הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

חוויותי ממבחן המיצב לכיתה ב' – היכן פרטיותו של התלמיד?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 29, 2012


טוב, אז גם לי זה קרה. גם אני נקלעתי בשלב הזה של חיי לאותה קבוצה גדולה של ישראלים מובטלים אקדמאים, שכברירת מחדל הגיעו להשגיח במבחנים של משרד החינוך. הפעם נשלחתי להשגיח במבחן מיצב בשפה לכתה ב', שנערך באחד מבתי הספר היסודיים בארץ.

מדובר בבית ספר עם אוכלוסיה של ילדים מרקע סוציו אקונומי בינוני. האשכול הסוציו אקונומי של אותו ישוב הוא ברמה 7, כלומר המעמד הבינוני.

היתה לי כאן ההזדמנות להכיר את מערכת החינוך מהקרביים שלה. אם כהורים אנו עוברים מצד אנשי חינוך את תהליך המידור, סינון, חוסר שקיפות ואמירות שהן פוליטיקלי קורקט, הרי שבתור משגיחה חשבתי שההתייחסות תהיה דומה, שהמורה תתייחס אלי בבחינת כבדהו וחשדהו, ואולם התבדתי. המחנכת פרסה בפני סלט של ירקות ופירות. היא לא חסכה בשום מלים על התלמידים, גם כאשר מדובר בחסיון ברור שחל על בעיותיו של התלמיד, חסיון שיש לישמו לא רק ברמה החוקית, אלא גם ברמה המוסרית והערכית.

נכנסתי למבחן. בכתה היו 30 ילדים. נכחו בכתה המחנכת ומורת שילוב.

"הילד הזה הוא לא בסדר"

בכתה היה שולחן קרוב ללוח, עליו היה אמור לשבת ילד שעבר ועדת שילוב. הילד הלך אחורה וקדימה, חסר מנוחה, נצמד לחלון וסרב לשבת על כסא כדי לכתוב את המבחן. מורת השילוב היתה חסרת אונים, היא לא הצליחה להושיבו על הכסא, ואז היא אמרה לי ליד הילד ובנוכחות כל ילדי הכתה "הילד הזה קצת לא בסדר…", כאשר במקביל היא עושה את תנועת היד הסיבובית הזו עם האצבע על הרקה, שמראה על כך ש"הילד פסיכי…", כל זאת בנוכחות כל ילדי הכתה.

כשראיתי שמורת השילוב לא מצליחה להשתלט על הילד שהפך לנסער יותר, זאת לאחר שאמרה לידו ש"הוא לא בסדר", פקדתי על הילד לשבת מיד על הכסא, אבל מיד !! וראה זה פלא, הוא התיישב על הכסא.

המבחן החל ועימו החלה הרצאתה המעלפת של המחנכת על תלמידיה ה"מלומדים".

במהלך המבחן, הסתובבה המחנכת בכתה על מנת להרגיע את התלמידים, ואני אחריה, צמודה אליה כדי לוודא שהיא לא תלחש להם את התשובות.

ואז זה הגיע… כרעם ביום בהיר…באמצע המבחן היא פתאם החלה לספר על בעיותיו של כל תלמיד ותלמיד, כל זאת בנוכחות התלמיד ובנוכחות חבריו. הלך החסיון, הלכה הפרטיות, נזרק כבודו העצמי של התלמיד לפח.

שיחת הריטלין

אז כך החלה עימה השיחה:

היא: בכתה הזו יש המון ילדים בעיות…

אני: אילו בעיות למשל?

היא: המון ילדים עם בעיות קשב…

אני: כמה ילדים?

היא: בערך 10 ילדים…(שליש מהכתה)

אני: כמה מהם נוטלים ריטלין?

היא: 5 ילדים (מעל 15%)

"הילד הזה לא מטופל"

כשעברנו ליד הילד המשולב החלה המחנכת להתעצבן, הכל בנוכחותו ובנוכחות שאר הילדים כמובן:

"הילד הזה לא מקבל ממני שום דבר" היא אמרה.

"שוםםםםםםםםםםם דבר הוא לא יקבל ממני, לא שעות פרטניות, לא עזרה, לא כלום", המשיכה.

"למה?", שאלתי אותה.

"כי ההורים שלו לא מטפלים בו !! הילד הזה לא מטופל, ולכן אני לא מלמדת אותו ולא עוזרת לו", פסקה.

"למה הכוונה לא מטופל?" שאלתי.

"הוא לא מטופל…", השיבה לי, לא ידעה לענות ענינית, רק זרקה את הקלישאה "הוא לא מטופל".

"יש לו איי קיו 130, אבל הוא לא מטופל…" המשיכה בלי להסביר את עצמה.

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית"

"הילדים הללו עם בעיות כי ההורים שלהם לא בבית" קבעה המחנכת, והמשיכה לתלמיד הבא. היא נעצרה ליד ילד אחר ואמרה שוב בנוכחותו ובנוכחות חבריו:

"הילד הזה נמצא כל היום לבד בבית. אמא שלו באה הביתה מאוחר מהעבודה. אמא שלו היא מורה…היא מלמדת תלמידים בשיעורים פרטיים עד 10 בלילה…"

"גם הילד ההוא נמצא כל היום לבד בבית", הצביעה על ילד אחר, "גם אמא שלו מורה…"

עברנו לילד "הבעייתי" הבא, והיא המשיכה:

"הילד הזה כל היום לבד בבית עם סבא וסבתא שלו. שני ההורים שלו עובדים ולא נמצאים בבית כל היום. עם סבא וסבתא שלו הוא בכלל לא מדבר….כי הם מדברים רק תורכית…"

ושוב, כל האמירות הללו בנוכחות הילדים וחבריהם לכתה.

דה דה דה – נקודת אור בסיפור

כשהמורה נעצרה ליד ילד עם פנים חמודות היא קרנה:

"הילד הזה יש לו במשפחה המון בעיות…משפחה עם המון בעיות…דיסלקציה…דיספרקציה…דיסקלקולציה…כל המשפחה שלו עם בעיות….אבל אני אוהבת אותו. אני נותנת לו שיעורים פרטיים בהתנדבות אצלי בבית", אמרה.

שמחתי על כך, אבל כך גם הבנתי כי בעצם את הילד המשולב היא לא אוהבת, כי לא משנה כמה נסיון ותארים יש למורה. אם המורה לא אוהב את התלמיד, הוא לעולם לא יצליח ללמד אותו.

הילד שעושה קולות

"הילד הזה מאד מעצבן אותי", אמרה כשעברה ליד ילד אחר.

"הוא כל הזמן עושה קולות ומפריע לי", המשיכה.

"אולי הוא לא רגוע כי יש לו קצת חרדות וצריך לחזק לו את הבטחון העצמי?", אמרתי.

"ב-ד-י-ו-ק" היא קפצה, "הילד הזה צריך פ-ס-י-כ-י-א-ט-ר" !!, פסקה ללא עוררין.

"אבל את יודעת שלפעמים הילדים הללו הם הילדים הכי חמים שיש. רבים מהם ישאלו אותך לשלומך בבוקר כשאת נכנסת לכתה", המשכתי.

"וואלה, צדקת , זה בדיוק מה שהוא עושה כל בוקר, שואל אותי מה שלומי", חייכה בהפתעה.

הילדה שעושה את צרכיה במכנסיים

המקרה הכי קשה מבחינתי הוא המקרה של אותה ילדה שעושה את צרכיה במכנסיים, זאת משום שהמחנכת למעשה הלבינה את פניה ברבים. כך התנהלה לה השיחה:

היא: הילדה הזו עושה את צרכיה במכנסיים. ההורים גרים עם הסבתא אבל עובדים כל היום ולא נמצאים בבית. אנחנו חושבים שהסבתא מרביצה לה…

אני: אולי יש לה בעיה בסוגרים?

היא: הילדה עושה גם פיפי וגם קקי במכנסיים. בקשתי מאבא שלה שיביא לה בגדים להחלפה אבל הוא לא הביא…הוא לא עונה לי…שעתיים אני מנסה להשיג אותו בטלפון והוא בכוונה לא עונה לי…

אני מדגישה שוב, השיחה הזו התנהלה בנוכחות ילדים אחרים. עכשיו כל הילדים בכתה יודעים שהיא עושה את צרכיה במכנסיים, הם גם יספרו להורים שלהם את מה שהמורה אמרה על כל ילד, ההורים שלהם יספרו לחברים שלהם את מה ששמעו על כל ילד, ובקיצור כל העיר כבר יודעת.

ובכן, לא מספיק שמדברים על מגרעותיו של ילד בגוף שלישי כשהוא שומע את זה מהצד ונעלב, גם אומרים זאת בפרהסיה. מורה חביבה ויקרה, איך תרגישי אם מנהלת בית הספר תספר עלייך בנוכחות כולם שיש לך בריחת שתן או שאת לא משקיעה בילדייך כי את מורה שמלמדת כל היום ילדים של אחרים?

מורה יקרה, למה את חושבת שהילד שנמצא מולך הוא ילד שקוף?

אז מה היה לנו כאן?

סטירת לחי לבטחונו העצמי של הילד. סטירת לחי לכבודו העצמי של הילד. סטירה נפשית לכל החיים, שאולי היא לא פלילית אבל בהחלט יותר חמורה מסטירה פיזית, משום ש"החיים והמוות ביד הלשון", נגעת נסעת, ברגע שאמרת והפרת חסיון, כל העיר כבר יודעת ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

"הילדים הללו פשוט אטומים"

הסתיים המבחן, והמורה עלעלה קצת במחברות. היא הביטה בהן ואז פנתה אלי תוך הבעת אנחה של מורת רוח:

"תסתכלי", היא אמרה, בעוד היא מראה לי מחברת של תלמיד.

"אטומים, פשוט אטומים…כמה לימדתי…כמה הסברתי, ושוב חוזרים על אותן טעויות…אופפפפפ"

"תסתכלי", הראתה לי מחברת אחרת, "הילד הזה לא כתב כמעט שום דבר…כי הוא צב…הילד הזה הוא צב".

אני דוקא שמחתי, כי הילד המשולב עשה חצי מבחן, וכל ילדי הכתה עשו את המבחן, מי יותר ומי פחות, אבל העיקר שעשו ולא יצאו החוצה.

"טוב, עכשיו נחזור ללמד חשבון…", המשיכה.

"חודש שלם לימדתי רק שפה כדי להיות מוכנים למבחן ובכלל לא נגענו בחשבון, עכשיו נחזור לחשבון…"

גילוי נאות:

משרד החינוך קבע כי אין להתכונן למבחני המיצב, אבל הנורמה של הכנה למבחני מיצב מאד השתרשה בבתי הספר.

המועדוניות של משרד הרווחה

חזרתי לחדר המורים. על לוח המודעות התנוססה מודעה של עובדת סוציאלית שחיפשה ילדים למועדוניות של משרד הרווחה. המודעה פנתה למורים לאתר ילדים שמתאימים למועדוניות, כנראה משום שהמועדוניות ריקות מילדים. מרבית ההורים אינם יודעים, אבל כל המועדוניות של משרד הרווחה ללא יוצא מן הכלל, מוגדרות כמועדוניות של ילדים בסיכון. הורים עובדים מן המעמד הבינוני שלתומם מכניסים את הילד למועדונית כזו בשכנוע המורה שמדובר שמועדונית "חינוכית", למעשה יכולים להסתבך ולסבך את ילדיהם, כי שמו של הילד שלהם נרשם ברישומי משרד הרווחה, והוא מוגדר אוטומטית כילד בסיכון.

כך מגדיל משרד הרווחה באופן מלאכותי את מספר הילדים "בסיכון", זאת על מנת לקבל יותר תקציבים ולנפח את תקני כח האדם של העובדים הסוציאלים.

במקום שיקטינו את תקציב משרד הרווחה ויגדילו את תקציב משרד החינוך כדי להשקיע יותר בבתי הספר ובתלמידים, כספו של משלם המסים הולך לפיטומם של העובדים הסוציאליים.

דפי עבודה חינם לילדים כאן בקישור הזה

3 תגובות to “חוויותי ממבחן המיצב לכיתה ב' – היכן פרטיותו של התלמיד?”

  1. גברת ריטה-לין said

    מאמר מיוחד הומוריסטי וקשה. למרות שאני גם פיקדתי בעבר על מבחני מיצב, ולא נתקלתי בכזו גסות כלפי הילדים. אבל כן ריכולים בחדר מורים. צריך לשקול מבחני מיצב דווקא על המורים. ולבוא על תקן מפקח סמוי.
    עוד מסקנה. הורים תפסיקו לערב את המורים בכל מה שקורה בבית. זה עוד גוש של קמח ליצור לחמניות טעימות של רכילות מאחורי הקלעים.

  2. דוד ההורה said

    אתר זה הוא אתר נבזי, של אנשים שכל מטרתם להוכיח כיצד המערכות בישראל מנסות בכוונה לפגוע בילדים. חלק אחד מוקדש לכך שמטרת הרווחה ופקידות הסעד להוציא ילדים מבתיהם ללא סיבה (כשכל מי שניסה לקבל סיוע עבור ילדים במצוקה יודע כמה מדורי גיהנום עובר ילד עד שהוא מוצא מהורים מתעללים, אלימים ומתעמרים); חלק אחר באתר מוקדש לפרופוגנדה שקרית ודמגוגית בדבר ריטאלין (גילוי נאות: אני נוטל ריטאלין להפרעת קשב וריכוז, הדבר שינה את חיי באופן טוטאלי); חלק אחר מוקדש להתנגחות במורים ולהוכחה שמטרת במערכת לפגוע בילדים וכו'.

    כאשר מישהו מביא חוויות מאתר כזה, אני לא מאמין לו, אני חושב שהוא משתף פעולה עם כתות הזויות ועם כוחות השחור, ואני באופן כללי חושב שיש להציג את הדברים כהווייתם. לא שאין מורים גרועים במערכת, יש לא מעט – אבל יש המון מורים מעולים; יש המון מנהלים נפלאים; יש עבודה פנטסטית ולצידה יש פעולות איומות, יש השפלה ואלימות וחוסר אונים.

    אני לא מפחד להביט למציאות בעיניים, אבל בטח לא דרך העיניים של החארות האלה. מציע לך להיכנס לאתר השטנה אליו קישרו, ולחשוב שוב. בד"כ אני מסכים איתך, זו הפעם אתה מוצא עצמך בצד הרע של המתרס, כשלצידך חלאות אדם. אני מניח שלא שמת לב להקשר, ומאמין שבמבט שני דעתך תשתנה (במקרה הספציפי הזה, לא בעניין העקרוני שבו אני מסכים עמך).

  3. תודה על הדיווח. לפי הכתוב, לא מדובר רק על בעית חיסיון או אינטימיות אלא על התעללות נפשית יום יומית שהילדים עוברים.
    חשוב שההורים ידעו מה קורה לילדים שלהם בבית הספר. וחשוב שאוזנם תהיה קרויה לילדיהם.
    וגם אולי כך שר החינוך שחפץ להיטיב עם התלמיים, יבדוק היטב מי הם המורים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: