הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘הוצאת ילדים מחוץ לבית’

הודעה חשובה לנפגעי הרווחה: שופט חוקר מטעם האו"ם מגיע לארץ

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 8, 2011


Mr. Frank La Rue

האו"ם שולח לישראל במהלך החודש הזה שופט חוקר בשם פרנק לה רו שמוצאו מגואטמלה עם נסיון עשיר בנושא זכויות האדם.

תפקידו לגבות עדויות מאנשים בישראל שנפגעו כתוצאה מסתימת פיות ע"י רשויות המדינה, בכללם נפגעי משרד הרווחה.

  • אזרחים שנפגעו כתוצאה מהעלאת ביקורת נגד המדינה, שליחיה ועובדיה, והמדינה פגעה בזכותם הבסיסית והיסודית לחופש ביטוי באמצעות כל כלי לביטוי, בכלל זה כתיבה והעלאת סרטונים באינטרנט.
  • בלוגרים, עיתונאים וכל פרט בישראל שפרסמו דברי אמת על שחיתויות ושאויימו ע"י משרד הרווחה, משטרת ישראל, הנהלת בתי המשפט או כל גורם ממסדי אחר.
  • הורים שנותקו מילדיהם ע"י עובדות סוציאליות משום שפרסמו מידע אמת על שחיתות עובדי הרווחה וכל שחיתות שלטונית אחרת.
  • הורים שפקידות סעד הגישו נגדם תלונות שווא במשטרה על "אלימות", זאת על מנת להשתיק אותם או להתנקם בהם באמצעות תפירת תיקים פליליים פיקטיביים.
  • הורים ששופטי משפחה ונוער פסקו נגדם בדלתיים סגורות וללא כל פיקוח ציבורי , משום שהעלו בקורת נגד אותם שופטים.

כל אלה מוזמנים לשלוח לשופט החוקר את פרטי המקרה באנגלית.

על פי הגדרת התפקיד הוא יגבה עדויות, ירכז את העדויות והתלונות ויעביר אותן לממשלת ישראל לצורך קבלת תשובות, יכתוב דו"ח מלא ומפורט, ובתאריך 18/12/2011 יקיים מסיבת עיתונאים במלון המלך דוד בירושלים בשעה 15:00.  הוא ישהה בשטחים עד ה 12 לחודש ומה 12 עד ה 17 ישהה בישראל.

זוהי משלחת הראשונה מסוגה ארצה.  מר לה-רו ישהה פה כשבוע.

יש למלא את פרטי המקרה שלכם, בו פגעו בחופש הביטוי שלכם, באנגלית בטופס הנמצא בקישור הזה ולשלוח לכתובת המייל של האו"ם:

freedex@ohchr.org

או לקבוע פגישה עם המזכירה מומוקו נומורה בטלפון 054-280-2116 או במייל  Mnomura@ohchr.org

אם אינכם מצליחים להשיג את מומוקו בטלפון הסלולארי בארץ נסו בטלפון הסלולארי שלה בשוויץ:

00-41-79-44-44-332
סלולרי שווצרי

פרטים נוספים על ביקור השופט בארץ, כאן באתר האו"ם:

 http://www.ohchr.org/EN/Issues/FreedomOpinion/Pages/OpinionIndex.aspx

וגם כאן:

http://www.unog.ch/unog/website/news_media.nsf/%28httpNewsByYear_en%29/9FE8B39564F62E0FC125795A00351216?OpenDocument

תודתנו לקואליציה למען הילדים והמשפחה, וארגוני האבות הגרושים ששלחו את התלונות הראשונות לועדת זכויות האדם.  הסנוניות הראשונות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , | 7 Comments »

פסח – המכה ה-11 – מכת העו"ס

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 2, 2011


Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

נלקחה מהוריה בגלל שמועות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 17, 2011


"בת 14 בסכנה, היא יוצאת עם פלסטיני, והחשש הוא שאביה יתנכל לה בשל כך", טענו רשויות הרווחה. בעקבות כך היא נלקחה למקלט מוגן. הוריה ערערו, בית המשפט המחוזי קבע שהכל שמועות, והנערה חזרה הביתה.

כתבה מאת ישראל מושקוביץ | ידיעות אחרונות

שמועות שווא על אבא אלים לכאורה ועל סכנה שנשקפה כביכול מחבר פלסטיני. זאת הסיבה שבגללה הוצאה נערה בת 14 מבית הוריה. בעקבות ערעור היא הוחזרה הביתה.

הפרשה הותרה לפרסום לבקשת עיתון ידיעות אחרונות. הכל החל כאשר לרשויות הרווחה בצפון הגיע מידע לפיו הנערה התרועעה עם פלסטיני מג'נין, וקיים חשש כי יחטוף אותה. בעקבות כך פנתה פקידת סעד (עובדת סוציאלית) לבית המשפט לנוער בבקשה להוציא את הנערה מביתה "כדי להגן על חייה". לבית המשפט נמסר עוד כי אביה ישב בעבר בכלא, ועלה חשש שיפגע בה משום שהתרועעה עם פלסטיני.

שופט הנוער יובל שדמי שידוע כשופט חותמת גומי של עובדות סוציאלית ומאשר כמעט כל בקשה שלהן להוציא ילדים מהבית מבלי לבדוק את הראיות לעומקן, קיבל כהרגלו את עמדת נציגי הרווחה והורה להעביר את הנערה למקלט חרום למשך 3 חדשים. ההורים הנסערים ערערו לבית המשפט המחוזי בנצרת ובקשו להחזיר את בתם.

_______________

השופט אברהם אברהם קבע:
"עיינתי בחומר ולא יכולתי לראות את תמונת המצב כפי שראה בית המשפט לנוער. מסכת הראיות שהונחה לפני רעועה, עד כ אין היא עשויה לבסס היטב את הוצאתו של ילד מסביבתו הטבעית….ההתרועעות ע הבגיר מג'נין אינה מבוססת כי אם על שמועות שאותן הכחישה הילדה…שופט הנוער נסמך בין היתר על העובדה כי אביה של הילדה ריצה בעבר עונש מאסר, אלא שבכך אין כדי להצביע עליו כעל אדם בעל דפוסי התנהגות אלימים…מאז המאסר שיקם א חייו, הקים משפחה וחי חיים נורמטיביים…שוחחתי עם הילדה והתרשמתי מרצונה לשוב לבית הוריה ללא חשש".

השופט הורה להחזיר את הנערה לביתה, לאחר 3 שבועות בהם שהתה במקלט של משרד הסעד.

"בחיים לא היה לי חבר, וגם לא ערבי. הרסו לי את החיים", סיפרה אתמול הנערה. "עברתי סיוט של 3 שבועות עם נערות בעייתיות ורק בכיתי. כל יום ביקשתי מהוריי שיוציאו אותי".

אביה סיפר: "הגיעו לבית שוטרים ועובדות סוציאליות ואיימו שאם לא אמסור את הילדה יעצרו אותי. הילדה הורידה 10 קילו מרוב יאוש. עולמי חרב עלי. בגלל שמועות ניתקו אותה מהמשפחה".

עו"ד חשמונאי שייצגה את השפחה: "זו שערוריה שבשנת 2011 עוקרים ילדה מביתה על סמך שמועות, שאיש לא יודע את מקורן".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

פקידת הסעד היהודיה רות מטות רצחה את ילדותה של הילדה אודליה חביבי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 7, 2010


 

אודליה חביבי - ילדותה נרצחה בידי עובדות סוציאליות

 

להלן מכתבה של הילדה אודליה חביבי משנת 2006 אל השופט אורי בן דור. אודליה, בתם של חיים וויולט חביבי, נחטפה באכזריות ע"י העובדת הסוציאלית היהודיה, הידועה לשמצה, רות מטות, מעירית ירושלים. רות מטות הופיעה בועדת גילת כעדה "מומחית" מטעם משרד הרווחה. מומחית למה? לחטיפת ילדים !!!

אודליה חביבי פורסת במכתב זה את כאבה על אחיה ועל משפחתה שפורקה והוכחדה כליל ע"י העובדת הסוציאלית היהודיה האכזרית, רות מטות,  וע"י השופט היהודי חסר הרחמים אורי בן דור, אותו אורי בן דור שכלא נערה אחרת בת 15 בשם תרצה שריאל בניגוד לחוק, והשתמש בכח הרב מדי שהקנה לו החוק כדי להחזיק את הנערה תרצה שריאל כבת ערובה במעצר לא חוקי, כאן בקישור הזה.

תלאותיה של משפחת חביבי מובאות בכתבה בקישור הזה. אודליה חביבי מבקשת במכתב זה מן השופט אורי בן דור, שהינו חותמת גומי של הפקידות הנאציונל סוציאליסטיות ממשרד הסעד, לשחרר את אחיה הפעוט שנחטף ע"י רשויות הסעד בירושלים.

‏10/05/2006
לכבוד : בית המשפט השלום לנוער בירושלים
עבור : השופט אורי בן דור

הנדון : י' חביבי ת.ז. XXXXXXXX
(בן שנתיים וחצי) תיק בש"א 608/06
בחזקת – תינוק שנשבה

1.   זוהי הודעה ובקשה דחופה ובהולה לשחרורו של אחי הקטן י' חביבי אשר נחטף בידי רות מטות פקידת סעד ובאישורו של השופט אורי בן דור שופט בית המשפט לנוער בירושלים.

2.  אני החתומה מטה אודליה חביבי אחותו הבכורה של י' אחי ונשמתי היקרה מבקשת מבית המשפט ליתן צו מיידי לשחרורו של אחי י' היקר אשר מוחזק בכפייה ובניגוד לרצונו בידיי רשויות הרווחה תוך קבלת גושפנקא חוקית לכאורה על ידי השופט אורי בן דור שופט בית המשפט לנוער בירושלים.

3. כניצולת שואה ובת למשפחה ניצולת שואה אשר בוצעה כנגדי וכנגד משפחתי על ידי יהודים בארץ ישראל אני מתריעה בפני המכותבים ובפני כל העולם ומניסיון אישי רע ומר אשר חוויתי על בשרי מאז הייתי בת 8 !!!.

4.  על בשרי חוויתי חוויה קשה מנשוא כאשר נחטפתי בגיל 8 על ידי פקידת הסעד רות מטות ללא שום סיבה אמיתית וללא צו משפטי חוקי עשרות פעמים. רות מטות ובית המשפט לנוער השופט אורי בן דור הרסו את חיי ורצחו את ילדותי. לא רק זו אלא אף את נעורי ואת תומתי ואת נפשי ונפש כל בני משפחתי.

5.  ואליך השופט אורי בן דור אני פונה ומבקשת ממך להעז ולהישיר לי מבט בפעם הראשונה בחיי ואם יש עוז בלבך ולהתעמת עימי על כל השקרים אשר אישית ספגתי ממך בלשכתך המפוארת כאשר הנך מעוות ומסלף את דברי אשר כל אשר ביקשתי ממך כילדה וכקטינה היה השב אותי לחיק הורי ולחיק משפחתי האהובה.

6. חלפו להם 12 שנים כיום אני בוגרת יותר ומנוסה מאוד ולא תמיד מסיבות חיוביות. על בשרי חוויתי שואה אשר כל חיצי הזעם והשנאה שלי מופנים אליך. הרסת אותי הרסת את חיי והרסת את הורי ואחי. דם אחיי ודם הורי ודמם של עשרות מחברי וחברותי למתקני הכליאה של הרווחה וביהמ"ש על ידך וממך אותם אבקש.

7.  אותי החזקת בכפייה ובניגודו לרצוני כך עשיתי גם לאחיי. והחמור מכל את אחי הקטן י' אישרת לחטוף והינו בשבי מזה כשלושה חודשים. על לא עוול בכפו ובוודאי שעל לא עוול בכפם של הוריי.

8. אתה אולי תצליח בימים הקרובים להתחמק מאחריות על פשעיך ומעשיך הנלוזים והנפשעים. אך תזכור רק דבר אחד פעוט. חכמים אמרו סוף גנב לתליה. יבוא יומך. את הזיכרונות הקשים שלי מהחוויות המשפילות אותן חוויתי בחיי לא אשכח. גם יהודה וח' לא שוכחים. והאמן לי גם י' לא ישכח. את דמם ונפשם מידך אבקש.

9. בגללך הוכתי, הושפלתי, הופשטתי, הוחזקתי בצינוק פעמים אין ספור, נשפטתי, אנסתם את נשמתי וכגופי והגרוע מכל לא נתתם לי שום אור של תקווה. ובכך אני מאשימה בעיקר את אוטם לבך משמוע וטחות עניך מראות.

10. אני זוכרת את המראות, הקולות, הבכי האין סופי, ההתמוטטויות בלשכתך, התחנונים וההשפלה אותן חוויתי יחד עם הורי ואחי פעמים אין ספור.

11. עכשיו ממש ברגעים אלו בשעות לילה הקטנות כשאתה ישן שנת "ישרים" אני אינני יכולה לישון. שנים רבות שאנני ישנה כלל בלילות. לילות אלו היו מפלטי היחיד במסכת היסורים אותה עברתי בגינך. אתה וחבריך בביהמ"ש המורם מעם כביכול בצעתם פשעים רבים כנגד עשרות אלפי משפחות בישראל. אני לא אשכח ולא אסלח. עד טיפת דמי האחרונה אספר את מעלליך ומעללי חברך בכל העולם. כיצד עיגנתם עדויות שקר של פקידות סעד כאמת משפטית גם כשהסתכלתי לך בלבן של העניים מטווח אפס היה ניתן לדעת בוודאות כי הנך יודע כי טיעוניהם בשקר וכזב מקורם.

12. את תרבות הכיסתוח והעלמת ראיות ובידוי ראיות ועיגונם כאמת משפטית כאשר הנך יודע שמשקרים והגרוע מכל כאשר הנך יודע שאתה וחבריך השופטים משקרים וכל זאת מבלי להניד עפעף לא אשכח לעולם. זוהי מלחמתי ומלחמת עשרות אלפי משפחות שהחלו להתעורר בשנים האחרונות. אנו קורבנות השואה הגרועה בתולדות האנושות. זוהי שואה של יהודים ביהודים המבדילים דם מדם בהבזק קולמוס של ביהמ"ש כאילו משם תצא תורה תוך ניצול ציני וחמור של אמון הציבור במערכת בית המשפט.

13. כשאני כותבת את מכתבי זה אני יודעת איזה התעללויות סבלתי ב"עזרתכם האדיבה" ומה עובר ממש ברגע זה על אחי י' היקר וח' אשר סובלים בצורה בלתי רגילה וזאת בגללך.

14.  יהודה אחי עוד מעט משתחרר מהכלא – כלא הרווחה. אני מאמינה שגם הוא יגיע לרגע אליו הבשלתי לאחרונה וזאת בזכות התעללותכם האחרונה באחי הקטן י'. הפצעים אשר כמעט והגלידו נפצעו מחדש והחלו שוב לדמם. הדם נשפך כיין וללא הפסקה. חבל רק שהנך חוגג שוב על הדם. זוהי איננה עלילת דם. זוהי מציאות עגומה ואמיתית אשר אני אודליה חביבי בת כביכול לעם היהודי שרק לא מזמן לפני ימים ספורים זכר את השואה אשר הייתה לפני כשישים שנה אבל השואה שלי רק החלה לפני 12 שנה ועד כה לא נגמרה.

15. רצחתם את ילדותי ועכשיו רצחתם את ילדותו של אחי הקטן י'. י' היה איתי ועם הורי בילינו יחד, צחקנו יחד, בכינו יחד והכי חשוב הינו למשפחה ובטרם התחלתי להנות ממה שילדיך ידעו וילדי קצינות ה אס.אס פקידות הסעד וכבר נפלה עלינו צרה חדשה. ושוב תחת חתימתך. חתימה שלא אוכל לשכוח לעולם.

16. עם הוריי לו ידעתי מחסור עם הורי ידעתי אהבה עד אשר לפתע פתאום באה רות מטות ופקיד הסעד יצחק יעקב יחד עם עשרות שוטרים דתיים לכאורה בהנחיתו של עופר שומר וחטפו באכזריות את אחי. אחי י' תוך שהוא יונק וניזון מחלב אימי היקרה והיפה.

17. את הרעל בו גורמי הרווחה השונים ניסו להרעילני הקאתי. אני יודעת כמה "רעל" תנסו להאכיל את אחי הקטן י'. זהו רעל המוחזק רק בלשכת הרווחה ובית המשפט למשפחה ולנוער. זהו אותו רעל  שנתתם לי ולאחי ולהורי ולעשרות אלפי משפחות בישראל.

18. במשך שנים כלאתם חפים מפשע בבתי כלא ומוסדות לחולי נפש.  אמנם כלאתם את גופנו אך לעולם לא את נשמותינו .

19. את הוריי ואחי הכנסתם לבתי סוהר ולבתי משוגעים ורצחתם משפחות שלמות חרף היותנו משפחה חמה ומלוכדת. הרחקתם אותנו זה מה והפרדתם אותנו זה מזה במשך שנים רבות וארוכות כל אחד במקום אחר. אבל אני אודליה חביבי ביתם של חיים וויולט חביבי הילדה הבכורה מתחייבת לגלות ולחשוף את הפשעים שלכם לכל העולם.

20.  זוהי חובתי האזרחית, חובתי המוסרית וחובתי כלוחמת לזכויות אדם אשר חוותה בגופה ונשמתה את השואה היהודית.

21. מכאן ומעל דפים אלו אני קוראת לכל באי העולם שחררו את אחי י' ואת שאר אחי ואת כל הילדים האומללים אשר זועקים הצילו יומם וליל החזירו אותנו ואותם לאלתר להורינו ולמשפחותינו.

22. אין זכות בעולם ולא הייתה זכות בעולם לאף אחד וזה כולל גם אתכם השופטים לנתק ולחטוף להכאיב להכות ולהתעלל באחי י' אחי היקר לא מהוריי ובטח שלא ממני. ובודאי שלא ממשפחתי המורחבת ומחברי.

23. אנחנו כמשפחה עוברים שואה בשבילנו יום הזיכרון לשואה היה עוד יום בגטו עוד יום בשואה. וכל יום עבורנו הוא שואה. שואה אשר ביצע אותה בית המשפט היהודי לנוער בירושלים בחסותו של השופט אורי בן דור ופקידת הסעד רות מטות ומרים בן עטר וכל פקידות הסעד והבאים מטעמם.

24.  על כן ולאור כל האמור לעיל אני אודליה דורשת בזאת ממך השופט אורי בן דור לשחרר את אחי י' היקר ולהורות לרשויות הרווחה ולבאים מטעמם להחזיר את י' להוריי חיים וויולט חביבי באופן מיידי.

25. אין בהצהרתי זו בכדי לגרוע את זכותי לתבוע אותך ואת חבריך לפשעים הרבים שבוצעו כנגדי תוך שימוש לרעה בכוח השררה ובסמכות אשר הוקנתה לך בטעות על פי חוק לתבוע אותך ואת חבריך תביעת פיצויים אדירה והעמדתך לדין פלילי בגין פשעים אלו ופשעים נוספים.

26. טול קורה מבין ענייך, תתעורר ותבין כי כל פושע יבוא לדין. כך למדת בפקולטה למשפטים וכך אמרת לאלו אשר שפטת. בהשבעתך בפני נשיא המדינה ובפני נשיא ביהמ"ש העליון ובפני הציבור כולו התחייבת לשמור על החוק ולשמור אמונים לחוק. זו הייתה שבועת שקר.

───────
אודליה חביבי

צפו בעדותה של אודליה חביבי על ההתעללות הקשה שעברה במעון הסגור והאימתני 'מסילה' בו נכלאה בניגוד לרצונה. שימו לב לפניה המבועתות והמבוהלות של אודליה כשהיא רואה שוב את המוסד לאחר שנים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

עובדי משרד הסעד – הזיבורית של החברה הישראלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 18, 2010


שאלה: כמה עובדים סוציאלים צריך כדי להחליף נורה?

תשובה א?
ארבעה, אחד מסובב את הנורה והשאר מהווים קבוצת תמיכה לעו"ס.

או תשובה ב?
שבעה. אחד מחליף את הנורה וששה מתעסקים בניירת.

וזו מהות הקיום של עובדות משרד הסעד, מוצצות כמו עלוקות את כספי משלם המיסים. כמעט מיליארד שקל מבוזבזים מדי שנה על שכרם של עובדות משרד הסעד, כל זאת מכספך, אזרח משלם מיסים.

ומה עובדות סוציאליות אומרות על משרד הרווחה?

עוסי"ת לשעבר מגיבה:

"…ישנם עובדים סוציאליים ברמה גבוהה אך אלו עושים הסבה לתחום של משאבי אנוש. המוכשרים בורחים מהר למשאבי אנוש, התנהגות ארגונית, ומקפיצים את משכורתם. מנהל משאבי אנוש מוכשר בהייטק מקבל 20-35K ברוטו + תנאים מצוינים.

מי שנשאר במערכת הרווחה זו הקבוצה הפחות טובה,

שלא לאמר זיבורית אשר מייצרת שכבה מרוחה וטפלה של ארגון רדוד וירוד המאוייש ע"י פקידי סעד…"

"חכי חכי את יותר בחיים לא תיראי את הבן שלך"

חייל מאזור צפון מספר על ילדותו:

"…זהו סיפור אמיתי שעברתי בזמן שהייתי ילד בן 8.
עליתי לארץ מרוסיה עם אימי באמצע שנות ה-90. לרוב היה מצב כלכלי קשה.
משפחה חד הורית אבי נהרג טרם עלייתו ארצה.
אנחנו הגענו למצב בו שירותי הרווחה רצו לקחת אותי ולהעביר למשפחה אחרת (כמעט תמיד זה שיבוץ למשפחות דתיות).
לרוב הייתי בבית. למרות שאימי עבדה המון ולא תמיד היה לה זמן להתעסק איתי, לא הייתי ילד מוזנח.
היו טענות מצד העובדים הסוציאלים נגד אמי על כך שהיא מזניחה אותי… כי אתה צריך להציג בפניהם שאתה עובד, אבל אם אתה מציג שאתה עובד, אז זה אומר שאתה לא משקיע בילד, זה מעגל סגור.

במקרים אלו בדרך כלל אם זו משפחה של 2 הורים, לרוב לא היו עושים בעיות, אבל כאן זה מקרה נוח של אם חד הורית, בו ניתן לקחת ילד ולהעביר למשפחה אומנת. יש לציין שגרתי אז בנתניה ולא הייתי המקרה היחיד.
אני לא יודע אם זה היה "פרוייקט שיבוץ" (כי תמיד זו היתה העברה למשפחה דתית). אגב, הכרנו אמא שכן לקחו לה את הילד ללא סיבה. ואסרו עליה לראות את הילד. היא "התגנבה" וראתה את הילד, וההורים האומנים ראו אותה ודיווחו לרשויות הסעד. לאחר מכן עצרו את האם ושמו אותה במעצר.
גם אני הייתי בדרך להילקח. גם אני שמעתי פקידת סעד שבאה אלינו הביתה וממש איימה, אני  זוכר את המילים למרות שאז לא ידעתי מה זה בוודאות והיא צעקה "חכי חכי את יותר בחיים לא תיראי את הבן שלך".
זה התחיל בזה שבאה עובדת סוציאלית כביכול לעזור לנו וכל הזמן שאלה כל מיני שאלות על הכנסות, על מעשיה של אימי  וכדומה, ולא עזרה בכלום. כשלאמי היה קשה לענות לה היא התחילה להתחצף אליה ולהגיד שזה ה"תפקיד" שלה…
אימי אמרה לה שהתפקיד שלה זה לעזור לה ועכשיו היא מנקה את הבית.
ואז הפקידה התחילה לצעוק עליה ואמרה לה את האיום.
לי היה מזל, כי במקרה אימי עבדה אצל אישה אחת שבעלה היה בכיר בעיריה שהיו לו קשרים ואיכשהו השתיקו את הענין.

חוץ מהמקרה שלי והמקרה של חברה של אמא שלי שכן לקחו לה. שמענו על המון מקרים אחרים…"

קישורים נוספים:

קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

משרד הסעד מתעלל בחסרי ישע החוסים בקיבוץ עין השלושה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 16, 2010


בתכנית שתולים בהנחייתה של אורלי וילנאי, נשלח השתול יובל אזולאי להיות מטפל בפנימייה של משרד הרווחה בשם "מעון השלושה". זהו מוסד סגור של נערים אוטיסטים הסובלים מפיגור קל-בינוני בקיבוץ עין השלושה. כבר בתחילת עבודתו מגלה יובל כי הדיירים האוטיסטים סובלים מיחס משפיל ואלים מצד המדריכים בפנימייה. למרות שהתעללות במוסד זה נחשפה ופורסמה בעבר באמצעי התקשורת, משרד הסעד לא עשה דבר בנדון. בהמשך מגלים אנשי צוות שעבדו בעבר בפנימיה שגם מנהל הפנימיה, הפסיכולוג אליאס בייסרמן ידע על האלימות והתעלל בעצמו בחוסים.

האוירה הפסטורלית בקיבוצים מטעה את הצופה מבחוץ. התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה בקיבוצים אינה דבר חדש. נזכיר את מקרי ההתעללות האחרונים במוסדות אלו, כולם נחשפו ע"י התקשורת ולא ע"י משרד הסעד:

  • התעללות בחוסים במעון "אתגר" בקיבוץ להבות חביבה, אלימות אותה חשפו אמנון לוי וצוותו, ואשר בעקבותה התנקם משרד הסעד באמנון לוי והגיש נגדו תלונה במשטרה בגין הפרה לכאורה של חובת הדיווח. בקישור הזה וגם בקישור הזה.
  • חשיפת התעללות בילדה באותו מעון, מעון השלושה בקיבוץ עין השלושה לפני מספר חדשים. כאן בקישור הזה. למרות החשיפה משרד הרווחה לא עשה דבר בנדון.
  • קיבוץ הרדוף הוא קיבוץ אשר דוגל במזון אורגני, טבעי, אך במקביל מנהל בשטחו פנימיה של משרד הרווחה בשם פנימיית טוביה בה כופים על הילדים ליטול סמים פסיכיאטריים קשים במיוחד, עתירי רעלים. אלו רעלנים שהורסים את המערכת החיסונית בגוף וגורמים לתופעות לוואי חמורות ובלתי הפיכות. קיבוץ הרדוף, אם כן, גורס באמצעים טבעיים כלפי הציבור בחוץ אך בתוך הקיבוץ הוא מתנהל בצורה הפוכה, עם שימוש בהרבה כימיקאלים. כאן בעדותה של אלה, נערה ששהתה בפנימיה.

בכתבה על מעון השלושה אומר שר הרווחה יצחק הרצוג כי "החשיפה של התקשורת חשובה כדי לתקן עיוותים". בכך מודה השר בעקיפין כי לא קיים פיקוח נאות של משרד הרווחה על המוסדות שלו וכי התקשורת הכרחית לחשיפת העוולות כנגד החוסים חסרי הישע. השר מציין כי מדובר ב"עיוותים" אבל אם היה מתיר לתקשורת להכנס באופן חופשי למוסדות הללו היה מגלה כי לא מדובר ב"עיוותים" אלא בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו במוסדות רבים של משרד הסעד. העובדה כי השר אינו מתיר לתקשורת להכנס לפנימיות, לחשוף את האמת עד תומה וממשיך במנגנון ההסתרה, תומכת בחשד הכבד שעולה כי מדובר בשיטה ולא ב"עיוות", ולכן יש הכרח להקים באופן דחוף גוף בקורת חיצוני ובלתי תלוי שיפקח על פעילות מוסדות הסעד משום שמנגנון הפיקוח במשרד הרווחה כשל בתפקודו וכי דוחות הבקורת הפנימיים של משרד הסעד עליהם עברנו אינם עוסקים כמעט בהתעללות בחסרי ישע אלא רק בעניני כספים וכח אדם.

קישורים נוספים:

צפו בתחקיר שתולים אמש:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עובדים סוציאלים מרוויחים יותר מפסיכולוגים ומורים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 25, 2010


עובדים סוציאלים מרוויחים יותר מפסיכולוגים ומורים במגזר הציבורי, כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומנתוני הסתדרות המורים. באחד המאמרים הקודמים כתבנו על כך שעובדים סוציאלים נוגסים מתקציב משרד הבריאות, ובמקום להשקיע בתוספת רופאים ואחיות, הממשלה מעדיפה להשקיע במקצוע מיותר ולא אפקטיבי כמו עבודה סוציאלית. עתה מתברר כי עובדים סוציאלים נוגסים גם מתקציב משרד החינוך, הם עובדים פחות ומרוויחים יותר ממורים.

כמה שותים העובדים הסוציאלים מתקציב המדינה?

השכר החודשי הממוצע של עובד רווחה במשרה מלאה (יחידת עבודה) ברשויות המקומיות לשנת 2009 עמד על 9,461 ₪ ברוטו (עמודה 86 בטבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

בעוד שהשכר הממוצע במשק ירד ב-2.8% בשנת  2009 בהשוואה לשנת 2008, הרי ששכר העובדים הסוציאלים ירד רק ב-0.45%, כלומר כמעט ולא נשחק.

עובד סוציאלי עולה בממוצע למשלם המיסים כ-130,000 ש"ח בשנה. קיימים מעל 7,000 עובדים סוציאלים במגזר הציבורי שבסה"כ עולים למשלם המיסים מדי שנה מעל 900 מליון ש"ח. בשנת 2009 שר הרווחה יצחק הרצוג הוסיף לעובדים הסוציאלים עוד 220 תקני כח אדם מיותרים.

אנשי הוראה המגיעים כיום למערכת החינוך הם באיכות ירודה

כך עפ"י דיווח של הסתדרות המורים בישראל.

כאמור, שכר עובדי הרווחה ברשויות המקומיות עמד על 9,461 ש"ח בשנת 2009, זאת לעומת שכר של 7,310 ש"ח עבור מורים בחינוך היסודי, ושכר של 5,914 ש"ח עבור גננות וסייעות באותה שנה.

מנתוני  דוח של הסתדרות המורים לשנת 2006 עולה תמונה עגומה על מצבם של אנשי ההוראה בישראל. בין השאר, משווה הדוח את משכורתם של העובדים הסוציאלים למשכורתם של המורים והפסיכולוגים במגזר הציבורי. לאורך כל השנים, לפחות החל משנת 1997 ועד עצם היום הזה מרוויחים העובדים הסוציאלים יותר מהמורים והפסיכולוגים.

הסתדרות המורים בדוח זה אף מודה כי בשל השכר הירוד במערכת ההוראה, לא מגיע למערכת זו משאב איכותי של מורים. הסתדרות המורים מצהירה בדוח כי "קיים מתאם גבוה בין מעמד העיסוק בסולם העיסוקים במגזר הציבורי לממוצע ההשתכרות בו, לפיכך שכרם הנמוך של המורים מעיד על מעמדו הנחות של מקצוע ההוראה בישראל. למצב זה השלכות שליליות על מערכת החינוך כולה ובעיקר על היעדר עניין של משאב אנושי איכותי להשתלב במקצוע ההוראה".

טענה זו של הסתדרות המורים אף נתמכת גם ע"י דרישות הקבלה של הפסיכומטרי לאוניברסיטה כפי שפורסמו בשנת 2007 בעיתון ידיעות אחרונות. דרישות הקבלה בפקולטה לחינוך נמצאות בתחתית המדרג האקדמי. גם דרישות הקבלה לעבודה סוציאליות הן בין הנמוכות באוניברסיטה, אך בעוד עבודה סוציאלית הינו תחום מיותר, לא אפקטיבי, ובעיני רבים אינו מוגדר כלל כמקצוע ואף גורם נזק לחברה הישראלית, כפי שמצויין במאמר "קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית", הרי שחינוך והוראה הוא תחום קריטי וחשוב ביותר לאנושות כולה וחשוב כי אנשי החינוך יקורצו ממיטב החומר אנושי, כפי שמציינת רחל מירון, לשעבר מנהלת בבית ספר, שאף היא מעבירה בקורת על אנשי ההוראה המועסקים כיום.

את השלכות המצב ניתן לראות בעובדה כי המורים כיום שאינם איכותיים כבעבר, לא מסוגלים להתמודד עם אתגרים עימם הם נתקלים בחיי היום יום, ואת הטיפול בילדים מעבירים לפקידי סעד לחוק הנוער שהינם עובדים סוציאלים בהגדרתם. פקידי סעד אלה, במקום לקדם ילדים בקהילה, הם מבודדים אותם, כולאים אותם במוסדות סגורים ומלעיטים עליהם סמים פסיכיאטרים. כך מייצרים העובדים הסוציאלים דור חדש של נזקקים, עבריינים ונתמכי סעד, בוגרי פנימיות המהוות חממות פשע וזנות, אשר בבגרותם יגיעו אליהם שוב "לטיפול" בשל הנזק שנגרם להם מן השהות במוסד סגור, ותהליך המשכי זה גורם להעצמה נוספת של אימפרית העובדים הסוציאלים, זאת באמצעות הגדלה חוזרת ונשנית של תקני כח האדם שלהם עבור ה"טיפול" באותם בגירים שניזוקו מהמדיניות שלהם עצמם.

מבדיקה שערכנו מסתבר כי ככל שרמת אנשי ההוראה ירודה יותר, קרי אינם מקצועיים דיים להתמודד בכוחות עצמם עם ילדים, כך יגדל מספר דיווחי הסרק שלהם לעובדי לשכת הסעד. ובמילים אחרות, גננת או מורה שמדווחת בתדירות גבוהה לעובד סוציאלי על הורה / ילד "בעייתי" היא אדם בעל רמה מקצועית נמוכה.

בעוד שבעבר ילדים עם בעיות התנהגות לא סוממו בריטלין, קונצרטה ודומיהם ומורים יכלו להתמודד עימם בשיטות פדגוגיות, הרי שכיום, בשל האיכות הירודה של אנשי ההוראה כפי שצויין גם בדוח הסתדרות המורים, אין למורים את המסוגלות הפדגוגית להתמודד עם ילדים מאתגרים והם מפעילים על הילדים הללו שיטה אנטי חינוכית שהיא סימום הילד והרדמתו באמצעות הסמים הפסיכיאטרים המזיקים הללו.

עובדים סוציאלים – מרוששים משפחות במקום לשקם אותן

אם בעבר, עובד סוציאלי היה מנסה לקדם משפחה באמצעות עזרה חומרית ומעשית כמו מציאת מקום עבודה, מציאת דיור מוגן ועוד, הרי שכיום הוא ממוקד בנושא ה"טיפולי", קרי עובד כ"מטפל משפחתי" וגובה תשלום מיותר עבור שירותיו ה"טיפוליים", תוך הפעלת גניבת דעת, הטעיה ומאניפולציה על המשפחה כי "הטיפול המשפחתי" יעזור לה בשיקום.

כך, במסגרת הפעלת מערך של הונאה ורמייה, ותוך שימוש נלוז ומעוות במושג המכובס "טובת הילד", העובד הסוציאלי מרושש את המשפחה העניה בגביית תשלומים מיותרים על ה"טיפול" במקום לשקם אותה כלכלית, שהרי מקור רוב הבעיות של המשפחות במצוקה הוא כספי.

הלוח המוצג הוא תעריפון עובדים סוציאלים לשעת טיפול. לוח זה מוכיח מדוע עובדים סוציאלים כל כך מתעקשים לכפות “טיפול” על אזרחים שהגיעו בטעות למשרד הרווחה.הסיבה: כסף טוב. מיותר לציין כי לכל ה”טיפולים” הללו אין כל ביסוס מדעי ומדובר בתעשיה רבת היקף של רמאות ושרלטנות. שימו לב בעיקר לסעיפים עם הנקודות האדומות. סעיפים שמפרנסים אלפי עובדים סוציאלים ללא צורך.

האם לא עדיף שתקציב המדינה יופנה לטיפוח מקצועות יצרניים ואפקטיביים שיתרמו להעלאת התל"ג והורדת האבטלה ומצוקת האזרחים, במקום לבזבז אותו על מקצועות לא יצרניים ולא מוגדרים כמו עבודה סוציאלית? הרי בסופו של דבר אנשים עניים צריכים כסף ופרנסה, לא עובדת סוציאלית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , | 2 Comments »

העוסי"ת שולה מנחם – אחראית להתעללות בילדה בת 14

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 18, 2010


שולה מנחם – עובדת סוציאלית, ראש לשכת הסעד בכרמיאל, אחראית להתעללות בילדה בת 14 בשיתוף פעולה פושע עם העובד הסוציאלי ופקיד הסעד יצחק מעוז השוהה כיום בארה"ב ותמוה ביותר איך רשויות ההגירה האמריקניות אישרו לו ויזה.

הילדה אלה עברה התעללות קשה בידי שני אלו, תוך הפרה בוטה של זכויות הילד. התעללות זו כללה אף אשפוז בהסכמה שלא מדעת במחלקה פסיכיאטרית, תוך הפעלת שקרים ומאניפולציות וכפייה על הילדה ליטול סמים מסוכנים. אלה נאלצה לברוח מהתופת והצליחה להימלט מהארץ כל עוד נפשה בה. כיום חיה בחו"ל ובונה את עתידה בארץ החדשה.

לסיפורה המלא של אלה כאן בקישור הזה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

טובת הילד, האמנם?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 19, 2009


האם משרד הרווחה אכן מעוניין בטובתם של הילדים או שמא הוא מעוניין בטובתו של המשרד על מנת לצבור הון ושלטון.
אמא ס' שובתת בימים אלו, בגשם ובקור מול לשכת הרווחה בירושלים. אנו מבקשים שמי שמתגורר בירושלים בסמוך לככר ספרא, ורואה את ס', שיאמר לה: שהיא אמא טובה מאוד וראויה ביותר לגדל את ילדיה.
יצחק הרצוג – השב לס' את ילדיה. אמא ס', צרי עימנו קשר.

צפו בקטע מן הסרט היידי בת ההרים כמשל והאזינו לעדותה של אמא ששלושת ילדיה הוצאו מחזקתה ע"י משרד הרווחה ללא שום סיבה מוצדקת, בתכנית "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" עם יובב כץ, רשת ב'.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 3, 2009


רקע היסטורי

עבודה סוציאלית היא מקצוע חדש יחסית העוסק בבעיות חברתיות ובסיבות שגרמו להן, על ידי קידום יחידים, משפחות וקהילות מעבר למגבלות ולקשיים בהם הם נתונים.

יעדיה המקוריים של העבודה הסוציאלית היו תיווך, סנגוריה על החלש, ייצוגו, וטיפול בו, על מנת שיוכל להתחזק ולהתמודד עם קשייו, זאת תוך התבססות על ערכים חברתיים.

העבודה הסוציאלית כמקצוע, היא אחד מתוצריה החברתיים של המהפכה התעשייתית במאה ה- 19. שלושת הצירים שעליהן נעה המהפכה התעשייתית היו תעסוקה, משפחה וחברה.

מבחינת תעסוקה, העולם הטכנולוגי החדש חייב רכישת השכלה ומיומנויות חדשות. הדבר הביא אמנם לשיפור מסוים ברמת החיים מבחינה טכנולוגית, אך במקביל הביא ליוקר מחייה, ולכן לעוני הולך וגובר.

לעוני היו תוצאות חברתיות קשות הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט. המהפכה התעשייתית חוללה שינוי במבנה התא המשפחתי שגרם למעבר ממשפחות מורחבות למשפחות קטנות וגרעיניות. הנהירה ההמונית מהכפרים לערים גרמה לתחושת בדידות בין השאר עקב אובדן התמיכה הרגשית והכלכלית של המשפחה המורחבת והקהילה המסורתית התומכת. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי.

בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב מגדיר עבודה סוציאלית באופן הבא:

“עבודה סוציאלית הינה פעילות מקצועית מאורגנת לאבחון ולפתרון בעיות אשר בתחום תפקודם החברתי של בני-אדם. תכליתה של העבודה הסוציאלית להרבות המשאבים העומדים לרשות בני-אדם, לסייע בעיצובה של פעילות הגומלין בין בני-האדם, להעצים את שליטתם על תנאי חייהם ולשפר את איכות חייהם. עבודה סוציאלית דרושה במיוחד במצבים של משבר, של שינויים אישיים וחברתיים, של מגבלות אישיות ושל קיפוח חברתי.”

עד כאן ההגדרות התיאורטיות והאקדמיות היפות על ייעודו של העובד הסוציאלי. אבל מה קרה באמת בפועל?

המיתון של שנות ה 50

בשנות ה 50 היה גל עליה גדול, רוב העולים הגיעו ממדינות ערב. הללו הביאו איתם מורשת ומנהגים אשר היו שונים מהאופי שהיה קיים עד כה בארץ ישראל. אנשי העליות הללו אף היו ברובם פחות משכילים מתושבי ארץ ישראל דאז, שחלק הארי שלהם היה ממוצא אירופאי. לתושבי ארץ ישראל היה קשה לקבל את השוני המנטאלי של העולים החדשים והם פירשו שוני זה כמשהו נחות ולא נורמטיבי.

הנחת היסוד כי העולים החדשים הינם נחותים ואינם יודעים לנהל את חייהם בכוחות עצמם גרמה לממשל להחליט עבורם מה טוב להם וכי הם צריכים להשתנות ולהתאים את עצמם להווי החיים שהיה קיים בישראל דאז. הממשלה אף החליטה בשבילם היכן יתגוררו ושיכנה אותם במעברות.

בשלב זה נכנסו העובדים הסוציאליים לתמונה.

העובדים הסוציאלים, בשיתוף עם המדינה, ובשם ה”רצון הטוב לעזור”, ראו עצמם כפטרונים של ה”פרימיטיבים”, נכנסו לכל פינה ופינה של חייהם של העולים ולחצו עליהם לשנות את אורח חייהם כדי שיתאים להגדרות שהוכתבו להם מראש.

במקום לתת לעולים החדשים לנהל לעצמם את חייהם כפי הבנתם תוך עזרה שהיא בגדר המלצה בלבד, הם השתלטו עליהם ועל אורח חייהם, יצרו תלות מלאכותית של העולים בהם, זאת בניגוד גמור להגדרה האקדמית היפה הקובעת כי מטרת העבודה הסוציאלית היא “לסייע ולהעצים את שליטתם של האזרחים על תנאי חייהם”.

פרשת חטיפת ילדי תימן

דוגמא בולטת לארוגנטיות של החברה ישראלית דאז אשר התבטאה באמירה של “הם ואנחנו” היא פרשת ילדי תימן. עולי תימן נתפסו אז (כמו האתיופים של היום) כאוכלוסיה נכשלת אשר אינה מסוגלת לקיים את עצמה ללא שליטה מבחוץ. תיאורית הגזע העליון המשיכה להתקיים כאן בארץ ישראל, 5 שנים בלבד לאחר נפילת הרייך השלישי.

בשל ליקויים בארגון קליטת העליה הגדולה, נוצרה קבוצה של בעלי שליטה שכללה מספר לא מבוטל של עובדים סוציאלים אשר ניצלה את העובדה כי עולי תימן הם החוליה החלשה במערכת והפעילה מנגנון חשאי ומשומן היטב לחטיפת תינוקות ממוצא תימני והברחתם למשפחות מבוססות עבור בצע כסף. אנשים אלו מעולם לא הועמדו לדין והצליחו להתחמק מעונש.

חטיפת ילדי תימן היוותה למעשה את יריית הפתיחה למסורת בעלת עשרות שנים המתקיימת עד עצם היום הזה, בה מתנהלת  רשת רחבת היקף של עובדים סוציאלים המהלכים אימים על השכבות החלשות, פולשים בכח אל תוך המציאות האינטימית ביותר של חייהם ומכתיבים להם איך להתנהל עם עצמם ועם משפחתם.

בפועל אין שום קשר בין סיסמת האקדמיה כי “העובד הסוציאלי צריך לעזור לפרט לשלוט טוב יותר בחייו” לבין המציאות המרה בה העובד הסוציאלי הוא למעשה השולט בחייו של הפרט.

דה הומאניזציה לעולים חדשים ואוכלוסיות חלשות

את עולי תימן של אז מחליפים היום עולי אתיופיה ובמידה מסוימת גם יוצאי מדינות חבר העמים.  אוכלוסיות שלמות מתויגות על ידן כ”נזקקות”, “נצרכות”, “לא נורמטיביות”, “משונות” ועוד אל תוך תבניות גשטלטיות מרובעות ללא יכולת אבחנה מינימאליסטית שלהן בין אינדיבידום זה לאחר.

עובדים סוציאלים הם בעלי אופי חשיבה מקובע. קשה להם לקבל אורחות חיים השונים מאורח החיים עליו גדלו והתחנכו. הם אינם יודעים לקבל ולכבד את השונה מהם. הוצאת ילדים מהבית נעשית בשם אמירות כמו “העולים החדשים צריכים לחנך את ילדיהם עפ”י הנורמות הישראליות…”.

מישהו מוכן להגיד לי מהי “נורמה ישראלית”? אין חיה כזו. מעולם לא היתה או הוגדרה במסגרת ועדה, אקדמיה או בית משפט. הנורמות הישראליות הן המצאה סובייקטיבית של העובד סוציאלי היחיד, ארוזה במטען שנוי במחלוקת שהביא עימו מבית אמא.

הגדרה מחדש של סולם הצרכים של מאסלו

כאמור, אחת הנגזרות העצובות של הדיקטטורה הזו מוצאת את ביטוייה כיום באיתור הורים שאינם משתפים פעולה עם הרשויות, אינם מגדלים את ילדיהם עפ”י כללים שהוכתבו להם, הגדרתם כהורים שאינם ראויים וניתוקם מילדיהם לצמיתות. חלקם של הילדים מוצאים למוסדות סגורים, וחלקם לאימוץ. כשעובדת סוציאלית אומרת שהיא פועלת מתוך תחושת “שליחות” זה צריך להדליק אור אדום. סביר להניח כי מדובר באשה פאנאטית בעלת רקע פונדמנטאליסטי קיצוני. שומר נפשו ירחק.

דוגמא לכך אירעה לאחרונה כאשר אמא שהבריחה את ילדיה לבריטניה הואשמה בהזנחת ילדיה…

ה”הזנחה” בטרמינולוגיה של עובדי ה”רווחה” מעירית תל אביב הוגדרה כחוסר יכולת של האם להבחין בין צרכים אמיתיים של הילד לצרכים מדומים של הילד. בין השאר גרסו פקידי הסעד כי האמא קנתה לילדיה סוני פליי סטיישן (צורך מדומה כביכול) במקום ספרים (צורך אמיתי…), ובמילים אחרות, אורית מוסלי, מנהלת מחלקת השירותים החברתיים בעירית תל אביב וחברותיה הגדירו מחדש אל סולם הצרכים של מאסלו.

המדרג האקדמי הנמוך של בתי הספר לעבודה סוציאלית

הדימוי העצמי הנמוך של העובדים הסוציאלים מתחיל באקדמיה ואף מוקדם מכך. דרישות הקבלה של בתי הספר לעבודה סוציאלית הן מן הנמוכות באקדמיה כמוראה בתמונה (טבלת פסיכומטרי ממוצע לשנת 2007, מתוך עיתון ידיעות אחרונות 18.07.2008 (. מדובר על דרישות נמוכות הן ברמת הבגרות, הן ברמת הפסיכומטרי, הן ברמת האנגלית והן ברמת הפרופיל האישי.

סטודנטים רבים באוניברסיטה מעריכים באופן שונה את רמת הקוגניציה של חבריהם בהתאם לחוג בו הם נמצאים (למרות שבפומבי הם לא תמיד מצהירים על כך, כדי לא לפגוע בזולתם). קיימת אינטראקציה חלשה בינם לבין סטודנטים מפקולטות אחרות אשר רמת הדרישות בהן גבוהה יותר.

הדימוי העצמי הנמוך שנוצר אצל העובדים הסוציאלים נמצא ברוב המקרים בקורלציה מובהקת עם רמת העצמי הנמוכה שלהם, ובמילים אחרות יש הצדקה מציאותית לדימוי העצמי הירוד. (האופן בו הם רואים את עצמם זהה למי שהם באמת)

מן הסתם, עובדים סוציאלים מסוימים שהחלו דרכם בלימודי האוניברסיטה, אכן באו מתוך כוונה אמיתית לעזור לנטרל את תחלואי החברה, אך מהר מאד הסתאבו והבינו כי כדי לשרוד את המערכת עליהם לאמץ את נורמות העבודה המעוותות הקיימות כיום שאין להן שום זיקה לעזרה לזולת, ולא, ייפלטו החוצה.

כדי להעלות לעצמם את הדימוי העצמי, מלמדים אותם באקדמיה כי העולם נחלק ל – 2 קבוצות בלבד, מטפלים ומטופלים. הם שייכים לאליטת המטפלים וכל שאר העולם הוא נחות ויש צורך לטפל בו (מלשון עגת העבריינים “חכה חכה אני אטפל בך….”) ולשלוט בו.

יצר השליטה הבלתי מרוסן שקיים בהם, מקורו שוב בדימוי העצמי הירוד. איתור בלתי פוסק של אוכלוסיות חלשות מהם כדי להוכיח לעצמם שהם בכל זאת איכותיים (”הנה הם נחותים ממני, זה אומר שאני למרות הכל לא הכי נחות”).

ובמילים אחרות, העובדה כי למדתי סינית אינה הופכת אותי אוטומטית לסינית, ובאנלוגיה לעובדים סוציאליים: העובדה כי למדו בפקולטה שענינה הומאניזם אינה הופכת אותם אוטומטית להומאניים.

חסכים בקוגניציה ואינטליגנציה רגשית

עובדים סוציאלים מאמצים לעצמם רמות קוגניציה ואינטליגנציה רגשית שאינן קיימות בהם.

ברמה הרגשית: בלא מעט מקרים אנו עדים לעובדים סוציאלים שסובלים מפיצול אישיות. מנסים להיכנס לנעליים לא להם. מבצעים אבחנות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות על דעת עצמם ומכתיבים לפסיכולוגים, פסיכיאטרים ושופטים מה לפסוק.

הציטוטים הללו של עובדים סוציאלים מוכרים לכם? “אתה לא יציב…”, “אתה דכאוני…”, “אתה חרדתי…”, “אתה תוקפני…”, “אתה חסר מסוגלות הורית…” ועוד ועוד. הם כבר יודעים טוב יותר מאנשי המקצוע ממה סובל ה”מטופל”.

ברמת הקוגניציה: מנסים להיות מתמטיקאים למרות שאין להם, לא את רמת האינטליגנציה ולא את ההכשרה לכך.

אם תכנסו לתכנית הלימודים לתואר ראשון של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב תראו שבמהלך כל התואר הראשון שלהם, הם לומדים רק 2 קורסים בסטטיסטיקה: שיטות מחקר ומבוא לסטטיסטיקה. שימו לב: רק את המבוא לסטטיסטיקה, כלומר סטטיסטיקה ברמת בגרות.

כל שאר הקורסים הם נטו בתחום מדעי החברה. אז תאמרו לי בבקשה. איך יתכן שאדם כזה שבקושי מבין את המושג “הסתברות”, ואינו יודע לבצע מחקר סטטיסטי, מגיע כל שני וחמישי לבית המשפט ואומר לשופט ממקום של ספקולציה כי “בהסתברות כזו וכזו הילד יכול לפתח מחלת נפש….בהסתברות כזו וכזו הילד יהיה בסיכון….” וגרוע מכך, איך יתכן שאותם שופטים משתפים איתם פעולה, ופוסקים עפ”י “הממצאים המדעיים” שלהם? ובמילים אחרות, עבד כי ימלוך.

תסכול מתמשך הינו מתכון בטוח לאסון גורף

עבודה סוציאלית היא מקצוע שאין בו הרבה תהילה. לא ניתן לפתח בה קריירה ואינה תורמת להתפתחות האישית של העוסק בה. עבודה סוציאלית היא מקצוע אפור ושוחק. עבודה סוציאלית מתקשרת לרשות מבצעת ולא לרשות מתכננת וחושבת.

למה הדבר דומה? מי שמתכנן את הבנין הוא מהנדס הבנין. מי שבונה אותו הם פועלי הבנין, עפ”י הוראות שניתנו להם מראש. תסכימו איתי שלחשוב ולתכנן זה הרבה יותר מעניין מאשר לבצע את מה שכבר תכננו בשבילך מראש.

עובדים סוציאלים רבים מתוסכלים כי בהגדרת התפקיד, הם אינם אמורים להוות אוטוריטה בקבלת ההחלטות. הפסיכולוג הוא שמאבחן, הפסיכיאטר הוא שמחליט לגבי התרופות, השופט הוא שפוסק, והם רק פועלי הבנין.

כדי להתגבר על התסכול הזה, הם פיתחו במהלך השנים מנגנונים שאפשרו להם לעקוף את המגבלה הזו ולקבל החלטות על דעת עצמם, ואם לא להחליט, אז להשפיע על אותה אוטוריטה איך להחליט.

כיום אנו עדים למכונה משומנת היטב ובלתי מרוסנת של פקידי סעד שסמכותם עומדת מעל החוק ומעל לכל שופט עליון. הם עושים מה שבא להם ואיך שבא להם, הורסים כל חלקה טובה וכל אלמנט שמפריע להם ב”מלאכת הקודש” שלהם. את מה שלא נתנו להם באוניברסיטה, הם לקחו בכח במסגרת החיים בחוץ.

מתאם מובהק בין מספר העובדים הסוציאלים לרמת העוני

עבודה סוציאלית – מקצוע לא יצרני.

עובדי הרווחה מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות.

היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם “ההומאניטריזם וזכויות האדם”… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.

בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך.

מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990-2002 מראה כי בשנים הללו חל גידול של כ-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה לתחילת התקופה וגידול זה הינו גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים האקדמאים במשק בשנים הנדונות.

אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם? אם הם נמצאים כאן בגדר יועצים או שליטים ולא בגדר אנשי מעשה, אז איזו תועלת צמחה עד כה מעצות האחיתופל שלהם ומהדיקטטורה שלהם?

מקצוע המבוסס על רכילות ורכלנות

כ-90% מהעובדים הסוציאלים הם נשים. עובדי הרווחה ברשויות המקומיות עובדים בממוצע 75% משרה.

תחשבו לרגע מה קורה בחיים האישיים שלהן. הן הלכו ללמוד עבודה סוציאלית. מקצוע חסר יוקרה, חסר אג’נדה ברורה, בעל הגדרות כלליות מדי ולא ממוקדות. מקצוע שיוכל לשלב אמהות במשרה מלאה ללא התפתחות אישית פלוס כמה ג’ובות מהצד ללא השקעה גדולה מדי. נשים קטנות.

העובדת הסוציאלית הישראלית שונה מן ההגדרה האקדמית העתיקה שאין לה כיום שום אחיזה במציאות, היא אינה עוזרת לאנשים כי אם בתיוג וקטלוג אנשים.

העובדת הסוציאלית הישראלית עברה למעשה תהליך של מטמורפוזה. היא אינה פועלת בשם מטרה הומאניסטית לעזרה לזולת והבנה של מצוקות הזולת. היא מבצעת כיום רק משימות שיטור ופיקוח: איתור משפחות “בעייתיות”, השתלטות והפעלת סנקציות על המשפחות, והכל בהתבסס על שמועות, רכילות ורכלנות.

אם היה אדם שהגה את רעיון העבודה הסוציאלית הוא לבטח מתהפך היום בקברו. בדומה לקארל מרקס שהגה את הרעיון היפה של הקומוניזם אשר הלכה למעשה נכשל משום השימוש המעוות שנעשה בו ואשר תבע מיליונים רבים של קרבנות בני אדם.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | 2 Comments »