הרהורים על משפחה וילדים

על הפרת זכויות הילד והמשפחה בישראל

מונולוג של דניאל – ילד המאושפז בכפיה במחלקה סגורה

Posted by הרהורים על משפחה וילדים ב- יוני 19, 2009


ילדים רבים, בריאים ונורמלים בנפשם מגיעים לאשפוזים כפויים במתקנים פסיכיאטרים במסגרת סמכות של פקידי סעד לחוק הנוער. אלו הם אותם עובדים סוציאליים שיושבים בלשכות הרווחה ומחליטים ש”טובת הילד” היא לכלוא את הילדים הללו במקומות המזוויעים האלה. אף אחד מהם לא יוצא משם נורמלי. למה לא שואלים לדעתו של הילד? מדוע רומסים את זכויות הילד? עד מתי תמשך ההפקרות הזו?


קוראים לי דניאל ואני בן עשר .

לפעמים אני באמת רוצה למות, אפילו שחברים שלי מבקשים ממני שאשחק איתם אני שקוע בעולם משלי עם מפלצות אבל גם עם מלאכים.

כשאמא שלי באה לבקר אותי בבית החולים היא בוכה בלי הפסקה ולא מצליחה לדבר מרוב שכואב לה. לא טוב לי בבית חולים. לא טוב לי. אני לא מבין מה כל הרופאים שלי אומרים לי. אבל לא טוב לי להיות במחלקה הזאת. יש שם ריח חריף של כדורים וזריקות. ואמא שלי לא מבינה למה מחזיקים אותי בחדר סגור, וקושרים אותי. היא שאלה את הרופא הרוסי מה יש לי. והרופא לא ממש הקשיב לה ולא ענה לה. נותנים לי המון המון כדורים. וגם זריקות וזה בכלל בכלל לא נעים לי. ואני כל הזמן עייף ורוצה לישון. אני לא מאמין בכלל במבוגרים, ובכל הרופאים שרק אומרים כן כן או לא לא.

אמא שלי לא מצליחה להוציא אותי מהמחלקה. כי הרופאים אומרים לה שאני ילד מאוד מאוד חולה. ולאמא שלי אין הרבה כוח. והיא רק בוכה ובוכה ובוכה. אני פוחד מאוד שאם אני אלשין למשטרה מה אני רואה במחלקה, מה עושים לילדים, לכמה מהם אז יהרגו אותי. אני לא יודע. אני לא רוצה בכלל לדבר. אמא שלי אומרת לי כל הזמן תגיד לי מה עושים לך תגיד לי. אני רק אומר לה מתי אני כבר אחזור הביתה. מתי?

הרופא הרוסי כל הזמן שואל אותי, אתה שומע כל מיני קולות? מה אתה רואה בדמיון? מה אומרים לך לעשות הקולות? הוא בכלל לא נותן לי לדבר, הוא בכלל לא מקשיב לי, ולא שואל אותי מה אני מרגיש בכלל? בגלל זה אני לא אוהב אותו. ובגלל שאני לא מדבר בחדר שלו, אז הוא לא אוהב אותי בכלל הרופא. ולא אכפת לו ממני. והוא לא שומע את הקול של אמא שלי.

אני חי פה לבד במחלקה. אמא ביקשה שאכתוב מכתב לראש הממשלה. אבל אני פוחד מראש הממשלה. אמא שלי אמרה שאני לא אפחד. היא התחננה בפני שאכתוב לו מכתב ואספר מה אני מרגיש במחלקה. אז כתבתי את המכתב הזה. ואמא שלי אמרה שהיא תשלח אותו לכל האנשים החכמים והעשירים שיושבים בתוך הכנסת ויש להם הרבה כוח והם יסגרו את המחלקה. וימצאו לנו בית אחר ששם לא קושרים בכלל ילדים. וכל היום רק ישאלו אותנו מה אנחנו מרגישים ויתנו לי לצייר את מה שאני מרגיש. ולא יסגרו לי את החלומות והמחשבות החופשיות שלי בכדורים ובזריקות. ככה אמא שלי אומרת.

אמא שלי אומרת לי בכל ביקור שהיא תלחם למעני. אבל היא כל הזמן בוכה. ואני חושב שנגמר לה כבר הכוח בידיים. לפעמים יש אנשים טובים במחלקה. לפעמים. אבל הם הולכים מהר. והלב שלי דופק כל הזמן שהם הולכים. הם אומרים לי שאני לא צריך להיות כאן שאני ילד חכם ומקסים. שזה לא המקום שלי. הם נותנים לי כוח. חבל שהם הולכים מהר ואני נשאר עם הרופא שלי שבכלל לא מסתכל לתוך העיניים שלי.

לפעמים יש שמש יפה בתוך החדר שלי. ולפעמים הירח שלי עצוב. ולפעמים העננים מאוד אפורים. והקירות במחלקה כאילו מדברים אלי ואומרים לי דניאל תהיה חזק. דניאל אמא אוהבת אותך. דניאל מחר שוב תזרח לך ובשבילך השמש. ואתה תחזור לשחק עם כל החברים שלך בחוץ.

אמא ביקשה ממני שאגיד לראש הממשלה במכתב שהוא ידאג שלא ישכחו אותי ואת כל החברים שלי בבית החולים. ואני שאלתי אתמול בלילה את אלוהים שלי אם זה בסדר לבקש מראש הממשלה שהוא עסוק מאוד בקשה כזאת. אלוהים אמר לי דניאל תנסה. אף פעם אל תתייאש. המילים שאתה כותב יגיעו ויגעו בכל נשמה. אני מקשיב רק לאלוהים שלי הוא אף פעם לא מאכזב. בני אדם אומרים הרבה מילים והמון משפטים ואחר כך הם הולכים, או רצים או נעלמים.

ורק אמא שלי ואלוהים שלי נשארים בתוך הגוף והלב שלי. אני עכשיו מסיים את המכתב אני הולך לחפש בחצר את השמש.

דניאל מחלקה ב

10 תגובות to “מונולוג של דניאל – ילד המאושפז בכפיה במחלקה סגורה”

  1. שמי גךעד קבלרו במאי וכוריאוגרף,מלמד בבתי ספר לאומנויות
    בתור ילד חוויתי המון דברים שקרו לי בילדות הן מצד המשפחה והן בחברה
    בבית התעללו בי נפשית ובהרמת ידיים
    כיום אני עובד על מחזמר בנושא אלימות,אשמח לשמוע מקרים ולהיפגש ולכתוב ובמיודח ליצור רגעים חזקים עם אנשים שבאמת חוו מקרים של אלימות הן מצד המשפחה והן להיות חרגי בחברה

  2. תיקון:
    גלעד קבלרו
    תגובה למונולוג:כשאני קורא או שומע דברים כאלו אני מזועזע ממערכת החינוך במדינה

  3. אכפתית said

    למה קשה לי להאמין לזה .
    כי כל מה שהאמא עושה זה לבכות
    א. איפה המשפחה של האמא? אם מדובר באשה כ"כ חלשה שפקידי הסעד חזקים ממנה או קיבלו החלטה להרחיק ממנה את הילדים, אזי איפה החברים המשפחה שלה ? מישהו שאכפת לו ממנה ומהילד ?
    שנית בנוגע לילד
    אני לא מאמינה בלתת לילדים תרופות פסיכיאטריות. ילדים צריכים 2 דברים אהבה והקשבה
    מתי פעם אחרונה ניסית אמא בוכיה לתת לילד המסכן הזה אהבה והקשבה ? כשתבואי אליו עם חיוך וחיבוק ותשבי איתו ותקשיבי לו כפי שהוא זועק בכתבה שהוא מבקש, אז קרוב לודאי תצליחי גם לשכנע את הרשויות לשחרר אליך את הילד…

    בהצלחה לכלם

    • אתוש said

      יש כל כך הרבה תגובות נגד ה"ממסד", אבל איפה החברה…אם יש אמא שלא מתפקדת למה אין מספיק משפחות שמוכנות לקחת אחריות ולסייע לגדל את הילד?! למה אין משפחות שמוכנות, בתשלום ובסיוע כמובן, לסייע לילד, במקום רק להאשים את הממסד…אם יש ילד שנמצא בחוסר תפקוד או במצב פסיכוטי והוא מסכן את עצמו ואת הסביבה…אז מה עושים? נותנים לו להתאבד??? נותנים לו לפגוע בילדים אחרים, אם הוא במצב פסיכוטי וחושב שכולם רוצים לפגוע בו והוא מוכן לדקור את כולם….מה עושים.??? אני מסכימה שזה צריך להיות בדיון פומבי, אין ספק שיש חסונות ודברים לא פשוטים במחלקות הפסיכיאטריות, אבל מניסיון גם יש סיפורי הצלחה וגבורה והמשך חיים נורמטיבים. כולם מתייפיים אבל איפה הקהילה???? איפה החברה שתתן תמיכה, למשפחה /לילד..? אתם יודעים כמה קשה למצוא חונכים/סומכים שיתנו סיוע לילד ולמשפחה??? אז במקום להאשים תתגייסו לעזור!!!!!

  4. אכפתית said

    עוד דבר

    אולי אם האמא היתה מקבלת תרופות פסיכיאטריות אזי הילד היה זוכה בחיים רגועים עם אמא רגועה
    ולא היה עובר את הסבל הנורא הזה שהוא מתאר
    שיא האומללות
    מתי משחררים ילד כזה מבית סוהר כזה ?

    • zehqvit said

      לכל אלו שלא מאמינים ומאשימים את האמא…תדעו שזה יכול לקרות לכל אחד מאתנו\.מדובר בתופעה שטומנת בחובה מליארדי שקלים. והרבה אנשים מתפרנסים מזה
      מזהחמישה מליארד שקלים להוצאת ילדים חוץ ביתית …תרופות פסיכיאטריות לילדים בסיכון למה ? …כי זה פשוט נוח>>>וכולם מתפרנסים
      כנסו לקישור


      א

  5. ליאת said

    בכלל לא קשה להאמין!
    דווקא אמא חלשה כפי שהילד מתאר היא אחת שנתונה ל"מצבי רוח" של האנשים שקובעים לילד שלה את החיים ושלא יודעת איך להילחם בהם.
    מעבר לזה לממסד יש יכולות גדולות מאד לבלבל ולשכנע למה הם צודקים ויודעים יותר טוב מכולם מה צריך לעשות.

  6. אילת said

    עובד סוציאלי לומד להיות קר מחושב ומאבד את אנושיותו במרוצת הזמן מענקים ניתנים לעובד סוציאלי על כך שהוציא ילד מביתו ולא משנה לאן כל בריחה תעלה את רמת הסגירות של המוסד עד מכות חשמל וכך ילד שלא מבין מה רוצים ממנו מגיע ממוסד למוסד עד שהכדורים העונשים בחדר קר ערומים הזריקות הכלובים ועוד עושים את שלהם ויש מחלקה שמביאה הרבה כסף למחלקת האישפוז הכפוי לילדים במוסדות שלהם האם העלובה יכולה לתבוע אותם ועוד אך כנראה שהם מאיימים עליה שיקחו את שאר ילדיה וזה נהוג גם לצערי והיא די פוחדת ויש לה סיבה ראיתם פעם ילד של עובדת סוציאלית מאושפז???..???

  7. אני מאוד מזועזע. אני שמוע המון סיפורים מהסוג הזה לאחרונה ושואל את עצמי: מה קורה פה? פסיכיאטריה היא תחום שנועד לעזור ולא לפגוע, כיצד זה הגיע למקום אפל כל כך, ואולי זה תמיד היה כך. יש הרבה סיפורים על מפגרים ובעלי מוגבלויות שבעבר החברה התייחסה אליהם בפרימיטיביות לשמה וכלאה אותם ועודדה שימוש באמצעים מוזרים לפתרון הבעיה. הרי פסיכיאטרים לא כל כך שונים מפסיכולוגים או שאני טועה..לא סגור על זה. מתי נפתח את תיבת הפנדורה הזאת? מדובר על אמון ארוך שנים שהמערכת שלנו נותנת במוסד הזה. כפי שאני רואה את זה כרגע האזרח המלומד והמתקדם רואה במוסדות השלטון איום שיש להיזהר ממנו, לאן זה הולך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: