הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘התעללות מינית’

מול המצלמה: פקיד הסעד יוסי דיאמנט מבלה בעירום עם נער בן 15

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 7, 2012


העובד סוציאלי יוסי דיאמנט מן המועצה האזורית חוף הכרמל  הורשע בשבוע שעבר בביצוע מעשים מגונים בנער בן 15 שבו טיפל. חבריו של הנער הם שעקבו אחר האיש, תיעדו את המעשים והפלילו אותו. לידי חדשות 2 הגיעו התמונות המפלילות: כך נראתה ההטרדה המינית בחוף הים, לאור יום.

מידע נוסף על הפאדופיל דיאמנט כאן בקישור הזה.

קישור לחדשות ערוץ 2 שפרסם את הסרטון כאן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עיריית י-ם ומשפחת אומנה ישלמו כ-מליון ש"ח לצעירה שעברה התעללות קשה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 18, 2011


ילדה בת 7 שנשלחה למשפחת אומנה חרדית בירושלים וגדלה בה עד גיל 11 עברה מסכת התעללות נפשית, פיזית ומינית. כעת, כשהיא בת 21, בית המשפט חייב את עיריית ירושלים ואת המשפחה לשלם לה פיצוי בן כמעט מיליון שקלים.

גוני נוי | מעריב

עיריית ירושלים תשלם לקטינה שעברה התעללות קרוב למיליון שקלים, בשיתוף המשפחה המתעללת – כך פסק שופט השלום גד ארנברג. פסק הדין ניתן במסגרת תביעה נגד משפחת האומנה, שהואשמה ברשלנות בטיפול בקטינה.

במסגרת פסק הדין חייב השופט את העירייה ואת משפחת האומנה שהקטינה שהתה אצלה מגיל שבע ועד 11 להעביר לידי התובעת פיצויים בסך כולל של 974 אלף שקל: 200 אלף שקל בשל ההתעללות הפיזית שעברה, 84 אלף שקל בגין טיפול פסיכולוגי ורפואי עתידי, 20 אלף שקל עבור נסיעות לטיפולים וסיוע לאחר ניתוח, 605 אלף שקל בגין הפסד השתכרות עתידי ו-65 אלף שקל עבור הפרשות פנסיה עתידיות. כמו כן פסק השופט כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכר טרחה בשיעור של 20 אחוז מסכום הפיצוי.

התובעת, היום בת 21, טופלה בשירותי הרווחה של עיריית ירושלים ונשלחה לאומנה במשפחה חרדית בעיר. לפי כתב התביעה, הנתבעים לא מילאו אחר חובתם לספק לתובעת את צרכיה הבסיסיים והגנה פיזית ונפשית. התובעת טענה במשפט כי חוותה אלימות פיזית ונפשית, וכן נפגעה מינית על ידי אחד מילדי המשפחה. לדבריה היא נפלה קרבן למסכת ארוכה של התעללות והזנחה וחיה בתנאים פיזיים קשים.

נציגי העירייה טענו להגנתם כי אין לעירייה כל אחריות או אשמה כלפי התובעת. לדברי הנציגים, העירייה ובאי כוחה פעלו כראוי במילוי תפקידם ומילאו את חובתם ואת המוטל עליהם במסירות, לפי הדין וללא שום חריגה.

על פי גרסת העירייה, התובעת נמסרה למשמורת במשפחת אומנה עם שני אחיה הצעירים בעת שהייתה קטינה, בעקבות החלטת אביה. האב הגיע להסדר עם זוג האומנה ולאחר מכן פנה לעירייה בבקשה להכיר בהסכם. התנאים שהתובעת חיה בהם אצל משפחת האומנה, כך טענה העירייה במשפט, לא היו שונים מהמקובל בעולם החרדי, ומשפחת האומנה היא האשמה ביתר ההתרחשויות.

 
חויבה לדבר יידיש

התובעת סיפרה כי בשלוש וחצי השנים ששהתה במשפחת האומנה עם שני אחיה היא שוכנה בחדר קטן ונטול אוויר וספגה כינויי גנאי מאם המשפחה. סדיניה לא הוחלפו לאחר שהרטיבה במיטה, ולא ניתן לה להתקלח. עוד סיפרה התובעת כי חויבה לדבר יידיש, אף שהגיעה מבית דובר עברית. שערה נגזז בכוח, היא נאלצה לאכול אוכל שלא אהבה והיא ספגה מכות כאשר לא ידעה להשיב תשובות הנוגעות ללימודיה.

בפסק הדין כתב השופט ארנברג: "אני מאמין לגרסתה, אשר לא נסתרה, ולפיה התובעת עברה התעללות בבית המשפחה האומנת". בהחלטתו העיר השופט כי "העובדים מטעם העירייה היו יכולים וצריכים לצפות סיטואציה כזו, שבה משפחת האומנה תגרום לתובעת נזק אם היא אינה מטפלת בה ומשגיחה עליה כראוי".

השופט סיכם כי העירייה התרשלה בתפקידה, החל מהמלצתה על משמורת ובדיקת מסוגלות המשפחה האומנת, דרך חוסר ההדרכה למשפחה וכלה בפיקוח הרופף והשטחי. נוסף לכך פסק השופט כי האב לא מילא את חובותיו, ולכן קבע כי יש לקבל את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד האב.

מהעירייה נמסר בתגובה: "העירייה קיבלה בימים האחרונים את פסק הדין. נלמד את פסק הדין ונבחן את צעדינו בהתאם".

לפסק הדין בעניין פלונית ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

ילדה, עברת פגיעה מינית? משרד הסעד יעניש אותך על כך

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 11, 2010


כך עולה מן התחקיר שפורסם השבוע ע"י ליאת שלזינגר מעיתון מעריב, תחקיר על נערות שנשלחו למוסד הסגור מסילה של משרד הרווחה, רובן ללא עבר פלילי. חלקן הגיעו לכליאה במעון הסגור עקב התעללות מינית ופיזית שספגו בסביבה בה גדלו. אחת התופעות המטרידות ביותר כשמדובר במוסד שיקומי היא העובדה שנערות רבות מגיעות ל"מסילה" ללא תיקים במשטרה, אך יוצאות ממנו עם רישום פלילי עשיר, ובמקום לשקמן במסגרת הקהילה כלא אותן משרד הסעד במעון מסילה ודרדר אותן לזנות ולפתיחת תיקים פליליים נגדן למרות עברן הנקי.

למעון "מסילה" נשלחות נערות אשר חלקן קורבנות של תקיפה מינית. הן אמורות לקבל טיפול שיקומי שיכשיר אותן להשתלבות מחדש בחברה. מסמכים פנימיים ודוח חמור של הסנגוריה הציבורית חושפים: הבנות ננעלות בבידוד למשך שעות ארוכות ללא גישה לשירותים, נענשות דרך קבע באלימות, נשלחות למעצר משטרתי, אפילו נאסר עליהן לשמוע מוסיקה בשפה זרה. התוצאה: הצתות, התפרעויות ותיקים פליליים.

אז מה הפלא שהן כבר מעדיפות את כלא נווה תרצה?

מתוך דוח הסנגוריה הציבורית אשר מותח בקורת קשה על התנהלות מוסד מסילה:
"משיחות שקיימנו עם הנערות עולה כי מדובר במספר רב של מדריכים גברים, המתנפלים על הנערה ומצמידים אותה לרצפה, תוך שהם משכיבים אותה על בטנה ויושבים על גבה. נערות סיפרו כי לעיתים כיפוף היד מאחורי הגב הוא עד העורף באופן המכאיב לכתפיים ומפרקי הידיים".
אחת הנערות נזקקה לטיפול אורטופדי רפואי לאחר הפעלת שיטת ההולדינג, שיטה אלימה בה תומכת העובדת הסוציאלית ופקידת הסעד הראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי.

מתוך דוח הסנגוריה הציבורית:
"במסילה שוהות נערות אשר נשכחו מלב החברה הישראלית. החברה שהחליטה להגן עליהן מפני סביבה פוגענית כלאה אותן במעון דמוי כלא באמתלה של 'טיפול', כשהמטפלים אינם יודעים אם הטיפול אפקטיבי, ולא עושים דבר גם כשברור להם כי אינו אפקטיבי".

עדותה של מיכל, נערה שעברה את גהינום מסילה:
"לפעמים, כשנכנסתי לחדר ה'בטוח', היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות לפני, לפעמים את חייבת לעשות על הרצפה בחדר את צרכייך, פשוט כי אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים".

עו"ד נוחי פוליטיס:
"מנהל המוסד, שלמה שוהם, הודה שמבחינה טיפולית יש הרבה נערות שאין לו מה לתת להן. מה זה, מחסן של נערות שמאופסנות שם עד שהצו שלהן נגמר בגיל 18?"

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

ניתן לתבוע פקידת סעד על רשלנות אישית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 30, 2010


לנוכח התופעה הנרחבת בה קיים ריבוי מקרי רשלנות של פקידי סעד ממשרד הרווחה, מקרים בהם הוציאו ילדים מן הבית שלא לצורך וגרמו להם נזקים משמעותיים עקב הניתוק מן המשפחה, או לחילופין פקידי סעד שהתעלמו ממצב סיכוני אמיתי בו היו שרויים ילדים ועקב כך הילדים נפגעו בידי האחראים עליהם, נשאלת השאלה,

האם ניתן להגיש תביעת נזיקין אישית נגד עובד ציבור, בכלל זה עובד סוציאלי ממשרד הרווחה שהתרשל במילוי תפקידו?

התשובה חיובית, ניתן לממש אחריות של עובדי ארגון ממשל ציבורי באמצעות בית המשפט.

סעיף 7א' בפקודת הנזיקין קובע כי:

"…לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור…"

רוצה לאמר, חסינות של עובד ציבור, לא תחול באם המעשה נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. הסייג מעמיד דרישה של יסוד הנפשי הנדרש לשלילת החסינות והוא כי המעשה נעשה ביודעין, לצד כוונה לגרום לנזק, או לחילופין אדישות לאפשרות גרימתו במעשה.

במהלך השנים האחרונות מקובל לתבוע את הארגון הציבורי בלבד ולא את האנשים שפעלו בצורה בלתי נאותה. מבחינת טובת הצבור לדרך זאת יש שני חסרונות:

1. כאשר הארגון מפסיד במשפט ומשלם פיצוי על נזק, מי שנושא בעלות הפיצוי הוא הצבור, שמתקציבו יורד סכום הפיצוי לאדם שנפגע

2. האנשים שגרמו לנזק אינם מקבלים היזון חוזר שלילי למעשיהם.

מסקנה: הדרך של תביעת הארגון הציבורי אולי מאפשרת לנפגע לקבל פיצויים מהירים יותר אבל מבחינת הצבור עדיפה הדרך של תביעה אישית של עובד ציבור, כי היא מייצרת הרתעה מפני מעשים לא נאותים.

מקרה א' – יואל לוביאנקר שתבע את עובדי מס רכוש

מתוך אתר התנועה למען איכות השלטון בישראל

תכליתו וההצדקה לקיומו של כל ארגון בממשל הציבורי הינם להעניק לאזרחים שירות מסוים. ישנם אנשים המועסקים בממשל הציבורי אשר מקלים ראש ומזלזלים בתפקיד השירות לציבור המוטל עליהם.

לעתים (קרובות מידי בישראל) גורמים אנשים אלה אף לנזקים כספיים ממשיים לציבור, אותו הם אמורים לשרת, או לארגון המעסיק אותם.

בישראל אין הממשל נוהג למצות את הדין עם אותם אנשים המסבים נזקים לארגון הציבורי בו הם מועסקים, ואף נוטה להגן עליהם כאשר הציבור הרחב אשר ניזוק על ידם מנסה להגיש תביעה נגדם בבית המשפט.

המצב בישראל בענין נשיאה באחריות לתוצאות התנהלות בלתי נאותה רחוק מלעודד, מה שמדגיש את הצורך בכך שעל הציבור להתגייס למאבק על כך שתהיה נשיאה אמיתית בתוצאות התנהלות בלתי נאותה של האנשים המועסקים בשירות הציבורי.

האירוע הבא התרחש בשנת 1986, ומדגים מה בכוחו של אזרח לעשות.

בעקבות תביעה שהגיש אזרח נגד פקידים במס-רכוש קבע שופט בית משפט השלום בתל-אביב, נתן עמית: עובדי צבור חייבים באחריות לרשלנותם.

ליואל לוביאנקר, תושב תל-אביב, יש חלקות אדמה. יום אחד הופתע לקבל הודעה ממס רכוש, לפיה השומה שעליו לשלם היא 2,472 שקל לכל מ"ר. לוביאנקר מיהר למשרדי מס רכוש, כדי לברר, אולי נפלה כאן טעות. לגבי חלקה אחת טען לוביאנקר, כי כעת היא אינה ברשותו, כיוון שהופקעה על ידי העירייה. החלקה השנייה נמצאת לדבריו, באזור המיועד לתכנון מחדש; הקרקע בו הוקפאה, ועל כן אין חובת תשלום מס. בנוסף לזאת – בעל המחצית השנייה של אותה חלקה נדרש לשלם – ושילם- סכום נמוך בהרבה ממה שנדרש מלוביאנקר. לתדהמתו, הייתה תשובתם של שני פקידי מינהל מס רכוש, חיים מאירי ויצחק בר ( שנפטר בינתיים ), זהה: "השומה נראית לנו סבירה בהחלט".

לוביאנקר לא ויתר ופנה לועדת ערר. זו הורידה את שווי החלקות לצורך חישוב המס מ- 2,472 שקל ל- 700 שקל למ"ר. בעקבות זאת הגיש לוביאנקר לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה אישית נגד שני הפקידים.

בתביעתו טוען לוביאנקר, כי פקידי מס-רכוש לא קראו כלל את השגותיו, לא דנו בנימוקים והתרשלו באופן חמור בתפקידם. עוד נאמר בכתב התביעה, כי התנהגותם של הפקידים מהווה זלזול בתפקידם ולעג לסדר הציבורי.

פרקליטות מחוז תל-אביב ביקשה מבית המשפט למחוק את התביעה על הסף שכן, לטענתה, אי אפשר לתבוע אישית פקידי מדינה, מאחר ומעמדם הינו מעמד שיפוטי ויש להם חסינות. טענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט. השופט נתן עמית קבע בפסק דין עקרוני, כי עובדי ציבור חייבים באחריות לרשלנותם.

בית המשפט חייב את שני פקידי מס-רכוש ( ובמקרה של בר, את עזבונו ) לשלם אישית, פיצויים על רשלנותם, ובנוסף לכך חייבם לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.

מענין לשים לב לכך, שעורך הדין שייצג את מר לוביאנקר לא בחר לתבוע את המדינה, כפי שמקובל כיום בפרקטיקה המשפטית, אלא את העובדים עצמם. כמו כן, חשוב לציין שבית המשפט לא קבל את טענת הפרקליטות על כך שלעובדים יש חסינות, וקבע כי עובדי ציבור חייבים באחריות אישית לרשלנותם, ומשזו הוכחה, כל שנותר הוא רק לאמוד את הנזק שנגרם עקב כך ולחייבם בפיצויים נאותים.

מקרה ב' – פקידת הסעד עינת צור נדרשה לתשלום פיצויים עקב רשלנותה

פקידת הסעד עינת צור נתבעה באופן אישי יחד עם פק"סית אחרת בשם רות פרל לשלם פיצויים לאב גרוש עקב רשלנות מצידן. בית המשפט פסק לטובתו וחייב אותה בתשלום נזיקין על סך 17,800 ₪.

נציין אף כי העובדת הסוציאלית עינת צור הורשעה בשנת 2003  בתאונת פגע וברח. בגזר הדין נכתב:

"…פגעה הנאשמת בשני הולכי רגל, שהיו על מעבר חציה והיא גרמה להם חבלות. הנאשמת הגם שהיתה מעורבת בתאונה, כאמור לעיל, נטשה את המקום, בלא למסור את פרטיה לנפגעים ובלא להגיש להם עזרה…מזירת התאונה נסעה הנאשמת לביתה. ברם, זמן קצר לאחר הגעתה הביתה, הדביקו אותה שוטרים, שחשו ללכוד את הנאשמת, על פי פרטי מכוניתה שנמסרו על ידי עוברים ושבים…"

מקרה ג' – נפגעת רווחה נגד עובדת סוציאלית בכוכב יאיר

בשנת 2008 תבעה יעל שרר באופן אישי את מנהלת לשכת הסעד בכוכב יאיר, הגב' בלהה אגוזי, אשר בשל אדישותה גרמה נזק למטופלת. נשיאת בית המשפט המחוזי, הילה גרסטל הסירה את חסינותה של עובדת הציבור וקבעה כי ניתן לתבוע באופן אישי עובדת סוציאלית שהתרשלה בתפקידה – תיק א. 07-09-3129

סיפורה של יעל שרר כאן בקישור הזה

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , | 4 Comments »

החוקר שחר וחברו מיכה פלד ממשטרת גבעתיים-רמת גן תופרים תיק לחף מפשע

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 23, 2010


צפו בעדות מצמררת של חקירה במשטרת גבעתיים, שלוחה של משטרת רמת גן שכמעט הובילה להרשעתו של אדם חף מפשע. עובדת סוציאלית חסרת שיקול דעת התלוננה על החשוד במשטרה. בחקירה הוא מואשם כי אנס קשיש וכמעט נכנס ל-20 שנה בכלא.

תפירת תיקים פליליים לאזרחים תמימים היא דבר שבשגרה במדינת ישראל. גם אנשי "חינוך" תופרים תיקים להורים שאינם מוצאים חן בעיניהם. כך ניסתה סגנית המנהל בבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, שרונה קאפח, לתפור תיק לאם חד הורית ובו היא מעלה חשד כי "את בתה של האם דגדג גבר דמיוני עירום", קאפח כמעט הרסה משפחה שלמה.

הכתבה אשר שודרה אמש בערוץ 2.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

חובת הדיווח או חובת הניפוח?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 19, 2010


הילד אכל בחדרו במקום במטבח? המורה בגבעת שמואל תדווח על כך לעובדת סוציאלית.

על חובת הדיווח הפרועה בה נוקטים אנשי חינוך בגבעת שמואל ככלי נשק נגד הורים שאינם מוצאים חן בעיניהם.

פעם, כשמורה היה נתקל בקשיי התמודדות עם תלמיד, הוא היה פונה להורה ולממונים עליו במשרד החינוך. היום, כשמורה נתקל בקשיי התמודדות עם תלמיד, הוא פונה הישר למשרד הסעד (משרד הרווחה) מאחורי גבו של ההורה.

שרונה קאפח, סגנית מנהל בבית ספר דתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, מורה דתית תושבת העיר החרדית אלעד.

קאפח דיווחה לעובדת סוציאלית מן המחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל כי ילדה לאם חד הורית אכלה בחדרה במקום במטבח, וזאת בתואנה כי "היא מחוייבת לדווח על מקרה כזה לרשויות הרווחה"…

צפו בסרטון והפנימו מה מתפתח במדינה הזו מתחת לאף שלכם.

קישורים נוספים בנושא:

הכתבה "נופלים בין הכיתות"  ומכתב האיומים של שרונה קאפח

פנימיות הן גן עדן לפדופילים – מכיל הקלטה על משרד הסעד בגבעת שמואל

על אנשי חינוך שמשפילים תלמידים

אלימות מילולית של מורים כלפי תלמידים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

פנימיות משרד הרווחה הן גן עדן לפדופילים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 4, 2010


התעללות מינית בילדים – סודות שמשרד הרווחה לעולם לא יגלה לכם.
סרטון הכולל גם הקלטה של פקידת סעד ועדות של אם חד הורית בכנסת, אשר בנה נלקח בכפיה ע"י משרד הרווחה למתקן חירום סגור, וזאת במסגרת השדולה שהקימה ח"כ מרינה סולודקין נגד הוצאת ילדים בכפיה מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

עוד על זוועות המוסדות הסגורים של משרד הסעד – הפעם על מוסד בית אפל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 26, 2009


מוסד בית אפל כיום, בחוץ פרחים, בפנים עשבים שוטים

מוסד בית אפל כיום, בחוץ פרחים, בפנים עשבים שוטים

לאחרונה יצא לי לשוחח עם בחור בשנות ה – 40 לחייו, ובמהלך השיחה התברר כי הוצא מביתו בגיל 3 ע"י פקידי סעד למוסד בית אפל בגן יבנה יחד עם אחיו ושהה שם עד גיל 15. הבחור הוצא מהבית רק משום שמשפחתו היתה עניה וברוכת ילדים ועובדים סוציאלים שכנעו את האב לחתום על מסמכי הסכמה בטענה כי זה רק "לטובתו של הילד", ובבית 3 חדרים זה לא מספיק לילדים…. הוריו היו עולים חדשים. במוסד הופרדו האחים וכמעט לא היה ביניהם קשר.

הבחור גולל בפני את סיפורו על קצה המזלג כשהוא שנוק מדמעות, ואמר לי כי אינו רוצה לשוחח על כך לעולם משום שעדיף לו להדחיק את העבר הנורא מאשר להיזכר בתופת שעבר במקום. הוא סיפר לי על אירועים שהם רק "קצה הקרחון" כדבריו, ונמנע מלתאר דברים איומים הרבה יותר שקרו שם משום הקושי שבדבר. הנה מקצת האירועים הטראגים שעבר:

בתקופה המדוברת, גבי קונפינו, כיום מנהל את מוסד בית אפל, אף הוא היה חניך בבית אפל דאז בניהולו של אדם בשם יעקב יעקובי. המנהל עצמו היה אדם נחמד, לדבריו, אך התעלם מההתעללויות שעברו החניכים במוסד שלו.

סדר היום במוסד היה מאד קשוח וספרטני.
החניכים עברו מדי יום ביומו מכות והשפלה מדי המדריכים. רבים מן המדריכים היו בעצמם נערים בני 17 – 18.
אחד המדריכים, ג'קי שמו, ביצע מעשי אונס סדרתיים בילדים בני 8-9, עליהם היה אחראי. ביתני המגורים היו מלבניים, פרוזדור ארוך עבר במרכז כל ביתן כאשר משני צדיו היו חדרי הילדים, בכל חדר 8 ילדים. בסוף המסדרון היה החדר של המדריך האחראי על הביתן. המדריך האנס היה פותח מדי פעם מעין דוכן סדקית קטן, מוכר לילדים ממתקים בזול מדמי הכיס שקיבלו מהוריהם, קונה את ליבם של הילדים, משמש להם אוזן קשבת ועל הדרך גם אונס אותם. צרחות הילדים הנאנסים נשמעו עד לקצה השני של המסדרון. כולם ידעו אך שתקו. אחת הנערות נכנסה ממנו להריון וכך התגלה המקרה.

הילדים היו משתינים מדי פעם במיטה מפחד וחרדות, המזרונות היו ספוגים בשתן. ילדים שהשתינו קיבלו עונשים כבדים. באחד הימים ילד שהשתין קיבל עונש כבד במיוחד. המדריכה הכריחה את שאר הילדים להשתין לו בפה למען יראו וייראו, טראומה הן לילד עצמו והן לילדים שהשתינו לו בפה.

בגדים חדשים לעולם לא קיבלו למעט במקרה אחד, כאשר הגיעו התורמים למוסד. אז הם היו קונים להם חולצות חדשות, מעמידים אותם בשורה מול התורם דאז, מר אפל, מכריחים אותם לחייך ולהעמיד פני מאושרים, וכאשר היה שואל אותם על המוסד היום תמיד עונים לו כי הם שמחים שנפל בחלקם לגור במוסד כזה.

ילדי המוסד למדו בבית הספר המקומי בגן יבנה, וכל יום אולצו ללכת מספר קילומטרים עד לבית הספר, לעיתים בגשם, בבוץ ובכל תנאי מזג אויר. הם היו יושבים בכיתה, מסתכלים בשקיקה על האוכל שהביאו ילדי המשפחות המקומיות לכיתה, שומעים את המילה "אבא" ו"אמא" מחבריהם לכיתה, חולמים ומפנטזים לחזור הביתה. בית הספר, לדבריו, היה המפלט היחידי שגרם לו להיחלץ לכמה שעות מן הגהינום, משום שרק המקום הזה הקנה להם קשר כלשהו לעולם החיצון, וזאת באמצעות חוויותיהם של הילדים האחרים שחיים עם משפחתם, ושם בעצם הבין לדבריו שהחיים שהוא חי במוסד אינם חיים נורמליים.

מספר פעמים ניסו לברוח מן המוסד, אך ללא הועיל, המשטרה תמיד תפסה אותם. באחד הימים שברו מספר ילדים מן המוסד את חלונות בית הספר על מנת שתגיע משטרה, תוציא אותם מן המוסד ותיקח אותם למקום אחר, מחוץ למוסד, שם יהיה קל להם יותר לברוח, אך גם באירוע הזה נתפסו כולם והוחזרו למוסד.

לכל ילד במוסד היה מספר וכך הוא היה מזוהה. על בגדי הילדים לא היו רושמים את שמות הילדים אלא את המספר שלהם. לעיתים היו מדביקים תווית של בד על הבגד ועליה תפור המספר של הילד. הוא טוען שהוא כילד תמיד הרגיש שהוא חי כמו שחיו בשואה.

לילדים היו כינים באופן קבוע, המדריכים היו מעמידים אותם עירומים בשורה מול המקלחות שנראו לדבריו כמו המקלחות בשואה, מתיזים על ראשם נפט במכשיר של פליט ומן הראש היו יוצאים לדבריו גדודים של כינים. אחר כך היו מסבנים אותם בליפה לבנה גסה שורטת וכואבת, כמו זו בה משתמשים כיום עובדי הנקיון (לא הליפה הצהובה שגדלה בשיחים)

היתה במוסד מלחמת הישרדות קשה, היו הרבה גניבות ואם הוא היה משיג פירות כמו אגס או תפוח, הוא היה חופר בור קטן ומחביא אותם באדמה משום שבחדר היו גונבים לו את זה.

למרבית הילדים היו ציונים נמוכים בלימודים משום שהם לא היו יכולים להתרכז והיו חושבים ומפנטזים כל הזמן על הבית. הוא עצמו ידע את לוח הכפל רק בכיתה ח'.
פעם ב3-4 שבועות היה יוצא הביתה. להוריו לא סיפר על הזוועות במוסד על מנת לא לצער אותם ולגרום להם לרגשי אשמה.

סוף דבר:

מבין בוגרי המחזור שלו במוסד הוא בין היחידים שיצא משם שפוי, רוב החוסים בבית אפל הידרדרו לפשע, זנות ומחלות נפש.
באחד הימים, כאשר היה חייל, הסתובב עם כמה חברים באזור של בתי בושת בתל אביב. שם נתקל בבחורה מוכרת לו. החברים המשיכו למקום אחר אך הוא עצר וחזר אחורה לאזור בתי הבושת לאתר את הבחורה. הוא איתר את הבחורה שעבדה שם כזונה, הבין כי זו אישה שגדלה איתו כילדה בבית אפל. הוא קרא בשמה, והיא הסתובבה. הם בכו אחד על כתפי השני, היא הזמינה לו מונית הביתה ואמרה לו כי אינה רוצה להיזכר יותר במקום הנורא הזה.

השיחה נקטעה משום שהוא לא יכל להמשיך. הוא בכה בכי תמרורים כשנזכר שוב שוב על היותו פעוט בן 3 שוכב לבד במיטה במקום רע ומנוכר, בוכה לחיבוק של אמא ואבא ואף אחד לא שומע אותו והוא לא מעניין אף אחד.

קישורים נוספים:

פנימיות הן גן עדן לפאדופילים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 25 Comments »

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים מביתם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 5, 2009


האזינו לרואה חשבון יעקב אליה, אשר כתב את הספר "ילדים רחוקים" ומשוחח עם יעל צדוק בתכנית "השעה האזרחית" ברשת א', על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מביתם ע"י משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

המח המעוות של עובדי רווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 26, 2009


הורים מאריזונה הואשמו בהתעללות מינית בבנותיהם רק משום שצילמו אותן עירומות באמבטיה. עתה הם תובעים את משרד הרווחה והמשטרה על שהרסו להם את המשפחה. חשבתם שזה קורה רק באמריקה? טעיתם.
צפו עד סוף הסרטון כי גם בישראל יש מוחות מעוותים כאלו. העובדת הסוציאלית אורלי רובין בן אסולין ממרכז החירום ויצו הדסים בשרון האשימה אמא בכך שפרסמה באינטרנט את תמונת בנה בן ה-6 ללא חולצה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »