הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘השירות למען הילד’

כך נקבעים מספרי ת.ז. של ילדים מאומצים בישראל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 29, 2015


כאשר ילד בישראל נשלח לאימוץ, כל הפרטים שלו משתנים למעט תאריך הלידה שלו.

גם מספר ת.ז. של הילד משתנה.

בניגוד למה שחושבים, למספר ת.ז. החדש של הילד אין ספרה מיוחדת או מאפיין הייחודי לילדים מאומצים. זהו מספר רגיל לגמרי ללא שום קוד סודי או ספרת בקורת סודית.

בכדי להבין כיצד משתנה מספר ת.ז. נסביר קודם כיצד נקבע מספר ת.ז. של ילדים לא מאומצים.

כיצד נקבע מספר ת.ז. של ילד לא מאומץ

רשות האוכלוסין מעבירה לבתי החולים פנקסים ובהם 25 הודעות לידה. בכל הודעת לידה מודפס מספר זהות קבוע. מספרי זהות הם מספרים סידוריים עוקבים שרצים בזה אחר זה. כל בית חולים מקבל אספקת פנקסי הודעות לידה לפי מספר הלידות שהיו בו בשנה הקודמת.

כאשר נולד תינוק, בית החולים משלים בהודעת הלידה את הפרטים על הרך הנולד והוריו, כך שמי שנולד סמוך ללידה שלכם באותו בית החולים נושא כנראה מספר עוקב למספרכם.

בכפוף לחוק מרשם האוכלוסין, פרק ב', סעיף 6(א), הודעה על לידה מועברת ע"י בית החולים לרשות האוכלוסין לא יאוחר מ-10 ימים מיום הלידה, לצורך רישום פרטי התינוק והוריו במרשם האוכלוסין של משרד הפנים.

ספרת הבקורת במספר ת.ז.

הספרה התשיעית מימין במספר הזהות היא ספרת ביקורת, שהוצגה לראשונה בתחילת שנות ה-80. היא נקבעת באמצעות אלגוריתם שמבצע חישוב מתמטי של כל שמונה הספרות לפי נוסחה אחידה, וממנו מתקבלת ספרת הביקורת.

ספרת הביקורת נועדה לבדוק שאכן המספר הוא מספר ת.ז. ולא סתם מספר, על מנת שלא יהיה זיוף, שינוי או טעות של המספר. ספרת הביקורת מאפשרת למחשב להתריע במקרים שבהם הוקלד מספר זהות שגוי. האלגוריתם לחישוב ספרת הבקורת הינו גלוי לציבור ומובא בקישור הזה.

כיצד נקבע מספר ת.ז. של ילד מאומץ

לרשות האוכלוסין של משרד הפנים יש סניפים של לשכות אוכלוסין ברחבי הארץ. מבחינת הרשויות, אימוץ הוא כמו לידה מחדש, ולכן לצורך הענין, כל לשכת אוכלוסין מתנהלת ברישום מאומץ כמו בית חולים. לכל לשכת אוכלוסין מקומית מוקצית סדרה של מספרי ת.ז. עוקבים המיועדים לצורך רישום ילדים מאומצים. לסדרות אלו אין מאפיינים ייחודיים, והן דומות לכל מספר ת.ז. של ילדים שלא אומצו.

כאשר ההורים המאמצים מקבלים צו אימוץ, הם מגיעים ללשכת האוכלוסין המקומית במקום מגוריהם לצורך רישום הילד המאומץ במשרד הפנים. ההורים מגיעים ללשכה עם צו אימוץ עליו רשום שמו החדש של הילד, במידה והחליטו לשנות את השם המקורי (אם הילד לא אומץ מייד לאחר לידתו וניתן לו שם ע"י האם היולדת). ההורים המאמצים לא חייבים לשנות את השם המקורי של הילד, ואם החליטו להשאירו על כנו, שמו המקורי של הילד ייכתב בצו האימוץ.

לעומת זאת, מספר ת.ז. חייב להשתנות, ולכן עם הצגת המסמכים הנדרשים בלשכת האוכלוסין, משנה פקיד הרישום את ת.ז. של הילד, נותן לו מספר ת.ז. חדש מתוך רשימה שהוקצתה לו עבור ילדים מאומצים, וגורע את המספר הישן ממאגר מרשם האוכלוסין. פירוט על נוהל רישום ילדים מאומצים במשרד הפנים מובא בקובץ הזה.

לכן, מאומצים שלהם מספרי זהות מאותה סדרה הם מאומצים אשר הוריהם המאמצים מתגוררים באותו אזור ושייכים לאותה לשכת אוכלוסין.

תאריך לידה של הילד, כאמור, אינו משתנה לאחר האימוץ.

בעוד שבמספרי זהות עוקבים של ילדים לא מאומצים אנו נמצא שהם נולדו באותו יום או ביום העוקב ובאותו בית חולים, הרי שבמספרי זהות עוקבים של ילדים מאומצים אנו נמצא לרוב שהם לא נולדו באותו יום, וגם לא ביום העוקב ואפילו לא באותו חודש ולא באותה שנה, כי הילד המאומץ הבא בתור שנרשם באותה לשכת האוכלוסין וקיבל את המספר הבא בתור בסדרה, אומץ בגיל שונה מן הילד המאומץ הקודם לו שנרשם.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , | 3 Comments »

אימוץ בין תרבותי אינו לטובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 11, 2012


מחקרים בכל העולם מראים באופן עקבי כי כאשר הילד מאומץ ע"י משפחה שהיא בעלת מורשת תרבותית, דתית, אתנית, הסטורית ושפתית שהיא שונה ממורשתו המקורית, כך יתגלו יותר קשיים באימוץ.

הפשטת זהותו של הילד משורשיו ומורשתו

קשיי האימוץ בולטים בעיקר באימוצים הבין-ארציים בהם מאומצים ילדים שרובם מגיע ממדינות חבר העמים לשעבר, ילדים שהם בעלי מראה, דת, תרבות ומורשת שהיא שונה לחלוטין מן המורשת של המשפחה הישראלית המאמצת. קשיים אלו מסלימים בגיל ההתבגרות, עת הילד מגבש את זהותו (עיין ערך תיאוריית זהות האני של אריקסון). די לראות את הקונפליקטים המתפרצים בעבודת השורשים שעושים ילדים מאומצים בד"כ בכתה ז'. הם כותבים על השורשים של הוריהם המאמצים, אך לא על השורשים שלהם עצמם, משום שהאימוץ הפשיט אותם מזהותם, וניתק אותם לחלוטין ממורשתם. מהלך זה, לא רק  שגורם לתלישות, הוא גם גורם לעיתים לקונפליקטים פנימיים, כי מה אמור להרגיש ילד בלונדיני תכול עיניים, ממוצא אוקראיני, שכותב עבודת שורשים, ואשר אומץ ע"י משפחה ישראלית יהודית שאבותיה נרצחו במלחמת העולם ע"י אוקראינים?


ילדים אתיופיים מועברים למשפחות לבנות בניגוד לאמנת זכויות הילד

גם באימוצים המקומיים לא בוחלים עובדי משרד הרווחה בשום אמצעי לניתוק הילד ממורשתו הביולוגית. הם מעבירים ילדים לאימוץ במשפחות שונות לחלוטין במנטליות שלהן ממשפחות המקור, ובכך גורמים נזקי זהות קשים לילדים המאומצים.

כך תוכלו לראות ילד חילוני שמועבר לאימוץ במשפחה דתית או חרדית, או ילד ממוצא רוסי שמועבר לאימוץ במשפחה שאינה דוברת רוסית. המצב חמור כפליים כשמדובר בילדים אתיופיים שמאומצים ע"י הורים לבנים, זאת משום שילד אתיופי כזה אף לא יכול להסתיר את עובדת אימוצו. האימוץ כתוב לו כמו שלט על המצח לכל מקום אליו ילך, משום שהוא נבדל בחזותו מן המשפחה הלבנה.

כך תוכלו לראות למשל ילדה אתיופית שאומצה ע"י איזו פרופסור אשכנזיה דתיה ובעלה, שלהם יש 3 ילדים ביולוגים ועוד ילד מאומץ לא אתיופי. אז כשהילדה הולכת ברחוב עם 6 בני משפחתה הלבנים, בעוד היא בעלת עור כהה, ברור שהיא תרגיש שונה ובמיעוט. או שתי ילדות אתיופיות שאומצו ע"י רווקה מזדקנת, פסיכולוגית לבנה שעובדת עם משרד הרווחה.

יש כאלו שיטענו שאין כמעט משפחות אתיופיות מאמצות, אבל ברור לכולנו שמשרד הרווחה משקר, משום שמשרד הרווחה מתעלם באופן עקבי מן המשפחה המורחבת של הילד. קחו למשל את המקרה של תינוק אתיופי שמועמד לאימוץ כי אמו הביולוגית אינה כשירה לטפל בו. הדודה, אחות האם, היא בעלת תואר אקדמי, שירתה בצבא, עובדת וחיה עם בן זוג מעוניינת לאמצו, אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, ראו קישור כאן על המקרה.

משרד הרווחה מודע היטב להשלכות השליליות של מדיניות האימוץ הקלוקלת שלו, שאגב מנוגדת לאמנת זכויות הילד,הקובעת בסעיף 8 כי על המדינה החתומה על האמנה לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לאומיותו וקשרי המשפחה שלו. משרד הרווחה מצפצף על אמנת זכויות הילד, וממשיך להתעלם מטובתו של הילד. למה? משתי סיבות עיקריות:

  1. כי השירות למען הילד צריך להצדיק את קיומו, ולשמר את המשרות המיותרות של העובדים הסוציאליים שחוטפים ילדים לאימוץ. פקידת סעד חנה סלוצקי הידועה לשמצה אמרה כי העובדים הסוציאליים אינם מסתובבים ברחובות ומחפשים ילדים להוצאה מן הבית. ובכן, היא הסתירה את האמת, משום שעובדים סוציאליים פרוסים באופן תדיר בבתי ספר, והם אף מסתובבים דרך קבע בבתי חולים, לאתר אמהות שבאות ללדת בגפן על מנת להפעיל עליהן לחץ למסור את ילדיהן לאימוץ.
  1. כי התור של המשפחות שרוצות לאמץ ארוך כאורך הגלות. המשפחות המאמצות האמידות הללו יוצרות לחץ על משרד הרווחה למסור את התינוקות להן ולא למשפחתו המורחבת של התינוק. עובדי הרווחה אינם פועלים לטובתו של הילד כי אם לטובתה של המערכת, והמטרה שלהם היא להביא את המערכת שלהם למצב של שיווי משקל.

הישוב כוכב יאיר כדוגמא לכשלון מודל האימוץ

די לראות את תוצאות האימוץ העגומות בדוח לשכת הרווחה של הישוב כוכב יאיר, למשל, כדי להבין שמדיניות האימוץ הכפוי של משרד הרווחה היא בניגוד גמור לטובתו של הילד.

כוכב יאיר כידוע לכם הוא ישוב ברמה סוציו אקונומית גבוהה. האשכול הסוציו אקונומי של כוכב יאיר הוא ברמה 9 מתוך 10. מכך ניתן להסיק שבישוב זה אין אוכלוסיה רבה המטופלת בלשכת הרווחה.

שיעור הילדים המאומצים הוא כ- 0.3% מכלל האוכלוסיה. למרות זאת, בדוח של לשכת הרווחה של כוכב יאיר (כאן בקישור הזה) דווח כי בשנת 2008 טופלו בלשכה 11 ילדים עם בעיות התנהגות ועוד 6 ילדים מאומצים. כלומר מתוך 17 ילדים עם בעיות התנהגות, 6 מהם היו מאומצים. במלים אחרות, כ- 30% מן הילדים שטופלו על רקע בעיות התנהגות בכוכב יאיר היו ילדים מאומצים למרות שחלקם היחסי באוכלוסיה הוא 0.3% בלבד.

אימוצים שנכשלו

אימוץ שנכשל מוגדר כאימוץ בו ההורה המאמץ החליט להעביר את הילד לטיפול המדינה, או שהמדינה בכפיה הפקיעה את הטיפול מן ההורה המאמץ.

באנגלית המינוח לאימוץ שנכשל הוא Adoption Disruption  או Adoption Dissolution או Adoption Breakdown

בדוח של המועצה הלאומית לשלום הילד, בעמוד 100 בקישור הזה, מצוין כי 1.7% מילדי הפנימיות הם ילדים מאומצים. שיעור זה גבוה יותר מפי 3 משיעורם באוכלוסיה. ההגיון המעוות של עובדי הרווחה אומר שאם הילד יועבר לאימוץ, אז הוא יקבל את כל צרכיו מן המשפחה המאמצת ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, והילד יפרח, ואולם בפועל המודל הזה נכשל, משום שילדים מאומצים רבים נפלטו מן המשפחות המאמצות אל הפנימיות, ושיעורם בפנימיות גבוה יותר משיעורם באוכלוסיה.

בשנת 2009, אמרה אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, בראיון לעיתון "לאשה" כי כ-10% מן הילדים שנמסרים לאימוץ בישראל אינם מתאקלמים במשפחה ומועברים ממנה. לפחות מחציתם נקלטים במשפחה אחרת.

לאחרונה הגישה ח"כ מרינה סולודקין יחד עם ח"כ שלמה מולה, הצעת תיקון לחוק הנוער, הקובעת כי ילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, ואשר מתנהל בה אורח חיים הזהה או דומה לאורח החיים שהוא מכיר. כאן בקישור הזה.

אוקראינה נסגרה לפני שנה לאימוצים של פעוטות, אך אימוצים בין ארציים ממשיכים להתבצע מרוסיה לישראל. אנו תקוה כי הגברת סולודקין תהיה עקבית באג'נדה שלה, ובשל קשריה ברוסיה תפעל גם לסגירת האימוצים הבינלאומיים מרוסיה לישראל, אשר אינם משרתים את טובת הילד מאותם טעמים שהיא עצמה ציינה בהקשר לאימוצים המקומיים.

בנוסף, מרבית האימוצים מחו"ל נוגדים את עקרונות האימוץ הבין ארצי של אמנת האג, משום שבאמנה זו מצויין שרק לאחר שעשו את כל הבדיקות הנדרשות, והגיעו למסקנה כי  ילד אינו יכול לגדול בארץ המוצא שלו, אזי יש להוציאו לאימוץ בין ארצי. בפועל, בשל הסחר בילדים, (22,000 יורו משלם כיום הורה ישראלי עבור ילד רוסי), ילדים רבים מועברים ממדינות אלו למדינות שונות בעולם, ללא שנבדקה אופציית האימוץ המקומי. מאחר ואוקראינה ורוסיה אינן חתומות על אמנת האג, אז תעבורת הילדים משם למדינות אחרות בעולם עובדת בהילוך גבוה, כמו פרה חולבת.

ומה קורה בחו"ל

גם בחו"ל מצב האימוצים הוא בכי רע.

בארה"ב בה מספר הילדים עד גיל 18 עומד על כ-75 מליון ילדים,  יש כחצי מליון ילדים בבתי אומנה, כלומר 0.67% מן הילדים האמריקאים חיים מחוץ לבית.

מאידך, בין 10% ל-25% מן האימוצים בארה"ב נכשלים, וכשליש מן האימוצים בבריטניה נכשלים.

שימו לב ששיעורים אלו גבוהים בהרבה משיעור הילדים הביולוגים שהוצאו מן הבית (0.67%), כלומר, אם אתה ילד מאומץ, יש סיכוי גבוה הרבה יותר שתוצא מן הבית המאמץ מאשר אם אתה ילד ביולוגי, ובמלים אחרות, הבית המאמץ מהווה בד"כ תחליף גרוע לבית הביולוגי.

המסקנה הזו מגובה גם במחקר הענק של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), שקבע שעדיף לילד לגדול במשפחה "הרוסה" מאשר להוציאו מן הבית, כאן בקישור הזה.

הפרעת התקשרות תגובתית – Reactive Attachment Disorder

גם הורים מאמצים שלא ויתרו על ילדיהם המאומצים, דרכם אינה סוגה בשושנים. כדי להבין על קצה המזלג את הקשיים שעוברים הורים מאמצים וילדיהם המאומצים, מספיק לקרוא את העדות הבאה באנגלית של אב אמריקני שאימץ שני ילדים מרוסיה, שבוכה על מר גורלו, ואשר מאשים את רשויות הרווחה, שהתערבותם רק החמירה את מצבם של הילדים המאומצים:

My wife and I adopted a boy and a girl from Russia after having two children of our own. Since then we've had nearly 11 years of school expulsions, threats and acts of violence, attacks on teachers and other students, trips to the ER for psych evaluations, stays in psych wards, calls to the police, a sting of an internet sex predator, fires, defiance, verbal abuse, etc. Our older kids, now on their own, no longer want to come home because of their adopted siblings and I'm afraid my wife has literally been driven to the edge of madness by the experience. I'm so burned out to the whole experience all I want to do is get in my car and drive somewhere, anywhere, and my hope is that soon they'll out the door and never return. I fear that my marriage, however, is too deeply damaged by this experience to ever recover and heal. If there was one thing I could do over in my life, it would be to go back and undo this whole debacle. Our local social services have never been of any assistance and their advice and interventions have only made things worse. The schools have been no help and we've basically had to weather all of this on our own. I'm tired of it. I'm tired of carrying pepper spray in my own home and wondering what he next catastrophe will be. My advice to anyone considering an adoption from Eastern Europe would be to forget it.

ילדיו של אותו אב כפי הנראה סובלים ממה שמכונה 'הפרעת התקשרות תגובתית' – Reactive Attachment Disorder, תסמונת שאגב לא קיים עבורה טיפול מתאים, ושוק ה"מטפלים" רווי  בתרפיסטים שרלטנים שטוענים כי "יש להם טיפול לתופעה", זאת על מנת לנפח לעצמם את חשבון הבנק שלהם, ואגב רובם ככולם מתגוררים בוילות שנבנו מכספם של המשפחות האומללות, שאותן הם רוששו ב"טיפולי המשחק" הדיאדיים המגוחכים שלהם.

הנה כאן עדות של אם אמריקנית מאמצת על כשלונם של התרפיסטים, לאחר מכן באה תגובה של תרפיסט נוכל שיש לו "טיפול פלא", ולאחר מכן באה תגובה של אחות של אם מאמצת שהתרוששה בגלל טיפולי הונאה של תרפיסטים נוכלים:

http://www.mdjunction.com/forums/reactive-attachment-disorder-discussions/introductions-personal-stories/3746783-help-rad-mom-adopted-daughter-from-russia

נקודת מבטו של הילד המאומץ

פיטר טוד הוא אמריקני שנולד להורים גרמנים והיה אחד מ-10,000 ילדים גרמנים שאומצו ע"י הורים אמריקניים בשנות ה-50, 60 ו-70. פיטר טוד כתב ספר בקורת נוקב על נזקי האימוצים הבין תרבותיים, על כך שתמיד הרגיש שונה ולא שייך, על כך שלא הצליח להתחבר להוריו, על הפרעת ההתקשרות בה היה נתון, ועל בגרותו כאלכוהוליסט.

צפו בפיטר טוד שמציין אף את הסחר המאסיבי בילדים ממדינה למדינה, את בקורתו על קניית תינוקות, ומדגיש שגם סוכנויות האימוץ בארה"ב הודו שרק אחוזים בודדים מן הילדים המאומצים ממדינות העולם השלישי הם ילדים שהוזנחו או ננטשו. רובם אומצו באימוץ כפוי ובמניפולציה ממשפחות חלשות ודלות אמצעים.

גם הוא כמו שאר המומחים העולמיים בנושא, דוגל בגיבוש מדיניות תמיכה מתאימה בקהילה של המשפחות הביולוגיות המתקשות בגידול ילדיהן.

פיטר טוד מדבר גם על האופטימיות הזעירה שיש תמיד לשמור גם כשיש קשיים, עובדה, הוא הידרדר לאלכוהוליזם, השתקם וכתב רב מכר על כך.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

פרשת ילדי תימן – נוסח ספרדי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 4, 2011


חשש בספרד כי רופאים ואחיות גנבו במשך עשרות שנים קרוב ל-300 אלף פעוטות ומכרו אותם לאימוץ. רק כעת יוצאת האמת לאור.

מריטשל מיר | מעריב

עד שהיה בן 12 היה אנטוניו ברוסו בוכה לילה-לילה מרוב עלבון על כך שילדים היו מקניטים אותו: "אמא שלך היא לא האמא האמיתית שלך". הוא שאל את אמו שוב ושוב, ואפילו בדק בחשאי את תעודת הלידה הרשמית שלו – אבל היא התעקשה, והמסמכים אישרו שהוא בנה.

רק בשנת 2008, כשהוא היה בן 38, הוא גילה כי נגנב מהוריו הביולוגיים ונמכר לאימוץ. "חבר ותיק התקשר אליי יום אחד ואמר לי שההורים שלנו קנו אותנו מנזירה בסרגוסה", סיפר ברוסו על שרשרת האירועים ששינו את חייו. "זה היה הווידוי של אביו על ערש דוויי".

מתברר שהוא ממש לא לבד. זהו אחד ממאות סיפורים שנחשפו בספרד בשנתיים האחרונות. אף אחד לא יודע בוודאות את המספר המדויק של מקרים אלה. אנריקה וייה, עורך דין מברצלונה המתמחה באימוצים, מעריך שעשויים להיות כ-300 אלף מקרים, כ-15 אחוז מכלל הילדים שאומצו בספרד בשנים 1989-1960. כיום יותר מ-900 מקרים נמצאים בחקירה אצל תובעים מחוזיים ברחבי המדינה. המספר הזה הולך וגדל מדי חודש.

אחרי התגלית של חברו בדק ברוסו בחשאי את הדי-אן-אי שלו ושל אמו. התוצאה הראתה שאין כל סיכוי שהיא אמו הביולוגית. הוא התעמת איתה והיא הודתה לבסוף שהיא שילמה 200 אלף פזטות (כ-1,200 יורו) תמורת ברוסו, סכום עצום בשנת 1969.

"זה היה המחיר של דירה באותה תקופה", סיפר ברוסו. "ההורים שלי שילמו את זה בתשלומים במהלך עשר שנים, משום שלא היה להם מספיק כסף".

ברוסו גילה את שמה של הנזירה, ליורנס, שמכרה אותו, והוא וחברו נסעו אליה פעמיים. בשנה שעברה המאמצים שלהם נשאו פרי: היא סיפרה לברוסו שנזירה אחרת ביקשה ממנה "שני ילדים לאזור פנדס".
עסק מקאברי

עסק מקאברי

הכנסייה הקתולית סירבה להגיב לדיווחים. איגוד המסדרים הדתיים של ספרד, ארגון גג קתולי חשוב, סירב להגיב בשל החקירה המתנהלת, אבל דובר הארגון אמר שהמקרים "מאוד לא נעימים", והוא מקווה שהעבריינים יטופלו במלוא החומרה, "בין אם הם חברים בארגון דתי ובין אם לא".

ליורנס, שהיום היא בת שמונים, לא הואשמה, והנזירה השנייה הלכה לעולמה בינתיים. למרות המספר העצום של המקרים, והיותם מפוזרים על פני ספרד כולה, התובעים לא סבורים שהיה מדובר ב"מאפיית תינוקות", אלא בעסק מקאברי, בו השתתפו בתי חולים פרטיים, רופאים, אחיות, מיילדות ואפילו נזירות שרצו להרוויח כסף.

בדרך כלל רופאים היו אומרים לאימהות שהתינוק שלהן נולד מת, או שהוא מת זמן קצר אחרי הלידה, אומר ברוסו. אז הם היו מוכרים את התינוקות להורים מאמצים ומזייפים את המסמכים
הרשמיים. אימהות בדרך כלל היו מבקשות לראות את ילדיהם, אבל הרופאים היו מרתיעים אותן. ברוסו וחואן לואיס מורנו הקימו איגוד לאומי ל"קורבנות אימוץ בלתי רגיל", קבוצת תמיכה שפועלת כדי לשפוך אור על הפרשה.

מאז פברואר 2010 יותר מ-1,800 אנשים המחפשים אחרי משפחתם הביולוגית הצטרפו אליה. הארגון הקים בנק די-אן-אי משלו ומעבדה מצליבה את הפרופיל הגנטי של החברים בניסיון למצוא התאמות. עד כה חמש משפחות התאחדו באמצעות הפרופילים הגנטיים.

ברוב המקרים אחים של ילדים גנובים הם שהובילו את החיפוש. האימהות הביולוגיות בדרך כלל פגועות מדי רגשית. במשך עשרות שנים האימהות הללו טענו שהתינוקות שלהן נגנבו אחרי הלידה אך איש לא האמין להן. חלק מהמשפחות ביקשו להוציא את גופות הילדים מהקבר, ובמקרים רבים התגלה כי הארונות ריקים.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

השוק השחור של האימוצים בחו"ל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 6, 2010


20 אלף יורו עולה היום לאמץ ילד בחו"ל. לאן באמת הולך הסכום האדיר הזה?

ביוני 1998, היה אמור להיפתח עידן חדש בתחום אימוץ הילדים מחו"ל, שסבל עד אז מתופעות של סחר והברחת ילדים. חוק חדש קבע כי עמותות בפיקוח המדינה תהיינה אחראיות להליך, וכי המחיר לילד לא יעלה על 20 אלף דולר. בשנה האחרונה עלה המחיר מ-20 אלף דולר ל-20 אלף יורו, שהם כ-100 אלף ₪.

בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

קטעים מתוך תחקיר של יפעת גליק ומיכל גרייבסקי | 7 ימים, ידיעות אחרונות, מאי 2007

"מה שאני הולכת לספר עכשיו זה סיפור של מאפיה", מזהירה בפתח דבריה ע', אם חד הורית ממרכז הארץ, שאימצה לפני חדשים ספורים פעוטה בת שנה מאחת ממדינות אירופה. סיפורה של ע' מתחיל במארס 2006, עם פנייתה ל"טף", עמותת אימוץ המוכרת ומפוקחת ע"י המדינה, במטרה לאמץ ילדה מחו"ל. "כבר בפגישה הראשונה", משחזרת ע', "נציגת העמותה שאלה אם יש לי בעיה לשלם שוחד. פשוט ככה. בחיים לא אשכח את השאלה הזו. אמרתי לה שלא, אין לי בעיה אם זה מה שצריך לעשות כדי לקבל ילד. היא אמרה שמדובר בתוספת של כ-7,000 דולר מלבד ה-20 אלף דולר שאצטרך לשלם. היא גם אמרה שאצטרך לתת מתנות לבית היתומים שבו אאמץ את הילדה ולגורמים אחרים. ביקשה שאקנה 15 מתנות ונתנה לי רשימה מפורטת. אמרה שהם אוהבים קרמים של ים המלח, התעקשה על זה."

"שאלתי כמה זמן האימוץ ייקח, הנציגה אמרה לי שלא הרבה זמן. תוך חצי שנה גג תהיה לי ילדה. לפני שחתמתי על החוזה התקשרתי לנחמה טל, המפקחת על האימוץ הבין-ארצי מטעם משרד הרווחה, שהמליצה בחום על העמותה הזו, אמרה שהם רציניים, סמכתי על המילה שלה."

"רק אחרי שנה של המתנה, העמותה שלחה אותי למדינה באירופה כדי לראות ילדה המיועדת לאימוץ. לפני שעתילי על המטוס קניתי קרמים כמו שנתבקשתי, אבל כשנחתתי גיליתי שאין רופא שיבדוק את הילדה. הרמתי טלפון לעמותה בארץ, אבל אמרו לי שאין מה לדאוג. 'זה נחשב למקום הכי טוב שיכול להיות', השיבו. 'יהיה לך תיק רפואי מסודר, לא צריך בדיקת רופא'.

"כשהגעתי לבית היתומים כדי לפגוש את הילדה גיליתי שהיא פוזלת. לא ידעתי ממה או למה. ביקשתי בדיקת רופא, אבל נציגת העמותה הבטיחה לי בטלפון שהכל בסדר, הילדה בריאה. בדרך החוצה אמרה המלווה שאני צריכה לתת לה 200 דולר עבור בית היתומים. נתתי, היתה לי ברירה?

"בשלב הבא נתבקשתי לחזור לישראל ולהמתין. חיכיתי שלושה חדשים במקום חודש וחצי כפי שהובטח לי, ואז טסתי לשם שוב. רגע לפני, הבהירו לי בעמותה שיהיו עוד 'שימונים', שאקח את זה בחשבון. אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת עוד כסף. אולי כעונש, כשנחתתי שם שוב, לא חיכה לי המלווה. גם תיק רפואי של הילדה לא קיבלתי. רק לפני ההמראה לארץ דחפו לי ליד פנקס חיסונים. כשהגעתי לישראל בדק את הילדה רופא, ואמר שיש לה אוושה בלב ושהיא לא רואה כלום מקרוב.

"אני אוהבת מאד את הילדה שלי, לא יכולה בלעדיה, אבל אם הייתי יודעת קודם על הבעיות, לא בטוח שהייתי לוקחת אותה. מאוחר יותר יצרתי קשר עם נחמה טל. סיפרתי לה על הכל, אמרתי שלא קיבלתי תיק רפואי, אפילו שלא בדק את הילדה שלי רופא בחו"ל, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אם היה פיקוח מתאים, אין לי ספק שכל מה שעברתי היה נחסך. זה היה כמו גיהינום".

כמו במערב הפרוע

סיפורה של ע' לא היה צריך להתרחש. ב-1 בינואר 1998 נכנס לתוקפו התיקון לחוק אימוץ הילדים הבין-ארצי, שנועד לבסדיר את התחום שעד אז היה מופקר ופרוץ. תופעות כמו חטיפה, הברחה וסחר בילדים היו דבר שבשגרה. לא פעם גורמים פליליים עטו על הורים חסרי ישע ודרשו סכומים שהאמירו למאות אלפי שקלים.

החוק החדש קבע כי הליך אימוץ ילדים ממדינה זרה ייעשה באמצעות עמותות ישראליות, שקיבלו הכרה ורשיון ממשרד הרווחה והמשפטים, וייעודן היחיד הוא פעילות זו. אותן עמותות, נקבע, הן אלו שמעתה אחראיות על כל ההליכים הקשורים באימוץ בחו"ל, ובין השאר יוטל עליהן לקבוע אם ההורים המיועדים לאימוץ כשירים באמצעות מבחני התאמה שונים; לדאוג שרופא מטעמן יבדוק את הילד המיועד לאימוץ;לקבל מידע על הילד מטעם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ;לדאוג לאישורי כניסה של הילד ארצה וליתר מסמכי האימוץ;ללוות את הילד המאומץ בביתו החדש במשך כמה חדשים ועוד.

תמורת שירותי האימוץ בישראל ובחו"ל רשאיות העמותות לגבות עד 20 אלף דולר לילד. בדף המידע באינטרנט של משרד הרווחה מצויין שהכסף ייגבה אך ורק בישראל, ולבד מהוצאות על כרטיסי טיסה ושהייה בחו"ל, אין לשלם שום תשלום נוסף בחו"ל.

זמן קצר לאחר שחוקק החוק, החלו לצוץ עשרות עמותות, חלקן אלטרואיסטיות, שהציעו את שירותיהן באימוץ ילדים מאוקראינה, רומניה, גרוזיה, גואטמאלה, מונגוליה, בוליביה ומדינות נוספות. בשל לא מעט קשיים, כלכליים ואחרים, רבות מן העמותות נסגרו עם השנים. כיום מוכרות ע"י המדינה 8 עמותות, האחראיות על אימוצם של כ-200 ילדים מחו"ל מדי שנה, רובם מגיעים מבתי יתומים.

מדיניות האימוץ החדשה, כך קיוו כולם, תעשה סדר בתחום, אלא שתחקיר "7 ימים" חושף כי כמעט 10 שנים אחרי החוק החדש, תחום אימוץ הילדים הבין ארצי פרוץ ופרוע. תשלומים "מיוחדים" למתווכים בחו"ל, מתנות ותרומות מאולצות לבתי יתומים ושוחד לפקידים ופונקציונרים אחרים מעבר לים הפכו לענין שבשגרה כחלק ניכר מהליכי האימוץ. למרבה האבסורד, הדבר נעשה בחסות חלק מאותן עמותות ישראליות שהוקמו כדי להסדיר את הנעשה בתחום, ואמורות להיות מפוקחות ע"י משרד הרווחה. הורים רבים מעידים השבוע כי אף שהסכום המותר לגבייה הוא עד 20 אלף דולר לילד, הם הוציאו בסיכום הכללי בין 30 ל-40 אלף דולר.

אבל זה לא הכל. רבים מההורים המאמצים, שמלינים על העדר פיקוח על העמותות הישראליות המדוברות, מספרים על סחבת ארוכה ומתישה בהליך האימוץ, הרבה מעבר למה שהובטח להם בהתחלה, על נסיעות חוזרות ויקרות לחו"ל בלא תוצאות, שהיות במדינות שבדיעבד התברר כי אינן מתירות כלל אימוץ מתחומן, והליך שכרוך בעוגמת נפש רבה.

המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר

בתחילת שנת 2007 התכנסה הועדה המיוחדת של הכנסת לפניות הציבור לדיון בנושא אימוץ ילדים בחו"ל. יו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר דרשה לדעת מי בודק את התהליכים של האימוץ באמצעות העמותות הללו. העמותות הישראליות טענו כי המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר.

לנדבר אמרה כי מה שעלה באותה ישיבה הוא רק קצה הקרחון. "המצב מבהיל ומתנהל כמו במערב הפרוע. מתלונות שהגיעו אלי מצטיירת תמונת מצב חמורה אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתחום האימוץ הבין ארצי. זו תעשיה של כסף שחור שההורים המאמצים צריכים ליטול בה חלק. הם צריכים לשלם שוחד למתווכים בחו"ל, לשמן שופטים, לרפד במתנות מנהלי בתי יתומים. רשויות הפיקוח לא עושות דבר כדי למנוע את זה. הן מודות שהן יודעות אבל מעדיפות לעצום עיניים. אני רוצה לדעת איפה משרד הרווחה כשצריך אותו? למה הוא לא מפקח? מישהו צריך לעשות כאן סדר בבלגאן", היא אומרת.

משמנים ומצ'פרים

ב' ו-ת', בני זוג בשנות ה-50 לחייהם, ניסו במשך שנים להביא ילדים לעולם ולא הצליחו. לפני 3 שנים פנו לעמותת "הילד הצוחק". קודם לכן ערכה ת' תחקיר קצר באינטרנט, שהעלה כי לעמותה רשיון מטעם משרד הרווחה. תחושת הבטחון שלה גברה כשקראה באתר העמותה כי המנהלת והמייסדת היא ד"ר רימה שבכר, רופאה פסיכיאטרית. "הפגישה הראשונה במשרד העמותה היתה טובה", מספרת ת'. שאלנו איך הם מתאימים ילד לבני הזוג ואמרו לנו שיהיה בסדר, יש נציגים בכל מקום, העסק עובד כמו שעון. ברגע שיש ילד מתאים, אמרו, אנחנו מקבלים מידע עליו ונוסעים למדינה שבה הוא נמצא. בטחנו בהם. חתמנו על חוזה התקשרות עם העמותה, שהתחייבה ללוות את כל התהליך, ושילמנו מקדמה של 6,000 דולר.

בני הזוג מספרים כי לפני שיצאו לדרך הסבירו להם בעמותה שיש דבר אחד שעליהם לדעת: מתווכי האימוץ בחו"ל אוהבים מתנות. "תצטרכו לקנות בדיוטי פרי קרמים שונים, רצוי כאלה מים המלח עם סגולות ריפוי מיוחדות. המארחים פשוט אוהבים את ים המלח", נאמר להם.

גם בני משפחת ד', שביקשו לאמץ ילד בחו"ל באמצעות עמותת "הילד הצוחק", אומרים שנדרשו ל"תוספת הכרחית". "אמרו לנו שיהיו שימונים, צריך לשלם לגורמים בחו"ל, ואפילו בבית המשפט", אומר אחד מבני הזוג.

"הסבירו לנו שיש תחרות שנגרמת על ידי הורים ממדינות אחרות, מעין מכרז. אם אנחנו לא נרפד בכסף את מי שצריך, סוכנים מארצות אחרות יעשו את זה ויזכו בילד. היה ברור שצריך לתת מתנות כדי לקבל את הילד. לנו זה נראה כמו בתחום השתלות האיברים בחו"ל: לא חוקי – אבל מי שרוצה ילד, חייב לעמוד בתשלום הזה".

הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה

זוג שאימץ ילד באמצעות עמותת "הילד והוריו" שמאוחר יותר קרסה והמנכל שלה דורון אילני התאבד, מספר כי "במהלך השהות ברומניה הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה".

העדויות על שוחד ומתנות בחו"ל אינן נגמרות. במכתב ששלחה לח"כ לנדבר מגוללת אם מאמצת את שעבר עליה בארץ ובחו"ל. "העמותה שבאמצעותה אימצתי עבדה עם סוכן מקומי בחו"ל, שתפקידו היה לפגוש את המאמץ בשדה התעופה וללוותו לאורך כל הדרך", כתבה. "שכרו העיקרי של הסוכן היה 'צ'ופרים', שירותים שונים במחיר מופקע במושגים המקומיים, משהו בדומה ל'טיפים' של מלצרים. למשל, גבו מאיתנו עבור השכרת חדרים תעריף יומי שגובהו שכר חדשי ממוצע במושגים המקומיים".

כדאי לזכור כי שבחו"ל המאמץ תלוי לחלוטין בסוכן המקומי, ולכן לא ניתן לסרב. נציגי העמותה תמיד יכולים להגיד שלא ידעו אפילו אם הכל נעשה בברכתם. דרך נוספת לתגמל את הסוכן על חשבון המאמץ היא הנחיה להזמינו לארוחה ולבילויים בחו"ל, מה שעלול להגיע לסכומים נכבדים".

אחת ממנהלות העמותות שאיתה דיברנו מספרת כי תשלום לצורך "שימונים" של שופטים ופקידים אחרים בחו"ל הוא יותר ממקובל. "לכל עמותה יש סוכן מקומי שאיתו עובדים ולו משלמים", היא מספרת. "מה הוא עושה עם הכסף הזה? אני לא צריכה להתעסק בשאלות האלה…"

עובדת משרד הרווחה נחמה טל: "אתם קוראים לזה שוחד ואני קוראת לזה תשלומים…"

רבים מההורים המאמצים שותפים לדעה כי משרדי הרווחה והמשפטים, שתפקידם לפקח על עמותות האימוץ, לא עושים את מלאכתם נאמנה.

נחמה טל, המפקחת הארצית על תחום האימוץ בחו"ל מטעם משרד הרווחה, נשאלה אם במסגרת הליך האימוץ בחו"ל נעשה שימוש בשוחד. היא השיבה:"כן, זה תהליך שעולה המון כסף…את אומרת שוחד, אני אומרת תשלומים".

"תינוק הוא כמו מקרר", אומרת נחמה טל

במשרדה בירושלים חוזרת טל באוזנינו על אותו דימוי. "תינוק", היא אומרת, "הוא כמו מקרר. כמו כשאתן קונות מקרר ומבררות על המחיר, החברה והאחריות, ככה ההורים צריכים לברר בעצמם על כל עמותה, לבחור ולשאת בתוצאות".

"את לא זו שאמורה לפקח על העמותות?", שאלנו."אני לא ממליצה לאף הורה לאיזו עמותה לפנות. הם בוחרים, הם יישאו בתוצאות", השיבה נחמה טל, עובדת משרד הרווחה שחיה על חשבון משלם המיסים ואמורה לפקח על העמותות למרות שבפועל היא לא עושה כן.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

השירות למען ההתעללות בילד מפר את החוק

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 26, 2009


פקידת הסעד מוניק מן השירות למען הילד במחוז חיפה והצפון מתעלמת מנערה מאומצת שרוצה לפתוח את תיק האימוץ ובכך פועלת בניגוד לחוק. מהם האינטרסים שלה?

על כך בכתבה במבט לחדשות, ערוץ 1.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

על כשלונות אימוץ

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 6, 2009


ילד אמריקני ממתין לאימוץ חוזר

ילד אמריקני ממתין לאימוץ חוזר

כ-300 אימוצים מתבצעים מדי שנה, 100 מהם בארץ ו-200 מחו"ל. על כשלונות באימוצים לא מדברים כמעט, ויש לא מעט כאלו, בעיקר באימוצים הבין לאומיים. בארה"ב נושא כשלונות האימוץ מוכר וידוע, ואפילו קיימים אתרים לאימוץ מחדש של הילדים דוגמת האתר הזה בו מוצגות תמונות ותיאורים של ילדים אמריקנים אשר נדחו מהוריהם המאמצים ומוצעים מחדש לאימוץ, כמו סחורה שעוברת מיד ליד.

בעיות המתעוררות באימוץ, לקט מתוך פורומים של אימוץ באינטרנט:

"…השבוע סיפרה לי ידידה על בת דודה שלה שהיתה חשוכת ילדים. לידידה יש בן שנולד להם ובת שאימצו כמה שנים אחר כך. כל פעם שבת הדודה היתה פוגשת אותם היתה שואלת: את באמת אוהבת אותה כמו אותו? כל פגישה. אחרי מספיק שנות עקרות בת הדודה ובעלה אימצו ילדה גם הם. אותה בת דודה המשיכה לשאול אם הבת המאומצת קרובה כמו הבן הביולוגי, וסיפרה שהיא אוהבת את הילדה, אבל לא מרגישה באמת שהיא שלה. כעבור כמה שנים גם סרבה לשקול אימוץ נוסף- כי היא לא באמת מרגישה אמא אמיתית של הילדה. הזוג התגרש ולילדה נוסף עוד משבר בחייה…"

"…אני גרושה בת 45 עם ילד בן 19.5 , עברתי בעבר הפריות עקב אי יכולתי להיכנס להריון ועומדת לפני אימוץ מאוקראינה של בת בת כ- שנה וחצי נרשמתי לפני כשנה  וזה אמור לקרות בחודשיים הבאים. לפני ההחלטה חשבתי רבות על הקשיים ואף שוחחתי עם הורים והחלטתי. בשבועיים האחרונים באופן מפתיע פגשתי מס' אנשים שאמרו לי נחרצות שאני עושה טעות נוראית בגלל גיל הילדה. מורה שמלמדת שנים אמרה בבוטות שאני לא נורמלית והולכת לעבור קשיים מטורפים שכוללית התמודדיות אינסופיות עם בעיות : רגשיות, למידתיות שיצריכו את כל זמני וכספי, תארה תאורים רבים וקשים. לפני יומיים פגשתי אשה שלה 2 ילדים מאומצים (גדולים ) שאותם אימצה כתינוקות וילד שלישי בן 14 שאימצה בן כשנה ומשהו והיא מתארת מסכת של קשיים ובעיות שהפכו את כל המשפחה ושמתחדדים כיום עם גיל ההתבגרות עוד יותר. ומקרה נוסף אתמול של אחות של מכרה שהילדה הגיעה למוסד. אם עד היום לא נתתי  לכלום לחדור אלי אוסף הסיפורים גרם לי אמש להתחיל לחשוב מחדש…"

"'…אני מקווה שאת יודעת למה את נכנסת…', זו היתה התגובה של הגננת כאשר סיפרתי לה שאני רשומה לאימוץ וכי יתכן וזה יקרה במהלך שנת הלימודים הזו וכי רציתי שתדע על התוספת למשפחה. אחר כך היא הוסיפה שיש ילדים מאומצים בגן (זה דווקא שימח אותי אך פחות שימח אותי שהיא נתנה לי את שמותיהם) ולפינלה הוסיפה: 'רק שתדעי שלכל הילדים המאומצים יש בעיות, לכולם אבל שיהיה לך בהצלחה' – אני כבר מצטערת ששיתפתי אותה וחזרתי הביתה דיי שפוכה מהשיחה הזאת…"

"אימצנו לפני שנה וחודש ילדה בת שנתיים. יש לנו עוד שני ילדים ביולוגים, ילדה בת 10 וילד בן חמש. בחצי שנה הראשונה עוד התקיימו ביקורים עם האם הביולוגית, אך כעת אנחנו לקראת קבלת אישור אימוץ. הילדה עדין מתנהגת בצורה לא נעימה, דוחה ואף מרחיקה. ההתנהגות כוללת אלימות (גם כלפי אחיה וגם השכבות על הרצפה תוך כדי צרחות והשתוללות), שקרים בכל נושא שהוא ולאחרונה גם ביטויים כמו "אני שונאת אותך", "את מגעילה" וכדומה, כלפינו. בתחילה ניסינו לקבל ולהכיל את ההתנהגות אולם ללא הועיל ואף יש התדרדרות בהתנהגות. בימים האחרונים החלטנו לעבור לגישה של הרחקת הילדה בכל פעם שההתנהגות הזו עולה, אולם זה לא קל. למי יש עצה?…"

"…נושא : ניתוק קשר מבן מאומץ. אני מבקש לקבל ייעוץ לבעיה קשה בן מאומץ . אני בגיל 70 יש לי בן מאומץ מעל גיל 30 הבן המאומץ כמעט ולא בקשר איתי הוא פשוט התנתק ומחכה רק לירושה אחרי מותי . אני שואל האם יש דרך כל שהיא למנוע ממנו את הירושה אם תהיה ו/או לנתק אתו קשר וכמו שאימצתי אותו אני יודיע למשרד הרווחה שאיני מעוניין עוד בקשר זה ושלא ייחשב כבן יורש, תודה…"

"…שלום לכולם, אני כנראה עוד אחת מהילדים שאומצו לפני שנים ושהיום מחפשים תשובות בכל מקום אפשרי, ואולי אני קצת שונה כי החיפוש שלי אולי הוא מן תחליף למה שאבדתי או סתם רצון ליצור לעצמי תמונה יותר ברורה של עצמי. החלטתי לפנות לפורום זה כי מדובר פה בהורים מאמצים שאולי יוכלו לעזור לי בידע ובניסיון שלהם. אילו הוריי המאמצים היו פה היום אולי הייתה לי הנחייה יותר טובה ותשובות שהייתי רוצה לדעת. ובכלל אילו היו פה היום אולי לא היה לי צורך ורצון לחפש או לחקור. אני מאומצת מברזיל ואומצתי בשנת 86, אני בקרוב נוסעת לברזיל למסע חקר שורשים ובתיקווה אולי למצוא את אימי הביולוגית,רצון זה הוא קצת יותר עמוק ממה שזה נישמע ורצון שבוער להתגשם,ידוע לי שכל מסמכי האימוץ מזוייפים ואין לי שום עזר איתם, אבל הדבר היחיד שיכול להנחות אותי היא בחורה ברזילאית בשם -ארלט- שהכירה את הוריי וקשורה לסיפורי,והוריי כבר לא איתי ושאלות על אותה אישה אין לי את מי לשאול. אז אם ישנו מישהו בפורום שמוקר לו השם -ארלט- או יודע פרטים נוספים ויכול לעזור לי אהיה יותר ממאושרת…"

"…בחודש נובמבר 08, אמצתי מאוקראינה ילד כאם חד הורית – שכיום בן שנתיים וחצי. מאז אני מחפשת עבורו מעון במסגרות – ויצו או נעמת בערים- גבעתיים, רמת גן ובבצרון תל אביב. לכל מי שפניתי נענתי בשלילה שאין מקום. נאמר לי גם כי רשימות ההמתנה ארוכות. מאחר ושהיתי 3 חודשים באוקראינה, פוטרתי מעבודתי, ובינתיים סיימתי את תקופת חופשת הלידה ועלי לחזור ולהתחיל לעבוד לפרנסתינו. מאחר ונותרתי חסרת אונים – פניתי ללשכת הרווחה, בעזרה למציאת מסגרת לילד – והם שלחו פקס לגב' רחל פידל ממונה מחוזית על מעונות יום שבידיה היכולת לאשר לבני מקום במעון. שוב נתקבלה תשובה שלילית.
אודה למי מכם, שיכול לעזור לי למצוא מסגרת המוכרת בתמ"ת כעת, עבור בני שיהיה בחברת ילדים בני גילו וכדי שאוכל לצאת ולעבוד ולא אגיע למצב נזקקת…"

עדות מצמררת נוספת לנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים לילדים בגין המדיניות הכושלת של משרד הרווחה

מובאת כאן עדות מצמררת של הורים מאמצים לשני ילדים אשר נפגעו נפשית באופן קשה ביותר כתוצאה משהייה במוסד וטלטלות בין מוסדות למשפחות אומנה. משרד הרווחה הוציא את הילדים מהאמא הביולוגית שלטענתם היתה חולה…ואני לא אתפלא כי מדובר בעוד שקר, והאמא בריאה ראויה למופת, ממנה חטפו את הילדים.

עדות זו היא אחת מיני עדויות רבות לגבי ילדים מאומצים שנקרעו בעל כורחם ממשפחתם וממורשתם, טולטלו ממשפחה למשפחה ולבסוף מצאו עצמם מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. על הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים להם ע"י עובדים סוציאליים כולם מפחדים לדבר. כל המערכת פוחדת מהם, והילדים המסכנים הללו בהיותם מאושפזים במחלקות סגורות , מנותקים מהעולם ואינם מסוגלים אפילו לתבוע אותם במסגרת דיני נזיקין.

"…שלום רב, אנו משפחה עם מס' ילדים חלקם ביולוגיים וחלקם מאומצים. הילד שמדובר בו הינו בן 8 שאימצנו עם אחיו לפני 6 שנים.. מתחילה לא ידענו לקראת מה אנו הולכים או יותר נכון לא הבהירו לנו מה ההשלכות, האם הביולוגית חולה  ויותר מכך אף אמרו לנו שזה לא עובר בגנטיקה ובטח לא אופייני לאחים.

לצערנו הרב נפל בחלקינו משהו שקשה מנשוא. חשוב לי לציין מלכתחילה שאין אנו חלילה מאשימים את הילדים אבל בהחלט הדבר לא פשוט להתמודדות. במשך 5 שנים ניסינו פנינו לכל בעלי המקצוע חיפשנו מי שיקשיב לנו וישמע…ההתנהגויות של הילדים ממש חרגה מהנורמה, יש לנו ילדים גדולים ביולוגיים כך שפחות או יותר אנו מודעים לתהליך גידול ילדים, ברור לנו שיש המון קשיים שילד מאומץ מביא עימו אולם במקרה שלנו הקשיים עולים על כל דבר.

כבר משחר קטנותם הם הגיעו אלינו בגיל שנתיים לאחר מוסד ששהו בו שנה…קודם הוצאו בגיל 5 חודשים לאומנה..יש להם הפרעות אכילה דבר שלא היה פשוט אבל התמודדנו…חרדת נטישה כמצופה קשה ביותר, חוסר תפקוד חברתי נכון…בעיות רגשיות לר פשוטות…התנהגויות מיניות חריגות..ולאחד מהם התנתקויות רגשיות..לאחרונה לאחר שנוכחנו לראות ובהמלצת ועדת החלטה נאלצנו לשים ילד אחד בפנימיה טיפולית, כאשר הוא מגיע הביתה לביקורים וכל מה שמשתמע מכך.

לציין שעם כל הצער מאז בתינו נרגע ממש וחזר מעט לתפקוד תקין. יתר הילדים ממש התקשו לנהל חיים סדירים…ומצוקתם גם היתה קשה. אנו הולכים לטיפול וסיוע..אולם אני חייבת לשאול אותך דבר שלצערי אנו רואים שהולך לחזור על עצמו עם הילד השני. לאורך כל הדרך אנו ההורים הסבנו את תשומת ליבם של בעלי המקצוע להתנהגויות של הילד שנמצא כרגע בפנימיה…ואילו הם לא הבנו על מה אנו מדברים. אנו מודעים לכך שהוא כלפי חוץ לא פעם הפגין התנהגויות אחרות עד שבסוף גם בחוץ לצערינו הכל פרץ.

האח האחר מתנהל מעט שונה…בתחילה אובחן כ-PDD NOS אולם מהר מאוד נאמר לנו שהבעיות בהתקשרות שלו יכולות גם כן להתבטא באופן שהוא מביא את הדברים, אין ספק שההתפתחות שלו לא כפי גילו הכרונולוגי וזה יוצר בילבול עצום. מה שמדאיג אותנו מאוד לאחרונה…העובדה כהוא..פוגע בעצמו בכל מיני אופנים…מגרד עד זוב דם..ולפני מס' ימים ביום רגיל לחלוטין…פתאום תוך שנה…שמנו לב שאין לו גבות…בתחילה מאוד נבהלנו לא הבנו…לקחנו אותו לרופאת עור, והיא ישר שאלה האם הוא מטופל רגשית ואכן הפסיכאטרית נתנהל לו לופיטין 20 מ"ג פעם ביומיים כי היא ראתה שהוא עצוב.

המרפאה הרגשית שלו שמטפלת בו במוסיקה אמרה שהוא הראה המון תוקפנות…בבית ממש לא ראינו מאומה נהפוכו הוא היה מאוד חיוני..בחוויה שלנו לא היה "מניע" אני מתארת לעצמי שזה נובע מתוכו…בטח עקב יציאת אחיו אבל לציין שעוד קודם הוא היה עושה המון מעשים מסוכנים, שלא תואמים את גילו. רופאת העור אמרה לנו במפורשות שהוא ילד שזקוק להשגחה תמידית..ראינו באינטרנוט שיש תופעה כזו תלישת גבות ושערות המאופיינת כהפרעת אישיות,שמלבד תרופות חייבים גם עיצוב התנהגותי.נכון שהוא מטופל אבל למה מתימרים כל הזמן לומר לנו שהוא בסדר גמור למה?

בעבר פסיכולוג שראה את הילד כתב מפורשות שלדעתו יש לילד הפרעה נפשית…מאז שהוא אצלינו הוא כל הזמן מדבר על המוות …"רוצה לראות את הבשר של עצמו או אדם מת"ואילו הפסיכאטרית…אומרת שהוא מעט סקרן יותר מילד אחר צריך מעט יותר שמירה…ואני שואלת בשיא הכנות האם באמת זהו זה…? אנו מאוד דואגים לעתיד…יש בנו תחושה שפוחדים לומר לנו דברים בגלל שהוא מאומץ שאולי לא נרצה אותו. זה כל כך לא נכון הוא מקסים אבל אנו רוצים לדעת את האבחנה, יש לנו פחד שכמו עם האחר בסופו של דבר…נפספס…שאלה פרקטית…הוא החליט שהוא רוצה לגדל שיער. אמרנו שאין בעיה כל עוד נשמור על ניקיון הראש, ושהוא ישים קשת שהשיער לא יגיע לעיניים. ועכשו אחרי מה שעשה לגבות בכל הזדמנות שאין אנו רואים הוא נמנע מלשים קשת בשיער…לדוגמא מה לעשות? דבר שני מה לעשות עם הפסיכאטרית…אנו אומרים בקול רם את חששותינו ואילו היא מבטלת הכל… המון תודה וסליחה על האורך…"

אכזבה מאימוץ: האם ניתן לבטל צו אימוץ?

מן האתר דילמות משפטיות

אלמוני נולד בישראל ביום 27.6.68 כאחד משלושה ילדים שהוריהם הזניחו אותם. ההורים פגעו בילד והתעללו בו. כששהו בחו"ל שלחו את שלושת ילדיהם לבית סבתם, וזו זרקה אותם לרחוב. הילד עצמו נמצא בגיל חמש משוטט ברחוב ללא השגחה. הוא סודר במשפחה אומנת למשך שנתיים, אבל עקב קשיים שנתגלו בגידולו הוא הועבר לאימוץ.

האם המאמצת, ילידת 1942, סובלת מהפרעות גדילה. בעלה, יליד 1943, נושא על גבו מטען של חוויות רגשיות קשות מתקופת נעוריו. הם נישאו בשנת 1971, ובשנה זו נולדה בתם הטבעית. שני ההורים המאמצים הגיעו בתחום פעולתם המקצועית להישגים ניכרים. האישה היא בעלת תואר דוקטור באחד המדעים ועוסקת בהצלחה בתפקידה.

בשנת 1976, הם קיבלו את הילד (האלמוני) לאימוץ. הם היו מעונינים לטפל בילד בעל צרכים מיוחדים, והם קיבלו את הילד בגיל שמונה ואימצוהו כשהוא בן עשר שנים וחצי.

הילד הגיע לביתם במצב פגוע, כבעל תפקוד נמוך, וכמעט שלא דיבר. בני-הזוג השקיעו בו משאבים רבים, נזקקו למומחים ולא חסכו כל מאמץ כדי לשפר את תפקודו, ואכן נוצרו קשרים בינם לבין הילד והשקעתם החלה לשאת פרי.

אלא שזוג ההורים המאמצים הפעילו על הילד לחצים קשים, דרשו ממנו הישגים לימודיים שהיו מעבר ליכולתו, הגיבו על מעשים שעשה בעונשים קשים ואכזריים, לרבות מכות קשות, ואלה הלכו וגברו עד שהגיעו לשיא בתקופת בגרותו, שאליה התקשו בני-הזוג להסתגל.

בגיל חמש-עשרה נפלט הילד ממסגרת בית הספר, היה מעורב בקטטות קשות ונהג לברוח מן הבית ולהתלונן כי הוריו המאמצים מתנכלים לו. הוא הוצא מן הבית והועבר לפנימייה, משם למפת"ן ומשם למשפחה אומנת, ובשום מקום הוא לא נקלט. באוקטובר 1985 הועבר לבית חולים פסיכיאטרי, ושם הוא שוהה עד עצם היום הזה. בימים אלה הוא משתתף בפרויקט שיקום-חוץ שמטרתו להגיע לדיור מוגן בקהילה.

ההורים המאמצים ראו באימוצו של הילד "פרויקט" ואתגר ומשנכשלו ראו בכך כישלון אישי, שהתלוו לו רגשות עזים של תסכול ושל אכזבה. הם לא יכלו לשאת ילד חולה נפש או ילד הזקוק לטיפול נפשי. הם כילו את תסכוליהם בילד, ועתה הם מלאים כלפיו שנאה ללא מצרים. שניהם מודים שתגובותיהם כלפי המאומץ היו ממש אכזריות והם היו מוכנים אפילו להורגו, גם היום. הם חוששים שאם יופיע המאומץ בביתם, הם יגיבו בהריגתו, וגם אם לא יהרגוהו (כדי לשבת בכלא) הרי לפחות היו רוצים להורגו, ואם לא להורגו, למסור אותו למיסיון או למוסד חרדי. שנאתם אליו כיום לא תיאמן, והם מתקשים להסתיר את עצמת רגשותיהם השליליים.

לפיכך, לאחר שבע שנים של אימוץ ובתום עשר שנים מיום שקיבלו את הילד לרשותם, הם מבקשים לשחררם מן האימוץ. לדבריהם, ביטול האימוץ יהיה לטובת הבן מחמת הסכנות שעשויות להיגרם לו ממפגש אפשרי בינם לבינו. מה טעם בהשארת קשר האימוץ על כנו, הם שואלים, כשאין ביניהם כל קשר ולאחר שכבר הדירו את בנם המאומץ בצוואה מירושתם.

הבן עצמו אינו מעוניין להיפגש עם הוריו המאמצים ואינו רוצה בכל קשר עמם. עם זאת, חשוב לו לא להפסיד את זהותו, את שמו והשתייכותו ואת הבסיס הכלכלי.

בית המשפט העליון קבע שאין לבטל את צו האימוץ. שלושה טעמים לכך: ראשית, ביטול צו האימוץ עשוי לשמש נדבך נוסף בתחושת הדחייה ממנה סבל הבן מנעוריו; שנית, ביטול הצו יבטל את זהותו הן בפני עצמו והן ברישומים הרשמיים שבהם יירשם כמי שאין לו הורים; שלישית, אין עילה לבטל את אחריותם הכספית של ההורים המאמצים כלפי בנם הקיימת עקב צו האימוץ.

לא לילד הזה פיללתי

תחקיר ידיעות אחרונות משנת 2006 של אריאלה איילון על כשלונות האימוצים הבינלאומיים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , | 3 Comments »