הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

המרשם: התאבדות?

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- אוקטובר 23, 2009


הקליקו על התמונה כדי לצפות בסרט

הקליקו על התמונה כדי לצפות בסרט

סרט הסברה על השפעתם השלילית של כדורים נוגדי דיכאון על ילדים.

סיפורן של שש משפחות אמריקאיות שילדיהם נוטלים תרופות אנטי דכאוניות. המשפחות מניחות בצד את השיקולים האישיים ומניחות לצופים, באומץ רב, לקבל מבט אינטימי על השפעת נוגדי הדיכאון על ילדיהן. בימוי: רוברטו מנצ'יארו. ארה"ב,2006.

קייטלין היתה רק בת 12 כשתלתה את עצמה בשרוכי נעליה באולם ההתעמלות בבית ספרה. היו קצת בעיות בבית, ובעיות עם בנים, וכיתה ו' בדיוק התחילה, אבל מהלך כזה איש לא חזה, וכמו שהסרט התיעודי המטלטל טוען, ילדות בנות 12 לא מתאבדות סתם. לפעמים הן פשוט עולות על הכדור הלא נכון. קייטלין לקחה ארבעה כדורים כל יום – שני כדורי שינה ושניים נגד דיכאון ("כמה עוד אני יכולה לקחת?" שאלה ביומנה), תרופות מרשם מהסוג ששבעה עשר מיליון בני נוער בעולם צורכים מדי שנה. המספרים מפחידים ותופעות הלוואי הבלתי צפויות מפחידות עוד יותר. את קייטלין, ילדה חכמה שרצתה להיות וטרינרית והעירה חברות בארבע לפנות בוקר רק כדי לשאול איזה דיסק הן היו לוקחות אתן למקום רחוק, הכדורים הפכו למישהי אחרת. היא עצמה העידה ש"קייטלין היא לא קייטלין" כשהיא לוקחת תרופות. היא אמרה שהיא ילדה רעה והמציאה על עצמה סיפורים שליליים כדי לאשש את דבריה. אמה התנגדה לכדורים, אבל העובד הסוציאלי רמז לה שחוסר שיתוף פעולה ייחשב לא אמהי ולא אחראי מצדה, ועכשיו היא מוכת אשמה על כך שנכנעה ללחץ שלו.

תביעות ייצוגיות של משפחות המתאבדים הביאו בין היתר לשינויים היסטוריים כמו חשיפת ניסויים קליניים שהוסתרו עד כה מעיני הציבור, ואזהרות "קופסה שחורה" מפורשות על גב האריזה, המציינות כי שימוש בתרופות עלול לגרום למחשבות אובדניות אצל מתבגרים, ואף להתאבדות ממש. זה כמובן מעט מדי ומאוחר מדי למשפחות מסוימות, ועדיין – כמו גם הסרט הזה – יכול להציל חיים של נערים אחרים. כל אחד מהסיפורים שהובאו כאן היה יכול לשאת סרט עלילתי שלם. כל ילד הוא עולם ומלואו ואובדנו ממיט חורבן על הקרובים לו. אחותה של ילדה שהתאבדה בגלל שילוב אסור של כדורים (סיבה מובילה להתאבדויות, לצד מינונים לא נכונים ואבחנות שגויות) מסרבת ולא מסוגלת לראות בעצמה בת יחידה, גם אם זה מעמדה הרשמי, שנים אחרי האסון.

נער בן 15, טניסאי מצטיין שהוריו מספרים כי היה מודל לחיקוי ו"הילד הכי מאושר בעולם", עד שהתחיל לגנוב עם חברים "בשביל הכיף" תרופות נגד דיכאון ולהתפרע עם המינונים, צלצל לאביו ואמר לו שהוא אוהב אותו. האב הרגיש שמשהו נורא עומד לקרות והתחנן בפני בנו שלא ינתק. הבן ניתק, האב מיהר הביתה וכשהגיע כבר היו ניידות משטרה במקום ושכנים סיפרו שהנער יצא לרחוב עם אקדח וירה בעצמו. בסרט התראיינו גם נערים שנשארו בחיים אחרי ניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים – אחת מהם כמעט כרתה לעצמה את הרגל ובמהלך שלושה חודשים של טיפול תרופתי שלא התאים לה היתה מעורבת בשלוש תאונות דרכים קשות. כולם למדו להתמודד עם דיכאון ללא עזרת תרופות ונשבעים שראו את האור. עכשיו תורנו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: