הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

העבודה הסוציאלית בראי הביקורת

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 4, 2009


מאמר מאת עידית וייס.

מטרת המאמר היא להרחיב את הידע של העוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית אודות  הביקורות המרכזיות שהופנו כלפיו בעשורים האחרונים  בעולם. ההיכרות עם הביקורות והדיון בהן עשויים לתרום תרומה משמעותית בכך שהם יאתגרו את החשיבה, ויעודדו בחינה ביקורתית של מרכיבים בעשייה המקצועית.

הביקורת של הע"ס הרדיקלית / העבודה הסוציאלית הביקורתית

ע"ס רדיקלית אינה מקשה אחת אך ניתן להכליל ולומר שהיא מאופיינת בגישה ביקורתית כלפי הסדר החברתי-פוליטי-כלכלי הקיים. ע"ס רדיקלית החלה להתפתח בתחילת שנות ה-70 בארה"ב ובבריטניה.

הביקורות הופנו  בעיקר כלפי הע"ס הפסיכו דינמית המבוססת על תיאוריות אשר לקחו כמובן מאליו את הסדר החברתי הקיים ולא ניסו לשנותו. ביקורות אלו טענו שהע"ס הושפעה בעיקר מהפסיכולוגיה אשר הובילה להדגשת יתר של הפתולוגיה האישית והראייה הקלינית בתיאוריה ובפרקטיקה. דגש זה הפך את הע"ס לסוכנת של פיקוח חברתי המחזקת את הסטטוס קוו או את הסדר החברתי המדכא של המשטר הקפיטליסטי ובכך משרתת את האינטרסים של המדינה ושל הקבוצות החזקות, ומתעלמת מהמקורות החברתיים- מבניים של הבעיות החברתיות. הע"ס  המסורתית, המבינה את בעיותיהם של משתמשי השירותים בתוך ההקשר הפרטי, הפסיכולוגי שלהם, מפעילה תהליך של אינדבידואליזציה ופסיכולוגיזציה של בעיות הנובעות או מושפעות מהמבנה החברתי – כלכלי. בתהליך זה היא הופכת את משתמשי השירותים שלה לאחראים לבעיות שמקורן הוא במבנה חברתי לקוי , אשר בו ישנן תופעות של אפליה, קיפוח, העדר הזדמנויות, דיכוי ואי שיוויון. בכך היא מצמצמת בעיות חברתיות לכדי בעיות פסיכולוגיות של הפרט. לכישלונה של הע"ס להבין את המקור החברתי למצוקותיהם של בני אדם יש משמעויות שליליות רבות :

  • האשמת הקורבן.
  • עוול כפול למשתמשי השירותים – הם נפגעים מהתנאים החברתיים בהם הם חיים, והם גם מואשמים בבעיות שמקורן הוא במבנה הכלכלי-פוליטי. אם הטיפול נכשל, תולים גם כן את האשם באדם עצמו במקום בקהילה, בחברה וכו'.
  • הטיית תשומת הלב מהתנאים החברתיים הדורשים שינוי ועידוד משתמשי השירותים להתייחס בסובלנות לתנאים חברתיים שאי אפשר לסובלם.
  • הפרדה בין אנשים הסובלים מאותן בעיות ובכך מניעת גיבוש פעולה משותפת ומאורגנת לפתרונן.
  • מיתון של מחאה חברתית צודקת כלפי הסדר החברתי הקיים ועידוד הלקוחות להסתגל לחברה "חולה".

ביקורת מרכזית נוספת הופנתה כלפי המודל המקצועי של העבודה הסוציאלית והבסיס המעמדי שלו: במציאות שבה השלטון מתגמל את העובדים הסוציאליים באמצעות סטטוס והכנסה, ישנו כוח חזק הדוחף את המקצוע לכיוון של קבלת הסטטוס קוו ודחייתו של דיון ביקורתי על הבעיות שבהן הוא עוסק. הטענה היא שלהיות מקצועי פירושו לקבל את הממסד, לתמוך בו ובאינטרסים של הקבוצות החזקות ולפתח דרכים להנציח אותו.

המודל המקצועי שבו העובדים מגיעים מהמעמד הבינוני ומשתמשי השירותים באים ממעמדות נמוכים יותר מחזק את מבנה הכוח הקיים בין המעמדות החברתיים. תהליכים אלה מבנים הבדלים בין דלי אמצעים לבין בעלי האמצעים, בין עוזר לנעזר, בין הדיוט לבין מומחה.

החשיבה הרדיקלית שימשה אחד המצעים עליהם צמחו רעיונות של העצמה.

ביקורת הגישות הניאו-רדיקליות

ביקורות אלה מתמקדות בהזנחת המטרה של קידום צדק חברתי, התרחקות הע"ס מאוכלוסיות בעלות מצוקה עמוקה, נטישת המגזרים היכולים לספק שירותים לאוכלוסיות אלו, והעדפת הפרקטיקה הפרטית. המבקרים טענו כי הע"ס מדגישה יתר על המידה את מטרת השינוי התוך-אישי ומשתמשת לרוב בטכנולוגיות קליניות. הע"ס ומערכות ההכשרה למקצוע אינן עוסקות מספיק בפרקטיקה ברמת המאקרו (ארגון קהילתי), המשמשת דרך הכרחית להשגת צדק חברתי. באמצעות תרפיה לא ניתן להשיג חלוקה מחדש שוויונית יותר של משאבים או שוויון הזדמנויות. שינוי בכיוון של צדק חברתי דורש מעורבות ישירה בעבודה קהילתית, סנגור, הפעלה חברתית ועיצוב מדיניות. כפועל יוצא, לקובעי המדיניות אשר קובעים את ההקשרים שבהם פועלים העובדים הסוציאליים יש רקע בכלכלה, במשפטים, בניהול או בפוליטיקה ולא בעבודה סוציאלית. מציאות זו מובילה לשתי בעיות מרכזיות: 1. שעבוד של פעולות העבודה הסוציאלית למטרות ונהלים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי המקצוע. 2. החלטות שיש להן השפעה אדירה על מקבלי השירותים של הע"ס נעשות בידי אנשים שיש להם מעט מאד ידע על נסיבות החיים של אנשים אלו.

ביקורת ניאו רדיקלית נוספת טוענת שהע"ס מזניחה אוכלוסיות במצוקה עמוקה. הכוונה היא לאוכלוסיות מובסות, לקבוצות החלשות והמקופחות ביותר: עניים, מיעוטים, חולים כרוניים, קשישים ומשפחות במצוקה עמוקה. טענות אלה קיבלו ביסוס אמפירי בכמה מחקרים בארה"ב ובבריטניה. הממצאים הראו שקשישים, נכים ומפגרים מקבלים פחות שירותים מאשר אוכלוסיות צעירות או בריאות יותר. כמו כן עובדים סוציאליים מיומנים יותר, המאיישים דרגים גבוהים יותר, נתנו פחות שירותים לאוכלוסיות אלו.

ביקורות של גישות פוסט מודרניות

פוסט מודרניזם חברתי הוא תפיסת עולם הקוראת תיגר על המוסכמות שביסוד תפיסת העולם המודרנית, ועל על התכונות המגדירות מודרניות ומאפיינות אותה. החשיבה הפוסט מודרנית טוענת שקצב השינוי בתחומי הכלכלה, החברה, הטכנולוגיה , הפוליטיקה התרבות וההתפתחות האינטלקטואלית היה דרמטי במהלך ארבעת העשורים האחרונים של המאה העשרים. כתוצאה מכך העולם הפך למורכב יותר, והתיאוריות המודרניות אינן מזהות במדויק את המורכבות ההולכת וגדלה המאפיינת את העולם. הטענה היא שתיאוריות המנסות להיות כוללניות ומקיפות אינן יכולות להתחשב בשונות העצומה המאפיינת את המציאות בעולם ולהגיב אליה. לכן, אין קריטריון נעלה ואוניברסאלי של הטוב, היפה, הנכון והאמיתי שיכול להתאים לכל מצב, בכל זמן ובכל מקום. כמו כן, אין פרשנות אחת ויחידה להתרחשות או לטקסט. החשיבה הפוסט מודרנית נותנת מקום להרבה אמיתות ופרשנויות, ומתנגדת למציאות שבה יש אמת אחת ויחידה. מאפיין נוסף של החשיבה הפוסט מודרנית הוא התמעטותה של הוודאות והתרחבותה של הספקנות והחשיבה היחסית. השאיפה היא לחיות עם חוסר וודאות, חוסר הסכמה, שונות, אמביוולנטיות, פלורליזם מוסרי, פוליטי והכרתי.

הביקורות:

  • Howe הדגיש את הביקורת הפוסט מודרנית על ניסיונותיה של הע"ס להגיע לאחידות בתחום הפילוסופי, התיאורטי, המקצועי, הארגוני וההכשרתי, כלומר על החיפוש אחר השקפת עולם טוטלית על המקצוע, חיפוש מטרות משותפות למקצוע או הגדרה אחת ויחידה שתשקף נכונה את מגוון התיאוריות בע"ס ואת השונות הרבה בפרקטיקה שלה. במילים אחרות אין תשובה אחת לשאלה מהו ייעודה האמיתי של ע"ס, ומיהו עו"ס אמיתי. הביקורת יוצאת נגד הניסיון של ע"ס להבין חולי, התעללות, עבריינות, נורמליות או בריאות עפ"י מדדים אובייקטיביים וודאיים  (למשל עפ"י גיל) ללא קשר למקום, לזמן ולדרך שבה המציאות מפורשת ומובנת ע"י האדם עצמו (למשל הדרך בה אדם מגדיר את גילו).
  • ביקורת נוספת היא על העוסי"ם הרואים במשתמשי השירותים שלהם כ"אחר מהותי", מנסים להגדיר את הצרכים והבעיות המשותפים להם ומתכננים בעבורם מענים דומים. במקום זה, יש לשאוף להבנת טבעה הספציפי של הבעיה של האדם ולתכנן מענים מותאמים שיבטיחו התערבות ממוקדת בלקוחות.
  • ביקורת כלפי טכנולוגיות האבחון של העוסי"ם (ראיונות אבחוניים, רשימות קליניות של תבחינים). טכנולוגיות אלה אינן מביאות בהכרח לקבלת מידע טוב יותר על הבעיה. יש לעסוק פחות באיסוף מידע שהוא כביכול אובייקטיבי, ויותר בפיתוח קומוניקציה – להיות מסוגלים לקיים שיח בו מידע יפורש ויקבל משמעות מתוך רגישות להקשר החברתי והתרבותי של הפונה.
  • ביקורת על מצבים בהם העוסי"ם כקבוצה לוקחים מונופול על האמת ומנסים להגדיר את ההתנסות של קבוצה אחרת ולהבנות את המציאות שלה. עוסי"ם הם דוגמה לאנשים שנמצאים בעמדות כוח. הם מהווים חלק מהותי ממערכות המגדירות מהו נורמלי ומהי פתולוגיה. הם קובעים מיהו הורה טוב, עני, מובטל, עבריין בשם "קריטריונים אובייקטיביים". חשוב שעוסי"ם ימנעו מלכפות אמת. רק השתתפות מלאה של כל המעורבים והמושפעים מההחלטות באשר למה יקרה ומה יעשה יכולה להבטיח ייצוג של כל האמיתות ולבסס את קיומן של פרקטיקות מתאימות.
  • ביקורת על היחסים ההיררכיים בין העו"ס ללקוח אשר פוגעים בייצוג המלא והנכון של המציאות.

סיכום

הנושאים המרכזיים סביבם צמחו הביקורות כלפי המקצוע הם: תפיסות העוסי"ם את מקור לבעיות ולמצוקות, מטרות המקצוע, האסטרטגיות הרצויות כדי להשיג את המטרות, המודל המקצועי של הע"ס והיחסים בין העוסי"ם למשתמשי השירותים שלהם.

מדוע בישראל הדיון הביקורתי התפתח בצורה מוגבלת?

  1. יתכן שמקצוע הע"ס בארץ שהתאפיין מראשית ימיו בקיומו של קשר הדוק וזיקה חזקה למוסדות הישוב והמדינה הוביל את הע"ס בישראל להזדהות גבוהה עם הממסד, עם ערכיו מטרותיו ודרכי פעולתו.
  2. ייתכן כי במציאות בה השלטון המרכזי או המקומי הוא המעסיק העיקרי של העוסי"ם קשה יותר לפתח שיח ביקורתי כלפי הממסד.
  3. הממסד מעניק למקצוע הע"ס את מעמדו ויוקרתו. יתכן שזה הוביל להידוק הנאמנות של המקצוע לממסד ולחברה , ובהכרח גם לצמצום הביקורת.
  4. ייתכן שהשפעותיה החזקות של הע"ס האמריקאית על התפתחות המקצוע בישראל הובילה לשימת דגש על חשיבה אינדיבידואלית, בדגש על עבודה סוציאלית קלינית ולכן יש פחות עיסוק בעיצוב מדיניות, שינוי חברתי וצדק חברתי.

תגובה אחת to “העבודה הסוציאלית בראי הביקורת”

  1. israelsocial said

    העבודה הסוציאלית בימינו היא למעשה טיפול כפייתי, הפוגע בזכויות אדם. הטיפול נעשה בחיסיון הרחק מהביקורת הציבורית, והוא יכול לכלול:
    – שימוש בסמים פסיכיאטריים קטלניים בעלי נזקים בלתי הפיכים.
    – כליאה במסגרות מחוץ לבית שבהם מחריפה בעיית ה"מטופל".
    – ה"מטופל" נאלץ להוציא הוצאות משפטיות אדירות כדי לגן על זכויותיו כאדם.
    – ועוד.

    רשויות הרווחה המושחתות למדו להתמודד עם ההרס וההפקרות שהם זורעות יום יום. יש לנקוט בכל הדרכים האפשריות החוקיות לסלק את הרשעות הזאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: