הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘הזנחה’

אין מחילה למלשיני משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 23, 2013


informersאנו מאחלים למלשינים בתמונה שהלשינו למשרד הרווחה על הילד חולה הסרטן במנזר בתאילנד שיזכו לחוות את נחת זרועו הארוכה של משרד הרווחה ויחושו על בשרם מה זו אינקויזיציה של עובדי רווחה אכזריים.

כל מי שמלשין למשרד הרווחה, גם עליו או על ילדיו או נכדיו בסופו של דבר ילשינו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

אימוץ בין תרבותי אינו לטובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוגוסט 11, 2012


מחקרים בכל העולם מראים באופן עקבי כי כאשר הילד מאומץ ע"י משפחה שהיא בעלת מורשת תרבותית, דתית, אתנית, הסטורית ושפתית שהיא שונה ממורשתו המקורית, כך יתגלו יותר קשיים באימוץ.

הפשטת זהותו של הילד משורשיו ומורשתו

קשיי האימוץ בולטים בעיקר באימוצים הבין-ארציים בהם מאומצים ילדים שרובם מגיע ממדינות חבר העמים לשעבר, ילדים שהם בעלי מראה, דת, תרבות ומורשת שהיא שונה לחלוטין מן המורשת של המשפחה הישראלית המאמצת. קשיים אלו מסלימים בגיל ההתבגרות, עת הילד מגבש את זהותו (עיין ערך תיאוריית זהות האני של אריקסון). די לראות את הקונפליקטים המתפרצים בעבודת השורשים שעושים ילדים מאומצים בד"כ בכתה ז'. הם כותבים על השורשים של הוריהם המאמצים, אך לא על השורשים שלהם עצמם, משום שהאימוץ הפשיט אותם מזהותם, וניתק אותם לחלוטין ממורשתם. מהלך זה, לא רק  שגורם לתלישות, הוא גם גורם לעיתים לקונפליקטים פנימיים, כי מה אמור להרגיש ילד בלונדיני תכול עיניים, ממוצא אוקראיני, שכותב עבודת שורשים, ואשר אומץ ע"י משפחה ישראלית יהודית שאבותיה נרצחו במלחמת העולם ע"י אוקראינים?


ילדים אתיופיים מועברים למשפחות לבנות בניגוד לאמנת זכויות הילד

גם באימוצים המקומיים לא בוחלים עובדי משרד הרווחה בשום אמצעי לניתוק הילד ממורשתו הביולוגית. הם מעבירים ילדים לאימוץ במשפחות שונות לחלוטין במנטליות שלהן ממשפחות המקור, ובכך גורמים נזקי זהות קשים לילדים המאומצים.

כך תוכלו לראות ילד חילוני שמועבר לאימוץ במשפחה דתית או חרדית, או ילד ממוצא רוסי שמועבר לאימוץ במשפחה שאינה דוברת רוסית. המצב חמור כפליים כשמדובר בילדים אתיופיים שמאומצים ע"י הורים לבנים, זאת משום שילד אתיופי כזה אף לא יכול להסתיר את עובדת אימוצו. האימוץ כתוב לו כמו שלט על המצח לכל מקום אליו ילך, משום שהוא נבדל בחזותו מן המשפחה הלבנה.

כך תוכלו לראות למשל ילדה אתיופית שאומצה ע"י איזו פרופסור אשכנזיה דתיה ובעלה, שלהם יש 3 ילדים ביולוגים ועוד ילד מאומץ לא אתיופי. אז כשהילדה הולכת ברחוב עם 6 בני משפחתה הלבנים, בעוד היא בעלת עור כהה, ברור שהיא תרגיש שונה ובמיעוט. או שתי ילדות אתיופיות שאומצו ע"י רווקה מזדקנת, פסיכולוגית לבנה שעובדת עם משרד הרווחה.

יש כאלו שיטענו שאין כמעט משפחות אתיופיות מאמצות, אבל ברור לכולנו שמשרד הרווחה משקר, משום שמשרד הרווחה מתעלם באופן עקבי מן המשפחה המורחבת של הילד. קחו למשל את המקרה של תינוק אתיופי שמועמד לאימוץ כי אמו הביולוגית אינה כשירה לטפל בו. הדודה, אחות האם, היא בעלת תואר אקדמי, שירתה בצבא, עובדת וחיה עם בן זוג מעוניינת לאמצו, אך משרד הרווחה מונע זאת ממנה, ראו קישור כאן על המקרה.

משרד הרווחה מודע היטב להשלכות השליליות של מדיניות האימוץ הקלוקלת שלו, שאגב מנוגדת לאמנת זכויות הילד,הקובעת בסעיף 8 כי על המדינה החתומה על האמנה לכבד את זכותו של הילד לשמור על זהותו, לאומיותו וקשרי המשפחה שלו. משרד הרווחה מצפצף על אמנת זכויות הילד, וממשיך להתעלם מטובתו של הילד. למה? משתי סיבות עיקריות:

  1. כי השירות למען הילד צריך להצדיק את קיומו, ולשמר את המשרות המיותרות של העובדים הסוציאליים שחוטפים ילדים לאימוץ. פקידת סעד חנה סלוצקי הידועה לשמצה אמרה כי העובדים הסוציאליים אינם מסתובבים ברחובות ומחפשים ילדים להוצאה מן הבית. ובכן, היא הסתירה את האמת, משום שעובדים סוציאליים פרוסים באופן תדיר בבתי ספר, והם אף מסתובבים דרך קבע בבתי חולים, לאתר אמהות שבאות ללדת בגפן על מנת להפעיל עליהן לחץ למסור את ילדיהן לאימוץ.
  1. כי התור של המשפחות שרוצות לאמץ ארוך כאורך הגלות. המשפחות המאמצות האמידות הללו יוצרות לחץ על משרד הרווחה למסור את התינוקות להן ולא למשפחתו המורחבת של התינוק. עובדי הרווחה אינם פועלים לטובתו של הילד כי אם לטובתה של המערכת, והמטרה שלהם היא להביא את המערכת שלהם למצב של שיווי משקל.

הישוב כוכב יאיר כדוגמא לכשלון מודל האימוץ

די לראות את תוצאות האימוץ העגומות בדוח לשכת הרווחה של הישוב כוכב יאיר, למשל, כדי להבין שמדיניות האימוץ הכפוי של משרד הרווחה היא בניגוד גמור לטובתו של הילד.

כוכב יאיר כידוע לכם הוא ישוב ברמה סוציו אקונומית גבוהה. האשכול הסוציו אקונומי של כוכב יאיר הוא ברמה 9 מתוך 10. מכך ניתן להסיק שבישוב זה אין אוכלוסיה רבה המטופלת בלשכת הרווחה.

שיעור הילדים המאומצים הוא כ- 0.3% מכלל האוכלוסיה. למרות זאת, בדוח של לשכת הרווחה של כוכב יאיר (כאן בקישור הזה) דווח כי בשנת 2008 טופלו בלשכה 11 ילדים עם בעיות התנהגות ועוד 6 ילדים מאומצים. כלומר מתוך 17 ילדים עם בעיות התנהגות, 6 מהם היו מאומצים. במלים אחרות, כ- 30% מן הילדים שטופלו על רקע בעיות התנהגות בכוכב יאיר היו ילדים מאומצים למרות שחלקם היחסי באוכלוסיה הוא 0.3% בלבד.

אימוצים שנכשלו

אימוץ שנכשל מוגדר כאימוץ בו ההורה המאמץ החליט להעביר את הילד לטיפול המדינה, או שהמדינה בכפיה הפקיעה את הטיפול מן ההורה המאמץ.

באנגלית המינוח לאימוץ שנכשל הוא Adoption Disruption  או Adoption Dissolution או Adoption Breakdown

בדוח של המועצה הלאומית לשלום הילד, בעמוד 100 בקישור הזה, מצוין כי 1.7% מילדי הפנימיות הם ילדים מאומצים. שיעור זה גבוה יותר מפי 3 משיעורם באוכלוסיה. ההגיון המעוות של עובדי הרווחה אומר שאם הילד יועבר לאימוץ, אז הוא יקבל את כל צרכיו מן המשפחה המאמצת ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, והילד יפרח, ואולם בפועל המודל הזה נכשל, משום שילדים מאומצים רבים נפלטו מן המשפחות המאמצות אל הפנימיות, ושיעורם בפנימיות גבוה יותר משיעורם באוכלוסיה.

בשנת 2009, אמרה אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, בראיון לעיתון "לאשה" כי כ-10% מן הילדים שנמסרים לאימוץ בישראל אינם מתאקלמים במשפחה ומועברים ממנה. לפחות מחציתם נקלטים במשפחה אחרת.

לאחרונה הגישה ח"כ מרינה סולודקין יחד עם ח"כ שלמה מולה, הצעת תיקון לחוק הנוער, הקובעת כי ילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, ואשר מתנהל בה אורח חיים הזהה או דומה לאורח החיים שהוא מכיר. כאן בקישור הזה.

אוקראינה נסגרה לפני שנה לאימוצים של פעוטות, אך אימוצים בין ארציים ממשיכים להתבצע מרוסיה לישראל. אנו תקוה כי הגברת סולודקין תהיה עקבית באג'נדה שלה, ובשל קשריה ברוסיה תפעל גם לסגירת האימוצים הבינלאומיים מרוסיה לישראל, אשר אינם משרתים את טובת הילד מאותם טעמים שהיא עצמה ציינה בהקשר לאימוצים המקומיים.

בנוסף, מרבית האימוצים מחו"ל נוגדים את עקרונות האימוץ הבין ארצי של אמנת האג, משום שבאמנה זו מצויין שרק לאחר שעשו את כל הבדיקות הנדרשות, והגיעו למסקנה כי  ילד אינו יכול לגדול בארץ המוצא שלו, אזי יש להוציאו לאימוץ בין ארצי. בפועל, בשל הסחר בילדים, (22,000 יורו משלם כיום הורה ישראלי עבור ילד רוסי), ילדים רבים מועברים ממדינות אלו למדינות שונות בעולם, ללא שנבדקה אופציית האימוץ המקומי. מאחר ואוקראינה ורוסיה אינן חתומות על אמנת האג, אז תעבורת הילדים משם למדינות אחרות בעולם עובדת בהילוך גבוה, כמו פרה חולבת.

ומה קורה בחו"ל

גם בחו"ל מצב האימוצים הוא בכי רע.

בארה"ב בה מספר הילדים עד גיל 18 עומד על כ-75 מליון ילדים,  יש כחצי מליון ילדים בבתי אומנה, כלומר 0.67% מן הילדים האמריקאים חיים מחוץ לבית.

מאידך, בין 10% ל-25% מן האימוצים בארה"ב נכשלים, וכשליש מן האימוצים בבריטניה נכשלים.

שימו לב ששיעורים אלו גבוהים בהרבה משיעור הילדים הביולוגים שהוצאו מן הבית (0.67%), כלומר, אם אתה ילד מאומץ, יש סיכוי גבוה הרבה יותר שתוצא מן הבית המאמץ מאשר אם אתה ילד ביולוגי, ובמלים אחרות, הבית המאמץ מהווה בד"כ תחליף גרוע לבית הביולוגי.

המסקנה הזו מגובה גם במחקר הענק של המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), שקבע שעדיף לילד לגדול במשפחה "הרוסה" מאשר להוציאו מן הבית, כאן בקישור הזה.

הפרעת התקשרות תגובתית – Reactive Attachment Disorder

גם הורים מאמצים שלא ויתרו על ילדיהם המאומצים, דרכם אינה סוגה בשושנים. כדי להבין על קצה המזלג את הקשיים שעוברים הורים מאמצים וילדיהם המאומצים, מספיק לקרוא את העדות הבאה באנגלית של אב אמריקני שאימץ שני ילדים מרוסיה, שבוכה על מר גורלו, ואשר מאשים את רשויות הרווחה, שהתערבותם רק החמירה את מצבם של הילדים המאומצים:

My wife and I adopted a boy and a girl from Russia after having two children of our own. Since then we've had nearly 11 years of school expulsions, threats and acts of violence, attacks on teachers and other students, trips to the ER for psych evaluations, stays in psych wards, calls to the police, a sting of an internet sex predator, fires, defiance, verbal abuse, etc. Our older kids, now on their own, no longer want to come home because of their adopted siblings and I'm afraid my wife has literally been driven to the edge of madness by the experience. I'm so burned out to the whole experience all I want to do is get in my car and drive somewhere, anywhere, and my hope is that soon they'll out the door and never return. I fear that my marriage, however, is too deeply damaged by this experience to ever recover and heal. If there was one thing I could do over in my life, it would be to go back and undo this whole debacle. Our local social services have never been of any assistance and their advice and interventions have only made things worse. The schools have been no help and we've basically had to weather all of this on our own. I'm tired of it. I'm tired of carrying pepper spray in my own home and wondering what he next catastrophe will be. My advice to anyone considering an adoption from Eastern Europe would be to forget it.

ילדיו של אותו אב כפי הנראה סובלים ממה שמכונה 'הפרעת התקשרות תגובתית' – Reactive Attachment Disorder, תסמונת שאגב לא קיים עבורה טיפול מתאים, ושוק ה"מטפלים" רווי  בתרפיסטים שרלטנים שטוענים כי "יש להם טיפול לתופעה", זאת על מנת לנפח לעצמם את חשבון הבנק שלהם, ואגב רובם ככולם מתגוררים בוילות שנבנו מכספם של המשפחות האומללות, שאותן הם רוששו ב"טיפולי המשחק" הדיאדיים המגוחכים שלהם.

הנה כאן עדות של אם אמריקנית מאמצת על כשלונם של התרפיסטים, לאחר מכן באה תגובה של תרפיסט נוכל שיש לו "טיפול פלא", ולאחר מכן באה תגובה של אחות של אם מאמצת שהתרוששה בגלל טיפולי הונאה של תרפיסטים נוכלים:

http://www.mdjunction.com/forums/reactive-attachment-disorder-discussions/introductions-personal-stories/3746783-help-rad-mom-adopted-daughter-from-russia

נקודת מבטו של הילד המאומץ

פיטר טוד הוא אמריקני שנולד להורים גרמנים והיה אחד מ-10,000 ילדים גרמנים שאומצו ע"י הורים אמריקניים בשנות ה-50, 60 ו-70. פיטר טוד כתב ספר בקורת נוקב על נזקי האימוצים הבין תרבותיים, על כך שתמיד הרגיש שונה ולא שייך, על כך שלא הצליח להתחבר להוריו, על הפרעת ההתקשרות בה היה נתון, ועל בגרותו כאלכוהוליסט.

צפו בפיטר טוד שמציין אף את הסחר המאסיבי בילדים ממדינה למדינה, את בקורתו על קניית תינוקות, ומדגיש שגם סוכנויות האימוץ בארה"ב הודו שרק אחוזים בודדים מן הילדים המאומצים ממדינות העולם השלישי הם ילדים שהוזנחו או ננטשו. רובם אומצו באימוץ כפוי ובמניפולציה ממשפחות חלשות ודלות אמצעים.

גם הוא כמו שאר המומחים העולמיים בנושא, דוגל בגיבוש מדיניות תמיכה מתאימה בקהילה של המשפחות הביולוגיות המתקשות בגידול ילדיהן.

פיטר טוד מדבר גם על האופטימיות הזעירה שיש תמיד לשמור גם כשיש קשיים, עובדה, הוא הידרדר לאלכוהוליזם, השתקם וכתב רב מכר על כך.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

עובדת סוציאלית חנה סלוצקי מודה: העובדים הסוציאליים הם אנשים לא אמינים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 27, 2012


חנה סלוצקי היא העובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער במשרד הרווחה, והיא מוציאה ילדים מהבית בסיטונאות.

חנה סלוצקי היא עובדת ציבור, ערפדה שמוצצת את כספי משלם המסים, מצפצפת על חוק חופש המידע, ומסרבת למסור לציבור כמה ילדים היא משנעת מדי שנה מן הבית למוסדות סגורים, כאן בקישור הזה.

צפו בסרט "אחרי ההבטחה" – "After the promiss" , סרט המבוסס על סיפור אמיתי של אב אלמן הנלחם נגד רשויות הרווחה האמריקניות שחטפו את ילדיו.

בשל תלונות רבות של הורים שילדיהם הוצאו ללא הצדקה מן הבית, החליט לאחרונה משרד מבקר המדינה לפתוח בחקירה נגד משרד הרווחה בנושא זה. הורים שילדיהם נלקחו מהם ללא הצדקה ע"י עובדות סעד מתבקשים לשלוח את תלונותיהם למשרד מבקר המדינה, כאן בקישור הזה.

חנה סלוצקי מודה בסרטון הבא כי על ציבור ההורים אסור לתת אמון בעובדי הרווחה, מאחר ועובדי הרווחה מפרים את האמון שההורים נותנים בהם.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

דביל השנה – שר הרווחה משה כחלון

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 19, 2012


את אות דביל השנה לשנת 2012 העניק העיתון היוקרתי Moron (דביל) לשר הרווחה משה כחלון.

למרות ששנת 2012 עדיין לא הסתיימה, העיתון החליט להקדים את מתן התואר, מאחר וציון הדביליות של השר כחלון הגיע לרום כל כך גבוה, כך שהפער שנוצר בינו לבין המקום השני לא ניתן לסגירה עד סוף השנה.

אות דביל השנה ניתן לכחלון בשל כשלונו החרוץ בטיפול בבעיית חונטת העובדים הסוציאליים שממשיכה לגרום נזקים לציבור אזרחי מדינת ישראל בכל מישור אפשרי, במיוחד במישור של הריסת משפחות, וחטיפת ילדים ממשפחותיהם.

כידוע לכם משה כחלון הוא ממשפחה ברוכת ילדים ממוצא טריפוליטאי, גדל במקור בשכונת הסלבס גבעת אולגה (המקבילה הישראלית לשכונת בוורלי הילס). למרות שגר בשכונה מוכת פשע, עוני ואבטלה, לא טרח מר כחלון במסגרת תפקידו כשר הרווחה להפעיל מהלכים שישפרו את המצב החברתי והסוציו אקונומי של תושבי המדינה. נהפוך הוא, בקדנציה שלו חלה הידרדרות קשה בתפקודו של משרד הסעד הידוע לשמצה.

משה סילמן שהצית עצמו והלך לעולמו סימל במאבקו החברתי את קריסתה של מדינת הרווחה בעידן משה כחלון, שר הרווחה הכושל ביותר מאז הקמתה של מדינת ישראל.

כאן בתמונה למטה, משה כחלון עם שני חבריו הטובים, הרודן מועמר קדאפי וראש ממשלת איטליה, רודף השמלות סילביו ברלוסקוני.

מקור בכיר מסר למערכת האתר כי מועמר קדאפי ששמע על קבלת האות היוקרתי, התהפך בקברו לצד השני כדי לא לחטוף פצעי לחץ מאחר ומעמד הזה הלחיץ אותו מאד, וברלוסקוני התנזר שעתיים מנשים כדי לאכול בניחותא את המפרום והקוסקוס מעשה ידיו של כחלון.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

מסע הצלב של העובדת הסוציאלית סימונה שטיינמץ

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 13, 2012


מזה תקופה ארוכה נטען ע"י ארגוני האבות הגרושים כי העובדת הסוציאלית הארצית לסדרי דין ממשרד הרווחה, ששמה סימונה שטיינמץ מתנכלת לאבות ומנתקת אותם מילדיהם.

צליבת האבות ע"י סימונה שטיינמץ אינה מתחילה ומסתיימת בסיפור קפקאי נקודתי של אב שנותק מילדיו. מתברר שמדובר בשיטה, במדיניות מכוונת של העובדת הסוציאלית הזו. כך גיגלנו במנועי החיפוש, ומצאנו אינספור מקרים בהם מואשמת העובדת הסוציאלית הזו בפירוק משפחות וגרימת נזקים. יום אחר יום קמים כפטריות לאחר הגשם בלוגים חדשים של נפגעי סימונה שטיינמץ, המתארים את מעלליה של הגברת הזו. באחד הבלוגים מיני רבים שמצאנו, היא מתוארת כבהמה מסואבת, ומאמר אחר מתאר אותה כבהמה מגדרית. מה שמציק במאמרים הללו הוא שצריך לתת יותר כבוד לבהמות, משום שבהמות לא מזיקות לאדם, הן רק מועילות לו, זאת להבדיל מעובדות סוציאליות אשר מסמלות את הנזק לחברה האנושית עלי אדמות.

נציין כי עובדת סוציאלית זו נתבעת בנזיקין כיום בבית משפט אמריקאי בגין נזקים שגרמה, זאת משום שבתי המשפט בישראל הם מושחתים, ופוסקים לטובת העובדים הסוציאליים באופן עיוור, ללא דיוני הוכחות.

מדיניות הניתוק של הורים מילדיהם מבוססת לרוב על תסקירים שמגישות העובדות הסוציאליות לבתי המשפט לעניני משפחה ונוער. התסקירים, רובם ככולם מבוססים על "תחושות" ופרשנויות סוביקטיביות של העובדת הסוציאלית, ולא על עובדות. לעיתים תחלום העובדת הסוציאלית חלום רע על אותו הורה (ושלא תבינו לא נכון, הן ישנות מאד טוב בלילה), ובעקבות אותו חלום רע היא תרשום בתסקיר כי יש לה "תחושות", "התרשמויות" ו"אינטואיציות" כי ההורה אינו מסוגל לגדל את ילדו.
פירוט נוסף על סימונה שטיינמץ, והחלום הרע שלה ראו כאן במאמר הזה.

להביט על עצמן במראה הן לא מסוגלות, שמא תישבר המראה מרוב כיעור פנימי, ואז קורים מקרים טראגיים כפי שקרה בפרשת התינוקות התאומים שטולטלו, פרשה בה היתה מעורבת הסבתא של התאומים שהינה עובדת סוציאלית בכירה לסדרי דין. זהות הסבתא מובאת כאן בקישור הזה.

העובדות הסוציאליות לסדרי דין "מטפלות" (מלשון "חכה חכה אני אטפל בך") גם בקשישים חסרי ישע, אותם הן זורקות לבתי חולים פסיכיאטריים ומוסדות סגורים, כפי שקרה למשל במקרה של העובדת הסוציאלית ענבל בורנשטיין שנטפלה לקשישה חסרת ישע, הפעילה עליה תחבולות של אמפטיה מזויפת עד שהצליחה לכלוא את הקשישה במוסד, רק בשל סכסוך שכנים, כאן בקישור הזה.
לקשישים חסרי ישע אין קול, הם לא יודעים להשתמש באינטרנט, ואנו כאן נהיה קול הזעקה שלהם.

נציין שוב שעבודה סוציאלית אינו מקצוע, כי אם הכלאה לא טבעית של מספר מטלות כולבויניקיות, שאותן יכולה לבצע פקידה רגילה, ואולם על מנת ליצור להן לובי חזק, העובדות הסוציאליות השתלטו על תפקידים פקידותיים שונים, כך שלמעשה מדובר בפקידות בעלות כח וסמכות. המושג "עבד כי ימלוך" מיושם כאן באופן הבולט ביותר, משום שמרבית העובדות הסוציאליות הן נשים שלא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות באוניברסיטה, זאת בשל מנת המשכל הנמוכה שלהן.

מספר העובדים הסוציאליים העצום בישראל הוא בגדר שערוריה. שיעור העובדים הסוציאליים בישראל גדול ב-350% משיעור העובדים הסוציאליים בארה"ב.

נדגיש כי 90% מן העובדים הסוציאלים הן נשים, זאת משום שגברים שמכבדים את עצמם, יודעים שעבודה סוציאלית אינה מקצוע, ויבחרו לעבוד במקצוע אמיתי שמועיל לזולת. את עבודת הקודש האמיתית עושה כל אדם שמקים עסק ומעסיק עובדים בעסק. כך הוא מוריד את רמת האבטלה במשק, ומעלה את הצמיחה.
המאמר על המנגנון המנופח של העבודה הסוציאלית מסביר כיצד עובדים סוציאלים מנציחים את העוני, ומרחיבים את מעגל הנזקקים כדי לייצר לעצמם עבודה מלאכותית יש מאין.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

דוח על פשעי משרד הרווחה הישראלי ושחיתות בתי המשפט למשפחה ונוער הוגש היום לאו"ם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 17, 2012


לקראת הועדה לזכויות אזרחיות ופוליטיות שתתכנס ב 23 ליולי 2012 בז'נבה (ראו קישור כאן), ולצורך בחינת ישום האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות בישראל, הוגש היום לאו"ם דוח הסוקר את פשעי משרד הרווחה בדבר חטיפות ילדים מהוריהם ע"י עובדים סוציאליים, ושחיתות בתי המשפט בישראל.

הדו"ח סוקר את הדרדרות בתי המשפט בישראל בתחומים הבאים: בתי המשפט למשפחה, לנוער, פלילים, הוצל"פ, עליון ומחדלים-הפרות כלל מערכתיות, תוך הפרה בוטה של זכויות האדם בישראל.

הדוח הוכן ע"י הקואליציה למען הילדים והמשפחה, בשיתוף ארגוני האבות הגרושים וחברי אתר הרהורים על משפחה וילדים.

להלן הדוח המלא שנשלח היום לאו"ם.

REPORT OF THE COALITION OF

CHILDREN AND FAMILY (ISRAEL)

TO THE U.N.

COMMITTEE ON CILVIL AND POLITICAL RIGHTS

 

JULY 2012 ICCPR 105th SESSION

Lists of Issues Prior to Reporting (LOIPR) – Israel 4th Report

In preparation of questions to pose to the State of Israel regarding its compliance with the UN Covenant on Civil and Political Rights, the Coalition for Children and Family, a UN civil society, in conjunction with other Israeli NGOs and groups fighting corruption in the Judiciary, this report is hereby presented together with proposed questions, in six areas: Family Courts, Juvenile Courts, Criminal Courts, Post Judgment Executions and Debt Collections, the Supreme Court of Justice and System Wide Violations.

I. FAMILY COURTS, ICCPR 2,3,17,18, 19, 23, 26

1. Closed doors. While other countries have opened family courts to the public, Israeli family courts are conducted behind closed doors. It is reported that it gives family court judges freedom to abuse powers, falsify transcripts, abuse litigants, dictate facts not in evidence into the record, and in general dispense with any procedural and substantive rights, because nobody in the Courtroom can witness the Judge’s conduct or temper. Judges feel they are immune from any criticism, especially since they control what goes into the record (transcript). Requests to the Ministry of Justice to examine opening up the closed doors of the family courts were declined, on the theory that it will attacks journalists seeking details of fornication and other sexually “juicy” stories. However, family courts in the UK and US have opened without any known problems. Is the Government willing to review opening up the family courts for audience, and for self-recording to prevent false and inaccurate transcripts

2. Statutory discrimination. Family laws of Israel are laced with statutory discrimination against men, including automatic custody to women, and full exemption to women from participation in child support. See Section 25 of Israel’s Legal Capacity and Guardianship Law of 1962. Even in the odd case where a man wins custody, the non custodian wife is exempt from paying child support. Is the Government willing to eradicate any and all statutes that contain gender preference or gender discrimination, or impact of discrimination based on sex, from its laws?

3. Coerced religion in family law. Family laws in Israel differentiate among citizens based on the attributed “religion”. Religious law is enforced even against non- religious people, without an option to opt out of the religious laws that are applicable in rabbinical courts (dissolution of marriage) and in family courts (custody preference to women and child support exemption to women). Is the Government willing to concede that it violates the human right to freedom from religion and offer opt out mechanism, to those whose lives, choices or conduct are non-religious?

4. Waiver of evidence rules. Family Courts, by law, may dispense with evidence. In most cases, witnesses such as social workers are not cross examined, requests by men to summon witnesses are denied, and in some cases, Judgments are rendered without trials at all. In pendente lite applications for interim measures, evidence is not required at all, and judges render decisions based on their momentary gut reaction. Requests to the Ministry of Justice to consider reform that would reintroduce the standard civil evidence rules (full evidentiary trials, adherence to rules, ability to cross examine) were denied. Is there a specific reason why the Government would not reintroduce evidence rules into family courts?

5. Adjudication by social workers. In custody and child access cases, the judges refuse to adjudicate cases. Instead they delegate all decision making to state paid social workers, who are trained in gender studies and female empowerment. The decision making is solely based on intuitions, impressions, libel, hearsay and coerced therapies, coerced psychiatric evaluations, coerced parental fitness tests, psycho-diagnostic exam, and massive referrals to “Contact Centers”. Thus, Israel fails to provide judicial remedies for custody and child access cases, depriving the litigants of their rights for judicial redress. What are the reasons for delegating each custody and child access to a social worker, and why litigants cannot opt out of the coerced welfare/social justice system?

6. Biased judicial appointments. The Government appoints to family court judges, who vouch in advance their preference to women, and hatred to men. One such Magistrate, Tamar Snunit Forer, a radical/militant feminist, even declared that she wishes to be appointed as judge to influence from the inside at sources of power her agenda of promoting women at the expense of men. Another judge, Rivka Mekayes has tormented men for years, stripped them of their assets and children, and sent many to jail solely in order to silence them. Why is the Government appointing biased persons to positions of power where the opportunity for abuse is rampant, and self -declared in advance, and what mechanism, can be employed to prevent such gender- biased judicial appointments. Moreover, the Committee to Appoint Judges is secretive, laced with shady “deals”, and devoid of public participation.

7. Appeal bonds as impediment to justice. Appeals from family court are almost unaffordable. Routinely, the woman wins on every case she opens, and she even collects $2,000 in costs per case (each “case” is separate: custody, child support, equitable distribution). Therefore, women never have to need appeals. It is the men’s problem, as they are always the losers in family court. To dissuade the man from proceeding with appeals, the District Court quires a $2,500 to $4,000 bond. That is unaffordable to most men, and thus most men have no opportunity to appeal. This also encourages judges at the trial level to bend the laws, because the likelihood of an appeal reversing their order is slim. By contrast, in the United States, a divorce complaint is a 2-3 page document, easy to self represent, fees are minimal, and in some cases, none, risk of fees is minimal, and no bond is required on appeal. There are more divorces in the US than Israel. Is the Government willing to make family court more user friendly: publish the laws, offer self represented forms, offer tables and formulas for easy calculation of child support, combine all aspects of family court litigation into one case, expedite trial dates to 6 months from filing (instead of 3 to 9 years from filing), and cancel the bond requirement on appeal?

8. Excessive use of supervised visitations. During pendency of child access proceedings 25% of the men are sent to “contact Centers”. These are supervised visitations in a prison like setting. The rate of supervised visitation in the U.S. is 1% to 2%, and in Australia 4%. It is sufficient for a child services social worker to invoke “lack of mutual trust” to instruct visitations at a Contact Center. This results in 4 hours a month with the child and absolute exclusion of the extended family and grandparents. This constitutes deprivation of liberty and family rights per se. A Petition to the Supreme Court to stop these practices, Bagatz 2111/11, was denied. Is the Government willing to commit to no more than 4% contact center referrals out of the caseload of social workers, and restrict it to cases of actual violence which was proved by conclusive evidence?

9. Discrimination in legal aid. The state provides free legal representation for women in all matters of family law through its Ministry of Justice legal aid clinics, “Lishka Lesiyua Mishpati”. Women get free lawyers, and their income doesn’t count for purposes of meeting the monetary threshold which is 5,500 NIS ($1,375). If they have a child, Legal aid claims that the child is without income, therefore the woman is exempt. Otherwise, if a woman claims she “feels threatened”, she gets free attorneys for all her family court cases as a domestic violence victim, upon the claim, and without evidence. Men’s income on the other hand is fully examined, and even if they meet the threshold, response is being delayed on purpose (hoping the case will be dismissed for lack of prosecution), or a letter claims that “no documents were received”, or there is no response at all. Thus, the Ministry of Justice knowingly and practically discriminates against men.

II. JUVENILE COURTS, ICCPR 9, 10, 14, 17, 23, 25.

10. Brutal “justice”. At juvenile court, proceedings are conducted to remove children from their biological parent(s) and place them in adoptions, foster homes and other outplacement facilities, such as privatized orphanage homes. This affects the most impoverished sector of society, single mothers and maladapted immigrants, Ethiopians and Russians. Already Israel’s number of children living outside their natural home is the highest in the world (5% as opposed to 0.5% world average). Here too, there are problems with ex parte orders of child removal, lack of ability to defend such proceedings, lack of funds to fight the child removal, as well as falsified transcripts by Judges, lack of adherence to evidentiary rules and libelous/hearsay foundation. Ex parte orders may result in dispatch of policemen to seize children from their parents’ homes or schools, in a procedure that is brutal, degrading and devastating, much to the surprised of the shocked parents, based on rumors or neighbor’s vindictive complaint alone. Is the government willing to open up these trials, appoint counsel to the indigent, cancel the use of ex parte orders, and implement measures to rehabilitate children within the extended families?

11. Child removal without judicial review. Children may be removed by social services from parents for up to seven days without even opening a court case (Section 11 of the Juvenile Act). There is no need for evidence or Court approval. In one such recent case, a teenage woman was removed from her parents, because someone told a social worker that the Jewish girl was dating an Arab boy. After seven days, on application to the Juvenile Court, the removal can be extended to 60 days, again without evidence, and without the ability for the parents to contest it. Interim orders of child removal can be issued for 365 days without a trial or evidence, solely upon the application of a social worker. Expert opinions from experts who never saw the children are submitted to the Judges “in camera” without disclosure to the parents. While Section 14 requires a hearing every three months, the law is ignored, and decisions to extend removals are issued without hearings. Whereas a detention of an adult in the criminal system requires a judicial order, a detention of a minor (emergency removal of a minor to a closed emergency lock up facility), does not require any judicial consent.

12. No publication. Decisions, orders and Judgments of the Juvenile Court are not published at all, not even under the moniker “Jane Doe”. The public does not even know what precedents apply, and what arguments may be used to contest a child removal, because they are not published.

13. Secrecy. Juvenile courts are closed to the public, to make them "immunized" from public scrutiny. Thus, behind this wall of secrecy, judges routinely turn all the familiar principles of justice upside down. Among many cases reported to us, children were removed from their parents, for the most absurd reasons. In many cases judges accept extraordinary and incredible claims by welfare workers without allowing the parents to challenge them, and without evidences. Only rarely do these cases get publicity, usually via Supreme Court. Having investigated hundreds of such cases, we found out how consistently the Israeli family protection system, behind the wall of secrecy, built around itself to hide its workings, turns the basic principles of justice and humanity on their head. Innocent parents find themselves in a Kafkaesque world, treated as criminals, while the whole system seems stacked against them. The result is that Juvenile courts have become a one-sided system, designed to serve the interests of the Ministry of Welfare (headed by Moshe Kahlon). Behind its wall of secrecy, Judges allow these Welfare workers to seize children who are enjoying a happy family life with loving parents, only to be plunged into foster care and orphanages, for reasons they cannot understand. The number of children in care is breaking all records.

14. False transcripts. Transcripts at Juvenile Court, in the rare cases a parent is given opportunity to be heard, are redacted or sanitized, as the Judges immunize themselves from an appeal. In one case, a three hour testimony was redacted by a Judge to a three line statement. These transcripts are also subject to gag orders, thus foreclosing the right of the public to know, foreclosing public scrutiny and covering up malpractice and malicious retaliations against natural parents. Is the Government willing to allow full verbatim transcripts, recordation of proceedings, moratorium on ex parte proceedings, provide the parent with all evidence against him at earliest point possible, publish judgments, and open up the Court for teams of public inspectors and journalists?

15. No electronic recording. Little is reduced to writing in the court hearing, and in many cases transcripts do not match what was really said in the court room. Transcripts are often changed and falsified by Judges, and judges do not allow taping the hearings. This perpetrates the wall of secrecy. The Ombudsman for Judicial Complaints usually ignores such complaints on falsifying transcripts, as this office is comprised of former judges who are not objective, and act like "the cat that got the cream". Falsifying transcripts was discovered even among the most prestigious judges (See, Judge Varda Alshech, Deputy President of the Tel Aviv District Court who substantially changed transcripts). Usually Juvenile courts transcripts are falsified during the hearing, and families get a final transcript full of lies. Since taping is forbidden, they cannot prove the forgery, and Ombudsman thus cannot compare versions.

16. Short hearings and Lack of Explanations. There is nothing more serious than a child removal hearing. Once you lose a child it is very difficult to get a child back. Many children are removed from their homes after a short hearing summarized with few lines and no clear explanation for the removal. In other words, a disrespectful and unprofessional document is produced following a serious matter. Welfare social workers flood the juvenile courts with a lot of files, most of them are false allegations. This is how they overload the judgment system, because they know that the judge would not have time to investigate the case properly, and thus the judge will approve quickly their demands for removal, and move to the next case.

17. Sloppy evidence. Hearsay evidence is accepted in a way that would never be allowed in a normal court, and parents are charged on evidence they are not allowed to see. After the initial shock of seeing their children seized, often with the aid of a gang of policemen, the parents find themselves in courtrooms in front of a team of intimidating social workers, at great public expense, are ganging up against them. Very often social workers make some horrendous initial mistake when they seize or harm children, then spin out the case as they scrabble round for evidence to cover up their failures.

18. “Gun-for-Hire” Experts. In many cases, children arte remove from parents were based on “experts”, who never see the children, and simply add their credentials to the wishes of the social worker who decided to fight the parents. Most of these reports are compiled by people who earn their living from mass referrals so, they would never risk their earnings by going against the tide. The courts use these welfare "experts" reports to justify their acts. The parents cannot produce counter-reports. The welfare “experts” accommodate the wishes of their paymasters, thus they are not “independent” in any sense. When the expert’s income depends on their compliance with their paymaster’s demands, there is no inducement for the expert to carry out a deep investigation to find out where the truth lies. For instance, the “Shalem Institute”, is a private company which makes a lot of money every year by supplying welfare social workers with questionable psychological assessments of parents, reportedly on a “cut and paste” basis. The irony is that in many cases, the experts chosen by Welfare charge the parents $4,000, which is 4 times the minimal wage salary.

19. Dehumanization of Immigrant Children. Social services target immigrant families because they are weak, and maladapted without financially solid background. Many of these families are Ethiopians, but the social workers do not respect or accept their culture, customs and way of life, thus on a racism basis, they dehumanize them, and remove their children to orphanages, where they will get "white" education. Lack of language skills (and money) makes it impossible for the Ethiopian parents to defend. Sometimes they are coerced to sign papers they do not understand “willingly” giving away their children without legal counsel. Immigrants usually work very hard to establish their homes and position, and sometimes social workers who usually work few hours a day, consider that working many hours a day is child neglect. A doctor originally from the Russian Federation, who worked long shifts, while his wife studies nursing, lost three children this way. The social worker decided that the children are "neglected", because the parents work overtime.

III. CRIMINAL COURTS, ICCPR 2, 3, 9, 10, 14, 15, 17.

20. Waiver of evidence. In rape, sexual harassment and family violence, the Government has dispensed with any need for corroboration or solid external evidence, other than the words of the complainant. As a result, thousands of men are indicted and convicted without solid evidence, and incarcerated needlessly. A conviction may be sustained on appeal based on impression of the victim’s testimony alone, i.e. how she testified but not what she testified about. Judges may discount and ignore evidence based on their own intuitions, own morality, beliefs and private experiences. Conviction can also be sustained based on hypnosis and even “memory refreshment” after 20 years.

21. Immunity for false complaints. Attorney General Guideline 2.5 exempts women from criminal liability for false reports. This encourages women to lodge baseless complaints solely to gain economic advantages. In divorce cases, women can obtain the benefits of exclusion of the man from the marital home, exclusive occupancy and restrictions on child access. In other cases, illegal female workers may be induced to file such complaints to get immigration/residency rights. In other cases, it is used purely for vindictive reasons.

22. VAWA draconian impact. Israel’s violence Against Women Act (“VAWA”) is draconian and its impact results in thousands of unwarranted convictions, ex parte orders of removal from home, orders of protection, and the stripping of all procedural and substantive human rights from the judicial process. It was not reviewed since its enactment, even though it was based on the assumption that Israeli men are the most violent in the world. No statistical data comparing the alleged violence in Israel to other countries is available. The impact on society, families and citizens was never examined.

23. False convictions. VAWA allows convictions in offences that have not yet occurred. This allows for convictions without evidence, because there is no evidence for an offense that did not occur. Men can be convicted and incarcerated without even committing any crime. It is sufficient that a woman alleges that she “feels threatened”. The punishment in VAWA convictions has been severely aggravated. There is no proportionality to the sentences of regular offenses, and similar VAWA offenses. The rate of convictions itself is 99.9%. The government refuses to employ polygraph or other screening mechanisms in VAWA prosecutions to prevent abuse and violations of civil rights.

24. No shelters for men. Under VAWA, when the police issue an order enjoining a man from entering his home, (because the woman “feels threatened”), the Government refuses to provide an alternative place to stay. Some men become homeless, and sleep in their car or on the beach. Some go to their mothers. Those who request the police to ensure a place for them to stay, are told that they can voluntarily check themselves into jail, where they will get shelter.

25. Disparity of sentences based on gender. Female criminals are sentenced to dramatically lower punishments than males. Some offenses (rape) are phrased to cover only men. For example, there is no law criminalizing rape by a woman (e.g. female teacher have sex with a minor schoolboy). Convictions on similar circumstances will yield several years of imprisonment to a male, and a few months of community service to females.

26. Insane interpretations of the laws. The rates of plea bargains is 90%. Of the remaining 10%, 99.8% are convicted. Thus, only few cases catch the public attention. One such case, which best shows Israel’s overzealousness to convict is Sabar Kashur’s conviction by Judge Yoram Noam. Mr. Kashur, a married Arab met an Jewish woman and identified himself as a Jewish man. Within minutes they had casual consensual sex. When the woman found he was not Jewish, she filed rape charges. The Court convicted him on rape by deceit charges, and sentenced him to 18 months in jail. The Judge’s words: the Court must protect the public interest against sophisticated criminals with a smooth tongue and sweet talking, who can lead astray innocent victims at the unbearable price of the sanctity of their bodies and souls” and added “If she hadn't thought the accused was a Jewish bachelor interested in a serious romantic relationship, she would not have cooperated”. The sophisticated rape crime was impersonation as a Jew for purposes of consensual sex. In other cases, e.g. Moshe Gorelik was convicted on rape charges, solely based on a woman’s claim that a finger was inserted under the skirt to her private parts, inside a car in a bust street without witnesses. Other notable case, Aleksey Siygin, (stories, no evidence’ ignoring medical opinion), Roman Zadorov (ignoring bloody fingerprints and hair of the real attacker in the feast of victim), and Moshe Katzav (former president, closed doors).

27. Physical conditions. Detention and incarceration standards are inhumane. Space in most cells is only 2.5 sq. meters, even touh the law requires 4.4 sq. meters. Facilities are constantly filthy. Windows are tiny, and there is no ventilated air. No separation of smoking and non-smoking.

IV. POST JUDGMENT EXECUTIONS & DEBT COLLECTIONS, ICCPR 2

28. Draconian ex parte proceedings. In Israel, the Post Judgment Executions and Debt Collections Authority )the “Authority” or ”Hotzlap”) handled about 3,600,000 cases by the end of 2010 in a country with 5,000,000 adults. Every three months 100,000 more cases are opened. Thus, the Authority affects an enormous part of Israeli society. Normally elsewhere in the world the assumption is that debts are collected following judgments after an adversarial trial, the creditor proved his case, and the debtor defended the case, may be enforced through collection authorities. In Israel, however, collections may skip the Courts and be enforced directly at the Authority. Debts under 50,000 NIS ($12,500) may be submitted for collection without first obtaining a judgment. In many cases this invites fraud as the Authority does not inspect what is filed, it simply dockets the document and collects a fee. This is fertile ground for abuse. It robs the debtors of the right to trial, and it unleashes a barrage of draconian measure that is impossible to defend, or stop. The Supreme Court of Israel has refused to hear a Petition of 100 victims claiming that each petitioner must pursue an independent petition. The Ministry of Justice, Yaakov Neeman, is considering even more draconian measures, since it enhances the State’s budget.

29. Outrageous usury. The Authority imposes automatic attorney fees and interest rates that are unpublished and highly usurious. In many cases, debts can escalate very fast to double, triple or quadruple of the principal amount, without any way for the debtor to verify the interest rate or even contest it. It is almost impossible to pay a debt in monthly installments because of the usurious compounded rates, and excessive attorney fees.

30. Punitive and draconian measures. Citizens cannot protect their rights or defend themselves in the Authority’s management of the Collection procedures. The Authority is quick to issue ex parte orders that are vexatious in nature such as ne exeat injunctions, passport nonrenewal, driving license nonrenewal, termination of credit cards and lines of credit and closure of bank accounts. This can happen ex parte and without the debtors’ knowledge. Thus debtors properties and civil liberties are violated especially when their right to travel and leave the country are restricted due to small amount (even $300), and even drivers whose livelihood depends on their driving license lose the ability to earn a living. When credit cards are cancelled, it means that the credit card company will open a collection case very shortly, thus adding more financial hardship to the debtor’s ability to pay the original debts. This affects almost one sixth of the population. Section 66(a) of the Executions Law is much criticized as it a brutal and draconian collection measures that are more punitive than effective, and only seal the fate of the debtor to be impoverished for life and unable to earn a living.

31. Purposeful harassment. In almost all post judgment debt collection cases within the Authority debtors receive no information as to transactions requested by the creditor’s attorneys, such as bank account liens or wage garnishment. Those are granted simply upon request, ex parte, without even submitting an application. The attorneys for the creditors are simply communicating online with the Authority’s computer, pressing buttons and requesting a myriad of draconian measures. Creditors are informed laconically three months after the lien, that they must physically go to the Authority’s offices to pick up a copy of the Order. To collect a copy they must pay $1 per page. If there is a paper application on file, they can pay hundreds of dollars just to see what is in their files. Since creditor’s can choose the locations of the Authority’s office to open a collection case, they can inflict on a debtor a 100 km or even 300 km travel to a Hotzlap office just to get a copy of an Order or decision.

32. Incarcerations without legal counsel. In case of child support enforcement at the Hotzlap Authority, hearings on incarceration of men are conducted without counsel made available to the indigent. Thus proceedings which result in incarceration violate the debtor’s right to counsel. These proceedings to incarcerate men for not paying child support never result in payment, both because the child support levels in Israel are unaffordable (sometimes 80% of the salary and up to 150%), and because 100% of the salary is garnished anyway. Since these proceedings are purely punitive, they require counsel. ICCPR 14 (3).

33. Administrative municipal collections. It is noteworthy that municipalities are exempt from collection via courts or the Authority. See, Tax Ordinance (Collection), a/k/a “Administrative Collection”. Cities and Municipalities may collect city taxes, water bills, or parking tickets by levying directly upon bank accounts. It is sufficient that city clerk signs a notice of lien in order to seize bank accounts. These liens are not reviewable in Courts and there is no way to contest them. No warning or letters are required. Notice of the bank lien is sent by mail 3 weeks thereafter. These are highly draconian collection methods.

V. SUPREME COURT OF JUSTICE

34. Appointments are secretive and lack public participation. Judges with prior conflict of interest or obvious bias refuse to recuse themselves. Judges with family members in private practice or the State Attorney’s office, refuse to recuse themselves even when a conflict of interest is very high. Even when a judge used to represent a party in the past, it is hard to obtain a recusal. Nepotism and favors to friends and family are common place. Judges have a high bias in favor of the Government and against the ordinary citizen. When a Government requests a bogus adjournment, it is routinely granted. When the Government is late or missing a deadline, it is routinely excused. When a private litigant seeks adjournment or misses a short deadlines, penalties of between $1,000 to $1,500 may be easily assessed. Judges routinely scare away ordinary citizens, and threaten them to withdraw their petition, under the threat of assessing painful costs and sanctions of $7,500 to $15,000. Given this scenario of judicial temper and arrogance, most ordinary men are simply afraid to even come near the Supreme Court of Israel. ICCPR 2.

35. There have been reported cases of personal vindictiveness by Supreme Court Judges against attorneys who have published critique against the Supreme Court Judge’s. There is no transcript. It is impossible to hear anything. Clients are not allowed to sit next to attorneys or respond to questions directed to them. Judges refuse to account to the public about fortunes they amassed, which are disproportional to their salaries. The list of conflict of interest and full resumes of the judges is concealed from the public. Children and family members of Supreme Court judges open up law firm and use their family prestige to extort business “favors” by using undue influence. In other variations, the family members serve as directors or legal advisors, and again they use their family connections with the Court.

VI. SYSTEM WIDE VIOLATIONS

36. Ne Exeat Orders. See ICCPR Art. 12. An extraordinary number of citizens are precluded from leaving the State of Israel. At the Post Judgment Executions Authority, debtors owing a mere 500 NIS ($125) may be precluded from leaving the country. Child support debtors may be precluded automatically, upon an ex parte request, even if the debt is up to date. Even tourists who have no roots to Israel may be restrained from leaving the country for extended durations. For example, a California resident is trapped in Israel on a $500,000 bond for three years. A French tourist was restrained, because his French wife opened a divorce case in Israel during vacation. A Thai resident who fathered a child 20 years ago, was invited by the mother to meet his child, and upon arrival was restrained from leaving. The procedures for issuing ne exeat orders is always ex parte, and it is hard to vacate or reverse it, without posting outrageous bonds and guarantors. There is almost no equivalent to that in any other “normal” country. The figures as to the persons so restrained are unpublished.

37. No publication of the laws of Israel. The Government refuses to publish its laws and regulations in one place for free. The citizens have no way to know what the laws are. The Government licenses private companies to sell costly subscriptions to lawyers, but the public must consult a lawyer. There is no excuse why the Government does not publish its own laws and regulations in one place for free. Is the Government willing to publish its laws to the public free of charge?

38. Freedom of Information ACT. For freedom of Information requests (“FOIA”) citizens must pay a $25 fee. Routinely, they never receive what they want. They get a laconic letter that states that “the requests require too much labor” or that an exception applies. If judicial review is requested, the fee is $500. Once it is filed, it can take a year or two for the case to proceed. The information may be stale or denied. This dissuades the public from even trying to expose government records. In the interest of transparency and open government, is the State willing to waive fees for FOIA requests, and FOIA petitions to the District Court.

39. Internal adoption of ICCPR and ICESCR. Israel refuses to adopt the ICCPR internally and make it binding. The same applies to ICESCR. Israel also refuses to translate to Hebrew the Reports that it files with the UN. By doing so, Israel excludes itself from the family of nations who adhere to the international standards of human rights.

Dated: June 15, 2012

Coalition for Children and Family (Israel) , Movement for the
Future of Our Children, Two Parents, Aleph Ze Aba, Nakim,
Hakshava, Family Thoughts Team, Family Rights Bloggers
ShemTov, “Shurat HaEzrahim – Rebuild Israel”, Association
Peace and Justice For Sephardic Jews in Israel (Paris),
The Brotherhood (USA)

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

המלצת השבוע: הסרט תפוזים ושמש

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 7, 2012


הסרט 'תפוזים ושמש' מתאר את סיפורה האמיתי של מרגרט המפריס, עובדת סוציאלית מהעיר נוטינגהם, שחשפה סקנדל במימדים בינלאומיים אודות ילדים עניים שהוגלו ע"י הממשלה הבריטית למדינות כמו קנדה ואוסטרליה. לילדים הובטחו חיים מאושרים של "שמש ותפוזים" אך המציאות שלהם כללה חיי ייסורים ועבודת פרך במוסדות מזעזעים של משרד הסעד הקנדי והאוסטרלי.

במאי: ג'ים לואץ'

הפקה: תסריט: רונה מונרו, הפקה: קמילה בראי, צילום: דנסון בייקר, עריכה: דני קופר, טארה מוריס
שחקנים: אמילי ווטסון, הוגו וויבינג, דיוויד וונהאם, ריצ'רד דילן,

מועדי הקרנות במוזיאון ת"א:

07/06/2012 יום ה' 15:00, 19:00, 21:30
08/06/2012 יום ו' 14:00, 19:00, 21:30
09/06/2012 יום ש' 15:00, 17:00, 19:00, 21:30
10/06/2012 יום א' 15:00, 19:00, 21:30
11/06/2012 יום ב' 15:00, 17:00, 19:00, 21:30
12/06/2012 יום ג' 15:00, 19:00
13/06/2012 יום ד' 15:00, 17:00, 19:00, 21:30

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

המניע של העובדים הסוציאליים להוציא ילדים מהבית הוא כסף ולא טובת הילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 9, 2012


אילנה עמרמי ירימי, לשעבר מנהלת בחינוך המיוחד מסבירה מהו המניע של עובדי הרווחה להוציא ילדים מהבית:

צריך להבין מהיכן באה "הדאגה" להוציא ילדים מהבית. כל ילד שנכנס לפנימיה, או מאושפז בבי"ח פסיכיאטרי או כל מסגרת ממשלתית אחרת, מכניס "לעסק" הרבה כסף. בלי ילדים אין עסק, ואם חלילה "העסק" במצב כספי לא טוב, מחפשים ילדים גם "מתחת לשטיח" כדי להציל את העסק. בעסק יש הרבה נהנתנים שחיים על חשבון הילדים, כך שכל המרבה בהריסת נפשות של ילדים הרי זה משובח…לעסק!!! והאמינו לי אני יודעת מקרוב בתור מנהלת בי"ס לחינוך מיוחד שתלמידים מספר היו בפנימיה פרטית.(הבאתי לסגירתו).

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

העובד הסוציאלי הפדופיל ממשרד הרווחה, יוסי דיאמנט, הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטין

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 30, 2012


יוסי דיאמנט, עובד סוציאלי ופקיד סעד לחוק הנוער בן 61, מן המועצה האיזורית חוף הכרמל הורשע במעשים מגונים בקטין בפומבי. מכתב האישום עולה כי במסגרת תפקידו היה בטיפולו של העובד הסוציאלי קטין בן 14 שהנאשם ניצל את האמון שנתן בו המתלונן וכן את התלות שלו בו, בכך שבמהלך חודש ספטמבר שנה שעברה ב- 4 מועדים שונים, נפגש עמו והסיעו במכוניתו לחופי ים שונים, שם ביצע בגופו מעשים מגונים וחשף את איבר מינו בפניו.

פירוט על מעלליו של הפאדופיל הסוטה כאן בתחקיר נרחב של מגזין המושבות.

עבריין מין שהיה אמור להתמנות לפקיד סעד מחוזי

יוסי דיאמנט אף אמור היה לכהן כפקיד סעד מחוזי לאחר שמשרד הרווחה אישר את מינויו ללא בדיקה מעמיקה, וללא מבדקי אישיות. כך עולה מתביעה שהגיש נגד המוסד לביטוח לאומי כאן בקישור הזה.

על פי מידעוס, בטאון העובדים הסוציאלים בראשותו של איציק פרי, משבח העיתון את פועלו של הפאדופיל הסוציאלי…יוסי דיאמנט אף קיים מפגשים "טיפוליים" לכאורה בטבע עם נערים מבית ספר, זאת למרות שאסור לפקיד סעד לחוק הנוער לשמש כעובד סוציאלי טיפולי אלא רק כעובד סוציאלי בעל משימות שיטור ואכיפה של חוק הנוער, משום שהדבר מהווה עבירה פלילית שיש בה ניגוד אינטרסים כפי שמפורט במאמר בקישור הזה.

שוש אלזרע – מנהלת לשכת הסעד במועצה אזורית חוף הכרמל.

החלטה זו, בה פקיד סעד לחוק הנוער יוסי דיאמנט יעביר הליך "טיפולי" לילדים התקבלה יחד עם מנהלת לשכת הסעד במועצה אזורית חוף הרכמל, הגב' עו"ס שוש אלזרע, זאת למרות שפקיד סעד צריך לעסוק רק באכיפת חוק.

הפאדופיל שוטט דרך קבע בחברת ילדים בבית ספר

מסתבר גם שהפדופיל יוסי דיאמנט הסתובב דרך קבע ובאופן חפשי ללא פיקוח בבית הספר הממלכתי גלי עתלית והחליט להיות חלק אינטגרלי מצוות בית הספר,  כפי הנראה משום שמישהו החליט שמוסד חינוכי שאמור להיות גוף השייך וכפוף למשרד החינוך, יעבור מוטציה ויהפוך להיות שלוחה של משרד הרווחה. שימו לב ששמו עדיין מופיע באתר בית הספר כ"חלק מצוות בית הספר". ממתי פקיד סעד שהוא למעשה שוטר במדים אזרחיים הופך להיות חלק מבית ספר או כל מוסד חינוכי אחר? ממתי פקיד סעד הופך להיות חלק מצוות טיפולי כאשר אסור לו לתפקד על תקן עו"ס טיפולי אלא רק באכיפת חוק הנוער?

כרמל סלע, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל טען בפני התקשורת כי "לא ידע על החשדות כלפי יוסי דיאמנט",  זאת למרות שהורים התלוננו בפניו. אך גם לאחר שהתקשורת הודיעה לכרמל סלע שיוסי דיאמנט נעצר בגין חשד להתעללות מינית, ממשיך שמו של יוסקה הסוטה להתנוסס באתר של המועצה האזורית חוף הכרמל. (עדכון: אתמול הופיע שמו באתר המועצה, והיום, ה-1 במאי שמו הוסר)

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

10 מכות מצרים ומכת המחץ – מכת הקרציות הסוציאליות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 5, 2012


Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »