הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘אונס’

מול המצלמה: פקיד הסעד יוסי דיאמנט מבלה בעירום עם נער בן 15

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 7, 2012


העובד סוציאלי יוסי דיאמנט מן המועצה האזורית חוף הכרמל  הורשע בשבוע שעבר בביצוע מעשים מגונים בנער בן 15 שבו טיפל. חבריו של הנער הם שעקבו אחר האיש, תיעדו את המעשים והפלילו אותו. לידי חדשות 2 הגיעו התמונות המפלילות: כך נראתה ההטרדה המינית בחוף הים, לאור יום.

מידע נוסף על הפאדופיל דיאמנט כאן בקישור הזה.

קישור לחדשות ערוץ 2 שפרסם את הסרטון כאן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עיריית י-ם ומשפחת אומנה ישלמו כ-מליון ש"ח לצעירה שעברה התעללות קשה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 18, 2011


ילדה בת 7 שנשלחה למשפחת אומנה חרדית בירושלים וגדלה בה עד גיל 11 עברה מסכת התעללות נפשית, פיזית ומינית. כעת, כשהיא בת 21, בית המשפט חייב את עיריית ירושלים ואת המשפחה לשלם לה פיצוי בן כמעט מיליון שקלים.

גוני נוי | מעריב

עיריית ירושלים תשלם לקטינה שעברה התעללות קרוב למיליון שקלים, בשיתוף המשפחה המתעללת – כך פסק שופט השלום גד ארנברג. פסק הדין ניתן במסגרת תביעה נגד משפחת האומנה, שהואשמה ברשלנות בטיפול בקטינה.

במסגרת פסק הדין חייב השופט את העירייה ואת משפחת האומנה שהקטינה שהתה אצלה מגיל שבע ועד 11 להעביר לידי התובעת פיצויים בסך כולל של 974 אלף שקל: 200 אלף שקל בשל ההתעללות הפיזית שעברה, 84 אלף שקל בגין טיפול פסיכולוגי ורפואי עתידי, 20 אלף שקל עבור נסיעות לטיפולים וסיוע לאחר ניתוח, 605 אלף שקל בגין הפסד השתכרות עתידי ו-65 אלף שקל עבור הפרשות פנסיה עתידיות. כמו כן פסק השופט כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכר טרחה בשיעור של 20 אחוז מסכום הפיצוי.

התובעת, היום בת 21, טופלה בשירותי הרווחה של עיריית ירושלים ונשלחה לאומנה במשפחה חרדית בעיר. לפי כתב התביעה, הנתבעים לא מילאו אחר חובתם לספק לתובעת את צרכיה הבסיסיים והגנה פיזית ונפשית. התובעת טענה במשפט כי חוותה אלימות פיזית ונפשית, וכן נפגעה מינית על ידי אחד מילדי המשפחה. לדבריה היא נפלה קרבן למסכת ארוכה של התעללות והזנחה וחיה בתנאים פיזיים קשים.

נציגי העירייה טענו להגנתם כי אין לעירייה כל אחריות או אשמה כלפי התובעת. לדברי הנציגים, העירייה ובאי כוחה פעלו כראוי במילוי תפקידם ומילאו את חובתם ואת המוטל עליהם במסירות, לפי הדין וללא שום חריגה.

על פי גרסת העירייה, התובעת נמסרה למשמורת במשפחת אומנה עם שני אחיה הצעירים בעת שהייתה קטינה, בעקבות החלטת אביה. האב הגיע להסדר עם זוג האומנה ולאחר מכן פנה לעירייה בבקשה להכיר בהסכם. התנאים שהתובעת חיה בהם אצל משפחת האומנה, כך טענה העירייה במשפט, לא היו שונים מהמקובל בעולם החרדי, ומשפחת האומנה היא האשמה ביתר ההתרחשויות.

 
חויבה לדבר יידיש

התובעת סיפרה כי בשלוש וחצי השנים ששהתה במשפחת האומנה עם שני אחיה היא שוכנה בחדר קטן ונטול אוויר וספגה כינויי גנאי מאם המשפחה. סדיניה לא הוחלפו לאחר שהרטיבה במיטה, ולא ניתן לה להתקלח. עוד סיפרה התובעת כי חויבה לדבר יידיש, אף שהגיעה מבית דובר עברית. שערה נגזז בכוח, היא נאלצה לאכול אוכל שלא אהבה והיא ספגה מכות כאשר לא ידעה להשיב תשובות הנוגעות ללימודיה.

בפסק הדין כתב השופט ארנברג: "אני מאמין לגרסתה, אשר לא נסתרה, ולפיה התובעת עברה התעללות בבית המשפחה האומנת". בהחלטתו העיר השופט כי "העובדים מטעם העירייה היו יכולים וצריכים לצפות סיטואציה כזו, שבה משפחת האומנה תגרום לתובעת נזק אם היא אינה מטפלת בה ומשגיחה עליה כראוי".

השופט סיכם כי העירייה התרשלה בתפקידה, החל מהמלצתה על משמורת ובדיקת מסוגלות המשפחה האומנת, דרך חוסר ההדרכה למשפחה וכלה בפיקוח הרופף והשטחי. נוסף לכך פסק השופט כי האב לא מילא את חובותיו, ולכן קבע כי יש לקבל את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד האב.

מהעירייה נמסר בתגובה: "העירייה קיבלה בימים האחרונים את פסק הדין. נלמד את פסק הדין ונבחן את צעדינו בהתאם".

לפסק הדין בעניין פלונית ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

מאמרים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

שתיקת החרדים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 13, 2011


הרצח האכזרי של הילד החרדי לייבי קלצקי בידי הפאדופיל החרדי לוי ארון מעלה שוב תהיות על דרך טיפולם של החרדים בעבריני מין החיים בקרב הקהילה שלהם.  נראה כי במקרים רבים, מעדיפים החרדים לטמון ראשם בחול כבת יענה ולהתעלם מעברייני מין עד לתוצאות טראגיות.

מכיתה א' עד כיתה ג' למדתי בבית ספר דתי תורני בשיכון ה' בבני ברק. הייתי חוזרת עם חברה הביתה כי התגוררנו אחת סמוך לשניה. בדרך הביתה, בשיכון ה', עברנו דרך גינה בה היתה שורת שיחים. מאחורי השיחים היה עומד דרך קבע בחור חרדי עם שטריימל ופאות, כבן 18 לערך, מביט בנו ובבנות אחרות כשאנו בדרכנו הביתה. הבנות שעברו שם לעיתים איתנו אמרו שהוא כנראה סוטה מין. הן סיפרו למורות בבית הספר אך אף אחת לא עשתה דבר.

יום אחד, כשהייתי בכיתה א',  הוא הגיע מולנו ואמר לנו שיש לו משהו להראות לנו בבית הכנסת הסמוך לגינה. הלכנו איתו לחצר האחורית של בית הכנסת, ואז הוא ניגש לכיוון דלת ברזל גדולה שהיתה הכניסה האחורית של בית הכנסת. אני נבהלתי, אמרתי לחברתי שהוא מפחיד אותי, ומייד ברחתי הביתה. חברתי נשארה שם. לאחר מכן, אמרתי לאמי שאני יוצאת לבקר את חברתי. רציתי לראות אם הגיעה הביתה בשלום. לשמחתי לא קרה לה דבר. היא סיפרה לי שלאחר שברחתי הוא פתח את דלת הברזל של בית הכנסת וביקש ממנה להכנס פנימה כי "יש לה חרקים בתוך התחתונים". בשלב זה היא נבהלה וברחה.

לאחר כמה ימים הוא נעלם ולא הופיע יותר בדרכנו, אולי עבר לחפש קורבנות במקום אחר. אבל כשהייתי בכיתה ג' וחזרתי יום אחד הביתה לבד ראיתי אותו שוב בדרך. הוא יצא ממארב אחר.  נעצר מולי ונעץ בי מבטים מאיימים. גם אני נעצתי בו מבטים עוינים תוך כדי שאני הולכת קדימה ומתרחקת ממנו, מתרחקת ומטה את ראשי אחורה, ממשיכה לנעוץ בו מבטים לוודא שהוא לא עוקב אחרי ולא מתקרב אלי.

איני יודעת אם אדם זה נתפס אי פעם ובכמה ילדות פגע. יתכן כי היום הוא בעל משפחה וממשיך בפשעיו באין מפריע. אני יודעת רק דבר אחד, שפאדופיל הסתובב בקרב ילדים במשך 3 שנים לפחות ואף אחד לא עשה דבר.

בסוף כיתה ג' עברתי לבית ספר חילוני. גם חברתי שהיתה חילונית עברה לבית ספר חילוני אחר, ומבחינתי הסיפור הזה נגמר.

———————————

'שתיקת החרדים' הוא ספר אוטוביוגראפי המתאר את סיפור חייו של שייע בריזל, יהודי דתי בעל משפחה, חשבונאי וכלכלן. שייע נולד למשפחה חסידית בבני ברק, והמשפט של מוישל'ה, חברו לספסל הלימודים ב"חדר",

"אני רק רוצה שתדע שאביך לא צדיק גדול כמו שאתם חושבים, אבא שלך הומו"

ששמע בגיל 11 שינה את חייו מן הקצה אל הקצה.

מרגע הגילוי, למד שייע להכיר את צביעות החברה שחי בה ואת תחלואיה. אביו המשיך לעבוד כסופר סתם מכובד, אף שעבר על לאו מן התורה ושכב עם קטינים חסרי ישע מן הקהילה החרדית. שייע ראה כל חייו את שתיקתם של בני המשפחה, של הרבנים ושל הממסד מול מעשיו של אביו – ראה ולא שתק.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , | 2 Comments »

אין גבול לאכזריות – נאנס, אושפז ונאנס במוסד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 9, 2010


דווקא במקום שהיה אמור לשקם את נפשו הפגועה מהאונס הקודם שעבר, נפל נער בן 14 קורבן לתקיפה מינית נוספת. על כך אנו מתריעים שוב ושוב, המוסדות הסגורים של מערכת הפסיכיאטרית ומשרד הסעד הם סכנה לילדי ישראל.

תמר טרבלסי חדד | ידיעות אחרונות

אין קץ לזוועה: נער בן 14, שאושפז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי לאחר שהותקף מינית והתמוטט נפשית, נאלץ לחוות טראומה קשה נוספת לאחר שנאנס על ידי מטופל במוסד. אמו הגישה תלונה במשטרה, והמועצה הלאומית שלום הילד תובעת ממשרד הבריאות למנות גורם חיצוני שיבחן את הכשלים שהביאו לתקיפת הנער.

ייסוריו של הנער החלו כאשר נאנס על ידי פועל שעבד בסמוך למקום מגוריו. התוקף הורשע ונשלח לשלוש וחצי שנות מאסר. שימו לב לעיוות הדין שנעשה כאן, אנס אכזרי הולך ל-3 וחצי שנות מאסר ואילו פיני כהן שבסך הכל זרק נעל על שופטת מושחתת קיבל גם 3 שנות מאסר, הווה אומר, השופטת בייניש מן האצולה הישראלית שווה יותר מן הנער חסר הישע שנאנס.

במקביל החל מצבו של הילד להידרדר, והיה צורך לאשפזו אשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי.
אמו שלא הבינה אז את ההשלכות ההרסניות של האשפוז הפסיכיאטרי, מספרת: "בני סירב להתאשפז, וכל המשפחה נרתמה לשכנעו כי האשפוז נועד לסייע לו…הוא אושפז, ובסופו של ענין הוא מצא עצמו מותקף פעם נוספת ללא שום יכולת לעשות דבר", אמרה האם. "אני מצפה שיבדקו את הפרשה היטב ולעומק".

קישורים נוספים:

ועדת הבדיקה של משרד הרווחה מטייחת אונס של אישה חסרת ישע

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | Leave a Comment »

משרד הרווחה מטייח אונס חסרת ישע

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 5, 2010


לא יאומן כי יסופר. נערה חוסה במעון של אקי"ם נאנסה על ידי אחד מעובדי המעון. היא גם נדבקה ממנו באיידס. אבל, למרות הכל, ועדת בדיקה של משרד הרווחה קבעה שהאשמים הם דווקא הורי החוסים במעון…

תוצאות ועדת הבדיקה של משרד הסעד אשר טייחה את פרשת האונס במסקנה השערורייתית שלה מוכיחות מעל כל צל ספק כי יש צורך דחוף בהקמת גוף בקורת חיצוני , בלתי תלוי ואוביקטיבי שיפקח על משרד הסעד, בכלל זה, פיקוח חיצוני על המוסדות הסגורים של משרד הרווחה בהם מתבצעים מעשי אונס מדי יום ביומו ואיש אינו נותן את הדין על כך.

חיים ריבלין| ערוץ 2

הוריה של ע', חוסה במעון אקים למפגרים, עדיין לא מעכלים. לפני כשנתיים התבשרו שבתם נאנסה על ידי המטפל שלה במעון אקים בשרון, ונדבקה באיידס. כעת ההורים מגלים כי ועדת הבדיקה שהוקמה במשרד הרווחה לחקור את הפרשה, מצאה דווקא אותם – אשמים במצב.

חבר ועדת הבדיקה הטיח דברים קשים בהוריה של ע', בפגישה שהתקיימה עם סיום עבודת הוועדה לפני כמה חודשים. לא הנהלת המעון, לא אקים שמפעיל את המקום, ודאי שלא משרד הרווחה שאמור לפקח על הנעשה שם – איש מהם לא אשם. "ההורים", נכתב בדו"ח, "היוו מוקד לחץ בלתי פוסק על הצוות, וזו הסיבה, לדעת חברי הועדה, למצוקה שאפשרה את המקרה".

האונס התגלה לפני כשנתיים, כששני חוסים במעון פתחו סימני מחלה. בדיקה העלתה כי הם נדבקו באיידס. בתום חקירת משטרה נעצר מאיר אבוהי, שהיה מטפל במקום, בחשד שאנס את השניים. כעת, מגלים אנשי משרד הרווחה, אפשר שהוא פגע בחוסים נוספים.

הנהלים לא השתנו

לאור הממצאים הללו, אפשר היה להניח שמשרד הרווחה ישנה נהלים ויגביר את הפיקוח על העובדים שמועסקים במעונות לחוסים, אולם בחדרי חדרים מודים בכירים במשרד הרווחה שזה לא קורה. לא רק שלא שנעשות בדיקות תקופתיות לעובדים, במשרד הרווחה מודים שהם לא מצליחים למנוע ממטפלים אלימים לשוב ולפגוע בחוסים.

מאקי"ם נמסר הערב בתגובה לכתבה: "האגודה יזמה תיקון בחוק, המחייב אדם הרוצה לעבוד עם אנשים עם פיגור שכלי להביא אישור מהמשטרה שלא ביצע עבירות מין. בעקבות המקרה, יוזמת אקי"ם הרחבה של החוק כדי שיחייב אישור גם לגבי היעדר עבירות אלימות".

קישורים נוספים:

הקמת אומבודסמן חיצוני שיפקח על פעילות משרד הרווחה

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

ילדה, עברת פגיעה מינית? משרד הסעד יעניש אותך על כך

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 11, 2010


כך עולה מן התחקיר שפורסם השבוע ע"י ליאת שלזינגר מעיתון מעריב, תחקיר על נערות שנשלחו למוסד הסגור מסילה של משרד הרווחה, רובן ללא עבר פלילי. חלקן הגיעו לכליאה במעון הסגור עקב התעללות מינית ופיזית שספגו בסביבה בה גדלו. אחת התופעות המטרידות ביותר כשמדובר במוסד שיקומי היא העובדה שנערות רבות מגיעות ל"מסילה" ללא תיקים במשטרה, אך יוצאות ממנו עם רישום פלילי עשיר, ובמקום לשקמן במסגרת הקהילה כלא אותן משרד הסעד במעון מסילה ודרדר אותן לזנות ולפתיחת תיקים פליליים נגדן למרות עברן הנקי.

למעון "מסילה" נשלחות נערות אשר חלקן קורבנות של תקיפה מינית. הן אמורות לקבל טיפול שיקומי שיכשיר אותן להשתלבות מחדש בחברה. מסמכים פנימיים ודוח חמור של הסנגוריה הציבורית חושפים: הבנות ננעלות בבידוד למשך שעות ארוכות ללא גישה לשירותים, נענשות דרך קבע באלימות, נשלחות למעצר משטרתי, אפילו נאסר עליהן לשמוע מוסיקה בשפה זרה. התוצאה: הצתות, התפרעויות ותיקים פליליים.

אז מה הפלא שהן כבר מעדיפות את כלא נווה תרצה?

מתוך דוח הסנגוריה הציבורית אשר מותח בקורת קשה על התנהלות מוסד מסילה:
"משיחות שקיימנו עם הנערות עולה כי מדובר במספר רב של מדריכים גברים, המתנפלים על הנערה ומצמידים אותה לרצפה, תוך שהם משכיבים אותה על בטנה ויושבים על גבה. נערות סיפרו כי לעיתים כיפוף היד מאחורי הגב הוא עד העורף באופן המכאיב לכתפיים ומפרקי הידיים".
אחת הנערות נזקקה לטיפול אורטופדי רפואי לאחר הפעלת שיטת ההולדינג, שיטה אלימה בה תומכת העובדת הסוציאלית ופקידת הסעד הראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי.

מתוך דוח הסנגוריה הציבורית:
"במסילה שוהות נערות אשר נשכחו מלב החברה הישראלית. החברה שהחליטה להגן עליהן מפני סביבה פוגענית כלאה אותן במעון דמוי כלא באמתלה של 'טיפול', כשהמטפלים אינם יודעים אם הטיפול אפקטיבי, ולא עושים דבר גם כשברור להם כי אינו אפקטיבי".

עדותה של מיכל, נערה שעברה את גהינום מסילה:
"לפעמים, כשנכנסתי לחדר ה'בטוח', היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות לפני, לפעמים את חייבת לעשות על הרצפה בחדר את צרכייך, פשוט כי אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים".

עו"ד נוחי פוליטיס:
"מנהל המוסד, שלמה שוהם, הודה שמבחינה טיפולית יש הרבה נערות שאין לו מה לתת להן. מה זה, מחסן של נערות שמאופסנות שם עד שהצו שלהן נגמר בגיל 18?"

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

החטא ואונסו

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 3, 2010


הבוקר הוגשו כתבי אישום נגד 13 הנערים החשודים במעורבות בפרשת האונס החמורה בתל אביב שפורסמה השבוע. מדובר בנערה בת 15 שנאנסה באכזריות והושפלה ע"י חבורת נערים ממשפחות "טובות" מצפון תל אביב. לא ברור מה גרוע יותר, הנערים הפושעים או ההורים שלהם שהצדיקו את מעשיהם בתואנה כי ילדיהם "בני טובים" והנערה "פרובוקטיבית"… הורים שלרגע לא מפקפקים במעשי ילדיהם ה"טובים" ומאשימים כהרגלם את הקורבן.

ההורים טענו להגנתם כי הנערה הציגה התנהגות פרובוקטיבית… האם יתכן כי התנהגות זו היא תוצר של ההתעללות שעברה ע"י הנערים הללו? אם התנהגות זו אינה תוצר של ההתעללות שעברה, זה בוודאי לא נותן לגיטימציה למפלצות אדם אלו לנצל את חולשתה על מנת להתעלל בה, שהרי בסך הכל מדובר בנערה חסרת ישע.

אין ספק, האתוס של הגנה על החלש אינו צד חזק בחברה הישראלית על כל גווניה, והצהרה זו אף אינה פוסחת על הציבור הדתי לאומי שלאחרונה נחשף בערוותו בפרשת הרב מוטי אלון והעובד הסוציאלי הדתי סטנלי שניידר.

הרומן החטא ועונשו מאת דוסטויבסקי עומד על הרחמים להם זכאים גם אלו אשר חייהם נראים בעיני אחרים כלא חשובים לכאורה. ספר זה מרבה לעסוק בשאלות מוסריות כמו חשיבות החיים והאחריות ללקיחתם והעונש הנלווה לכך. הסטודנט הרוצח רסקולניקוב גרס כי אין בני האדם שווים, והשאלה החוזרת במחשבותיו היתה, האם, בתור האדם "הדגול" שהוא, יש לו הזכות לבצע פשע על מנת להטיב עם העולם? האפשר לאדם "נעלה" כמוהו לקחת חיים כה "בלתי נחוצים" כחייה של הזקנה המלווה בריבית קצוצה? מסקנתו של הספר מעמידה את הסדר החברתי על כנו, בבוא הרוצח רסקולניקוב על עונשו, והגאולה שהוא מוצא בחזרתו בתשובה.

האם היות הנערה מאוהבת וחסרת ישע בשל היותה חסרת יכולת נפשית להתנגד לתביעותיו של הנער האנס מקנה לו זכות לרצוח את נפשה רק משום שהוא ומשפחתו חושבים שהיא "פרובוקטיבית"? וודאי שלא.

הרצחת וגם ירשת

בעידן ההישגיות וחוסר הערכיות, כאשר הוריו של נער מתבגר אינם מסוגלים להבין את חומרת מעשיו של בנם ואף מצדיקים אותו, קל וחומר שנער זה, בן 16-17 לא יוכל להבין בעצמו את חומרת מעשיו, למרות שגיל האחריות הפלילית במדינת ישראל נקבע לגיל 12. (בבריטניה הוא נקבע לגיל 10, כנראה שהילדים הבריטים בוגרים יותר מהילדים הישראלים)

לא מפליא אם כן, אם אותו אספסוף הורים שבניהם אנסו והשפילו את הנערה, הורים שאף לא הביעו סליחה או חרטה כלפי הקורבן וגם הצדיקו את מעשי ילדיהם, הם אותם הורים שכל פעם שהיה ילד בעייתי בגן של הבן שלהם כשהיה קטן, הם היו רצים לעיריה וללשכת הרווחה על מנת לנסות לסלק את אותו ילד "פרובוקטיבי" מהגן, בתואנה כי הוריו "מזניחים" אותו והוא משפיע על ילדם לרעה… שהרי הילד שלהם הוא "נורמטיבי" וכל ילד "שונה" או "נחות" שחלילה יציק או יפריע לאוצר שלהם בלימודיו ובמשחקיו, יורחק מבית הספר ע"י אותו אספסוף הורים "נורמטיבים", כמובן בסיוע אנשי "חינוך" שאינם יודעים להתמודד עם הילדים ה"שונים" לכאורה.

ברבות הימים, כשהילד הרך וה"טוב" של הורים אלה יהפוך לנער מפלצתי ויאנוס נערה באכזריות בלתי נתפסת, הם יפרסו עליו את כנפיהם ויגנו על האוצר, שהרי הילד שלהם הוא "ילד טוב" והם "הורים טובים ונורמטיבים", והאשם הוא בקורבן, שהרי הנערה התקרבנה והיתה "פרובוקטיבית" וממילא היא "שונה", נחותה והגיעה מבית "מזניח" לכאורה.

מיהו "נורמטיבי"

ההגדרה "נורמטיבי" היא הגדרה לא ברורה ומתייחסת בעיקר לפאן הארצי של הדברים. כך תוגדר משפחה "נורמטיבית" כתא משפחתי שבו יש אמא, אבא, שניהם נשואים, מצבם הכלכלי טוב, יש להם כלב, וילדיהם הולכים באופן סדיר לבית הספר ולחוגים. ההגדרה אינה מתייחסת כלל לערכים עליהם גדלים הילדים.

ההורים הישראלים משקיעים פחות זמן איכות עם ילדיהם בהשוואה להורים האירופאים. במקום לשבת עם הילדים ולהסביר להם על תורת המידות ועל דרכי העולם, הם מעדיפים להעביר את האחריות לגורמים אחרים כגון פסיכולוגים ו"מטפלים" למיניהם. כך אנו עדים כיום לקיומה של תופעה חולנית גדלה והולכת של תעשייה עתירת כסף של "טיפולים" למיניהם בילדים, כמו טיפולי אמנות, מים, סוסים, חמורים, עיזים ועוד… טיפולים שהם מיותרים לחלוטין, חסרי כל ביסוס מדעי, אינם תורמים כהוא זה למצבו הרגשי והערכי של הילד. ההורים שאינם מסוגלים להעניק את זמן האיכות לילדם שולחים אותו במקום זאת ל"טיפול" ובלבד שישתחררו מעול זמן האיכות ויוכלו להתגאות בפני חבריהם בגינה או בבית הכנסת כי הילד שלהם "מטופל".

חוג אמנות לילדים עולה כ-200 ₪ בחודש, תוסיפו לאותו חוג את המילה "טיפולי" והופ המחיר קופץ ל-200 ₪ בשעה, למרות שמדובר באותו חוג, אותם תכנים, אותו הדבר.

נציין כי גם החוגים עצמם אינם יכולים להוות תחליף לזמן האיכות של הילד עם ההורה בבית, שהוא חשוב אלפי מונים מכל חוגי ההעשרה והמענקים החומריים למיניהם.

דיבורים, דיבורים, אבל היכן נתונים מספריים שמאששים את מה שנאמר?

מיתוס ה"אמא היהודיה" התנפץ ב-UNICEF

מחקר יוניסף משנת 2007 מראה מצב עגום ביותר של המשפחות הישראליות. ההורים הישראלים אולי יותר היסטריים לגבי ילדיהם מן ההורים האירופאים אך הם בהחלט פחות "הוריים" ופחות משקיעים בילדיהם מאשר ההורים האירופאים. מיתוס ה"אמא היהודיה" הוא מיתוס מופרך.

בדוח יוניסף נבדקו 21 מדינות OECD המוגדרות כמדינות מפותחות, בהן ישראל.

הטבלה בעמ' 21 מראה את אחוז בני הנוער בגילאים 15 עד 19 שאינם נמצאים במסגרת כלשהי: חינוכית, מקצועית או תעסוקתית, כלומר אחוז הנוער שמסתובב בחוסר מעש. ישראל מובילה במקום הראשון עם כ- 25% מבני הנוער חסרי מסגרת, כמעט פי 2 מהבאה אחריה בטבלה, צרפת.

הטבלה בעמ' 24 מראה את אחוז בני הנוער בגיל 15 אשר אוכלים עם הוריהם את הארוחה העיקרית סביב לשולחן, מספר פעמים בשבוע. ישראל נמצאת במקום האחרון עם 57%, לעומת איטליה בראש הטבלה עם 94%.

הטבלה בעמ' 25 מראה את אחוז בני הנוער בגיל 15 אשר משוחחים עם הוריהם שיחת הורה-ילד מספר פעמים בשבוע. ישראל בתחתית הטבלה עם 37% , לעומת הונגריה בראש הטבלה עם 91%.

הטבלה בעמ' 28 מראה את אחוז בני הנוער בגילאים 11, 13 ו15 אשר אוכלים ארוחת בוקר בכל יום לפני שהולכים לבית הספר. ישראל וסלובניה בתחתית הטבלה עם 40% , לעומת פורטוגל בראש הטבלה עם 82%.

הייתם רוצים שאנס יגן עליכם?

תארו לכם שנערים אנסים אלו יתגייסו לצה"ל בקרוב ומאיזו סמטה יגיח ילד ערבי "פרובוקטיבי" שמקלל את אותו חייל שאנס, כך שבמקום לנסות לתפוס אותו ולאזוק אותו או לירות עליו כדורי גומי, החייל שאנס יירה עליו כדורים חיים ויהרוג אותו, או לחילופין נערה מתנחלת שמקללת את החייל הזה והופכת ל"פרובוקטיבית", ובמקום לאסור אותה, הוא ינחית לה אגרוף בבטן כי היתה "פרובוקטיבית".

הייתם נותנים לחייל כזה נשק ביד? אני לא. קשה לחשוב שאדם שפעל לפי "עקרון העדר" ואנס נערה כי חבריו מן העדר השפיעו עליו, לא יושפע מחר במלחמה ע"י חבריו לבזוז בתי אזרחים או לאנוס נערות "פרובוקטיביות" של האויב או לירות כדור בשבוי כפות.

מערכת החינוך, לאן?

מערכת "החינוך" כיום אינה מערכת מחנכת, היא לכל היותר מלמדת, אבל בהחלט לא מחנכת. המורים כיום אינם מחנכים ילדים משום שהם עצמם אינם ערכיים כבעבר ודלים ביותר ביכולת הקשב שלהם לצרכי התלמידים.

המורים אינם רוצים ואינם מסוגלים להתמודד עם ילד שגוזל מהם אנרגיות מיותרות ואז בהבל פה הם מעבירים את הטיפול לרשויות הסעד, לעיתים בפיצוח מזמור של השמצות והכפשות על הילד והוריו, תוך ניצול לרעה של החוק המקנה להם להשתמש במושג "חשד סביר להזנחה והתעללות" כאוות נפשם וללא כל פיקוח.

מורים רבים שעובדים יד ביד עם עובדים סוציאלים ומעוניינים בילדים רדומים שלא יפריעו להם במהלך השיעור, כופים על תלמידים ליטול סמים פסיכיאטריים, זאת באמצעות עירוב פקידת סעד אשר מגבה את המורים ומשתמשת בכח הרב מדי שנתן לה החוק כדי לכפות סמים פסיכיאטרים על ילדים.

אמות המוסר של מורים רבים בישראל כיום הן מתחת לכל בקורת. רחל מירון, לשעבר מנהלת בית ספר היטיבה לתאר את מצבם העגום של המורים כיום. היא טוענת שכדי להצליח, המורים לא יכולים לפעול כרובוט ולהשתמש בחוק היבש, מורים חייבים להשתמש בחוקים פנימיים שלהם אשר מבוססים כמובן על ערכים אמיתיים.

בובת "טיפול" של רשויות הרווחה

חוסר המקצועיות המשווע המלווה בשחיתות בריונית של עובדי הרווחה כלפי הורים וילדיהם ידוע זה שנים רבות לא רק בישראל אלא בעולם המערבי כולו. ח"כ מרינה סולודקין הגדירה את קבוצת עובדי הרווחה כפשע מאורגן. די לצפות בתחקיר מבט שני או בכתבה בשם יתומי הרווחה של מרב בטיטו על מנת להבין באיזו מערכת דורסנית מדובר.

עובדי סעד לרוב אינם קשובים למצוקותיהם של ילדים אלא משתמשים בילדים כבובות "טיפול" בלבד.

כמה לא מפתיע כי עובדות הרווחה שושנה חרחס מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעיריית ת"א והילה אריאל מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בעירית ת"א כשלו באיתור מצוקותיה של הנערה שנאנסה. נערה שטופלה על ידם למעלה מ-10 שנים החל מכיתה א' הידרדרה במדרון התלול מתחת לאפן ובמסגרת אותו "טיפול" כושל ארוך טווח שניתן לה החל מכיתה א'. "טיפול ארוך טווח" בטרמינולוגיה של עובדים סוציאלים הוא מילה נרדפת לביטוי "ניסוי וטעיה", מנסים וטועים, ושוב מנסים וטועים, וכך הלאה, וכך חולפות להן השנים ואז מתברר שה"טיפול" הזה הוא בכלל ברכה לבטלה, משום שלרשויות הסעד בישראל אין כלל את הכלים המקצועיים לטפל נכון בילדים ובמשפחות.

ואז מתרצות העובדות הסוציאליות בעירית ת"א את כשלונן כ"תקלה" ואף מוסיפות חטא על פשע וטוענות  כי תיתכנה עוד "תקלות" כאלו. במילים אחרות הן מודות כי אין להן את המסוגלות לאתר ילדים ונוער במצוקה ולטפל בהם נכון, ואם אכן הצליחו במקרה אחד או שניים, הרי שמדובר ביד המקרה בלבד.

אלה, נערה בת 14 שסבלה הצקות חוזורת ונישנות מצד תלמידים בבית הספר, ובעקבות כך נרדפה ע"י רשויות הסעד בכרמיאל ואושפזה בכפיה במחלקה פסיכיאטרית אמרה לנו לפני שנמלטה מישראל כי מי שעבר התעללות מינית, אותו ישלחו למוסד סגור ולא את הנערים המתעללים. האם יתכן כי הנערה הסתירה את מקרה האונס משום שחששה כי תישלח למוסד סגור לצורך "טיפול" ו-"שיקום" בעוד שהנערים האנסים היו ממשיכים את לימודיהם בבית הספר כרגיל?

נזכיר אף את הנאנסת מקיבוץ שמרת שמעולם לא התגברה על מקרה האונס. מן הסתם אף היא הפכה לאחר האונס לעוד "בובת טיפול" של רשויות הסעד אשר כשלו במתן מענה נכון לטיפול במצוקותיה וברבות הימים אף גזלו ממנה את ילדיה, בשל חוסר מסוגלותה לטענתם לגדל את ילדיה.

עולמו הצר של העובד הסוציאלי

שופט הנוער בדימוס, מר אהרון מלמד, אשר שימש אף כיועץ במשרד הסעד ממשיך בדרכו החד צדדית, בה הוא תומך בעובדים הסוציאלים ומוקיע את משפחות הקרבנות. כך הצהיר השבוע מר מלמד שהנערה שנאנסה באונס קבוצתי שייכת לקבוצת נערות אשר להן "פרופיל אישיותי קבוע". לדבריו, אלו נערות שמחפשות תשומת לב בחוץ כי חוו "הזנחה" בבית. ובמילים אחרות, הקורבן אשם ובעיקר אשמה משפחתו הכואבת ש"הזניחה" אותו.

גישתו של השופט מלמד מציינת למעשה את גישת משרד הסעד, גישה מוטעית מיסודה השמה את הילד ומשפחתו במוקד הדיון, ולא את הילד וסביבתו במוקד הדיון. מחצית מילדותם מבלים ילדים במסגרות החינוכיות, ולא ניתן להתייחס למסגרות אלו כאל ריק. כאשר ילד מפתח בעיות התנהגות, העובד הסוציאלי מנסה מייד לאתר את מקור הבעיה במשפחה תוך התעלמות טוטאלית מסביבות אחרות כגון סביבת בית הספר שלעיתים היא עצמה הגורם להידרדרות בהתנהגותו. העובד הסוציאלי למעשה מתעלם מן המכלול ובמקום לבנות תכנית טיפולים מערכתית מתאימה הוא מחפש פגמים במשפחה, יוצר בקיעים בתא המשפחתי ושם חוצץ בין המשפחה לילד. עובדי משרד הרווחה פועלים כנגד ההורים ולא לטובת הילדים. נדיר למצוא פקידת סעד שתתלונן נגד אנשי חינוך שהתעללו בילדים שהרי אנשי חינוך מספקים לה סחורה ופרנסה, הם מדווחים לה על ילדים עם בעיות התנהגות כאשר אינם יודעים להתמודד איתם. אם הילה אריאל, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית ת"א שהיתה אחראית על הנערה שנאנסה היתה פועלת גם במישור הסביבתי, קרי בבית הספר או בשכונה, יתכן והיתה מאתרת את הבעיה מבעוד מועד.

שווים יותר ושווים פחות

בעוד שבעיני הטבע כל בני האדם שווים באותה מידה, הרי שבעיני בני האדם עצמם לא כל בני האדם שווים באותה מידה. כשם שרסקולניקוב חשב שיש שווים יותר ושווים פחות, והחליט לרצוח את הזקנה, כך גם בעיני הממסד יש שווים יותר ושווים פחות. אך בעוד שמצפונו של רסקולניקוב העיק עליו והוא הפנים את מעשיו האסורים, טחנות ה"צדק" במדינת ישראל ממשיכות לטחון רפש, כדברי קהלת: " מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרֶשַׁע".

על שופטי הנוער שפועלים בניגוד לחוק וללא פיקוח, באמצעות הדלתיים סגורות,עושים שימוש בבית המשפט כאילו היה המגרש הפרטי שלהם ופוסקים כחותמת גומי של פקידי סעד ממשרד הרווחה לא נרחיב הפעם.

המשפט של הנאנסת מקיבוץ שמרת ארך שנים. בבית המשפט המחוזי דן בפרשה השופט מיכה לינדנשטראוס. לינדנשטראוס זיכה את הנאשמים וטען כי עדות הנערה הייתה בלתי אמינה. בעקבות הזיכוי פרצה סערה ציבורית והמדינה החליטה לערער על הזיכוי של ארבעה מבין שמונת הנאשמים לבית המשפט העליון. נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, והשופטים מישאל חשין ואליעזר גולדברג הפכו את ההחלטה והרשיעו את הארבעה, שנשלחו לעונשי מאסר של שנה עד שנה ושלושה חודשים בלבד. כאמור, הנאנסת מעולם לא הצליחה להשתקם ומיכה לינדנדשטראוס שעובד כיום כמבקר המדינה ממשיך להתעלם מתלונותיהם של הורים על פשעי משרד הסעד כנגד ילדיהם.

בשנת 2003 שחרר השופט ציון קאפח פדופיל שתקף מינית ילדה בת 10 משום שטען כי הילדה "פיתתה" את הפדופיל. בית המשפט המחוזי הפך את החלטתו של קאפח והרשיע את הפדופיל.

בשנת 2004 שיחררה שופטת הנוער דנה מרשק מרום 9 נערים שהואשמו באונס קבוצתי של נערה בת 16 בגלל שהנערים הם "בני טובים והרשעה תחבל בגיוסם לצה"ל"…

אז עתה ברור לנו מי גרוע יותר מן הנערים והוריהם, אלו הם השופטים שנותנים גושפנקא למעשים הנלוזים של בני בליעל ומאשימים את הקורבנות, את החלשים.

ועתה יתכן כי יקלו בעונשם של הנערים האנסים מצפון ת"א כי יתחשבו בכך שהנערה היתה "פרובוקטיבית" והם בסך הכל "בני טובים".

ורק פיני כהן שזרק נעל על השופטת דורית בייניש משום שלטענתו היא מושחתת ימשיך להיות במעצר עד תום ההליכים, לא בגלל שרצח או אנס חלילה אלא רק בגלל שזרק נעל, שהרי חייהם של שופטים שווים יותר מחייה של ילדה שנאנסה או מחייה של הזקנה המלווה בריבית קצוצה, לא?

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

החוקר שחר וחברו מיכה פלד ממשטרת גבעתיים-רמת גן תופרים תיק לחף מפשע

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 23, 2010


צפו בעדות מצמררת של חקירה במשטרת גבעתיים, שלוחה של משטרת רמת גן שכמעט הובילה להרשעתו של אדם חף מפשע. עובדת סוציאלית חסרת שיקול דעת התלוננה על החשוד במשטרה. בחקירה הוא מואשם כי אנס קשיש וכמעט נכנס ל-20 שנה בכלא.

תפירת תיקים פליליים לאזרחים תמימים היא דבר שבשגרה במדינת ישראל. גם אנשי "חינוך" תופרים תיקים להורים שאינם מוצאים חן בעיניהם. כך ניסתה סגנית המנהל בבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, שרונה קאפח, לתפור תיק לאם חד הורית ובו היא מעלה חשד כי "את בתה של האם דגדג גבר דמיוני עירום", קאפח כמעט הרסה משפחה שלמה.

הכתבה אשר שודרה אמש בערוץ 2.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

פנימיות משרד הרווחה הן גן עדן לפדופילים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 4, 2010


התעללות מינית בילדים – סודות שמשרד הרווחה לעולם לא יגלה לכם.
סרטון הכולל גם הקלטה של פקידת סעד ועדות של אם חד הורית בכנסת, אשר בנה נלקח בכפיה ע"י משרד הרווחה למתקן חירום סגור, וזאת במסגרת השדולה שהקימה ח"כ מרינה סולודקין נגד הוצאת ילדים בכפיה מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים מביתם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 5, 2009


האזינו לרואה חשבון יעקב אליה, אשר כתב את הספר "ילדים רחוקים" ומשוחח עם יעל צדוק בתכנית "השעה האזרחית" ברשת א', על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מביתם ע"י משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »