן במדעים (במסגרת מבחן פיז"ה – א"ק) אחרי דובאי וקרואטיה, ושר החינוך יתגאה בהישג הזה, המבוסס על כך שעלינו שלושה מקומות בהשוואה למבחן הקודם?", אומר פרופ' לביא. "הוראת המדעים היא נושא קיומי למדינת ישראל ואנחנו טומנים את הראש".

באשר לירידה במספר התלמידים הלומדים מקצועות מדעיים, הוסיף נשיא הטכניון כי "התלמידים נמלטים למקצועות צדדיים, אזוטריים לפעמים, שאין להם שום קשר למדעים. מדובר במקצועות קלים יותר, שהתלמידים מעדיפים אותם. בלי חשיבה קדימה, הזנחנו את מקצועות הליבה המדעיים – מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה".

פרופ' פרץ לביא: "שנים רבות של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות"

במבחן פיז"ה האחרון התברר כי ישראל נמצאת בתחתית השליש השני של המדינות במקצועות המתמטיקה והמדעים. במתמטיקה היה הציון הממוצע של תלמידי ישראל 447 נקודות – בהשוואה לממוצע הבינלאומי של 496 נקודות, ובמדעים 455 נקודות לעומת 501 נקודות. בשני התחומים, שיעור התלמידים המצטיינים בישראל הוא כמחצית מהנתון הבינלאומי המקביל, ואילו שיעור התלמידים הנמצאים ברמות הבקיאות הנמוכות ביותר גבוה בהרבה מהנתון המקביל.

"גם אם לכאורה אין קשר בין אסון השריפה בכרמל לבין תוצאות תלמידי ישראל במבחן פיז"ה הבינלאומי", אומר פרופ' לביא, "הרי שני האירועים משקפים מציאות דומה שהיא תוצאה של שנים רבות של הזנחה וסדר קדימויות מעוות במדינת ישראל. לצערי, תוצאות מבחן פיז"ה מצביעות על כך שאין במערכת החינוך הוראת מדעים ברמה גבוהה. אסור לנו להביט מנגד".

על רמת הסטודנטים המתקבלים לטכניון, אמר פרופ' לביא כי "בשנים האחרונות אנו עדים בטכניון, כמו באוניברסיטאות אחרות, לירידה מתמדת במספר הפונים ללימודים בפקולטות המדעיות, וגרוע יותר – לירידה גדולה ברמת הידע במדעים של כלל המועמדים. סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים, שכן הידע שלהם במתמטיקה ובפיזיקה לוקה בחסר". הוא ציין כי "אנחנו משקיעים בשנה הראשונה משאבים גדולים בהשלמת החוסרים של הסטודנטים. בעשור האחרון הבעיה הזו מחריפה".

בשבוע האחרון פורסם ב"הארץ" כי 42% מהמורים בעלי תואר אקדמי המלמדים מתמטיקה בחטיבה העליונה לא למדו את התחום בלימודיהם הגבוהים. זאת, בהתבסס על דו"ח פנימי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר הועבר גם לבכירי משרד החינוך. בנוסף התברר כי ל-6% מכלל המורים למתמטיקה בתיכונים אין כל השכלה אקדמית.

כמו כן, לפני כמה ימים פורסם כי 30 מתמטיקאים המלמדים באוניברסיטאות שונות בארץ, הזהירו את שר החינוך מפני תוכנית הלימודים החדשה במתמטיקה בחטיבות הביניים אשר הוגדרה "גרועה באופן שערורייתי".

ממשרד החינוך נמסר כי "בשנתיים האחרונות פועל המשרד כדי לקדם את מקצועות המדע, ובכלל זה לעודד תלמידים ללמוד מקצועות מדעיים מוגברים". בין השאר, מציינים במשרד, נערך מפגש עם המוסדות להשכלה גבוהה, במטרה לקדם תוכנית עתודה בתחום המדעים; ניתנה תוספת שעות ועודכנו תוכניות הלימודים המדעיות.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

דפי תרגול לכתיבת אותיות בכתב יד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 29, 2010


בעקבות בקשות של גולשים רבים אנו מביאים כאן לקט דפי עבודה לתרגול כתיבת אותיות בכתב יד. חוברת דפי העבודה מיועדת לתרגול עבור ילדים העולים לכיתה ב' ו-ג'. מממ….. והפעם בנושא מזון – מאכלים, משקאות וממתקים.

הוראות לעבודה עם כל דף:

1. יש לצבוע את האות הגדולה בלי לצאת מן הקווים.

2. שורה ראשונה – לכתוב את האות בתוך מתחם האות האפורה.

3. שורה שנייה – לכתוב את האות בתוך מתחם האות הממוסגרת, בלי לצאת ממסגרת האות.

4. שורה שלישית – לכתוב את האות בתוך המרובע, בלי לצאת ממתחם המרובע.

5. שורה רביעית – לכתוב את האות בלי לצאת ממתחם השורה.

האות אלף

האות בית

האות גימל

האות דלת

האות הא

האות וו

האות זין

האות חית

האות טית

האות יוד

האות כף

האות כף סופית

האות למד

האות מם

האות מם סופית

האות נון

האות נון סופית

האות סמך

האות עין

האות פה

האות פה סופית

האות צדיק

האות צדיק סופית

האות קוף

האות ריש

האות שין

האות תו

Posted in דפי עבודה לילדים | מתויג: , , , , , , , | 6 Comments »

תרגול כתיבת ספרות בנושא בעלי חיים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 7, 2010


לאור הביקוש הגובר והולך לדפי העבודה שלנו, אנו מביאים כאן חוברת דפי עבודה לילדי גן חובה ולתלמידי החינוך הביתי כהכנה לכיתה אלף על מנת לתרגל כתיבת ספרות.

בעזרת דפים אלו יוכלו הילדים ללמוד לכתוב את הספרות.

הדפים משלבים בעלי חיים.

הקליקו על התמונה להורדת הקובץ.

דפי עבודה נוספים לילדים בקישור הזה.

Posted in דפי עבודה לילדים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מי יחנך את המחנך?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 17, 2010


לעיני התלמידים: קטטה בין מורות.
המורה לאמנות הותקפה על ידי מורה אחרת בבית הספר בעת שרצתה להציג יצירות תלמידים בנושא "לא לאלימות".

חדשות ערוץ 2

אירוניה במיטבה: בעת שתלמידי תיכון בבת ים עמלו על תערוכה בנושא "לא לאלימות", שתי מורות מבית הספר נתנו דוגמה מאוד לא חינוכית והחלו בתגרה אלימה לעיניהם של התלמידים ההמומים.

בשבוע שעבר רצתה המורה לאמנות להציג את עבודותיהם של התלמידים והחלה להציב את היצירות בשטח בית הספר. מורה אחרת שהגיעה למקום ביקשה מהמורה לאמנות לצמצם את שטח התערוכה, אך זו סירבה.

תוך דקות ספורות נגררו המורות לוויכוח קולני מול התלמידים, שבשיאו החלה לזרוק המורה את היצירות – כאמור – נגד האלימות על המורה לאמנות. המורה לאמנות שנחבלה ואף נזקקה לטיפול רפואי, הגישה תלונה במשטרה על תקיפת.

משרד החינוך מסר ל"ידיעות אחרונות", כי "מנהלת מחוז תל אביב הורתה לזמן אליה באופן מיידי את שתי המורות ואת המנהלת לשיחת הבהרה בטרם יינקטו בצעדים משמעתיים". אולי הייתה זו דרך לא שגרתית ללמד את התלמידים מדוע לא כדי להיגרר לאלימות. במשטרת בת ים פתחו בחקירת המקרה.

————————————————————————————————

והנה תיעוד בלעדי: מורה מכה תלמיד
מורה בבית ספר יסודי ניסתה להוציא באלימות מסטיק מפיו תלמיד. היא התיישבה על התלמיד ונהלה עימו מאבק שצולם בטלפון הנייד של חברו לכיתה. "אני מפחד ממנה כי היא תרביץ לי שוב, חברים צוחקים עלי", אומר התלמיד המפוחד

התמונות בהן נראית המורה יושבת על התלמיד צולמו בשבוע שעבר באמצעות טלפון סלולרי על ידי חברו של התלמיד לכיתה. רגע לפני שהמצלמה נדלקה ביקשה המורה מהנער לזרוק את המסטיק. הוא סירב. תוך שניות הוויכוח התפתח לעימות פיזי. המורה יושבת על התלמיד ומנסה בכוח להוציא את המסטיק מפיו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »