הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Archive for ספטמבר, 2010

שבעת החטאים של אמצעי התקשורת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 29, 2010


השבוע שוב היינו עדים למקרה טראגי בו אמא ניסתה לרצוח את ילדיה ולהתאבד. האב שהגיע מחו"ל וכפי הנראה לא היה שותף לגידולם של הילדים טען כי "האמא אישה לא טובה" ובמקביל טען כי "היא טיפלה בילדים יפה". התקשורת בחרה להדגיש את המשפט הראשון ככותר ולא את המשפט השני ככותר. התקשורת בחרה להחדיר לתודעת הציבור כי "האמא היא אישה לא טובה". כאן בקישור הזה ב-Ynet.

ננסה להבין מה חלקם של אמצעי התקשורת בעיצוב חיינו ודעותינו בכלל ובמקרים טראגיים כאלו בפרט.

זהו מאמר המבוסס על מאמרו של פרופסור גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה אשר מתאר את שבעת החטאים של התקשורת בסיקור הפשיעה הישראלית:

1. חטא "השיפוט המהיר"

חטא בו התקשורת ומשטרת ישראל ממהרים לשפוט ולחרוץ את גורלו של החשוד. השופט המחוזי לשעבר, שלי טימן אף ציין כי החלטות שופטים מבוססות בחלקן על מה שנכתב בתקשורת ועל דעת הקהל.

זוכרים את פרשת האם שהבריחה את ילדיה לבריטניה מפחד שירותי הרווחה של עירית תל אביב. משטרת ישראל תעתעה בציבור ופרסמה חשד הגובל בהוצאת לשון הרע כי "האם ניסתה למכור את ילדיה". פרשה זו הסתיימה בקול ענות חלושה כשהכל התגלה כעורבא פרח, אבל התקשורת והמשטרה לא טרחו להתנצל על פרסום הדיבה הזה.

זוכרים את פרשת סם האונס בפרדס חנה באוקטובר 2007, בו פורסם כי בת 12 נאנסה באכזריות ע"י נערים בני 13 כנראה בעזרת סם אונס?

ומה קרה בפועל? לא אונס ולא נעליים. דוח רפואי קבע כי ה"נאנסת" כלל לא נאנסה.

עוד כשלון חקירתי של משטרת ישראל: המשטרה בטרם השלימה את החקירה "רצה לספר לחברה" ובישרה לתקשורת כי שני הנערים באו עם הילדה לביתו של אחד מהם, שם אנסו אותה לאחר שנתנו לה חומר החשוד כ"סם אונס"…

2. חטא "המקורות האינטרסנטים"

שאלתם עצמכם לפעמים:

למה יש תמונה קטנה של עורך הדין בכתבה על עבריין?

למה המשטרה מדליפה פרטי חקירה?

מדוע מעסיקים עבריינים יועצי תקשורת, יחצנים ודוברים?

מהם יחסי הגומלים בין עיתונאים למקורות המידע שלהם בתחום הפשיעה?

מה הם יחסי הגומלין למשל בין העיתונאים דוד רגב ויעל ברנובסקי לבין משרד הרווחה? מדוע לעולם אינם מפרסמים כתבות המציגות את משרד הרווחה באור שלילי?

מדוע עיתונאים מתחמקים מלסקר מחדלים של עובדים סוציאלים ועובדי רווחה בפרט?

3. חטא "הגלוריפיקציה של העבריינים"

עבריינים אמיתיים לעולם לא ישלמו מחיר כבד. במקום זאת יאדירו את שמם על חשבון העבריינים הקטנים.

את הכשל המערכתי של משרד הרווחה במקרים הטארגיים הללו מתרגמת התקשורת להצלחה כבירה. במקום להעמיד לדין עובדים סוציאלים שהתרשלו בפרשות הללו עובדי הרווחה שוב מצטיירים בתקשורת כ"עושי עבודת קודש" וככאלה שיש לתמוך בהם כאשר הם מענישים הורים אחרים וחפים מפשע ומוציאים רבבות ילדים מביתם ללא סיבה למכלאות משרד הרווחה כעונש בגין פשעם של עשרות ספורות של הורים רוצחים.

4. חטא "האינדוקציה"

חטא זה מתאר את הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן למצוא הכללות בדיווח תקשורתי על פשיעה, המעבר הקל מהמקרה הפרטי להכללה גורפת:

  • "בעלים ממוצא אתיופי רוצחים את נשותיהם…"
  • "במשפחות חרדיות רבות יש סודות אפלים על התעללות בילדים…"
  • "חד הוריות מועדות יותר לפורענות והזנחה של ילדים…" (האמא מבית שמש, האם המתעללת מירושלים והאמא שהטביעה את בנה בים, כולן נשואות)
  • "יוצאי מדינות חבר העמים הם ספקיה העיקריים של תעשית הזנות בישראל…"

ולגמרי לא במקרה "אינדוקציות" אלו הן סטריאוטיפיות ומופעלות על האחר בחברה הישראלית.

5. חטא "העיתונות החוקרת"

מתאר עיתונות שמתיימרת להיות שרלוק הולמס על מנת לייצר ספינים עוד לפני שהמשטרה הכריזה על חקירה.

האם הפוליגרף דובר אמת או שקר?

בפרשת הילדה רוז פורסמו בזמנו שתי ידיעות הסותרות אחת את השניה בנוגע לחקירתו של רוני רון בפוליגרף.

עיתון הארץ ציין כי רוני רון שיקר בבדיקת הפוליגרף.

ואילו ידיעות אחרונות טען כי דיבר אמת בבדיקת הפוליגרף.

בפרשת רצח משפחת אושרנקו מיהר עיתון מעריב לפרסם ידיעה תמוהה לפיה "קיים חשד כי הסבתא רצחה את בני המשפחה ולאחר מכן התאבדה…", וזאת מבלי שבדק את העובדות לאשורן.

6. חטא "הסטטיסטיקות הכוזבות"

"עליה בהתעללות בילדים.. עליה תלולה בהזנחת ילדים…."

אמירות כגון אלו תשמעו בסיטונאות בתקשורת והן תופסות תאוצה בשנים האחרונות.

האומנם עליה בהתעללות או שמא קיים לובי חזק במשרד הרווחה בעל אינטרסים מובהקים להוציא ילדים מן הבית למוסדות סגורים על מנת להמשיך לקבל תקציבים שמנים?

היום כל הרמת קול על ילד או העלבה או אפילו כעס נתפסים כהתעללות. היום ילד שהולך לבד לבית הספר ייתפס בעיני רבים כילד "מוזנח" בעוד שבדורנו היה נתפס כילד "עצמאי". התקשורת בשילוב יד ביד עם פקידי הסעד זורעת פאניקה בציבור על מנת לקדם אינטרסים ממוקדים של משרד הרווחה.

הנה עדות של אישה שחוותה היום שני מקרים בהם התנכל המון זועם להורים וכינה אותם "מתעללים":

"…הכל פה השתגע, התחרפנו כולם! הילד של השכנה שלי רץ לכביש אחרי שעזב לה את היד בכוח וכמעט כמעט נדרס. היא צרחה עליו ונתנה לו פליק כדי שלא יעז לרוץ שוב לכביש.

אנשים התחילו לצרוח עליה שהיא מתעללת בילד שלה וניסו להתקשר למשטרה.

חברה אחרת שלי הייתה בקניון ונדנדה את העגלה של התינוק שלה שיירדם. שתי נשים הזעיקו את כל הביטחון של הקניון כדי לעצור אותה אחרי שמכל החנויות יצאו אנשים דחפו אותה צרחו עליה והשפילו אותה נורא!

בשני המקרים הייתי נוכחת וזה פשוט נורא שהיום אי אפשר לעשות כלום בלי שיתנפלו עליך אנשים ויצרחו ברחוב- תפסנו אמא מתעללת! (מה שקרה בקניון כששתי הנשים דווחו לביטחון הם היו מזה מרוצות מעצמן שתפסו את המטורפת הבאה במקום לשים לב שרצחו אישה לפני כל הקניון. אישה שבסך הכל נדנדה את העגלה של התינוק שלה דבר די מקובל כשתינוק לא נרדם!…"

7. חטא "הפינות האפלות"

"אור השמש הינו המחטא הטוב ביותר" | השופט לואיס ברנדייס, בית המשפט העליון, ארה"ב.

חטא המתייחס לתקשורת העוסקת ב"תחקירים לייט", תקשורת שהופכת עבריינים (גם שופטים עבריינים) לסלבריטיס, תקשורת המתמסרת בקלות רבה מדי לגורמים אינטרסנטיים (משרד הרווחה והעובדים הסוציאלים) – מותירה בחושך, במעמקים אפלים באמת את הפשיעה האמיתית.

דוגמא לפינה אפלה שהתקשורת מתעלמת ממנה: הפשע המאורגן של הממסד בילדים – אלפי ילדים עוברים מדי יום התעללויות קשות כולל אונס בפנימיות משרד הרווחה, אינספור ילדים נרצחו בדם קר במחלקות סגורות בבתי חולים פסיכיאטרים, אם ע"י מתן סמים פסיכיאטרים, אם ע"י מכות כולל מכות חשמל ואם ע"י ביצוע מעשי התאבדות).

דוגמא לאור שמש מחטא שיוצרת התקשורת באופן מעוות – עדות מפי אם דאגנית שהושפעה אף היא מפני רדיפה של התקשורת את ההורים כאויבי הילדים:

"…לפני כמה ימים הבטחתי לבת שלי, בת 9, ללכת לסרט. בבוקר היא התנהגה ממש לא יפה: הציקה לאחיה סתם, התחצפה, כל דבר "לא בא לי" ו"לא רוצה", פשוט היתה בלתי נסבלת ללא סיבה. אמרנו לה שהסרט מבוטל לאותו היום. בלי להגזים, הילדה בכתה בסלון שעה וחצי על שהיא לא הולכת לסרט. בכי וצעקות. הייתי בטוחה שהרווחה בדרך. נורא פחדתי…"

תקשורת בעלת מחויבות לאחריות חברתית – צריכה להתעמק בשורשי הפשיעה וסיבותיה ולחשוף את הפינות האפלות האמיתיות.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 4 Comments »

ילדה עברה התעללות ע"י אביה ומשרד הסעד החליט להענישה על כך

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 21, 2010


לא יאומן כי יסופר.

ילדה שעברה התעללות בידי אביה, נאלצת לעבור התעללות שניה ע"י משרד הסעד הידוע לשמצה. עובדות סעד אכזריות רוצות לכלוא אותה במוסד סגור רק משום שכל חטאה היחיד היה שעברה התעללות בידי אביה.

חרב גזר הדין המזעזע של משרד הסעד מרחפת מעל ראשה ולכן היא פונה לתקשורת בבקשת עזרה, שתציל אותה מצפרניהין של העובדות הסוציאליות ופקידות הסעד האכזריות.

נציין כי מרבית הילדים הנשלחים לפנימיות משרד הסעד, מצבם הנפשי מידרדר שם, משום הניתוק מן המשפחה, מעשי האונס והתעללויות הקשות שהם עוברים בפנימיות.

צפו בכתבה הערב בערוץ 1:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

12 נערות ברחו ממוסד מסילה בשל התעללות צוות המקום

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 21, 2010


שוב בריחה של 12 נערות מן המוסד הסגור והידוע לשמצה 'מסילה' אשר במושב אורה ליד ירושלים.

המשטרה מאשימה את משרד הרווחה בכך שהוא מגלה יחס נוקשה לנערות ולכן הן בורחות משם. התעללות צוות משרד הסעד בנערות החוסות במוסד מסילה ידועה זה מכבר, לאילנה דיין סתמו את הפה בכתבה משנת 2006, וליאת שלזינגר האמיצה מעיתון מעריב פרסמה לאחרונה תחקיר על הזוועות המתחוללות במוסד מסילה, כאן בקישור הזה.

פרשה נוספת של בריחה ממושב מסילה היתה של הנערה שירן סוטירין, נערה תמימה ושקטה, ללא עבר פלילי,  שהצליחה לברוח מן המוסד האימתני הזה ולבנות את חייה בחוץ כמו שצריך, כאן בקישור הזה.

כתבה נוספת על הזוועות המתחוללות במוסד מסילה, בתחקיר ערוץ 10 משנת 2007, כאן בקישור הזה.

צפו בכתבה הערב בחדשות ערוץ 2 על הנערות הבורחות ועל עובדת הסעד טלי יוגב אשר מטייחת את ההתעללויות במוסד.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

השוק השחור של האימוצים בחו"ל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ספטמבר 6, 2010


20 אלף יורו עולה היום לאמץ ילד בחו"ל. לאן באמת הולך הסכום האדיר הזה?

ביוני 1998, היה אמור להיפתח עידן חדש בתחום אימוץ הילדים מחו"ל, שסבל עד אז מתופעות של סחר והברחת ילדים. חוק חדש קבע כי עמותות בפיקוח המדינה תהיינה אחראיות להליך, וכי המחיר לילד לא יעלה על 20 אלף דולר. בשנה האחרונה עלה המחיר מ-20 אלף דולר ל-20 אלף יורו, שהם כ-100 אלף ₪.

בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

קטעים מתוך תחקיר של יפעת גליק ומיכל גרייבסקי | 7 ימים, ידיעות אחרונות, מאי 2007

"מה שאני הולכת לספר עכשיו זה סיפור של מאפיה", מזהירה בפתח דבריה ע', אם חד הורית ממרכז הארץ, שאימצה לפני חדשים ספורים פעוטה בת שנה מאחת ממדינות אירופה. סיפורה של ע' מתחיל במארס 2006, עם פנייתה ל"טף", עמותת אימוץ המוכרת ומפוקחת ע"י המדינה, במטרה לאמץ ילדה מחו"ל. "כבר בפגישה הראשונה", משחזרת ע', "נציגת העמותה שאלה אם יש לי בעיה לשלם שוחד. פשוט ככה. בחיים לא אשכח את השאלה הזו. אמרתי לה שלא, אין לי בעיה אם זה מה שצריך לעשות כדי לקבל ילד. היא אמרה שמדובר בתוספת של כ-7,000 דולר מלבד ה-20 אלף דולר שאצטרך לשלם. היא גם אמרה שאצטרך לתת מתנות לבית היתומים שבו אאמץ את הילדה ולגורמים אחרים. ביקשה שאקנה 15 מתנות ונתנה לי רשימה מפורטת. אמרה שהם אוהבים קרמים של ים המלח, התעקשה על זה."

"שאלתי כמה זמן האימוץ ייקח, הנציגה אמרה לי שלא הרבה זמן. תוך חצי שנה גג תהיה לי ילדה. לפני שחתמתי על החוזה התקשרתי לנחמה טל, המפקחת על האימוץ הבין-ארצי מטעם משרד הרווחה, שהמליצה בחום על העמותה הזו, אמרה שהם רציניים, סמכתי על המילה שלה."

"רק אחרי שנה של המתנה, העמותה שלחה אותי למדינה באירופה כדי לראות ילדה המיועדת לאימוץ. לפני שעתילי על המטוס קניתי קרמים כמו שנתבקשתי, אבל כשנחתתי גיליתי שאין רופא שיבדוק את הילדה. הרמתי טלפון לעמותה בארץ, אבל אמרו לי שאין מה לדאוג. 'זה נחשב למקום הכי טוב שיכול להיות', השיבו. 'יהיה לך תיק רפואי מסודר, לא צריך בדיקת רופא'.

"כשהגעתי לבית היתומים כדי לפגוש את הילדה גיליתי שהיא פוזלת. לא ידעתי ממה או למה. ביקשתי בדיקת רופא, אבל נציגת העמותה הבטיחה לי בטלפון שהכל בסדר, הילדה בריאה. בדרך החוצה אמרה המלווה שאני צריכה לתת לה 200 דולר עבור בית היתומים. נתתי, היתה לי ברירה?

"בשלב הבא נתבקשתי לחזור לישראל ולהמתין. חיכיתי שלושה חדשים במקום חודש וחצי כפי שהובטח לי, ואז טסתי לשם שוב. רגע לפני, הבהירו לי בעמותה שיהיו עוד 'שימונים', שאקח את זה בחשבון. אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת עוד כסף. אולי כעונש, כשנחתתי שם שוב, לא חיכה לי המלווה. גם תיק רפואי של הילדה לא קיבלתי. רק לפני ההמראה לארץ דחפו לי ליד פנקס חיסונים. כשהגעתי לישראל בדק את הילדה רופא, ואמר שיש לה אוושה בלב ושהיא לא רואה כלום מקרוב.

"אני אוהבת מאד את הילדה שלי, לא יכולה בלעדיה, אבל אם הייתי יודעת קודם על הבעיות, לא בטוח שהייתי לוקחת אותה. מאוחר יותר יצרתי קשר עם נחמה טל. סיפרתי לה על הכל, אמרתי שלא קיבלתי תיק רפואי, אפילו שלא בדק את הילדה שלי רופא בחו"ל, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. אם היה פיקוח מתאים, אין לי ספק שכל מה שעברתי היה נחסך. זה היה כמו גיהינום".

כמו במערב הפרוע

סיפורה של ע' לא היה צריך להתרחש. ב-1 בינואר 1998 נכנס לתוקפו התיקון לחוק אימוץ הילדים הבין-ארצי, שנועד לבסדיר את התחום שעד אז היה מופקר ופרוץ. תופעות כמו חטיפה, הברחה וסחר בילדים היו דבר שבשגרה. לא פעם גורמים פליליים עטו על הורים חסרי ישע ודרשו סכומים שהאמירו למאות אלפי שקלים.

החוק החדש קבע כי הליך אימוץ ילדים ממדינה זרה ייעשה באמצעות עמותות ישראליות, שקיבלו הכרה ורשיון ממשרד הרווחה והמשפטים, וייעודן היחיד הוא פעילות זו. אותן עמותות, נקבע, הן אלו שמעתה אחראיות על כל ההליכים הקשורים באימוץ בחו"ל, ובין השאר יוטל עליהן לקבוע אם ההורים המיועדים לאימוץ כשירים באמצעות מבחני התאמה שונים; לדאוג שרופא מטעמן יבדוק את הילד המיועד לאימוץ;לקבל מידע על הילד מטעם הרשות המוסמכת של מדינת החוץ;לדאוג לאישורי כניסה של הילד ארצה וליתר מסמכי האימוץ;ללוות את הילד המאומץ בביתו החדש במשך כמה חדשים ועוד.

תמורת שירותי האימוץ בישראל ובחו"ל רשאיות העמותות לגבות עד 20 אלף דולר לילד. בדף המידע באינטרנט של משרד הרווחה מצויין שהכסף ייגבה אך ורק בישראל, ולבד מהוצאות על כרטיסי טיסה ושהייה בחו"ל, אין לשלם שום תשלום נוסף בחו"ל.

זמן קצר לאחר שחוקק החוק, החלו לצוץ עשרות עמותות, חלקן אלטרואיסטיות, שהציעו את שירותיהן באימוץ ילדים מאוקראינה, רומניה, גרוזיה, גואטמאלה, מונגוליה, בוליביה ומדינות נוספות. בשל לא מעט קשיים, כלכליים ואחרים, רבות מן העמותות נסגרו עם השנים. כיום מוכרות ע"י המדינה 8 עמותות, האחראיות על אימוצם של כ-200 ילדים מחו"ל מדי שנה, רובם מגיעים מבתי יתומים.

מדיניות האימוץ החדשה, כך קיוו כולם, תעשה סדר בתחום, אלא שתחקיר "7 ימים" חושף כי כמעט 10 שנים אחרי החוק החדש, תחום אימוץ הילדים הבין ארצי פרוץ ופרוע. תשלומים "מיוחדים" למתווכים בחו"ל, מתנות ותרומות מאולצות לבתי יתומים ושוחד לפקידים ופונקציונרים אחרים מעבר לים הפכו לענין שבשגרה כחלק ניכר מהליכי האימוץ. למרבה האבסורד, הדבר נעשה בחסות חלק מאותן עמותות ישראליות שהוקמו כדי להסדיר את הנעשה בתחום, ואמורות להיות מפוקחות ע"י משרד הרווחה. הורים רבים מעידים השבוע כי אף שהסכום המותר לגבייה הוא עד 20 אלף דולר לילד, הם הוציאו בסיכום הכללי בין 30 ל-40 אלף דולר.

אבל זה לא הכל. רבים מההורים המאמצים, שמלינים על העדר פיקוח על העמותות הישראליות המדוברות, מספרים על סחבת ארוכה ומתישה בהליך האימוץ, הרבה מעבר למה שהובטח להם בהתחלה, על נסיעות חוזרות ויקרות לחו"ל בלא תוצאות, שהיות במדינות שבדיעבד התברר כי אינן מתירות כלל אימוץ מתחומן, והליך שכרוך בעוגמת נפש רבה.

המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר

בתחילת שנת 2007 התכנסה הועדה המיוחדת של הכנסת לפניות הציבור לדיון בנושא אימוץ ילדים בחו"ל. יו"ר הועדה, ח"כ סופה לנדבר דרשה לדעת מי בודק את התהליכים של האימוץ באמצעות העמותות הללו. העמותות הישראליות טענו כי המאמץ הישראלי רוצה את הילד המושלם, את הילד היפה ביותר, הבריא ביותר, הקטן ביותר.

לנדבר אמרה כי מה שעלה באותה ישיבה הוא רק קצה הקרחון. "המצב מבהיל ומתנהל כמו במערב הפרוע. מתלונות שהגיעו אלי מצטיירת תמונת מצב חמורה אודות המתחולל מאחורי הקלעים בתחום האימוץ הבין ארצי. זו תעשיה של כסף שחור שההורים המאמצים צריכים ליטול בה חלק. הם צריכים לשלם שוחד למתווכים בחו"ל, לשמן שופטים, לרפד במתנות מנהלי בתי יתומים. רשויות הפיקוח לא עושות דבר כדי למנוע את זה. הן מודות שהן יודעות אבל מעדיפות לעצום עיניים. אני רוצה לדעת איפה משרד הרווחה כשצריך אותו? למה הוא לא מפקח? מישהו צריך לעשות כאן סדר בבלגאן", היא אומרת.

משמנים ומצ'פרים

ב' ו-ת', בני זוג בשנות ה-50 לחייהם, ניסו במשך שנים להביא ילדים לעולם ולא הצליחו. לפני 3 שנים פנו לעמותת "הילד הצוחק". קודם לכן ערכה ת' תחקיר קצר באינטרנט, שהעלה כי לעמותה רשיון מטעם משרד הרווחה. תחושת הבטחון שלה גברה כשקראה באתר העמותה כי המנהלת והמייסדת היא ד"ר רימה שבכר, רופאה פסיכיאטרית. "הפגישה הראשונה במשרד העמותה היתה טובה", מספרת ת'. שאלנו איך הם מתאימים ילד לבני הזוג ואמרו לנו שיהיה בסדר, יש נציגים בכל מקום, העסק עובד כמו שעון. ברגע שיש ילד מתאים, אמרו, אנחנו מקבלים מידע עליו ונוסעים למדינה שבה הוא נמצא. בטחנו בהם. חתמנו על חוזה התקשרות עם העמותה, שהתחייבה ללוות את כל התהליך, ושילמנו מקדמה של 6,000 דולר.

בני הזוג מספרים כי לפני שיצאו לדרך הסבירו להם בעמותה שיש דבר אחד שעליהם לדעת: מתווכי האימוץ בחו"ל אוהבים מתנות. "תצטרכו לקנות בדיוטי פרי קרמים שונים, רצוי כאלה מים המלח עם סגולות ריפוי מיוחדות. המארחים פשוט אוהבים את ים המלח", נאמר להם.

גם בני משפחת ד', שביקשו לאמץ ילד בחו"ל באמצעות עמותת "הילד הצוחק", אומרים שנדרשו ל"תוספת הכרחית". "אמרו לנו שיהיו שימונים, צריך לשלם לגורמים בחו"ל, ואפילו בבית המשפט", אומר אחד מבני הזוג.

"הסבירו לנו שיש תחרות שנגרמת על ידי הורים ממדינות אחרות, מעין מכרז. אם אנחנו לא נרפד בכסף את מי שצריך, סוכנים מארצות אחרות יעשו את זה ויזכו בילד. היה ברור שצריך לתת מתנות כדי לקבל את הילד. לנו זה נראה כמו בתחום השתלות האיברים בחו"ל: לא חוקי – אבל מי שרוצה ילד, חייב לעמוד בתשלום הזה".

הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה

זוג שאימץ ילד באמצעות עמותת "הילד והוריו" שמאוחר יותר קרסה והמנכל שלה דורון אילני התאבד, מספר כי "במהלך השהות ברומניה הוצאנו כ-2,000 דולר על מתנות לעובדת הסוציאלית ולרופאה".

העדויות על שוחד ומתנות בחו"ל אינן נגמרות. במכתב ששלחה לח"כ לנדבר מגוללת אם מאמצת את שעבר עליה בארץ ובחו"ל. "העמותה שבאמצעותה אימצתי עבדה עם סוכן מקומי בחו"ל, שתפקידו היה לפגוש את המאמץ בשדה התעופה וללוותו לאורך כל הדרך", כתבה. "שכרו העיקרי של הסוכן היה 'צ'ופרים', שירותים שונים במחיר מופקע במושגים המקומיים, משהו בדומה ל'טיפים' של מלצרים. למשל, גבו מאיתנו עבור השכרת חדרים תעריף יומי שגובהו שכר חדשי ממוצע במושגים המקומיים".

כדאי לזכור כי שבחו"ל המאמץ תלוי לחלוטין בסוכן המקומי, ולכן לא ניתן לסרב. נציגי העמותה תמיד יכולים להגיד שלא ידעו אפילו אם הכל נעשה בברכתם. דרך נוספת לתגמל את הסוכן על חשבון המאמץ היא הנחיה להזמינו לארוחה ולבילויים בחו"ל, מה שעלול להגיע לסכומים נכבדים".

אחת ממנהלות העמותות שאיתה דיברנו מספרת כי תשלום לצורך "שימונים" של שופטים ופקידים אחרים בחו"ל הוא יותר ממקובל. "לכל עמותה יש סוכן מקומי שאיתו עובדים ולו משלמים", היא מספרת. "מה הוא עושה עם הכסף הזה? אני לא צריכה להתעסק בשאלות האלה…"

עובדת משרד הרווחה נחמה טל: "אתם קוראים לזה שוחד ואני קוראת לזה תשלומים…"

רבים מההורים המאמצים שותפים לדעה כי משרדי הרווחה והמשפטים, שתפקידם לפקח על עמותות האימוץ, לא עושים את מלאכתם נאמנה.

נחמה טל, המפקחת הארצית על תחום האימוץ בחו"ל מטעם משרד הרווחה, נשאלה אם במסגרת הליך האימוץ בחו"ל נעשה שימוש בשוחד. היא השיבה:"כן, זה תהליך שעולה המון כסף…את אומרת שוחד, אני אומרת תשלומים".

"תינוק הוא כמו מקרר", אומרת נחמה טל

במשרדה בירושלים חוזרת טל באוזנינו על אותו דימוי. "תינוק", היא אומרת, "הוא כמו מקרר. כמו כשאתן קונות מקרר ומבררות על המחיר, החברה והאחריות, ככה ההורים צריכים לברר בעצמם על כל עמותה, לבחור ולשאת בתוצאות".

"את לא זו שאמורה לפקח על העמותות?", שאלנו."אני לא ממליצה לאף הורה לאיזו עמותה לפנות. הם בוחרים, הם יישאו בתוצאות", השיבה נחמה טל, עובדת משרד הרווחה שחיה על חשבון משלם המיסים ואמורה לפקח על העמותות למרות שבפועל היא לא עושה כן.

קישורים נוספים:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »