הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Archive for ינואר, 2010

הצעת חוק: חקירת אחראי על קטין בידי פקיד סעד

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 27, 2010


א. שם החוק המוצע

חוק חקירת אחראי על קטין בידי פקיד סעד

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

כאשר מתקבל דיווח על חשד להתעללות או הזנחת קטין, מוזמן האחראי על הקטין לתשאול וחקירה ע"י פקיד הסעד. במרבית המקרים פקיד הסעד מדווח למשטרה על חשד לפלילים ואז ההורה נחקר פעמיים, פעם אחת במשטרה ופעם שניה בלשכתו של פקיד הסעד. על בסיס חקירתו את האחראי על הקטין, פקיד הסעד כותב תסקיר וחוות דעת למשטרה אם להגיש או לא להגיש כתב אישום. פקיד הסעד חוקר את האחראי על הקטין לאחר החקירה במשטרה וזאת על מנת לנסות לדלות ממנו מידע נוסף אותו לא מסר בחקירה במשטרה וכך להפלילו.

לפקידי הסעד ניתנה סמכות לחקור הורים וכל אדם אחר שאחראי על קטינים מכח סעיף 3 בחוק שירותי הסעד. בצד סמכות נרחבת זו לא קיים נוהל חקירה המוסדר בחוק כפי שקיים בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים). כך נוצר מצב שפקיד הסעד שהינו עובד סוציאלי במקצועו חוקר את האחראי על הקטין, בד"כ ההורה החשוד, כראות עיניו, לעיתים תוך הפעלת מאניפולציות, שקרים, גניבת דעת ואמצעים לא אתיים ואף בלתי חוקיים, תוך הפרה בוטה של זכויות האזרח וללא נוכחות עורך דין.

החוק נועד להסדיר נוהל חקירת אחראי על קטין ע"י פקיד סעד וכן את זכויותיו של ההורה במסגרת חקירה ע"י פקיד סעד. מאחר ומדובר בחקירה לכל דבר וענין כפי שמצויין בסעיף 3 בחוק שירותי הסעד, לכן, כשם שקיים נוהל חקירת חשודים במשטרה אשר נגזר מחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), כך חייב להיות חוק דומה במהותו גם לגבי פקידי הסעד.

ג. עיקרי החוק המוצע

לעגן בנוהל מסודר את אופן חקירת האחראי על הקטין בידי פקיד סעד.

ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

אין השפעה

ה. להלן נוסח החוק ודברי ההסבר

חוק חקירת אחראי על קטין בידי פקיד סעד

1.    הגדרות –

"חקירה" – תשאול או גביית הודעה בקשר לעבירה או לאורח חייו של הנחקר, בידי פקיד סעד.

"חשוד" – האחראי על הקטין שהינו חשוד בביצוע עבירה על הקטין.

"פקיד סעד" – עובד סוציאלי שמוסמך לחקור לפי סעיף 3 לחוק שירותי הסעד.

"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.

2. הזימון לחקירה ייעשה בכתב, במכתב רשמי אל הנחקר, כפי שקיים בחקירה במשטרה.

3. בטרם תחל החקירה על פקיד הסעד לבצע את הבאים:

(1)    להזדהות בשמו המלא ובשם משפחתו וכן במספר העובד הסוציאלי שלו.

(2)    לציין בפני הנחקר כי הוא הגיע לחקירה.

(3)    להקריא בפני הנחקר את זכויותיו, בכלל זה זכותו להגנה משפטית וכן זכותו לשמור על שתיקה.

4.   חקירת אחראי על קטין תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים.

5.   חקירת אחראי על קטין תתנהל בלשכת הסעד הקרובה למקום מגוריו.

6.    תיעוד בכתב של חקירת ההאחראי החשוד יכלול את עיקר חילופי הדברים וכן התגובות או תנועות הגוף שהן תחליף לחילופי דברים, שנעשו בין חוקר לחשוד או בנוכחותו של חשוד, באופן שישקף נכונה את המתרחש בחקירה, מראשיתה ועד סופה; התיעוד בכתב ייערך בו זמנית עם חקירת החשוד או סמוך לה ככל האפשר.

(1)    תיעוד החקירה יוצג לפני החשוד בתחנה בהקדם האפשרי, והוא יתבקש לאשרו.

(2)   העתק של תיעוד החקירה ימסר לנחקר.

(3)    תועדה חקירת חשוד בכתב בלבד, יהיה התיעוד בשפה שבה התנהלה החקירה.

(4)    היה לפקיד הסעד יסוד להניח שהחשוד אינו יודע קרוא וכתוב או שהוא אדם עם מוגבלות, המקשה עליו לאשר את נכונות תיעוד החקירה בכתב, תתועד החקירה בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי.

7.    שר הרווחה, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת הרווחה של הכנסת, יקבע –

(1)    כללים לענין ניהול חקירת חשוד, ובכלל זה חובות ואיסורים המוטלים על פקיד הסעד.
(2)    דרכי פיקוח על קיומם של כללים החלים על חקירת חשוד בלשכת הסעד;
(3)    כי הפרתם של כללים כאמור בפסקה (1), כולם או חלקם או הפרתם בנסיבות מסוימות, היא עבירת משמעת כהגדרתה בסעיף 27 בחוק העובדים הסוציאלים (שפיטה משמעתית), התשנ"ו-1996.

דברי הסבר

מרבית ההורים הנחקרים אינם מבינים כי פקיד סעד הינו למעשה שוטר. כך פקיד הסעד יטעה אותם ויאמר להם כי הוא "במטרה לעזור" כאשר בפועל, במתק שפתיים יוביל אותם להפללה שלא לצורך. כך מודה פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, חנה סלוצקי בראיון מוקלט ומצולם כי היא מנחה את הכפופים לה לשכנע את הנחקרים לשתף פעולה ולאחר מכן להפר את שיתוף הפעולה ולדווח למשטרה על התוצאות.

החקירה נערכת ברוב המקרים בלשכת הסעד- ב"מגרש הביתי" של פקידי הסעד – דבר המעצים את החשש והבלבול שחש הנחקר ואשר יכול להוביל למשל, למסירת הודאת שווא או למסירת גרסה מסבכת ומפלילה. על רקע דברים אלה, ישנה חשיבות רבה להיוועצות עם עורך דין המתמחה בחוק הנוער וגם בפלילים טרם החקירה.

לפקיד הסעד, יש תפקיד מוגדר – לאסוף ראיות ולחקור את הנחקר בנוגע לעבירות בהן הוא חשוד. על כן, חשוב שלא ללכת שבי אחר ה"אווירה" הנעימה שמשרה פקיד הסעד ולהישאר ממוקדים ומדויקים. במילים אחרות: לשלוט במצב ולא לתת למצב לשלוט עליך.

ראוי לציין כי על פקיד הסעד, במהלך החקירה, מוטלת חובת תום הלב וההגינות, אך באין חוק מסודר בנושא הרי שאיש כישר בעיניו יעשה.

חוק זה בא להגן אף על נחקרים שעברית אינה שפת האם שלהם וכאשר הם נחקרים בשפה העברית, במרבית המקרים אינם מבינים את השאלות כראוי ואת ההשלכות לתשובות שהם נותנים לפקיד הסעד.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

פרשת ילדי תימן והתקשורת הישראלית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 27, 2010


סקירת הספר:

Israeli Media and the Framing of Internal Conflict: The Yemenite Babies Affair

(Shoshana Madmoni-Gerber (New York: Palgrave Macmillan, July 2009

מאמר מאת צבי בן דור | העוקץ

את הסקירה אינני יכול שלא להתחיל בסיפור אישי. לפני כחמש-עשרה שנה, בעיצומה של “פרשת עוזי משולם וילדי תימן”, ישבתי עם סבתא שלי ז”ל בחצר ביתה בקטמונים. פתאום היא עברה מערבית לעברית ואמרה “גם לנו קרה ככה”. בהמשך השיחה התברר לי שהאחות הקטנה של אבי שהייתה בת שנה וחצי בזמן שהמשפחה היגרה לישראל, לא נפטרה בעיראק כפי שחשבתי תמיד, אלא נעלמה בבית החולים “עין שמר”, שם של מקום אותו זכרה סבתי היטב. באותו היום לפני חמש עשרה שנה היא סיפרה לי איך היה לילדה חום גבוה. איך היא נלקחה לבית החולים, איך הם הלכו למחרת לשאול עליה, ואיך נדחו בשער בית החולים ונשלחו הביתה בגסות. הילדה, ר’, נעלמה מאז.

יש למשפחה שלי תמונה אחת בה מצולמים סבי וששה מעשרת ילדיו ערב הגירתם לישראל. בתמונה הזאת, היתה נראית ר’ הפעוטה יושבת על הברכיים של אחות גדולה ממנה. אני אומר “היתה נראית” כיוון שבשלב מסוים ריטש מישהו את התמונה והעלים את ר’ ממנה. אולי כמחווה לרשויות המדינה שהעלימו אותה, אבל כנראה בגלל שנולדה לסבי וסבתי בת נוספת, תבדל”א, כאן בישראל, וניתן לה אותו השם בדיוק. בתמונה, שנמצאת אצלי עד היום, נראית הדודה הגדולה שלי שהחזיקה בזמנו את הפעוטה יושבת בזרועות פתוחות שחסר ביניהן משהו. מן חלל ריק כזה שנוצר כמו אחרי שהיו מרטשים תמונה כדי להעלים מנהיג קומוניסטי שסר חינו בסין או בברית המועצות. הצופה לא רואה כלום אבל מבין איכשהו שחסר מישהו בתמונה. יודעי דבר במשפחה שלי ידעו תמיד להגיד שהחלל הריק בין זרועותיה של הדודה שלי הוא הפעוטה שנפטרה. כאשר שמעתי מסבתא שלי שהפעוטה לא נפטרה בעיראק אלא נעלמה בעין שמר ביקשתי לגלות אותה. התברר שזה היה פשוט מאוד. כיוון שכל מספרי שהזהות של אבי והאחים שלו ניתנו באותו יום הם כולם עוקבים. אם כך הסקתי שמספר הזהות של הילדה צריך להימצא על אותה סדרה. לפיכך הזנתי את המספר העוקב למספרו של האח הצעיר ביותר במשפחה למחשב של משרד הפנים. השם שפלט המחשב היה השם של הדודה הנעלמת שלי. ממש ככה, ילדה קטנה שצצה ככה פתאום ובאה לחיינו אחרי עשרות שנים. השם שהופיע בתדפיס השיב אותה לחיים באחת–שם, שם משפחה, מספר זהות. בת-אדם ממש. פתאום התברר כי היא לא נפטרה בעיראק אלא נעלמה בישראל ולא יודעים מה קרה לה. זה היה כאילו בא מישהו ומילא את החלל הריק שבתמונה המרוטשת בדמות חדשה. המישהו הזה היה עוזי משולם: ספק רב, ספק סגן אלוף במילואים, יצור שמנמן חסר פלומת שיער, שנפלה בשל מחלה מסתורית או בשל פעולה מסוכנת בחומרים שהשתיקה יפה להם. אבל ללא ספק טרוריסט מסוכן מוקף בעדת חסידים חמושים המתבצר במצודה מלאה מח'ורעים, דתיים, ביהוד. לאחר שבועות רבים של מצור וכיתור על הבית בו התבצר משולם, פשטו כוחות משטרה ויס”מ על הבית, הרגו את שמעון אסולין בן התשע-עשרה והכניסו את משולם לבית האסורים שם חלה ומצבו הבריאותי התדרדר מאוד.

שושנה מדמוני-גרבר, פרופסור לעיתונות ומדיה באוניברסיטת ספאוק בארה"ב, מספרת מחדש את הסיפור של הרב משולם בספר חדש שיצא לאחרונה בהוצאת פלגרייב-מקמילן המכובדת בניו-יורק. משולם של 1994 הוא אדם כריזמטי מאוד שלא סותם את הפה לרגע ואינו חושש מאף אחד. תימני. לולא היה עסוק בתיאוריות קונספירציה לגבי היעלמם של ילדים תימנים ומזרחים (הוא הקפיד תמיד לדבר על “ילדי תימן מזרח ובלקן”), יתכן שהיה יכול להנחות תכנית אירוח ברדיו או בטלוויזיה, להיות שופט ב”כוכב נולד”, או אפילו לייצג את ישראל באירוויזיון–דברים שתימנים עושים. בשיחת טלפון בינו לבין המפכ”ל אסף חפץ שהוקלטה ושודרה ברדיו הוא נשמע אומר למפקד המשטרה: “אתה רמבו אני קרמבו”. הקרמבו הנלעג הזה, התקשורת השקיעה ימים כלילות בהצגתו כליצן שקרן מגוחך, ובדיונים מעמיקים על האופן בו נשל ממנו שיער גופו, עלה לכותרות בגלל שהעליל על מדינת ישראל שקוויה הכלליים מזכירים עלילת דם מימי הביניים–הוא טען שגורמים בממסד הבריאותי של ישראל בשנות החמישים קשרו לגנוב ילדים מזרחים ולהעביר אותם אל מעבר לים שם אומצו בידי זוגות אשכנזים חשוכי ילדים. מה שמדהים בסיפור הזה הוא שהגם שמדינת ישראל הכניסה את האיש הזה לבית הסוהר על עבירות של אלימות, היא נענתה בעצם לדרישתו העיקרית להקים ועדת חקירה לבדיקת פרשת היעלמם של ילדי תימן. גם אם תיאורית הקונספירציה של משולם לא נתקבלה, ברור היה שהיא ממלאת חור קריטי במידע על היעלמם של מאות ילדים, כולם מזרחים ורובם המכריע תימנים, בישראל בראשית שנות החמישים. חור שנפער ביום בו סירבו בתי חולים להודיע להורים מודאגים שרובם היו אך כמה בימים בישראל היכן נמצאים ילדיהם או היכן נמצאות גופותיהם. חור ששלוש ועדות בדיקה רשמיות ועדה ציבורית לא הצליחו למלא. רופא אחד, ד"ר ליכטיג, ציין ביובש כבר באפריל 1950 כי "קרו מקרים שילדים עזבו את בית החולים מבלי שהגיעו חזרה להוריהם. כנראה נמצאו אנשים זריזים שהיו מעוניינים לאמץ ילדים. ההורים ה'שכולים' חיפשו את ילדיהם ואינם[…] צריך לעשות את כל המאמצים למנוע הישנות המקרים". כפי שידוע המקרים חזרו ונשנו. ברור היום לאחר כל ועדות החקירה, כי רוב הילדים אכן נפטרו, אבל גופותיהם לא נמצאו מעולם, לא נמסרו להוריהם, וברור כי נקברו באופן שאין להגדירו במילה אחרת מלבד זוועה (נוכח חשיבות טקס הקבורה בדת ובמסורת היהודית). מלבד זאת עדיין נותרו כמה עשרות של מקרים "פתוחים" לגביהן אין כל ממצא ודאי שהמאשר שהילד אכן נפטר. כלומר, לפחות לגבי מספר משמעותי של הילדים, האמת נמצאת איפהשהוא בין עוזי משולם לד"ר ליכטיג. וכולם מעלים את השאלה כיצד חברה שלמה שמשתבחת בהיותה "מקלט בטוח לעם היהודי" ומשקיעה עשרות מיליונים כדי ללמוד על גורלו של רון ארד (למשל). עוברת לסדר היום כבר שישים שנים כאשר מדובר במאות פעוטות נעדרים, בין אם חיים ובין אם מתים.

הרב עוזי משולם

פרופסור מדמוני-גרבר מתמודדת בדיוק עם השאלה הזו בספר מרתק העוסק באופן בו טיפלו העיתונות הכתובה והאלקטרונית בפרשת ילדי תימן. כפי שהיא מראה, לולא הטיפול התקשורתי המסוים מאוד שניתן לפרשה, יתכן שלא היו כאן אנשים עוברים לסדר כל-כך בקלות על אירועים כמו היעלמות של ילדים, פשיטה חמושה על בית והרג של נער (יהודי! לא סתם). ואולם למרות שלב הספר עוסק באופן בו טיפלה התקשורת בפרשה, מדמוני-גרבר מספקת גם את ההיסטוריה הבסיסית של הפרשה. היסטוריה שבעבורה מתחילה ביום בו ילדה דודתה חמאמה בן בריא, אותו היום עצמו שבו היא היגרה לישראל ב1949. מדמוני-גרבר פותחת את הספר בסצנה החזקה הזו: האמבולנס שמביא את היולדת חמאמה לראש העין עוצר. האחות שליוותה את היולדת נוטלת את התינוק מבין ידיה של חמאמה ומורה לה לרדת מן הרכב, חמאמה יורדת ובמקום שיושיטו לה את הילד האמבולנס והתינוק נעלמים. בני המשפחה ובהם אביה של מדמוני-גרבר חשים למקום וכל שנותר להם לעשות הוא רק למחות את דמעותיה של חמאמה. הילד נעלם ולא נודע מה קרה לו. מדמוני-גרבר חוסכת מילים בתארה את האירוע הכואב הזה, אבל הקורא יכול לחוש את אבק המעברה מתאבך מאחורי האמבולנס המתרחק מנערה תימנייה בוכייה ולהבין, כי מה שנותר לעשות הוא למלא את החלל שנפער בין האמבולנס המתרחק עם הבן ובין המשפחה התוהה מה קרה לו מאז. כפי שמדמוני-גרבר מראה, האופן בו עסקה התקשורת בפרשה ההיעלמויות, הוא חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הפרשה עצמה החל משנות החמישים. כיוון שכך הספר אינו רק ניתוח של הסיקור העיתונאי של הפרשה אלא גם היסטוריה של הפרשה עצמה. עד כמה שידוע לי, זהו המחקר הרציני הראשון הקשור בפרשה המתפרסם כספר (ישנם אולי מחקרים בהיקפים קטנים יותר). ועל כך בלבד יש לשבח את הכותבת, בעצמה עיתונאית בעברה, על האומץ ועל ההשקעה ועל הסיכון הטמון בעיסוק בנושא כל-כך נפיץ.

במובן מסוים יש צדק רב בכך שהמחקר הראשון עוסק דווקא בתקשורת סביב הפרשה כיוון שנושאי ההיסטוריה הזו עצמם–הילדים–אינם בנמצא, ולכן כל שיש לעסוק בו הוא ההיסטוריה של החור הפעור שאיננו נסגר. ענין נוסף לעסוק בו הוא ההקשר הכללי של הפרשה בו היא נידונה והמציאות בה היא נישאת וניתנת. ההקשר הוא ההקשר הרחב של הקונפליקט המזרחי-אשכנזי, והמציאות היא המציאות של הדיכוי של המזרחים בישראל. אלו אינם דברים מובנים מאליהם. מדמוני-גרבר מדגימה כי בניגוד לטענות החוזרות ונשנות שעלו בעיתונות עם השנים כי מדובר באירועים נקודתיים שאינם מתחברים כדי נושא של ממש, פרשת ילדי תימן אינה אירוע מנותק מן ההוויה הישראלית ואינה מאורע שהוא רחוק כל כך מן ההיסטוריה של ישראל עד כדי כך שאין ללמוד ממנו דבר–מעין "פנטאזיה" מזרחית כפי שהתעקשה העיתונות לקבוע. הפעיל התימני (כך הוא מוצג בספר) רפי שובלי, מבטא את המשימה של מדמוני-גרבר יפה: "באופן אישי אני רואה את הפרשה כדרך להלחם על המקום שלי בחברה הישראלית. אני רוצה שהסיפור הזה יוכר. ובתוך כך אני רוצה לפרק את את הנרטיב הציוני שכרגע מונח בבסיסה של החברה הישראלית" (מצוטט בספר בעמוד 191). לו היה מדובר רק בפנטזיה מנותקת או באירוע נקודתי המרוחק מן החברה שנות אור יתכן שהמחקר בפרשת ילדי תימן היה צריך לטפל בה כפי שטיפלו בזמנו ברב עוזי משולם, להכניס לקופסא ולשכוח. ואולם אם, כפי שמדמוני-גרבר טוענת, פרשת ילדי תימן נטועה עמוק בתוך ההיסטוריה של ישראל, האתגר הוא למקם אותה בהקשר הראוי ולאתר את הדינאמיקות הפועלות בתוכה.

בכך טמון הישגו העיקרי של הספר, באופן הוא ממקם את הסיקור של פרשת ילדי תימן בתוך ההיסטוריה הארוכה של השיח התקשורתי סביב נושאים "מזרחיים" בישראל. הספר הוא אריג שלם בו שזורים שלל מקורות ארכיוניים ועיתונאיים, יחד ראיונות עם פעילים, עיתונאים, וחוקרים. התוצאה הכתובה היטב מראה כיצד פעלו בסיקור של פרשת ילדי תימן אותן דינאמיקות תקשורתיות שפעלו גם בפרשות אחרות כמו פרשת "ואדי סאליב"ֿ או "הפנתרים השחורים". מדמוני-גרבר אינה מסתפקת בכך אלא מספקת רקע היסטורי וחברתי נרחב שחושף את הזיקות בין כל פרשה ופרשה. כך מתגלה פרשת ילדי תימן לא כ"פרנויה" מזרחית אלא כפרק חשוב בהיסטוריה החברתית והתרבותית של ישראל שיש לו זיקה חזקה לתחומים אחרים שלכאורה נראים כאילו אינם קשורים. אינני בטוח שאני מסכים עם טענתו המצוטטת בספר של ראובן אברג'ל, לשעבר איש הפנתרים השחורים, כי "משולם שילם מחיר כבד בגלל שניסה [כמו הפנתרים] לאתגר את ההגמוניה האשכנזית בכך שהציב סדר יום המנוגד לה" (מצוטט בספר בעמוד 173). עוזי משולם ככל הנראה לא ביקש לאתגר את סדר היום החברתי בישראל כפי שביקשו הפנתרים לעשות זאת. אך אני מסכים לגמרי עם המהלך של מדמוני-גרבר המשבץ את הראיון עם אברג'ל בספר על פרשת ילדי תימן. כפי שהיא מראה, גם הפנתרים ועוזי משולם באו מאותו מקום בסיפור הישראלי, ואם היה צד זהה בשני הפרשות הוא היה בוודאי באופן בו טיפלה התקשורת בשני האירועים הללו במרכזם עמדו מזרחים. תיאורית הקונספירציה של הרב משולם, מזעזעת ככל שהיתה, באה למצוא חוקיות מסוימת בסיפור שאי אפשר היה לתת לו כל הסבר הגיוני לאמור, איך נעלמו מאות ילדים קטנים ותינוקות. אפשר לומר שגודל ההיעדר של ההסבר ההגיוני הוא שהכתיב את עומק ההסבר שסיפק לו משולם. מדמוני-גרבר משכילה למצוא בסיפור הזה חוקיות אחרת, ממשית יותר שנוגעת לאופן בו הציגה התקשורת בישראל את דוד בן-הרוש, גיבור מרד ואדי סאליב, או כאמור, את הפנתרים השחורים, או קבוצות מחאה מזרחיות מאוחרות יותר. בכל המקרים פעלה אותה דינאמיקה של הגחכה, השתקה, הכחשה, ונידוי. באופן הזה, דרך המעקב אחר הסיקור התקשורתי, מדמוני-גרבר מצליחה לכתוב היסטוריה מזרחית עקיבה וזהו הישג נכבד נוסף של הספר שמסמן הדרך למחקרים אחרים שיש לקוות שיבואו. יש לקוות גם שהמחקר החשוב מאוד הזה יתורגם במהרה לעברית ומכל מקום שישתלב בקורסים השונים הנוגעים ללימודי ישראל.

שושנה מדמוני-גרבר פונה גם מידי פעם לעסוק בשאלות הנוגעות לאופן בו נתפסים התימנים בישראל בכלל. ובהקשר הזה לא יכולתי שלא לגמור את הספר בהרהור על ההיסטוריה הבלתי מפוענחת של התימנים בארץ ישראל המודרנית. מכל הקבוצות המזרחיות זוהי הקבוצה שיש לה ההיסטוריה הכי ארוכה של מגע עם אשכנזים בארץ ישראל למן ראשית הציונות ומאז 1882. מצד אחד, זוהי היסטוריה של שיאים של דיכוי: כמו מחיקת העלייה של  1882, הפרשה של תימני כנרת ופרשות אחרות עליהן כתבתי במקום אחר, או פרשת ילדי תימן ועוזי משולם. מצד שני זוהי בדיוק אותה היסטוריה המלווה במנות גדושות של הערצה אוריינטליסטית מצד המימסד התרבותי הישראלי. התרבות התימנית (המדומינת) היתה צורת התרבות המזרחית הראשונה (והיחידה) שנהנתה ממעמד של "אוטנטיות" בתרבות הישראלית. והרבה לפני כל האחרות “התימניות” הייתה הצורה הלגיטימית היחידה של "אתניות" בחברה הישראלית. הצעד התימני הפך לחלק מריקודי העם בישראל הרבה לפני שהחלו כאן לרקוד ריקודי בטן. המלוואח, היה המאכל המזרחי הראשון שהוכנס למדור הקפואים בסופרמרקטים. והרבה לפני פרוץ הסביח לחיינו כבר התהדרו מאות אלפי ישראלים בעובדה שהם אוכלים ג'חנון או וריאציות אחרות של אוכל עשוי מקמח, שמן, ומיים. מי שייצגו את המבטא העברי ה”אמיתי” היו תימנים. חתונות תימניות היו המקום היחיד שבו ממש התבקשה הכלה ללבוש בגד מסורתי. וכמובן המזרחי היחידי שנלחם בבריטים ובערבים במסגרת חסמבה של יגאל מוסינזון היה תימני. יתכן שהשניות הזו הולידה את הבינאריות הקיצונית בין דמויות כמו משה חובב וראומה אלדר הקריינים לבין עוזי כהן העילג, בין אביגדור קהלני של "עוז 77" לבין עוזי משולם, בין גאולה כהן לדנה אינטרנשיונאל, בין שושנה דמארי על שלל פרסי ישראל שלה לזוהר ארגוב, בין להקת המחול ענבל ל”כנופית הכרם” של רחמים אהרוני וטוביה אושרי, בין אריאל זילבר של "תמוז" לבין זה של גוש קטיף, בין בן-דרור ימיני לסמדר לביא, בין עופרה חזה השכונתית של “אני פרחה”, לבין עופרה חזה הלאומית של “חי” ובין זו לעופרה חזה הבינלאומית של “גלבי”, בין ישראל ישעיהו וישראל קיסר לאילן הלוי איש אש”ף, בין מנשה התימני ליגאל עמיר.

באין חשד אין חקירה אמיתית – מאמרו של בועז סנג'רו מן המכללה האקדמית למשפטים ברמת גן על אזלת היד של ועדות החקירה בפרשת ילדי תימן.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

החוקר שחר וחברו מיכה פלד ממשטרת גבעתיים-רמת גן תופרים תיק לחף מפשע

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 23, 2010


צפו בעדות מצמררת של חקירה במשטרת גבעתיים, שלוחה של משטרת רמת גן שכמעט הובילה להרשעתו של אדם חף מפשע. עובדת סוציאלית חסרת שיקול דעת התלוננה על החשוד במשטרה. בחקירה הוא מואשם כי אנס קשיש וכמעט נכנס ל-20 שנה בכלא.

תפירת תיקים פליליים לאזרחים תמימים היא דבר שבשגרה במדינת ישראל. גם אנשי "חינוך" תופרים תיקים להורים שאינם מוצאים חן בעיניהם. כך ניסתה סגנית המנהל בבית הספר הדתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, שרונה קאפח, לתפור תיק לאם חד הורית ובו היא מעלה חשד כי "את בתה של האם דגדג גבר דמיוני עירום", קאפח כמעט הרסה משפחה שלמה.

הכתבה אשר שודרה אמש בערוץ 2.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

חובת הדיווח או חובת הניפוח?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 19, 2010


הילד אכל בחדרו במקום במטבח? המורה בגבעת שמואל תדווח על כך לעובדת סוציאלית.

על חובת הדיווח הפרועה בה נוקטים אנשי חינוך בגבעת שמואל ככלי נשק נגד הורים שאינם מוצאים חן בעיניהם.

פעם, כשמורה היה נתקל בקשיי התמודדות עם תלמיד, הוא היה פונה להורה ולממונים עליו במשרד החינוך. היום, כשמורה נתקל בקשיי התמודדות עם תלמיד, הוא פונה הישר למשרד הסעד (משרד הרווחה) מאחורי גבו של ההורה.

שרונה קאפח, סגנית מנהל בבית ספר דתי תורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל, מורה דתית תושבת העיר החרדית אלעד.

קאפח דיווחה לעובדת סוציאלית מן המחלקה לשירותים חברתיים בגבעת שמואל כי ילדה לאם חד הורית אכלה בחדרה במקום במטבח, וזאת בתואנה כי "היא מחוייבת לדווח על מקרה כזה לרשויות הרווחה"…

צפו בסרטון והפנימו מה מתפתח במדינה הזו מתחת לאף שלכם.

קישורים נוספים בנושא:

הכתבה "נופלים בין הכיתות"  ומכתב האיומים של שרונה קאפח

פנימיות הן גן עדן לפדופילים – מכיל הקלטה על משרד הסעד בגבעת שמואל

על אנשי חינוך שמשפילים תלמידים

אלימות מילולית של מורים כלפי תלמידים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 2 Comments »

סחר ילדים לאימוץ ע"י משרד הרווחה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 14, 2010


אחי החטוף – תחקיר מבט שני של כרמלה מנשה על חטיפתו של גיל גרינבאום לאימוץ ע"י השירות למען הילד
גיל נחטף לאם חד הורית בלידה בבית החולים בטר בחיפה תמורת בצע כסף. לאם נאמר כי התינוק מת. גיל הועבר לבית היתומים בית שבתאי לוי ומשם נלקח לאימוץ ע"י הורים ניצולי שואה חשוכי ילדים
עפ"י התחקיר מתברר כי מדובר בשיטה של משרד הרווחה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 3 Comments »

דפי עבודה לטו בשבט – לילדי בית הספר

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 14, 2010


טו בשבט – אותיות חסרות

טו בשבט – סלט אותיות

טו בשבט – פיצול מילים

טו בשבט -קידוד מילים

טו בשבט – קריפטוגרם

טו בשבט – תבניות מילים

לקט מבוכים לטו בשבט

לקט מבוכים עם סימני דרך

לקט תפזורות לטו בשבט

לקט תפזורות רב כיווניות

נתיבי עצי האשוח

נתיבים לטו בשבט

סודוקו מילים

סודוקו עגול לילדים גדולים

סודוקו פירות לילדים קטנים

עץ מספרים זוגיים ואי זוגיים

עשיריות מספרים

רביעיות תפוחים אגסים ותפוזים

תפזורת גדולה לטו בשבט

תפזורת גדולה רב כיוונית

תפזורת שבעת המינים לכיתה א

תריסרי מספרים

יער מספרים לכיתה

Posted in דפי עבודה לילדים | מתויג: , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

אמא שלי היא הכי טובה בעולם

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 9, 2010


עירית הרצליה פועלת להוצאת ילד בן 13 מרשות אימו ולהעבירו לפנימיה.

האם ובנה מתחננים: "אל תפרידו ביננו."

פורסם בקול הרצליה

רועי (שם בדוי) בן ה-13 תושב הרצליה מתחנן בפני העיריה שלא יקחו אותו מבית אימו אל אחת הפנימיות בארץ. סיפורו העצוב של רועי החל לפני כשנתיים, אז הוחלט ע"י אגף הרווחה להוציאו מביתו ולהעבירו ללמוד באחת הפנימיות בארץ.

אמו, אם חד הורית, מתגוררת בבית הוריה שנפטרו לאחרונה יחד עם אחותה. לפני כשנתיים, רועי הועבר, למרות מחאתה של האם, לפנימיה, אך לא התסדר שם והגעגועים לאימו ולסביבתו המוכרת הכריעו אותו.

רועי: "בעבר למדתי בבית ספר יסודי ולא הסתדרתי עם המורה. נכשלתי בלימודים ולא הלכתי לבית הספר. הוציאו אותי מהבית ושלחו אותי לפנימיה. לא הסתדרתי שם, וילדים אלימים נתנו לי מכות. כל מה שרציתי היה לחזור הביתה. באחת החופשות החלטתי שאני לא חוזר לשם יותר. אמא שלי נלחמה שאתקבל לבית ספר אחר בעיר, ואחרי הרבה מאמצים הצלחנו. אני לומד עכשיו בבית ספר אחר, וטוב לי שם מאד. יש לי הרבה חברים שאוהבים אותי. אני מצליח בלימודים ולא מבין למה רוצים להעביר אותי לפנימיה שוב.

למה לדעתך רוצים להוציא אותך מהבית?

"הם טוענים שיש לי אמא לא טובה. אני זה שגר איתה ויכול להגיד שהיא האמא הכי טובה בעולם. היא דואגת לי לאוכל, מנקה ועושה הכל בשבילי. כשהתקשיתי בלימודים, היא דאגה לי לחונך שיעזור לי, ועכשיו הציונים שלי טובים. אני לא מבין איך יכולים לקחת ילד מאמא שלו. אמא שלי היא זו שילדה וגידלה אותי, ואני רוצה להיות איתה. אני לא מוכן ללכת לפנימיה, ואם יקחו אותי לשם אברח שוב.  אני רוצה להיות יחד עם המשפחה שלי והחברים שרכשתי בבית הספר".

שרית (שם בדוי) אימו של רועי מספרת בעצב: "אני לא מבינה מה רוצים ממני. אני דואגת לבן שלי ועושה ככל יכולתי ודואגת לו. זה נכון שבעבר היו בעיות בבית הספר, אבל עכשיו הוא לומד, יש לו חברים והכל בסדר איתו. אני מרגישה שבמקום באמת לדאוג לעתידו של הילד שלי אני צריכה אני צריכה להילחם בעיריה. מעמידים גם אותי ואת הילד במצב של חרדה ופחד, ללא שום סיבה".

תגובת עירית הרצליה: עירית הרצליה מנועה מלהגיב מטעמי צנעת הפרט, והיות ונושאי קטינים הינם חסויים".

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

פנימיות משרד הרווחה הן גן עדן לפדופילים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 4, 2010


התעללות מינית בילדים – סודות שמשרד הרווחה לעולם לא יגלה לכם.
סרטון הכולל גם הקלטה של פקידת סעד ועדות של אם חד הורית בכנסת, אשר בנה נלקח בכפיה ע"י משרד הרווחה למתקן חירום סגור, וזאת במסגרת השדולה שהקימה ח"כ מרינה סולודקין נגד הוצאת ילדים בכפיה מהבית.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 6 Comments »

משרד הרווחה – מבנה ארגוני

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 4, 2010


Posted in Uncategorized | מתויג: , , | Leave a Comment »

דפי עבודה לטו בשבט לילדי הגן

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- ינואר 1, 2010


בתי אותיות

לקט מבוכים לטו בשבט

מסלולים לטף

נתיב שקי החיטה

פיתולים

תמונות וצלליות לילדי גן חובה

טוב בשבט – אות לצבע

דרך האותיות

לקט מבוכים עם סימני דרך

נתיב הדקלים והגפנים

נתיב עצי הזית

תמונות וצלליות לגיל הרך

תפזורת עצים

שרשרת פירות

Posted in דפי עבודה לילדים | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »