הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘בית ספר’

אלימות ילדים נגד ילדים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 14, 2013


NevadaTanהחודש הזה, ספטמבר 2013, אמורה להשתחרר ממתקן כליאה יפני לנערות, בחורה יפנית בת 20 בשם נצומי טסוג'י, אשר דקרה למוות בשנת 2004, בהיותה בת 11 בלבד את חברתה בת ה-12 לספסל הלימודים – סטומי מיטראי (Satomi Mitarai).

הרצח בוצע בתוך מתחם בית ספר יסודי בו למדו שתי הבנות, בעיר נגסאקי.

נצומי היתה על פניו תלמידה רגילה לחלוטין ללא הסטוריה של בעיות התנהגות, אשר בשלב מסויים החלה לגלוש באתרי אינטרנט אלימים ולהתבודד. באחד הימים כתבה עליה הנרצחת סטומי באינטרנט כי נצומי היא ילדה "כבדה". נצומי דרשה מסטומי למחוק את מה שכתבה עליה באינטרנט, אך סטומי סרבה וכתבה עליה כי היא ילדה "יומרנית".
לאחר אותו אירוע החלה נצומי להיות אלימה בבית הספר, היא הכתה ילדים, דחפה ובעטה בהם, ובאחד המקרים אף איימה על ילד באמצעות סכין חיתוך שהוחרמה ממנה ע"י אחד המורים.

ב-1 ביוני 2004 , במהלך הפסקת צהריים, הובילה נצומי את סטומי אל כתה ריקה. נצומי הושיבה אותה על כסא ואמרה לה שהיא הולכת למות. למרות זאת, סטומי לא ניסתה להמלט. נצומי הורידה את משקפיה של סטומי והניחה אותם על שולחן סמוך. היא שאלה את סטומי אם ברצונה לשים מגבת על עיניה אך סטומי סרבה. נצומי כיסתה ביד אחת את עיניה של סטומי וביד השניה הוציאה מכיסה סכין חיתוך ושיספה את גרונה של סטומי וכן חתכה את שני פרקי ידיה.

כשנצומי יצאה מאותה כיתה, היא צולמה במכשיר נייד של אחד התלמידים (התמונה משמאל, סכין החיתוך בכיס). נצומי פנתה אל מורתה בבכי ואמרה לה שעשתה מעשה נורא. המורה הלכה עימה לכתה בה נמצאה סטומי מתבוססת בדמה, והזעיקה אמבולנס. סטומי מתה מאובדן דם.

בדצמבר 2006 נרצחה הנערה תאיר ראדה בתוך מתחם בית הספר נופי גולן שבקצרין. הממצאים בזירה מראים כי לפחות שני בני נוער רצחו את תאיר ראדה. הרוצחים מעולם לא נתפסו, ובמקומם יושב בכלא אדם חף מפשע בשם רומן זדורוב שהורשע בשוגג ע"י בית המשפט המחוזי.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

האם יש פיקוח נאות על כותבי השאלונים במבחני המיצב?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אפריל 22, 2013


מבחן המיצב במדעים לכתה ה' שנערך היום מעלה תהיות קשות לגבי מיומנותם של כותבי השאלונים.

האם מישהו בודק את האנשים הללו? האם הם מקצועיים דיים לחבר שאלות למבחני מיצב?
המבחן היום כלל שאלות קשות שאפילו אתם, האנשים הבוגרים לא תצליחו לפתור אותן, קל וחומר כשמדובר בילדים בכתה ה'.
חלק מן השאלות היו אף מנוסחות בשפה גבוהה מדי, כזו שאינה מתאימה לרמת ההבנה של ילד בכתה ה'.
מי הם האנשים הללו שכותבים את השאלונים?
האם הם עבדו לאחרונה עם ילדים?
האם הם יודעים איזה מידע באמת חשוב לחיים ואיזה לא?

הנה אחת השאלות שהיו היום במבחן, ומי שיודע את התשובה, שיקום.

לפניכם 3 תמונות של בעלי חיים, שניים מהם שייכים לאותה מחלקה. מי הם? ולאיזו מחלקה הם שייכים?

insects

Posted in Uncategorized | מתויג: , , | 3 Comments »

חוויותי ממבחן המיצב לכיתה ב' – היכן פרטיותו של התלמיד?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 29, 2012


טוב, אז גם לי זה קרה. גם אני נקלעתי בשלב הזה של חיי לאותה קבוצה גדולה של ישראלים מובטלים אקדמאים, שכברירת מחדל הגיעו להשגיח במבחנים של משרד החינוך. הפעם נשלחתי להשגיח במבחן מיצב בשפה לכתה ב', שנערך באחד מבתי הספר היסודיים בארץ.

מדובר בבית ספר עם אוכלוסיה של ילדים מרקע סוציו אקונומי בינוני. האשכול הסוציו אקונומי של אותו ישוב הוא ברמה 7, כלומר המעמד הבינוני.

היתה לי כאן ההזדמנות להכיר את מערכת החינוך מהקרביים שלה. אם כהורים אנו עוברים מצד אנשי חינוך את תהליך המידור, סינון, חוסר שקיפות ואמירות שהן פוליטיקלי קורקט, הרי שבתור משגיחה חשבתי שההתייחסות תהיה דומה, שהמורה תתייחס אלי בבחינת כבדהו וחשדהו, ואולם התבדתי. המחנכת פרסה בפני סלט של ירקות ופירות. היא לא חסכה בשום מלים על התלמידים, גם כאשר מדובר בחסיון ברור שחל על בעיותיו של התלמיד, חסיון שיש לישמו לא רק ברמה החוקית, אלא גם ברמה המוסרית והערכית.

נכנסתי למבחן. בכתה היו 30 ילדים. נכחו בכתה המחנכת ומורת שילוב.

"הילד הזה הוא לא בסדר"

בכתה היה שולחן קרוב ללוח, עליו היה אמור לשבת ילד שעבר ועדת שילוב. הילד הלך אחורה וקדימה, חסר מנוחה, נצמד לחלון וסרב לשבת על כסא כדי לכתוב את המבחן. מורת השילוב היתה חסרת אונים, היא לא הצליחה להושיבו על הכסא, ואז היא אמרה לי ליד הילד ובנוכחות כל ילדי הכתה "הילד הזה קצת לא בסדר…", כאשר במקביל היא עושה את תנועת היד הסיבובית הזו עם האצבע על הרקה, שמראה על כך ש"הילד פסיכי…", כל זאת בנוכחות כל ילדי הכתה.

כשראיתי שמורת השילוב לא מצליחה להשתלט על הילד שהפך לנסער יותר, זאת לאחר שאמרה לידו ש"הוא לא בסדר", פקדתי על הילד לשבת מיד על הכסא, אבל מיד !! וראה זה פלא, הוא התיישב על הכסא.

המבחן החל ועימו החלה הרצאתה המעלפת של המחנכת על תלמידיה ה"מלומדים".

במהלך המבחן, הסתובבה המחנכת בכתה על מנת להרגיע את התלמידים, ואני אחריה, צמודה אליה כדי לוודא שהיא לא תלחש להם את התשובות.

ואז זה הגיע… כרעם ביום בהיר…באמצע המבחן היא פתאם החלה לספר על בעיותיו של כל תלמיד ותלמיד, כל זאת בנוכחות התלמיד ובנוכחות חבריו. הלך החסיון, הלכה הפרטיות, נזרק כבודו העצמי של התלמיד לפח.

שיחת הריטלין

אז כך החלה עימה השיחה:

היא: בכתה הזו יש המון ילדים בעיות…

אני: אילו בעיות למשל?

היא: המון ילדים עם בעיות קשב…

אני: כמה ילדים?

היא: בערך 10 ילדים…(שליש מהכתה)

אני: כמה מהם נוטלים ריטלין?

היא: 5 ילדים (מעל 15%)

"הילד הזה לא מטופל"

כשעברנו ליד הילד המשולב החלה המחנכת להתעצבן, הכל בנוכחותו ובנוכחות שאר הילדים כמובן:

"הילד הזה לא מקבל ממני שום דבר" היא אמרה.

"שוםםםםםםםםםםם דבר הוא לא יקבל ממני, לא שעות פרטניות, לא עזרה, לא כלום", המשיכה.

"למה?", שאלתי אותה.

"כי ההורים שלו לא מטפלים בו !! הילד הזה לא מטופל, ולכן אני לא מלמדת אותו ולא עוזרת לו", פסקה.

"למה הכוונה לא מטופל?" שאלתי.

"הוא לא מטופל…", השיבה לי, לא ידעה לענות ענינית, רק זרקה את הקלישאה "הוא לא מטופל".

"יש לו איי קיו 130, אבל הוא לא מטופל…" המשיכה בלי להסביר את עצמה.

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית"

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית" קבעה המחנכת, והמשיכה לתלמיד הבא. היא נעצרה ליד ילד אחר ואמרה שוב בנוכחותו ובנוכחות חבריו:

"הילד הזה נמצא כל היום לבד בבית. אמא שלו באה הביתה מאוחר מהעבודה. אמא שלו היא מורה…היא מלמדת תלמידים בשיעורים פרטיים עד 10 בלילה…"

"גם הילד ההוא נמצא כל היום לבד בבית", הצביעה על ילד אחר, "גם אמא שלו מורה…"

עברנו לילד "הבעייתי" הבא, והיא המשיכה:

"הילד הזה כל היום לבד בבית עם סבא וסבתא שלו. שני ההורים שלו עובדים ולא נמצאים בבית כל היום. עם סבא וסבתא שלו הוא בכלל לא מדבר….כי הם מדברים רק תורכית…"

ושוב, כל האמירות הללו בנוכחות הילדים וחבריהם לכתה.

דה דה דה – נקודת אור בסיפור

כשהמורה נעצרה ליד ילד עם פנים חמודות היא קרנה:

"הילד הזה יש לו במשפחה המון בעיות…משפחה עם המון בעיות…דיסלקציה…דיספרקציה…דיסקלקולציה…כל המשפחה שלו עם בעיות….אבל אני אוהבת אותו. אני נותנת לו שיעורים פרטיים בהתנדבות אצלי בבית", אמרה.

שמחתי על כך, אבל כך גם הבנתי כי בעצם את הילד המשולב היא לא אוהבת, כי לא משנה כמה נסיון ותארים יש למורה. אם המורה לא אוהב את התלמיד, הוא לעולם לא יצליח ללמד אותו.

הילד שעושה קולות

"הילד הזה מאד מעצבן אותי", אמרה כשעברה ליד ילד אחר.

"הוא כל הזמן עושה קולות ומפריע לי", המשיכה.

"אולי הוא לא רגוע כי יש לו קצת חרדות וצריך לחזק לו את הבטחון העצמי?", אמרתי.

"ב-ד-י-ו-ק" היא קפצה, "הילד הזה צריך פ-ס-י-כ-י-א-ט-ר" !!, פסקה ללא עוררין.

"אבל את יודעת שלפעמים הילדים הללו הם הילדים הכי חמים שיש. רבים מהם ישאלו אותך לשלומך בבוקר כשאת נכנסת לכתה", המשכתי.

"וואלה, צדקת , זה בדיוק מה שהוא עושה כל בוקר, שואל אותי מה שלומי", חייכה בהפתעה.

הילדה שעושה את צרכיה במכנסיים

המקרה הכי קשה מבחינתי הוא המקרה של אותה ילדה שעושה את צרכיה במכנסיים, זאת משום שהמחנכת למעשה הלבינה את פניה ברבים. כך התנהלה לה השיחה:

היא: הילדה הזו עושה את צרכיה במכנסיים. ההורים גרים עם הסבתא אבל עובדים כל היום ולא נמצאים בבית. אנחנו חושבים שהסבתא מרביצה לה…

אני: אולי יש לה בעיה בסוגרים?

היא: הילדה עושה גם פיפי וגם קקי במכנסיים. בקשתי מאבא שלה שיביא לה בגדים להחלפה אבל הוא לא הביא…הוא לא עונה לי…שעתיים אני מנסה להשיג אותו בטלפון והוא בכוונה לא עונה לי…

אני מדגישה שוב, השיחה הזו התנהלה בנוכחות ילדים אחרים. עכשיו כל הילדים בכתה יודעים שהיא עושה את צרכיה במכנסיים, הם גם יספרו להורים שלהם את מה שהמורה אמרה על כל ילד, ההורים שלהם יספרו לחברים שלהם את מה ששמעו על כל ילד, ובקיצור כל העיר כבר יודעת.

ובכן, לא מספיק שמדברים על מגרעותיו של ילד בגוף שלישי כשהוא שומע את זה מהצד ונעלב, גם אומרים זאת בפרהסיה. מורה חביבה ויקרה, איך תרגישי אם מנהלת בית הספר תספר עלייך בנוכחות כולם שיש לך בריחת שתן או שאת לא משקיעה בילדייך כי את מורה שמלמדת כל היום ילדים של אחרים?

מורה יקרה, למה את חושבת שהילד שנמצא מולך הוא ילד שקוף?

אז מה היה לנו כאן?

סטירת לחי לבטחונו העצמי של הילד. סטירת לחי לכבודו העצמי של הילד. סטירה נפשית לכל החיים, שאולי היא לא פלילית אבל בהחלט יותר חמורה מסטירה פיזית, משום ש"החיים והמוות ביד הלשון", נגעת נסעת, ברגע שאמרת והפרת חסיון, כל העיר כבר יודעת ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

"הילדים הללו פשוט אטומים"

הסתיים המבחן, והמורה עלעלה קצת במחברות. היא הביטה בהן ואז פנתה אלי תוך הבעת אנחה של מורת רוח:

"תסתכלי", היא אמרה, בעוד היא מראה לי מחברת של תלמיד.

"אטומים, פשוט אטומים…כמה לימדתי…כמה הסברתי, ושוב חוזרים על אותן טעויות…אופפפפפ"

"תסתכלי", הראתה לי מחברת אחרת, "הילד הזה לא כתב כמעט שום דבר…כי הוא צב…הילד הזה הוא צב".

אני דוקא שמחתי, כי הילד המשולב עשה חצי מבחן, וכל ילדי הכתה עשו את המבחן, מי יותר ומי פחות, אבל העיקר שעשו ולא יצאו החוצה.

"טוב, עכשיו נחזור ללמד חשבון…", המשיכה.

"חודש שלם לימדתי רק שפה כדי להיות מוכנים למבחן ובכלל לא נגענו בחשבון, עכשיו נחזור לחשבון…"

גילוי נאות:

משרד החינוך קבע כי אין להתכונן למבחני המיצב, אבל הנורמה של הכנה למבחני מיצב מאד השתרשה בבתי הספר.

המועדוניות של משרד הרווחה

חזרתי לחדר המורים. על לוח המודעות התנוססה מודעה של עובדת סוציאלית שחיפשה ילדים למועדוניות של משרד הרווחה. המודעה פנתה למורים לאתר ילדים שמתאימים למועדוניות, כנראה משום שהמועדוניות ריקות מילדים. מרבית ההורים אינם יודעים, אבל כל המועדוניות של משרד הרווחה ללא יוצא מן הכלל, מוגדרות כמועדוניות של ילדים בסיכון. הורים עובדים מן המעמד הבינוני שלתומם מכניסים את הילד למועדונית כזו בשכנוע המורה שמדובר שמועדונית "חינוכית", למעשה יכולים להסתבך ולסבך את ילדיהם, כי שמו של הילד שלהם נרשם ברישומי משרד הרווחה, והוא מוגדר אוטומטית כילד בסיכון.

כך מגדיל משרד הרווחה באופן מלאכותי את מספר הילדים "בסיכון", זאת על מנת לקבל יותר תקציבים ולנפח את תקני כח האדם של העובדים הסוציאלים.

במקום שיקטינו את תקציב משרד הרווחה ויגדילו את תקציב משרד החינוך כדי להשקיע יותר בבתי הספר ובתלמידים, כספו של משלם המסים הולך לפיטומם של העובדים הסוציאליים.

דפי עבודה חינם לילדים כאן בקישור הזה

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | 3 Comments »

כך מחנכים ילדים ערבים לאלימות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 3, 2011


בסרטון מזעזע זה נראה איש חינוך ערבי מכה תלמידים רכים בשנים באמצעות קרש, כנראה משום שלא למדו כראוי. הצלם ברקע צוחק ונהנה ממראה הילדים הבוכים והמבוהלים.

בהקשר זה נדגיש כי הפגנת העובדים הסוציאליים להעלאת שכרם מומנה בחלקה ע"י הקרן החדשה לישראל, ארגון שמאלני מובהק וכי פקידי הסעד כמעט ואינם מטפלים בילדים ערבים. על פי הנתונים שבידינו עולה כי על פי משנתם של פקידי הסעד ההורים היהודים פחות טובים מן ההורים הערבים. על פי נתוני משרד הרווחה עולה כי שיעור הוצאת הילדים בישובים ערבים נמוך לאין ערוך משיעור הוצאת ילדים בישובים יהודים, פירוט כאן במאמר הזה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

10,800 ₪ – זהו השכר החדשי הממוצע של עובד סוציאלי שעוסק בקודש ביזארי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 25, 2011


עובדת סוציאלית בהפגנה מוזרה להעלאת שכרה על עבודתה, עבודה ביזארית וכמובן מיותרת אותה היא מכנה "עבודת קודש"

עובד סוציאלי במדינת ישראל הרוויח בשנת 2009 בממוצע 10,800 ₪ בחודש, כך על פי נתוני העיתון הכלכלי דה מארקר, כאן בקישור הזה.

שכר העובד הסוציאלי גבוה אם כן ב-2,500 ש"ח מהשכר הממוצע  במשק שעומד על 8,340 שקלים.

על פי עיתון דה מארקר, עובד סוציאלי מתחיל מרוויח כ-6,400 שקל, ו-80% מהעובדים הסוציאלים מרוויחים 8,000-11,400 שקל.

ישנם כ-10,000 עובדים סוציאלים בשירות הציבורי ובחישוב שנתי:

כ- 1.3 מיליארד ש"ח מוזרמים מדי שנה למשכורתם של העובדים הסוציאלים !!! כל זאת על חשבונכם משלמי המיסים !!!

מדי תקופה פוצחים העובדים הסוציאלים בשביתה מוזרה ודורשים באופן תמוה להעלות את שכרם עוד ועוד עד אינסוף. שתי סיבות עיקריות מדוע יש להוריד את שכרם של העובדים הסוציאלים ולפטר את רובם:

1. השכר שלהם גבוה מדי בכל קנה מידה אפשרי. הוא גבוה לאין שיעור ביחס לשכרם של המורים, של האחיות ושל עובדים אחרים במגזר הציבורי. כל דרישה שלהם להעלאת שכר נוגסת למעשה מעוגת השכר של עובדים אחרים במגזר הציבורי ובאה על חשבון שכרם של אנשי ההוראה ועובדי משרד הבריאות.

2. מקצוע העבודה הסוציאלית הוא ברובו מקצוע מיותר. בעשורים האחרונים גדל מספר העובדים הסוציאלים באופן משמעותי, אך במקביל עלתה רמת העוני והאלימות. אם נבדוק את יעילותם של העובדים הסוציאלים במדדים מכומתים נמצא שככל שיש יותר עובדים סוציאלים, יש גם יותר נזקקים ופשיעה, כלומר, העובדים הסוציאלים אינם מועילים למשק ולחברה הישראלית.

לשכת הסעד ברחובות - בניין מפואר בסגנון הייטק, בזבוז כספי מדינה

מיהם הם העובדים הסוציאלים?

90% מן העובדים הסוציאלים הן נשים שברובן יושבות במשרד ממוזג בלשכות רווחה מפוארות. רובן עובדות במשרה חלקית כי זה נוח להן עם הסידור של הילדים. לחלקן יש משרד נפרד משלהן. עבודתן מאד קלה. הן אינן מבצעות עבודה פיזית, הן אינן עומדות מול כיתה של 35 ילדים. הן אינן עובדות במשמרות לילה ללא שינה כמו האחיות. הן אינן רצות מחולה לחולה לא מרווח נשימה כמו הרופאים, הן אינן עובדות בעבודת כפיים בשמש הקופחת ובימי החורף הקרים.

במרבית הישובים לשכות הרווחה ריקות מאדם. נזקקים אינם מגיעים אליהן משום שהם יודעים שלא יקבלו מהן שום סיוע. מרבית הנזקקים פונים למוסד לביטוח לאומי ולא ללשכות הרווחה ברשויות המקומיות בהן קיימת אבטלה סמויה בהיקף נרחב מאד.

עבודה סוציאלית – מקצוע מיותר

עובדים סוציאלים אכן באים במגע עם אוכלוסיה במצוקה אך זה לא אומר שהם בהכרח עוזרים לה. העובדות בשטח מראות כי לעיתים קרובות הם מסבים נזק לאוכלוסיות מוחלשות וחסרי ישע, בעיקר נזקים לילדים וקשישים. הגיע הזמן לפרסם את המדדים המכומתים ולהראות לציבור כי ככל שיש יותר עובדים סוציאלים, יש יותר מצוקה ובעיות, ולכן הם מיותרים. את התקציב של העובדים הסוציאלים המיותרים יש להעביר בעיקר להשקעה בחינוך, כי חינוך טוב יקטין את רמת הנזקקות של דור העתיד.

לכן, יש לפטר את מרבית העובדים הסוציאלים ולהעביר את הכסף לפיתוח מערכת החינוך, הבריאות והמדע בישראל. יש לסגור את מרבית הפקולטות לעבודה סוציאלית ולפתוח במקומן פקולטות לרפואה, מדעים והנדסה.

יש לייצר יותר מקומות עבודה למובטלים ועניים במקום לבזבז כספי מדינה על שכרם של עובדים סוציאלים מיותרים.

מיתוס "עבודת הקודש" בו מתהדרים העובדים הסוציאלים הינו למעשה מיתוס מופרך מיסודו.

לגבי העובדות הסוציאליות שמחמיאות לעצמן ומגדירות עצמן כעוסקות ב"עבודת קודש", אנו נזכיר כי ההסבר לאישה "קדושה" במקרא הוא ההסבר שלקוח מספר ויקרא, פרשת "קדושים" פרק כא', פסוקים ו'-ז':

קְדֹשִׁים יִהְיוּ, לֵאלֹהֵיהֶם… וְהָיוּ קֹדֶשׁ אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ:  כִּי-קָדֹשׁ הוּא, לֵאלֹהָיו.


Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 15 Comments »

נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא: הוראת המדעים בישראל בקריסה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 15, 2010


פרופ' פרץ לביא. ''שנים רבות של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות''בראיון ל"הארץ" מזהיר הפרופ' פרץ לביא: "הוראת המדעים היא נושא קיומי למדינת ישראל ואנחנו טומנים את הראש".

מאת אור קשתי | עיתון הארץ

"הוראת המדעים במדינת ישראל נמצאת בקריסה", כך הזהיר נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא, בראיון ל"הארץ". לדבריו, בשנים האחרונות נרשמה ירידה חדה ברמת הידע של הסטודנטים המתקבלים לטכניון, בעיקר במקצועות בסיסיים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. "סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים", קובע פרופ' לביא.

התבטאותו החריפה של נשיא הטכניון באה על רקע פרסומן בשבוע שעבר של תוצאות מבחן פיז"ה הבינלאומי, בו הגיעו תלמידי ישראל למקום ה-41 מבין 64 מדינות במבחנים במדעים ובמתמטיקה. אולם לא מדובר רק בכך, אלא גם בצמצום רב-שנים במספר התלמידים הלומדים וניגשים לבחינות בגרות במקצועות מדעיים. לדבריו, "80% מתלמידי התיכון שניגשים לבחינת הבגרות כלל אינם לומדים פיזיקה או מקצוע מדעי אחר".

"מי היה מאמין שתלמידי ישראל יגיעו במבחן במדעים (במסגרת מבחן פיז"ה – א"ק) אחרי דובאי וקרואטיה, ושר החינוך יתגאה בהישג הזה, המבוסס על כך שעלינו שלושה מקומות בהשוואה למבחן הקודם?", אומר פרופ' לביא. "הוראת המדעים היא נושא קיומי למדינת ישראל ואנחנו טומנים את הראש".

באשר לירידה במספר התלמידים הלומדים מקצועות מדעיים, הוסיף נשיא הטכניון כי "התלמידים נמלטים למקצועות צדדיים, אזוטריים לפעמים, שאין להם שום קשר למדעים. מדובר במקצועות קלים יותר, שהתלמידים מעדיפים אותם. בלי חשיבה קדימה, הזנחנו את מקצועות הליבה המדעיים – מתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה".

פרופ' פרץ לביא: "שנים רבות של הזנחה וסדר עדיפויות מעוות"

במבחן פיז"ה האחרון התברר כי ישראל נמצאת בתחתית השליש השני של המדינות במקצועות המתמטיקה והמדעים. במתמטיקה היה הציון הממוצע של תלמידי ישראל 447 נקודות – בהשוואה לממוצע הבינלאומי של 496 נקודות, ובמדעים 455 נקודות לעומת 501 נקודות. בשני התחומים, שיעור התלמידים המצטיינים בישראל הוא כמחצית מהנתון הבינלאומי המקביל, ואילו שיעור התלמידים הנמצאים ברמות הבקיאות הנמוכות ביותר גבוה בהרבה מהנתון המקביל.

"גם אם לכאורה אין קשר בין אסון השריפה בכרמל לבין תוצאות תלמידי ישראל במבחן פיז"ה הבינלאומי", אומר פרופ' לביא, "הרי שני האירועים משקפים מציאות דומה שהיא תוצאה של שנים רבות של הזנחה וסדר קדימויות מעוות במדינת ישראל. לצערי, תוצאות מבחן פיז"ה מצביעות על כך שאין במערכת החינוך הוראת מדעים ברמה גבוהה. אסור לנו להביט מנגד".

על רמת הסטודנטים המתקבלים לטכניון, אמר פרופ' לביא כי "בשנים האחרונות אנו עדים בטכניון, כמו באוניברסיטאות אחרות, לירידה מתמדת במספר הפונים ללימודים בפקולטות המדעיות, וגרוע יותר – לירידה גדולה ברמת הידע במדעים של כלל המועמדים. סטודנטים המתקבלים לטכניון על סמך הציונים בבחינת הבגרות והישגיהם בבחינה הפסיכומטרית אינם מוכנים ללימודים אוניברסיטאיים, שכן הידע שלהם במתמטיקה ובפיזיקה לוקה בחסר". הוא ציין כי "אנחנו משקיעים בשנה הראשונה משאבים גדולים בהשלמת החוסרים של הסטודנטים. בעשור האחרון הבעיה הזו מחריפה".

בשבוע האחרון פורסם ב"הארץ" כי 42% מהמורים בעלי תואר אקדמי המלמדים מתמטיקה בחטיבה העליונה לא למדו את התחום בלימודיהם הגבוהים. זאת, בהתבסס על דו"ח פנימי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר הועבר גם לבכירי משרד החינוך. בנוסף התברר כי ל-6% מכלל המורים למתמטיקה בתיכונים אין כל השכלה אקדמית.

כמו כן, לפני כמה ימים פורסם כי 30 מתמטיקאים המלמדים באוניברסיטאות שונות בארץ, הזהירו את שר החינוך מפני תוכנית הלימודים החדשה במתמטיקה בחטיבות הביניים אשר הוגדרה "גרועה באופן שערורייתי".

ממשרד החינוך נמסר כי "בשנתיים האחרונות פועל המשרד כדי לקדם את מקצועות המדע, ובכלל זה לעודד תלמידים ללמוד מקצועות מדעיים מוגברים". בין השאר, מציינים במשרד, נערך מפגש עם המוסדות להשכלה גבוהה, במטרה לקדם תוכנית עתודה בתחום המדעים; ניתנה תוספת שעות ועודכנו תוכניות הלימודים המדעיות.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

משרד הרווחה – השטן של העם היהודי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 5, 2010


חיים וויולט חביבי

כך מכנה חיים חביבי את משרד הרווחה בישראל.

בני הזוג חיים וויולט חביבי שילדיהם נחטפו ע"י רשויות הסעד בישראל ונלקחו לפנימיות ומשפחות אומנה, התבצרו לפני מספר שנים בכנסיית הבשורה בנצרת וזעקו משם לעזרה. סיפורם התפרסם בכל אמצעי תקשורת אפשרי ואף באמצעי התקשורת העולמיים מכיוון שהפרשה כמעט הביאה לתקרית בינלאומית.

השבוע הוקרן בערוץ 2 סרט על משפחת חביבי ושמו 'הבשורה ע"פ חביבי'. הסרט מתאר את מצוקתה של המשפחה, את מצבה הכלכלי הקשה, את הפשע המאורגן של רשויות הסעד בישראל ואת אזלת היד והאטימות של שאר מערכות השלטון בישראל כלפי משפחות חלשות. אטימות שהובילה את המשפחה, בצעד של יאוש, לברוח אל הרשות הפלסטינאית ולהסתתר שם מפני הצוררים הנאציונל סוציאליסטים של משרד הסעד.

פקידת הסעד הקלוקלת תמר ישראלי מלשכת הסעד בנתניה ועובדת הסעד הכושלת מרים פיירברג שמכהנת כיום כראש עירית נתניה, ואשר דרדרה את העיר נתניה לתהומות ולשיאי פשיעה בלתי נתפסים, שתיהן יחד חברו יחדיו ורדפו את משפחת חביבי ללא רחם.

הטרמינולוגיה החולנית של עובדות הסעד

רשויות הסעד טענו כי המשפחה "לא שיתפה פעולה" וסירבה לקבל "טיפול" ממשרד הסעד. ברצוננו להדגיש כי לעובדים סוציאלים יש טרמינולוגיה חולנית ומעוותת לגבי שני המושגים הללו.

המושג "שיתוף פעולה" בטרמינולוגיה הנכונה משמעו עבודה משותפת של כל הצדדים שבבסיסה קיים אמון הדדי והסכמה משותפת של שני הצדדים לאופן הטיפול.

המושג "שיתוף פעולה" בטרמינולוגיה של משרד הסעד משמעו כח ושליטה, קרי כפיה על הנזקק לבצע את מה שהעובדים הסוציאלים פוקדים עליו לעשות, שאם לא יעשה כן ילדיו יילקחו ממנו לצמיתות.

אודליה חביבי – נערה ללא עבר פלילי, נכלאה במוסד לעברייניות של משרד הסעד במסגרת הליך "טיפולי"

המושג "טיפול" בטרמינולוגיה הנכונה משמעו סיוע למשפחה הנזקקת בדמות סיוע כלכלי, סיוע במציאת עבודה, סיוע בדיור, סיוע במסגרות קהילתיות לילדים, סיוע בלימודים ועוד.

המושג "טיפול" בטרמינולוגיה של משרד הסעד משמעו הפעלת מנגנון עונשין נגד המשפחה והילדים. מנגנון ענישה זה מתבטא באמצעי הכפיה הבאים: אבחונים פסיכו דיאגנוסטיים של הילדים על מנת לתייג אותם כילדים בעיתיים ולחסום בפניהם את האפשרות לקיים אורח חיים נורמטיבי בשל הרבב הגדול שהדביקו להם מסמכי האבחון המזויף, הלעטת הילדים בסמים פסיכיאטריים ממכרים אשר משבשים את מוחם ומדרדרים את התנהגותם, כליאת הילדים במוסד סגור, תיוג הילדים כילדים ש"התעללו" בהם ואז הם עצמם לא יוכלו להיות הורים משום שעובדים סוציאלים גורסים כי ילד ש"התעללו" בו הוא ילד שיהפוך בעצמו למתעלל, תיאוריה שאגב הופרכה במציאות.

כך מספרת הבת אודליה חביבי איך "טיפלו" בה רשויות הסעד:

"… אני לעולם לא אשכח שחטפתם אותי למקומות אפלים וקשים כמו מסילה וצופיה שזה מתאים לעברייניות. עד היום יש לי סיוטים מהמקומות האלה בעזרת ה' התביעה שאני מכינה לכם היא מן הקשות ביותר נגדכם וכל מי שרושם נגדנו אין לכם מושג מה עברנו ואם הגענו למצבים כמו ללכת לרמאללה אז סימן שפה מתעללים ואני ראיתי איך מפוצצים את הבית על הוריי בקיצור אישית לי ברמאללה היה טוב. שם לפחות לא חטפו אותי למוסדות של נרקומניות אדוני ישמור איזה דברים יש שם במוסדות האלה…."

צ'ארלס דארווין היה מתהפך בקברו

מיכה לינדנשטראוס

משפחת חביבי, כמו משפחות עניות רבות המהוות טרף קל לעובדות הסוציאליות, הוגדרה כמשפחה "מזניחה" ונרדפה ע"י רשויות הסעד באכזריות רבה.

בעוד שהאבולוציה לא משתנה מדור לדור אלא רק לאחר מליוני שנה, החליטו עובדות הסעד לעטות עליהן את גלימת האלהים וקבעו על דעת עצמן שהאבולוציה משתנה לאחר 50 שנה. כך הן החליטו כי טובת הילד לפני 50 שנה לא מתאימה לזמנים שלנו, וכיום הן מכריזות, כי נולדה מוטציה חדשה של "טובת הילד".

במוסף 'שמחת תורה' של ידיעות אחרונות אשר יצא לאור ב-29 בספטמבר 2010 מתאר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס שמתעלם ממצוקת ילדי ישראל את ילדותו:

"…היינו כל כך עניים עד שלא עלה בידי הוריי לשלוח אותי לגן ילדים. מעולם לא ביקרתי בגן. בגדים מעולם לא קנו לי, לבשתי ונעלתי את מה שאנשים טובים נתנו לי, ומעולם לא היו לי צעצוע או משחק. החבר היחיד שלי היה צב שאבי מצא באזור הירקון והביא לי בקופסת נעליים…"

אם מיכה לינדנשטראוס היה חי היום באותם תנאים, סביר להניח שהיה נלקח מהוריו ונכלא במוסד סגור בשל "הזנחה רגשית וחינוכית של ההורים" על פי המוטציה החדשה של "טובת הילד".

הזמר שלמה ארצי

הזמר שלמה ארצי מתאר את ילדותו באותו מוסף:

"...כל קיץ בחופש הגדול נשלחתי משכונת רמת ישראל בה התגוררנו, לחודשיים לסבא וסבתא שלי בקריות. ישבתי בתוך אוטובוס אגד דוהר מלא עשן, ונסעתי בתור ילד חילוני בן 7 לקרית ים ג'…"

אם שלמה ארצי היה חי היום באותם תנאים, סביר להניח שהיה נלקח מהוריו ונכלא במוסד סגור בשל "הפקרה ורשלנות פושעת של ההורים", שהרי על פי המוטציה החדשה של "טובת הילד", לא יעלה על הדעת שהורים יתנו לילד בן 7 לנסוע לבד באוטובוס .

עובדי משרד החינוך – שתו לי…אכלו לי…

בתי הספר בישראל עובדים כיום באופן צמוד עם משרד הסעד, ומתפקדים כזרוע ביצועית של משרד הרווחה, משום שהם מחפשים ילדים בסיכון לכאורה ומדווחים על כך למשרד הסעד. תמונה של רבקה מיכאלי בהיותה בכיתה א' מראה כי בכיתתה היו לא פחות מ-44 ילדים (ספרנו). 44 ילדים היו אז בכיתה, בתנאים קשים, ללא מזגנים, ואף מורה לא התלונן על תנאי העסקתו. 50 שנה אחרי, ממוצע הילדים בכיתות בבתי הספר היסודיים ירד ועומד על 28 ילדים בכיתה. למרות שהכיתות כיום קטנות יותר, המורים עברו "מוטציה מלאכותית", הם נהיו מפונקים יותר, יש להם יותר טרוניות והם מתרצים את הישגיהם המקצועיים הדלים בכל מיני גורמים סביבתיים שונים, בעוד שהם עצמם לא אשמים. הסתדרות המורים מודה, במאמר בקישור הזה כי רמת המורים בארץ כיום היא ירודה.

מדוע משרד הסעד מנהל מסע ציד נגד משפחות עניות?

רבקה מיכאלי בכיתה א'

התשובה פשוטה, מדובר במניע העתיק ביותר בעולם: כסף.

תעשיית הוצאת הילדים מהבית היא תעשייה עתירת הון. למעלה מ-5 מיליארד ₪ בשנה מתגלגלים בתעשיית ההשמה החוץ ביתית של הילדים. אנשים רבים מתפרנסים מן התעשיה הזו, בעיקר עובדים סוציאלים. העצומה בקישור הזה מתארת איך מבוזבז כספו של משלם המיסים על תעשיית הוצאת הילדים מהבית.

מרבית הילדים מוצאים מהבית עקב הזנחה לכאורה שנובעת מעוני. ההזנחה היא לכאורה, קרי הזנחה מדומה, משום שהמינוח "הזנחה" עבר מוטציה. מה שכיום מוגדר כ"הזנחה", לא הוגדר לפני 50 שנה כהזנחה. במקום שעובדי סעד יעזרו למשפחה העניה להתאושש ולצאת מן המשבר הכלכלי אליו נקלעה, הם מנתקים את הילדים מן המשפחה ושולחים אותם בטרנספר למוסד סגור או למשפחות אומנה. מסגרות ההשמה החוץ ביתית מקבלות מימון שמן מהמדינה על חשבון משלם המיסים בעוד שהמשפחה העניה אינה מקבלת דבר.

עלות ממוצעת של אחזקת ילד במשפחת אומנה כוללת: תשלום למשפחת האומנה, תשלום החזרי הוצאות למשפחת האומנה וכן תשלומים למאכרים המכנים עצמם "עמותות אומנה". עלות זו עולה למשלם המיסים כ-5,000 ₪ בחודש בממוצע עבור ילד ללא צרכים מיוחדים השוהה באומנה רגילה.

מוטציית "טובת הילד"

שימו לב שמשפחות האומנה מקבלות מימון מלא ממשרד הסעד, ללא צורך להציג תלושי שכר על מצבן הכלכלי, קרי גם משפחת אומנה עשירה תקבל מימון מלא ממשרד הסעד. לעומת זאת, משפחות עניות הפונות למשרד הסעד למתן סיוע, נאלצות לעבור טרטורים במבוכי הביורוקרטיה המתישים, תוך הצגת אינספור מסמכים על מנת לקבל איזו עצם מימונית קטנה, אם בכלל. משפחות עניות רבות הן משפחות עובדות שאינן נתמכות כלל בהבטחת הכנסה, אך השכר הנמוך שההורים מקבלים תמורת עבודתם הקשה מספיק בקושי לקיים את המשפחה ולכן היא מוגדרת כמשפחה עניה עפ"י מדדי העוני המקובלים.

להלן טבלת השוואה המתארת את סל השירותים שמקבלת משפחת האומנה על חשבון משלם המיסים. טבלה זו מבוססת על סעיף 13 בהוראת התע"ס של משרד הרווחה, שנושאה 'טיפול במשפחות אומנה', כאן בקישור הזה.

סוג השירות האם המשפחה האומנת מקבלת שירות זה בחינם? האם המשפחה העניה מקבלת שירות זה בחינם?
משפחתון, פעוטון, גן, צהרון ומעון יום כן לא
ריהוט וציוד לילד כן לא
ביגוד משלים כן לא
דמי כיס לילד כן לא
מימון טיולים ואירועים אחרים בבית ספר כן לא
ביקורים באתרים ומופעים כן לא
כרטיס חפשי חדשי כן לא
טיטולים לתינוקות כן לא
ביטוח שיניים כן לא
כיסוי פגיעות שיניים כן לא
טיפולי שיניים כן לא
2 חוגים כן לא
מנוי לספריה ועיתון נוער כן לא
מימון טיול שנתי בבית ספר כן לא
שיעורי עזר לילד כן לא
ספרי לימוד כן לא
קיטנה כן לא
טיפול פסיכולוגי לילד כן לא
טלית ותפילין כן לא
החזר הוצאות עבור בר מצווה כן לא
מתנת בר מצווה לילד כן לא
שמרטפות לילד כן לא
כסא לילד ברכב כן לא
שכר לימוד במסגרות יחודיות כן לא

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

דפי תרגול לכתיבת אותיות בכתב יד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 29, 2010


בעקבות בקשות של גולשים רבים אנו מביאים כאן לקט דפי עבודה לתרגול כתיבת אותיות בכתב יד. חוברת דפי העבודה מיועדת לתרגול עבור ילדים העולים לכיתה ב' ו-ג'. מממ….. והפעם בנושא מזון – מאכלים, משקאות וממתקים.

הוראות לעבודה עם כל דף:

1. יש לצבוע את האות הגדולה בלי לצאת מן הקווים.

2. שורה ראשונה – לכתוב את האות בתוך מתחם האות האפורה.

3. שורה שנייה – לכתוב את האות בתוך מתחם האות הממוסגרת, בלי לצאת ממסגרת האות.

4. שורה שלישית – לכתוב את האות בתוך המרובע, בלי לצאת ממתחם המרובע.

5. שורה רביעית – לכתוב את האות בלי לצאת ממתחם השורה.

האות אלף

האות בית

האות גימל

האות דלת

האות הא

האות וו

האות זין

האות חית

האות טית

האות יוד

האות כף

האות כף סופית

האות למד

האות מם

האות מם סופית

האות נון

האות נון סופית

האות סמך

האות עין

האות פה

האות פה סופית

האות צדיק

האות צדיק סופית

האות קוף

האות ריש

האות שין

האות תו

Posted in דפי עבודה לילדים | מתויג: , , , , , , , | 6 Comments »

תרגול כתיבת ספרות בנושא בעלי חיים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 7, 2010


לאור הביקוש הגובר והולך לדפי העבודה שלנו, אנו מביאים כאן חוברת דפי עבודה לילדי גן חובה ולתלמידי החינוך הביתי כהכנה לכיתה אלף על מנת לתרגל כתיבת ספרות.

בעזרת דפים אלו יוכלו הילדים ללמוד לכתוב את הספרות.

הדפים משלבים בעלי חיים.

הקליקו על התמונה להורדת הקובץ.

דפי עבודה נוספים לילדים בקישור הזה.

Posted in דפי עבודה לילדים | מתויג: , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מי יחנך את המחנך?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 17, 2010


לעיני התלמידים: קטטה בין מורות.
המורה לאמנות הותקפה על ידי מורה אחרת בבית הספר בעת שרצתה להציג יצירות תלמידים בנושא "לא לאלימות".

חדשות ערוץ 2

אירוניה במיטבה: בעת שתלמידי תיכון בבת ים עמלו על תערוכה בנושא "לא לאלימות", שתי מורות מבית הספר נתנו דוגמה מאוד לא חינוכית והחלו בתגרה אלימה לעיניהם של התלמידים ההמומים.

בשבוע שעבר רצתה המורה לאמנות להציג את עבודותיהם של התלמידים והחלה להציב את היצירות בשטח בית הספר. מורה אחרת שהגיעה למקום ביקשה מהמורה לאמנות לצמצם את שטח התערוכה, אך זו סירבה.

תוך דקות ספורות נגררו המורות לוויכוח קולני מול התלמידים, שבשיאו החלה לזרוק המורה את היצירות – כאמור – נגד האלימות על המורה לאמנות. המורה לאמנות שנחבלה ואף נזקקה לטיפול רפואי, הגישה תלונה במשטרה על תקיפת.

משרד החינוך מסר ל"ידיעות אחרונות", כי "מנהלת מחוז תל אביב הורתה לזמן אליה באופן מיידי את שתי המורות ואת המנהלת לשיחת הבהרה בטרם יינקטו בצעדים משמעתיים". אולי הייתה זו דרך לא שגרתית ללמד את התלמידים מדוע לא כדי להיגרר לאלימות. במשטרת בת ים פתחו בחקירת המקרה.

————————————————————————————————

והנה תיעוד בלעדי: מורה מכה תלמיד
מורה בבית ספר יסודי ניסתה להוציא באלימות מסטיק מפיו תלמיד. היא התיישבה על התלמיד ונהלה עימו מאבק שצולם בטלפון הנייד של חברו לכיתה. "אני מפחד ממנה כי היא תרביץ לי שוב, חברים צוחקים עלי", אומר התלמיד המפוחד

התמונות בהן נראית המורה יושבת על התלמיד צולמו בשבוע שעבר באמצעות טלפון סלולרי על ידי חברו של התלמיד לכיתה. רגע לפני שהמצלמה נדלקה ביקשה המורה מהנער לזרוק את המסטיק. הוא סירב. תוך שניות הוויכוח התפתח לעימות פיזי. המורה יושבת על התלמיד ומנסה בכוח להוציא את המסטיק מפיו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »