הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

העסקאות הסיבוביות של קרנות ה"פילנתרופיה" לילדים בסיכון בישראל – קרן רש"י ודומיה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 11, 2014


Rashi03מהי המחשבה שעולה לכם בראש כשאתם שומעים על "תורמים עשירים למען ילדים בסיכון"?

אתם בטח מדמיינים סוג של פילנתרופים, מעין יהודים טובים מארצות הגולה שרוצים לעזור לנזקקים ועניים בישראל….סוג של מלאכים שבאו להציל את מדינת ישראל…

אתם בטח מדמיינים אנשים טובים שתורמים ללא שום תמורה…

כעת, צאו מן החלום בהקיץ, כי כל מה שדמיינתם שייך לעולם הדמיון. המציאות שונה לגמרי. במציאות תעשיית התרומות הללו מקורה במנגנון הון-שלטון שיצרו התורמים הפרטיים הללו, משום שלא רק שהם דורשים תמורה בעד התרומה, ומתנים את התרומה הצנועה שלהם בהתווית מדיניות ובשליטה במשרד הרווחה ובמשרדי ממשלה אחרים, אלא שעל כל שקל שהם תורמים, משלם המיסים תורם להם חזרה בריבית דריבית – עסקה סיבובית.

כך נוצרת לה תעשיית "תרומות" על גבו של האזרח הקטן ועל גבם של ילדים חסרי ישע שהוחלט לתייגם כילדים "בסיכון". כל זאת, על מנת לשמן את המנגנון הפרטי הענק הזה, ולספק פרנסה ושליטה באזרח הקטן לאנשי קרנות ה"פילנתרופיה" הפרטיות הללו.

במאמר הזה נדון בקרן רש"י, אך הדבר נכון גם לגבי קרנות אחרות בישראל.

קרן רש"י הינה קרן "פילנתרופית" אשר הוקמה על ידי יהודי צרפתי עשיר בשם גוסטב לוון ב-1984.

קרן רש"י היא הקרן הפרטית הגדולה ביותר בישראל, הפועלת בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות. במקומות רבים נטען כי הקרן "משקיעה" בתחומים אלה כספים רבים מדי שנה. האמנם?

בוא נבחן מהיכן מגיעה ה"השקעה" הזו ולהיכן היא מנותבת.

בעל המאה הוא בעל הדעה – קרן רש"י הפרטית שולטת במשרדי ממשלה ציבוריים

כאשר אדם נזקק דופק על דלתך ומבקש תרומה. גם אם תתרום לו ביד רחבה, לא תבקש לשלוט בחייו תמורת התרומה. לא כך הם פני הדברים בקרנות ה"פילנתרופיה". שם, תרומה ביד צרה עבור פרויקט מסויים מתקיימת לצד דרישה לשלוט בפרויקט.

את דריסת הרגל של קרן רש"י הפרטית ניתן לראות בפרויקטים שונים בעיקר במשרד הרווחה, משרד החינוך, והמוסד לביטוח לאומי.

ברמת המיקרו, היא מנהלת למשל רשתות שונות, כגון רשת של פנימיות סגורות לילדים שהוגדרו ילדים "בסיכון", במקום לטפחם במשפחה ובקהילה. כך למשל כותבת קרן רש"י על פנימיית אשלים בנגב אותה היא מנהלת:

" כחלק ממאמצינו ליצור רצף של מסגרות חוץ-ביתיות איכותיות בדרום, תומכת קרן רש“י בכפר זה הנמצא בבאר שבע… אחד המדדים להצלחת הפרויקט הוא העובדה שמתפוסה של 60% עבר כפר אשלים לתפוסה מלאה כיום…"

תומכת? מייד נבחן מהיכן מגיע הכסף הגדול למוסד הסגור הזה.

ברמת המאקרו, קרן רש"י היא אחת הקרנות השולטות במשרד הרווחה ובמוסד לביטוח לאומי ומתוות את המדיניות שלהם – קרן פרטית ששולטת במשרדים ממשלתיים שממומנים כולם מכספי ציבור.

כך למשל תוכלו לראות כי קרן רש"י מבצעת מחקרי הערכה למשרד הרווחה, כגון זה על ילדים הסובלים לכאורה מתקיפה מינית. על סמך תוצאות ה"מחקרים" שלה, הקרן מנחה את משרד הרווחה לבנות מדיניות שכוללת אף הוצאת ילדים מהבית והשמתם במסגרות חוץ ביתיות, אותן תנהל הקרן ה"פילנתרופית", ואף תקבל עבורן מימון מכספי משלם המיסים – כל זאת בשם ה"פילנתרופיה".

עם המוסד לביטוח לאומי היא נשואה מזה שנים רבות, ומקיימת עימו מיזמים משותפים, דוגמת זה על ילדים "מוזנחים" למשל, בקישור כאן.

מן הקישור ניתן לראות בבירור כי הקרן הפרטית הזו תקעה יתד עמוק בלב ליבו של מוסד ציבורי זה, שניזון כולו מכספי ציבור, והיא זו שמתווה את מהלכיו של המוסד לביטוח לאומי.

Rashi01קרן רש"י – תורמת כסף קטן לקופת המדינה ומקבלת בתמורה כסף גדול מקופת המדינה – עסקה סיבובית משתלמת ל"פילנתרופיה"

עד כאן, על קצה המזלג, על שליטת הקרן הפרטית בגופים ציבוריים הממומנים מכספו של משלם המיסים. אבל מה קורה עם הכסף? מי מממן מה?

מתברר שבעוד שהקרן תורמת כסף קטן לקופת המדינה, היא מקבלת מקופת המדינה כסף מאד גדול.

כך למשל ניתן לראות כאן בתמונה משמאל, כי משרד הרווחה, קרי משלם המיסים, מזרים מדי שנה כ-26 מליון שקל לקרן רש"י – כל זאת בשם ה"פילנתרופיה" שלה. רק לצורך השוואה, לפרויקט שיקום שכונות מזרים משרד הרווחה רק מליון שקל בשנה. מליון שקל בשנה יכולים לכסות את כל שכונות המצוקה בארץ? בוודאי שלא !!

בנוסף, מוזרמים תקציבי ענק לקרן רש"י מן הקופה הציבורית כגון משרד החינוך, משרד הבריאות, רשויות מקומיות והמוסד לביטוח לאומי.

ובסה"כ, בשנת 2012 הכנסות קרן רש"י ממשרדי ממשלה ורשויות מקומיות הסתכמו בכ-580 מליון ₪ – הכל בשם מצג השווא של ה"פילנתרופיה". ראו כאן, עמוד אחרון בדוח הקרן.

ועל מה מוציאה קרן רש"י את כספו של משלם המיסים?

בשנת 2012 עמדה עלות שכרו של איציק תורג'מן, מנכ"ל קרן רש"י על כ-72,000 ₪ בחודש, שכר הגבוה משכר כל שר בממשלת ישראל. המנכ"ל הקודם, אלי אלאלוף, אף הוא קיבל שכר דומה. ראו כאן דוח על שער הבכירים בקרן.

Rashi02משלם מיסים – שילמת כל חייך ביטוח לאומי אבל הכסף שלך יוזרם לקרן רש"י – בשם ה"פילנתרופיה" שלה

לצורך המחשת העסקאות הסיבוביות בקרן רש"י נביא כדוגמא את עמותת יחדיו.

קרן רש"י מפעילה מספר עמותות המשמשות כזרוע ביצועית שלה, ביניהן עמותת יחדיו הפועלת באזור באר שבע.

דיברנו קודם לכן על "מחקר" קרן רש"י בדבר ילדים נפגעי תקיפה מינית, וטענו כי ה"מחקר" הזה נועד להוסיף עוד מימון לקרן רש"י. ובכן, צדקנו. מסתבר שבעקבות ה"מחקר", משרד הרווחה יזרים מדי שנה  עוד 2 מליון ₪ לעמותת יחדיו לצורך פרויקט "טיפול" בילדים נפגעי תקיפה מינית לכאורה. כאן בעמוד 33 בקישור הזה.

בשנת 2011 הזרים משרד הרווחה 8.5 מליון ₪ למוסד הילדים 'אשלים' בנגב, ואולם רק כ-שליש מן התקציב הוקצה לילדים. שני שליש בוזבז על שכר לעובדי המקום. פירוט כאן בקישור הזה.

עמותת יחדיו "תרמה" לכאורה למוסד זה 107 אלף ₪. אבל מהיכן מגיעה ה"תרומה" הזו? נכון, צדקתם ! ממשלם המיסים !!

מסתבר שעמותת יחדיו ממומנת ברובה ממשלם המיסים ולא מתרומות של אנשים פרטיים.

בשנת 2011 תרם משלם המיסים ללא הסכמתו, 41 מליון ₪ לעמותת יחדיו. תרומות אלו הגיעו לעמותה באמצעות שלושה מאעכרים עיקריים – משרד הרווחה, עיריית באר שבע והמוסד לביטוח לאומי. ראו עמוד 14 בקישור הזה.

אז הנה אם כן, יש לנו מצג שווא באמצעות משחק חשבונאי: העמותה מוצגת כמי שהיא עצמה "תורמת" ו"משקיעה" בילדים בסיכון, בעוד ה"תרומה" בעצם מגיעה מכספו של משלם המיסים התמים.

אל העמותה הוזרמו באותה שנה 10.6 מליון ש"ח מקרן רש"י עצמה, אבל מי מזרים את הכספים לקרן רש"י? נכון, צדקתם !! משלם המיסים !! 580 מליון ₪ הזרים משלם המיסים לקרן רש"י בשנת 2012 למשל.

ומי ניזון מכספי ציבור אלו? אנשי העמותה, קבלני משנה למיניהם, עובדים שכירים ואחרים:

בשנת 2012 למשל, היתה עלות שכרו של מנכ"ל עמותת יחדיו – 392,144 ₪ שהם מעל 32,000 ₪ בחודש – תעשיה של הרבה מאד כסף.

dira1עמותות קרן רש"י – מעיכת האזרח הקטן לטובת מימון פעילות העמותה

גם עמותת 'יעדים לצפון' היא זרוע ביצועית של קרן רש"י, וגם היא מקבלת תרומה של 2 מליון ₪ ממשלם המיסים כדי "לטפל" בילדים נפגעי תקיפה מינית, במסגרת אותו מיזם משותף של קרן רש"י והביטוח הלאומי.

כך למשל, משלם המיסים תרם לעמותה את מרכז 'כרם' בכרמיאל לטיפול בילדים נפגעי מינית, כאן בתמונה משמאל.

אלא מה, בדירה הזו בכרמיאל התגוררה בעבר אם יחידנית שנרדפה עם ילדיה ע"י עובדת הסעד שולה מנחם מכרמיאל, ונזרקה עם ילדיה מן הדירה לטובת הקצאת הדירה לעמותה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עובדות רווחה מסתירות מידע מן הציבור בתואנת "חסיון" כדי שהציבור לא יחשוף את פשעיהן

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 29, 2014


einKnisaעובדות סוציאליות שמוציאות ילדים מהבית ללא הצדקה, מסתירות מידע מפני הציבור בתואנת "חסיון", לכאורה בשל הגנה על פרטיות המטופלים…
אך בפועל מסתבר שעובדות רווחה מפרות את פרטיות המטופלים באופן יומיומי.

במסגרת מסע רכילות גורף על תה וקפה, הן משחררות מידע חסוי על מטופלים לחברותיהן בלשכות הרווחה שאינן קשורות למטופל, לחברותיהן באגפי החינוך בעיריה, לבתי הספר, ולמכרים אחרים בקהילה.

אז מה האינטרס שלהן להסתיר את המידע מפני הציבור ומפני ההורים? האינטרס שלהן הוא החשש שהמידע שייחשף, יתגלה כמידע שקרי שהן הפיצו על המטופלים ואז אותם מטופלים בכפיה יתבעו אותן על הוצאת דיבה, נזיקין, ואף יתלוננו נגדן במשטרה על עבירות פליליות שעברו.

הסתרת המידע מפני הציבור מקנה להן חסינות לכאורה מפני תביעות משפטיות. ה"חסיון" נועד אם כן, להגן עליהן לא על המטופלים.

עובדות רווחה מעלימות מידע אף מפני שופטים כדי להסתיר פעולות שגובלות בפלילים

לא זו בלבד שעובדות סוציאליות מעלימות מידע מפני הציבור וההורים עצמם בתואנת "חסיון". הן אף מעלימות מידע מפני השופטים בתואנת "חסיון".

בכנס בנמל ת"א בשנת 2013, ציינה כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי כי עובדות סוציאליות העלימו ממנה מסמכים ומידע בתואנת "חסיון". השופטת הבהירה להן שהן חייבות להעביר לה את כל המידע על המטופל מתוקף היותה שופטת שדנה בתיק. לאחר שהעבירו לה את המידע "החסוי", נתגלתה הזוועה במלוא הדרה. תילי תילים של שקרים נכתבו בתסקירים שלהן, והשופטת נזפה בהן על ההתנהלות הלקויה, ודחתה את דרישתן לאימוץ.

"יתר על כן, נתקלתי במקרים של הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט. העלמת מסמכים מעיני בית המשפט, העברת מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות כתובות, ותקצר היריעה…", אמרה חנה בן עמי.

"התנהלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה גובלת בפלילים.", הוסיפה השופטת בן עמי.

m1ה"חסיון" נועד להגן על העובדים הסוציאליים, לא על הילד

בפסק דין בנושא אימוץ משנת 2001 דרש היועץ המשפטי לממשלה שמייצג את משרד הרווחה, כי בית המשפט ישמור על "חסיון" תסקירי פקידות הסעד מפני אימה של הילדה המיועדת לשינוע לאימוץ.

כך טען בא כח משרד הרווחה:
"יש להחיל באותה מידה את החיסיון על מקורות המידע לתסקיר כמו על התסקיר. בלתי אפשרי שפקיד הסעד יהיה מוגן ואילו מקורות המידע שלו לא יזכו לאותה הגנה."

דרישתו של משרד הרווחה לחסיון מפני ההורה במקרה זה נדחתה על הסף ע"י השופטת.

משרד הרווחה מודה אם כן ש"החסיון" בו הוא נוקט נועד לספק חסינות לפקידת הסעד ומקורותיה (שחלקם פועלים לעיתים ממניעים זרים כמו נקמנות), ולא להגן על המטופל בכפיה.

בנוסף, משרד הרווחה, שדורש חסיון משפטי על המידע שלו גם מפני ההורה, רומס את זכויות ההורה למשפט הוגן ומונע ממנו את האפשרות להגיב משפטית להאשמותיו של משרד הרווחה, מאחר וזה מסתיר את "הראיות" לכאורה מפניו.

צעד זה מהווה הפרה בוטה של סעיף 10 באמנת זכויות האדם הבינלאומית של האו"ם, הקובעת כי כל אדם זכאי להליך משפטי הוגן.

תבע גילוי מסמכים ממשרד הרווחה וזכה בתביעת נזיקין נגד פקידת סעד

"החסיון", כאמור, נועד להגן על פקידות הסעד מפני תביעות נזיקין נגדן. הוא לא נועד להגן על הילדים והמשפחות, כפי שהסברנו.

בשנת 2013, אדם שתבע את לשכת הסעד בגבעת שמואל, דרש גילוי מסמכים מפקידת הסעד אפרת לביא, ולאחר שסיפקה לו את המסמכים שהוסתרו ממנו, בהוראת בית משפט, זכה בתביעת נזיקין נגדה.

עובדות רווחה מפעילות סחיטה באיומים על אזרחים ועיתונאים לבל יפרסמו בתקשורת את המחדלים שלהן

בתירוץ "החסיון" משתמשות העובדות הסוציאליות גם כדי לאיים על אזרחים שנפגעו מהן וכן על עיתונאים.

העובדות הסוציאליות מאיימות על אזרחים שאם ימשיכו לפרסם את השחיתות השלטונית שלהן בתקשורת, הן לא תחזרנה להם את הילדים. הן אף מאיימות על עיתונאים בתביעות שונות ומשונות.

בשנת 2007 בעקבות תחקיר 'עובדה' על התעללויות קשות במוסד מסילה, איים עו"ס נחום עידו, דובר משרד הרווחה דאז על העיתונאיות אילנה דיין ואורלי וילנאי, ודרש מהן להסיר את התחקיר מן הרשת, אחרת יפנה בתלונה למשטרה. התחקיר המטלטל הוסר מן הרשת לדאבוננו, וכך נמנע מן הציבור לדעת על המתרחש בין כותליו של המוסד המזעזע הזה. מאז אותה פרשה נמנעה אילנה דיין מלפרסם תחקירים על משרד הרווחה.

העיתונאית אושרת קוטלר: עובדת רווחה שמאיימת על מטופל, עוברת על החוק

גם העיתונאית אושרת קוטלר חטפה ריקושטים ממשרד הרווחה כאשר פרסמה תחקיר על מחדלי משרד הרווחה בפרשת אליאור חן. משרד הרווחה החליט להעניש את אחד הילדים שנפגעו מאליאור חן, ולהעבירו למוסד חרדי לנוער עבריין במקום להחזירו לאביו. האב פנה לערוץ 10, וזה הצליח למנוע את העברתו של הילד למוסד סגור.
משרד הרווחה שכעס על הפרסום של אושרת קוטלר וניסה לטרפד אותה, לא הצליח הפעם במזימתו.

בפרשת זו, אף איימה פקידת הסעד אביגיל אנגלמן על האבא לבל יפנה לתקשורת, אחרת לא יראה את ילדיו. בתגובה השיבה לה העיתונאית אושרת קוטלר כי לא ברור איזה מידע יש למשרד הרווחה להסתיר מפני הציבור וכי איום של עובדת רווחה על מטופל שמפרסם את מחדליה בתקשורת מהווה עבירה על החוק, כאן בקטע הבא:

 

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

מסקנות ועדת סילמן: יש להעצים את מעמד העובדת הסוציאלית ולרסק את מעמד המשפחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מרץ 5, 2014


YossiSilmanועדת סילמן מטעם משרד הרווחה, אשר דנה בפשיעה הבלתי נסבלת של הרחקת ילדים מהוריהם בידי פקידות סעד, היא דוגמא קלאסית לועדת כסת"ח אשר מתנהלת בחוסר יושרה וחוסר אתיקה מקצועית.

זו ועדה שהורכבה ברובה מאנשי משרד הרווחה במקום מגורמים מקצועיים חיצוניים ואוביקטיביים.
הדעת אינה סובלת כי אדם החשוד במחדלים שביצע בעצמו, יבדוק את עצמו, ויתן ציונים לעצמו על המחדלים של עצמו, במיוחד כשמדובר בדיני נפשות.

ועדת סילמן בחרה להתעסק בפוסט מורטם במקום ברפואה מונעת

ועדת סילמן בחרה לעסוק בטיפוח תרבות הוצאת ילדים מהבית, במקום לגבש תכנית לטיפוחם של הילדים בקהילה ובמשפחה.

היא בחרה לעסוק בהקמת ועדות ערר להורים מותשים שילדיהם נחטפו ע"י עובדות סוציאליות, והקמת וועדות על ועדות כדי להוסיף עוד מבוך ביורוקרטי להורה הסחוט, ועוד פרנסה לבטלה לעובדי הלופטגשפט של משרד הרווחה על חשבון משלם המיסים, במקום לגבש תכנית מפורטת לטיפול בילדים בקהילה.

היא בחרה להתעלם מתוצאות מחקר מכון חרוב שקובעות חד משמעית, שפנימיות ומשפחות אומנה הן אלטרנטיבה גרועה לילדים, הן מהוות חממות פשע, ועדיף שילדים יגדלו במשפחה "הרוסה" כהגדרתם, מאשר במסגרת מחוץ למשפחה, זאת למרות ששר הרווחה, מאיר כהן קיבל את הדוח המלא של מכון חרוב, והחליט להתעלם ממנו.

ועדת סילמן התעלמה לחלוטין ממעשי האונס וההתעללות הפיזית והנפשית היומיומית שעוברים ילדים חסרי ישע בפנימיות ומשפחות אומנה.

ניפוח מספר הילדים בסיכון כדי לסחוט כסף מן הקופה הציבורית

דוח סילמן מנותק מן המציאות ומתבסס על נתונים שקריים. אחד מהם הוא המספר מנופח על נתוני הילדים "בסיכון".

משנה לשנה מנפח משרד הרווחה את מספר הילדים "בסיכון" כדי לסחוט יותר ויותר כספים מכספו של משלם המיסים, על מנת לממן את שכרן של עובדות הסעד ועובדי הפנימיות.

מספר הילדים ב"סיכון" עומד כיום על יותר מ- 400,000 ילדים, שהם כ-16% מכלל אוכלוסיית הילדים, אך אל תטעו לרגע, רובם המוחץ כלל לא נמצאים בשום סכנה. זו הגדרה מלאכותית של משרד הרווחה כדי לסחוט תקציבים ממשלם המיסים.

מסתבר שככל שיש יותר עובדות סעד, כך עולה מספר הילדים "בסיכון". מה הפלא? כשיש יותר עובדות סעד צריך שתהיה להן קליינטורה שתצדיק את השכר המיותר שלהן, אז מנפחים את מספר הילדים "בסיכון", ומרחיבים את סקאלת ההגדרות.

על פי דוח שמיד מבית היוצר של משרד הרווחה, גם ילד עם בעיית קשב הוא ילד "בסיכון", גם ילד שילדים בבית הספר מציקים לו ומתעללים בו הוא ילד "בסיכון" (לא הילדים שמציקים), וגם ילד שלא חוסן מוגדר כילד "בסיכון".

שימו לב לאירוניה, לצביעות ולאיפה ואיפה:
למשל, ילדי קיבוץ הרדוף לא מוגדרים ילדים בסיכון, למרות שמטעמי אידיאולוגיה של "הכל מן הטבע", הם כלל לא מחוסנים. אך בעוד הקיבוץ משווק עצמו כקהילה שבה "הכל מן הטבע", וילדיו אינם מחוסנים, הוא מפעיל בחצר האחורית שלו את פנימיית טוביה של משרד הרווחה, שבה יש ילדים "בסיכון" שהוצאו בכפיה מביתם, והם מולעטים בכפיה בסמים פסיכיאטריים מסוכנים בשיתוף פעולה מלא עם אנשי הקיבוץ שעובדים בפנימיה הזו.

ניפוח מספר הילדים בסיכון באמצעות משרד החינוך

עוד נוסיף כי ניפוח מספר הילדים "בסיכון" מגיע ברובו ממוסדות החינוך שמהווים מעוז חזק של עובדים סוציאליים. במוסדות החינוך שורצות עובדות סוציאליות המנסות לתייג בעורמה ילדים "בסיכון". אחת התחבולות שלהן לתייג ילדים לכאורה בסיכון היא לפתות הורים להכניס את ילדיהם לאחת מן התכניות של משרד הרווחה לילדים "בסיכון".

אנשי החינוך שסרים למרותן של אותן עו"ס, מציעים תכנית כזו להורה שכלל לא פנה לשום עזרה מהם. אנשי החינוך אינם אומרים להורה שהתכנית היא לילדים "בסיכון", אלא אומרים לו שמדובר בתכנית "חינוכית" להעשרה והעצמת הילד…ההורה שמח וטוב לב חותם להסכמה שילדו ישתתף בתכנית, ובזה הרגע ילדו הופך מילד רגיל לילד "בסיכון", בלי שאותו הורה כלל ידע על כך.

הדוח בקישור הזה מכיל את תכניות משרד הרווחה להשתלטות על בתי הספר ולתיוג ילדים תמימים כילדים "בסיכון". כך למשל, קיימת תכנית של משרד הרווחה בשם נאס"א, סימול 2220160. התכנית מיועדת לילדים עם בעיות אלימות וסמים, אך בפועל, משתתפים בתכנית ילדים רגילים, כאשר בלחץ העובדים הסוציאליים שחסרים להם ילדים "לטיפול", אנשי החינוך נאלצים להטעות את ההורים התמימים ואומרים להם שמדובר ב"מרכז למידה לשיפור מיומנויות חברתיות לילדים רגילים", בעוד שמדובר בעצם בתכנית לילדים בסיכון אמיתי שמעורבים בבעיות סמים ואלכוהול.

במסגרת התכנית הזו, מוצאים ילדים באמצע השיעור בבית הספר אל "מרכז הלמידה" הזה, משחקים בתוך חדר ומנהלים שיחות עם סטודנטית לעבודה סוציאלית, כל זאת על חשבון השיעור בכתה אותו הפסידו לטובת "מרכז הלמידה". בשיחה שערכנו עם סטודנטית לעבודה סוציאלית שפועלת ב"מרכז למידה" כזה, טענו בפניה כי מדובר בתכנית לילדים בסיכון וכי היא אינה מתאימה לילדים אותם היא מוציאה באמצע השיעור, והיא לתומה השיבה לנו בשיא הנונשלנטיות: "ברור שהם לא בסיכון, סתם מנפחים ומקצינים, זה כדי שיוכלו לספק לי עבודה…"

בנוסף, קיים ניפוח של מספר הילדים נפגעי התעללות והזנחה. דוח סילמן ודוחות אחרים לפניו, אף פעם אינם מציגים כמה מן ההורים של אותם ילדים הורשעו בבית משפט בהתעללות. למעשה מרבית התיקים הפליליים נגד אותם הורים נסגרו במשטרה בשל תלונות שווא של עובדות הרווחה, אבל זה לא הפריע למשרד הרווחה להכניס גם את הנתונים הפיקטיביים הללו לניפוח הסטטיסטיקה, כי מבחינתם כל חשד להתעללות הוא התעללות ! סימן קריאה.

מחקר מכון חרוב מראה כי דוקא ברגע שהילדים מוצאים מן הבית הם הופכים לילדים בסיכון. הם בסיכון להיפגע מאונס ע"י ילדי הפנימיה האחרים או המדריכים, בסיכון לאלימות פיזית ומילולית, בסיכון להידרדרות עבריינית, אלכוהול, סמים ועוד.

pnimiaהשקרים של ועדת סילמן בנתוני ילדים החיים מחוץ לבית אל מול המציאות המרה: 85,000 ילדים חיים כיום מחוץ לבית

בספרו 'ילדים רחוקים' כותב רו"ח יעקב אליה כי מדינת ישראל היא המובילה בעולם המערבי בשיעור הילדים החיים מחוץ לבית. את הספר הוציא בעקבות עבודתו כמבקר מערכות שלטון במשרד הרווחה.
תימוכין לממצאיו של מר אליה ניתן לראות אף בפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא מדריכי פנימיות, ובה מציינת ח"כ אורלי לוי אבוקסיס כי מדינת ישראל היא המפעילה הגדולה ביותר של פנימיות בעולם.

נתונים דומים פורסמו אף בתחקיר הגדול בידיעות אחרונות של העיתונאית מירב בטיטו משנת 2008 – יתומי הרווחה. בעקבות התחקיר הנוקב, ספגה העיתונאית איומים ממשרד הרווחה, נאלצה לסתום את הפה ולרדת למחתרת.

ועדת סילמן טוענת כי במדינת ישראל יש שיעור נמוך יחסית של ילדים ששולבו במסגרות חוץ-ביתיות בהשוואה למדינות אחרות, אך היא עצמה סותרת את עצמה.
אכן בארה"ב יש 6.6 ילדים החיים מחוץ לבית לכל 1,000 ילדים אך ועדת סילמן מטעה את הציבור באומרה כי בישראל יש רק 3.4 ילדים החיים מחוץ לבית לכל 1,000 ילדים. בפועל יש בישראל כ-32 ילדים מחוץ לבית על כל 1,000 ילדים (2.6 מליון ילדים בישראל), ובמלים אחרות, בעוד שבארה"ב 0.66% מן הילדים חיים מחוץ לביתם, בישראל לעומת זאת, 3.2% מן הילדים חיים מחוץ לביתם, שיעור הגבוה פי-5 לערך מזה שבארה"ב.
בישראל של שנת 2014 חיים כ-85,000 ילדים מחוץ לבית.
על פי דוח סילמן, בשנת תשע"א (2010/11 ) עמד מספר ילדי הפנימיות מכיתות א'-יב' על 57,749 ילדים, ואליהם מתווספים עוד כמה עשרות אלפי ילדים המתחנכים בישיבות חרדיות ואינם נכללים בנתון זה. קצת פחות מעשרת אלפים ילדים מילדי הפנימיות חיים מחוץ לביתם עקב השמה של רשויות הרווחה. מספרים אלו מסתכמים בסך הכל לכ-85,000 ילדים החיים מחוץ לביתם כיום.

רוב ילדי הפנימיות הללו (אותם 57,749 ילדים) שלא הושמו ע"י הרווחה, אלא ע"י שכנוע של אגפי הרווחה והחינוך את ההורים להשימם בפנימיה במקום לחיות בקהילה, חיים בפנימיות שמוגדרות "חינוכיות", אלא שאף הן ממומנות ומפוקחות ע"י משרד הרווחה, וברוב הפנימיות הללו, גם כאלו שמוגדרות כפנימיות "חינוכיות טובות" יש עובדת סוציאלית קבועה בפנימיה.

הנוף האנושי בפנימיות החינוכיות אינו שונה כיום בהרבה מן הנוף האנושי בפנימיות של משרד הרווחה. גם בהן מתגורר מספר לא מבוטל של ילדי מצוקה ורווחה, ואף הן מהוות בית גידול נוח להתהוות דור עבריינים חדש.

למשל, פנימיות המנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער שפועלות בשיתוף משרד החינוך אינן כלולות בנתון הזה של אותם 10,000 ילדים שהוצאו מהבית ע"י הרווחה, אבל משרד הרווחה מממן אותן ומפקח עליהן למרות שמתגוררים בהן ילדים שלא הושמו על ידו.

לצורך המחשה, במרץ 2003 נאנס נער בן 13 ע"י מדריך בפנימיה של המנהל לחינוך התיישבותי. משרד הרווחה התנער מאחריותו למקרה ובתגובה משרד החינוך כתב לו כי: "מדובר במסגרת ייחודית שהינה באחריות משרד הרווחה, במימונו ובפיקוחו. לא ברור לי מדוע השירות למען הילד מתנער מאחריות זו ומעביר אותה אלינו".
בשורה התחתונה – גם פנימיות שלכאורה אין להן קשר למשרד הרווחה, בפועל משרד הרווחה שולט בהן מהדלת האחורית, מממן אותן וגם מפקח עליהן, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

התעלמות מגורם העוני כגורם המרכזי להוצאת ילדים מהבית

ועדת סילמן בחרה להתעלם מהעוני שהוא הגורם העיקרי להוצאת ילדים מהבית, וטענה זו נתמכת ע"י אנשי מקצוע בכירים כגון פרופסור ורד סלונים נבו.
שר הרווחה מאיר כהן טוען שלא מוציאים ילדים מהבית בגלל עוני, ובכך הוא חוטא לאמת ומשקר לציבור בזדון ולא בתום לב.

גם על פי דוח סילמן, מרבית הילדים מוצאים מהבית בגלל הזנחה.
דוגמא להזנחה: אם משפחה ברוכת ילדים לא יכולה לממן טיפולי שיניים ל-6 לילדים משום שמדובר בטיפולים מאד יקרים, ואין ידה משגת, אז משרד הרווחה יאשים אותה בהזנחה פיזית ויחטוף לה את הילדים מהבית. הילדים יועברו למשפחת אומנה, ושם הם יקבלו טיפולי שיניים חינם עד גיל 18 במימון הקופה הציבורית, בעוד שמן המשפחה הביולוגית נשללת ההטבה הזו, והיא צריכה לשלם מכספה.

העוני, אם כן, הוא הגורם העיקרי והדומיננטי להוצאת ילדים מהבית, אבל כדי שהתיקים של עובדות הסעד לא ייראו כאילו הילד הוצא בגלל עוני, הן מעבות אותם ומתבלות אותם בכל מיני תיאורים דמוניים, ובעיות רגשיות ונפשיות דמיוניות שהן ממציאות ומלבישות על הילד ומשפחתו.

קל מאד להוכיח שהסיבה המרכזית היא עוני. מספיק לראות מה קורה בפנימיות השיקומיות של משרד הרווחה. הרוב המוחץ של הילדים בפנימיות הללו מגיעים משכבות אוכלוסיה מרמה סוציואקונומית נמוכה. לא תמצאו שם אף ילד מקיסריה, עומר, כפר שמריהו או סביון.
העיר דימונה היא דוגמא מצויינת לכך כי העוני הוא הסיבה המרכזית להרחקת ילדים מביתם.
דימונה היא עיר בעלת אשכול סוציואקונומי נמוך – 4 מתוך 10, כאשר 10 מציין את האשכול הסוציואקונומי הגבוה ביותר.
בזמן כהונתו של מאיר כהן כראש עיריית דימונה, דימונה העניה היתה שיאנית המדינה בשיעור הרחקת ילדים מהבית.

ועדת סילמן – בונה מפלצת ביורוקרטית של ועדות על ועדות, במקום לפתח תכנית מקיפה לטיפוח ילדים בקהילה

אנו תמיד טוענים כי לעובדות רווחה אין את האינטיליגנציה המתאימה לפתח תכניות מתאימות למשפחות וילדים בקהילה. די לראות את מנת המשכל הנמוכה שלהן בתוצאות מבחני הפסיכומטרי כדי להבין מייד שרבות מהן מוגבלות בשכלן.

במבחן התוצאה, הפרויקט "עם הפנים לקהילה" של עו"ס מוטק'ה וינטר נכשל, וכי ברבות השנים מספר הילדים שמורחקים מהבית רק גדל והולך, זאת גם על פי עדותה של פק"ס ראשית לחוק הנוער, הגברת חנה'לה סלוצקי אשר טוענת בעצמה כאן בדקה 07:00 בקישור הזה, כי יש עליה במספר הילדים המוצאים מהבית.

יתרה מכך, יש אף עליה במספר האימוצים הכפויים. על פי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2012 נלקחו לאימוץ במשפחות זרות בישראל 114 ילדים (לא כולל אימוץ בין ארצי, אימוץ קרובים ומשפחות -חד מיניות), כאשר בין השנים 2004 -ל 2011 אומצו כ-100 ילדים בכל שנה בישראל.

ברגע שמשרד הרווחה מתעלם מגורם העוני, שהוא הגורם המרכזי לבעיות במשפחה, הוא מפספס בגדול את שיקום המשפחות והילדים. הוא לא משקיע בסיוע כלכלי למשפחה, וסיוע במציאת עבודה, אלא במקום זאת, מחייב את ההורים להגיע ל"שיחות" בטלות אצל עובדות הסעד. אף משפחה מעולם לא יצאה ממעגל העוני בשל ה"שיחות" הבטלות הללו, שמכניסות הרבה כסף לכיס של העו"ס ה"משוחחות".

המפקחת על המועדוניות לשעבר, הגב' דבורה מרחבי שהיא עובדת סוציאלית ממשרד החינוך, התריעה פעמים רבות כי לא קיים טיפול אינטנסיבי בקהילה, וכי משרד הרווחה משקיע כסף בכל מיני טיפולים רגשיים ו"שיחות" במקום להשקיע בילדים בחינוך ללמידה והישגים לימודיים.

בדיון הועדה לזכויות הילד שהתקיים בדצמבר 2013 בנושא הוצאת ילדים מהבית, התחמק יוס'לה סילמן משאלתה של אורלי לוי אבוקסיס שטענה כי הפתרונות בתוך הקהילה, לא רק שהם דלים, הם סוג של בייביסיטר שאין לו שום דבר ושום ערך נוסף, ואם כל ילד בפנימיה עולה למשלם המיסים כ-10,000 ₪ בחודש, אז יותר זול להשקיע במשפחה במקום לנתב אותו לפנימיה.

הפרויקט "עם הפנים לקהילה" הוכיח אם כן שהוא לא יותר מביטוי מכובס חסר תוכן, והקשר היחיד בינו לקהילה הוא בזה ששם הפרויקט מכיל את המילה 'קהילה'.

לצורך פיתוח תכנית רחבת היקף בקהילה יש לגייס צוות מוחות חיצוני שיעשה כאן מהפכה מן היסוד, אך במקום זאת בחרה ועדת סילמן ליצור תילי תילים של ועדות ביורוקרטיות שיהוו כר נוח להתשת ההורים הסחוטים, ומתעלמת לחלוטין מפיתוח תכנית אב להקמת תשתית קהילתית רחבה.

זה לא מפליא שלסילמן ואנשי שלומו אין רצון לפתח תשתית שיקומית בקהילה, כי הרי כ-5 מיליארד שקל מוזרמים מדי שנה למסגרות ההשמה החוץ ביתיות מכספו של משלם המיסים הפראייר, והם מפרנסים אינסוף עובדי פנימיות, עובדות סוציאליות, וקבלני משנה אחרים.
לצורך המחשה, מרכזי החירום מקבלים כיום ממשלם המסים מדי חדש בחדשו על כל ילד שנמצא אצלם 16,350 ש"ח, וזה עוד לפני תרומות.
לכן, חיינדאלאך סלוצקיה צריכה לספק ילדים לפנימיות כדי למלא אותן, שהרי מפעילי הפנימיות זכו במכרזים, והספק שהוא משרד הרווחה מחוייב כלפי הזכיינים במכסת ילדים.

ועדת סילמן ממליצה להקנות לעובדת הסוציאלית סמכות על בתפקיד הסגן של אלוהים

הועדה ממליצה אף לרמוס את חוק זכויות החולה ולהשמיד את חוק הגנת הפרט, ולחוקק חוק שבו הרשומות הרפואיות שלכם ושל ילדיכם תיחשפנה בפני פקידת סעד, כמו גם אבחונים פסיכולוגים או דידקטים או פסיכיאטריים שעשיתם לילדיכם, כל זאת ללא כל חתימה שלכם על ויתור סודיות וללא צו בית משפט. הן תוכלנה לקבל עליכם ועל ילדיכם את כל המידע החסוי מן הרופאים והפסיכולוגים גם אם הילד אינו בסיכון אלא רק אם קיימת ספקולציה שבעתיד הילד אולי יסבול מהתעללות או הזנחה.

בקצב הזה, חוששנו כי בעתיד תהיה לעו"ס אף גישה לחשבון הבנק שלכם. הן תבדוקנה מה מצבכם הכלכלי, ועל מה אתם מוציאים כסף כדי לאבחן אם אתם יודעים לנהל תקציב או שמא אתם חולי נפש שקונים דברים מוזרים…ואל תגידו שלא התרענו !!

כנסו כאן אל הדוח המלא של ועדת סילמן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 1 Comment »

עדותו של ילד שנחטף ע"י הרווחה בכפר סבא לפנימיה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 25, 2014


בתכנית צינור לילה עם גיא לרר:
עדותו של אדם אשר בילדותו נחטף ע"י רשויות הרווחה בכפר סבא רק בשל מצוקה כלכלית. אימו אם חד הורית ומורה לאנגלית. הוא הובא עם אימו בכח ע"י משטרת כפר סבא לתחנת המשטרה ומשם נלקח למוסד, בו שהה שנה וחצי עד שאימו הצליחה לשחרר אותו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | Leave a Comment »

ההטבות שניתנות למשפחות אומנה מכספו של משלם המיסים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 29, 2014


לפני חוק ליצמן שמאפשר טיפול שיניים חינם עד גיל 12, היו מוציאים ילדים רבים מהבית בגלל הזנחת השיניים. הורים למשל עם 6 ילדים, נבצר מהם לקחת את כל ילדיהם לטיפולי שיניים משום שאלו טיפולים מאד יקרים. אי לכך, העובדות הסוציאליות היו מעבירות בכח את הילדים למשפחות אומנה ומשפחת האומנה לעומת זאת כן היתה מקבלת מימון מלא לטיפולי שיניים, זאת במקום שהמשפחה הביולוגית תקבל מימון מלא. כיום חוק ליצמן מאד מקל על משפחות דלות אמצעים, אבל משפחות אומנה, בנוסף לשכר שהן מקבלות, ממשיכות לקבל חינם את השירותים הבאים אשר נשללים ממשפחות מיעוטות יכולת, כל זאת מכספו של משלם המיסים:

  • משפחתון, פעוטון, גן, צהרון ומעון יום
  • ריהוט וציוד לילד
  • ביגוד משלים
  • דמי כיס לילד
  • מימון טיולים ואירועים אחרים בבית ספר
  • ביקורים באתרים ומופעים
  • כרטיס חפשי חדשי
  • טיטולים לתינוקות
  • ביטוח שיניים
  • כיסוי פגיעות שיניים
  • טיפולי שיניים עד גיל 18
  • 2 חוגים
  • מנוי לספריה ועיתון נוער
  • מימון טיול שנתי בבית ספר
  • שיעורי עזר לילד
  • ספרי לימוד
  • קיטנה
  • טיפול פסיכולוגי לילד
  • טלית ותפילין
  • החזר הוצאות עבור בר מצווה
  • מתנת בר מצווה לילד
  • שמרטפות לילד
  • כסא לילד ברכב
  • שכר לימוד במסגרות יחודיות

בנוסף, משפחת אומנה מקבלת שכר חדשי של כ-3,500 ש"ח לחודש עבור כל ילד.

כאן בקובץ של משרד הרווחה מפורטות כל ההטבות של משפחות האומנה:
https://myfamilythoughts.files.wordpress.com/2010/10/8-2.pdf

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | 2 Comments »

הצחנה העזה הנודפת מן השופטת המחוזית בדימוס בלהה גילאור

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 23, 2014


לאחרונה פסקה השופטת המחוזית בלהה גילאור בתביעת נזיקין של דודו דהן אשר נכלא מילדותו במשך 30 שנה בכפיה במוסד של משרד הרווחה ועבר התעללויות קשות במוסד, כי לא יקבל שום פיצוי מן המדינה משום שעובדי הסעד "עשו כמיטב יכולתם, ופה ושם מר דהן זכה לנגיעות של חסד".

ראו כאן את התחקיר המזעזע של כרמלה מנשה על דודו דהן – תינוק בגולאג ישראלי:

חלק א'        חלק ב'        חלק ג'         חלק ד'          חלק ה'

ואנו שואלים אתכם, איך אישה נבזית כזו נבחרת לכהונת שופטת,  קודמה לשופטת מחוזית, ואף נבחרה לנשיאת בית המשפט המחוזי במחוז צפון. מישהו מפקח על השופטים ההזויים הללו דוגמת בלהה גילאור?

הפרזיטית גילאור פרשה לאחרונה מכס השיפוט המצחין שלה, ותקבל פנסיה שמנה מכספו של משלם המיסים הפרייר.
כל שנותר לנו לאחל לשופטת גילאור הוא שתהפוך במהרה לחסרת ישע, שתינמק בתוך הזוהמה שלה בבית אבות מצחין של משרד הרווחה, שתעבור התעללות בדיוק כפי שדודו דהן עבר, ושמדי פעם תזכה "לנגיעות של חסד".

מישהו אמר שאם נשים היו מנהלות את העולם הוא היה נראה טוב יותר? לא בטוח…

צפו בפרשת שחיתות אחרת בה מעורבת הפרסונה נון גרטה הזו, בשיתוף שופטת בלונדה נוספת – דורית בייניש.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | 1 Comment »

ח"כ ניסים זאב לאזרחי מדינת ישראל: "לברוח מן הרווחה"

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 2, 2014


710בישיבת הועדה לזכויות הילד שהתקיימה ב-31 דצמבר 2013, בנושא הקלות הבלתי נסבלת בה מוציאים ילדים מהבית, קרא מי שהיה סגן ראש עיריית ירושלים וממונה על תיק הרווחה בעיריית ירושלים, ח"כ ניסים זאב לאזרחי מדינת ישראל לברוח מן הרווחה, כי במשרד הרווחה גונבים ילדים.

את עמדתו הסביר מתוך נסיונו המר עם הרווחה, כאשר ליווה משפחות ונוכח לדעת כי משרד הרווחה נוקט בשיטת המקל והגזר:
"אתה מגיע לרווחה לבקש עגלת תינוק, יתנו לך עגלה אבל יקחו לך את התינוק", אמר.
"אתה מגיע לרווחה לבקש תנור, יתנו לך תנור, אבל גם יכניסו אותך לתוכו", הוסיף.
לדבריו, בארגז הכלים של הרווחה יש רק פטיש שחובט.

ח"כ זאב מחה על כי לא קיים מנגנון הרתעה, אכיפה, שפיטה וענישה של פקידות הסעד, וקרא להעמידן לדין.

לצידה של צפרא דוויק – יו"ר ארגון העובדים הסיציליאנים, ישבה העובדת הסוציאלית ממחוז ירושלים – רות מטות, אשר המיטה חורבן שלם על משפחה שלמה – משפחת חביבי, ורצחה את ילדותה של הילדה אודליה חביבי. רות מטות לא הועמדה לדין עד עצם היום הזה.

רות מטות ובתה ענבר בן יצחק מועסקות שתיהן בעיריית ירושלים כעובדות סוציאליות. נפוטיזם כבר אמרנו?

בהיותן מודעות לכך שלא קיים מנגנון שמעניש אותן, ממשיכות העובדות הסוציאליות להתפרע ללא רסן וללא גבולות, לצפצף על החוק ועל הנהלים, ולהמשיך להפעיל אלימות ממסדית, כל זאת תוך ניצול העובדה כי לא קיים מנגנון שיעצור אותן.

אנרכיה של עובדות הרווחה בועדה לזכויות הילד

בדיוק כפי שהן מבזות החלטות של שופטים, כך ביזו את ועדת זכויות הילד, כאשר קמו ועזבו באמצע הדיון וללא אישור, לעבר הבופה שחיכה להן באולם מופת בת"א. מדובר בתופעה סדרתית שיש לעקור אותה מן השורש, משום שגם בועדה לבקורת המדינה שהתקיימה ביולי 2012 עם ח"כ מרינה סולודקין ז"ל, עת החליט מבקר המדינה לפתוח בחקירה נגד פקידות הסעד, עזבו העובדות הסיציליאניות את הועדה בהפגנתיות וזלזול.
יו"ר הועדה לזכויות הילד, ח"כ אורלי לוי החליטה להגיש נגדן תלונה אך מנכ"ל משרד הרווחה, הפודל יוסי סילמן, הידוע בכינויו 'סילמנית' מנע זאת ממנה.
עיניכם הרואות, כי גם את אורלי לוי, הנשים המיליטנטיות הללו הצליחו לכופף, והאנרכיה חוגגת.

צפרא דוויק אמרה בראיון ליעל דן בגלי צה"ל כי "יכול להיות שצריך אומבודסמן". אומבודסמן הוא אותו מנגנון חיצוני שיפקח על פעולת עובדות הסעד ואף ינקוט בסנקציות כלפיהן, במידה ולא תעבודנה על פי מנהל תקין. אנו אומרים כי חובה שיהיה קיים מנגנון כזה, אחרת תיווצר אנרכיה וזכויות ילדים ימשיכו להירמס באופן ברוטאלי תחת גלגלי הקלגסיות הללו.
אנו טוענים אף כי כל פקידת סעד חייבת לעבור אבחון אישיותי אחת ל-5 שנים, משום שהמציאות מוכיחה כי ככל שהן נמצאות יותר זמן בתפקיד, כך בוחן המציאות שלהן מתערער והולך.

צפו בעדותו הנוקבת של ח"כ זאב ובמבטה הקפוא של עובדת הסעד רות מטות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

תחקיר 'ישראל היום' – הסטה של מסך הברזל וחשיפת השחיתות השלטונית במשרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 29, 2013


הסתה או הסטה? על שגיאת הכתיב של מפקחת העו"ס הגב' נורית ויסברג נקאש מהפייסבוק:

בתחקיר עיתון 'ישראל היום' על התעללות פקידות הסעד יש בהחלט הסטה – הסטה של מסך הברזל, אשר חושפת את השחיתות השלטונית שמשרד הרווחה כל כך מתאמץ להסתיר.

הסטה זו חושפת את ההסתה הפרועה ושלוחת הרסן של עובדות הרווחה כלפי משפחות וילדים.

תסקיריהן מלאים בערימות של שקרים, דברי הסתה בלע ושטנה, והוצאת דיבה.

סנונית ראשונה: בעקבות התחקיר על תופעת העבריינות המזעזעת של פקידות הסעד אישרו השרים לצמצם את סמכותן.

hasataalek

Posted in Uncategorized | מתויג: , , | Leave a Comment »

זהירות, פקידי סעד ! תחקיר על הצד האפל של משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- דצמבר 19, 2013


pkideisaadמחר יפורסם התחקיר המלא של עיתון 'ישראל היום' על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מן הבית בידי עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה, אשר מנצלות את הכח הרב מדי שנתן להן המחוקק, וחוטפות ילדים ממשפחות מוחלשות ללא סיבה מוצדקת. כל זאת, ללא שום מנגנון בקרה חיצוני שמפקח עליהן.

פקידת סעד ראשית חנה סלוצקי טוענת שעובדות סוציאליות לא מסתובבות ברחובות ומחפשות ילדים. מה שהיא מסתירה מפני הציבור זה שהן מסתובבות ושורצות בבתי ספר וקופות חולים ומאיימות על אנשי חינוך ואחיות לדווח על כל פיפס חסר חשיבות, אחרת "ילכו לכלא". העובדות הסוציאליות הללו מהלכות אימה ומטילות טרור לא רק על ציבור ההורים אלא גם על ציבור המורים, הגננות, האחיות, והרופאים.

"אני לא חשה צער על אף מקרה בו הוצאתי ילד מביתו", אומרת פק"ס ראשית חנה סלוצקי בתגובה לתחקיר.
בקיצור מ-ו-ש-ל-מ-ת
אמירות חסרות חרטה כמו שלה רק מוכיחות את הצורך הדחוף בהקמת גוף מפקח חיצוני על המעללים של הוונדר וומן המושלמת הזו.

אחת הטקטיקות של פקידות הסעד זה לסתום את בתי המשפט בתיקים פיקטיביים, ליצור עומס מלאכותי על השופט כדי שזה לא יעמיק בתיק מחוסר זמן ויפסוק לטובתן כחותמת גומי.

הפעלת מניפולציה זולה, וזיוף חוות דעת של מומחים

דני (50) שעושה עתה את הדוקטורט שלו בעבודה סוציאלית, עבד במשך שלוש שנים, עד השנה שעברה, כמטפל במרכז חירום, שאליו הופנו ילדים שהוצאו מהבית על ידי פקידי הסעד. שמו בדוי, לבקשתו, בשל הביקורת שהוא מטיח בעמיתיו.

לדבריו, עשרות ילדים הוצאו מבתיהם למרכזי חירום והועברו לפנימיות שלא לצורך. חוֹות דעת שכתב, שבהן המליץ להחזיר את הילדים להוריהם, שונו לדבריו ללא ידיעתו והסכמתו, וזאת המוטיבציה שמניעה אותו לדבר בנושא. לאחר אחד המקרים האלה, שבו חוות דעתו שונתה וילד הוצא לפנימייה בניגוד להמלצתו המקצועית, החליט דני להתפטר.

"צריך להבין שהוצאה מהבית וקריעתו של ילד מהוריו היא נוראית. יש מקרים שבהם הצורך להגן על ילד מחייב זאת, ולא פעם חתמתי על חוות דעת כזאת. אך לצערי, היו גם מקרים, שבהם פקידות הסעד התעלמו מחוות דעתי כמטפל וחייבו אותי לשנות את הדו"ח. כשלא הסכמתי, גיליתי שמישהו שינה אותו ללא ידיעתי."

"מצאתי את עצמי עומד פעור פה מול מערכת, שמטרתה לדאוג לילד ולרווחתו, אבל היא לא עושה שום דבר בכיוון הזה. לא פעם נוכחתי לגלות שוועדת החלטה מתכנסת מראש לפני שההורה מגיע לדיון, סוגרת את כל הפרטים, וכולם מיישרים קו עם ההחלטה. כשההורה בא, עושים מולו מעין הצגה, ואז מוסרים לו את ההחלטה כאילו היא התקבלה הרגע."

"אני ממליץ בחום לא להגיע אל הוועדות האלו ללא איש מקצוע דוגמת עורך דין או פסיכולוג."

"כשמחליטים לשלוח הורה למכון חיצוני לבדיקה של מסוגלות הורית או להערכת מסוכנות, פקידי הסעד לרוב קובעים את המכון ולא מתגמשים, גם אם ההורה מציע מכון אחר, שמוכר גם הוא כמומחה מטעם בית המשפט. המטרה היא שחוות הדעת החיצונית תתאים לחוות הדעת של פקידי הסעד. יותר מזה: פקידי הסעד גם שולחים את התיק של ההורה למכון מראש, וכך למאבחן כבר יש חוות דעת מוקדמת עליו. במצב כזה, הבדיקה לא יכולה להיות אובייקטיבית ובלתי תלויה".

לתחקיר המלא של עיתון 'ישראל היום' הכנסו לקישור הזה.

תחקירים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

השופטת חנה בן עמי מרצה על תופעת העבריינות בקרב עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 2, 2013


HannaBenAmiבמסגרת ועידת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד, מיסודה של הקואליציה למען הילדים והמשפחה, שהתקיימה בנמל תל אביב, 29 אוקטובר 2013, הרצתה כבוד השופטת המחוזית בדימוס חנה בן-עמי על תופעת העבריינות בקרב עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה.

להלן חלק מדבריה של השופטת (בתחתית המאמר מובא הנאום המלא בסרטון):

"מאד קל לסווג את האנשים הפגועים האלה כאנשים סהרוריים ואלימים, וממילא לקפוץ למסקנה כי אין לייחס משקל לדבריהם.
בכך אינני אומרת כי כשאדם שרוי במצוקה קשה, והדברים שהוא אומר אינם מצטיינים בנחמדות וברוגע, יש לתייג אותו כאדם אלים, ולהתעלם מטענותיו לגופן. נכון שחשוב להיות נחמד ולדבר בנימוס, אך תפקידם של אלו שעושים במלאכה, להתייחס לעיקר. אם מישהו מבצע עבירה, יש להעמידו לדין, אך לא יכול להיות שמי שסגנונו אינו מוצא חן בעיני פקיד סעד, יתוייג כ"מסוכן", ויישללו ממנו זכויות יסוד, כמו למשל, ימנעו ממנו בפועל לראות את ילדיו.
תפקידם של עובדי ציבור שמקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, להכיל את אלו שמרגישים שנגרם להם עוול, שנגזל מהם היקר להם מכל, והעיקר, בטרם קפיצה למסקנות, יש לאסוף נתונים, לבדוק את העובדות לאשורן, וללא משוא פנים ושיקולים זרים, ולהביא בפני בית המשפט תמונה אמיתית של הממצאים אליהם הגיעו אחרי חקירה ובדיקה את הלבטים, את מכלול הדעות, ואת המסקנות המנומקות. גם אז, מלאכת ההכרעה היא של השופט וההמלצה (של פקידת הסעד) צריכה להשאר בגדר המלצה בלבד."

תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט, התסקיר זה לא טיוטא של פסק דין

"תפקידו של התסקיר הוא לתת לשופט מידע אמיתי, אובייקטיבי, מהימן ושלם. התסקיר צריך להציג עובדות. התסקיר זה לא טיוטא של פסק דין.
השופט צריך לשקול שיקולים רחבים, ולהגיע למסקנה שהוא יגיע אליה.
תפקידו של פקיד הסעד איננו לכתוב פסק דין לשופט, בוודאי לא להיות המוציא לפועל של פסק הדין.
הוא בסך הכל, צריך להביא נתונים, צריך להביא עובדות, וצריך לאפשר לשופט לראות את התמונה בכללותה."

השופטים נוטים לסמוך על התסקירים המוגשים להם על ידי פקידות הסעד

"לצערי, מאז שהדברים האלה נכתבו, המצב לא השתפר. על השופטים מוטל עומס אדיר, וכשיש פקיד סעד שמתוקף החוק, כך נראה, יכול להקל עליהם את העבודה, וכשמדובר באיש ציבור מקצועי ולכאורה נייטרלי, הם נוטים לסמוך על התסקירים המוגשים על ידו, וממילא זונחים במשהו את החובה המוטלת עליהם, להגיע למסקנה שלהם, לאחר בדיקת מכלול הראיות והטענות, ואיזון בין הדברים."

פקידי סעד אינם נחקרים בחקירה נגדית בבית משפט. הדברים (של פקיד הסעד) נלקחים כתורה למשה מסיני

"יתר על כן, כשיש תביעת נזיקין שעניינה כסף, ומומחה רפואי נותן חוות דעת, ומציין שאחוז הנכות של אדם מסויים הוא כזה או אחר. אותו מומחה מוזמן לעלות על דוכן העדים, הוא נחקר בחקירה נגדית, ולא מניחים לו עד שבודקים כל משפט וכל טענה שלו.

כשמדובר בעובד סוציאלי שנותן תסקיר, למרבה הצער, לא ניתן לצדדים לחקור את פקיד הסעד.
הדברים (של פקיד הסעד) נלקחים כתורה למשה מסיני. על זה מסתמכים, ועל זה בונים תוצאות, שבעצם התוצאה שלהם יכולה להוות נזק, לא רק לקטין, אלא לכל המערכת המשפחתית שבתוכה הוא גדל.

זה לא סוד שלפקידי סעד אין מיומנויות של חקירה, ובדיקת מהימנות הדברים המושמעים באזניהם.
ולמרבה הצער, גם כאשר לא קיימת אצלם אג'נדה כזו או אחרת, נטיית ליבם היא להתרשם מן הצד החיצוני של בעל הדין העומד בפניהם, ממתק שפתיו, מהחיוך שלו, מהאחריות שהוא לוקח על עצמו. מהבעת חרטה על מעשיו,ולא פעם ההתייחסות שלו לפקיד הסעד שבפניו הוא עומד, מנחמדותו ומהכושר שלו להרשים את פקיד הסעד."

פקידות הסעד כותבות תסקירים המתבססים על דעות קדומות

"מהתיקים שבהם דנתי, והם לא מעטים. ההתרשמות שלי, שכשמדובר בפקיד סעד, גם בהנחה שמדובר באנשי מקצוע מוכשרים בתחומם, לא זאת שאין להם הכלים או המיומנויות הדרושים לצורך חקירה ובדיקת הראיות, אלא שגם במיומנויות שיש להן, הן לא עושות שימוש מושכל, אלא ההתרשמות שלהן בנושאים מסויימים.

מלכתחילה הן מגיעות עם נטיות לב, ועם דעות קדומות, ולמרבה הצער, נוכח הכח שניתן בידיהן, הן ע"י המחוקק והן ע"י השופט, הם רואים את העמדה שלהן, שכאמור היא פרי של עמדות ראשוניות מוטות, ובדיקה לא מיומנת את השורה האחרונה, את פסק הדין אליו יש להוביל את השופט.
ובסופו של יום, להכתיב לו את עמדתן, ובמקרים שאותם הם רואים מתאימים, לא להשאיר לשופט ברירה, אלא להגיע ליעד, לשם הם מובילים אותו."

ביצוע נתק מכוון של הילד מהוריו, כדי ליצור תשתית להכרזתו כבר אימוץ

"כאשר מוציאים ילד מהבית והם מעוניינים להעבירו להליך של אימוץ למשל, מחזיקים אותו בבית מעבר, רחוק מאד מהבית של ההורים, לא מאפשרים ביקורים. מציירים דמות דמונית, בסופו של יום, כעבור שנים, כשמגישים בסופו של דבר בקשה להכרזת הילד בר אימוץ, אפילו אם השופט מגיע למסקנה,
שמלכתחילה לא היה מקום להוציא את הילד הזה מהבית, הילד הזה כבר שנתיים לא היה בבית, כל המערכת כבר השתנתה, הוא כבר גדל בבית של משפחה אחרת.

אומר השופט לעצמו: נכון, מלכתחילה לא היה צריך להוציא את הילד מהבית, אבל עכשיו אני לא יודע אם זה טוב להחזיר אותו. האם טובתו שאני אחזיר אותו, כי הנסיבות השתנו. ילד זה לא חפץ, זה לא עציץ, לא מניחים אותו ומשקים אותו ומסיימים בזה את הפעולה. ילד גדל, והוא גדל בנסיבות מסויימות ובמערכות מסויימות, אחרי שנתיים כבר אין טעם להחזיר את המצב לקדמותו, זה לא יהיה לטובת אף אחד מן הצדדים…"

במקרים רבים, התסקירים של העובדות הסוציאליות, מהווים אבן נגף בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת

"למרבה הצער, התרשמותי היא, כי במקרים רבים עמדות העובדים הסוציאליים, והתסקירים המוגשים על ידם, לא רק שאינם עוזרים לבית המשפט להגיע לחקר האמת, אלא שהם מהווים אבן נגף בדרכו של השופט להגיע לחקר האמת.

ההנחה שלי היתה שכשמוגשת בקשה להכריז על קטין בר אימוץ, נעשה הדבר לאחר שכל פרט נבדק לגופו, ושנשות המקצוע החתומות על הבקשה והתסקירים, הגיעו למסקנה שהצעד הדרסטי כל כך שהן מבקשות – קריעת ילד מחיק משפחתו הביולוגית, הינו הצעד ההכרחי בנסיבות הענין.

לצערי, עד מהרה נוכחתי שלא כך הם פני הדברים.פעם אחר פעם נדהמתי לגלות, כי לפקידות הסעד יש ענין בתוצאה שאליה הן חותרות, ולצורך זה כמעט כל דרך כשרה בעיניהן. החל מהנתק שהן יוצרות בין הקטין למשפחתו, אחזקתו בבית מעבר המרוחק ממקום מגורי ההורה, השמת מגבלות על דרכו של ההורה לקיים ביקורים.

כשלוקחים ילד ומרחיקים אותו מנצרת לירושלים, מגבילים את ההורה לביקור של שעה בחודש, ואז כשהוא מאחר בחצי שעה באוטובוסים, ובדרכים הקשות שהוא צריך בהן להגיע, אומרים לו: "סליחה איחרת, הילד כבר לא יכול לראות אותך…", ושולחים אותו חזרה לביתו.
ואם חס וחלילה, הוא פעם אחת איננו מסוגל להגיע, כי חלה איזו תקלה, אז מייד פונים לבית המשפט ואומרים "שההורה אינו מעוניין בילד…הנה עובדה שהוא לא הגיע…"

שיבוש הליכי משפט: מקרים של מצג שווא, העלמת מסמכים, העברת מידע מוטעה לשופט ובזיון בית משפט

"יתר על כן, נתקלתי במקרים של הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט. העלמת מסמכים מעיני בית המשפט, העברת מידע מוטעה לצדדים, אפילו בהתייחס להחלטות כתובות, ותקצר היריעה
אני רוצה להתייחס לשני מקרים, שבהם ההתרשמות שלי היתה כל כך קשה מדרך פעולתן של פקידות הסעד.

אמנם לקראת סוף הדיון הבהרתי שלדעתי יש מקום לבדוק את האפשרות להחזיר את הילדים למשפחתם.
הוספתי שלאחר הנתק הממושך ובנסיבות שנוצרו, יש מקום לעשות זאת בהדרגה, תחת פיקוח וליווי צמוד.
התשובה החד משמעית של פקידות הסעד היתה: שאם בדעתי להחזיר את הילדים לרשות האם או ההורים, הן לא ישתפו פעולה! (בזיון בית משפט).
חשבתי כי אם הן סבורות שטובת הילד מחייבת אחרת, הן תעמודנה על מתן פסק דין עליו יוכלו לערער, או יאפשרו החזרת הילדים תחת פיקוח כדי להגן עליהם מהבית "המסוכן", ממנו חששו כל כך כשהוציאו אותם, אבל שום דבר מאלו לא קרה, וכך הוחזרו הילדים למשפחותיהם, כשהשאלה שליוותה אותי לאורך זמן היתה:
אם אמנם באיזשהו שלב באמת הן שקלו את טובת הילדים, כשלעצמי סברתי כי הילדים הוחזרו לאלתר כדי למנוע כתיבת פסקי דין שיפרטו את המצב. כדי שקלונם (של פקידי הסעד) לא יתגלה ברבים.

למרות שלא נזקקתי לכתוב פסק דין, כי הילדים הוחזרו בהסכמה של פקידות הסעד, טרחתי וכתבתי פסקי דין מפורטים, וטרחתי להעביר את זה ליועץ המשפטי לממשלה, כמו גם לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שהיה אמור להוות ערכאת ערעור על פסקי דין של בתי המשפט למשפחה.
נשיא בית המשפט השיב לי במלים אלו:
"קראתי את פסקי הדין בעיון רב ובהתרגשות מרובה, ונראה לי כי היטבת להאיר בפסקי הדין את כל הזוויות הראויות להארה. נראה לי גם שפסקי הדין הללו מצביעים על מידה רבה של אומץ לב שיפוטי ועל כך את ראויה למלוא ההערכה."

אני לא סבורה שצריך אומץ לב שיפוטי כדי לכתוב פסק דין. תפקידו של השופט לראות, להאזין, להיות רגיש ולהגיע לתוצאה הנכונה ללא משוא פנים. בשביל זה לא צריך אומץ. בשביל זה צריך יושר לב, ורצון לבדוק את הדברים לגופם."

התנהלות פקידות הסעד גובלות בפלילים

עוד ציינה השופטת כי התנהלות עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה גובלת בפלילים.
להלן חלק מן העבירות המבוצעות על ידן:

עבירות של סחיטה ואיומים על מומחים והדחת עדים

המומחים של משרד הרווחה, שמעידים בבית משפט, מקבלים את שכרם ממשרד הרווחה, ולכן, הם תופרים לרוב, חוות דעת על פי דרישת הלקוח. אם המומחה מעז לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו, כי אם לא יישר עימן קו, תקופח פרנסתו.

העברת דיסאינפורמציה למשפחות אומנה עם אופק לאימוץ

פקידות סעד משקרות למשפחת האומנה אצלה נמצא הילד ונוטעות בה תקוות שווא, זאת באומרן למשפחה כי הילד יגיע לאימוץ, למרות שכלל לא ניתן פסק דין בנושא. כל זאת, בניגוד לכללי האתיקה.

הפרת חסיון בניגוד לחוק

עבירות מידע חסוי ומסווג לגורמים שונים, בכלל זה, העברת מסמכים חסויים. כל זאת, בניגוד לחוק המחייב אותן לחסיון.

בזיון בית משפט

אינן משתפות פעולה עם השופט, ומבזות את בית המשפט. מתעלמות מקביעותיה של השופטת, שהן עבורן בבחינת אות מתה.

חטיפת ילדים בחסות פרצות החוק, תוך שימוש לרעה בכח המשרה

ילדים מוחזקים בני ערובה במתקני כליאה של משרד הרווחה. כל זאת בחסות פרצות בחוק.
את מהלך החטיפה הן מפעילות תוך שימוש לרעה בכח המשרה, ובכח הרב שנתן להן המחוקק.

פועלות בניגוד לאמנת זכויות האדם של האו"ם

מתנהלות כמו במשטרים טוטאליטריים, ופועלות בניגוד לאמנת האו"ם לזכויות אדם, הקובעת כי זכותו של כל אדם להליך משפטי הוגן.
מנסות למנוע זכות יסוד זו של ההורים להשתתף בדיונים משפטיים הנוגעים לילדיהם. מסתירות את חומר הראיות מפני ההורים.

מניפולטיביות ומוציאות דיבה על הורים

ממציאות סיפורי מעשיות על ההורים. הבדיה המפורסמת, השגורה, והאהובה ביותר בפי עובדות סוציאליות היא – "ההורים אלימים",
כל זאת תוך שימוש במלים גבוהות וסופרלטיבים, על מנת להפעיל הליך שכנוע פסיכולוגי על השופט.

סחר בילדים לאימוץ

יוצרות מעגל שמוביל לאימוץ כפוי. מסרבות לפיתוח תכנית טיפול מתאימה של תמיכה בקהילה, כי תכניות טיפול כאלו יקטינו את מספר הילדים לאימוץ, והדבר יפגע במשפחות שמבקשות לאמץ ילדים. נוקטות סחבת משפטית על מנת להתיש את ההורים

שיבוש הליכי משפט, העלמת ראיות, ופגיעה בסמכותו של השופט

מעלימות מסמכים משפטיים, לעיתים בתואנה המעוררת גיחוך שהיא: "חסוי מפני שופט…"

פגיעה והתעללות בילדים חסרי ישע

העבירה החמורה ביותר של פקידות הסעד היא התעללות נפשית קשה, והזנחה רגשית, זאת באמצעות ניתוק אכזרי מהוריהם, וכליאתם בבתי מעבר למשך תקופה ארוכה. עבירה זו נובעת בראש וראשונה מכך שהן מתייחסות לילדים חסרי ישע כאל חפצים דוממים, שאפשר לאפסן אותם לתקופה ארוכה בבוידם, ואז לשלוף אותם בעיתוי המתאים, ולשנע אותם ליעד אחר.

כך מעידה העובדת הסוציאלית על ההידרדרות שחלה במצבם של ילדים, בשל השהות בבית המעבר:
"במשך התקופה הארוכה שהילדים היו בבית המעבר, בלא שהיתה להם הזדמנות לפגוש את אמא להם, חלה הדרדרות במצב הילדים הגדולים במיוחד. במיוחד במצבו של הגדול. בן 5 וחצי, ילד חכם, אינטליגנט. מבחינה רגשית נמצא בייאוש טוטאלי. סימני דכאון ותופעות אלימות כלפי הילדים וכלפי עצמו. מצבים שבהם נמצא בהשתוללות גמורה. הסכנה הן כלפי עצמו והן כלפי ילדים. כשלא משתולל, יש התכנסות בתוך עצמו. עיניו בוהות ועצובות.עד הזמן האחרון נאחז במטפל האישי שלו. לאחרונה נחבל ופוגע בקשרים אותו מטפל. מקלל ויורק."

ומסיימת השופטת בדבריה:
"לצערי, שום דבר לא תוקן מאז, ואנחנו נמצאים באותו מקום שהיינו, כשפקידות הסעד צוברות כח.
בטוחות שעמדתן היא בעצם פסק הדין שעל השופט לחתום עליו".

גילוי נאות:
אותן עובדות סוציאליות עברייניות, המשיכו לעבוד במשרד הרווחה כרגיל, ולא הועמדו לדין פלילי ו/או אזרחי, זאת בשל מסגרת מדיניות טיוח של משרד הרווחה, שהיא דבר שבשגרה.

הקליקו כאן לפסק הדין המלא של חנה בן עמי.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »