הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

Archive for נובמבר, 2009

גסטאפו הרווחה מטבריה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 27, 2009


גסטאפו – כך מכנה האם ששמונת ילדיה נחטפו ע"י שירותי הרווחה בטבריה באישון לילה. הילדים נענשו ונכלאו במוסדות סגורים של משרד הרווחה, חלקם ברחו משם.

לכתבה בערוץ  1, אמש:

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

השירות למען ההתעללות בילד מפר את החוק

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 26, 2009


פקידת הסעד מוניק מן השירות למען הילד במחוז חיפה והצפון מתעלמת מנערה מאומצת שרוצה לפתוח את תיק האימוץ ובכך פועלת בניגוד לחוק. מהם האינטרסים שלה?

על כך בכתבה במבט לחדשות, ערוץ 1.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

עוד על זוועות המוסדות הסגורים של משרד הסעד – הפעם על מוסד בית אפל

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 26, 2009


מוסד בית אפל כיום, בחוץ פרחים, בפנים עשבים שוטים

מוסד בית אפל כיום, בחוץ פרחים, בפנים עשבים שוטים

לאחרונה יצא לי לשוחח עם בחור בשנות ה – 40 לחייו, ובמהלך השיחה התברר כי הוצא מביתו בגיל 3 ע"י פקידי סעד למוסד בית אפל בגן יבנה יחד עם אחיו ושהה שם עד גיל 15. הבחור הוצא מהבית רק משום שמשפחתו היתה עניה וברוכת ילדים ועובדים סוציאלים שכנעו את האב לחתום על מסמכי הסכמה בטענה כי זה רק "לטובתו של הילד", ובבית 3 חדרים זה לא מספיק לילדים…. הוריו היו עולים חדשים. במוסד הופרדו האחים וכמעט לא היה ביניהם קשר.

הבחור גולל בפני את סיפורו על קצה המזלג כשהוא שנוק מדמעות, ואמר לי כי אינו רוצה לשוחח על כך לעולם משום שעדיף לו להדחיק את העבר הנורא מאשר להיזכר בתופת שעבר במקום. הוא סיפר לי על אירועים שהם רק "קצה הקרחון" כדבריו, ונמנע מלתאר דברים איומים הרבה יותר שקרו שם משום הקושי שבדבר. הנה מקצת האירועים הטראגים שעבר:

בתקופה המדוברת, גבי קונפינו, כיום מנהל את מוסד בית אפל, אף הוא היה חניך בבית אפל דאז בניהולו של אדם בשם יעקב יעקובי. המנהל עצמו היה אדם נחמד, לדבריו, אך התעלם מההתעללויות שעברו החניכים במוסד שלו.

סדר היום במוסד היה מאד קשוח וספרטני.
החניכים עברו מדי יום ביומו מכות והשפלה מדי המדריכים. רבים מן המדריכים היו בעצמם נערים בני 17 – 18.
אחד המדריכים, ג'קי שמו, ביצע מעשי אונס סדרתיים בילדים בני 8-9, עליהם היה אחראי. ביתני המגורים היו מלבניים, פרוזדור ארוך עבר במרכז כל ביתן כאשר משני צדיו היו חדרי הילדים, בכל חדר 8 ילדים. בסוף המסדרון היה החדר של המדריך האחראי על הביתן. המדריך האנס היה פותח מדי פעם מעין דוכן סדקית קטן, מוכר לילדים ממתקים בזול מדמי הכיס שקיבלו מהוריהם, קונה את ליבם של הילדים, משמש להם אוזן קשבת ועל הדרך גם אונס אותם. צרחות הילדים הנאנסים נשמעו עד לקצה השני של המסדרון. כולם ידעו אך שתקו. אחת הנערות נכנסה ממנו להריון וכך התגלה המקרה.

הילדים היו משתינים מדי פעם במיטה מפחד וחרדות, המזרונות היו ספוגים בשתן. ילדים שהשתינו קיבלו עונשים כבדים. באחד הימים ילד שהשתין קיבל עונש כבד במיוחד. המדריכה הכריחה את שאר הילדים להשתין לו בפה למען יראו וייראו, טראומה הן לילד עצמו והן לילדים שהשתינו לו בפה.

בגדים חדשים לעולם לא קיבלו למעט במקרה אחד, כאשר הגיעו התורמים למוסד. אז הם היו קונים להם חולצות חדשות, מעמידים אותם בשורה מול התורם דאז, מר אפל, מכריחים אותם לחייך ולהעמיד פני מאושרים, וכאשר היה שואל אותם על המוסד היום תמיד עונים לו כי הם שמחים שנפל בחלקם לגור במוסד כזה.

ילדי המוסד למדו בבית הספר המקומי בגן יבנה, וכל יום אולצו ללכת מספר קילומטרים עד לבית הספר, לעיתים בגשם, בבוץ ובכל תנאי מזג אויר. הם היו יושבים בכיתה, מסתכלים בשקיקה על האוכל שהביאו ילדי המשפחות המקומיות לכיתה, שומעים את המילה "אבא" ו"אמא" מחבריהם לכיתה, חולמים ומפנטזים לחזור הביתה. בית הספר, לדבריו, היה המפלט היחידי שגרם לו להיחלץ לכמה שעות מן הגהינום, משום שרק המקום הזה הקנה להם קשר כלשהו לעולם החיצון, וזאת באמצעות חוויותיהם של הילדים האחרים שחיים עם משפחתם, ושם בעצם הבין לדבריו שהחיים שהוא חי במוסד אינם חיים נורמליים.

מספר פעמים ניסו לברוח מן המוסד, אך ללא הועיל, המשטרה תמיד תפסה אותם. באחד הימים שברו מספר ילדים מן המוסד את חלונות בית הספר על מנת שתגיע משטרה, תוציא אותם מן המוסד ותיקח אותם למקום אחר, מחוץ למוסד, שם יהיה קל להם יותר לברוח, אך גם באירוע הזה נתפסו כולם והוחזרו למוסד.

לכל ילד במוסד היה מספר וכך הוא היה מזוהה. על בגדי הילדים לא היו רושמים את שמות הילדים אלא את המספר שלהם. לעיתים היו מדביקים תווית של בד על הבגד ועליה תפור המספר של הילד. הוא טוען שהוא כילד תמיד הרגיש שהוא חי כמו שחיו בשואה.

לילדים היו כינים באופן קבוע, המדריכים היו מעמידים אותם עירומים בשורה מול המקלחות שנראו לדבריו כמו המקלחות בשואה, מתיזים על ראשם נפט במכשיר של פליט ומן הראש היו יוצאים לדבריו גדודים של כינים. אחר כך היו מסבנים אותם בליפה לבנה גסה שורטת וכואבת, כמו זו בה משתמשים כיום עובדי הנקיון (לא הליפה הצהובה שגדלה בשיחים)

היתה במוסד מלחמת הישרדות קשה, היו הרבה גניבות ואם הוא היה משיג פירות כמו אגס או תפוח, הוא היה חופר בור קטן ומחביא אותם באדמה משום שבחדר היו גונבים לו את זה.

למרבית הילדים היו ציונים נמוכים בלימודים משום שהם לא היו יכולים להתרכז והיו חושבים ומפנטזים כל הזמן על הבית. הוא עצמו ידע את לוח הכפל רק בכיתה ח'.
פעם ב3-4 שבועות היה יוצא הביתה. להוריו לא סיפר על הזוועות במוסד על מנת לא לצער אותם ולגרום להם לרגשי אשמה.

סוף דבר:

מבין בוגרי המחזור שלו במוסד הוא בין היחידים שיצא משם שפוי, רוב החוסים בבית אפל הידרדרו לפשע, זנות ומחלות נפש.
באחד הימים, כאשר היה חייל, הסתובב עם כמה חברים באזור של בתי בושת בתל אביב. שם נתקל בבחורה מוכרת לו. החברים המשיכו למקום אחר אך הוא עצר וחזר אחורה לאזור בתי הבושת לאתר את הבחורה. הוא איתר את הבחורה שעבדה שם כזונה, הבין כי זו אישה שגדלה איתו כילדה בבית אפל. הוא קרא בשמה, והיא הסתובבה. הם בכו אחד על כתפי השני, היא הזמינה לו מונית הביתה ואמרה לו כי אינה רוצה להיזכר יותר במקום הנורא הזה.

השיחה נקטעה משום שהוא לא יכל להמשיך. הוא בכה בכי תמרורים כשנזכר שוב שוב על היותו פעוט בן 3 שוכב לבד במיטה במקום רע ומנוכר, בוכה לחיבוק של אמא ואבא ואף אחד לא שומע אותו והוא לא מעניין אף אחד.

קישורים נוספים:

פנימיות הן גן עדן לפאדופילים

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | 25 Comments »

שודדים את נשמות הילדים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 25, 2009


GenerationRX – קטעים מסרטו עטור הפרסים של הבמאי קווין מילר על הסכנות ותופעות הלוואי הקשות של הסמים הפסיכיאטריים, קשות שבעתיים כאשר מדובר בילדים ובני נוער. הסרט עוסק בהונאת ושחיתות מנהל התרופות והמזון האמריקני, ה-FDA , אשר עובד בשיתוף פעולה הדוק עם יצרני התרופות ומאשר תרופות מסוכנות שלהן תמורת הטבות ומימון כספי. הסרט אף עוסק בקשר המסוכן בין מערכת החינוך לפסיכיאטרים.

קישורים נוספים:

השעיות לא חוקיות בבתי ספר

לצפיה בסרט במלואו, בשפה האנגלית:

חלק א

חלק ב

חלק ג

חלק ד

חלק ה

חלק ו

חלק ז

חלק ח

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

אני מעדיף מיטה שבורה בבית על פני מיטה שלמה בחוץ

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 25, 2009


משרד הרווחה, תן למשפחה ביולוגית 3,750 ש"ח לחודש על כל ילד, כפי שאתה מבזבז מדי חודש על משפחה אומנת ותראה איזה ילדים מקסימים גדלים במשפחות ביולוגיות. המדינה משקיעה בהוצאת ילדים מהבית במקום ברווחה שלהם.

עובדות סוציאליות מגיעות לביקור אצל משפחת האומנה רק פעם בחודש וחצי-חדשיים, וזאת רק לשעה וחצי-שעתיים, פיקוח לקוי לכל הדעות.

מובאות כאן תגובות של ילדים שגדלו במשפחות אומנה

לא הכל ורוד במשפחות אומנה

אותי למשל הוציאה פקידת סעד מהבית מכיוון שאחותי הגדולה ממני בשנתיים היתה מרביצה לי. במקום להסביר לאמא שלי איך להתמודד עם מריבות של ילדות מתבגרות, בחרו להוציא אותי מהבית. רק באותו יום בבוקר ידעתי מזה. אמא שלי בכתה והתחננה בפני העובדת סוציאלית להצטרף והיא סרבה.

לקחו אותי למשפחה ברמת החייל והייתי שם עם עוד כמה נערות , ולמרות שלהורים הללו היו בנות בגילנו, רק אנו בנות האומנה נדרשנו לנקות את הבית. היה לנו אוכל וכלי אוכל בנפרד. לנו היה אוכל סטנדרטי, ולבני המשפחה הביולוגית, אוכל משובח.

והדבר הכי נורא היה מבחינתי להתעורר בתחושה שמישהו נוגע לי בחזה באמצע הלילה, או להתקלח ולראות את ראשו של ה "אבא" מבעד לחלון המקלחת….. להתלונן??? מי היה מאמין לי??? רק עכשיו, אחרי שנים הדברים הקשים האלו יוצאים החוצה ומעובדים בטיפול קשה….

תאמינו לי שהיה לי מאד קשה להעלות כאן את הדברים, אבל אני מאמינה שעד היום דברים כאלו קורים לנערות אחרות במשפחות כאלו….. ושתדעו לכם שאצל חלק ממשפחות האומנה, השיקול הוא כלכלי לגמרי….. וקיימת אצלי הרגשה שרשויות הרווחה יודעות ומתעלמות.

נערה שעברה התעללות מינית במשפחה אומנת משיבה לאב אומן

מעניין שאתה שואל שאלות שאתה כ "אבא" במשפחה אומנת יודע את התשובות מראש! להתלונן? בפני מי? בפני עובדת סוציאלית שבאה פעם בכמה חודשים לבקר, יושבת בסלון ושואלת בפני כולם איך אני מרגישה? ולאן יכולתי לברוח, כשכל הזמן איימו עלי שאם אברח להורים האמיתיים שלי אז יכניסו אותם לבית סוהר???? מה האובססיה הזאת שלך להגן על "הורים" או "אבות" ממשפחות אומנה? תבדוק עם עצמך ממה אתה חושש או חרד כל כך?

הייתי אז בת 15, לעזאזל!! ילדה בת 15. אתה מבין??!!

רק לידיעתך, אם אבחר היום להתלונן, מאד יכול להיות שילכו בעקבותי אלפי ילדי אומנה, ואולי המדינה תרעש, ותשנה ותחמיר את הקריטריונים, כך שחסרי רגישות שכמותך לא יעמדו בקריטריונים של להיות הורים לילדים שלא שפר עליהם גורלם!

אגב מייד כשיכולתי חזרתי למשפחה האמיתית שלי, ומעולם לא סיפרתי להם על הגהנום שעברתי, אימי ואחותי ממילא היו אכולות רגשי אשמה…. עד היום בעצם.

מכירה מישהי שנאנסה במשפחה כזו

מכירה מישהי שנאנסה באופן קבוע מגיל 6 עד גיל 18 ע"י האב של משפחת האומנה. שום דבר בעולם לא יכול לרפא את הנזק שהוא גרם לה.

קיימת בציבור דעה מוטעית כאילו עובדות שרותי הרווחה הן מלאכיות שמסייעות למשפחות. מהסיפורים שלכן (ורבים אחרים ששמעתי) חלק לא מבוטל מביניהן הן ממש מפלצות שהורסות משפחות וגורמות לילדים תמימים וחסרי אונים לסחוב איתם טראומות קשות שמשפיעות על איכות חייהם למשך כל החיים.

גם הבנות של בעלי עברו מסכת יסורים דומה

אני מגדלת את שני הבנות של בעלי (מנישואים קודמים), במשך התקופה שהגשנו בקשה לאפוטרופסות בלעדית (שזה גם אבסורד, כי האמא לא מסוגלת לגדלן והאבא של כל כך רצה לגדלן היה צריך לבזבז ים כסף לעו"ד וכמה שנים מהבנות) הם היו במשפחה אומנת והסיפורים שלהן מאוד דומים לעדויות כאן.

גדלתי במשפחת אומנת והיום אני נערת ליווי

אנשים תתעוררו-רוב השיקול הוא כלכלי. תכנסו בבקשה. המשפחות האלה מקבלות הון מהמדינה. משפחות כאלו הן מהגיהינום. שמו לי כלי אוכל נפרדים, מצעים נפרדים, היה מדף נפרד לנו, והיה לנו אסור לגעת באוכל של ה"משפחה". וניקיתי להם את הבית והילד שלהם הגדול אפילו לא הזיז אצבע. סיפרתי הכל לעובדת הסוציאלית, הראתי לה הכל, המשפחה תרצה את זה איכשהו והעוסית הלכה. ואיימו עלי שאם אספר זה לא יגמר טוב. השיקול כלכלי נטו. (יש צדיקים בסדום,אך הם מעטים). בסוף ברחתי משם והם לא הסכימו לקבל אותי חזרה ושמו אותי בפנימיה. אני שונאת את המדינה שזרקה אותי לכלבים. תודה אולמרט.

(אני נערת ליווי כי אני לא רוצה לשלם מיסים למדינה המחורבנת הזאת. לא אעבוד עם תלוש לעולם)

עדיף מיטה שבורה בבית על פני מיטה שלמה בחוץ

אני ואח שלי גדלנו במשפחה אומנת בקרית שלום בתל אביב. בין המציאות שחווינו לבין איך שמנסים להציג זה עיוות של המציאות. מכות השפלה ניצול מיני אלו רק מקצת הדברים שעברנו במשפחה אומנת שהוצגה להוריי כמלח הארץ . והעובדות הסוציאליות הן כנראה ידעו ושתקו למה? כי היה להן נוח לא להתעסק בבעיה. היום אני בן 34 ומנסה לאחות את השברים. הורים יקרים תיזהרו תחקרו תישאלו ותמיד להיות ערים. משפחות אומנה ואימוץ הן עסק כלכלי של העובדים הסוציאלים שימשיכו להצדיק את העבודה שלהם. כשהייתי ילד אמרתי משפט שאימי שלימים הזכירה לי .עדיף מיטה שבורה בבית ולא מיטה שלמה בחוץ. בהצלחה לכל הילדים שסובלים ליבי איתם.

טולטלנו ממשפחה למשפחה כמו שק תפוחי אדמה

הטלטולים הללו ממשפחה למשפחה, זה סיוט של כל ילד. אני באה ממשפחה מפורקת, ומעידה על עצמי. אחותי שהחליפה 4 משפחות עד שהתגייסה לצבא, לא שיקמה את עצמה עד היום. אחי שהחליף 3 משפחות נפל לסמים. כולנו מעל גיל 40 היום. קשה להשתקם כשעוברים מבית לבית, כשהילד יודע, ממש יודע!!! שהמגורים בבית מסוים הם זמניים, ועליו לנסות לרצות את ההורים, כי הוא על תנאי.

בשביל משפחות האומנה מדובר בעסק כלכלי רווחי. מנסיוני המר, מחברותיי שהיו במשפחות אומנה, כולנו נדונו לאבדון, ללא אהבה. אני לא אכנס על הניכור של ההורים "המאמצים", רק אומר לקוראים, מסירת ילדים למשפחות אומנה נעשית רק למטרה כלכלית גרידא – כסף! זה שם המשחק.

ממני, אשה שניסתה לשקם את עצמה, ילדה שני ילדים, ונפלה על בעל סדיסט. היום פרודה, בהליכי גירושין קשים ומרים.

יש לי טענות קשות על ההורים שאימצו אותי בילדותי. האמא נגעלה לגעת בי, כי סבלתי בילדותי ממחלת עור. בבגרותי למדתי שקוראים לזה אסטמה של העור, והיום הגוף שלי חלק. עברו לי הסימפטומים כשהייתי בת 12 בערך, אבל העלבון צרוב במוחי. האמא הזאת לא נגעה בי, לא ליטפה ולא ניחמה. לבן שלי יש את המחלה שלי היתה בילדותי, ואני מנשקת אותו כל הזמן בגופיף המתוק שלו. שידע, שאמא אוהבת אותו כמו שהוא, ללא תנאים. אני גם אומרת לילדים שלי כל יום, המון פעמים. אמא אוהבת אתכם.

חברי לאומנה התאבד

בסה"כ זה חוויה לא נעימה בכלל להיות במשפחה כזאת וזה משפיעה על האישיות לאורך כל החיים ….

אבל ברוך השם יצאתי פחות או יותר בסדר לעומת אחרים שנפגעו מאד קשה, אחד החברים שלי במשפחה הואמנת לימים שגדל והתחתן והביא ילדים התאבד כי היה קשה לו כל כך עם צורת הגדילה שלו ללא ההורים הביולוגים שלו וזה העציב אותי מאד.

הייתי שפחה במשפחת האומנה

נלקחתי למש' אומנת לאחר מות אימי הפכו אותי לאופר. הייתי כבת 14 שנים כאשר אימי נפטרה באילת.

עובדת "רווחה " סידרה לי משפחה אומנת בק.טבעון הורים +שני קטנטנים. ללא בושה האם הייתה רודה בי לנקות את הרצפה לנקות את הבית ,את המטבח לצחצח ולמרק כאילו הייתי אופר ,כביסה לקבל ,לצאת עם הקטנים לגינה היה לכלוך על דלת הכניסה הייתי מקבלת צעקות אימים עד שברחתי משם לקיבוץ. הרבה סכנות מחכות לילדים התמימים מעבר לפינה בתוך משפחה אומנת.

עובד סוציאלי עשה בי מעשים מגונים שעה שאימי חיכתה בחדר אחר

בשנת 1956ביפו שעה שאימי הגיעה לבקש עזרה מעובד סוציאלי במשרדי הרווחה בעיר, העובד שהיה אז לא צעיר (בעיני ילדה) גבוה ושמן הוציא את אבר המין שלא ועשה בי מעשים מגונים אז הייתי בשוק ולא האמנתי מה שקורה לי,הוא אמר לי לא לספר לאימא שלך כי אז לא נעזור לכם כלכלית (בזמנו הרווחה נקראה משרד הסעד)

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , | 3 Comments »

בג"ץ בית הכלא – מעט מדי ומאוחר מדי

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 21, 2009


ההחלטה לבטל את הקמת בית הסוהר הפרטי מחדדת את הכשל שבהפרטה המאסיבית אשר פשטה בכל חלקה טובה, על חשבון החלשים ביותר.

אריאנה מלמד | YNET
פורסם:     21.11.09, 08:48

"יעילות אינה בחינת ערך עליון כאשר עסקינן בזכויות האדם הבסיסיות והחשובות ביותר שהמדינה מופקדת עליהן", כתבה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש כשסירבה לאשר את הפעלתו של בית כלא פרטי. 147 עמודים מחזיק פסק הדין, תשעה שופטים נדרשו להכרעה, ונצחון גדול נרשם לזכותם של עותרים שמאמינים כי אפילו בעידן הניאו-ליברלי הפרוע של מדינת ישראל, אי אפשר למכור בני אדם – גם אם הם אסירים – לחברות פרטיות.

אבל האמירה הזאת מגיעה מאוחר מדי והיא חלושה מכדי להכיל את נזקי ההפרטה החברתית שכבר אכלה כאן כל חלקה טובה במה שהיתה פעם מדינת רווחה, וכבר הפריטה עשרות אלפי בני אדם הנתונים כיום לחסדי הקדשים, עמותות, מלכ"רים והתארגנויות כלכליות אחרות.

לפחות 30 אלף חוסים בישראל: אנשים שעל פי דין צריכים אפוטרופוס לטיפול בענייניהם, והם אנוסים להתנהל הרחק מעינה הבוחנת של המדינה, כקליינטים-מאונס של "עמותות אפוטרופסות". מקבלי הקצבאות שבין החוסים הללו ייפרדו כל חודש מסכומים שעבורם הם אסטרונומיים, בתמורה לשרותי ניהול חייהם: עד 30% מקצבת הזקנה או הנכות שלהם יעשו את דרכם לידיים פרטיות של מתעשרים חדשים, אדוני-מצוקות בחסות החוק. ואלה, כך נדמה, נמצאים בכל מקום.

אפילו אם כל עמותות האפוטרופסות היו מטפלות בחוסים מתוך אמפתיה מוחלטת וכמעט לשם שמיים, עדיין צריך לשאול אם בשמה של היעילות מותר למדינה להתנער מילדים יתומים, מקבלי קצבה של 1,500 שקל לחודש, ולשלוח אותם על פי דין לסקטור הפרטי, שם יגבו מהם 400 שקל לחודש תמורת פגישות עם עובדים סוציאליים, תיאום חוגים וביקורים (מעטים) בפנימיות.

ועוד צריך לשאול, האם בשמה של תורת חיסכון כלשהי חייבים להעביר מעונות למפגרים, פנימיות לילדים בסיכון, הסדרי אומנה, אימוץ חו"ל, סיוע לעולים חדשים, שיעורי העשרה בבתי ספר בפריפריה, ארוחות חמות לתלמידים, בתי אבות לחולים סיעודיים ושלל גדול של שירותים אחרים, לא פחות חשובים ורגישים משלומם ובטיחותם וכבודם של אסירים, לידיים פרטיות? השאלה הזאת כמו האמירה של ביניש, באה ככל הנראה מאוחר מדי. כל השירותים הללו והמון אחרים כבר מצויים בידיים כאלה.

איש אינו יודע כמה חסכה המדינה ועד כמה התייעלה מהפרטת רוב שירותי הרווחה שלה. ההפרטות הללו נעשו טיפין-טיפין, בדומה למכירת נכסי המדינה, ללא קווים מנחים, דיון ציבורי או מבט כולל על אחריותה של של חברה שפעם האמינה בערבות הדדית, לחלשים שבין בניה.

פה ושם היה צורך בתיקונים קטנים בחקיקה, וחברי כנסת מעולם לא מנעו אותם. לפני שהעבירו אותם, לא טרחו להתבונן במציאות חייהם של האנשים להם החוק נוגע. האנשים הללו הפכו למושא עקיף, לאובייקטים שקטים ונוחים במרוץ לחיסכון כספי המדינה. וכרגיל, רק החלשים נפגעו.

על חשבון הקליינטים מאונס

לחוסים אין ברירה. כמוהם כילדים בסיכון שהוצאו מבתיהם, כמוהם כמפגרים ונכים דיירי מעונות וזקנים שמרותקים לפתרונות האחסון שנמצאו עבורם: כולם שיכים כעת לידיים פרטיות, וכולם יכולים במקרה הטוב לקוות כי הידיים הללו טהורות ונקיות. רק בשבוע שעבר נחשפה מעילת ענק במוסד לבני נוער במשולש. את הכספים שהיו מיועדים לחינוכם, רווחתם ואולי אפילו מזונם של אלה שאין להם ברירה, נטלו בעלי המעון לכיסם – במשך שמונה שנים תמימות, עד שנחשפו לבסוף.

זהו מקרה קיצוני כמובן, אבל כאשר מה שאנשים קוראים לו "בית" בלית ברירה הוא גם עסק כלכלי ששואף לגדול ולהתרווח, בסופו של דבר הוא יעשה זאת על חשבונם של הקליינטים מאונס. מנות המזון הזעומות בבתי אבות, ילדים בפנימיות המוצגים כמסכנים הזקוקים לתרומות, נכים שרווחתם כבר מופרטת הלאה ועוברת להיות עניינן של עמותות מתנדבים שוחרות טוב, צוותי עובדים מנוכרים, לא מיומנים ומשוללי זכויות שמתחלפים תדיר במקום בו נדרש קשר רצוף ואמפתיה והבנה – כל אלה מתרחשים בכל פינה במדינת הרווחה לשעבר, והם ימשיכו להתרחש כל עוד מנהלים את חייהם של בני אדם על פי מודל כלכלי נוקשה וחד משמעי.

את הפטנט למדנו מארצות הברית של רונלד רייגן ומאנגליה התאצ'ריסטית. בראשונה כבר הוכח כי רוב מקרי ההפרטה החברתית הסתיימו בכשלון כפול, גם ברמת השירותים שהוענקו לאזרחים וגם בחיסכון, שבסופו של דבר היה כלא היה. מי כמו ברק אובמה יודע זאת, כשהוא מנהל את מלחמת הקיום של נשיאותו סביב חוק הבריאות הממלכתי החדש, מתוך הבנה כי לפחות מקצת זכויותיהם של האזרחים לטיפול רפואי חייב להישאר בידיה של המדינה.

אצלנו אפשר רק לחלום על מהפכה מחודשת בשירותי הבריאות, ואפשר רק להתפלל לחסדי שמיים בנסיון להגדיר זכויות אחרות שהמדינה מצמצמת כל אימת שמתחשק לה. הלא גם בג"ץ הרחום והחנון לא היה מוכן לקבוע שקיצוץ קצבאות למעוטי הכנסה סותר את זכותם של אלה לחיות בכבוד, ונתן יד להתעמרות בעניים, בזקנים ובחולים בשם אותו חסכון מקודש באוצר המדינה.

יעילות אינה הערך העליון, אמרה דורית ביניש, אבל לא אמרה מה כן ערך עליון. קשה מאוד לנסח אותו בעידן ההפרטה, מפני שהוא כבר ערטילאי, בלתי ניתן לכימות ומופשט לגמרי. כשהמדינה המירה את אחריותה לחייהם, רווחתם וחירותם של אזרחיה בצ'קים לעסקים פרטיים, נותר כבודם מאחור, מבויש ומיותם וזנוח. אין לו מחיר – ואולי משום כך גם אין לו כל ערך, בעיני המדינה שממשיכה להפריט את שירותי הרווחה שלה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , | 2 Comments »

סיפורו של ילד שהגיע לחינוך המיוחד משום שהיה "שמח מדי"

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 21, 2009


הקומיקאי לני רביץ נולד בגיל צעיר מאוד בהרטפורד, קונטיקס, ארה"ב. את רוב שנות לימודיו הראשונות בילה בכיתות חינוך מיוחד משום שהיה "שמח מדי".

כיום הוא מומחה לפיתוח חוש הומור, מנחה סדנאות צחוק, סימנרים, קורסים והרצאות בנושאי "גשטלט", הומור, אינטלגנציה רגשית וכן הערכה עצמית ותיפקוד שיא – בישראל וברחבי תבל ונחשב לאחד המרצים המבוקשים בעולם.

צפו במופע סטנד אפ של לני רביץ על חוויותיו מימי החינוך המיוחד. חוויות אמיתיות שכללו פגישות עם עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כל זאת על חשבון משלם המיסים.

קישורים נוספים:

השעיות תלמידים לא חוקיות בבתי ספר

חלק א'

חלק ב'

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , | Leave a Comment »

נופלים בין הכיתות

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 20, 2009


 

תלמידים יוצאי אתיופיה נשלחים בקלות רבה יותר לחינוך המיוחד – האם זו גזענות או דווקא בעיה באבחון? "כשההורים מסרבים, מאיימים עליהם שיוציאו את הילד מהבית". משרד החינוך: ייעשה כל מאמץ להתאים את התכניות לתלמידים יוצאי אתיופיה.

תחקיר ידיעות אחרונות | תמר טרבלסי חדד

במשך שנים נשלחו מאות תלמידים יוצאי אתיופיה ללמוד במסגרות של החינוך המיוחד, אף שמקומם בבתי ספר רגילים.

פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנשי חינוך, מאבחנים וארגוני רווחה וחינוך טוענים שהסיבה לכך היא שכלי האבחון המערביים הנהוגים אינם מתאימים ליוצאי אתיופיה, ולכן יוצרים עיוותים חמורים והפניית יתר של יוצאי אתיופיה לחינוך המיוחד.

מנתוני המועצה הלאומית שלום הילד עולה כי חלקם של התלמידים האתיופים במסגרות החינוך המיוחד גבוה פי שלושה מחלקם באוכלוסיה וגבוהה משיעורם של כלל התלמידים: 14.7% מהתלמידים ממוצא אתיופי משובצים במוסדות החינוך המיוחד לעומת 5.4% מכלל התלמידים היהודים. "אין זה סביר בכל קנה מידה שפי שלושה תלמידים יוצאי אתיופיה נשלחים לחינוך המיוחד, הרבה מעבר לחלקם באוכלוסיה", אומר מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד ד"ר יצחק קדמן. "יש יד קלה בשליחת יוצאי אתיופיה לחינוך המיוחד משום שהדבר נוח למערכת, אך זה לא מוסרי ולא מקצועי. מנצלים חולשה של אוכלוסיה, גורמים להם עוול נוראי וקובעים את גורלם לכל החיים". המועצה לשלום הילד קוראת לשר החינוך למנות ועדת בדיקה בלתי תלויה לחקירת אופן שיבוצם של ילדים ממוצא אתיופי בחינוך במיוחד ולשים קץ לתופעה.

ד"ר אביגיל ינון, פסיכולוגית חינוכית ומרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שעוסקת במחקר ובעבודה בקרב יוצאי אתיופיה, קובעת שהפניית היתר של ילדים ממוצא אתיופי לחינוך המיוחד חמורה ביותר. "זוהי שערורייה שאין כמוה. אין שום ספק שישנם ילדים אתיופים רבים בחינוך המיוחד שאינם צריכים להיות שם, ובוודאי אין שום הצדקה לפער המספרי. הילדים אינם מקבלים את העזרה הנדרשת, הציפיות מהם נמוכות ויש נגדם דעות קדומות הגורמות למורות לא להאמין בילד האתיופי", אומרת ינון. "הילד סובל גם מדחייה חברתית, השפה והתרבות שלו שונים, הוא חש מופלה ואינו מקבל תמיכה ומענה נכונים. גם ההוראה בבתי הספר אינה מתחשבת בעובדה שמדובר במהגרים עם שפה ותרבות שונים, שלהוריהם אין כסף לשיעורים פרטיים".

מאיימים על ההורים

אבל מתברר שלא רק אבחון מוטה ושגוי הוא הגורם לפערים המספריים הללו. לטענת ארגונים הפועלים למען זכויות ילדים, ארגוני חינוך ורווחה, משפטנים, פסיכולוגים ואנשי אקדמיה, רבים מתלמידים אלה נשלחו לחינוך המיוחד על רקע לחצים ואיומים שהופעלו על ההורים.

לדברי עו"ד נגה דגן-בוזגלו מארגון "הלה" למען חינוך בשכונות ועיירות פיתוח, במקרים רבים כאשר הורים מסרבים לחתום על אבחון או על מתן ריטלין לילדיהם, מערבת מערכת החינוך את גורמי הרווחה. "מאיימים על ההורים שאם לא יצייתו להוראות, יוציאו לילד 'צו נזקקות', יעבירו את ההשגחה עליו לשירותי הרווחה, יפקיעו אפוטרופסות ויוציאו את הילד לפנימייה. לעיתים מדובר באבחון כפוי הנעשה בליווי שוטרים, זימונים לבתי משפט ואיום מתמיד על הוצאת הילדים מהבית, ואז מאשימים את ההורים והילדים בכך שאינם משתפים פעולה". לדבריה, משפחות רבות נכנעות לאיומים ושולחות את הילד לחינוך המיוחד, אף שהן יודעות שמקומו אינו שם".

חוסר אמון בממסד

לדברי תקווה לוי, מנהלת "הלה", יש הורים שמחליטים בעקבות זאת להשאיר את ילדיהם בבית. לדוגמא היא מביאה מאבק שניהלה אם שסירבה לשלוח את בנה לחינוך המיוחד והשאירה אותו בבית מתחילת השנה. כעת הוחלט להעניק לבנה הזדמנות נוספת ולהשאירו בחינוך הרגיל עם תגבור וסיוע.

עו"ד דגן-בוזגלו מספרת שבמקרים שבהם ההורים מחליטים להיאבק בעזרת סיוע משפטי ומצליחים לשלוח את הילד לאבחון חלופי – נמנעת העברתו לחינוך המיוחד. לדבריה האבחונים החלופיים הוכיחו שמדובר בילדים רגילים, ושהקשיים והבעיות שלהם נובעים מחסכים רגשיים ואחרים על רקע פערי תרבות וקשיי קליטה, ובעזרת תגבור וסיוע לימודי צמוד הם יכולים להשתלב בחינוך הרגיל. מצב זה, היא מדגישה, מחריף את חוסר האמון בממסד השורר בקרב יוצאי אתיופיה.

דוד מהרט, מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה, אומר שבעקבות חוסר האמון הזה נוצר מצב שבו גם אם המסגרת של החינוך המיוחד מתאימה לילד – ישנה התנגדות גורפת מצד ההורים לאבחונים ולהפניה מסוג זה.

לדבריו, בעבר גייס המרכז תקציב לאבחונים חלופיים המתחשבים בהיבט התרבותי של יוצאי אתיופיה. תוצאות האבחונים הוכיחו שרבים מהילדים שהופנו לחינוך המיוחד הם ילדים רגילים, הסובלים מפערים רגשיים ולימודיים, ושעל ידי תכנית לסיוע לימודי ואינטנסיבי הם יכולים למצוא את מקומם בחינוך הרגיל.

"בעיני זה ממש פיגוע בנפשו של ילד לשלוח אותו לחינוך המיוחד רק כדי להשיג שקט בכיתה. זה קשה ועצוב", אומר מהרט.

משרד החינוך: נבדוק

בעקבות הממצאים נמסר ממשרד החינוך שהמשרד יבדוק את מכלול פעילות ועדות ההשמה, ובכלל זה את השאלה אם קיימת נטייה להפניית יתר של ילדים ממוצא אתיופי לחינוך המיוחד. עוד נמסר שמשרד החינוך יעשה כל מאמץ כדי להתאים בכל דרך אפשרית את תכניות מערכת החינוך לתלמידים כדי לתת להם מענה מיטבי שישלב אותם ככל האפשר במסגרות הרגילות.

יו"ר הועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ דני דנון, אמר ששיבוצים של ילדים ממוצא אתיופי במוסדות החינוך המיוחד ללא כל צורך אמיתי גורם להם נזק בלתי הפיך ונודף ממנו ריח של גזענות, והודיע שיזמן דיון דחוף בוועדה בעניין.

בית ספר מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל שולח מכתב איומים לאם חד הורית

מכתב איומים שנשלח ע"י סגנית המנהל שרונה קאפח מבית הספר הדתי, הממ"ד התורני מורשת מנחם בגין בגבעת שמואל בגיבוי מלא של המנהל הרב דוד וקסלר ובו היא מאיימת על האמא כי אם לא תביא לה דוח אבחון פסיכולוגי, היא תפנה לפקידת הסעד לחוק הנוער בלשכת הרווחה בגבעת שמואל. את הדוח לטענתה היתה צריכה לצורך מתן סייעת צמודה לילדה, אך בדיעבד מתברר ששיקרה (מגובה בהקלטות), ואת הדוח היתה צריכה רק לצורך תיוק ומעקב אחר הילדה ומשפחתה באמצעות השירות הפסיכולוגי ולשכת הרווחה של גבעת שמואל. האם מסרה לשרונה קאפח את הדוח אך הילדה לא קיבלה סייעת, והאם נאלצה לפנות לחינוך ביתי וזאת על חשבון שנת עבודה מלאה, בגינה היא חיה מחסכונות ונאלצת להשאר בבית ללמד את הילדה במקום לצאת להתפרנס למחייתה.

Posted in Uncategorized | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

מבחנים פסיכולוגים אינם כלי יעיל לבדיקת מסוגלות הורית

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 16, 2009


פרופסור אבי שגיא-שוורץ מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה שולל את השימוש במבחנים פסיכולוגים ככלי לאמידת מסוגלות הורית. פרופסור שגיא, חבר ועדת שניט גורס כי:

את הכלים המתאימים ביותר לקביעת מסוגלות הורית מספקים מדעי ההתפתחות היישומיים (להבדיל ממבחן שהינו תיאורטי). מדובר בדיסציפלינה שלמה של מדעי התפתחות הילד. מדעי ההתפתחות היישומיים מציעים לנו פרדיגמה מקצועית מעודכנת והמשגה אחרת של המושג "מסוגלות הורית". עפ"י הגישה ההתפתחותית אין צורך ב"רשיון להורות". כלומר, ההורה הנורמטיבי אינו נבחן ביכולתו ואין מקום למדוד את ביצועיו.

בעיות אתיקה קשות בקרב פסיכולוגים

Nadine Kaslow, נשיאת החברה לפסיכולוגיה קלינית של ההסתדרות הפסיכולוגית האמריקנית (APA), עוסקת רבות בתחום הגדרת היכולות המקצועיות של הפסיכולוג. היא מתייחסת ליכולות הליבה של הפסיכולוג ומציינת:

"קיים קונצנזוס לפיו כל הפסיכולוגים המקצועיים צריכים לנקוט בדרך חשיבה מדעית, שמקנה את היכולת לגשת וליישם נכונה את הידע המדעי, לתרום לידע, להעריך בצורה בקורתית התערבויות ותוצאותיהן, לבחון בדריכות את השפעתם של משתנים חברתיים-תרבותיים על היישום המדעי, ולהעמיד ללא הרף את עבודתם לביקורתם של העמיתים והציבור".

האם הפסיכולוג, שהתבקש לחוות דעה על המקרה ועל טובת הילד, פועל לפי המלצותיה של Kaslow? לדבריו של פרופסור שגיא, במרבית המקרים התשובה היא שלילית.

חטיבת הפסיכולוגים המשפטיים בהסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית והאקדמיה האמריקאית לפסיכולוגיה משפטית כוננו ב-1991 ועדה להכנת הנחיות אתיות לעבודה עם מערכת המשפט

.(Committee on Ethical Guidelines for Forensic Psychologists)

להלן חלק מהכללים האתיים שנקבעו המנחים את הפסיכולוג המשפטי בעבודתו עם בית המשפט:

מחובתו של פסיכולוג המכין את חוות הדעת לשמור על רמת ידע עדכני בתחום הספציפי ולהשתמש בשיטות וכלים מדעיים העומדים בסטנדרטים הקליניים והמדעיים המקובלים.

הפסיכולוג חייב להכיר במגבלות השיטה ומחובתו ליידע את בית המשפט לגבי היתרונות והחסרונות של הכלים בהם הוא משתמש לצורך מתן חוות הדעת.

פרופסור שגיא ממחיש באמצעות דוגמא פרטית ומוכרת כיצד שני כללים אלו אינם מוקפדים כלל ועיקר בישראל. אמנם מדובר בהנחיות שפותחו ע"י אגודות אמריקאיות, אולם אלו אגודות מנוסות ומובילות שלעיתים תכופות משמשות כסמן ימני משמעותי עבור רבים מאיתנו. פרופסור שגיא ממחיש זאת באמצעות מה שמתואר על ידו כ"פטיש פסיכופתולוגיה מכזיב".

פטיש הפסיכופתולוגיה מכזיב

אחת הבעיות המרכזיות המאפיינות פסיכולוגים בהערכת מסוגלות הורית היא השימוש בתיאוריות פסיכודינאמיות שאינן רלוונטיות למושא הדיון ומתוך כך גם בכלי מדידה שאינם תקפים ולא נועדו להערכת מסוגלות הורית. לדוגמא, מבחנים נפוצים כמו רורשאך ו-TAT לא נועדו למטרה זו.

שגיא טוען כי מרבית הפסיכולוגים הקליניים הנעזרים בכלים אלו אף אינם מיידעים את בית המשפט לגבי מגבלותיהם של כלים אלה. גם אם מדובר בכלים בעלי מהימנות לכאורה, כלומר מראים תוצאה דומה בבדיקה חוזרת – לתוצאות אין תוקף.

אפשר להשוות את התופעה למאזנים מקולקלים: נניח כי אדם במשקל 90 ק"ג עולה על מאזנים אלה שוב ושוב, והתוצאה תראה כל פעם שמשקלו 55 ק"ג. מהימנות המדידה כאן מושלמת, ואולם התוצאה אינה תקפה.

על אותו עקרון, בדיקות מסוגלות הורית נעשות בצורה שכיחה ע"י אותם בודקים, תחת אותן הנחיות מקצועיות, ללא התחדשות מדעית, ולכן אין זה מפתיע כי אנו עדים להרבה דוחות שמופקים ע"י אותו הפסיכולוג עבור הורים שונים כדוחות אלו מאד דומים בתבנית שלהם, לעיתים עם תוצאות ומסקנות דומות עבור אנשים שונים, אולם ללא כל תוקף.

חוקרים ממליצים לבטל את מבחן רורשך

מבחן רורשך הוא דוגמא פרטית טובה לכך. הפסיכיאטר השוויצרי הרמן רורשך הציג אותו ב-1921:  הצגת כתמי דיו לנבדק וניתוח האסוציאציות שיש לנבדק לגבי כל כתם. כיום אנו יודעים שהמבחן אינו מגלה את רוב ה"הפרעות" הפסיכולוגיות, קל וחומר שאינו מזהה תכונות אישיות ובוודאי שאינו מאתר יכולת לקיים יחסי הורה-ילד. הליקוי העיקרי של מבחן רורשך הוא ה-False Positive:

שמשמעו, אבחון ממצא חיובי בעוד שבפועל הממצא הוא שלילי. ובמילים אחרות, מבדק רורשך שוגה ומזהה כ-75% מן האוכלוסייה הנורמטיבית כאוכלוסיה בעלת הפרעות רגשיות.

הפופולאריות של מבחן זה בוודאי שאינה נובעת מהוכחות מחקריות לתקפותו. למעשה, הנתונים המחקריים אינם מצדיקים את השימוש בו. מחקרים רציניים ומבוקרים לא הצליחו להראות יכולת אבחנה וניבוי. גם עבודתו של Exner, שארגן מחדש את המתודולוגיה של רורשך לא הביאה לתוצאות תקפות. כל למשל העלה מחקר של Wood, Nezworski, Garb ו- Lilienfeld שתוצאותיו של Exner אינן מדויקות ונוטות להציג אנשים נורמאלים כבעלי הפרעות נפשיות. החוקרים, שהישוו תוצאות של 32 מחקרים בנושא ממליצים לחדול משימוש במבחני רורשך לצרכים קליניים או משפטיים.

חוק המכשיר

ובכל זאת פסיכולוגים בישראל עושים שימוש נרחב במבחני רורשך כמו גם במבחנים לא תקפים אחרים, מה שממחיש באופן מטפורי את חוק המכשיר Law of the instrument)) של הפילוסוף האמריקאי-ישראלי אברהם קפלן האומר: "תן לילד פטיש, והוא יגלה שכל מה שהוא נתקל בו טעון חבטה".

במקרה שלפנינו המקבילה לילד החובט בפטיש הם אותם פסיכולוגים שמעריכים באמצעות כלים בלתי תקפים. קפלן מציין כי "מצוידים בפטיש הפסיכופתולוגיה, בכל מקום בקליניקות שלנו, ובחדרי המתנה אנו תופסים בעיקר הפרעות, סימפטומים ואת הדינאמיקה שלהם. כך שאנו דופקים בפטיש הפתולוגיה למרות שאנו מעוניינים בבריאות נפש והסתגלות תקינה ולא בהפרעות מנטאליות".

כאשר מבקשים להעריך את יחסי ההורה עם הילד, נמצא כי מבחנים פסיכולוגים סטנדרטיים מסוגו של הרורשך מספקים מידע מועט ולא רלוונטי בקשר לשאלה האם ההורה הוא "טוב דיו" או "מתאים ביותר" למטרת הורות.

Posted in Uncategorized | מתויג: | Leave a Comment »

עצות זהב ליולדות בגפן בבית החולים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- נובמבר 9, 2009


יולדות, עובדות סוציאליות מסתובבות במחלקות יולדות על מנת לקחת מכן את התינוקות לאימוץ, ראו הוזהרתן.

לידה בבית החולים – רק בליווי בני משפחה

אם אתן נשים נשואות שעומדות ללדת בבית החולים ובן זוגכן מסיבה כלשהי אינו יכול להיות נוכח במעמד הלידה או לאחריה, חשוב כי תגענה לחדר הלידה עם משפחה או חברים ולא לבד !! אמהות חד הוריות, ההודעה מיועדת בעיקר לכן !!

בבתי היולדות מסתובבות דרך קבע עובדות סוציאליות המנסות לאתר נשים בודדות ולקחת מהן את התינוקות לאימוץ, וזאת תוך שכנוע היולדת שנמצאת לבד ובטשטוש מהלידה כי "טובת הילד" מצריכה כי הילד יילקח לאימוץ.

מספר העובדים הסוציאלים המסתובבים בבתי החולים בסוף השנה הוא גבוה יותר, משום שהם נדרשים להשלים את מכסות האימוץ שמוקצבים להם מדי שנה.

לעזוב את בית החולים מהר ככל האפשר

אם בכל זאת הגעתן לבדכן ואתן חוששות כי מסתובבות באגף היולדות עובדות סוציאליות, אל תדברו איתן כלל ואל תספקו להן שום מידע אודות זהותכן, מקום מגוריכן, מצבכן המשפחתי או הסוציו אקונומי. נשים אלו תאמרנה לכן כי הן באו "לעזור", תגלנה אמפטיה מזוייפת וזאת על מנת לנסות לדלות מכן מידע. אין לשתף עימן פעולה ויש להתעלם מהן לחלוטין. השתדלו להוציא את הרך הנולד מהר ככל האפשר מבית החולים.

נקיטת משנה זהירות בטיפת חלב

טיפת חלב אף היא מוקד פורענות לחטיפות תינוקות ע"י עובדים סוציאליים. טיפת חלב נמצאת בקשר עקבי ושוטף עם פקידי סעד לחוק הנוער ממשרד הרווחה אשר מנסים לאתר הורים ותינוקות "בעייתיים".

אין לספק לעובדי טיפת חלב שום מידע אודותיכם ואודות ילדיכם שהוא מעבר למצב הבריאותי של הפעוט. חשוב לדווח תמיד לעובדי טיפת חלב כי יש לכם משפחה מורחבת גדולה ואיתנה וכי המצב הסוציו אקונומי שלכם מצוין.

מקרה שאירע לאחרונה

לאחד מבתי החולים במרכז הארץ הגיעה בגפה אישה ללדת. בן זוגה שהה באותה עת בעיר אחרת ולא יכול להגיע עימה ללידה. האישה ילדה תינוק פג, ומרגע הלידה הסתובבו סביבה עובדות סוציאליות שהטרידו אותה בשאלות פולשניות אודות משפחתה ואורח חייה.

באחד הימים לא הגיעה האישה לבית החולים לבקר את בנה בפגיה משום שנרדמה בביתה עקב חוסר שינה ותשישות. למחרת היום כשהגיעה לבית החולים החלו הנשים הללו לתחקר אותה ורמזו לה כי היא אמא לא ראויה שכנראה אינה אוהבת את ילדה משום שלא הגיעה לבקר את התינוק.

משפחתה שהבינה כי האם עומדת להסתבך עם רשויות הרווחה האיצה בה להוציא את הרך הנולד, גם בהיותו פג, מהר ככל האפשר מבית החולים ולהתנתק מן העובדים הסוציאלים המטרידים. האם עשתה כן ובכך הצילה את בנה מגורל אכזר.

כתבה על תינוקת שנלקחה לאימוץ בבריטניה רק בגלל פצע בלחי.

Posted in Uncategorized | מתויג: , | Leave a Comment »