הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘הסדרי ראיה’

המכנה המשותף בין משרד הסעד לכתות הסגורות בישראל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 29, 2010


השבוע פורסמה כתבה בערוץ 2 על כת הארי קרישנא בישוב חריש, כת בשליטתם של גד ודורית לובן. הורים רבים, ביניהם עובד סוציאלי שפכו את ליבם ובכו על כך שהכת ניתקה אותם מילדיהם.

יש הרבה מן המשותף בין משרד הסעד שחוטף ילדים למוסדות סגורים ומנתק אותם מהוריהם, משפחתם ומורשתם לבין הכתות הסגורות בישראל. הנה כמה מן המאפיינים המשותפים:

  • הכת הסגורה פועלת לכאורה מטעמים הומניים על מנת למשוך אליה קהל מעריצים עיוורים. גם פקידות סעד שהן עובדות סוציאליות במקצוען פועלות לכאורה בשם תפיסה הומאנית, בשם המושג המכובס "טובת הילד", אך בפועל הן גורמות נזקים בלתי הפיכים לילדים, שאחר כך באים לידי ביטוי באלימות הגואה של בני הנוער והבגירים כלפי הוריהם, כלפי מורים וכלפי חסרי ישע אחרים.
  • הכת הסגורה מלמדת על נושאים הומאניים ואהבת האדם, גם עובדות סוציאליות לומדות בפקולטה שעוסקת לכאורה בהומאניטריזם, אך האג'נדה של הפקולטות לעבודה סוציאליות אינה מכשירה בהכרח אנשים שהם הומאניים בנשמתם. ללמוד נושא הומאני אינו הופך אותך להומאני כשם שללמוד סינית לא יהפוך אותי לסיני.
  • הכת הסגורה מפעילה שטיפת מח להמונים כי תפיסת העולם שלה היא שתביא לאושרו של הפרט. גם עובדי משרד הרווחה מפעילים שטיפת מח להמונים (mind control) שהורים ישראלים הם מפלצות וחובת הדיווח על כל שטות לעובד סוציאלי תוביל לאושרו של הילד… שטיפת המח פועלת באמצעים רבים: באמצעי התקשורת, בסמינרים וימי עיון לעובדים סוציאלים זוטרים ואנשי הוראה, במנשרים ועוד.
  • הכת הסגורה מפעילה סחיטה ואיומים על הפרט אם זה לא ישתף פעולה עימה. כך גם עובדי משרד הסעד אשר מפעילים מנגנון של אימה וטרור על המשפחות שאם לא תשתפנה עימם פעולה הם יחטפו להם את הילדים למוסד סגור. האיומים אף מופעלים על אנשי משרד החינוך שאם לא ידווחו על כל פיפס אז הם יטוסו הישר לבתי הכלא. אין להתרגש מן האיומים שלהם, אף איש משרד החינוך עוד לא הגיע לכלא בגלל השטות של חובת הדיווח, יחד עם זאת הרבה ילדים הגיעו למכלאות של משרד הסעד בגלל חובת הדיווח.
  • הכת הסגורה מסיתה ילדים נגד הוריהם ומנתקת אותם מהם. כך גם אנשי משרד הסעד אשר בקהילה מסיתים ילדים נגד הוריהם וגורמים להם לפרוץ גבולות ולבטל את הסמכות ההורית, כפי שמסיתה פקידת הסעד הראשית חנה סלוצקי בסרטון הזה. התוצאה: עליה חדה בעבריינות הנוער. גם אנשי סגל בפנימיות מסיתים את הילדים הכלואים שם נגד ההורים. הם אומרים לילדים חסרי הישע כי ההורים לא רוצים אותם או התעללו בהם או שיש להם הורים משוגעים, וכך הילדים מנתקים מגע עם המשפחות.
  • הכת הסגורה מאתרת אנשים במצוקה על מנת לפתות אותם להצטרף אל הכת. כך גם עובדי משרד הסעד,  מפרסמים עצמם כאנשים שעוזרים למשפחות במצוקה על מנת לפתות את המשפחות לפנות אליהם. כאשר המשפחה פונה אליהם, הם משתלטים על המשפחה ולוקחים לה את הילדים בתואנה כי "יש קשיים בבית". לכן, ציבור העולים יוצאי מדינות חבר העמים אינם פונים לסיוע ממשרד הסעד משום שהם מודעים לסכנות הכרוכות בכך. חנה סלוצקי מדגימה בסרטון הזה איך מתנהל מנגנון השקרים של משרד הסעד.
  • הכת הסגורה מנצלת את מצוקות הציבור על מנת להתרחב, להתעצם ולשלוט בהמונים. כך עובדי משרד הסעד, מנצלים מקרי רצח של ילדים על מנת להתעצם ולהגדיל את תקני כח האדם והסמכויות שלהם עד אינסוף בתירוץ העתיק ביותר בעולם: "אין מספיק כח אדם"…
  • הכת הסגורה מנצלת כספית את האנשים שהשתעבדו לה. כך עובדי משרד הסעד אשר מפעילים מנגנון דורסני שגורם למשפחות לפתח בהם תלות הרסנית. הם כופים על הורים ללכת ל"טיפולים משפחתיים" של עובדים סוציאלים על חשבון זמן העבודה שלהם, טיפולים שעולים הון כסף ומרוששים את ההורים. אם ההורה מסרב ללכת לטיפולים שלהם, הם מאשימים אותו בחוסר שיתוף פעולה ולוקחים לו את הילדים. נציין כי מדובר בטיפולים עקרים שהם הונאה ואחיזת עיניים. אין להם שום ביסוס מדעי ומציאותי.
  • הכת הסגורה בנויה על רמות והירארכיה כפי שקיים בקאסטות בהודו, שם יש טמאים ויש קדושים. כך עובדים סוציאלים הגורסים כי יש הורים ששווים יותר והורים ששווים פחות רק בגלל הבדלי מעמדות. הורה שאינו שווה ביניהם, הם יגדירו אותו כהורה בעל "תפקוד הורי לקוי". הם יוציאו ילדים ממשפחות עניות וחד הוריות לאימוץ וישנעו אותם למשפחות עשירות אשר מוגדרות כגבוהות בהירארכיה.
  • הכת הסגורה מפעילה מעטה של חסיון על מנת שהציבור לא ידע על הפשעים המתחוללים בתוך הכת. כך משרד הסעד מפעיל מעטה של חסיון על מנת שלא תהיה שקיפות ציבורית ועם ישראל לא ידע מה באמת מתחולל במוסדות הסגורים של משרד הסעד ואיך ילדים למשפחות נורמטיביות הגיעו למקומות המזוויעים הללו.

הנה הכתבה בערוץ 2 על כת ההארי קרישנא ועל משרד הסעד, בסימן חג חירות עצוב לילדי ישראל הכלואים במוסדות סגורים של משרד הסעד והמערכת הפסיכיאטרית:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

הזכות להתראות עם הנכדים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 23, 2009


במסגרת מאמר זה נבחן את עמדת המשפט הישראלי, בשאלה האם יש לסבים ולסבתות זכות להתראות עם נכדיהם.

יולי 2008

עו”ד אלעד סטופל | NFC

במציאות החיים הרגילה, ההורים תומכים נפשית, חברתית וחומרית בילדיהם. יחד עם זאת, גם הורי-הורים (להלן: “סבים”, כשהכוונה לשני המינים) נחשבים למקור חשוב לתמיכה נפשית, חברתית וחומרית לנכדיהם.

מחקרים שונים העוסקים ביחסי הסבים והנכדים מעלים על נס את חשיבות הקשר המשפחתי ביניהם. פעמים רבות הסבים הם חלק מחיי הילד כבר ברגעי חייו הראשונים, ולפיכך מהווים לו מקור התקשרות שני לאחר ההורים הביולוגיים[1].

זאת ועוד, במציאות החיים היומיומית בה ההורים חוזרים הביתה מאוחר, לאחר שעות עבודה רבות, נוטלים הסבים חלק ניכר – לעיתים אף הרבה מעבר לחלק של ההורים – בגידולו של הילד, חינוכו, ולעיתים אף בדאגה לרווחתו וצרכיו הכלכליים.

במסגרת מאמר זה נבחן את עמדת המשפט הישראלי, בשאלה האם יש לסבים ולסבתות זכות להתראות עם נכדיהם[2].

התייחסות המחוקק הישראלי לקשר שבין הסבים לנכדים

על אף חשיבות הקשר בין הסבים לנכדים, הרי שלמעט חוק אחד, המחוקק הישראלי לא מצא לנכון לעגן קשר זה מבחינה משפטית-חוקתית. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “החוק”) קובע שההורים הם ה”אפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם” ומעניק להם עצמאות בהחלטות הנוגעות לילדיהם הקטינים. לפיכך, לפי החוק בישראל, כל זמן שלא נקבע לילד אפוטרופוס אחר, אין לאדם, זולת ההורים, מעמד כלשהו בכל שאלה הנוגעת לקטינים, אף לא בעניין קיום קשר בין הקטין לבין קרובי המשפחה המורחבת, לרבות הסבים והסבתות, להוציא סוגיות המוכרעות על-ידי בית המשפט.

חריג לעקרון זה מצוי בתיקון מס’ 4 לחוק (תיקון תשל”ו) – סעיף 28א לחוק – הקובע:

“מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין”. תיקון זה, שהתקבל בשנת 1975, מעניק זכויות לסבים אם מת בנם או מתה בתם לקיים מגע עם נכדיהם. הרקע לתיקון זה הוא מלחמת יום הכיפורים, כשהורים שכולים רבים שבניהם נפלו במלחמה ביקשו ליצור קשר עם נכדיהם, אך כלותיהם סירבו להתיר להם את הדבר, חלקן אף נישאו מיד לאחר המלחמה, וטענו שברצונן להקים משפחה חדשה ולשכוח את הטרגדיה שעברו. כתוצאה מכך, נחשפו הסבים לסבל כפול: לא זו בלבד שאיבדו את בנם-יקירם במלחמה, אלא שעתה נמנע מהם לראות את נכדיהם, דור ההמשך של בנם שנפל. בדברי ההסבר להצעת-החוק, שבעקבותיה התקבל התיקון לחוק, נאמר:

“מעמד הסב והסבתא, שלא נתמנו כאפוטרופוסים, אינו מוסדר בחוק, ולכן אין בית המשפט מוסמך להתערב במקרים שנפטר הבן או הבת המקשרים, ובן-הזוג של הנפטר אינו מעוניין בהמשך המגע בין הסב והסבתא לבין הנכדים. בעיה זו החריפה לאחרונה בקשר לחללי המלחמה אשר הותירו הורים וילדים, ובת-הזוג של החלל אינה מתירה להוריו להיפגש עם ילדיה. מוצע בזה שסמכות בית המשפט להורות בעניין המגע בין הורי הנפטר ובין נכדיהם תהיה מעוגנת בהוראה מפורשת, בדומה לסמכות בית המשפט לעניין מגע עם קטן לפי סעיפים 24 ו-25 לחוק”[3].

השופט מ’ אֵלון סבור שמטרת התיקון אינה רק לעגן בחוק את זכותם האנושית של הורים שכולים לראות את הנכד שהשאיר אחריו בנם שנפל בקרב או מת בדרך אסון, אלא “כיבודה של זכות זו יש בו, בדרך כלל, משום טובתו של הקטין ומשום צורכו הוא לשמור על קשרים עם משפחת הורי המנוח, כפי שכך היא דעתם של חוקרי נפש וצפונותיה”[4].

הזכויות המוענקות לסבים מכח סעיף 28א לחוק

עתה, לאחר שאנו יודעים מהו הרקע לחקיקת התיקון, ננסה לברר מה הן הזכויות שמבקש המחוקק להעניק להורים השכולים בסעיף זה, שנאמר בו שבית המשפט רשאי “לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין”. וכאן נשאלת השאלה: מה כוונת “מגע”? האם קשר טלפוני או שמא זכויות ביקור? גם בסעיף 24 לחוק נזכרת מילת “מגע”:

“היו הורי הקטין חיים בנפרד… רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע…”.

ישומה של ההוראה המופיעה בסעיף 24 הוא מעשה יומיום בבתי המשפט לענייני משפחה, והוא כולל בעיקר את הזכות לראות את הקטין, בין במקום מגוריו של אחד ההורים או במקום אחר ואת הזכות לארחו ולקחתו לזמן שנקבע מראש.

על אף הניסוח הדומה בסעיף 28א ובסעיף 24 בדבר הזכות לבוא עם הקטין במגע, השופט אֵלון סבור שאין להקיש לגמרי מהוראת סעיף אחד על משנהו כי “אינם דומים יחסי הורים וילדים ליחסי הורים ונכדים, וכאמור גדולה הרגישות – ומתוך כך חובת הזהירות – במקרה מות בן-הזוג ונישואי בן-הזוג האחר מחדש, שלא לבוא לכלל התערבות יתרה בסדרי החיים החדשים”[5]. לפי גישה זו, הוא סבור שייתכן מאוד שלא רצוי שיורה בית המשפט, על אף סמכותו, בניגוד להסכמת ההורים על ביקור של מספר ימים הכרוך בהוצאת הקטין מבית הוריו לבית הורי-הוריו, דבר מקובל יומיום בהוראות בית המשפט בדבר ביקור ילדים אצל הוריהם[6].

נמצאנו למדים שהוראת סעיף 28א בדבר “המגע בין הורי המת לבין הקטין” מעגנת לא רק את זכות הסבים לקשר טלפוני עם נכדיהם, אלא גם, ובעיקר, את הזכות לראות את נכדיהם ולבקרם בכפוף לעקרון טובת הילד ולרצון להימנע מפגיעה באלמנה, המנסה להשתקם מן האסון שפקד אותה.

המקרים בהם תחול הוראת סעיף 28א לחוק

לפי לשונו הפשוטה של סעיף 28א, יש לסבים זכות לבקר את נכדיהם הקטינים רק אם נפטר בנם או נפטרה בתם. לכאורה, ניתן להסיק שבמקרים אחרים, כגון שנפטרו שני הורי הקטין[7] או שהתגרשו ההורים, וההורה המשמורן אינו רוצה שבנו ייצור קשר עם הורי-ההורה האחר, וכן כששני ההורים נשואים אלא שבגלל מריבה עם הוריהם, הם אינם מעוניינים שבנם ייצור קשר עמהם – אין לסבים זכות לראות את נכדיהם. האמנם כך הוא הדבר? האם יש בסעיף 28א לקונה? או שמא מדובר בהסדר שלילי?

לכאורה, יש מקום לומר, לאור דברי ההסבר להצעת-החוק ולאור לשונו המפורשת של סעיף 28א, שאין מדובר בלקונה אלא בהסדר שלילי. לפיכך הסעיף יחול רק אם נפטר אחד מהורי הקטין. על אף זאת, מעיון בפסקי הדין שעסקו בשאלה זו, נוכחנו לדעת שיש מחלוקת בין בתי המשפט ביחס לשאלה אם יש לפרש את הסעיף פרשנות מצמצמת[8] , כך שיחול רק אם נפטר אחד מהורי הקטין או שמא יש לפרשו פרשנות מרחיבה תוך הסתייעות בסעיף 68(א) לחוק (סעיף שמקנה סמכות לביהמ”ש לנהוג, במקרים מסוימים, כאפוטרופוס של קטינים, גם כאשר סמכות זו מתנגשת עם אפוטרופסות ההורים) כך שיחול כמעט כל אימת שהסבים מבקשים לראות את נכדם הקטין[9].

החלטת כב’ השופטת בן-שחר

בתמש (משפחה ב”ש) 4460/08 ח.ז. ואח’ נ’ ח.ז. ואח’[10]

לאחרונה נדרשה לסוגיה נשוא מאמרנו כב’ השופטת בן שחר, שופטת ביהמ”ש לענייני משפחה בבאר-שבע, בתמש 4460/08 ח.ז. ואח’ נ’ ח.ז. ואח’. באותו מקרה ביקשו התובעים, הסבים, כי ביהמ”ש יורה על קביעת הסדרי ראיה בינם לבין ביתו של בנם, הנתבע, שניתק עמם את הקשר לפני כשהיה בן 17 שנה, ומשום כך אף הוכר בצה”ל כחייל בודד. הנתבע ואשתו, הורי הילדה, התנגדו לקיום קשר כלשהו בין בתם לסבים הביולוגיים שלה. כב’ השופטת בן שחר דחתה את התביעה, תוך שהיא מנתחת, בהרחבה, את סעיף 28א לחוק, וקובעת כי לאור הרקע שעמד ביסוד חקיקת סעיף 28א לחוק, יש מקום להחילו רק בנסיבות המיוחדות שנקבעו בסעיף, כלומר:

“כאשר מת אחד ההורים או נעדר ובית המשפט סבור שטובת הילד מצדיקה חיוב המשך הקשר בין הנכדים להורי הנפטר”.

דא עקא ומעיון בדברי כב’ השופטת בן שחר שהובאו לעיל, עולה שחרף טענתה לפיה יש מקום להחיל את סעיף 28א רק בנסיבות המיוחדות שנקבעו בסעיף, בחרה היא להרחיב את הסעיף גם למקרה בו אחד מההורים של הקטין נעדר, ולא אך כאשר מת אחד מהוריו של הקטין, כפי לשונו המפורשת של הסעיף.

הצעה לתיקון סעיף 28א

אנו רואים אפוא, כי היעדר אחידות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים, והיעדר תקדים מחייב של בית המשפט העליון בסוגיה זו, יוצרים בוקה ומבולקה. סעיף 28א הפך ל”חומר ביד השופט”, אשר “ברצותו מרחיב וברצותו מקצר”. בעיה כאובה זו העסיקה את הוועדה לזכויות הילד בכנסת שלוש פעמים[11] , אך עדיין לא תוקן החוק ובתי המשפט נדרשים שוב ושוב להכריע בסוגיה זו.

לאור הבעיות הנובעות מסעיף 28א לחוק, אנו מציעים לתקנו באופן שייאמר:

28א. זכות הורי-הורים לבקר את נכדיהם בית המשפט רשאי, לבקשת הורי-הורים, לתת הוראות בדבר הקשר של הורי-ההורים עם נכדיהם ונכדותיהם, והכול בכפוף לעקרון טובת הילד.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , | Leave a Comment »