הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Posts Tagged ‘אבחון שגוי’

שליטה פושעת בבני אדם באמצעות תרופות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 10, 2010


צפו בתחקיר מבט שני אמש: נלחמים על שפיותם.
מערכת בריאות הנפש בישראל חולה, והחולים המאובחנים אצלה נתונים לעיתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו, כפי שקרה לנתן אייבושיץ שאובחן בטעות כחולה נפש בבית החולים הפסיכיאטרי הידוע לשמצה שער מנשה. אייבושיץ היה נתון לשליטה של פסיכיאטריים במשך 10 שנים באמצעות סמים פסיכיאטרים קשים.

הפסיכיאטר דר' יעקב פוליאקוביץ, לשעבר ראש שירותי בריאות הנפש וכיום מנהל בית החולים הפסיכיאטרי טירת הכרמל מצהיר כי: "לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים לרפא, אנחנו מצליחים לטפל, ומנסים לתת תרופות אחרות, לנקות אותם מהתרופות ואז לנסות לטפל בתרופות אחרות." פוליאקוביץ מודה כי פסיכיאטרים מבצעים ניסויים רפואיים של סמים על חולים חסרי ישע. הוא אף מודה כי אינו מצליח לרפא מחלות. ברור כי לא יצליח לרפא מחלה שאינה קיימת במציאות או מחלה שלא ניתן לאבחן אותה באמצעים מדעיים.

נזכיר אף כי בית חולים שער מנשה עלה לא מעט לכותרות. בשנת 2007 נחשפה מסכת עינויים והשפלות של חולים במחלקה הסגורה בבית חולים זה. ועדה שבדקה תלונות על בית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" שליד פרדס חנה המליצה לסגור את אחת המחלקות לאחר שגילתה כי שגרת יומם של המאושפזים במקום כללה המתנה משותפת בעירום בתור למקלחת, תלונות על כאבים שאינן נענות, שעות ארוכות עם חיתולים מלוכלכים, דחיפות, גרירות, השפלות וצעקות.

קישורים נוספים על נזקי הפסיכיאטריה:

שודדים את נשמות הילדים

אשפוז פסיכיאטרי – כמה זה עולה לנו?

מונולוג של דניאל – ילד המאושפז במחלקה סגורה

המרשם: התאבדות?

התאבדותו המזעזעת של ילד בן 7 לאחר נטילת סמים פסיכיאטרים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

יש לכם ADHD? יתכן כי לא תקבלו רשיון נהיגה בעתיד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 13, 2009


למרות שידוע כיום כי לא קיימים כלים מדעיים לאבחון הפרעות קשב וריכוז וכי אלו שאובחנו בטעות כלוקים בתסמונת, הינם אנשים נורמאליים לחלוטין הרי שעתה יצא מחקר מתייג חדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נהגים שאובחנו כלוקים בתסמונת יתקשו בקבלת רשיון נהיגה בעתיד, מאחר ויוגדרו כנהגים מסוכנים בשוגג.

אגב, המחקר בקטע העיתון המצ"ב לוקה בחסר ומוטה מראש מכמה טעמים:

1. מחקר סטטיסטי בלתי תלוי צריך להתבצע על מדגם אקראי של נהגים כאשר ההנחה היא שקיימים מתוכם כאלו בעלי ADHD, ולא על מדגם לא אקראי כפי שבוצע במחקר הנוכחי, בו מראש נבחר קהל היעד של 67 נהגים (אגב, המדגם קטן מדי למחקר מורכב מן הסוג הזה)

2. מחקר נקי יש לבצע כאשר החוקר אינו יודע מראש אם הנהג אותו הוא בודק אובחן כלוקה בתסמונת ורק לאחר ניתוח הממצאים יש לברר אם יש קשר בין תוצאות המבחן לאישיותו של הנהג. במחקר הנוכחי, החוקרים ידעו מראש מיהו הנהג אותו הם בודקים ולכן יתכן כי הייתה כאן הטיית מחקר על מנת שיתאים להשערות שהוגדרו מראש.

3. המדגם קטן מדי ביחס למורכבות המחקר, ויתכן כי לא נבדקו משתנים נוספים המשפיעים על תוצאת המחקר כמו זמן נהיגה על הכביש (נהגי משאיות עושים יותר קילומטראז' ולכן מן הסתם עושים יותר תאונות)

המסקנה: הורים, תחשבו טוב לפני שאתם שולחים את ילדיכם לאבחונים מן הסוג הזה, משום שקיים סיכוי שאבחונים כאלו יחבלו בסיכוייהם של ילדיכם להתקדם בעתיד.

עוד על הסכנות הטמונות באבחון שגוי של הפרעת קשב ריכוז ובמתן ריטלין:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , | 13 Comments »

האם הפרעת קשב וריכוז היא תוצר תרבותי?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 3, 2009


הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה ההתנהגותית המוגדרת כנפוצה ביותר כיום בקרב ילדים. הפרעה זו הומצאה ע"י הפסיכיאטרים בשנות ה-50. קודם לכן, ילדים ובוגרים אשר התנהגו עפ"י התסמינים המוגדרים כיום כהפרעה פסיכיאטרית לא נחשבו יוצאי דופן. התנהגותם נחשבה להתנהגות נורמאלית לחלוטין אשר ממוקמת בנקודה כלשהי על סקאלת ההתנהגות.

החוקר הקנדי מתאו סמית' שחקר את נושא ההסטוריה הרפואית של ה"הפרעה" הזו טוען כי ההתנהגות המתארת סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז היתה קיימת הרבה לפני שנות ה-50 של המאה הנוכחית, אך החברה לא התייחסה אליה כאל הפרעה נפשית פתולוגית הדורשת התערבות טיפולית.

למוצרט ואיינשטיין היו התנהגויות התואמות לקריטריונים בהפרעה המודרנית הזו, ואם הם היו חיים בתקופה הנוכחית היו מקוטלגים כלוקים בהפרעת קשב וריכוז. סמית' טוען כי ההגדרה של התנהגות מסויימת כהפרעה נפשית החל מהמחצית השניה של המאה ה-20 היא תולדה של תמורות חברתיות, תרבותיות, פוליטיות וכלכליות בחברה העולמית.

"כאשר אנו בוחנים מה אירע בשנות ה-50, אנו רואים כי השינוי הגלובאלי בחברה העולמית הצריך הגדרה מחדש של התנהגויות מסוימות ותיוגן תחת הקטגוריה של הפרעה נפשית, תוך מתן טיפול לכאורה באמצעות סמים פסיכיאטריים. בשנות ה-50, בעקבות תחילת המירוץ לחלל, מערכת החינוך בארה"ב עברה רפורמה. לילדים שאוהבים לשחק בכדורגל, התנהגויות אלו לא הפריעו, אך לילדים היושבים בכיתה, התנהגויות אלו היוו בעיה, והם אובחנו בטרמינולוגיה של העולם המודרני כילדים חריגים."

קישורים נוספים:

השעיות לא חוקיות של תלמידים בבתי ספר


Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 16 Comments »

התאבדותו המזעזעת של ילד בן 7 במסגרת אומנה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 10, 2009


גבריאל מאיירס בן 7 תלה עצמו במקלחת ב- 16 באפריל 2009, בעת שהותו במשפחת האומנה שבה שהה מזה כשנה.

בהיותו בחסות המדינה קיבל גבריאל הקטן בן השבע תרופות פסיכוטרפיות חזקות נגד דיכאון כמו Symbyax (סימבייקס, תרופה חזקה נוגדת דיכאון נגד ביופולריות, ובעיות דיכאון במבוגרים) התרופה בעלת תופעות לוואי של מחשבות אובדניות. התרופות ניתנו לדניאל בניגוד להסכמת הוריו, או בית משפט כפי שהחוק מחייב.

צפו בכתבה המדווחת על ההתאבדות המזעזעת הזו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

מבחני מסוגלות הורית, יש להם ביסוס מדעי?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 23, 2009


פרופ’ חיים עומר, פסיכולוג מערכתי-משפחתי, מייסד ואחראי על מרפאה להדרכת הורים בבית חולים שניידר ומרצה באוניברסיטת תל אביב, מצטרף ביתר חריפות לדעת חבריו ואומר שתקפותם המדעית של כלי האבחון המקובלים בישראל מפוקפקת מאוד.

“מגיע זוג שמתגרש לבית המשפט ויש שאלה של משמורת ילדים. יש כלים ברורים וטובים שמראים מי מההורים מתאים יותר לגדל את הילד, למשל זה שמגיע כל פעם לגן הילדים ומתעדכן, ברור שהוא עדיף על פני זה שלא מגיע אף פעם. עובדות סוציאליות הולכות לגנים לבדוק את זה.

אבל בית המשפט לא פוסק על סמך בחינה כזאת, אלא מבקש בשלב מסוים חוות דעת של פסיכולוג קליני, והוא בא עם הבטריה של מבחן רורשך ודומיו ושני ההורים צריכים לשלם על זה כסף, וכך קובעים למי תינתן משמורת על הילדים. התוקף של המבחנים האלה הוא אפס, אבל על פי זה מכריעים בסופו של דבר. זה סקנדל. זה בלוף מוסכם. כל מתמחה חייב להעביר 20 בטריות של המבחנים האלה, וכל בטריה לוקחת 15 שעות עבודה, אז אלה כ-300 שעות מזמן ההתמחות, אבל כששואלים אותם בקליניקות הציבוריות אם 20 האנשים שנבדקו היו זקוקים למבחנים האלה, מתברר שרוב-רובם של המטופלים בכלל לא היו זקוקים להם“.

אביבה לורי | עיתון הארץ, 13 דצמבר 2007

אם המטופלים לא זקוקים לטסטים, אז למה עורכים להם אותם?

“כדי ללמד את המתמחים להעביר אותם”

נשמע הזוי אך זו המציאות.

החימוש הקדוש

יופ מאיירס מכנה את חמשת הטסטים בחלק האבחוני של בחינת ההסמכה – “החימוש הקדוש”. הם כוללים את מבחן כתמי הדיו, רורשך, מבחן תמונות (HTP), מבחן להערכת יחסים בינאישיים (TAT), ושני מבחני אינטליגנציה: וקסלר ובנדר. הוויכוח בקרב הפסיכולוגים על תקפותם המדעית של הטסטים, סוער ומחלק את הפסיכולוגים לשלוש קבוצות, מפרט פרופ’ גולן שחר, פסיכואנליטיקן, שהיה עד לא מזמן ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בן גוריון: “קבוצה אחת חושבת שהם סתם שטויות ובזבוז זמן, ואין להם שום ביסוס מדעי, קבוצה שנייה חושבת שהרורשך זה מתת האל עלי אדמות, הרנטגן של האישיות, וקבוצה שלישית, קטנה יותר (שאני שייך אליה), חושבת שהרורשך יעיל באופן מאוד מוגבל ומצומצם, אבל יש תוקף מדעי לחלק מהאינפורמציה שהוא מספק; בקבוצה הראשונה מצויים מדענים טובים וידועי שם, שבדרך כלל לא עושים אבחונים בעצמם; בקבוצה השנייה יש מאבחנים ידועי שם, אבל כאלה שלא עוסקים במחקר“.

איך יתכן שעל אותו טסט חלק טוען שהוא תקף מדעית וחלק טוען שלא?

“נעשו מחקרים ובהם בדקו יותר ממאה פרמטרים שמאבחנים באמצעות הרורשך, 95% מהם התגלו כלא תקפים מדעית, ורק 5% תקפים. הנקודה היא שבארץ גורסים שרורשך הוא מתת האל ומונעים מאנשים תואר, גם אם הם הגיעו ממיטב האוניברסיטאות בעולם, כי הם לא שולטים ברורשך. אין הצדקה להפוך אותו לאמת המידה של הפסיכולוגיה“.

והמבחנים האחרים?

HPT הוא לכל הדעות מבחן גרוע, ואפילו הוועדה המקצועית שוקלת לבטל אותו, אבל בינתיים משתמשים בו. התוקף המדעי של TAT קצת יותר טוב מהרורשך אבל לא בהרבה והוא לא מתאים לאבחנה של פסיכופתולוגיה. בנדר ווקסלר הם מבחנים מעולים לאינטליגנציה אבל אין להם תוקף מדעי בכלל, ובארץ משתמשים בהם כדי לאבחן אישיות ובהרבה מאוד מהשאלות האבחוניות.

על סמך מחקרים שלי ושל אחרים, הנושא של האינטליגנציה כלל לא רלוונטי. נניח שילד בן 16 הוא גאון, אבל יש לו נטיות אובדניות, אז מה המבחן הזה בדיוק יעזור לו? האפקטיוויות של המבחנים האלה נעה בין 2%-5%, זה כמו לחייב כל רופא להיות מומחה עולמי ברנטגן, ועל סמך זה לתת לו רישיון.

החיוב להיבחן במבחנים האלה הוא נואל, כי נגיד שיש להם תוקף מסוים, האם כל פסיכולוג קליני צריך להשתמש בהם? התשובה שלי היא לא. אם יפתח יובל, שהתמחה בהארוורד, צריך להפגין בקיאות ברורשך כדי לקבל רישיון בפסיכולוגיה קלינית בשעה שהוא יכול לעזור לעשרות בני אדם שסובלים מהפרעות חרדה קשות – זאת שערוריה. הדגש על הכלים האלה הפך להיות מנגנון בידי הממסד להדיר אנשים שלא שולטים בהם“.

טיפולים ומבחנים פסיכולוגיים הם תעשיה של כסף

לדברי מאיירס: “יש קבוצה של אנשים, פסיכולוגים קלינים ותיקים, שכבר הרבה שנים עוסקים רק באבחון ומרוויחים מזה המון כסף והם לא בקלות יוותרו על זה. בגלל ההתנגדות שלי לטסטים אני נחשב לטרבל-מייקר. פסיכולוג אחד אמר לי כבר שאני מקלקל להם את הפרנסה”.

מתקיימת כאן קבוצה של פסיכולוגים שעוסקת בעיקר בלקיים ולשמר את עצמה. פרופ’ שחר מעדיף להשתמש במונחים מעודנים יותר: “הפציינט לא תמיד ניצב במקום הראשון. יותר מדי מתחשבים במה שאני כפסיכולוג יודע ובאיזה כלים אני מטפל ופחות במה שהפציינט זקוק לו ומה הכי טוב בשבילו.

מערכת בריאות הנפש הציבורית קורסת, ממשיכה גלבוע-שכטמן שהיא גם המנהלת את המרפאה לפוסט-טראומה לילדים ונוער בבית החולים שניידר. “אנשים שזקוקים לטיפול מחכים חודשים או שנים, או שהם פונים למערכת פרטית, או שאינם מקבלים טיפול כלל, כי ברוב המרפאות הציבוריות מקבלים טיפול פסיכודינמי ארוך-שנים, ולא בטוח שזה מה שהם צריכים”.

לדברי עומר הנזק שנגרם עקב המתנה ארוכה או במתן טיפול לא מתאים הוא עצום, במיוחד בתחום ההתמחות שלו, ילדים ונוער: “מכניסים ילדים עם הפרעות התנהגות, למשל, לטיפול פסיכודינמי של שנים, שאין לו שום יעילות מוכחת, ואף אחד לא חושב שצריך להסביר להם שיש טיפולים אחרים, יעילים יותר. יש ילדים שמגיבים רע מאוד לטיפול דינמי, וכשיש להם גם נטייה לעבריינות, זה ממש מחריף את הבעיה“.

למה?

“כי טיפול דינמי פורס עליהם מטרייה של פרטיות, ומתברר שבמקרים כמו עבריינות, זה פועל פעולה הפוכה, והסיכון גדל. צריך להגביר את ההשגחה ההורית ולא לגונן עליהם. מטריית הפרטיות נובעת מבורות של מה שנעשה במחקר ב-40 השנים האחרונות. המטפלים בכלל לא יודעים שהטיפול שלהם מזיק“.

הקבעון החשיבתי של הפסיכולוגים

העדר מחקרים תומכים לטיפול פסיכודינמי נובע מעקרון השמירה על הפרטיות והחיסיון לנאמר בחדרו של המטפל, כבסיס לבניית האמון בינו ובין המטופל. וכן, מסובך לחקור תהליכים המתנהלים לאורך שנים ומבוססים על אסוציאציות חופשיות, טענו כל השנים פסיכואנליטיקנים (אף שפרויד עצמו נאבק להציג את הפסיכואנליזה שלו כמדע).

לעומת זאת חלק מהתהליכים הפסיכודינמים קצרי הטווח, נחקרו ונחקרים באוניברסיטאות חשובות בעולם, אבל לכאן גם זה עוד לא הגיע. “היום כדי שמישהו יהיה מוסמך בפסיכולוגיה קלינית”, טוען עומר, הוא צריך להוכיח שהוא לא מתעניין במה שהתחדש בפסיכולוגיה הקלינית. הוא צריך להוכיח שהוא נקי מהשפעות שבאו מהמחקר ומהידע“.

ד”ר דני קורן, ראש המגמה הקלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה כואב את ההתנשאות המקצועית הבלתי-מוצדקת, לדעתו “המקצוע שלנו מתנהל בעיקר כמו דת, על בסיס אמונה שהדברים שאנחנו מציעים – יש להם מעמד של אמיתות מוחלטות.

אנשים מאמינים שאנחנו עוסקים בדברים שמעל למדע, שהם כל כך גאוניים ונעלים שאי אפשר לבדוק אותם: ‘מדע הוא קר ורציונלי, ואילו הפסיכולוגיה היא הומנית והוליסטית’. בשם התירוץ הזה מנהלים מקצוע שמצד אחד רוצה להתקרב לרפואה ומצד שני לגמרי לא מפוקח, ולא נדרש לצורך להעמיד את עצמו לבחינה ולבקרה”

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

פגמים חמורים במערך האבחון לילדים לקויי למידה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 23, 2009


יולי תמיר על ההונאה באבחוני לקויות הלמידה

דו”ח האקדמיה הלאומית למדעים קובע כי החלטות שחורצות את גורלם של תלמידים מתקבלות על פי מבחנים לא מהימנים.

יולי תמיר בראיון לעיתון צפון TLV על ההונאה של תעשיית האבחונים בלקויות למידה בילדים:

יש לך הסבר לתופעה שכ-40% מתלמידי שכונות צפון תל אביב מאובחנים כלקויי למידה?

זה לא המצב באמת. זה יותר הקלות שבה הורים קונים את האבחונים בכסף. יש בעיה קשה של אבחון יתר ואנו מנסים להתמודד איתה. כאשר בא ילד ומציג אבחון חתום ע”י מאבחן, לא תמיד יש דרך לדעת מתי זה אמיתי ומתי לא, ואנו מחויבים לתת סיוע לכולם כדי שלא נפספס את אלה שכן צריכים.

זו אמירה מאד חמורה

אין ספק, התופעה של אבחון יתר מדאיגה אותנו ואנו מחפשים דרך לטפל בה מבלי לפגוע באלה שכן זקוקים לסיוע. יש לנו התדיינות גם עם המאבחנים ועם גורמים מקצועיים אחרים כדי לראות איך אפשר לגרום למאבחנים להיות יותר אחראים ולא לתת אבחונים כל כך בקלות.

לטענתך, יש זיוף אבחונים כדי להקל עם הורים ותלמידים?

בצפון תל אביב יש 40% לקויי למידה וברהט 3.5% לקויי למידה. לכאורה, זה מאד משונה. אם לאמר את האמת זה לא דבר פשוט, היות ומדובר גם בעסק כלכלי. הרי המאבחן מקבל שכר תמורת האבחון, ויש בעיה של קנית אבחונים בכסף. מצד שני, אנו רואים מגזרים –חרדי וערבי – שבהם יש תת-אבחון ושם אנו מכניסים יותר מאבחנים.

אז מה בכוונתך לעשות?

זאת בעיה, כגורם חיצוני, מבחינה משפטית, אני לא יכולה להגיד שהילד הזה הוא אבחנת שווא ולכן אני פוסלת את האבחון שלו. אנו מגיעים למצב שילדים יודעים שאם להורים יש כסף – לא צריך להשתדל.

במי את תולה את האשם?

הבעיה היא שכל כך הרבה הורים פונים לאבחון, שזו נהייתה נורמה. אנו לא עומדים בקצב. לפי החוק, לצערי, אני לא יכולה שלא לקבל חוות דעתו של מאבחן חיצוני הרשום במשרד החינוך. חלק גדול מהמאבחנים עובדים בשעות היום במערכת ואחר הצהרים באבחון פרטי.

דו”ח האקדמיה הלאומית למדעים קובע כי החלטות שחורצות את גורלם של תלמידים מתקבלות על פי מבחנים לא מהימנים.

אור קשתי | עיתון הארץ

מערך האבחון, המדידה וההערכה בגני הילדים ובכיתות הראשונות של בית הספר היסודי פגום מיסודו. לרוב המבחנים אין מדדים ונורמות כלל-ארציים, הם אינם רגישים לקבוצות כמו עולים חדשים או תלמידים במגזר הערבי, וחלק מהם אף הובאו מחו”ל אך לא הותאמו כלל לאוכלוסייה הישראלית. כך עולה מדו”ח של “האקדמיה הלאומית למדעים”, אשר התפרסם אתמול ושנמסר באחרונה למשרד החינוך.

לפי הערכות חוקרים ואנשי משרד החינוך, כ-15% מהתלמידים במערכת החינוך סובלים מלקויות למידה שונות ועוברים אבחונים. הדו”ח התמקד בבחינתם של האבחונים, המדידות וההערכות בגיל הרך (מגן הילדים עד כיתה ב’) בתחום החברתי והרגשי, וכן בתחום רכישת כישורי שפה, אוריינות לשונית ומתמטיקה.

במסגרת זו נבדקה שורה ארוכה של מבחנים פסיכולוגיים, קוגניטיוויים, מבחני אישיות, תפישה, מוטוריקה וקואורדינציה, הנחשבים כמנבאים של יכולות התלמיד בתחומי הקריאה, הכתיבה ועוד.

התמונה העולה מהדו”ח עגומה. כך למשל נמצא כי “ארגונים שונים, ממלכתיים ופרטיים, פעילים בתחומים אלה, כשכל אחד מהם נוקט שיטות שונות המשרתות את מטרותיו הייחודיות. ברוב המקרים נעשה שימוש בכלים החסרים נורמות ארציות, ולכן היכולת להפיק מהם מידע מהימן ותקף מוטלת בספק”.

למסקנות הדו”ח השלכות רחבות היקף: היעדר נורמות ארציות עלול להביא למצב בו תלמיד אחד מקבל אבחונים שונים ממאבחנים שונים (או ששני תלמידים, בעלי אותה לקות, יזכו לאבחון שונה); תלמידים אשר נשלחו למסגרות חינוך מיוחד בהסתמך על אבחונים, שייכים למעשה לחינוך הרגיל (ולהפך – מקומו של תלמיד שנשאר בחינוך הרגיל עשוי להיות דווקא בחינוך המיוחד); איתור ילדים בסיכון איננו מדויק; הערכה של תוכניות לימודים ועבודת הגננת או המורה נעשית למעשה בחלל הריק – כמו גם תוכניות התערבות ותיקון לקויות למידה.

הדו”ח, שכתבה ועדת מומחים בראשות הפרופ’ צביה ברזניץ, ראש החוג לליקויי למידה באוניברסיטת חיפה, במסגרת “היוזמה למחקר יישומי בחינוך” של “האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים”. עוד השתתפו בוועדה כעשרה חוקרים מובילים מאוניברסיטאות שונות בארץ.

"חסרים במדינת ישראל כלים לאיתור, סינון, אבחון, מדידה והערכה נורמטיוויים מתאימים, המאפשרים בחינה שיטתית ומושכלת של ההתפתחות בגיל הרך ברוב התחומים שנבדקו”, כתבו חברי הוועדה, “בשימושה של מערכת החינוך מצויים כיום כלים רבים שהרציונל העומד בבסיסם אינו ברור והם אינם עומדים בסטנדרטים של תוקף ומהימנות”. יתרה מזאת, לפי הדו”ח, היעדר נורמות וסטנדרטים מביא “פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים לחוש כי עבודתם שרלטנית וכי דיווחיהם על תוצאות המבחנים אינם משקפים את יכולות הילדים ואינם מספקים תמונה אמיתית של קשיים ובעיות”.

עוד נכתב בדו”ח כי “מבחני המשכל המשמשים כיום לקבלת החלטות חורצות גורל ב’ועדות ההשמה’ (בהן נקבע אם התלמיד יופנה למסגרת של חינוך מיוחד, א”ק) הם בעלי נורמות מיושנות ונדרש תקנון עכשווי”, וכי מבחנים הבודקים את הפן ההתנהגותי והרגשי-חברתי של הילדים “אינם תקפים”.

“כל אחד מהמבחנים צריך להיות בעל נורמות כלל-ארציות, אבל אין כלום”, מסבירה הפרופ’ ברזניץ, “חלק מהמבחנים בכלל תורגמו מאנגלית, כיוון שהחוקרים שהביאו אותם לארץ למדו פעם בארצות הברית. כיום יש מודעות לצורך לאבחן תלמידים כמה שיותר מוקדם, כדי שאפשר יהיה לטפל בקשייהם. עכשיו צריך לעשות סדר בכל התחום הזה”.

הדו”ח מקדיש תשומת לב מיוחדת לאבחון ולמדידה של תלמידים מ”אוכלוסיות מיוחדות”. כך, למשל, קבעו חברי הוועדה כי בחינוך החרדי לא מתבצעת הערכת הישגים ראשונית של יכולות קריאה וכתיבה גם בקרב קבוצת התלמידים הנורמטיווית; במגזר הערבי קיים “מחסור ניכר באנשי מקצוע (פסיכולוגים) הרשאים לאבחן ילדים ולהעריכם. כלי האבחון הקיימים לא תורגמו לערבית ואף אינם מותאמים מבחינה תרבותית לילדי המגזר הערבי”; ואילו בטיפול בעולים החדשים “חסרים כלים המתאימים מבחינה לשונית או תרבותית”.

הדו”ח ממליץ, בין השאר, להעביר את האבחונים השונים סטנדרטיזציה כלל-ארצית, תוך פיתוח כלי מדידה ייחודיים, מותאמי תרבות, למגזר החרדי, הערבי ולעולים החדשים; לקבוע מדיניות ממלכתית בנושא מוכנות ילדים לכניסה לכיתה א; להקים מערך להכשרת המשתמשים בכלים השונים כגון גננות ופסיכולוגים, ועוד.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי הוא זה אשר הזמין את הדו”ח “מתוך ידיעה שחסרים במערכת החינוך כלי אבחון והערכה. יש לנו עניין רב ללמוד את ההמלצות וליישם את המתאימות”. עוד נמסר כי בשנתיים האחרונות השלים המשרד פיתוח כלי אבחון ייחודי לבדיקת רכישת השפה הערבית בגיל הרך, שהשימוש בו יתחיל בשנת הלימודים הקרובה. פיתוח כלי נוסף, הבוחן את מידת שליטתם של תלמידים עולים בשפה העברית, עומד לפני סיום.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »