הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

אונס נפשי בחקירות ילדים

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יולי 4, 2009


בישראל ביצוע חקירות ילדים מאחורי גבם של ההורים וללא אישורם הפך לדבר שבשגרה ומכוון לכך שהורים לא ידעו לעולם מה נשאלו ילדיהם על מנת שהמערכת החוקרת תהיה חסינה מפני תביעות אזרחיות ופליליות על התעללות נפשית בילדים בגין חקירה פושעת. חוקרי ילדים הם עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה, אנשים ללא רקע פסיכולוגי מתאים שעברו הכשרה שטחית מאד בנושא. המפקחת הראשית על חקירות ילדים היא פקידת הסעד רונית צור, אשר מכתיבה לחוקרי הילדים הנחיות חקירה רשלניות שאינן תואמות את הקריטריונים המקצועיים בעולם הרחב.

הורים, דעו כי זכותכם לקבל את קלטת החקירה בתום החקירה, על מנת שתוכלו לצפות בה ולבדוק האם בוצעה חקירה רשלנית או לא.

חקירות ילדים בגין התעללות מינית

התעללות מינית בילדים קשה לאתר ויזואלית משום שלא תמיד ישנם סימנים על הגוף.

אחת הסוגיות בנושא זה דנה בענין אמינות עדותם של הילדים. אנשי "טובת הילד" טוענים כי “ילדים לעולם לא משקרים…”, בעוד שלאחרונה הם קצת התמתנו ועתה הם טוענים כי ילדים “משקרים לעיתים רחוקות…”

ילדים קטנים לא תמיד יודעים להבחין בין מקרי התעללות אמיתיים לבין סתם מחוות של חיבה. נדיר מאד במקרה של התעללות מינית שילד ירים את הטלפון ויתקשר למשטרה לדווח על התעללות מינית. בד”כ המבוגר שחושד בכך הוא זה שמדווח למשטרה וכאן לעיתים מתחילה הבעיה.

הבעיה מתחילה בפרשנויות מוטעות של ילדים למעשי חיבה. הפרשנויות הללו מועברות מאוחר יותר כמסרים חד משמעיים למבוגרים אחרים, אשר מדווחים בעקבות כך למשטרה.

דוגמא:

כשילד הולך לישון ומקבל טפיחת חיבה על הישבן הוא עלול לאמר להורה: “אני לא רוצה שתיגע לי כאן כי הגננת אמרה שהגוף שלי שייך רק לי וזה לא צנוע לגעת בטוסיק…”

זיהומי חקירה

חוקרי ילדים רבים שואלים שאלות מנחות ובכך מזהמים עדויות.

במחקר שנערך בארה”ב ב1991 (1)  נבדקה קבוצת ילדים בני 5-6, אשר הוצג בפניהם אירוע מסויים. לאחר שנשאלו שאלות באופן טבעי על תכני האירוע, תיארו אותו כולם באופן מדוייק. מאידך כאשר נשאלו הילדים לגבי האירוע כאשר בתוך השאלה הושתלו תכנים לא נכונים של האירוע, 90% מן הילדים תיארו לא נכון את האירוע שראו והכניסו לתיאור תכנים הזהים לאלו שהושתלו בגוף השאלה.

שכר ועונש בחקירות ילדים

במקרים רבים, אם הילד הנחקר נותן עדות שתומכת בתיאוריה שלהם, חוקרי הילדים יתנו לו מחמאה. אם הילד הנחקר נותן עדות שסותרת את התיאוריה שלהם, הם יגלו עוינות כלפיו. הילד הרך כדי לזכות בתשומת לב חיובית מצד החוקר, ישתף פעולה עם החוקר וישיב לו בתשובות שמניחות את דעתו של החוקר. בחקירת ילדים אין להביע תמיכה או התנגדות לעדותו של הילד. החקירה צריכה להתבצע ללא גילוי אמוציות מצד החוקר, מה שנקרא “פני פוקר”.

במקרה מק מרטין המפורסם והידוע לשמצה(2)  , הילד הנחקר התעקש על כך שלא היה עד לכל התעללות שהיא ואולם החוקר שהיה אף בתפקיד המטפל שלו השיב לו כי הוא מטומטם.

במקרה מפורסם אחר בו התעורר חשד של סדרת הטרדות מיניות של ילדים(3)  בג’ורדן מינסוטה, נאמר לילדים כי אם יעידו שהוריהם התעללו בהם מינית יש סיכוי טוב יותר שהם יחזרו הביתה.

אז האם עדותם של ילדים אמינה או לא?

ב-1989 התפרסם מחקר של האגודה הפסיכולוגית האמריקנית בנושא זה ע”י בכירי הפסיכולוגים בארה”ב. המחקר לא הגיע למסקנה חד משמעית: לפעמים ילדים אמינים ולפעמים לא.

אחד ממובילי המחקר, פרופסור סטפן ססי מאוניברסיטת קורנל בניו יורק(4) סיכם את ממצאיו כי:

“ילדים לעיתים יכולים לספק מידע רב ערך לבתי המשפט וזאת בתנאי שלא הפעילו עליהם את הטכניקות הבאות במהלך החקירה: הדרכה, הכוונה, הצעות, חזרות, תגובות תומכות או מתנגדות של החוקר (כגון הבעות פנים) שוחד או איומים.”

לדאבוננו מרבית הטכניקות הללו מיושמות עד היום בחקירות ילדים. חלקם ניתנים בהנחייתה של פקידת הסעד רונית צור, המפקחת הראשית על חקירות ילדים.

הפרשה הטראגית של הילדה אליסיה(5)

אליסיה, ילדה בת 8 מסן דייגו, קליפורניה נחטפה בחודש מאי 1989 מחדר השינה בביתה ע”י גבר שאנס אותה ומייד לאחר האונס החזיר אותה לחדרה.

באותה עת לאחר שנאנסה והיתה בטראומה קשה וזקוקה יותר מכל לחיבוק ותמיכת הוריה ומשפחתה, היא הופרדה ונותקה לחלוטין ממשפחתה האוהבת והושמה במתקן חקירות שמכונה בטרמינולוגיה של העובדים הסוציאלים – מרכז חירום.

מדוע עוללו זאת לילדה? משום שבסתירה לכל הסיסמאות היפות בזכות טובת הילד וזכויות הילד ובעיקר אותן הצהרות כי “מצילי ילדים מאמינים לעדותם של ילדים…”. במקרה זה אותם “מצילי ילדים” לא האמינו לאליסיה.

הם סרבו להאמין לה למרות שהילדה מסרה תיאור מפורט של האנס, ולמרות שבאותה תקופה בוצעו מספר מעשי אונס דומים באותה שכונה.

כעונש על כך שנאנסה, נמנע מאליסיה להיות בקשר עם בני משפחתה והיא עברה אונס נוסף, אונס נפשי אשר בו אולצה לעמוד לבד מול קבוצה מאיימת של עובדים סוציאלים, מטפלים והורים אומנים אשר לחצו עליה “להודות” כי היא נמצאת במצב של “הכחשה”, ולמעשה היא נאנסה בידי אביה.

אליסיה התחננה לחזור הביתה אך ללא הועיל. לאחר 13 חדשים בהם “טופלה” פעמיים בשבוע ע”י ה”מטפלים”, שינתה אליסיה את גרסתה ונקבה בשמו של אביה כאדם שאנס אותה. כתוצאה מכך אולץ גם האב להיות “מטופל” בקבוצת מטופלים הנמצאים במצב של “הכחשה”.

אנשי "טובת הילד" חגגו את ה”גילוי” כנצחון, סוף כל סוף אליסיה “חשפה” את הסוד הנורא…

בהתבסס על עדותה החדשה הוגש כתב אישום נגד האב בעבירות המיוחסות והעובדים הסוציאלים החלו בהכנות למשלוח הילדה למשפחה אומנת ומשם לאימוץ.

העובדים הסוציאלים כמעט והצליחו במזימתם, אך לרוע מזלם בדיקות הDNA של דגימות הזרע שנמצאו על בגדיה של אליסיה הוכיחו מעל כל צל של ספק כי אביה אינו האנס.

בעקבות זאת בוטלו כל ההאשמות כנגד האב. ואולם כתוצאה מפרשה טראגית זו קרסה המשפחה מבחינה כלכלית, האם ניסתה להתאבד ואליסיה נותקה ממשפחתה במשך שנתיים וחצי תמימות.

אנשי "טובת הילד" אף לא טרחו להתנצל על הנזק האדיר שגרמו הן לילדה והן למשפחתה.

הנזק למשפחות חפות מפשע הוא חצי מן הבעיה, משום שהשיטות הבדוקות הללו להרס חיים של ילדים ומשפחות חפות מפשע הן אותן שיטות שעוזרות אף לפושעים מתעללים אמיתיים להתחמק מעונש.

ילדה בת 9 נאנסה ופקידת הסעד החליטה לנתקה מחיק המשפחה

בדומה למקרה של אליסיה מתרחשים כאן ועכשיו אירועים דומים בישראל. לא מדובר על מקרים בודדים אלא על תופעה סדרתית שבה פקידי סעד ועובדים סוציאלים מסבים נזק נפשי אדיר לילדים ע”י ניתוקם ממשפחתם החפה מפשע ובמקביל זונחים מקרים אמיתיים של התעללות כגון אלו שפורסמו לאחרונה בתקשורת.

מבקר המדינה, משטרת ישראל ובתי המשפט מתעלמים באופן עקבי מן הפשעים הפליליים והאזרחיים המבוצעים ע”י העובדים הסוציאלים בילדים. בשונה מרופאים, רואי חשבון ועוד אשר נותנים את הדין על רשלנות פושעת, עובדים סוציאלים מתחמקים מאחריות לרשלנות ואי הרתעה זו מדרבנת אותם להמשיך להתרשל בעבודתם ולבצע פשעים פליליים סדרתיים.

לפני כשנה נאנסה ילדה בת 9 מחולון ע”י אלמוני. הוריה של הילדה דיווחו למשטרה ולא העלו על דעתם איזה גהינום הם ובתם עומדים לעבור. הילדה שמסרה תיאור של האנס נותקה באופן מיידי מהוריה והוכנסה לבידוד במרכז החירום של אל”י בזמנהוף 12 ת”א.

הילדה שהיתה במצב נפשי קשה עקב האונס וזקוקה יותר מכל לנוכחות הוריה האהובים עוברת עברה אונס נפשי נוסף ע”י חוקרי אל”י ללא שאף רשות שופטת או מבצעת תתערב בנעשה ותמנע את הפשע הנוסף שהתבצע.

כעונש על כך שהילדה נאנסה פקידת הסעד בלשכת הרווחה בעיר מגוריה החליטה לחייב את ההורים המיוסרים והמנותקים מבתם אף לעבור בדיקת מסוגלות הורית.

מקרה דומה אירע לאחרונה באשדוד בו עברה ילדה בת 10 התעללות מינית ע"י חבריה לבית הספר.  במקום להעניש את הילדים והוריהם ניסה משרד הרווחה להוציא את הילדה מחזקת הוריה ולהרחיקה מהבית.

שיתוף הפעולה השנוי במחלוקת בין אל”י לבין משטרת ישראל

עפ”י החוק רק חוקר ילדים מטעם משרד הרווחה מוסמך לחקור ילדים. כאשר מתקבלת תלונה במשטרה, המשטרה מזמינה חוקרת ילדים מטעם משרד הרווחה כדי שתחקור את הילד.

בפועל ישנם לא מעט תיקים במשטרה המסתמכים על חקירות ילדים רשלניות שבוצעו מטעם חוקרי אל”י. חקירות אלו זוהמו ע”י החוקרים הלא מקצועיים של אל”י וזאת בידיעה מוחלטת ובשיתוף פעולה מלא של משטרת ישראל.

חוקרי אל”י הצהירו לא אחת כי כאשר ילד אומר שהוריו היכו אותו הוא תמיד דובר אמת. חוקרי אל”י מתבססים על אקסיומה חדשנית אותה הם המציאו והיא: הילד תמיד דובר אמת.

אי לכך בעוד שחוקר ילדים מורשה ומקצועי מנסה להגיע לחקר האמת ולהבין אם בוצע פשע, ואם כן מי ביצע את הפשע, הרי שחוקר מטעם אל”י קובע מראש שאם הילד טוען שבוצע פשע אז בוצע פשע ומי שביצע את הפשע הוא האדם שהילד נקב בשמו.

חוקר כזה אינו יכול להיות חוקר ילדים משום שהוא אינו מבצע עבודת חקירה בניסיון להגיע לחקר האמת, אלא עבודה של תיעוד השתלשלות האירועים מתוך הנחה קבועה מראש שאכן בוצע פשע.

האשמות שווא נגד בכיר בשרות הבטחון נתגלו כעורבא פרח

מקרה מפורסם של חקירה רשלנית מטעם אל”י ואשר עליה לדאבוננו שוב אנשי אל”י לא נתנו את הדין ולא הוגשו נגדם כתבי אישום הוא המקרה משנת 2002 בו הוגשו כתבי אישום נגד איש בכיר במערכת הבטחון ואשתו המתגוררים בישוב מכבים רעות ואשר נטען כי הם התעללו בבנם בילדותו. ההורים זוכו מאשמה ע”י השופט שלי טימן שמתח בקורת נוקבת על התנהלות החקירה שבחלקה התבצעה ע”י לבנה חלילי מאל”י:

“אינני סבור כי יש חיזוק לגרסתו של ד. אפילו בעדותה של לבנה חלילי, קרימינולוגית בהשכלתה ותרפיסטית באל”י, מי שקיבלה את פנייתו הטלפונית של ד. לאל”י והעידה כי התרשמה מהאותנטיות של סיפורו, ואף שסירב להזדהות, סיפר פרטים אישיים על עצמו.

היא הסבירה, כי הדינמיקה של האשמות שווא, שונה מהאופן שבו הציג את ההתעללות.

ראשית: ייאמר מיד כי גם לבנה חלילי לא ראתה כלל את ד.; לא ראתה כל סימנים על גופו של ד.; היא לא ראתה אותו מוכה; ואין היא חיה אלא מפיו של ד., ואף זאת – לא בזמן אמת, אלא סמוך לפניה למשטרה. שנית: אין חולק כי ד. שיקר ללבנה, כאשר אמר לה כי הוא עדיין סובל מהתעללות פיזית קשה, וכי התרשמותה החיובית של לבנה מגרסתו של ד., לא היה בה כדי לאתר שקר זה.

צריך לזכור כי גם הגב’ חלילי, כמו יתר העובדים באל”י (כמו גם פרופ’ זומר) יוצאים מתוך הנחה – מובנת מאליה – שכל פנית מצוקה אליהם, היא פניה אמיתית.

טענתה של לבנה כי מתוך הניסיון המצטבר בתחום, כמעט שלא נתקלים בהאשמות שווא על התעללות פיזית, אלא יותר במצבים של פגיעה מינית – אין בה כדי לשלול את האפשרות כי התלונה אינה מעוגנת במציאות והיא פרי תחושתו של ד., תחושה שאין לה על מה לסמוך.

אף אם נקבל את דבריה, לפיהם פגיעתו של ילד על ידי הוריו מביאה לפגיעה בכושרו לקשור יחסים בינאישיים עם הזולת ולפתח אמביוולנטיות כלפי ההורים, הנלווה בהתפרצויות זעם, וכי ייתכנו מקרים בהם אנשים ידחיקו התעללות שעברו. אף אם נניח כי דברים אלה מאפיינים את מי שעבר התעללות, ואף הולמים את ד., הרי שאין לומר כי הם מאפיינים בהכרח את מי שעבר התעללות, כפי שייתכן כי מי שעבר התעללות, לא יאופיין על-ידי אותם פרמטרים.“

בבליוגרפיה:

1. Prof. K. Alison Clarke-Stewart, Remarks, American Psychological Association News Conference, July 25, 1991, p.8

2. Tom Charlier and Shirley Downing, “Justice Abused: A 1980s Witch Hunt,” The (Memphis, Tenn.) Commercial Appeal, Jan., 1988, Reprint, pp. A16, A17.

3. Office of the Attorney General, State of Minnesota, Report on Scott County Investigations, Feb. 12, 1985.

4. Prof. Stephen J. Ceci, Remarks, American Psychological Association news conference, July 25, 1991.

5. San Diego County Grand Jury, The Case of Alicia W., Report No. 6, June 23, 1992 and Child Sexual Abuse, Assault, and Molest Issues, Report No. 8, June 29, 1992; Jim Okerblom and John Wilkens, “Tragedy, Errors Shatter a Family,” The San Diego Union, Oct. 20, 1991, p.1

10 תגובות to “אונס נפשי בחקירות ילדים”

  1. אלון said

    שלום לכם

    הייתי מבקש מכותב המאמר, במידה ויכול, להפנות אותי לחוק המאפשר קבלת קלטת החקירה ע"י ההורים.

    בברכה

    אלון

    • israelsocial said

      שלום אלון

      קבלת חומר חקירה במידה ומשמש ראיות לתביעה לאחר כתב אישום, מופיע בחוק סדר דין פלילי , סימן ג' – עיון בראיות התביעה , סעיפים 74-81.

      בנוסף כל רשות ציבורית חייבת ע"פ חוק חופש המידע להציג מידע לכל דורש ע"פ הנוהל בסעיף 7 בחוק, בהסתייגויות מסוימות בחוק.

      בכל מקרה אם מדובר בהליך פלילי מומלץ לפנות לעו"ד.

      • אלון said

        תודה על התשובה המהירה
        נדמה לי, ותקן אותי אם אני טועה, כי במידה ומדובר בתיק ש"נגנז" או לא הוגש כתב אישום, אין אפשרות להורה לקבל את חומר החקירה, גם על פי חוק חופש המידע

        אלון

  2. myfamilythoughts said

    בשנת 2006 קבע בג"צ כי זכותו של כל אזרח לקבל את כל חומר החקירה בענינו אם וכאשר נסתיימה כל החקירה כולה, גם אם תיק החקירה נסגר ללא כתב אישום. הפסיקה התייחסה אמנם לאדם בגיר שתבע לראות את תיק החקירה בענינו אך היא תקפה גם לגבי תיקי חקירה בהם נחקרו ילדים ולהורים זכות לקבל את כל חומר החקירה משום שהם האפוטרופסים של הילדים.
    על הפסיקה הזו יש להסתמך בבואך לדרוש קבלת חומר חקירה בענינך או בעניני ילדיך.

    מדובר בפסיקת בג"צ 10271/02, אברהם פריד והאגודה לזכויות האזרח נגד משטרת ישראל ופרקליטות המדינה:
    http://www.google.co.il/url?sa=t&source=web&ct=res&cd=6&url=http%3A%2F%2Fwww.nevo.co.il%2FPsika_word%2Felyon%2F02102710-i13-e.doc&ei=cVtTSqb0I87Gsga3w4HMBw&usg=AFQjCNEDnFs2aSyzR23xFK-rijaML4RdAQ&sig2=VL4rpX8laHqtvdaaqRQ29A

  3. אלון said

    תודה מקרב לב

  4. אמא אמא said

    תודה תודה עזרת לי מאוד

  5. neliron said

    neliron | 30 בדצמבר 2009 at 18:35

    האפוטרופוסית מבקשת מעקב אחרי ילדה כדי להמשיך ולקבל כסף למרות שמודה שאין היזק של אלימות היום הוחזרה המשמורת של ילדתנו בתאריך 30.1.09 מתאריך11.12.09 ביתנו איתנו עםאחיה ואחותה ואבא אמא וסבתות.
    תודה לעורךהדין רז משגב , לחברינו הרבים שעזרו לנו להחזיר את ביתנו.

  6. ירון לוי said

    אתם מיתפלפלים בזמן שמתבצעים פשעים חמורים ומזעזעים על ידיי פקידת סעד:
    פקידת סעד תמר בן יעקוב מכריחה את הבת שלי ליקרוא בקול רם אבא חולה נפש
    פקידת סעד לחוק נוער טובה גרובר : כך מספרת הבת שלי בת 8: אבא היא שאלה אותי מה את זוכרת מאבא?
    אז אמרתי לה דיגדוגים בבטן ובכפות הרגליים אז אבא היא התחילה ליצרוח עליי זה אסור זה לא צנוע אמרתי לה מה את לא מדגדגת את הילד שלך אבא אחר כך התחלתי לחלום עליך בליילה שאתה נוגע לי בכול הגוף.

    אני שואל מניין הגיעו המיפלצות האלו ומדוע אין אף גוף שיגן על ילדים אלו 

  7. אמא שנחלמת על חיי בנה said

    אני כ"כ מזועזעת!!זה כ"כ מקומם.לצערי הרב אני בתוך המערכת הזאת כבר שנה וחצי ואני עוברת גיהנום שאין לתאר במילים.חשבתי שאני היחידה ושאני חיה ב"סרט" שהכל נגדי ואני ממש בוכה כאן, זה לא נורמלי.למה לא עוצרים אותם!!!!!????????????????????????
    למה כ"כ מפחדים מהם?
    מי נותן להם את הכח הזה?ומדוע?

    אני כבר שעות כאן באינטרנט מחפשת את חוקי העו"ס, אני יודעת שהם מכוסים היטב, אך בכל זאת, אם עו"ס..פקידת סעד מדווחת דברי שקר לביה"מש, מה עונשה ע"פ חוק?היכן אני יכולה לאתר חוקה זו?
    ואם היא מעורבת רגשית/הגישה תסקיר חד צדדי, ללא שמיעת הצד שלי והשחירה את שמי, מה עושים עם זה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: