הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Archive for פברואר, 2010

מעצמת העובדים הסוציאלים מתחזקת בעוד הרפואה בישראל קורסת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 25, 2010


צפיפות באחד מבתי החולים בארץ - מיטות עמוסות חולים במסדרון

החודש קראנו בתקשורת כי מספר בתי חולים סגרו את שעריהם לחולים בשל עומס עבודה אדיר על הרופאים שאינם יכולים לעמוד בקצב הגובר והולך של החולים המגיעים אליהם.

השבוע נסעתי לבקר אישה מבוגרת חולה המאושפזת באחד מבתי החולים בארץ. כשהגעתי למחלקה מצאתי אותה שוכבת במיטה במסדרון בשל חוסר מקום בחדרים, כולם מלאים עד אפס מקום. היחס של הרופאים היה אדיב ומקצועי אך הצפיפות איומה והרופאים רצים מחולה לחולה.

איך יתכן שמקצוע כל כך חיוני כרפואה סובל מהזנחה תקציבית פושעת של משרד האוצר, בעוד שמקצוע העבודה הסוציאלית, מקצוע מיותר, חסר תכלית ורווי באבטלה סמויה נהנה מתקציבים שמנים על חשבון משלם המיסים?

כמעט בכל בית חולים תמצאו בנינים שלא הסתיימה הבניה שלהם בשל מחסור בתקציב בעוד שמבנים מפוארים של לשכות סעד מעטרים כל פינה בארץ.

5 מיליארד ₪ מוזרמים מדי שנה על חשבון משלם המיסים למוסדות סגורים של משרד הרווחה, במקום לטיפול ילדים בקהילה, עלות שהיא שליש מעלות אחזקתם בפנימיות.

לשכת הסעד ברחובות - בניין מפואר בסגנון הייטק, בזבוז כספי מדינה

שימוש בילדים כמגן אנושי

כשם שחמאס במבצע עופרת יצוקה ניצל ילדים חסרי ישע כמגן אנושי, כך מנצלים העובדים הסוציאלים את ילדי ישראל כמגן אנושי על מנת להסוות את תפקודם הלקוי ומשתמשים בילדים הנרצחים כמנוף להגדלת תקני כח האדם האדירים שלהם. מרבית הילדים שנרצחו, מתו בזמן שהעובדות הסוציאליות, אשר נהנות מאבטלה סמויה ישנו טוב בלילה או שתו תה וקפה בין שיחת רכילות אחת לשניה.

בשנת 2009 נוספו ל-7,000 העובדים הסוציאלים, אשר עובדים כל אחד בממוצע כ-75% משרה עוד 220 תקנים חדשים. השכר הממוצע של עובד סוציאלי ברשויות המקומיות ליחידת עבודה (משרה מלאה) עמד בשנת 2008 על 9,592 ₪ לחודש. עובדת סוציאלית עולה בממוצע 130,000 ₪ לקופת המדינה בשנה. 7220 עובדים סוציאלים אוכלי חינם שותים למשלם המיסים  7220 כפול 130,000 ₪ ~ 940 מליון שקל. ובסיכום כולל, מעל 900 מליון ₪ מוזרמים מדי שנה רק למשכורתם של העובדים הסוציאלים, על חשבון משלם המיסים.

בשל תפקוד לקוי של משרד הסעד, קבלת ההחלטות שלו בדבר הוצאת ילדים מהבית שרירותית ורשלנית ביותר. מצד אחד הוא מרחיק מהבית ובכמויות אדירות ילדים ממשפחות נורמטיביות אך מיעוטות יכולות ומצד שני מתרשל באיתור ילדים השרויים בסכנה אמיתית, ומשתמש אחר כך במותם הטראגי על מנת לחזק את הונו וכוחו הפוליטי.

שרונה קאפח, סיכנה את בריאותה של אישה מבוגרת וכמעט הרסה משפחה

חלוקת תקציבים כושלת בין משרדי הממשלה

הקצאת משאבים מיותרת לעובדים סוציאלים באה על חשבון תקציבים למשרדים אחרים, כגון משרד הבריאות. המחסור החמור ברופאים וציוד רפואי גורם לרופאים לעבוד שעות נוספות ללא גבול ובכך לבצע טעויות קריטיות בחולים עד כדי מוות. כך יוצא שבנוסף לכך שעובדים סוציאלים אינם מצילים ילדים וגורמים נזקים קשים לילדים הכלואים במוסדות, הם אף גורמים בעקיפין למקרי מוות בבתי החולים, בכך שהם נוגסים מנתח תקציב המדינה המיועד לבתי החולים.

כמה אירוני הוא המקרה הבא:

מורה בשם שרונה קאפח מבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל אשר כשלה בהתמודדות עם ילדה בגן חובה, דיווחה בזדון דיווחי שווא לפקידת סעד, תוך ניצול לרעה של כח המשרה שלה וניצול לרעה של החוק. קאפח, שרצתה לחפות על הכשלים שלה, ניסתה לבנות תיק פלילי כנגד האם ובתה, טענה בפני פקידת הסעד כי "קיים חשד סביר" שהילדה עוברת "התעללות מינית בבית". שרונה קאפח, אישה חסרת סבלנות, כוחנית ואימפולסיבית, שהבנתה בילדים לוקה בחסר, כמעט הרסה משפחה שלמה.

העובדת הסוציאלית התקשרה לסבתא, אישה מבוגרת שעברה זה לא מכבר ניתוח לב פתוח. הסבתא נבהלה מאימת העובדת הסוציאלית והובהלה לקופת החולים בשל לחץ בחזה ופרפורים בלב. שרונה קאפח, אשר ביזתה אף את מערכת החינוך בה היא עובדת, סיכנה את בריאותה של אישה חולת לב וגרמה כמעט לאסון ולפירוק משפחה. העובדת הסוציאלית, לא זו בלבד שמאיישת משרה מיותרת בלשכת הסעד בגבעת שמואל, היא אף הוסיפה עוד עומס עבודה לרופאים שממילא עמוסים לעייפה, בכך שהתרשלה בתפקידה, פעלה ללא שיקול דעת ויצרה קשר עם אישה מבוגרת חולה, ללא שקיבלה על כך אישור.

מוטי וינטר, עו"ס מדושן עונג, מנהל האגף לשירותים אישיים וחברתיים

מתאם מובהק בין מספר העובדים הסוציאלים לרמת העוני

עבודה סוציאלית – מקצוע לא יצרני אשר מוריד את רמת התל"ג במשק. עובדי הרווחה מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות.

היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם “ההומאניטריזם וזכויות האדם”… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.

בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך.

מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990-2002 מראה כי בשנים הללו חל גידול של כ-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה לתחילת התקופה וגידול זה הינו גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים האקדמאים במשק בשנים הנדונות.

אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם?

בזבוז אדיר של כספי משלם המיסים.

מדוע משרד האוצר אינו משקיע במקצועות יצרניים כהנדסה ומדעים כדי להעלות את רמת התל"ג ולהוריד את רמת האבטלה במשק ובמקצועות קריטיים כרפואה ובמקום זאת מזרים משאבים אדירים לאלפי עובדים סוציאלים מיותרים?

הרי בסופו של דבר אנשים עניים צריכים כסף ולא עובדת סוציאלית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

הודעה לקוראים – שרית הופמן

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 21, 2010


כל מי שנפגע מפקידת הסעד שרית הופמן מנתניה, פנו אלינו במייל לצורך קבלת יעוץ ראשוני ואיסוף תיעוד על הגברת הנאלחת הזו:

myfamilythoughts@gmail.com

שרית הופמן הצהירה לפני כשנה כי:

"…חצי מההורים במדינה אינם ראויים לגדל את ילדיהם. אין ביכולתנו לטפל בכולם אבל אנו עושות את המקסימום לטפל בכמה שיותר משפחות. נושא הקידום האישי שלנו וכמות המשפחות שאנו מחנכות לא אמור לעניין אף אחד.כדאי שתפנימו שמי שאינו משתף עימנו פעולה אין סיכוי שנשאיר את ילדיו אצלו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , | 2 Comments »

ילדיי רוסקו לרסיסים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 20, 2010


תושב גבעת שמואל הגיש תביעת ענק נגד העירייה, בדרישה לפצותו ב-95 מליון שקל. לטענתו, דוח שהגישה לשכת הסעד לבית המשפט הוביל למאסרו ולפגיעה קשה בילדיו, שנותרו עם אימם פגועת הנפש. "במחי יד נהרסו חיי נער וילד רך בימים, חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור של ילדיי ובכך נמנעה מהם האפשרות להתקדם", הוא טוען. העירייה: נגיב בבית המשפט.

אבישג בדש-זברו | ידיעות בקעת אונו

אב לארבעה מגבעת שמואל תובע 95 מליון שקל מהמחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל ומהרשות עצמה, כפיצוי על התנהלותם בעניין משפחתו בעבר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, ונוסחה ע"י התובע עצמו.

לפי התביעה סיפק אגף הרווחה בגבעת שמואל דוח סוציאלי בלתי אמין לבית המשפט, כאשר זה עמד לגזור את דינו אם ירצה את עונשו בכלא או בעבודות שירות. בעקבות דוח זה, נטען, השתנו חייהם של כל בני המשפחה באופן טראגי, ותוצאותיו ממשיכות ללוות אותם.

"אפשר לקרוא לתביעה זו מכתב מצמרר, כאשר במחי יד נהרסו חייהם של נער וילד רך בימים, שהיו אמורים להתפתח ולפרוח. הנתבעות חתכו עם סכין חדה את חבל הטבור ובכך נמנעה מהילדים אפשרות להתקדם, להתפתח ולחיות", כתב האב בתביעתו.

התעלמות פושעת

לפני כשנתיים הסתבך האב בפלילים והועמד לדין בפרשת מרמה. לפני גזר הדין ביקשה השופטת דוח סוציאלי על מצב משפחתו מאחר וחששה לגורל ילדיו הקטינים בעת שירצה את עונשו בכלא. מהות טענתו של האב כעת, בתביעתו, היא שעל אף שהמצב בבית היה קשה – עם שני קטינים ואמם הסובלת ממחלת נפש – הציגו עובדי הרווחה דוח שממנו עלה כי המצב בבית טוב ויציב. בעקבות זאת החליטה השופטת לשלחו לכלא במקום לעבודות שירות, והדבר הוביל לפירוק המשפחה ולפגיעה חמורה במצבם הנפשי של הילדים. כך נטען בתביעה: "הדוח הסוציאלי הינו דוח שקרי ומגמתי שנכתב ונערך לבית המשפט העליון ביודעין ובזדון, ומתוך כוונה לגרימת נזק, ו/או בשוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק במעשה האמור, ולחילופין בגרימת נזק ברשלנות כאמור". האב מציין כי "הדוח הסוציאלי סובל כרונית מהתעלמות פושעת ממה שהיה ידוע היטב לנתבעות".

לאחר שהוגש הדוח מטעם הרווחה בגבעת שמואל הגיש האב חוות דעת של מומחה מטעמו, מר דרור אורטס שפיגל, עובד סוציאלי בכיר במכון הישראלי להערכת מסוכנות. תקציר מסכנותיו היו כי "יציאתו של האב מתפקוד במשפחה תגרום כנראה בטווח הקצר ביותר את פירוקה. סביר להניח כי שני הבנים בעלי הצרכים המיוחדים יצטרכו להיות מועברים לפנימיות מתאימות, ולגבי האם יהיה צורך למצוא מקום מגורים מתאים. כל השלושה צפויים למשבר משמעותי קשה, משבר אשר את היקפו ואורכו קשה מאד להעריך".

בתביעה מתאר האב את השתלשלות חייו של בנו הגדול, שהיה בן 16 בעת שנכנס לכלא. "כבר מההתחלה בני לא ידע להסתדר, איך חיים ללא אבא, ללא משפחה, ונפל לחושך. אף אחד לא יכול להסביר מה זה אומר, וגם אני האב לא יכול להעביר את התחושה של נער, ספק ילד, בשנות הבגרות הקריטיות, וזה עוד עם הקשיים שכבר סבל מהם. הוא התכנס בעצמו, נתלש מהחיים". האב טוען כי הנער נותר חסר אונים, עבר בין בתים שונים ולא הצליח להיקלט במשפחה אומנת שאליה הופנה. אביו חיפש לו מבין כותלי הכלא משפחות שיארחו אותו, רק כדי שלא יסתובב ברחובות.

תקופה מסוימת התגורר הנער אצל דודו, אחי האב, שגם הוא סובל ממחלת נפש. הילד עבר בין קרובי משפחה נוספים, אך לא הצליח להיקלט באף בית. גם הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי בו הופסק לחלוטין. "הנתבעות שייצגו את הרווחה לא עשו כלום, לא דאגו לכלום בעבור בני", נטען בתביעה.

פקידת סעד לחוק הנוער בגבעת שמואל – אפרת לביא, חיפפה בעבודה וגרמה נזק לקטינים

עדיף למות

אחרי 11 חודשים השתחרר האב מהכלא ונפגש עם בנו. "מצבו ביב בכי רע", הוא מתאר, "ובחג סוכות האחרון, כשכל המשפחה התכנסה, הוא עשה מעצמו צחוק בפני כולם בכך שדיבר שטויות שאין להן כל בסיס. בצהרי יום המחרת התפרץ לסלון ואיים לרצוח את כולם על כך שצחקו עליו, לאחר מכן הסתגר בחדרו, ולעת ערב בצאת החג יצא מהבית ונעלם לכמה שעות".

מצבו של הנער המשיך להידרדר, עד שאושפז במחלקת נוער סגורה במרכז לבריאות הנפש גהה, שם הוא אמור לשהות תקופה ארוכה עד שמצבו יתייצב. גם הוא מוגדר כעת כסובל ממחלת נפש.

הבן הצעיר יותר היה בן 6 בעת המאסר. "הילד הכי יפה והכי חמוד בעולם נשאר במצב הלם וטראומה, ולא היו לו הכלים לבטא את זה ו/או לפרוק את זה, ובטח לא להתמודד עם זה", מסביר האב בתביעה, "בני חזר הביתה מהגן ומצא בית ריק. אין אבא, אין אח, אין כלום".

האב מתאר את כאבו של הילד ואת ההידרדרות במצבו: "בני נסגר בעצמו. לא הבין על מה ולמה כל זה קורה. למה אין אבא בבית. הוא פיתח חרדות קשות ובולטות". עוד מציין האב בתביעה כי אבחון שנעשה לילד בשירות הפסיכולוגי מטעם הנתבעות, כשנה לאחר שהאב נכנס לכלא, ובטרם שוחרר ממנו, מצביע על פיגור קל ועל החמרה קשה במצבו הרגשי.

לאורך התביעה מגנה האב את מסקנות הדוח הסוציאלי שניתן לשופטת במשפטו ומערער על אמינותן. הוא טוען כי פקידת הסעד לחוק הנוער לא עשתה דבר למען הילדים. בדוח נכתב כי הבן הגדול יותר ישתלב במשפחה אומנת ביישוב, אולם בכתב התביעה נטען כי "המשפחה האומנת כלל לא ידעה מי זה הילד ומה זה אומר לטפל בו. לאחר כחודש הוא מצא את כל הדברים שלו ארוזים מחוץ לדלת !".

במקום אחר בדוח נכתב כי הבן הקטן יישאר בטיפולה של האם, ונגד כך טוען האיש בתביעתו: "לאם יש נכות נפשית, איך בדיוק היא יכולה לתפקד כהורה? הנכות לא רק היתה ידועה ללשכת הסעד, הם גם פנו לביטוח לאומי בכתב שהאם אינה כיולה לתפקד. האם לבד צריכה הורה עבורה".

עם כניסתו לכלא הפסיקו הנתבעות ושירותי הרווחה את הקשר האינטנסיבי עם משפחתו, טוען האיש, "וזה כי כבר קיבלו את מבוקשן, להכניס את האב לכלא. בכל פעם שהאם פנתה עם קשיים לפקידת הסעד אפרת לביא נאמר לה שאם תמשיך להתלונן יילקח ממנה הבן הקטן. עקב כך שתקה האם, מאחר שכבר ידעה שהנתבעות הוליכו אותה שולל".

האיש, הסובל בעצמו מההפרעה הנפשית מאניה-דיפרסיה, מנסה בשנה האחרונה לאסוף את שברי המשפחה. הוא מתמרן בין בנו שמאושפז בגהה, לבין הטיפול בבנו הקטן הסובל מבעיות רבות לטיפול באשתו, ומתאר את המצב בבית כגהינום.

"אני האב מעורער בנפשי ובגופי", הוא מסכם את התביעה, "ומתמודד יום יום ושעה שעה עם מסגרת משפחתית קשת יום ושבירה. אני זה שמופקד על גידול וטיפול בילדיי, שעולמם רוסק לרסיסים, אם אפשר לקרוא לזה עולם בכלל. את האמת צריך לאמר כאן ועכשיו, עדיף למות מאש לחיות במצב כזה שבו הקטינים הילדים חיים, בעקבות הפשע שביצעו הנתבעות".

בשבוע הבא אמור בית המשפט להחליט אם לקבל את בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה עבור הגשת תביעת הענק.

עיריית גבעת שמואל מסרה בתגובה: "מטעמים של צנעת הפרט, לא נדון בנושא מעל דפי העיתון. כל התייחסות העירייה לנושא הועלתה בכתב ההגנה לבית המשפט".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 15 Comments »

פאדופיל סוציאלי הולך לכלא – פרופ' לעבודה סוציאלית, סטנלי שניידר

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 19, 2010


פרופסור לעבודה סוציאלית, סטנלי שניידר, יו"ר מכון סאמיט לשעבר, מכון העובד עם משרד הרווחה ומספק משפחות אומנה לילדים שהוצאו בניגוד לרצונם מביתם ע"י משרד הסעד, הואשם כי התחזה לפסיכיאטר, פסיכולוג וגינקולוג ותקף מינית מטופלות שהופנו אליו לקבלת עזרה נפשית, ביניהן קטינה בת 17. השבוע הורשע ונגזרו עליו 4.5 שנות מאסר בפועל.

שניידר, בן 64 מירושלים, הואשם בבית המשפט המחוזי בבירה ב-12 אישומים של אונס במרמה, מעשים מגונים, התחזות כרופא מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועיסוק בפסיכולוגיה בניגוד להוראות. שניידר העניק "טיפולים" לנשים, שנזקקו לטיפול נפשי, בשל מצוקה נפשית, קשיים בזוגיות והתעללות מינית ותקף אותן מינית.

במשך למעלה משלושים שנה, אף שאינו פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי מורשה בישראל, עסק שניידר בטיפול פרטני וזוגי בתחום הנפש. שניידר היה מקיים עם לקוחותיו שיחות, מפגשים אישיים ואבחונים, והעניק גם ייעוץ וסיוע למטפלים אחרים בתחום.

בחודש פברואר 2008 נעצר שניידר לאחר חקירה סמויה. בכתב אישום חמור שהוגש באמצעות עו"ד רבקה אלקובי מפרקליטות מחוז ירושלים נטען כי שניידר, עובד סוציאלי בהכשרתו, שימש כמרצה לעבודה סוציאלית בבית הספר לעבודה סוציאלית ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק ונהג להציג עצמו ולחתום על מסמכים כ"פרופסור שניידר".

שניידר מחזיק ברשימה מרשימה של תפקידים ותארים. אף שאינו עובד סוציאלי מורשה בישראל, הוא שימש כיו"ר מכון סאמיט; ראש התוכנית ללימודים מתקדמים בפסיכותרפיה אינטגרטיבית במכון מגיד שליד האוניברסיטה העברית בירושלים; ראש החוג לייעוץ ואחראי על השירות הפסיכולוגי במכללה לבנות בבית וגן בירושלים; היועץ המקצועי של מכון בינת הלב, המכשיר יועצי נישואין למגזר הדתי לאומי, ומפעיל מוקד טלפוני למתקשים בתחום הזוגיות ובתחומים אחרים.

במספר רב של מקרים, כך נטען, אף הפנו מוקדני מכון בינת הלב את הפונים לייעוץ או טיפול פסיכולוגי אצל שניידר, והציגו אותו בפניהם כפסיכולוג.

שניידר ניהל קליניקה בביתו בירושלים וקיבל לטיפולו אנשים שהופנו אליו לטיפול נפשי. הוא החזיק בקליניקה מכשירים שונים המשמשים רופאים, ובמקרים מסוימים אף נתן מרשמי תרופות, ובעיקר תרופות פסיכיאטריות, לנשים שבהן טיפל. במקרים אחרים ביצע בהן בדיקות גינקולוגיות ובדיקות אחרות תוך יצירת מצג שווא שלפיו עבר הכשרה מתאימה ברפואת נשים.

על פי אחד האישומים, שניידר טיפל בצעירה בת 17 בשנים 2007-2006, לאחר שהופנתה אליו לקבלת טיפול נפשי בעקבות משבר משפחתי. שניידר, כך על פי האישום, הציג עצמו בפניה כ"גינקולוג", בדק אותה ואמר לה כי היא סובלת מ"טראומה מגברים", וכי היא מזכירה לו את דמותה של לוליטה, שכן היא אמנם "ילדה", אבל "משדרת שהיא אשה". במסגרת הטיפול, טוענת התביעה, מישש שניידר את גופה של הנערה וביצע בה מעשים מגונים תוך רמייה.

על פי אישום נוסף, שניידר טיפל בצעירה בת 20 שהופנתה אליו לטיפול נפשי על ידי ראש החוג לחינוך מיוחד במכללה לבנות. הצעירה סיפרה לשניידר על אירוע אונס שעברה, והמטפל שאל אותה אם היא מעוניינת לדעת אם היא בתולה. הנאנסת, שסברה כי שניידר הוא גינקולוג, השיבה בחיוב, והוא בדק אותה והודיע לה כי קרום הבתולין שלה "נקרע חלקית", כך על פי כתב האישום. באישום זה מיוחסת לו עבירת אונס והתחזות לרופא ופסיכולוג.

במקרה שלישי נטען כי שניידר הציע לגבר שעבר אצלו טיפול נפשי להביא את רעייתו לטיפול פרטני, לאחר שהעלה בפניו קשיים בחיי הזוגיות ביניהם. גם במקרה זה, כך נטען, הציג עצמו שניידר כגינקולוג, "המומחה הכי גדול בארץ לגינקולוגיה", והציע לה לעבור בדיקה. למרות הסתייגות ראשונית נעתרה האשה, ושניידר ביצע בה בדיקה פולשנית. גם בשל אירוע זה נאשם שניידר באונס במרמה ובמעשים מגונים.

קורבנות נוספים שסיפוריהם נכללים בכתב האישום הם צעירה שביקשה משניידר ייעוץ פסיכיאטרי ועברה אצלו "בדיקה גינקולוגית" באמתלה ש"ייתכן והחרדות שמהם היא סובלת מקורם בטראומה מינית מודחקת"; אשה נוספת שהאמינה כי הוא פסיכיאטר והתירה לו לבצע בה "בדיקה גניקולוגית"; אשה שעברה התעללות מינית והופנתה אליו לטיפול פסיכיאטרי, שבה על פי האישום ביצע שניידר מעשים מגונים תוך התחזות כרופא. מלבדן מפרט כתב האישום שורה של מקרים נוספים שבהם כביכול ניצל שניידר את סמכותו כדי לתקוף מינית מטופלות.

Posted in Uncategorized | 6 Comments »

מערכת המשפט במשפט הציבור

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 19, 2010


ספר חדש

מערכת המשפט במשפט הציבור

מאת שבתאי עזריאל

עשרות שנים פעלה בישראל מערכת שיעבוד והונאה של ציבור גדול שרובו קשיש וחלש. הכל בסיוע הפרקליטות ומערכת המשפט. קבוצת אזרחים אלמונים, עשתה את הבלתי-אפשרי והמס בוטל. קרא לפני שאתה פונה לבית המשפט, לבקש מה? סעד?!

תקציר דבריו של מר עזריאל, תושב גבעת שמואל

  • בשנת 1996 הוקמה עמותת נפגעי מס רכוש (נמר) והתמניתי ליו"ר. לא הכרתי את מערכת המשפט והתקשיתי להאמין לתופעות שפגשתי. חשוב שכל אדם שפונה אל בית המשפט לבקש סעד, ידע למה לצפות בטרם כל חייו יתהפכו במחי החלטה בת ארבע שורות, שאין מאומה בינה ובין העתירה בת מאות הסעיפים המנומקים שהגיש בעמל אדיר ובהוצאות עתק וכל עתידו תלוי בה.
  • לאחר שלוש שנים המס בוטל בחקיקה. אך לא נשלם המאבק הציבורי. מס רכוש ומערכת המשפט עדיין מתנכלים לחייבים ולציבור באופן אכזרי עד אובדן צלם אנוש.
  • בספר, מתואר כיצד השופטים משתפים פעולה עם הפרקליטות להתעמר בציבור, ונכללים בו תחקירים על ניגודי-עניינים, מינויים פסולים, נפוטיזם קיצוני ועוד.
  • הליכים משפטיים הם קטר המושך אחריו "תעשיות-פיקציה" לא יצרניות המהוות מעמסה על גב הציבור, וקיומן תלוי בעוד ועוד סכסוכים ומחלוקות.
  • תורת הרשתות לפי ברבאשי, מסבירה מדוע שופטים ובני משפחותיהם ירוויחו מריבוי פניות לבית משפט בכל עניין קטן.
  • מערכת המשפט היא האורגן החשוב ביותר לציבור. עליה לפקח על תקינות המינהל הציבורי והסדר הלאומי באמצעות פסקי הדין שלה, ולתפקד מבחינה לאומית כמחלקת אבטחת איכות ואמינות. ריבוי התקלות ואבדן השליטה, מעידים על כשלונה.
  • הספר מכיל רשימות, תכתובות, עתירות, קומוניקאטים, תחקירים ודיעות שפורסמו בעיתונות או הופצו ברבים. חלקם עברו שיכתוב קל להתאימם לדפוס ולדרישות הייעוץ המשפטי. הרשימות בתחילת הספר מתייחסות למס רכוש ועוולותיו הקשות, ומסייעות להכניס את הקורא אל המתרחש במערכת המשפט בפרט ובמערכות שלטוניות בכלל. בין-לבין שובצו סאטירות ציניות להפגת המתח. בכלל, אזרח ישראמוז חסר חוש הומור, מוטב שלא יצא למאבק ציבורי (מוז = בננה).
  • הואיל והספר מכיל תכנים קשים לעיכול, צפוייה לקוראיו "קריאה מענה".
  • אפשר להשיג את הספר בהנחה ובמחיר שוה לכל נפש דרך האינטרנט, באתרים של חנויות הספרים כגון סטימצקי, צומת ספרים ועוד.
  • לרכישות מרוכזות, אפשר לפנות אלי.
  • להרצאות ורכישות מרוכזות, לפנות אלי. פרטים באתר http://azriel.co.il
  • מאמרי התייחסות ותגובה, יתקבלו בברכה

שבתאי עזריאל

Posted in Uncategorized | מתויג: , | Leave a Comment »

מבט שני – משרד הסעד גוזר קופון על כל ילד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 18, 2010


תחקיר מבט שני אמש שחשף את הקלות הבלתי נסבלת בה עובדי סעד, עובדים סוציאליים, ארכי חוטפים, קורעים משפחות לגזרים וגורמים נזקים קשים לילדים בתואנת "טובת הילד".

בדומה לאנשי חמאס שהשתמשו בילדים חסרי ישע כמגן אנושי במבצע עופרת יצוקה, כך גם עובדים סוציאלים משתמשים בילדים האומללים שנרצחו כזרז אנושי על מנת להגדיל את תקני כח האדם שלהם עוד ועוד, עד אינסוף. הם מחפים על כשל מערכתי כולל במשרד הסעד אשר אינו יודע להתמודד עם רציחות של ילדים ומנגד חוטף ילדים ממשפחות נורמטיביות חפות מפשע, כאילו היו חפצים דוממים לשינוע ממקום למקום.

עובדים סוציאלים מבצעים חקירות ילדים כושלות ופסולות, חקירות אשר גורמות נזק נפשי כבד לילדים הנחקרים, ומנגד חסרים את הטכניקות הנכונות על מנת לאתר ילדים שאכן עברו התעללות אמיתית. לא כל ילד עם בעיות התנהגות הוא ילד שעבר התעללות. לרבים מן הילדים שעוברים התעללות קשה אין כלל בעיות התנהגות, משום שהם מדחיקים את האירוע הטראומטי.

בתחקיר מובא סיפורה של אם אשר ילדיה נחטפו ללא צו שופט ע"י פקידת הסעד האכזרית, אתי דור דוברובינסקי, אישה בעלת אמות מוסר ירודות.

בתחקיר אף מובא סיפורה של אם חד הורית אשר בגלל דיווח שווא חסר ביסוס של גננת מוגבלת בשכלה, הוצא בנה של האם מהבית ע"י כנופיית עובדי "רווחה" ונאלץ לישון 3 שנים לבדו, במוסד מנוכר ללא אמא, בהיותו בן 4 וחצי בלבד.

גם שרונה קאפח, רכזת חטיבה צעירה בבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, אישה שאין לה קמצוץ של מושג בהבנת עולמם של ילדים,  רקחה תבשיל מר כלענה נגד אם חד הורית ובתה ובנתה נגד המשפחה עלילת מין דמיונית לתפארת מדינת ישראל, עלילה שכמעט הרסה משפחה שלמה.

צפו בתחקיר אמש:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 7 Comments »

אימוצים לא חוקיים בישראל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 16, 2010


במסגרת השדולה בכנסת למניעת הוצאת ילדים מהבית בכפיה, אותה ייסדה ח"כ מרינה סולודקין.

איגור, אב לילדה בת 5 השוהה במשפחת אומנה בדרך לאימוץ כפוי מספר על שחיתות העובדים הסוציאלים ממשרד הסעד שחטפו את בתו ללא ידיעתו.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , | 3 Comments »

ריטלין – מסוכן כמו קוקאין

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 16, 2010


היום פורסם שוב כי עוד קיוסק, הפעם בתל אביב מכר סמים פסיכיאטרים לנרקומנים, ביניהם הסם תואם הקוקאין – ריטלין. לא מעט מורים המכנים עצמם בטעות אנשי "חינוך" שאינם מסוגלים להתמודד עם ילדיהם שלהם בבית מסממים אותם בריטלין כדי שיהיה להם שקט בבית. אותם אנשי "חינוך" מאיצים בהורים בבית הספר לתת לילדיהם ריטלין, לפעמים באמצעות איומים כי אם הילד לא יעבור "טיפול" באמצעות ריטלין הם יפנו לפקידת סעד וידווחו על "הזנחה" של הילד.

חוקרי אוניברסיטת ניו יורק מגלים כי ריטלין מסוכן כמו קוקאין.

המחקר שפורסם במגזין האקדמיה הלאומית למדעים הראה כי ריטלין מסוכן כמו קוקאין ומשנה מבנית את המוח. המחקר מאושש את מחקרה של נורה וולקוב משנת 2001

נורה וולקוב ממעבדה למדעי החיים בברוקהייבן, דווחה שהסם המסוכן גורם לנזקים מוחיים בלתי הפיכים, ומייצר חורים במוח.

מחקר ההדמיה של נורה וולקוב ענה על השאלה בת 40 השנה לגבי מטילפנידט (ריטלין). ריטלין נילקח מדי יום על ידי 7 מיליון ילדים בארה"ב בלבד. התשובה של נורה וולקוב יכולה להטריד הורים רבים, מכיוון שהסם פועל במידה רבה כמו קוקאין ואפילו בעוצמה גדולה יותר. במחקר היא מראה צילומים של מוח פגוע שהתהוו בו חורים לאחר שימוש בריטלין.

חוקרי אוניברסיטת ניו יורק הכינו זריקות ריטלין יומיות שהוזרקו לעכברים בריאים. עכברים אלו פיתחו שינויים במרכזי הגמול של המוח, וחלק משינויים אלו דמו לשינויים שנצפו בעכברים שקיבלו קוקאין.

תרופה נפוצה המשמשת לטיפול בהפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) גרמה לשינויים במוח של עכברים, הדומים לאלו שנצפו במצב שלהתמכרות לקוקאין, כך מדווחים חוקרים בבוקר (יום ה', 5.2.09)

לדבריהם, עכברים בריאים שנחשפו לזריקות יומיות של התרופה ריטלין [methylphenidate] של חברת נוברטיס, פיתחו שינוייםבמרכזי הגמול של המוח, וחלק משינויים אלו דמו לשינויים שנצפו בעכברים שקיבלו קוקאין.

מתילפנידט (methylphenidate), האמור להיות מרכיב לא מזיק, עלול להיות בעל השפעות ביוכימיות ומבניות על אזורים מסוימים במוח, שעלולות להיות גדולות יותר אפילו מאלו של קוקאין. כך כתבו החוקרים – מאוניברסיטת ניו-יורק.

ממצאי המחקר פורסמו ב"Proceedings of the National Academy of Sciences"

צפו בשחקן אסי דיין שהתמכר לריטלין:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , | 2 Comments »

מבט שני: זרע הפורענות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 15, 2010


השנה ימלאו 18 שנה לבנק הזרע. למעשה בישראל קיימים כבר כמה בנקים שמאפשרים לנשים ללדת מתורמי זרע. אבל, תחקיר מבט שני חושף אי סדר שעלול לגרום לנישואי קרובים, למחלות תורשתיות ולמפגש בין אחים שנולדו מתורמי זרע זהים לנשים שונות. מי מפקח על הזרע היהודי בישראל?
מגישה: קרן נויבך, עורך: איתי לנדסברג

Posted in Uncategorized | מתויג: , | 3 Comments »

האם ההורים היהודים פחות טובים מן ההורים הערבים?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- פברואר 12, 2010


האם ההורים היהודים פחות טובים מן ההורים הערבים? עפ”י מדיניות משרד הסעד מסתבר שכן.

מניתוח הנתונים בדוח השוואת יהודים מול ערבים עולה כי שיעור הוצאת הילדים בישובים ערבים נמוך לאין ערוך משיעור הוצאת ילדים בישובים יהודים, וזאת למרות שמצבם הסוציו אקונומי של הישובים הערביים נמוך הרבה יותר מזה של הישובים היהודים.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדרגת את הרמה הסוציו אקונומית של הישובים בסולם אשכולות מ-1 עד 10, כאשר הישובים בעלי הרמה הגבוהה הסוציו אקונומית הגבוהה ביותר משתייכים לאשכול 10 והישובים בעלי הרמה הסוציו אקונומית הנמוכה ביותר משתייכים לאשכול 1.

מבין הישובים בעלי אוכלוסיה מעל 15,000 תושבים, הישוב בו שיעור הוצאת הילדים הינו הנמוך ביותר במדינה הוא הישוב הערבי טירה. ברמת השרון השייכת לאשכול 9 אשר ממוקם כמעט בראש הסולם הסוציו אקונומי מוציאים ילדים פי 13 ויותר מאשר בישוב טירה המשתייך לאשכול 4 שנחשב לאשכול המציין מצב סוציו אקונומי נמוך מאד.

מסקנה: אם עומדים להוציא לכם את הילדים מהבית, כדאי לעבור להתגורר בישוב הערבי טירה, שם קיים הסיכוי הנמוך ביותר שמשרד הסעד יגיע אליכם.

אז מה קורה בשכבות החלשות?

הגרף המוראה מציג את נתוני הילדים שהוצאו מביתם בישובים המדורגים מאשכול 1 עד 4, קרי ישובים המאופיינים ברמה סוציו אקונומית נמוכה.

גרף זה משווה בין ישובים יהודים ללא יהודים כאשר ניתן לראות באופן ברור כי הישובים היהודים (באדום) מדורגים בראש הרשימה ואילו הישובים הלא היהודים (בכחול) מדורגים בתחתית הרשימה.

בדימונה מוציאים ילדים פי 210 מאשר בכפר הערבי טירה למרות ששני ישובים אלו מדורגים באותו אשכול, אשכול 4. נשמע הזוי? נכון, נשמע מאד הזוי, אך זוהי לדאבוננו המציאות המרה. העובדה כי קיימת שונות בלתי הגיונית מישוב לישוב מוכיחה שוב כי הקריטריונים להוצאת לילדים מהבית מישוב לישוב הם שרירותיים וללא בסיס הגיוני ומובנה של קבלת החלטות.

מהן הסיבות לכך שבישובים יהודים מוציאים יותר ילדים מאשר בישובים ערביים?

השונות הבלתי נתפסת הזו בה הוצאת ילדים יהודים מביתם  ע”י משרד הסעד היא במימדים אדירים בהשוואה לילדים לא יהודים הינה סיבה טובה לביצוע מחקר מקיף בנושא וקיום ועדת חקירה.

האם זה משום שעובדים סוציאלים לא רוצים להתחכך עם האוכלוסייה הערבית, וזאת משום שאינם רוצים לפתוח חזית נגד משפחות גדולות וקל להם לפתוח חזית נגד משפחות קטנות, כאשר משפחות העולים החדשים ממוצא רוסי הן בדרך כלל משפחות קטנות?

האם העובדה כי מערך הפנימיות ממומן ומתוחזק ע”י עלית הנוער של הסוכנות היהודית כמפעל ציוני משפיעה על מדיניות “ילדים בסיכון” ומדיניות ציונית זו אינה תקפה למגזר הערבי?

האם משום שלעובדים סוציאלים בסניפי הרווחה בישובים הערביים קיימים קריטריונים שונים להוצאת ילדים מהבית? ואם כן, האם הגדרת המינוח “ילד בסיכון” לא אמורה להיות אבסולוטית וכלל עולמית בהתאם לאמנת זכויות הילד?

האם משום שבכפרים הערבים אורח החיים של בני המשפחה מתקיים במסגרת המשפחה המורחבת כך שיתכן וקיימת תמיכה רבה יותר של המשפחה המורחבת בבודדים ובנזקקים, וזאת לעומת הישובים העירוניים בהם חיות משפחות גרעיניות קטנות ללא תמיכה?

אחד הנתונים המפריכים את התיאוריה הקיימת בשאלה האחרונה, בה נטען כי במשפחה מורחבת קיימת אולי הגנה טובה יותר לילד היא נתוני תאונות של ילדים המתקשרים לרמה מסוימת של הזנחה. כתבה שפורסמה בשנה שעברה על ריבוי תאונות במגזר הערבי מציינת כי 78% מהילדים שנהרגו בשנת 2007 הם מהמגזר הלא יהודי.

אין ספק כי יש להפעיל מערך בקורת חיצוני, אינטנסיבי ושוטף על פעילות משרד הסעד ופקידי הסעד משום שנראה כי תהליך קבלת החלטות בהוצאת ילד מהבית אינו בנוי כלל על קריטריונים הגיונים ובריאים.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »