הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘אימוץ סגור’

איתור ילדים מאומצים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 19, 2014


ForcedAdoptionלאחרונה איתרנו בהצלחה ילדים מאומצים בגירים ל-4 משפחות ביולוגיות שחיפשו אותם. בעקבות האיתור גילינו שהשירות למען הילד משקר באופן עקבי לילדים המאומצים ומעביר מידע מוטעה להורים המאמצים על ההורים הביולוגיים.

כך למשל, במקרה מסוים, השירות למען הילד מסר להורים המאמצים כי האם הביולוגית היא נרקומנית, בעוד שבדיעבד התברר שהאם הביולוגית מעולם לא היתה נרקומנית, אלא בשל היותה אם חד הורית צעירה שחיתה חיי דלות במונחים ישראליים, משרד הרווחה חטף ממנה בכפיה את בתה הפעוטה ומסר את הבת לאימוץ. הבת חייתה כל שנות ילדותה בידיעה שאימה נרקומנית ושהוריה המאמצים "עשו לה מצווה והצילו אותה", דבר שגרם לה לדימוי עצמי נמוך, פגם בתפקודה הלימודי והחברתי, והסב לה בעיות התנהגות. את בעיות ההתנהגות שלה שייכו ההורים המאמצים לגנטיקה של אימה הביולוגית בשל היותה "נרקומנית", ולא לעובדת היותה מאומצת.

משנפגשו הבת והאם, התברר לבת שאימה הביולוגית היא אישה נשואה לילדים בריאים ומתפקדים, מעולם לא היתה נרקומנית ומעולם לא החסירה ממנה דבר, אלא שבשל דלות כלכלית של האם מנקודת המבט של העובדות הסוציאליות הישראליות, הן החליטו לקחת את הילדה לאימוץ כפוי, ללא הסכמת האם.

בכל 4 המקרים שבדקנו, לא נעשה שום מאמץ מצד משרד הרווחה לסייע לאם ו/או למשפחה המורחבת. נהפוך הוא, משרד הרווחה חתר תחת המשפחה והערים עליה קשיים, על מנת למוטט אותה וכך לעבות את תיק התביעה כדי לחטוף את הילדים לאימוץ.

מטרת הדיסאינפורמציה שהשרות למען הילד מעביר למשפחות המאמצות והביולוגיות כאחד, היא לכונן מדיניות של הפרד ומשול, על מנת שהשירות למען הילד הוא זה שימשיך לשלוט בחייהם של הילדים המאומצים, הן בבגרותם והן לאורך כל שנות חייהם.

גם כשניסו המשפחות הביולוגית לאתר את ילדיהן בבגרותם, לעיתים בשל סוגיה חשובה כמו סוגיה בריאותית למשל, שמחייבת ליידע את הילד המאומץ, התחמק השירות למען הילד ממתן מענה הולם, ואף בדיעבד התברר, כי לא יצר שום קשר עם הילד המאומץ על מנת ליידע אותו בעניין אותה סוגיה בריאותית חשובה.

מאחר ומדובר בדיני נפשות, והשרות למען הילד נוקט בזילות בחיי הילדים המאומצים, החלטנו לסייע לאותן משפחות ביולוגיות לאתר באופן עצמאי את הילדים.

אם אתם משפחה ביולוגית שמחפשת את הילד שנלקח מכן בכפיה לאימוץ, נוכל לסייע באיתורו בהתנדבות, חינם אין כסף.

נדגיש, כי אין אנו מתחייבים לאתר את הילד וכי אין אנו מחויבים לשום דבר.

אנו מסייעים אך ורק באיתור מאומצים בגירים מעל גיל 18. איננו מסייעים באיתור ילדים שחיו במשפחות אומנה.

את הפרטים נעביר לצד שלישי שמומחה באיתור ילדים מאומצים, ובמידה ויחליט לאתר את הילד, הוא ייצור עימכן קשר לקבלת פרטים נוספים.

לצורך איתור הילד המאומץ, עליכם לשלוח אלינו את הפרטים הבאים למייל myfamilythoughts@gmail.com

יש פרטי חובה שחייבים לכתוב במלואם. חוסר באחד מפרטי החובה לא יזכה להתייחסות.

פרטי חובה

  1. שם פרטי ושם משפחה של האם הביולוגית (שם נעוריה וגם לאחר שהתחתנה, אם התחתנה).
  2. מס' ת.ז. של האם הביולוגית.
  3. שם מלא של הפונה, במידה והפונה אינו האם הביולוגית אלא קרוב משפחה שלה, מאחר ונפטרה.
  4. תאריך לידה מדויק של הילד.
  5. שם בית החולים בו נולד הילד.
  6. הגיל בו אומץ הילד.
  7. תמונות של האם הביולוגית בילדותה, בנערותה, בצעירותה ובבגרותה.
  8. אם הילד לא אומץ מייד לאחר הלידה אלא כשהיה פעוט, אז יש לצרף את התמונות הכי מאוחרות של הילד.
  9. אם הילד לא אומץ מייד לאחר הלידה אלא כשהיה פעוט, אז יש לציין את שמו ות.ז. של הילד לפני שאומץ.
  10. תיאור מפורט של המקרה והעילה ללקיחת הילד לאימוץ.
  11. מספר טלפון להתקשרות.

פרטי רשות

  1. שם מלא של האב הביולוגי במידה וידוע.
  2. תמונות של האב הביולוגי בצעירותו, במידה וקיימות.
  3. תאריך מתן צו אימוץ בידי בית משפט, אם הילד לא אומץ מייד לאחר הלידה אלא כשהיה פעוט.
  4. כל מידע נוסף אחר שעשוי לסייע באיתור הילד.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

עובדות רווחה מסתירות מידע מן הציבור בתואנת "חסיון" כדי שהציבור לא יחשוף את פשעיהן

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 29, 2014


einKnisaעובדות סוציאליות שמוציאות ילדים מהבית ללא הצדקה, מסתירות מידע מפני הציבור בתואנת "חסיון", לכאורה בשל הגנה על פרטיות המטופלים…
אך בפועל מסתבר שעובדות רווחה מפרות את פרטיות המטופלים באופן יומיומי.

במסגרת מסע רכילות גורף על תה וקפה, הן משחררות מידע חסוי על מטופלים לחברותיהן בלשכות הרווחה שאינן קשורות למטופל, לחברותיהן באגפי החינוך בעיריה, לבתי הספר, ולמכרים אחרים בקהילה.

אז מה האינטרס שלהן להסתיר את המידע מפני הציבור ומפני ההורים? האינטרס שלהן הוא החשש שהמידע שייחשף, יתגלה כמידע שקרי שהן הפיצו על המטופלים ואז אותם מטופלים בכפיה יתבעו אותן על הוצאת דיבה, נזיקין, ואף יתלוננו נגדן במשטרה על עבירות פליליות שעברו.

הסתרת המידע מפני הציבור מקנה להן חסינות לכאורה מפני תביעות משפטיות. ה"חסיון" נועד אם כן, להגן עליהן לא על המטופלים.

עובדות רווחה מעלימות מידע אף מפני שופטים כדי להסתיר פעולות שגובלות בפלילים

לא זו בלבד שעובדות סוציאליות מעלימות מידע מפני הציבור וההורים עצמם בתואנת "חסיון". הן אף מעלימות מידע מפני השופטים בתואנת "חסיון".

בכנס בנמל ת"א בשנת 2013, ציינה כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי כי עובדות סוציאליות העלימו ממנה מסמכים ומידע בתואנת "חסיון". השופטת הבהירה להן שהן חייבות להעביר לה את כל המידע על המטופל מתוקף היותה שופטת שדנה בתיק. לאחר שהעבירו לה את המידע "החסוי", נתגלתה הזוועה במלוא הדרה. תילי תילים של שקרים נכתבו בתסקירים שלהן, והשופטת נזפה בהן על ההתנהלות הלקויה, ודחתה את דרישתן לאימוץ.

"יתר על כן, נתקלתי במקרים של הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט. העלמת מסמכים מעיני בית המשפט, העברת מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות כתובות, ותקצר היריעה…", אמרה חנה בן עמי.

"התנהלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה גובלת בפלילים.", הוסיפה השופטת בן עמי.

m1ה"חסיון" נועד להגן על העובדים הסוציאליים, לא על הילד

בפסק דין בנושא אימוץ משנת 2001 דרש היועץ המשפטי לממשלה שמייצג את משרד הרווחה, כי בית המשפט ישמור על "חסיון" תסקירי פקידות הסעד מפני אימה של הילדה המיועדת לשינוע לאימוץ.

כך טען בא כח משרד הרווחה:
"יש להחיל באותה מידה את החיסיון על מקורות המידע לתסקיר כמו על התסקיר. בלתי אפשרי שפקיד הסעד יהיה מוגן ואילו מקורות המידע שלו לא יזכו לאותה הגנה."

דרישתו של משרד הרווחה לחסיון מפני ההורה במקרה זה נדחתה על הסף ע"י השופטת.

משרד הרווחה מודה אם כן ש"החסיון" בו הוא נוקט נועד לספק חסינות לפקידת הסעד ומקורותיה (שחלקם פועלים לעיתים ממניעים זרים כמו נקמנות), ולא להגן על המטופל בכפיה.

בנוסף, משרד הרווחה, שדורש חסיון משפטי על המידע שלו גם מפני ההורה, רומס את זכויות ההורה למשפט הוגן ומונע ממנו את האפשרות להגיב משפטית להאשמותיו של משרד הרווחה, מאחר וזה מסתיר את "הראיות" לכאורה מפניו.

צעד זה מהווה הפרה בוטה של סעיף 10 באמנת זכויות האדם הבינלאומית של האו"ם, הקובעת כי כל אדם זכאי להליך משפטי הוגן.

תבע גילוי מסמכים ממשרד הרווחה וזכה בתביעת נזיקין נגד פקידת סעד

"החסיון", כאמור, נועד להגן על פקידות הסעד מפני תביעות נזיקין נגדן. הוא לא נועד להגן על הילדים והמשפחות, כפי שהסברנו.

בשנת 2013, אדם שתבע את לשכת הסעד בגבעת שמואל, דרש גילוי מסמכים מפקידת הסעד אפרת לביא, ולאחר שסיפקה לו את המסמכים שהוסתרו ממנו, בהוראת בית משפט, זכה בתביעת נזיקין נגדה.

עובדות רווחה מפעילות סחיטה באיומים על אזרחים ועיתונאים לבל יפרסמו בתקשורת את המחדלים שלהן

בתירוץ "החסיון" משתמשות העובדות הסוציאליות גם כדי לאיים על אזרחים שנפגעו מהן וכן על עיתונאים.

העובדות הסוציאליות מאיימות על אזרחים שאם ימשיכו לפרסם את השחיתות השלטונית שלהן בתקשורת, הן לא תחזרנה להם את הילדים. הן אף מאיימות על עיתונאים בתביעות שונות ומשונות.

בשנת 2007 בעקבות תחקיר 'עובדה' על התעללויות קשות במוסד מסילה, איים עו"ס נחום עידו, דובר משרד הרווחה דאז על העיתונאיות אילנה דיין ואורלי וילנאי, ודרש מהן להסיר את התחקיר מן הרשת, אחרת יפנה בתלונה למשטרה. התחקיר המטלטל הוסר מן הרשת לדאבוננו, וכך נמנע מן הציבור לדעת על המתרחש בין כותליו של המוסד המזעזע הזה. מאז אותה פרשה נמנעה אילנה דיין מלפרסם תחקירים על משרד הרווחה.

העיתונאית אושרת קוטלר: עובדת רווחה שמאיימת על מטופל, עוברת על החוק

גם העיתונאית אושרת קוטלר חטפה ריקושטים ממשרד הרווחה כאשר פרסמה תחקיר על מחדלי משרד הרווחה בפרשת אליאור חן. משרד הרווחה החליט להעניש את אחד הילדים שנפגעו מאליאור חן, ולהעבירו למוסד חרדי לנוער עבריין במקום להחזירו לאביו. האב פנה לערוץ 10, וזה הצליח למנוע את העברתו של הילד למוסד סגור.
משרד הרווחה שכעס על הפרסום של אושרת קוטלר וניסה לטרפד אותה, לא הצליח הפעם במזימתו.

בפרשת זו, אף איימה פקידת הסעד אביגיל אנגלמן על האבא לבל יפנה לתקשורת, אחרת לא יראה את ילדיו. בתגובה השיבה לה העיתונאית אושרת קוטלר כי לא ברור איזה מידע יש למשרד הרווחה להסתיר מפני הציבור וכי איום של עובדת רווחה על מטופל שמפרסם את מחדליה בתקשורת מהווה עבירה על החוק, כאן בקטע הבא:

 

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השופטת חנה בן-עמי: לעיתים התנהלותן של עובדות סוציאליות גובלת בפלילים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 30, 2013


hannaBenAmi"במקרים רבים עמדת העובדות הסוציאליות עומדת בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת", אמרה אתמול השופטת בדימוס חנה בן-עמי בנוגע להוצאת קטינים מבתיהם.

ידיעות אחרונות | ראובן וייס ונועם ברקן

"לעיתים התנהלותן של עובדות סוציאליות גובלת בפלילים", תקפה השופטת בדימוס חנה בן-עמי את התנהלותן של רשויות הרווחה, בהמסגרת כנס הורים המגדירים עצמם נפגעי פקידות הסעד.

עד לפני שנתיים כיהנה בן-עמי כשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים ושימשה בעברה כמנהלת בית המשפט לעניני משפחה בירושלים. בכנס שהתקיים בנמל תל אביב, תיארה השופטת תיקים בהם טיפלה:

"בתחילת דרכי כשופטת הנחתי שכאשר מכריזים על קטין בר אימוץ, הדבר נעשה לאחר כל הבדיקות, לצערי, עד מהרה נדהמתי לגלות כי לפקידות הסעד יש ענין בתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן".

"למרבה הצער, התרשמותי היא כי במקרים רבים, עמדת העובדות הסוציאליות והתסקירים המוגשים על ידן, לא רק שאינם עוזרים לשופט, אלא שהם מהווים אבן נגף בדרכו להגיע לחקר האמת", אמרה.

השופטת בדימוס בן-עמי תיארה בדבריה מקרים קשים ושיטות אותם נוקטים עובדים סוציאלים על מנת להקשות על הורים שילדיהם הוצאו מחזקתם, לקבל אותם בחזרה. "נתקלתי במקרים של העלמת מסמכים, העברת מידע מוטעה ועוד. תקצר היריעה מלתאר".

"שופטים נוטים לסמוך על התסקירים ובכך זונחים את חובתם להגיע למסקנה משלהם, לאחר בדיקת כל הטענות", תיארה.

"בתביעת נזיקין למשל, פרופסור שנותן חוות דעת, נחקר בחקירה נגדית. כשעובדת סוציאלית נותנת תסקיר, למרבה הצער לא ניתן לצדדים לחקור אותה, ודבריה נלקחים כתורה למשה מסיני. על זה מסתמכים, והתוצאה יכולה להיות נזק לא רק לקטין, אלא לכל המערכת המשפטית".

מאיגוד העובדים הסוציאליים נמסר בתגובה מעוררת גרוטסקא:

"צר לנו ששופטת בדימוס, שהיוותה הכרעה שיפוטית לגורלם של ילדים ובני נוער, מוצאת אכסניה להשמיע את דעותיה, בכנס שכל תכליתו הוא להשמיץ את העובדים הסוציאליים, את השופטים, מערכת בתי המשפט ועורכי הדין. אם היתה לשופטת דעה כזו על חוות דעת ועל התסקירים שמגישים העובדים הסוציאליים, חבל שלא עשתה כלום במשך השנים, בשבתב כשופטת בבית המשפט לעניני משפחה".

גילוי נאות מכותבי האתר:  כבוד השופטת בן-עמי סיפרה במהלך הכנס, כי במהלך כהונתה, היא פנתה לגורמים בכירים על מנת להבהיר להם מה באמת מתרחש וגם במשפטים שהתקיימו בפניה, היא פעלה כבר אז כדי להוציא את האמת לאור, אך כל פניותיה לא נענו ונפלו על אזניים ערלות, כך שאמירה של איגוד העובדים הסוציאליים כאילו היא מדברת רק כעת על הנושא היא אמירה שקרית.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | 3 Comments »

השופטת המחוזית חנה בן עמי: עובדת סוציאלית מן השירות למען הילד הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים לה ילדים מאומצים במחוז צפון

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 28, 2013


ForcedAdoptionבכנס בשיתוף עמותת עליה לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל, שהתקיים ביוני 2013, ציינה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים כי "מספר הילדים שאפשר להוציא מהבית לצערם (של עובדי הרווחה) הוא לא גדול, מספר ההורים שממתינים לקבל ילד לאימוץ הוא גדול מאד".

עוד הוסיפה כי "אחד הכשלים העיקריים בנושא של האימוץ, הוא בזה שאיש הרשות שמוציא ילד מהוריו, הוא גם אותו איש שנותן ילד להורה שמחכה לאימוץ", ובמלים אחרות לא קיימת הפרדת רשויות – התובע הוא גם התליין.

"לצערי, לצורך השגה של המטרה שלהם (של פקידי הסעד, אלו אותם עובדי רווחה שמוציאים ילדים מן הבית), הם מרשים לעצמם לעשות פעולות שבעצם מנטרלות את היכולת של השופט לרדת לחקר האמת", אמרה חנה בן עמי.

במהלך הרצאתה, ציינה השופטת בפני הנוכחים שעובדת סוציאלית שהוציאה ילדים מהבית, הודתה כי היא צריכה ילדים לאימוץ משום שחסרים ילדים לאימוץ.
כל זאת אירע במהלך דיון בבית המשפט בו ניסו עובדי השירות למען הילד בניצוחה של עובדת סוציאלית ראשית לחוק אימוץ – אלה בלאס, לחטוף 3 ילדים לאימוץ סגור וכפוי.

כך מתארת השופטת את שאירע:

האמא עברה תאונת דרכים, במקום לסייע לאם ולמשפחה להשתקם, עובדות סוציאליות ניסו לחטוף את ילדיה לאימוץ

מדובר במשפחה בצפון הארץ, הורים עם שלושה ילדים, האב לא תפקד. האם עברה תאונת דרכים, ולכן לא תפקדה. עובדי הרווחה החליטו להוציא את הילדים מן הבית. לילדים היתה סבתא, וכשהם שמעו שהעובדים הסוציאליים רוצים להוציא את הילדים מן הבית, הם החביאו את הילדים אצל הסבתא. רשויות הרווחה לא ויתרו. הם הגיעו עם כוחות משטרה לבית הסבתא, הקיפו את הבית, משכו את הילדים מתחת למיטות, כל זאת בשם טובת הילד…
הילדים הועברו לבית מעבר במרכז הארץ. ההורים גרים בצפון הרחוק, ובית המעבר היה מאד רחוק מביתה של האם שגם כך היתה מוגבלת לאחר תאונת דרכים שעברה. כל פעם שהאם רצתה להגיע מרחוק לבקר את הילדים דחו אותה בתואנות שונות כגון "השעה לא מתאימה, אפשר, אי אפשר…". בית המשפט לנוער החליט שהיא תראה את ילדיה רק שעה אחת בתקופה, והיא היתה צריכה לבזבז יום שלם להגיע מן הצפון הרחוק אל מרכז הארץ על מנת לראות את ילדיה במשך שעה אחת בלבד. כך החזיקו את הילדים הללו בבית המעבר במשך שנתיים תמימות.

ellaBalasעובדי רווחה ניסו למנוע מן ההורים להיות נוכחים בדיון המשפטי באמתלת "אלימות"

שנתיים תמימות שלושת הילדים הללו היו נעולים במוסד סגור ונעול של משרד הרווחה ללא אמא, וללא משפחה.
לאחר שנתיים הגישו העובדות הסוציאליות בקשה לבית המשפט המחוזי על מנת להכריז על הילדים כברי אימוץ. הבקשה הונחה על שולחנה של השופטת בן עמי ובה דרישה כי הדיון האמשפטי יתקיים ללא האמא משום שהאמא היא אישה "אלימה"…
השופטת בן עמי סרבה להן וקבעה כי האמא צריכה להיות נוכחת בדיון גורלי כזה, שהרי רוצים לקחת את ילדיה לאימוץ. האם הגיעה לבית המשפט, וכך מתארת השופטת את האמא:
"ואז הגיעה לבית המשפט אישה רזה, צמוקה, נראית כמו צל של עצמה, כמו רבע עוף, עם ראש מורד, היא ישבה בקצה האולם הגדול, ואז שאלתי את העובדת הסוציאלית, ממנה את מפחדים? והם ענו לי: סליחה…היא השתנתה…אנו מוכנים להעיד באולם…"

עובדת השירות למען הילד סרבה להחזיר ילדים הביתה משום שיחסרו לה ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון

בדיון המשפטי המליצה עובדת סוציאלית מבית המעבר להחזיר את הילדים הביתה לחיק משפחתם, תוך בניית תכנית שיקומית מתאימה בקהילה, ועובדת סוציאלית זו אמרה לשופטת כי לא יכלה להחזירם הביתה משום שהעובדת הסוציאלית מן השירות למען הילד סרבה ואמרה לה כי אם היא תחזיר את הילדים להוריהם יחסרו ילדים לאימוץ בפרויקט שלה באיזור הצפון. עדות זו של העובדת הסוציאלית מבית המעבר נרשמה בפסק הדין של חנה בן עמי.

העלמת מסמכים בזדון ע"י עובדי השירות למען הילד

במהלך המשפט גילתה חנה בן עמי כי עובדי השירות למען הילד העלימו ממנה מסמכים. היא פסקה כי יש להחזיר את הילדים לאימם, זאת לאחר ששהו 3 שנים במוסד סגור, מנותקים לגמרי מהוריהם. כאשר השופטת פסקה כי יש להחזירם בהדרגתיות הביתה ענתה לה עובדת השירות למען הילד כי אם הילדים לא ילכו לאימוץ אז אין טעם להחזיקם בבית המעבר וההחלטה להחזירם הביתה נתונה בידי השופטת, קרי הם אפילו לא טרחו לנסות להעביר את הילדים למסגרות אחרות של משרד הרווחה ואף לא הגישו ערעור, כי מטרתם היתה אחת ויחידה – אימוץ סגור כפוי שיבוצע במסגרת חותמת גומי של בית משפט.

מאחר ואין גוף בקורת חיצוני המפקח על עבודתן של עובדות הרווחה, ציפתה השופטת שתוקם ועדת חקירה אך המקרה טוייח מצד היועץ המשפטי לממשלה והושתק מעיני הציבור. צפו בעדותה של השופטת בדימוס חנה בן עמי.

הקליקו כאן לפסק הדין המלא של חנה בן עמי.

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

סיפורה של רעות איש שלום שנרצחה ע"י רשויות הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 2, 2012


מדיניות משרד הרווחה המופקרת: רעות – סרט דוקומנטרי על כשלון והתעללות רשויות הרווחה בילדה מאומצת בטיפולם
הכתבה: לקראת שידור: רעות , אורית הראל, 27.07.11 , מערכת מוטק'ה

סרטה התיעודי של סיגל עמנואל "רעות" (היא דלית מספרה של מילי מאסס "בשם טובת הילד") מציג בפסיפס של עדויות את סיפורה המצמרר של רעות איש-שלום, שחיפשה לעצמה בית ובסופו של דבר נרצחה בבית.

סיפורה של רעות איש שלום שנרצחה ע"י רשויות הרווחה from yosi on Vimeo.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

פס היצור של ילדים המיועדים לאימוץ בין ארצי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 30, 2010


הקליקו על התמונה על מנת לצפות בארצות בהן יש מספר גדול של דוחות על שחיתות באימוץ בין ארצי

מי רוצה לקנות תינוק? ברור שהורים מאמצים אינם רוצים "לקנות" תינוק, אך מסתבר שלעיתים קרובות מדי כספם של אלו משמש לקניית תינוקות באימוצים בינלאומיים.

אימוץ בין ארצי של ילדים מחו"ל לישראל, מתבצע כיום מן המדינות הבאות: רוסיה, אוקראינה, קזחסטן,ארמניה, אל סלבדור, פרו וגואטמלה.

למרות שאוכלוסיית סין גדולה פי 100 מאוכלוסיית גואטמלה, כמות הילדים המאומצים שהוצאו מגואטמלה בשנת 2007 לארה"ב היתה כמעט זהה לכמות הילדים המאומצים שהוצאו מסין לארה"ב באותה שנה. 4,728 ילדים הוצאו מגואטמלה בשנת 2007, כל זאת כשאוכלוסיית גואטמלה מונה 13 מליון איש, בעוד שאוכלוסיית סין מונה 1.3 מיליארד איש.

ב-1 בינואר 2008 סגרה ארה"ב הרמטית את אימוצי הילדים מגואטאמלה לאחר שחקירה של הממשל האמריקני קבעה כי מתקיים סחר מאסיבי לא חוקי של ילדים לאימוץ ממדינה זו. ארה"ב התנתה את חידוש האימוץ בהקמת תשתית מסודרת ומפוקחת היטב, שתחליף את האימוץ המתבצע שם כיום, בו 98% מן האימוצים מבוצעים באופן פרטי באמצעות נוטריונים מפוקפקים.

למרות זאת, בישראל ממשיכים להתבצע אימוצים ממדינה זו. בשנת 2008 עד 2010 המשיכו עמותות ישראליות לייבא ילדים מגואטמלה באין מפריע. שימו לב כי בעמותות רבות בישראל המייבאות ילדים מחו"ל לאחר שקיבלו אישור ממשרד הרווחה לפעול בחו"ל, פועלות עובדות סוציאליות שבעבר עבדו במשרד הרווחה ומקושרות למשרד הרווחה, חלקן עבדו כפקידות סעד לחוק הנוער וחלקן כפקידות סעד לחוק אימוץ.

22,000 יורו שהם כמעט 30,000$, משלמים כיום הורים ישראלים עבור אימוץ ילד בחול. תשלום זה אינו כולל טיסות ושהיות בבתי מלון. זהו סכום אדיר במושגים ישראליים והון עתק במושגים של מדינות העולם השלישי. לאן הולכים הסכומים ההזויים הללו?

במאמר שהתפרסם בוושינגטון פוסט מאת אי.ג'י. גרף, חוקרת במכון שוסטר לעיתונות חוקרת באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון (שימו לב ללוגו של האוניברסיטה, כאן בקישור הזה מצד ימין למעלה), מתארת החוקרת באמצעות איור איך בסרט נע לייצור "יתומים", מוכרים תינוקות לאימוץ בינלאומי.

אימוץ ילדים זה עסק לכל דבר – הכל ענין של היצע וביקוש

לדבריה, הרעיון כי בארצות המתפתחות (ארצות העולם השלישי) קיימים מליוני "יתומים" ופעוטות בריאים המחפשים בתים הוא רק מיתוס. בארצות עניות, כמו גם בארצות עשירות, נדיר ביותר למצוא תינוקות בריאים שאכן ננטשו או שהוריהם ויתרו עליהם מרצונם, למעט סין, בה בשל המדיניות של ילד אחד למשפחה יש נטישה רבה של תינוקות. בעוד שמרבית הילדים שאכן זקוקים לאימוץ הם ילדים גדולים, חולים, מוגבלים או בעלי צרכים מיוחדים, מרבית ההורים המאמצים שממתינים על פס היצור לאימוץ, רוצים רק תינוקות ופעוטות בריאים.

התוצאה: פער בין הביקוש לתינוקות בריאים להיצע התינוקות הבריאים. פער שיכול להסגר באמצעות כסף מערבי. בארצות מסויימות כסף מערבי מדרבן מאעכרים מקומיים לחטוף תינוקות או לאלץ את המשפחות החלשות לוותר על ילדיהן. המאעכרים המקומיים מפשיטים מן התינוקות את זהותם ומעבירים אותם לבתי יתומים על מנת לשנע אותם מאוחר יותר לאימוץ במדינה מערבית.

להלן התרשים המתאר את פס היצור של תינוקות ופעוטות לאימוץ בינלאומי. (צוייר ע"י פיטרסון קלארק מן הוושינגטון פוסט, הוספנו כיתוביות מתורגמות לעברית)

נושאים נוספים:

השוק השחור של האימוצים בחו"ל – תחקיר של יפעת גליק בידיעות אחרונות.

משרד הרווחה מודה: יש סחר בילדים לאימוץ.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , | Leave a Comment »

השוק השחור של האימוצים בחו"ל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 6, 2010


20 אלף יורו עולה היום לאמץ ילד בחו"ל. לאן באמת הולך הסכום האדיר הזה?

ביוני 1998, היה אמור להיפתח עידן חדש בתחום אימוץ הילדים מחו"ל, שסבל עד אז מתופעות של סחר והברחת ילדים. חוק חדש קבע כי עמותות בפיקוח המדינה תהיינה אחראיות להליך, וכי המחיר לילד לא יעלה על 20 אלף דולר. בשנה האחרונה עלה המחיר מ-20 אלף דולר ל-20 אלף יורו, שהם כ-100 אלף ₪.

בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

קטעים מתוך תחקיר של יפעת גליק ומיכל גרייבסקי | 7 ימים, ידיעות אחרונות, מאי 2007

"מה שאני הולכת לספר עכשיו זה סיפור של מאפיה", מזהירה בפתח דבריה ע', אם חד הורית ממרכז הארץ, שאימצה לפני חדשים ספורים פעוטה בת שנה מאחת ממדינות אירופה. סיפורה של ע' מתחיל במארס 2006, עם פנייתה ל"טף", עמותת אימוץ המוכרת ומפוקחת ע"י המדינה, במטרה לאמץ ילדה מחו"ל. "כבר בפגישה הראשונה", משחזרת ע', "נציגת העמותה שאלה אם יש לי בעיה לשלם שוחד. פשוט ככה. בחיים לא אשכח את השאלה הזו. אמרתי לה שלא, אין לי בעיה אם זה מה שצריך לעשות כדי לקבל ילד. היא אמרה שמדובר בתוספת של כ-7,000 דולר מלבד ה-20 אלף דולר שאצטרך לשלם. היא גם אמרה שאצטרך לתת מתנות לבית היתומים שבו אאמץ את הילדה ולגורמים אחרים. ביקשה שאקנה 15 מתנות ונתנה לי רשימה מפורטת. אמרה שהם אוהבים קרמים של ים המלח, התעקשה על זה."

"שאלתי כמה זמן האימוץ ייקח, הנציגה אמרה לי שלא הרבה זמן. תוך חצי שנה גג תהיה לי ילדה. לפני שחתמתי על החוזה התקשרתי לנחמה טל, המפקחת על האימוץ הבין-ארצי מטעם משרד הרווחה, שהמליצה בחום על העמותה הזו, אמרה שהם רציניים, סמכתי על המילה שלה."

"רק אחרי שנה של המתנה, העמותה שלחה אותי למדינה באירופה כדי לראות ילדה המיועדת לאימוץ. לפני שעתילי על המטוס קניתי קרמים כמו שנתבקשתי, אבל כשנחתתי גיליתי שאין רופא שיבדוק את הילדה. הרמתי טלפון לעמותה בארץ, אבל אמרו לי שאין מה לדאוג. 'זה נחשב למקום הכי טוב שיכול להיות', השיבו. 'יהיה לך תיק רפואי מסודר, לא צריך בדיקת רופא'.

"כשהגעתי לבית היתומים כדי לפגוש את הילדה גיליתי שהיא פוזלת. לא ידעתי ממה או למה. ביקשתי בדיקת רופא, אבל נציגת העמותה הבטיחה לי בטלפון שהכל בסדר, הילדה בריאה. בדרך החוצה אמרה המלווה שאני צריכה לתת לה 200 דולר עבור בית היתומים. נתתי, היתה לי ברירה?

"בשלב הבא נתבקשתי לחזור לישראל ולהמתין. חיכיתי שלושה חדשים במקום חודש וחצי כפי שהובטח לי, ואז טסתי לשם שוב. רגע לפני, הבהירו לי בעמותה שיהיו עוד 'שימונים', שאקח את זה בחשבון. אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת עוד כסף. אולי כעונש, כשנחתתי שם שוב, לא חיכה לי המלווה. גם תיק רפואי של הילדה לא קיבלתי. רק לפני ההמראה לארץ דחפו לי ליד פנקס חיסונים. כשהגעתי לישראל בדק את הילדה רופא, ואמר שיש לה אוושה בלב ושהיא לא רואה כלום מקרוב.

"אני אוהבת מאד את הילדה שלי, לא יכולה בלעדיה, אבל אם הייתי יודעת קודם על הבעיות, לא בטוח שהייתי לוקחת אותה. מאוחר יותר יצרתי קשר עם נחמה טל. סיפרתי לה על הכל, אמרתי שלא קיבלתי תיק רפואי, אפילו שלא בדק את הילדה שלי רופא בחו"ל, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אם היה פיקוח מתאים, אין לי ספק שכל מה שעברתי היה נחסך. זה היה כמו גיהינום".

כמו במערב הפרוע

סיפורה של ע' לא היה צריך להתרחש. ב-1 בינואר 1998 נכנס לתוקפו התיקון לחוק אימוץ הילדים הבין-ארצי, שנועד לבסדיר את התחום שעד אז היה מופקר ופרוץ. תופעות כמו חטיפה, הברחה וסחר בילדים היו דבר שבשגרה. לא פעם גורמים פליליים עטו על הורים חסרי ישע ודרשו סכומים שהאמירו למאות אלפי שקלים.

החוק החדש קבע כי הליך אימוץ ילדים ממדינה זרה ייעשה באמצעות עמותות ישראליות, שקיבלו הכרה ורשיון ממשרד הרווחה והמשפטים, וייעודן היחיד הוא פעילות זו. אותן עמותות, נקבע, הן אלו שמעתה אחראיות על כל ההליכים הקשורים באימוץ בחו"ל, ובין השאר יוטל עליהן לקבוע אם ההורים המיועדים לאימוץ כשירים באמצעות מבחני התאמה שונים; לדאוג שרופא מטעמן יבדוק את הילד המיועד לאימוץ;לקבל מידע על הילד מטעם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ;לדאוג לאישורי כניסה של הילד ארצה וליתר מסמכי האימוץ;ללוות את הילד המאומץ בביתו החדש במשך כמה חדשים ועוד.

תמורת שירותי האימוץ בישראל ובחו"ל רשאיות העמותות לגבות עד 20 אלף דולר לילד. בדף המידע באינטרנט של משרד הרווחה מצויין שהכסף ייגבה אך ורק בישראל, ולבד מהוצאות על כרטיסי טיסה ושהייה בחו"ל, אין לשלם שום תשלום נוסף בחו"ל.

זמן קצר לאחר שחוקק החוק, החלו לצוץ עשרות עמותות, חלקן אלטרואיסטיות, שהציעו את שירותיהן באימוץ ילדים מאוקראינה, רומניה, גרוזיה, גואטמאלה, מונגוליה, בוליביה ומדינות נוספות. בשל לא מעט קשיים, כלכליים ואחרים, רבות מן העמותות נסגרו עם השנים. כיום מוכרות ע"י המדינה 8 עמותות, האחראיות על אימוצם של כ-200 ילדים מחו"ל מדי שנה, רובם מגיעים מבתי יתומים.

מדיניות האימוץ החדשה, כך קיוו כולם, תעשה סדר בתחום, אלא שתחקיר "7 ימים" חושף כי כמעט 10 שנים אחרי החוק החדש, תחום אימוץ הילדים הבין ארצי פרוץ ופרוע. תשלומים "מיוחדים" למתווכים בחו"ל, מתנות ותרומות מאולצות לבתי יתומים ושוחד לפקידים ופונקציונרים אחרים מעבר לים הפכו לענין שבשגרה כחלק ניכר מהליכי האימוץ. למרבה האבסורד, הדבר נעשה בחסות חלק מאותן עמותות ישראליות שהוקמו כדי להסדיר את הנעשה בתחום, ואמורות להיות מפוקחות ע"י משרד הרווחה. הורים רבים מעידים השבוע כי אף שהסכום המותר לגבייה הוא עד 20 אלף דולר לילד, הם הוציאו בסיכום הכללי בין 30 ל-40 אלף דולר.

אבל זה לא הכל. רבים מההורים המאמצים, שמלינים על העדר פיקוח על העמותות הישראליות המדוברות, מספרים על סחבת ארוכה ומתישה בהליך האימוץ, הרבה מעבר למה שהובטח להם בהתחלה, על נסיעות חוזרות ויקרות לחו"ל בלא תוצאות, שהיות במדינות שבדיעבד התברר כי אינן מתירות כלל אימוץ מתחומן, והליך שכרוך בעוגמת נפש רבה.

המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר

בתחילת שנת 2007 התכנסה הועדה המיוחדת של הכנסת לפניות הציבור לדיון בנושא אימוץ ילדים בחו"ל. יו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר דרשה לדעת מי בודק את התהליכים של האימוץ באמצעות העמותות הללו. העמותות הישראליות טענו כי המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר.

לנדבר אמרה כי מה שעלה באותה ישיבה הוא רק קצה הקרחון. "המצב מבהיל ומתנהל כמו במערב הפרוע. מתלונות שהגיעו אלי מצטיירת תמונת מצב חמורה אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתחום האימוץ הבין ארצי. זו תעשיה של כסף שחור שההורים המאמצים צריכים ליטול בה חלק. הם צריכים לשלם שוחד למתווכים בחו"ל, לשמן שופטים, לרפד במתנות מנהלי בתי יתומים. רשויות הפיקוח לא עושות דבר כדי למנוע את זה. הן מודות שהן יודעות אבל מעדיפות לעצום עיניים. אני רוצה לדעת איפה משרד הרווחה כשצריך אותו? למה הוא לא מפקח? מישהו צריך לעשות כאן סדר בבלגאן", היא אומרת.

משמנים ומצ'פרים

ב' ו-ת', בני זוג בשנות ה-50 לחייהם, ניסו במשך שנים להביא ילדים לעולם ולא הצליחו. לפני 3 שנים פנו לעמותת "הילד הצוחק". קודם לכן ערכה ת' תחקיר קצר באינטרנט, שהעלה כי לעמותה רשיון מטעם משרד הרווחה. תחושת הבטחון שלה גברה כשקראה באתר העמותה כי המנהלת והמייסדת היא ד"ר רימה שבכר, רופאה פסיכיאטרית. "הפגישה הראשונה במשרד העמותה היתה טובה", מספרת ת'. שאלנו איך הם מתאימים ילד לבני הזוג ואמרו לנו שיהיה בסדר, יש נציגים בכל מקום, העסק עובד כמו שעון. ברגע שיש ילד מתאים, אמרו, אנחנו מקבלים מידע עליו ונוסעים למדינה שבה הוא נמצא. בטחנו בהם. חתמנו על חוזה התקשרות עם העמותה, שהתחייבה ללוות את כל התהליך, ושילמנו מקדמה של 6,000 דולר.

בני הזוג מספרים כי לפני שיצאו לדרך הסבירו להם בעמותה שיש דבר אחד שעליהם לדעת: מתווכי האימוץ בחו"ל אוהבים מתנות. "תצטרכו לקנות בדיוטי פרי קרמים שונים, רצוי כאלה מים המלח עם סגולות ריפוי מיוחדות. המארחים פשוט אוהבים את ים המלח", נאמר להם.

גם בני משפחת ד', שביקשו לאמץ ילד בחו"ל באמצעות עמותת "הילד הצוחק", אומרים שנדרשו ל"תוספת הכרחית". "אמרו לנו שיהיו שימונים, צריך לשלם לגורמים בחו"ל, ואפילו בבית המשפט", אומר אחד מבני הזוג.

"הסבירו לנו שיש תחרות שנגרמת על ידי הורים ממדינות אחרות, מעין מכרז. אם אנחנו לא נרפד בכסף את מי שצריך, סוכנים מארצות אחרות יעשו את זה ויזכו בילד. היה ברור שצריך לתת מתנות כדי לקבל את הילד. לנו זה נראה כמו בתחום השתלות האיברים בחו"ל: לא חוקי – אבל מי שרוצה ילד, חייב לעמוד בתשלום הזה".

הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה

זוג שאימץ ילד באמצעות עמותת "הילד והוריו" שמאוחר יותר קרסה והמנכל שלה דורון אילני התאבד, מספר כי "במהלך השהות ברומניה הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה".

העדויות על שוחד ומתנות בחו"ל אינן נגמרות. במכתב ששלחה לח"כ לנדבר מגוללת אם מאמצת את שעבר עליה בארץ ובחו"ל. "העמותה שבאמצעותה אימצתי עבדה עם סוכן מקומי בחו"ל, שתפקידו היה לפגוש את המאמץ בשדה התעופה וללוותו לאורך כל הדרך", כתבה. "שכרו העיקרי של הסוכן היה 'צ'ופרים', שירותים שונים במחיר מופקע במושגים המקומיים, משהו בדומה ל'טיפים' של מלצרים. למשל, גבו מאיתנו עבור השכרת חדרים תעריף יומי שגובהו שכר חדשי ממוצע במושגים המקומיים".

כדאי לזכור כי שבחו"ל המאמץ תלוי לחלוטין בסוכן המקומי, ולכן לא ניתן לסרב. נציגי העמותה תמיד יכולים להגיד שלא ידעו אפילו אם הכל נעשה בברכתם. דרך נוספת לתגמל את הסוכן על חשבון המאמץ היא הנחיה להזמינו לארוחה ולבילויים בחו"ל, מה שעלול להגיע לסכומים נכבדים".

אחת ממנהלות העמותות שאיתה דיברנו מספרת כי תשלום לצורך "שימונים" של שופטים ופקידים אחרים בחו"ל הוא יותר ממקובל. "לכל עמותה יש סוכן מקומי שאיתו עובדים ולו משלמים", היא מספרת. "מה הוא עושה עם הכסף הזה? אני לא צריכה להתעסק בשאלות האלה…"

עובדת משרד הרווחה נחמה טל: "אתם קוראים לזה שוחד ואני קוראת לזה תשלומים…"

רבים מההורים המאמצים שותפים לדעה כי משרדי הרווחה והמשפטים, שתפקידם לפקח על עמותות האימוץ, לא עושים את מלאכתם נאמנה.

נחמה טל, המפקחת הארצית על תחום האימוץ בחו"ל מטעם משרד הרווחה, נשאלה אם במסגרת הליך האימוץ בחו"ל נעשה שימוש בשוחד. היא השיבה:"כן, זה תהליך שעולה המון כסף…את אומרת שוחד, אני אומרת תשלומים".

"תינוק הוא כמו מקרר", אומרת נחמה טל

במשרדה בירושלים חוזרת טל באוזנינו על אותו דימוי. "תינוק", היא אומרת, "הוא כמו מקרר. כמו כשאתן קונות מקרר ומבררות על המחיר, החברה והאחריות, ככה ההורים צריכים לברר בעצמם על כל עמותה, לבחור ולשאת בתוצאות".

"את לא זו שאמורה לפקח על העמותות?", שאלנו."אני לא ממליצה לאף הורה לאיזו עמותה לפנות. הם בוחרים, הם יישאו בתוצאות", השיבה נחמה טל, עובדת משרד הרווחה שחיה על חשבון משלם המיסים ואמורה לפקח על העמותות למרות שבפועל היא לא עושה כן.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

פרשת ילדי תימן והתקשורת הישראלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 27, 2010


סקירת הספר:

Israeli Media and the Framing of Internal Conflict: The Yemenite Babies Affair

(Shoshana Madmoni-Gerber (New York: Palgrave Macmillan, July 2009

מאמר מאת צבי בן דור | העוקץ

את הסקירה אינני יכול שלא להתחיל בסיפור אישי. לפני כחמש-עשרה שנה, בעיצומה של “פרשת עוזי משולם וילדי תימן”, ישבתי עם סבתא שלי ז”ל בחצר ביתה בקטמונים. פתאום היא עברה מערבית לעברית ואמרה “גם לנו קרה ככה”. בהמשך השיחה התברר לי שהאחות הקטנה של אבי שהייתה בת שנה וחצי בזמן שהמשפחה היגרה לישראל, לא נפטרה בעיראק כפי שחשבתי תמיד, אלא נעלמה בבית החולים “עין שמר”, שם של מקום אותו זכרה סבתי היטב. באותו היום לפני חמש עשרה שנה היא סיפרה לי איך היה לילדה חום גבוה. איך היא נלקחה לבית החולים, איך הם הלכו למחרת לשאול עליה, ואיך נדחו בשער בית החולים ונשלחו הביתה בגסות. הילדה, ר’, נעלמה מאז.

יש למשפחה שלי תמונה אחת בה מצולמים סבי וששה מעשרת ילדיו ערב הגירתם לישראל. בתמונה הזאת, היתה נראית ר’ הפעוטה יושבת על הברכיים של אחות גדולה ממנה. אני אומר “היתה נראית” כיוון שבשלב מסוים ריטש מישהו את התמונה והעלים את ר’ ממנה. אולי כמחווה לרשויות המדינה שהעלימו אותה, אבל כנראה בגלל שנולדה לסבי וסבתי בת נוספת, תבדל”א, כאן בישראל, וניתן לה אותו השם בדיוק. בתמונה, שנמצאת אצלי עד היום, נראית הדודה הגדולה שלי שהחזיקה בזמנו את הפעוטה יושבת בזרועות פתוחות שחסר ביניהן משהו. מן חלל ריק כזה שנוצר כמו אחרי שהיו מרטשים תמונה כדי להעלים מנהיג קומוניסטי שסר חינו בסין או בברית המועצות. הצופה לא רואה כלום אבל מבין איכשהו שחסר מישהו בתמונה. יודעי דבר במשפחה שלי ידעו תמיד להגיד שהחלל הריק בין זרועותיה של הדודה שלי הוא הפעוטה שנפטרה. כאשר שמעתי מסבתא שלי שהפעוטה לא נפטרה בעיראק אלא נעלמה בעין שמר ביקשתי לגלות אותה. התברר שזה היה פשוט מאוד. כיוון שכל מספרי שהזהות של אבי והאחים שלו ניתנו באותו יום הם כולם עוקבים. אם כך הסקתי שמספר הזהות של הילדה צריך להימצא על אותה סדרה. לפיכך הזנתי את המספר העוקב למספרו של האח הצעיר ביותר במשפחה למחשב של משרד הפנים. השם שפלט המחשב היה השם של הדודה הנעלמת שלי. ממש ככה, ילדה קטנה שצצה ככה פתאום ובאה לחיינו אחרי עשרות שנים. השם שהופיע בתדפיס השיב אותה לחיים באחת–שם, שם משפחה, מספר זהות. בת-אדם ממש. פתאום התברר כי היא לא נפטרה בעיראק אלא נעלמה בישראל ולא יודעים מה קרה לה. זה היה כאילו בא מישהו ומילא את החלל הריק שבתמונה המרוטשת בדמות חדשה. המישהו הזה היה עוזי משולם: ספק רב, ספק סגן אלוף במילואים, יצור שמנמן חסר פלומת שיער, שנפלה בשל מחלה מסתורית או בשל פעולה מסוכנת בחומרים שהשתיקה יפה להם. אבל ללא ספק טרוריסט מסוכן מוקף בעדת חסידים חמושים המתבצר במצודה מלאה מח'ורעים, דתיים, ביהוד. לאחר שבועות רבים של מצור וכיתור על הבית בו התבצר משולם, פשטו כוחות משטרה ויס”מ על הבית, הרגו את שמעון אסולין בן התשע-עשרה והכניסו את משולם לבית האסורים שם חלה ומצבו הבריאותי התדרדר מאוד.

שושנה מדמוני-גרבר, פרופסור לעיתונות ומדיה באוניברסיטת ספאוק בארה"ב, מספרת מחדש את הסיפור של הרב משולם בספר חדש שיצא לאחרונה בהוצאת פלגרייב-מקמילן המכובדת בניו-יורק. משולם של 1994 הוא אדם כריזמטי מאוד שלא סותם את הפה לרגע ואינו חושש מאף אחד. תימני. לולא היה עסוק בתיאוריות קונספירציה לגבי היעלמם של ילדים תימנים ומזרחים (הוא הקפיד תמיד לדבר על “ילדי תימן מזרח ובלקן”), יתכן שהיה יכול להנחות תכנית אירוח ברדיו או בטלוויזיה, להיות שופט ב”כוכב נולד”, או אפילו לייצג את ישראל באירוויזיון–דברים שתימנים עושים. בשיחת טלפון בינו לבין המפכ”ל אסף חפץ שהוקלטה ושודרה ברדיו הוא נשמע אומר למפקד המשטרה: “אתה רמבו אני קרמבו”. הקרמבו הנלעג הזה, התקשורת השקיעה ימים כלילות בהצגתו כליצן שקרן מגוחך, ובדיונים מעמיקים על האופן בו נשל ממנו שיער גופו, עלה לכותרות בגלל שהעליל על מדינת ישראל שקוויה הכלליים מזכירים עלילת דם מימי הביניים–הוא טען שגורמים בממסד הבריאותי של ישראל בשנות החמישים קשרו לגנוב ילדים מזרחים ולהעביר אותם אל מעבר לים שם אומצו בידי זוגות אשכנזים חשוכי ילדים. מה שמדהים בסיפור הזה הוא שהגם שמדינת ישראל הכניסה את האיש הזה לבית הסוהר על עבירות של אלימות, היא נענתה בעצם לדרישתו העיקרית להקים ועדת חקירה לבדיקת פרשת היעלמם של ילדי תימן. גם אם תיאורית הקונספירציה של משולם לא נתקבלה, ברור היה שהיא ממלאת חור קריטי במידע על היעלמם של מאות ילדים, כולם מזרחים ורובם המכריע תימנים, בישראל בראשית שנות החמישים. חור שנפער ביום בו סירבו בתי חולים להודיע להורים מודאגים שרובם היו אך כמה בימים בישראל היכן נמצאים ילדיהם או היכן נמצאות גופותיהם. חור ששלוש ועדות בדיקה רשמיות ועדה ציבורית לא הצליחו למלא. רופא אחד, ד"ר ליכטיג, ציין ביובש כבר באפריל 1950 כי "קרו מקרים שילדים עזבו את בית החולים מבלי שהגיעו חזרה להוריהם. כנראה נמצאו אנשים זריזים שהיו מעוניינים לאמץ ילדים. ההורים ה'שכולים' חיפשו את ילדיהם ואינם[…] צריך לעשות את כל המאמצים למנוע הישנות המקרים". כפי שידוע המקרים חזרו ונשנו. ברור היום לאחר כל ועדות החקירה, כי רוב הילדים אכן נפטרו, אבל גופותיהם לא נמצאו מעולם, לא נמסרו להוריהם, וברור כי נקברו באופן שאין להגדירו במילה אחרת מלבד זוועה (נוכח חשיבות טקס הקבורה בדת ובמסורת היהודית). מלבד זאת עדיין נותרו כמה עשרות של מקרים "פתוחים" לגביהן אין כל ממצא ודאי שהמאשר שהילד אכן נפטר. כלומר, לפחות לגבי מספר משמעותי של הילדים, האמת נמצאת איפהשהוא בין עוזי משולם לד"ר ליכטיג. וכולם מעלים את השאלה כיצד חברה שלמה שמשתבחת בהיותה "מקלט בטוח לעם היהודי" ומשקיעה עשרות מיליונים כדי ללמוד על גורלו של רון ארד (למשל). עוברת לסדר היום כבר שישים שנים כאשר מדובר במאות פעוטות נעדרים, בין אם חיים ובין אם מתים.

הרב עוזי משולם

פרופסור מדמוני-גרבר מתמודדת בדיוק עם השאלה הזו בספר מרתק העוסק באופן בו טיפלו העיתונות הכתובה והאלקטרונית בפרשת ילדי תימן. כפי שהיא מראה, לולא הטיפול התקשורתי המסוים מאוד שניתן לפרשה, יתכן שלא היו כאן אנשים עוברים לסדר כל-כך בקלות על אירועים כמו היעלמות של ילדים, פשיטה חמושה על בית והרג של נער (יהודי! לא סתם). ואולם למרות שלב הספר עוסק באופן בו טיפלה התקשורת בפרשה, מדמוני-גרבר מספקת גם את ההיסטוריה הבסיסית של הפרשה. היסטוריה שבעבורה מתחילה ביום בו ילדה דודתה חמאמה בן בריא, אותו היום עצמו שבו היא היגרה לישראל ב1949. מדמוני-גרבר פותחת את הספר בסצנה החזקה הזו: האמבולנס שמביא את היולדת חמאמה לראש העין עוצר. האחות שליוותה את היולדת נוטלת את התינוק מבין ידיה של חמאמה ומורה לה לרדת מן הרכב, חמאמה יורדת ובמקום שיושיטו לה את הילד האמבולנס והתינוק נעלמים. בני המשפחה ובהם אביה של מדמוני-גרבר חשים למקום וכל שנותר להם לעשות הוא רק למחות את דמעותיה של חמאמה. הילד נעלם ולא נודע מה קרה לו. מדמוני-גרבר חוסכת מילים בתארה את האירוע הכואב הזה, אבל הקורא יכול לחוש את אבק המעברה מתאבך מאחורי האמבולנס המתרחק מנערה תימנייה בוכייה ולהבין, כי מה שנותר לעשות הוא למלא את החלל שנפער בין האמבולנס המתרחק עם הבן ובין המשפחה התוהה מה קרה לו מאז. כפי שמדמוני-גרבר מראה, האופן בו עסקה התקשורת בפרשה ההיעלמויות, הוא חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הפרשה עצמה החל משנות החמישים. כיוון שכך הספר אינו רק ניתוח של הסיקור העיתונאי של הפרשה אלא גם היסטוריה של הפרשה עצמה. עד כמה שידוע לי, זהו המחקר הרציני הראשון הקשור בפרשה המתפרסם כספר (ישנם אולי מחקרים בהיקפים קטנים יותר). ועל כך בלבד יש לשבח את הכותבת, בעצמה עיתונאית בעברה, על האומץ ועל ההשקעה ועל הסיכון הטמון בעיסוק בנושא כל-כך נפיץ.

במובן מסוים יש צדק רב בכך שהמחקר הראשון עוסק דווקא בתקשורת סביב הפרשה כיוון שנושאי ההיסטוריה הזו עצמם–הילדים–אינם בנמצא, ולכן כל שיש לעסוק בו הוא ההיסטוריה של החור הפעור שאיננו נסגר. ענין נוסף לעסוק בו הוא ההקשר הכללי של הפרשה בו היא נידונה והמציאות בה היא נישאת וניתנת. ההקשר הוא ההקשר הרחב של הקונפליקט המזרחי-אשכנזי, והמציאות היא המציאות של הדיכוי של המזרחים בישראל. אלו אינם דברים מובנים מאליהם. מדמוני-גרבר מדגימה כי בניגוד לטענות החוזרות ונשנות שעלו בעיתונות עם השנים כי מדובר באירועים נקודתיים שאינם מתחברים כדי נושא של ממש, פרשת ילדי תימן אינה אירוע מנותק מן ההוויה הישראלית ואינה מאורע שהוא רחוק כל כך מן ההיסטוריה של ישראל עד כדי כך שאין ללמוד ממנו דבר–מעין "פנטאזיה" מזרחית כפי שהתעקשה העיתונות לקבוע. הפעיל התימני (כך הוא מוצג בספר) רפי שובלי, מבטא את המשימה של מדמוני-גרבר יפה: "באופן אישי אני רואה את הפרשה כדרך להלחם על המקום שלי בחברה הישראלית. אני רוצה שהסיפור הזה יוכר. ובתוך כך אני רוצה לפרק את את הנרטיב הציוני שכרגע מונח בבסיסה של החברה הישראלית" (מצוטט בספר בעמוד 191). לו היה מדובר רק בפנטזיה מנותקת או באירוע נקודתי המרוחק מן החברה שנות אור יתכן שהמחקר בפרשת ילדי תימן היה צריך לטפל בה כפי שטיפלו בזמנו ברב עוזי משולם, להכניס לקופסא ולשכוח. ואולם אם, כפי שמדמוני-גרבר טוענת, פרשת ילדי תימן נטועה עמוק בתוך ההיסטוריה של ישראל, האתגר הוא למקם אותה בהקשר הראוי ולאתר את הדינאמיקות הפועלות בתוכה.

בכך טמון הישגו העיקרי של הספר, באופן הוא ממקם את הסיקור של פרשת ילדי תימן בתוך ההיסטוריה הארוכה של השיח התקשורתי סביב נושאים "מזרחיים" בישראל. הספר הוא אריג שלם בו שזורים שלל מקורות ארכיוניים ועיתונאיים, יחד ראיונות עם פעילים, עיתונאים, וחוקרים. התוצאה הכתובה היטב מראה כיצד פעלו בסיקור של פרשת ילדי תימן אותן דינאמיקות תקשורתיות שפעלו גם בפרשות אחרות כמו פרשת "ואדי סאליב"ֿ או "הפנתרים השחורים". מדמוני-גרבר אינה מסתפקת בכך אלא מספקת רקע היסטורי וחברתי נרחב שחושף את הזיקות בין כל פרשה ופרשה. כך מתגלה פרשת ילדי תימן לא כ"פרנויה" מזרחית אלא כפרק חשוב בהיסטוריה החברתית והתרבותית של ישראל שיש לו זיקה חזקה לתחומים אחרים שלכאורה נראים כאילו אינם קשורים. אינני בטוח שאני מסכים עם טענתו המצוטטת בספר של ראובן אברג'ל, לשעבר איש הפנתרים השחורים, כי "משולם שילם מחיר כבד בגלל שניסה [כמו הפנתרים] לאתגר את ההגמוניה האשכנזית בכך שהציב סדר יום המנוגד לה" (מצוטט בספר בעמוד 173). עוזי משולם ככל הנראה לא ביקש לאתגר את סדר היום החברתי בישראל כפי שביקשו הפנתרים לעשות זאת. אך אני מסכים לגמרי עם המהלך של מדמוני-גרבר המשבץ את הראיון עם אברג'ל בספר על פרשת ילדי תימן. כפי שהיא מראה, גם הפנתרים ועוזי משולם באו מאותו מקום בסיפור הישראלי, ואם היה צד זהה בשני הפרשות הוא היה בוודאי באופן בו טיפלה התקשורת בשני האירועים הללו במרכזם עמדו מזרחים. תיאורית הקונספירציה של הרב משולם, מזעזעת ככל שהיתה, באה למצוא חוקיות מסוימת בסיפור שאי אפשר היה לתת לו כל הסבר הגיוני לאמור, איך נעלמו מאות ילדים קטנים ותינוקות. אפשר לומר שגודל ההיעדר של ההסבר ההגיוני הוא שהכתיב את עומק ההסבר שסיפק לו משולם. מדמוני-גרבר משכילה למצוא בסיפור הזה חוקיות אחרת, ממשית יותר שנוגעת לאופן בו הציגה התקשורת בישראל את דוד בן-הרוש, גיבור מרד ואדי סאליב, או כאמור, את הפנתרים השחורים, או קבוצות מחאה מזרחיות מאוחרות יותר. בכל המקרים פעלה אותה דינאמיקה של הגחכה, השתקה, הכחשה, ונידוי. באופן הזה, דרך המעקב אחר הסיקור התקשורתי, מדמוני-גרבר מצליחה לכתוב היסטוריה מזרחית עקיבה וזהו הישג נכבד נוסף של הספר שמסמן הדרך למחקרים אחרים שיש לקוות שיבואו. יש לקוות גם שהמחקר החשוב מאוד הזה יתורגם במהרה לעברית ומכל מקום שישתלב בקורסים השונים הנוגעים ללימודי ישראל.

שושנה מדמוני-גרבר פונה גם מידי פעם לעסוק בשאלות הנוגעות לאופן בו נתפסים התימנים בישראל בכלל. ובהקשר הזה לא יכולתי שלא לגמור את הספר בהרהור על ההיסטוריה הבלתי מפוענחת של התימנים בארץ ישראל המודרנית. מכל הקבוצות המזרחיות זוהי הקבוצה שיש לה ההיסטוריה הכי ארוכה של מגע עם אשכנזים בארץ ישראל למן ראשית הציונות ומאז 1882. מצד אחד, זוהי היסטוריה של שיאים של דיכוי: כמו מחיקת העלייה של  1882, הפרשה של תימני כנרת ופרשות אחרות עליהן כתבתי במקום אחר, או פרשת ילדי תימן ועוזי משולם. מצד שני זוהי בדיוק אותה היסטוריה המלווה במנות גדושות של הערצה אוריינטליסטית מצד המימסד התרבותי הישראלי. התרבות התימנית (המדומינת) היתה צורת התרבות המזרחית הראשונה (והיחידה) שנהנתה ממעמד של "אוטנטיות" בתרבות הישראלית. והרבה לפני כל האחרות “התימניות” הייתה הצורה הלגיטימית היחידה של "אתניות" בחברה הישראלית. הצעד התימני הפך לחלק מריקודי העם בישראל הרבה לפני שהחלו כאן לרקוד ריקודי בטן. המלוואח, היה המאכל המזרחי הראשון שהוכנס למדור הקפואים בסופרמרקטים. והרבה לפני פרוץ הסביח לחיינו כבר התהדרו מאות אלפי ישראלים בעובדה שהם אוכלים ג'חנון או וריאציות אחרות של אוכל עשוי מקמח, שמן, ומיים. מי שייצגו את המבטא העברי ה”אמיתי” היו תימנים. חתונות תימניות היו המקום היחיד שבו ממש התבקשה הכלה ללבוש בגד מסורתי. וכמובן המזרחי היחידי שנלחם בבריטים ובערבים במסגרת חסמבה של יגאל מוסינזון היה תימני. יתכן שהשניות הזו הולידה את הבינאריות הקיצונית בין דמויות כמו משה חובב וראומה אלדר הקריינים לבין עוזי כהן העילג, בין אביגדור קהלני של "עוז 77" לבין עוזי משולם, בין גאולה כהן לדנה אינטרנשיונאל, בין שושנה דמארי על שלל פרסי ישראל שלה לזוהר ארגוב, בין להקת המחול ענבל ל”כנופית הכרם” של רחמים אהרוני וטוביה אושרי, בין אריאל זילבר של "תמוז" לבין זה של גוש קטיף, בין בן-דרור ימיני לסמדר לביא, בין עופרה חזה השכונתית של “אני פרחה”, לבין עופרה חזה הלאומית של “חי” ובין זו לעופרה חזה הבינלאומית של “גלבי”, בין ישראל ישעיהו וישראל קיסר לאילן הלוי איש אש”ף, בין מנשה התימני ליגאל עמיר.

באין חשד אין חקירה אמיתית – מאמרו של בועז סנג'רו מן המכללה האקדמית למשפטים ברמת גן על אזלת היד של ועדות החקירה בפרשת ילדי תימן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

סחר ילדים לאימוץ ע"י משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 14, 2010


אחי החטוף – תחקיר מבט שני של כרמלה מנשה על חטיפתו של גיל גרינבאום לאימוץ ע"י השירות למען הילד
גיל נחטף לאם חד הורית בלידה בבית החולים בטר בחיפה תמורת בצע כסף. לאם נאמר כי התינוק מת. גיל הועבר לבית היתומים בית שבתאי לוי ומשם נלקח לאימוץ ע"י הורים ניצולי שואה חשוכי ילדים
עפ"י התחקיר מתברר כי מדובר בשיטה של משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

השירות למען ההתעללות בילד מפר את החוק

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 26, 2009


פקידת הסעד מוניק מן השירות למען הילד במחוז חיפה והצפון מתעלמת מנערה מאומצת שרוצה לפתוח את תיק האימוץ ובכך פועלת בניגוד לחוק. מהם האינטרסים שלה?

על כך בכתבה במבט לחדשות, ערוץ 1.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »