הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

ניתן לתבוע פקידת סעד על רשלנות אישית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- מאי 30, 2010


לנוכח התופעה הנרחבת בה קיים ריבוי מקרי רשלנות של פקידי סעד ממשרד הרווחה, מקרים בהם הוציאו ילדים מן הבית שלא לצורך וגרמו להם נזקים משמעותיים עקב הניתוק מן המשפחה, או לחילופין פקידי סעד שהתעלמו ממצב סיכוני אמיתי בו היו שרויים ילדים ועקב כך הילדים נפגעו בידי האחראים עליהם, נשאלת השאלה,

האם ניתן להגיש תביעת נזיקין אישית נגד עובד ציבור, בכלל זה עובד סוציאלי ממשרד הרווחה שהתרשל במילוי תפקידו?

התשובה חיובית, ניתן לממש אחריות של עובדי ארגון ממשל ציבורי באמצעות בית המשפט.

סעיף 7א' בפקודת הנזיקין קובע כי:

"…לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור…"

רוצה לאמר, חסינות של עובד ציבור, לא תחול באם המעשה נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. הסייג מעמיד דרישה של יסוד הנפשי הנדרש לשלילת החסינות והוא כי המעשה נעשה ביודעין, לצד כוונה לגרום לנזק, או לחילופין אדישות לאפשרות גרימתו במעשה.

במהלך השנים האחרונות מקובל לתבוע את הארגון הציבורי בלבד ולא את האנשים שפעלו בצורה בלתי נאותה. מבחינת טובת הצבור לדרך זאת יש שני חסרונות:

1. כאשר הארגון מפסיד במשפט ומשלם פיצוי על נזק, מי שנושא בעלות הפיצוי הוא הצבור, שמתקציבו יורד סכום הפיצוי לאדם שנפגע

2. האנשים שגרמו לנזק אינם מקבלים היזון חוזר שלילי למעשיהם.

מסקנה: הדרך של תביעת הארגון הציבורי אולי מאפשרת לנפגע לקבל פיצויים מהירים יותר אבל מבחינת הצבור עדיפה הדרך של תביעה אישית של עובד ציבור, כי היא מייצרת הרתעה מפני מעשים לא נאותים.

מקרה א' – יואל לוביאנקר שתבע את עובדי מס רכוש

מתוך אתר התנועה למען איכות השלטון בישראל

תכליתו וההצדקה לקיומו של כל ארגון בממשל הציבורי הינם להעניק לאזרחים שירות מסוים. ישנם אנשים המועסקים בממשל הציבורי אשר מקלים ראש ומזלזלים בתפקיד השירות לציבור המוטל עליהם.

לעתים (קרובות מידי בישראל) גורמים אנשים אלה אף לנזקים כספיים ממשיים לציבור, אותו הם אמורים לשרת, או לארגון המעסיק אותם.

בישראל אין הממשל נוהג למצות את הדין עם אותם אנשים המסבים נזקים לארגון הציבורי בו הם מועסקים, ואף נוטה להגן עליהם כאשר הציבור הרחב אשר ניזוק על ידם מנסה להגיש תביעה נגדם בבית המשפט.

המצב בישראל בענין נשיאה באחריות לתוצאות התנהלות בלתי נאותה רחוק מלעודד, מה שמדגיש את הצורך בכך שעל הציבור להתגייס למאבק על כך שתהיה נשיאה אמיתית בתוצאות התנהלות בלתי נאותה של האנשים המועסקים בשירות הציבורי.

האירוע הבא התרחש בשנת 1986, ומדגים מה בכוחו של אזרח לעשות.

בעקבות תביעה שהגיש אזרח נגד פקידים במס-רכוש קבע שופט בית משפט השלום בתל-אביב, נתן עמית: עובדי צבור חייבים באחריות לרשלנותם.

ליואל לוביאנקר, תושב תל-אביב, יש חלקות אדמה. יום אחד הופתע לקבל הודעה ממס רכוש, לפיה השומה שעליו לשלם היא 2,472 שקל לכל מ"ר. לוביאנקר מיהר למשרדי מס רכוש, כדי לברר, אולי נפלה כאן טעות. לגבי חלקה אחת טען לוביאנקר, כי כעת היא אינה ברשותו, כיוון שהופקעה על ידי העירייה. החלקה השנייה נמצאת לדבריו, באזור המיועד לתכנון מחדש; הקרקע בו הוקפאה, ועל כן אין חובת תשלום מס. בנוסף לזאת – בעל המחצית השנייה של אותה חלקה נדרש לשלם – ושילם- סכום נמוך בהרבה ממה שנדרש מלוביאנקר. לתדהמתו, הייתה תשובתם של שני פקידי מינהל מס רכוש, חיים מאירי ויצחק בר ( שנפטר בינתיים ), זהה: "השומה נראית לנו סבירה בהחלט".

לוביאנקר לא ויתר ופנה לועדת ערר. זו הורידה את שווי החלקות לצורך חישוב המס מ- 2,472 שקל ל- 700 שקל למ"ר. בעקבות זאת הגיש לוביאנקר לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה אישית נגד שני הפקידים.

בתביעתו טוען לוביאנקר, כי פקידי מס-רכוש לא קראו כלל את השגותיו, לא דנו בנימוקים והתרשלו באופן חמור בתפקידם. עוד נאמר בכתב התביעה, כי התנהגותם של הפקידים מהווה זלזול בתפקידם ולעג לסדר הציבורי.

פרקליטות מחוז תל-אביב ביקשה מבית המשפט למחוק את התביעה על הסף שכן, לטענתה, אי אפשר לתבוע אישית פקידי מדינה, מאחר ומעמדם הינו מעמד שיפוטי ויש להם חסינות. טענה זאת נדחתה על ידי בית המשפט. השופט נתן עמית קבע בפסק דין עקרוני, כי עובדי ציבור חייבים באחריות לרשלנותם.

בית המשפט חייב את שני פקידי מס-רכוש ( ובמקרה של בר, את עזבונו ) לשלם אישית, פיצויים על רשלנותם, ובנוסף לכך חייבם לכסות את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.

מענין לשים לב לכך, שעורך הדין שייצג את מר לוביאנקר לא בחר לתבוע את המדינה, כפי שמקובל כיום בפרקטיקה המשפטית, אלא את העובדים עצמם. כמו כן, חשוב לציין שבית המשפט לא קבל את טענת הפרקליטות על כך שלעובדים יש חסינות, וקבע כי עובדי ציבור חייבים באחריות אישית לרשלנותם, ומשזו הוכחה, כל שנותר הוא רק לאמוד את הנזק שנגרם עקב כך ולחייבם בפיצויים נאותים.

מקרה ב' – פקידת הסעד עינת צור נדרשה לתשלום פיצויים עקב רשלנותה

פקידת הסעד עינת צור נתבעה באופן אישי יחד עם פק"סית אחרת בשם רות פרל לשלם פיצויים לאב גרוש עקב רשלנות מצידן. בית המשפט פסק לטובתו וחייב אותה בתשלום נזיקין על סך 17,800 ₪.

נציין אף כי העובדת הסוציאלית עינת צור הורשעה בשנת 2003  בתאונת פגע וברח. בגזר הדין נכתב:

"…פגעה הנאשמת בשני הולכי רגל, שהיו על מעבר חציה והיא גרמה להם חבלות. הנאשמת הגם שהיתה מעורבת בתאונה, כאמור לעיל, נטשה את המקום, בלא למסור את פרטיה לנפגעים ובלא להגיש להם עזרה…מזירת התאונה נסעה הנאשמת לביתה. ברם, זמן קצר לאחר הגעתה הביתה, הדביקו אותה שוטרים, שחשו ללכוד את הנאשמת, על פי פרטי מכוניתה שנמסרו על ידי עוברים ושבים…"

מקרה ג' – נפגעת רווחה נגד עובדת סוציאלית בכוכב יאיר

בשנת 2008 תבעה יעל שרר באופן אישי את מנהלת לשכת הסעד בכוכב יאיר, הגב' בלהה אגוזי, אשר בשל אדישותה גרמה נזק למטופלת. נשיאת בית המשפט המחוזי, הילה גרסטל הסירה את חסינותה של עובדת הציבור וקבעה כי ניתן לתבוע באופן אישי עובדת סוציאלית שהתרשלה בתפקידה – תיק א. 07-09-3129

סיפורה של יעל שרר כאן בקישור הזה

קישורים נוספים:

4 תגובות to “ניתן לתבוע פקידת סעד על רשלנות אישית”

  1. בית המשפט המחוזי מרכז

    ת"א 07-09-3129
    לפני: כב' השופטת הילה גרסטל, נשיאה

    המבקשות: 1. בלהה אגוזי
    2. מועצה מקומית כוכב יאיר

    נ ג ד

    המשיבה: פלונית

    המשיב הפורמלי: אלמוני

    החלטה

    לפני בקשה לדחיית התובענה נגד מבקשת 1 על הסף (להלן – "הבקשה").

    1. רקע:
    (א)המשיבה הגישה תביעת נזיקין נגד המשיב הפורמלי (להלן:-"האב") ונגד המבקשות בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתעללותו המינית בה ובשל אי מתן טיפול ראוי מצידה של מבקשת 1 (להלן:-"המבקשת"), שהועסקה אותה עת כמנהלת הלשכה לשירותים חברתיים במחלקת הרווחה על ידי מבקשת 2 (להלן:-"המועצה").

    (ב) האב והמבקשות הגישו כתב הגנה. המבקשות טענו בכתב ההגנה, בין היתר, להתיישנות התביעה וכן עתרו לדחייתה או למחיקתה על הסף. המבקשות שלחו הודעה לצדדים שלישיים, לגבי רחל לוין איגר מלשכת הרווחה המחוזית ולמשרד הרווחה.

    (ג)המבקשות הגישו אף בקשה לדחיית התובענה על הסף, זו הבקשה דנן ולאחר שהוגשו התגובות – הגיעה העת ליתן החלטה.

    2. טענת הצדדים:

    (א) המבקשות טוענות בבקשה שהמבקשת הועסקה על ידי המועצה במועדים הרלוונטיים וכל פעולותיו נעשו שלא בזדון, ביודעין או תוך כוונה לגרימת נזק למשיבה ועל כך על פי סעיפים 7א ו- 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:-"הפקודה") לא קמה חבות אישית נגדה שכן זכאית היא לחסינות.

    (ב) המשיבה טוענת בתגובתה שסעיף 7א(א) לפקודה אמנם מקנה חסינות לעובד ציבור אך מצוי בו סייג להפעלת הוראת חסינות אותו יש להפעיל בענייננו, עת נהנה המבקשת בשוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק למשיבה.

    (ג) המשיבה טוענת עוד שבהתנהגותה של המבקשת, שנמנעה מעריכת תיעוד תוכן פגישותיה עם המשיבה והוריה, פרט לתרשומת אחת, ובחרה שלא לפנות למשטרה וזאת לאחר שהכינה את המשיבה לחקירת ילדים לצורך פנייה למשטרה, לא ערכה מבדקים פסיכולוגיים למשיבה כפי שהמליצה ולאחר שעברה המשיבה עם אמה למקום מגורים חדשה פסקה מלעקוב אחר מצבה ואף לא עדכנה את שירותי הרווחה במקום המגורים החדש בדבר מצב המשפחה.

    (ד) המבקשות טוענות בתגובתן לתגובת המשיבה שאין כל רלוונטיות לשאלת האחריות בנזיקין, בה דנה המשיבה בתגובתה, כאשר עסקינן בחסינות עובד ציבור ובעיקר לאחר שהמועצה אישרה שהמבקשת הועסקה על ידה במועדים הרלוונטיים ואף הצטרפה לבקשה תוך הבטחה שתישא בכל פיצוי, אם כזה ייפסק, בגין חבותה של המבקשת. המבקשות ממשיכות וטוענות שמשלא טענה המשיבה לחוסר תקינותה של הודעת הכרה זו במבקשת, דין הבקשה להתקבל.

    האב בתגובתו הותיר ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

    3. דיון והכרעה:
    לאחר שעיינתי בבקשת הדחייה, בתגובת המשיבה ובתגובת המבקשות לתגובה החלטתי לדחות את הבקשה.

    (א) סעיף 7א לפקודה מורה באילו מקרים תוקנה חסינות לעובד ציבור, וזו לשונו:

    "7א. חסינות עובד הציבור.
    (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרוס נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.
    ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.
    (ג) החסינות לפי סעיף זה תחול גם על מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע המעשה נושא התובענה."

    (ב) הרציונל שניצב בבסיס סעיף 7א(א) לפקודה, אליו מצטרף סעיף 7ג לפקודה, הוא הגנה על עובדי ציבור מפני אחריות בנזיקין על מעשים שנעשו במסגרת מילוי תפקידם, כדי למנוע הרתעת יתר ועיוות בשיקול דעתם. דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס"ג – 2002 (להלן:-"הצעת החוק"), מבהירים את תכליתו כהכרה במעמדם המיוחד של עובדי הציבור ורצון להרחיב את ההגנה עליהם גם למקרים בהם לא פעלו באופן זדוני, אלא לחייבם בנזק אך במקרים בהם פעלו ביודעין מתוך מטרה לגרום נזק או מתוך אדישות לאפשרות זו. שיקול נוסף הוא כלכלי, היינו להטיל את חובת הפיצוי על הגוף בעל היכולת הכספית ובעל המנגנון לו היכולת למנוע את הנזק. יחד עם הרצון בהרחבת ההגנה הניתנת לעובדי הציבור, בהצעת החוק נאמרו הדברים הבאים:

    "…עם זאת לא ניתן להסתפק רק בהקניית חסינות לעובדי ציבור ויש להשלים את ההסדר משני היבטים: הראשון, דאגה לכך שהנפגע מפעולת עובד הציבור יזכה לפיצוי, והשני, מניעת אדישות של עובד הציבור לדרך פעולתו, לאחר שהוסר החשש מפני תביעה אישית בנזיקין". (ההדגשה שלי-ה.ג.)

    (ג) בענייננו, לבקשה צורפה הודעת המועצה, החתומה על ידי יועצה המשפטי, מר אלון אשר, בה מבוקשת ההכרה בחסינות המבקשת כעובדת מטעמה. המועצה אף הצהירה שתישא בכל פיצוי שיפסק במידה ותחויב המבקשת בתום ההידיינות המשפטית. אלא שבכך לא די, שהרי יש לבחון אם המבקשת נהגה כאמור ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

    (ד) משכך, יש לבחון האם נטען בכתב התביעה שהמבקשת פעלה במעשיה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.

    בכתב התביעה נטען שהמבקשת נהגה בשוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק. בסעיף 21 לכתב התביעה מפרטת המשיבה את טענותיה נגד המבקשת, שרובן ככולן, מופנות כלפי הדרך בה טיפלה במשיבה במסגרת עבודתה כעובדת סוציאלית ובכללן – הימנעות מעריכת ברור מקצועי לנוכח דיווח על חשדות למעשים מגונים, אי זימונם של מומחים לנוער שיעריכו את מצבה של המשיבה, עריכת עימות יזום בין האב למשיבה שהחמיר את מצבה הנפשי, הימנעות מתיעוד המפגשים והשיחות שנערכו עם המשיבה, חוסר מעקב אחר יישום המלצותיה והעדר מעקב על אופן הטיפול במשיבה בידי רשויות הרווחה במקום מגוריה החדש, ולבסוף – אי פנייתה של המבקשת למשטרה.

    (ה) כאמור, גרסתה העובדתית של המשיבה מתבססת על כך שהמבקשת פעלה בשוויון נפש לאפשרות גרימת הנזק לה, וטענה מעין זו, יש בה, לטעמי, כדי למנוע מהמבקשת, בשלב מקדמי זה, הגנה בנזיקין כעובדת ציבור, על דרך של סילוק התובענה נגדה על הסף.

    (ו) מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח דברי הביקורת הנוקבים, בלשון המעטה, שנאמרו בהכרעת הדין מיום 16.6.02 בתיק הפלילי על דרך טיפולה של המבקשת במשיבה, ואביא מקצתם:

    "אין זה ממנהגי להעריך תפקודו ואופיו של עד כשאין הדבר דרוש להכרעה בעניין בו מעיד העד.

    ואולם בעניינו, הדבר נדרש הן לצורך ההכרעה והן משום שמוצאת אני כי מחובתי להביע ולו מורת רוח מאופן הטיפול של בלהה בתלונה שהועברה אליה ובפרט נוכח עובדה שהיא עדין משמשת בתפקיד מנהלת מחלקת הרווחה בישוב כוכב יאיר.

    … אמירותיה אלה של בלהה אינן מתיישבות עם חומר הראיות ולצערי אף לא עם תפקידה והאמון הניתן בה בעת מילוי תפקידה.

    …אכן מי שאינו מסוגל למלא תפקיד חשוב, קשה ותובעני זה אולי ראוי שלא יעשה כן כלל, ולא ישלה את הסביבה הנותנת בידיו אמון רב כי הוא מבצע תפקידו."

    בנסיבות אלו, המתוארות הן בכתב התביעה הן בהכרעת הדין, נראה שיש לאפשר למשיבה להוכיח טענותיה האם אכן נהגה המבקשת בשוויון נפש, ולצורך כך לאפשר שמיעת עדויות והבאת ראיות, ועל כן אין במקרה דנן הצדקה למחיקת התביעה נגד המבקשת על הסף.

    4. סוף דבר: אני דוחה את הבקשה.
    המבקשת תשא בהוצאות המשיבה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

    המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"ב הצדדים לבקשה בדואר רשום.

    ניתן היום, י"ג אייר תשס"ח (18 מאי 2008) בהעדר הצדדים.

    ________________________
    הילה גרסטל, שופטת – נשיאה

  2. אינפורמציה חשובה ביותר! ראוי שהציבור ידע כי גם עובדי הציבור אחראים למעשיהם, ולא רק הרופאים. הרשלנות נוגעת לכל תחומי חיינו ולפעמים החלטה שגויה של עו"ס מביאה לפגיעה נפשית חמורה יותר מהחלטה שגויה של רופא.

    • רות said

      הייתי מוסיפה גם לשון הרע ודיבה .מידיעה ברורה שהן בד"כ משקרות .
      הצעה לכל נפגעי הרווחה להתקיף את המערכת בתביעות.אם אין ברירה גם בתביעות קטנות

  3. יעק שורץ said

    נכבדיי,
    פקידת סעד שפועלת לטובת אישה בגירושין שלא ברצון הבעל היא עוברת על חוקי המדינה וחוקי הדת ופועלת נגד ילדי האשה ונגד הבעל ונגד המשפחה והילדים.
    העבירה הפלילית היא פגיעה ברגשות הדת,גרימת סבל ועוני והתעללת משפטית,חוק חזקת הגיל הרק הוא עבירה פלילית.
    צריך ועדת חקירה לכך שהמערכת הסוציאלית עושה הכל בשביל להפריד בין בני זוג במרמת הרווחה והפרדה בין הורים לילדיהם.כל זה הקום לפעול לשלום בית.
    תתעוררו,המדינה חייבת לפעול על פי חוקי הדת והתורה שלה,לחייב גבר להיפרד מאשתו ומילדיו זו שואה למדינה ולמשפחה ואסון לגבר.
    מי שלא עבר לא יבין.
    המדינה אם רוצה רווחה צריכה לדאוג לתקן ולא לחבל,לפעול כחוק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: